לערביות כואב יותר המקלט הראשון במשולש לנשים ערביות מוכות ייפתח בקרוב גלית שפיר 14/03/02 ראיתי אותו מתחיל לדמיין איך פעם הסתכלתי על מישהו, לפני כמה זמן. הוא תמיד ככה: לא יקום וירביץ סתם ­ הוא צריך קודם שיעבור לו סרט שחור בראש. ואז הוא נתן לי מכות בפנים ושבר לי את השיניים. עד היום אני ככה, עם חצי שיניים שבורות ממנו. כשהיינו הולכים ברחוב, הוא היה מתעצבן אם מישהו הסתכל עליי. פעם אחת עבדו ברחוב ואני ניקיתי את הבית. הוא החליט שאני מנקה את הבית כדי למשוך תשומת לב, שיסתכלו עליי. אז הוא בא אליי לחדר, עמד בפינה, והתחיל לדמיין שמסתכלים עליי. זה הכניס אותו לקריז. הוא בעט בי בנעליים שלו. ככה כל הזמן: הוא מרביץ לי כמה פעמים ביום, בלי שום סיבה מוצדקת. הוא גם איים עליי בסכין שהוא יהרוג אותי. אני קוראת בעיתון על נשים נרצחות, ואני חושבת שאולי אני הבאה בתור. התמונה הזאת תמיד עליי. הוא מרגיש שאני הרכוש שלו, שהוא לא יכול בלעדיי, אבל הוא רוצה שאהיה מתחת לכנפיים שלו עד היום האחרון שלי. 'את צריכה ללכת עם ראש למטה ולסבול בשקט, או שהורגים אותך וזהו'. אין דרך אחרת ואין פתרון אחר. אם אתלונן, ירחיקו אותו לחצי שנה ואחר כך הוא יחזור הביתה. בבית הסוהר הוא יישב חודש ובסוף הוא יחזור. אין לך גב מהמשפחה, אין מי שרוצה לקבל אותך, ואין לך לאן ללכת. זו המציאות, אני חייבת להוריד ראש למען הילדים".זהו, על קצה המזלג, סיפורה של אישה בשנות הארבעים לחייה. לכאורה, עוד סיפור של אישה מוכה, שחיה כבר עשרים שנה בסיוט מתמשך. סיפור שמצלצל מוכר, כיוון שנחשפנו לעוד רבים כמותו בשנים האחרונות. אלא שבכל זאת קיים בו הבדל מהותי: הדוברת היא ערבייה ישראלית תושבת המשולש.הרשויות בישראל, שגיבשו פתרונות לנשים מוכות יהודיות, מגששות באפלה כאשר מדובר בנשים מוכות ערביות. מתוך 13 מקלטים לנשים מוכות הפרושים ברחבי הארץ, רק אחד, הממוקם בצפון, מיועד לנשים ערביות. על פי התכנון, יוקם בקרוב מקלט נוסף לנשים ערביות באזור השרון. כבר מספר שנים שהעמותה למאבק באלימות נגד נשים ערביות מקדמת את הרעיון, ונדמה שסוף סוף קורם הרעיון עור וגידים. לפני ארבעה חודשים פנו נציגי העמותה לרות רזניק, חברת מועצת הרצליה ומנכ"לית עמותת ל.א לחימה באלימות נגד נשים, המפעילה שלושה מקלטים לנשים מוכות, כדי שתסייע להם. רזניק: "יזמנו פגישה עם ראשי היישובים הערביים במשולש, והם בילו במקלט בהרצליה מספר שעות ואחר כך נפגשו גם עם ראש עיריית הרצליה, יעל גרמן. הם יצאו בהרגשה שחייב לקום מקלט כזה אצלם. יש לנו שיתוף פעולה מלא עם משטרת טייבה, שמברכת על הפרויקט, ואנחנו גם רוצים את ברכתו של הקאדי".מתי להערכתך ייפתח המקלט?"עד סוף השנה ­ בוודאי. זאת לא בעיה להרים את הפרויקט". אחת מארבע ארגוני הנשים בארץ יודעים לקבוע שאחת מכל שבע נשים בישראל היא אישה מוכה, אולם אין להם ­ וגם לאף גורם ממשלתי ­ את הנתונים המדויקים בתשובה לשאלה כמה נשים ערביות חיות בצל האלימות. נתונים כאלה נמצאים, נכון לשנת ,2002 רק באקדמיה, והם לא מבשרים טובות. לפי הנתונים הבאים, גם המקלט הנוסף לנשים ערביות מוכות, שיוקם בקרוב, לא יספיק עבור הנשים הערביות שסובלות מאלימות.