אם יש צדק שלוש שנים עבדו ארבעה פרקליטים מהסנגוריה הציבורית על משפט חוזר לעמוס ברנס. השבוע נענתה השופטת דליה דורנר לעתירתם שמואל מיטלמן 22/03/02 "...אשר על כן, אני מורה על קיום משפט חוזר לעמוס ברנס", כך סיימה שופטת בית המשפט העליון, דליה דורנר, את קריאת החלטתה הדרמטית מלפני שבוע, ויצאה את אולם המשפטים שהתפוצץ, באחת, להמולה רוגשת ורוחשת.עמוס ברנס, גבוה ורחב, שיערו המאפיר אסוף לקוקו, קם בכבדות ממושבו, נחנק מבכי. הוא הוקף מיד בחברים שנישקו וחיבקו אותו. עיתונאים רבים עטו עליו אך הוא התקשה בדיבורו מרוב התרגשות. "אני מאושר, נרעש ונרגש... סוף­סוף, אחרי 27 שנים הגעתי ליום המיוחל הזה...סוף­סוף, הצדק והאמת אמרו את דברם... זה יום גדול עבורי ועבור עם ישראל".סמוך לו, בצדו האחר של שולחן עורכי הדין, עמדו דוממות שלוש פרקליטות בכירות מפרקליטות המדינה, אפרת ברזילי (מנהלת בפועל של המחלקה הפלילית), אביה אלף ותמר פרוש. המתח הרב שניכר בפניהן לפני הכניסה לאולם הפך לאכזבה עמוקה. הן התעלמו מהשמחה ומהחיבוקים במחנה ברנס, הסתודדו בשקט ויצאו את האולם. מולן, בצד השמאלי של שולחן העץ הקשתי, ניצבו שלושה עורכי דין והביטו זה בזה כשדמעות בעיניהם. "לא ייאמן, עשינו את זה", אמרו נרגשים."צוות ברנס" של הסנגוריה הציבורית בישראל עשה בא ותו רגע היסטוריה בתחום המשפט. הוא השלים, בהצלחה אדירה, מאמץ ארוך ומתיש, לפתוח מחדש את תיק הרצח, אולי המפורסם ביותר מאז קום המדינה: תיק מספר 75\145, מדינת ישראל נגד עמוס ברנס. תיק שנוי במחלוקת, שבו הורשע ברנס בבית המשפט המחוזי בחיפה ברצח החיילת רחל הלר ז"ל, שגופתה העירומה נתגלתה בחולות קיסריה ב­24 באוקטובר 74'.שלוש שנים הקדישו סגן הסנגור הציבורי הארצי, עו"ד ד"ר דוד וינר, סגן הסנגור הציבורי במחוז ירושלים, עו"ד אלון בכר, עו"ד עמי קובו מהמחלקה לערעורים בסנגוריה הציבורית, והמתמחה קרן ממן ­ שהפכה במהלך התקופה לעורכת דין ­ להכנת הבקשה למשפט חוזר שהגישו בשמו של ברנס לבית המשפט העליון.האתגר היה עצום. שכן, לא רק שברנס הורשע ברצח פה אחד, באופן חד משמעי, וערעורו נדחה בזמנו בבית המשפט העליון, אלא שכל שלוש הבקשות הקודמות שהגיש למשפט חוזר נדחו, במשך השנים, בבית המשפט העליון חרף כל הספקות שהעלה. כדי לפצח הרשעה בצורה כל כך, נדרשו מומחים, שיביאו עימם, כלשון המשפטנים, "דבר מה נוסף" שינגח את החומה וישכנע את בית המשפט העליון לבטל את "משפט ברנס" ולקיימו מחדש. היריב הפנימי של הפרקליטות ללא קשר לברנס, המשימה של קיום משפט חוזר בישראל היא כמעט בלתי אפשרית. ניתן לספור על אצבעות יד אחת את מספר התיקים שבהם נערך משפט חוזר מאז קום המדינה.