בלגן מאורגן מקבץ הערות ושאלות קוראים, ופה ושם גם כמה תשובות רוביק רוזנטל 01/03/02 נועם גוטמן שואלת מה מקור המילה "בלגן", המוגדרת במילון ספיר כ"סלנג מקומי", אבל לא נראה לה שהמילה הזו נולדה בארצנו, והיא צודקת. ל"בלגן" חיים ארוכים ומרתקים. אבן­שושן מזכיר את המקור הקדום של המילה מן הפרסית Balachane() שפירושה גזוזטרה או חדר עליון, אבל בינתיים עברה המילה במרחבי אסיה ואירופה והגיעה לעברית הישראלית, מהאבות המייסדים של הציונות, יוצאי רוסיה ופולין. לאחר שהגזוזטרה הפרסית נדדה לטורקית ושם (על פי המילון האטימולוגי של השפה הרוסית) נכתבה כשתי מילים: Bala Hane, היא הגיעה לשפות רבות אחרות. ברוסית המילה נהגתה כבר כ"בלגן" במשמעות מחסן עשוי עץ. במחסנים כאלה הציגו הרוסים מאז המאה ה­18 הצגות קומדיה דל ארטה, וגם הן זכו לשם "בלגן". מכאן הושאלה המילה לציון עניין עליז, צבעוני ונעדר סדר, וכזו הגיעה לעברית, ולא רק לעברית. בשנת 2000 נוסדה בבוסטון קבוצה שהחלה ליצור סרטים וסדרות וידאו נסיוניים, ובעקבות המשמעות הרוסית קראה לעצמה הקבוצה "בלגן", כך שלפנינו בעצם מילה גלובלית. בשפות סלביות מקבילות רבות יש שימוש במילה או בקרובותיה, בדרך כלל במשמעות הבסיס (מחסן או עליית גג), כול ל פולנית, בולגרית וקרואטית, ובחלקן היא משמשת בלשון הדיבור במשמעות הרוסית­ישראלית: אי סדר ואנדרלמוסיה. היא התאימה גם לעולם הבידור הישראלי. בראשית שנות ה­90 פעלה כאן להקת הפופ בלגן.נועם מספרת שבכיתה י' שבה היא לומדת הובאה "בלגן" כדוגמה למילה לועזית שנכנסה לעברית ויצרה שורש מרובע, יחד עם א.ר.ג.נ, ק.ט.ל.ג וכולי. "בלגן" היא אכן אחת המילים הראשונות בעברית הישראלית שבישרו את המגמה הנמשכת של הפיכת מילים ממקורות שונים לשורשים מרובעים, וכך צצו להן לבלגן, להתבלגן, מבולגן ועוד. הניב "בלגן מאורגן" צץ על כל פה, אבל משום מה דווקא "מבולגן" מכונה עדיין סלנג, למרות הוותק של השורש והאחיזה החזקה שלו בעברית הישראלית, בעוד "מאורגן" ו"קטלוג", שמקורן משמות עצם ביוונית ולטינית, זכו להכרה רשמית. ראיה נוספת לכך שהגבול בין השפה התקנית ובין הסלנג מטושטש, ובעצם ­ לא כל כך חשוב. צריך לצלצל פעמיים גדעון ברוידא שונא את המילה "צריך". היא לא נעימה לאוזן, והיא גם אחת המילים הנדושות ביותר בשפה העברית המדוברת והנכתבת. לטענתו, במרבית המקרים נעשה השימוש במילה הזו מתוך טעות. ברוידא מפרט: "המקבילה האנגלית של המילה Need מתייחסת למצבים שבהן יש הכתבה של גורם חזק ומשפיע שאין לעמוד בפניו, כמו טבע, שלטון, ובדרך כלל במובן שלילי, ולא מתוך בחירה. אבל בהרבה מאוד מהמקרים שבהם מופיעה המילה 'צריך' אמורה למעשה להופיע מילה אחרת, המבטאת עצה, המלצה או הבעת דעה אישית, כמו 'יש ל', 'הדעת נותנת ש', 'מן ההכרח', 'אמור ל', 'כדאי ש' וכדומה. זאת, בדומה לביטויים האנגליים המגוונים Why not' ,'It Would be Wise to' ,'One Should Consider' ,'It Would be Advised' ,'One Should' ,'One May' ,'One Must'', המעשירים את השפה ומקנים לה פתיחות ורגישות אנושית". התופעה של השימוש המופלג והמוגזם במילה "צריך" נובעת לדעת ברוידא מההחלטיות שבה אנשים מדברים בתרבות הישראלית. "תארו לעצמכם", כותב ברוידא, "שפוליטיקאי היה אומר: 'מן הראוי היה להלום בפלשתינים ולהרוס עד היסוד את התשתיות שלהם': הרי אף אחד בתרבות שלנו לא ייק ח אותו ברצינות. כשעמי אילון אומר: 'צריך להיפרד (מן הפלשתינים) ומהר', השימוש במילה 'צריך' מעניק לחוות דעתו החלטיות אקסיומטית. 'השרים צריכים לגלות אחריות', אומר אריאל שרון, ומתכוון לזה שהוא היה מעדיף שכך יעשו". ברוידא מביא דוגמאות חלופיות של אלה הערים יותר לצפונות השפה. "'חשוב מאוד לדווח מיידית על כל מקרה ללשכת הבריאות', אומר ד"ר פאול סלייטר על סימפטומים של דלקת קרום המוח. ומשה לנדוי, לשעבר נשיא בית המשפט העליון, כותב: 'חובה עלינו להבהיר לממשל', 'ההחלטה על מה שיש לעשות חייבת להיות בידינו', 'הדבר הראשון שיש לעשותו', 'יש לפעול בכל הכוח' ו'אני מציע'".