במהלך השנים 97'­98' ערך ד"ר מוחמד חאג' יחיא מבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית בירושלים, מחקר על תופעת האלימות במשפחה במגזר הערבי. במחקר השתתפו 2,102 נשים ערביות ישראליות, והוא כלל נשים מוסלמיות, דרוזיות, נוצריות עירוניות, כפריות ובדוויות. המחקר בדק האם הנשים סבלו מאלימות מצד הבעלים במהלך השנה האחרונה. מהמחקר עלו ממצאים מדאיגים: %24 מהנשים דיווחו כי בעליהן סטרו להן לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. במילים אחרות: כמעט אחת מכל ארבע נשים ערביות הוכתה על ידי בעלה. %10 מהנשים דיווחו כי בעליהן השתמשו באובייקט מסוים, כמו חגורה, קרש או כיסא, כשהיכו אותן, ו­ %2 מהנשאלות דיווחו כי הבעל איים עליהן בסכין או בנשק חם לפחו ת פעם אחת. המחקר בדק גם אלימות מינית. %6 מהנשאלות דיווחו שבשנה האחרונה הבעל שלהן איים להשתמש בכוח כדי לקיים עמן יחסי מין. %3 מהנשים דיווחו שלפחות פעם אחת במהלך השנה האחרונה הבעל קיים עמן יחסי מין בכוח.ד"ר חאג' יחיא מנסה להסביר את התוצאות הגבוהות לרעה של מחקרו: "יש גברים החוששים שהכוח וזכויות היתר שלהם מאוימים, והם עלולים להשתמש באלימות על מנת להחזיר לעצמם את הדומיננטיות ולשקם את הפגיעה בכוחם. חלקם חונכו מילדות שאלימות היא לעתים דרך נאותה לפתרון בעיות, ובסיטואציות מסוימות היא אף משמשת להפגנת כוח וסמכות. מחקרים שנעשו בקרב גברים ערבים ונשים ערביות הראו שאחוזים לא מבוטלים מהם מצדיקים אלימות כלפי נשים בסיטואציות שונות, כאשר האישה נתפסת כמערערת על הציפיות המסורתיות ממנה או מתנהגת באופן שאינו תואם את היותה אישה. %62 מהגברים הערבים ישראלים מסכימים כי לבעל יש זכות להכות את האישה אם הוא תופס אותה בוגדת בו מינית. כ­ %30 מהגברים והנשים נוטים להצדיק אלימות של בעל כלפי אשתו אם הוא חושב שהאישה אינה מצייתת לו, מערערת על סמכותו, אינה עונה לו או מעליבה אותו לפני חבריו".האם בדקתם מהי עמדת הנשים לגבי אלימות שמופעלת כלפיהן?"בפני נשים הוצגה שאלה, 'האם את תומכת בדעה שלעתים בסיטואציות שונות יש לבעל זכות להכות את אשתו?'. %82 ענו בשלילה, %10 היססו ו­ %8 ענו שהן תומכות. אלו שענו בחיוב טענו שמותר לבעל להכות את האישה אם היא בוגדת בו מינית, לא מציית לדרישותיו, לא נותנת לו כבוד, מזניחה את צורכי הבית ועוד".האישה הערבייה המוכה מגיעה מכל שכבות האוכלוסייה. גם נשים משכילות, עובדות או לא עובדות, סובלות מנחת זרועו של הבעל. המחקר של ד"ר חאג' יחיא מצא הבדלים בין רמת השכיחות של תופעת האלימות במשפחה, בהתאם למשתנים שונים. ד"ר חאג' יחיא: "מצאתי שנשים שעובדות מחוץ לבית פחות סובלות מאלימות מאשר נשים שלא עובדות. ככל שרמת ההשכלה עולה, כך יורדת רמת שכיחות האלימות. אני לא אומר שאנשים משכילים אינם אלימים, אבל מבחינת השכיחות, ככל שעולה רמת ההשכלה, כך השכיחות והחומרה של האלימות יורדת". האם נמצא שוני באלימות כלפי נשים בין מוסלמיות לנוצריות?"