על ייחודו של "צוות ברנס" יעיד הסיפור הבא, שלו הייתי עד במו עיני בדקות הראשונות שלאחר קריאת פסק הדין. ככתב משפטי ותיק אני רגיל לכך שסנגורים, מיד לאחר שהצליחו לזכות נאשם ­ ברנס כמובן לא זוכה אך בקשתו נתקבלה ­ מתקינים את עצמם למפגש עם אנשי התקשורת הממתינים בלובי, לתפוס את המיקרופון והמצלמה ולתת הצהרות לאומה. לעתים קרובות נשכחים הקליינטים בדרך. המחזה שנגלה לעיני הפעם היה שונה לחלוטין. לבכר, וינר וקובו היו כל הסיבות שבעולם להסתער על המיקרופונים ולהטיח האשמות בפרקליטות ובמשטרה, אבל הם בחרו בדרך אחרת. וינר, ראש "צוות ברנס", הודיע מיד לעיתונאים: "אין בדעתי להתראיין. עשינו רק חלק מהדרך. עכשיו צריך להתכונן למשפט החוזר עצמו. האינטרס של עמוס ברנס יותר חשוב לי מאשר שאנו והסנגוריה הציבורית נזכה בפרסום". רק לאחר לחצים ושכנועים הסכים לשחרר משפט צמחוני אחד: "זהו רגע שמח למשפט הישראלי. אנו מרוצים שבית המשפט קיבל את ההחלטה ונמשיך ל עמוד לצדו של עמוס ולפעול לטיהור שמו". זה הכל. עורכי דין פליליסטים תל­אביבים ידועים היו מן הסתם מפטירים, "איזו תמימות", למראה פספוס ההזדמנות התקשורתית. אבל וינר וחבריו קורצו מחומר אחר. גם לכתבה זו סירבו להתראיין. בעצם, הם מייצגים את הכוח העולה החדש במשפט הישראלי: הסנגוריה הציבורית. היא הוקמה ב­96' כיחידה במשרד המשפטים, כדי לתת ייצוג משפטי לנאשמים ולעצורים שאינם יכולים לממן אותו מכיסם. בתוך שש שנים השתלטה על נתח גדול משוק עורכי הדין הפליליים, וכיום היא עוסקת בחמשת מחוזותיה בכ­30 אלף תיקים בשנה. רק באזור המרכז היא מייצגת נאשמים ועצורים בכ­40 אחוז מהתיקים הפליליים. השפעתה מורגשת במיוחד בדיוני מעצרים: לפני שהוקמה, כ­80 אחוז מהעצירים שהובאו לדיון בהארכת מעצר באזור המרכז לא היו מיוצגים על ידי עורכי דין. כיום, 80 אחוז מהם מיוצגים. הגוף הזה כולל כ­70 עורכי דין ועובדים במעגל הפנימי ומעסיק כ­700 עורכי דין פרטיים במעגל החיצוני בתקציב של עשרות מיליוני שקלים לשנה, תקציב שבעטיו גם נקלע לחובות בשל גידול בנזקקים לשירותיו.על דבר אחד מסכימים כיום בקהילה המשפטית: הייצוג המשפטי שנותנת הסנגוריה הציבורית הוא ברמה הגבוהה ביותר ומשקף עלייה מרשימה באיכות הסנגורים. למעשה קם לפרקליטות יריב בדמותה, הממומן על ידי אותו משרד, והעוסק בפלח אוכלוסייה הנזקק לכך במיוחד.חברי "צוות ברנס" מבטאים היטב את האיכויות החדשות האלה. הם הביאו איתם ­ כל אחד בתחומו ­ עומק משפטי אקדמי, ברק אינטלקטואלי, ניסיון משפטי בהופעות בבתי משפט, יסודיות וירידה לפרטי פרטים והתלהבות עצומה למצוא את מה שכל המחפשים בשירות ברנס נכשלו למוצאו משנת 74'.ראש הצוות, ד"ר וינר, בן 43, תושב רמת אביב, השלים דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת ייל, עשה הסבה ולמד משפטים באוניברסיטת תל­אביב. הוא התמחה בפרקליטות מחוז מרכז אך בחר לעבור לסנגוריה הציבורית. שם הוא ממונה על מחלקת הערעורים לעליון, העוסקת בכ­600 תיקים בשנה. הוא מלמד בפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר­אילן את מקצועות האתיקה, סדר הדין הפלילי ותורת המשפט.