"החברים שלנו מתו לנו בידיים" "כיבינו את האורות ונשכבנו על הרצפה. המחבל ירה עלינו מחסנית אחר מחסנית, מכת אש חזקה" נאוה צוריאל 10/03/02 אורי דינר, בן 19 מעפרה, כבר הספיק לומר "שמע ישראל" כאשר ראה את המוות לנגד עיניו, ביום חמישי בלילה, במכינה בעצמונה. "היינו כארבעים חבר'ה בחדר", סיפר דינר על ליל הזוועות שבו נהרגו חמישה מחבריו. "המחבל עמד בחוץ וירה עלינו מחסנית אחר מחסנית. מכת אש חזקה. לא היה לנו נשק. המחבל צעק 'אללה הוא אכבר' בזמן שירה. בדרך אלינו הוא הרג שלושה אנשים, ובהם את אריאל זאנה וערן פיקאר. שכבנו על הרצפה, מסביב יריות, דם וצעקות של פצועים. הרגשתי שהמוות קרוב אלי". המחבל, חמוש בקלצ'ניקוב, מחסניות רבות ורימוני רסס, התקדם אל חדרם של אריק קרוגליאק וערן פיקאר. הוא השליך רימון לחדר ומיד פרצה דלקה. אריק נהרג במקום, ערן נפצע אנושות. אחר כך הבחין המחבל באריאל זאנה ברחבה שבמרכז המכינה ופתח לעברו באש. זאנה, שהיה בדרכו להסתתר במרחב מוגן, נפצע אנושות ומת אחר כך מפצעיו. לאחר שפגע בזאנה המשיך המחבל לעבר בית המדרש, שבו היו אותה שעה עשרות תלמידים."הייתי בחדר המחשב", סיפר חנוך קרייטר, בן 18, בתום ליל הזוועות. "זה קרוואן ורצתי החוצה לחפש מרחב מוגן. הגעתי לבית המדרש וראיתי את המחבל רץ לכיוון שלנו. החבר' ה כיבו את האורות והשתטחו על הרצפה. יש לנו שם כספת עם נשק של הבוגרים, אבל המפתח היה בבית של אחד המורים. בחדר השיעורים, החדר ליד, היו כארבעים חבר'ה שלמדו משניות. הם לא הספיקו לכבות את האור והמחבל רץ לשם והתחיל לירות עליהם ולהשליך רימונים. היו צעקות של נפגעים. שם נהרגו אשר מרקוס וטל קרוצוויל. הרב­המורה אריק אשדת שמע את היריות והגיע בריצה, הוא ירה והמחבל נסוג".בשלב הזה הגיעו כוחות הביטחון, בהם כיתת הכוננות של עצמונה בפיקודו של סא"ל אייל תם. המחבל הבחין בהם והשליך לעברם רימונים וירה. "המחבל הבין שזה הסוף שלו והתחיל לצעוק 'אללה הוא אכבר' ואז תם ירה בו והרג אותו", סיפר קרייטר. "כשהכל נגמר התחלנו להוציא את הפצועים. חברים שלנו מתו לנו בידיים".התלמיד אייל כליל החורש, בן 19 שנפצע קל מרסיסים, משחזר את רגעי האימה בחדרו בבית חולים ברזילי באשקלון: "ישבנו איזה 30­40 תלמידים בשיעור על פסח, שהעביר הרב אלי אדלר. בסביבות 11:30 בלילה שמענו פיצוץ בחוץ ואחר כך יריות. ישר כיבינו את האורות ונשכבנו על הרצפה, כמו שלימדו אותנו בתרגולת במכינה. אז החלונות נשברו וראינו הבזק של רימון, שהמחבל השלי ך עלינו דרך החלון. מיד אחר כך הוא ירה איזה שלושה או ארבעה צרורות ובתוך החדר היה ריח חריף של אבק שריפה. זחלתי החוצה ושם הסתתרתי".זמן קצר לאחר הפיגוע הרצחני נכנסו כמה מתלמידי המכינה לחדר השיעורים, כשריח אבק השריפה עודנו באוויר וכתמי דם מכסים את הרצפה, התפללו וקראו פרקי תהילים. אחרים לא יכלו לעמוד בזוועה, נשארו בחוץ ובכו. מחזה קשה זה שימש כרקע לדברים שאמר לעיתונאים מפקד האוגדה, תא"ל ישראל זיו: "ראיתם פה את הנוער הכי טוב שיש לנו. החבר'ה האלה הולכים לסיירות מובחרות. הנבלה הזה, שעשה כאן את הרצח הנורא, לא ישנה במאומה את הנחישות שלנו".אורי דינר, שנפצע בפיגוע, מאושפז עכשיו בבית החולים סורוקה. "כבר אמרתי שמע ישראל", הוא נזכר. "הכדורים שרקו מסביבי. המחבל זרק רימונים ונפגעתי. לא יכולתי לעמוד. אמרתי לחבר שלי שיקח אותי על כתפיו וירוץ לחולות. התחבאנו מאחורי עץ. אם הייתי חמוש הייתי יורה, אבל כשאין לך נשק אתה יושב ומחכה למוות. הרב יורם קופמן (שנפצע אף הוא בפיגוע) אמר יומיים לפני כן, כי הגיזרה מתחממת וחייבים לעשות תרגולות. אבל הפיגוע אירע לפני שהספקנו לעשות תרגולות".