נמצא שקיימת יותר אלימות בקרב משפחות מוסלמיות מאשר משפחות נוצריות, אבל כאשר אני מנטרל משתנים סוציו­דמוגרפיים, כמו השכלה, מספר היל דים בבית ומקום מגורים, אז אני מוצא שאין הבדל בין מוסלמיות לנוצריות. מה שעומד ביסוד ההבדל זה רמת ההכנסה, ההשכלה, מספר הילדים ומקום מגורים. מה שמנפק אלימות זה לא השייכות הדתית, אלא המצב הכלכלי הלוחץ והקשה בחברה המוסלמית לעומת החברה הנוצרית".יש הבדל ברמת האלימות כלפי נשים עירוניות לעומת נשים כפריות?"באזורים כפריים ובדוויים רמת האלימות נגד נשים גבוהה מאשר באזורים עירוניים. אינני מייחס את זה לעצם מקום המגורים, אלא למה מאפיין את מקום המגורים. משפחות כפריות ובדוויות הן פחות משכילות, יש בהן יותר ילדים בבית, יותר אבטלה ויותר תנאי חיים קשים, וזה מה שעומד ביסוד ההבדל בין המשפחות הכפריות הבדוויות והמוסלמיות למשפחות העירוניות הנוצריות".מספר הילדים בבית משפיע על רמת האלימות?"ככל שעולה מספר הילדים בבית, רמת המתח עולה וגם האלימות גבוהה יותר". 320 מאלפים 320 נשים מהמשולש העזו לשבור את קשר השתיקה בשנת ,2001 והגישו תלונה במשטרת טייבה נגד בעליהן. מדובר בעלייה של לפחות %50 לעומת השנה הקודמת. אולם, למרות העלייה במספר התלונות, מפקד תחנת טייבה, סגן­ניצב מוריס הרוש, מעריך כי אותן נשים הן רק חלק קטן מנשות האזור הערביות שסובלות מאלימות. הרוש: "רק בין 20 ל­30 אחוז מהנשים הסובלות מאלימות מגיעות להתלונן. עד לפני ארבע­חמש שנים, תופעת האלימות במשפחה הייתה נסתרת מעיני המשטרה. מעט מאוד נשים הגיעו להתלונן, בעיקר בגלל המנטאליות במגזר הערבי. אני חושב שיש נשים שפוחדות להתלונן. גם קשה להגיע לאותן נשים, משום שהן פחות נחשפות לתקשורת הכתובה והמדוברת, ולכן גם לא מובא לידיעתן החוק ­ מה מותר ומה אסור". בדרך כלל, כשאישה כבר מגיעה להתלונן, מדובר לאחר שעברה אלימות קשה מאוד שבעטיה נזקקה לטיפול רפואי. לא מדובר בסטירה או באגרוף חד­פעמי. כשאישה כבר מתלוננת, היא פותחת תיבת פנדורה של תקופה ארוכה שבה חיה בפחד מתמיד.כאמור, אותן 320 נשים מהמשולש שהתלוננו אשתקד, הן מיעוט שבמיעוט. כל אותן סיבות שמונעות מאישה מוכה לשבור את קשר השתיקה ולדווח על מסכת של התעללויות ומכות מצד הבעל, זהות הן במגזר היהודי והן במגזר הערבי. אולם, היות שהמזגר הערבי הוא מסורתי ושמרני יותר, עוצמתן של אותן סיבות גבוהה הרבה יותר. "לא פעם ניסיתי ללכת לאמא, לדודה, למשפחה", מספרת ראניה, אישה מוכה בשנות הארבעים לחייה, "בחופש הגדול הייתי חודשיים אצל אמא שלי עם הילדים, אבל היא אמרה לי 'תצאי מהבית שלי'. אם ההורים שלי לא מקבלים אותי, אז מי?". מתברר שה"מה יגידו?", ה"איך זה ישפיע על הילדים?" וגם הפחד מהבעל המכה, שישוב וינקום את נקמתו, מקבלים משנה תוקף כאשר האישה המוכה היא ערבייה.ד"ר חאג' יחיא: "בתרבויות שונות בישראל, בעיקר בחברה הערבית, החוק (למניעת אלימות במשפחה, ג.