עו"ד אלון בכר, בן 32, מירושלים, למד משפטים כעתודאי באוניברסיטה העברית, ושירת בפרקליטות הצבאית הן כתובע והן כסנגור. בתפקידו האחרון היה סנגור פיקודי של פיקוד דרום וזרוע היבשה. הוא סיים בהצטיינות תואר שני ב משפטים והצטרף ב­98' להקמת הסנגוריה הציבורית בירושלים, כסגן הסנגור המחוזי. הוא משמש גם כשופט צבאי.עו"ד עמי קובו, בן 29, תושב תל­אביב, סיים בהצטיינות יתרה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית והתמחה במשרד עורכי הדין המסחרי של עו"ד יגאל ארנון בתל­אביב. בסיום ההתמחות, בחר לעבור לסנגוריה הציבורית. הוא השלים את לימודיו לתואר מוסמך, התמחה במשפט פלילי ומסייע לד"ר וינר במחלקת הערעורים.איתם בצוות היתה המתמחה קרן ממן, בת 28 מירושלים, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית, שתוך כדי העבודה הוסמכה כעורכת דין ונשארה בסנגוריה הציבורית. מנערים את העדים והתיקים הישנים מי ש"שידכה" לברנס את הסנגוריה הציבורית היתה השופטת דליה דורנר. היה זה לאחר שברנס, הבלתי מיוצג אז, הגיש לבית המשפט העליון בקשה חובבנית, תמימה, מאוירת ומעוטרת בשירים, שבה ביקש לקיים לו משפט חוזר. דורנר סברה כי מצבו המשפטי והכלכלי מצדיק את שדרוג ייצוגו המשפטי. החלטתה הועברה לסנגור הציבורי הארצי, פרופ' קנת מן, שבחר בשלושת הפרקליטים לצוות. בדיעבד, החלטתה של השופטת קבעה את הצלחתו של ברנס, בשלב זה, במאבקו.רק הסנגוריה הציבורית יכלה להרים נטל כזה. רק היא יכלה לרכז מאמץ גדול כל כך, בתקופה כה ארוכה על תיק סבוך כל כך ולמצוא את המשאבים המתאימים. שום משרד עורכי דין פרטי לא היה יכול להטיל משימה כזו על ארבעה משפטנים מתוכו, למשך שלוש שנים, בלי להתמוטט.שלושת עורכי הדין והמתמחה החלו באיסוף כל החומר על התיק. הם פשפשו ונברו בתיקים ובארכיונים מאובקים, צילמו אלפי מסמכים, ונזקקו ללא פחות משלושה חודשים ו­30 קלסרים גדושים כדי לקטלג את החומר העצום ולמיינו כרונולוגית. ימים ולילות הם למדו מחדש על הפרשה שרובם לא הכירו כלל.עו"ד קובו, למשל, היה בן שנה בעת הרצח. עו"ד בכר היה בן חמש. קרן ממן טרם נולדה אז. החבורה חיפשה משהו חדש, משמעותי, שיצדיק בקשה רביעית למשפט חוזר. הם לא יכלו להסתמך על מסמכים וטיעונים קודמים שהוגשו ונדונו כבר בערכאות. הם נזקקו לטיעון משפטי חדש. לשם כך חרשו את הארץ לאורכה ולרוחבה וראיינו עשרות עדים שהיו מעורבים בחקירה ובמשפט, החל מ­74', ושיכלו לשפוך אור חדש. לא כולם שיתפו פעולה. היו אנשי משטרה לשעבר שטרקו את הטלפון. אבל בצוות לא נואשו. עד לניו יורק הגיעו, שם אותר ותוחקר בעבורם נהגו של ראש צוות החקירה המשטרתי, שעדותו היתה משמעותית.