חנוך קרייטר, שסייע בפינוי פצועים וראה את חבריו הטובים גוססים, אומר: "אנחנו, כולנו, נשארים כאן. כולם כאן חונכו על אהבת ארץ ישראל וניתן את כל מה שיש לנו למען המדינה. נתגייס ליחידות מובחרות ונגן בגופינו על המדינה שלנו. זו צוואתם של חברינו שנהרגו וכך נעשה למרות הכאב הנורא. אנשים אומרים שמסוכן בעצמונה, ואנחנו אומרים שנמשיך ללמוד ולשמוח למען קידוש השם". כמותו חושבים שאר התלמידים במכינה שעימם שוחחנו.החיים בפנמיה, האמונה המשותפת ואהבת הארץ, הפכו את 120 התלמידים למשפחה אחת גדולה. "יש כאן ידידות שלא מוצאים במקומות אחרים. אנחנו אנשים מאמינים. אנחנו נצא מכאן ומהפיגוע יותר מחוזקים באמונה שלנו. הכאב הוא נורא ובלתי נתפס אבל אנחנו נמשיך למרות הכל ונתחזק בארץ הזו", אומר אלעד חזן, תלמיד במכינה. חזן מתגורר בישוב עינב בשומרון. אחותו, שירה חזן בת 14 נפצעה קשה בפיגוע התאבדות בקרני שומרון. ביום שישי הוא ליווה את חבריו בדרכם האחרונה. "אחרי הלוויות אני מתכוון לחזור לעצמונה כדי להיות שם", אומר חזן. "מפה אנו רק נחזק אחד את השני".* * * המכינה הקדם צבאית / חמושים באמונתם המכינה הפכה בתשע שנות קיומה למוסד המחנך לערכים ולמצויינות שהוציא מתוכו בןגרים המשרתים ביחידות מובחרות המכינה הקדם­צבאית בעצמונה הוקמה לפני תשע שנים על ידי הרב רפי פרץ, טייס מסוקי יסעור במילואים בדרגת סגן אלוף. "המטרה היתה להכשיר אנשים ערכיים עם רצון לתרום. רציתי להכשיר לוחמים שיבינו למה הם מתגייסים לצבא", הסביר.כשהוקמה המכינה למדו במחזור הראשון 25 תלמידים. מספר הנרשמים גדל ובמחזור הנוכחי לומדים 120 תלמידים, שנבחרו מתוך 800 מועמדים. הרב רפי פרץ, הרוח החיה של המכינה, נערץ על תלמידיו, אדם כריזמטי ומודל לחיקוי. הוא אינו מניח אותם לנפשם אחרי סיום הלימודים ומלווה כל אחד ואחד בשירותו הצבאי. החניכים מספרים כי לא פעם הוא יצא לפעולות ולתרגילים מבצעיים עם חניכיו המשרתים ביחידות קרביות.רבים מבוגרי המכינה משרתים ביחידות מובחרות והגיעו למסלולי פיקוד. את קורס הטיס האחרון סיימו שלושה בוגרים, אחד מהם כחניך מצטיין. בכך הצטרפו לעשרה בוגרים שמשרתים כטייסים. אחרים סיימו את בה"ד 1 כקצינים. מאז הקמתה שכלה המכינה ארבעה מבוגריה ועכשיו נוספו אליהם חמישה בפיגוע הנורא.הלימו דים נמשכים שנה או שנתיים, לפי רצונו של התלמיד. לומדים שיעורים תורניים ­ גמרא, אמונה, תורה ­ ולצידם שיעורים שמטרתם להכשיר את החניכים לצבא. אלעד, בוגר המשרת ביחידה קרבית: "אנחנו מתעסקים בסוגיות צבאיות, בעיות שחבר'ה דתיים עלולים להיתקל בהם בצבא". המצב הבטחוני הקשה לא ריפה את ידיהם של החניכים ומחנכיהם. "אף אחד במכינה לא יחשוב שבגלל הפיגועים נעזוב את המקום", מוסיף אלעד. "אנחנו גרים שם וחיים שם. שאף אחד לא יחשוב שאם פגעו בנו שם, נעזוב".הרב מאיר כהן, רב מורה (ר"מ) בישיב: לא רק שהמצב לא מחליש את הרוח. הוא מגביר אותה: 'כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ'. עם ישראל מלומד בייסורים. למדנו להכיר, שככל שמעמידים אותנו בניסיונות קשים, אנחנו מצליחים להוציא מקירבנו את הכוחות הגדולים שגנוזים בנו".