ש) נתפס על פי רוב כחוק מעניש ולא כחוק מגן ומרתיע. אישה יהודייה מרקע מערבי, הנעזרת בחוק זה כדי להרחיק מהבית בעל אלים או כדי להוציא צו הגנה מפני אלימותו, עשויה להתקבל באהדה ובתמיכה על ידי קהילתה ומקורביה, ואילו אישה ערבייה הנעזרת באותו חוק לאותה מטרה, עלולה להיתקל בנידוי קהילתי ולהיות מואשמת בערעור יציבותה של המשפחה". האישה בוחרת לשמור על זכות השתיקה, כי לנגד עיניה עומדת שלמות המשפחה, שהי א אחד הערכים החשובים עליהם חונכה מילדות. אחלאם עראדה, מנהלת המרכז לשלום המשפחה של המשולש הדרומי, אומרת כי "האישה הערבייה רואה כל הזמן נגד עיניה את שלום המשפחה. הערך הזה עומד מול עיניה וחשוב לפתרון בעיית האלימות. היא לא רואה גירושין כפתרון. יש נשים שנשארות בצל האלימות עשר שנים ויותר. לאישה הערבייה יש המון סבלנות על מנת לא לפרק את המשפחה. היא חושבת שאם היא תצא לאיזה גורם חיצוני ותגלה את הסוד, היא תביא לפירוק המשפחה". עידה ראס, עובדת סוציאלית בעיריית קלנסוואה, מסכימה כי "יש בעיה עם גירושין. לאישה שמתגרשת וחיה לבד אין גיבוי מהמשפחה. בעיה נוספת זה עניין נישואי החליפין. בחברה הערבית נהוג שאחותו של הבעל מתחתנת עם האח של האישה, אבל במקרה של גירושין גם הזוג השני מתגרש. בעיה רצינית נוספת היא הפן הכלכלי ­ לאישה אין מקורות הכנסה". כאשר המצב בבית בלתי נסבל, האישה הערבייה תפנה קודם כל למשפחת המוצא שלה ותבקש את עזרת הוריה ואחיה. ראס: "האמהות לוחצות על הבנות שלהן להישאר במשפחה. לאישה אין גיבוי. האמהות אומרות, 'גם אנחנו קיבלנו מכות, והנה אנחנו חיות'. המסר שמעבירים לאישה הוא 'אנחנו צריכות לסבול למען הילדים'". ד"ר חאג' יחיא: "אישה מוכה עשויה לזכות בהגנה, במחסה ובתמיכה זמנית ממשפחתה אם תוכה 'על לא עוול בכפה', אבל אותה אישה עלולה לאבד את ההבנה וההגנה אם המשפחה תשתכנע, על פי טענת הבעל, שהיא הוכתה מאחר שלא מילאה אחר הציפיות המסורתיות הנדרשות ממנה כרעיה וכאם. ציפיות אלו כוללות בין היתר צייתנות וכניעה, קבלת אחריות כמעט בלעדית לסיפוק צורכי הילדים, ויתור על שאיפות אישיות למען רווחת הילדים והבעל, שמירה על שמה הטוב של המשפחה, וחשוב מכל ­ הנאמנות הזוגית בכל רמותיה, ובראש ובראשונה הנאמנות המינית. בני המשפחה יבהירו לה היטב שהתמיכה מוגבלת בזמן ואינה בלתי מותנית. כלומר, המשפחה מצפה ממנה שתהיה נאמנה ולא תוציא שם רע, בעיקר כאשר קיים חשש שהאלימות תתפרש בקהילה כפועל יוצא מכישלון האם בחינוך".סגן­ניצב הרוש עומד על שוני נוסף בין היהודיות לערביות: "אחד ההבדלים בין האישה היהודייה לערבייה, הוא שהאישה הערבייה מתגוררת סמוך למשפחת הבעל ולפעמים ליד בני משפחתה. אם היא נכנסת לעימותים עם הבעל, יש לה את המשפחה של הבעל. לעומת זאת, במגזר היהודי האישה מתמודדת לבד מול בעלה ואין לה את הסביבה התומכת או העוינת".רות רזניק, איך החברה הערבית מקבלת אישה שהייתה במקלט לנשים מוכות?"בעיקר במקומות קטנים יש סטיגמה לנשים ואומרים שרק זונה הולכת למקלט לנשים מוכות ­ אם אישה הולכת למקלט, אף אחד לא יודע מה היא עושה ולאן היא הולכת, עם מי היא נפגשת".ומה עושה האישה הערבייה אחרי שהות במקלט?"רוב הנשים בוחרות לחזור הביתה, אבל יש גם נשים שלא חוזרות הביתה והן נעזרות במה שהחברה הישראלית נותנת ­ תנאים לחיים עצמאיים ולדיור עצמאי".אין חשש במקרה שהאישה חוזרת הביתה?"ברוב המקרים אנחנו משתדלים שהאישה תחזור לבני המשפחה עם הסכם מוכן עם המשפחה שלה, עם העובדת הסוציאלית, עם המשטרה ואיתנו".את חושבת שהמקלט החדש בשרון יתמלא מהר?"