בעיקרון, ברוידא צודק. "צריך" היא באמת מילה רבת שימושים ומתפשטת, ובכל השימושים שלה היא מנצחת (אך לא מביסה) מילים אחרות. יש לה חלופות גם במשמעות Need"" ­ במקום לומר במכולת "אני צריך לחם, במבה ושתי קולה", אפשר בהחלט לומר "אני זקוק ל", "דרוש לי", "נחוץ לי", "אני חייב", "תן לי בבקשה" וכדומה, שהיו מעניקים למשפט את חן הניואנס, לשון ההמעטה והנימוס הכה לא ישראלי. כאשר "צריך" משמש כהבעת עמדה, המלצה או עידוד לפעולה התופעה בולטת עוד י ותר, והדוגמאות של ברוידא מדברות בעד עצמן. הפרסומאים, המחפשים וחושפים מילים מובילות, טבעו את "צריך פיס בחיים". הביטוי הזה מבליט את השימוש הנפוץ ב"צריך" בלי נושא למשפט, והוא קושר בין שני השימושים שאינם רחוקים כל כך זה מזה. "צריך פיס בחיים" פירושו גם "כל אדם זקוק למזל בחיים", וגם "כדאי, רצוי ומומלץ לשחק בפיס".לזכותה של "צריך" אפשר לומר שהיא היתה מילה אינפלציונית כבר בלשון חז"ל (במקרא מופיע השורש צ.ר.ך רק פעם אחת!), ובכל השימושים: למעלה מ­5,000 הופעות יש בכתבי חז"ל ל"צריך" בלבד, ללא נטיות, וברוב המקרים הן במשמעות השנייה, של עידוד והנחיה. מסתורי החשיש האמון שלי באבן­שושן הוליך אותי למקום מביך ומרתק גם יחד. במדור הקודם התייחסתי למקורה של המילה "חשיש" וציטטתי (בלי אזכור) את אבן­שושן, שם כתוב כי השם בא "על שום בני שבט צפון אפריקני בשם חששין, שהיו מעשנים אותו", כלומר: "חשיש" בא מ"חששין". כידוע, "חששין" עברה תהליכים פונטיים והפכה Assassin"ל" ­ רוצח, מילה באנגלית צחה, ועל כך אין ויכוח. אבל בעקבות מכתבי קוראים הלכתי למקורות נוספים, מפורטים יותר, והתברר שככל הנראה התהליך הפוך: קודם היה החשיש, שפירושו עשב (כפי שאכן מצוין בכל מילון ערבי), והחששין שעישנו אותו נקראו על שמו. באנציקלופדיה העברית נכתב כי החששין (או "החשישיים") נאחזו במאות ה­11 עד ה­13 במבצרים הרריים בפרס ובסוריה והטילו אימה על העולם המוסלמי. לפני שיצאו למשימות הרצח ניתנה להם מנת חשיש "כדי לשכרם ולעורר בהם הזיות וטעם גן עדן שבו ישכנו לנצח אחרי המשימה". מזכיר משהו? ובמילון אוקספורד תחת הערך Assassin"" מסופר סיפור דומה, כאשר אכן החששין הם "אוכלי החשיש", אבל לפי אוקספורד הם תקפו תחת השפעת הסם דווקא את הצלבנים. כותבי המילון אומרים שזו בכלל אגדה, החששין היו רוצח ים מקצועיים והסתדרו טוב גם בלי סמים.מה שמטריד בעניין הוא, שעל פי מקורות אלה, באבן­שושן נכתבו הדברים בטעות כפולה. השם "חששין" בא בעקבות המילה "חשיש", והחששין פעלו בצפון הלבנון ולא בצפון אפריקה. או שמא יש מקור נוסף שעליו נסמכו יוצרי המילון הנפלא הזה? אשמח אם מישהו יאיר את עיני ואת עיני הקוראים במקור כזה, ומכל מלמדי השכלתי. עושה לי עכבישים לא להאמין, אבל מחבר התוכנייה של ה"מתיאוס פסיון" שהוצגה במשכן האופרה בשבוע שעבר המציא מילה: "העכשווה", מלשון עכשיו, שפירושה "התאמה לזמן הנוכחי", או "אקטואליזציה". בתוכנייה נכתב בתרגום מטקסט של במאי המופע, פרידריך גץ, כי "ה'מתיאוס פסיון' עבר תהליכי 'העכשווה' מיום שנתגלה" (המרכאות במקור). הרעיון מעניין, אבל המילה הזו עושה לי עכבישים, והיא גם מביישת את העילית התרבותית שפקדה את שערי המשכן לאמנויות הבמה. השורשים המרובעים (שוב!), החדשים כמו הוותיקים, מתאימים לשלושת הבניינים הדגושים, על פי השיר הידוע "פיעל פועל והתפעל, דגש בעין אל תפל". ולמה? כי שם יש לאות הרביעית מקום, במקום להכפיל את ע' הפועל היא מתפצלת לשני עיצורים שונים. בכל יתר הבניינים ­ נאדה, בטח לא בהפעיל, בטח לא "העכשווה". אם כבר, צריך לומר "עיכשוו", ומתברר שהמילה הזו במשמעות "אקטואליזציה" קיימת במילון למונחי חינוך שהוציאה האקדמיה ללשון עוד ב­62'. אם תשאלו אותי, גם המילה הזו עושה לי עכבישים, ועובדה היא שאיש אינו משתמש בה, או כמו שאומרים, היא ממש לא אקטואלית. מחדשים יקרים, אנא השאירו את "עכשיו" (מילה מלשון חז" ל, כנראה התפתחות מהצירוף "עד כשהוא") ביחידאיותה. ב