הוא יתמלא מהר מאוד. אני לא חושבת, אני יודעת". ארבע מ­13 לפני 24 שנים, כשרות רזניק התחילה את פעילותה למניעת אלימות נגד נשים, כמעט ולא היו עובדים סוציאליים במגזר הערבי וגם לא חוקרות משטרה ערביות שיכלו לעזור לנשים המוכות שהעזו להתלונן. היום, לעומת זאת, המצב השתנה ומספר העובדים הסוציאליים במגזר הערבי והמטפלים בנושא אלימות במשפחה גדל. לפני שמונה שנים הוקם בצפון המקלט לנשים ערביות מוכות, ובאותה תקופה גם הוקם "מרכז שלום המשפחה", המעניק שירותים למשולש הדרומי, שכולל את היישובים טירה, טייבה, קלנסוואה, כפר ברא, כפר קאסם, ג'לג'וליה וזמר. המרכז הוקם בשיתוף של הרשויות המקומיות יחד עם משרד העבודה והרווחה ועמותת לנ"י (ליגת נשים למען ישראל), ובכל שנה מטופלות בו בין 100 ל­130 משפחות. הקמת מקלט נוסף לנשים ערביות מוכות היא הצעד הבא. צעד קטן אולי לארגוני הנשים, אבל צעד גדול לנשים הערביות בפרט ולחברה הערבית כולה. היא גם מלמדת על הצורך הגדול במקלט מעין זה באזור. מרבית הנשים נאלצות להגיע למקלטים מעורבים. כיום, למשל, במקלט בהרצליה קרוב לשליש מהנשים הן ערביות ­ ארבע נשים מתוך .13 רות רזניק: "מדובר בנשים שבאות מתרבות אחרת, מדברות שפה אחר ת. הבעיה היא כאשר אישה מגיעה עם ילדים בגיל בית הספר. הילדים שלה לא יוכלו ללכת לבית ספר דובר עברית. כיום, במקרים שיש ילדים בגיל בית ספר, אנו משתדלים להביא אותם למקלטים בחיפה או בירושלים".איך האישה הערבייה משתלבת במעון עם יהודיות?"היא משתלבת כמו כל אישה. אם היא נעימה וידידותית, אז הכל בסדר והיא תשתלב טוב מאוד. אם היא אישה קשה ונרגנת, אז יהיה לה קשה יותר להשתלב".יש קשיים מיוחדים שאישה ערבייה נתקלת בהם?"לפעמים, אם היא לא יודעת עברית אז יש קשיים של השפה, אבל אז קשה לה כמו כל עולה חדשה מרוסיה או מאתיופיה. לפעמים יש גם מתיחות על רקע המצב הביטחוני. אנחנו עובדות על זה הרבה עם הנשים היהודיות והערביות בקבוצה משותפת. אנחנו מבהירות שהפוליטיקה היא מהשער החוצה. בפנים חיים בצוותא כמשפחה מורחבת".מדוע חשוב להקים מקלט למגזר הערבי בלבד?"במקלט שמופעל על ידי נשים ערביות, הנשים מרגישות יותר נוח, גם כי מדברים איתן את השפה שלהן, מבינים את התרבות שלהן וגם אוכלים את האוכל שלו הן רגילות. הגורמים המפנים אלינו מרגישים שמסגרת של המגזר הערבי היא יותר שמרנית, וכשהאישה במסגרת יהודית א ז פחות מקפידים על היציאות והפגישות שלה עם גברים. זאת טעות, אבל זה מה שחושבים במגזר הערבי. אבל אם המקלט יהיה במגזר הערבי וזה מה שיעזור לשמה הטוב בקהילה של האישה, אז אנחנו מעדיפים לעשות דברים לטובתה".ראש עיריית טירה, חליל קאסם, מברך על הרעיון להקים באזור מקלט לנשים מוכות ערביות: "אני חושב שזאת גישה חיובית. מעון לנשים במשולש צריך לקום. הדבר הזה הוא חיוני. במקום שהבנות שלנו יילכו לנצרת, לחיפה, לתל אביב או לירושלים, והמנטאליות שמה היא מנטאליות אחרת, אז אצלנו יהיה יותר טוב. גם ראינו שיש ילדים שלנו שלא יכולים להשתלב בבתי ספר יהודיים. להערכתי, בעיני הציבור זה יהיה דווקא טוב, גם כלפי המשפחה של הבחורה או כלפי אנשים אחרים, שהם יודעים שהבת שלהם נמצאת במקום אמין. הדאגה שלהם תהיה פחות ממה שהיא תהיה בתל אביב או בהרצליה או במקום אחר".