עו"ד קובו ראיין, למשל, בירושלים את ראש צוות החקירה המשטרתי בפרשת ברנס, סנ"צ (בדימוס) עו"ד שאול מרקוס. ברנס האשים בזמנו את מרקוס כי היכה אותו במהלך השחזור. מרקוס הכחיש במשפט כי היה כלל בשחזור והשופטים האמינו לו. רק כמה שנים אחר כך הוא הועמד לדין והורשע במסירת עדות שקר בפרשה, אך בית המשפט העליון זיכה אותו וחיסל בכך, כבר אז, את הסיכוי לקיים משפט חוזר לברנס. בראיון עם עו"ד קובו נכשל מרקוס בפליטת פה וסיפר, לטענת המראיין, כי אכן היה בשחזור. אחר כך חזר בו והכחיש.דווקא ממן, הטירונית שבחבורה, ששיקעה עצמה בניי רת הרבה והפכה ל"אנציקלופדיה של התיק", הצליחה לדוג ראיה חשובה ביותר. היא גילתה מסמך משטרתי לכאורה שולי, של משמרות החוקרים השונים בצח"מ, וממנו עלה לראשונה כי חוקר בשם אבוטבול, שטען כל העת כי הצטרף לצוות במועד מאוחר, בעצם הגיע אליו לפני כן. לכך היתה חשיבות משום שאבוטבול לא רק הכחיש כי קיבל הוראה לכבול את ברנס באזיקים, אלא טען כי כלל לא היה בצח"מ באותו מועד. המסמך נח 28 שנים בתיק המשפטי, עשרות עורכי דין ראו אותו אך איש מהם לא שם לב לחשיבותו. המכות במתקן השב"כ היו באמת לאחר דיונים, ויכוחים וסיעורי מוחות, הכין "צוות ברנס" בקשה למשפט חוזר שהשתרעה על 137 עמודים. זו היתה הבקשה המקיפה, המקצועית והרצינית ביותר שהוגשה אי פעם מטעמו של ברנס למשפט חוזר.העילה המשפטית החדשה, שעליה הסתמכו הסנגורים, היתה טענתם שנפלו "פגמים דיוניים חמורים במשפט ברנס, שמנעו ממנו הליך הוגן, ואשר עולים כדי עיוות דין". בנוסף, הם הציגו שורה של ראיות וטענות חדשות שחשפו עדויות שקר שמסרו שוטרים במשפט. הסנגורים הצביעו על כך שחוקרי המשטרה שיקרו בעקביות במשפט, וכדי לערער לחלוטין את אמינות ברנס, נקטו בשיטה של "הכחשה טוטאלית". כל אימת שברנס ייחס להם מעשה פסול, הם הכחישו לא רק את המעשה עצמו אלא אף דברים תמימים הנוגעים לנסיבות המעשה שלא היה בהם כל פסול. שיטה זו, הטיחו הסנגורים, הניבה פירות: אמינות ברנס קועקעה לחלוטין ובית המשפט האמין לשוטרים.אחד הפגמים הדיוניים המפתיעים בבקשה החדשה נגע למעורבות חוקרי השב"כ בפרשת הרצח, שהוסתרה מההגנה עד היום. ברנס סיפר כי נחקר במתקן של השב"כ ביגור, אולם איש לא האמין לו. עתה, גילו שלושה חוקרים של השב"כ, שפרשו בינתיים, כי הוא אכן נחקר במ תקן השב"כ והוכה שם על ידי אנשי משטרה. השב"כ חקר גם שני עדים במשפט ברנס ­ עד התביעה יורם ביכונסקי, שהיה חברה של רחל הלר בזמן הרצח, ועדת ההגנה נילי מזרחי, שהיתה ידידה של השניים. הם נחקרו בקשר לחברותם בארגון הקיצוני "אוונגארד" והחוקרים השתכנעו שאינם קשורים לרצח. אולם החומר הזה, שעשוי היה לסייע לברנס, הוסתר ממנו ומפרקליטיו במשפט.הבקשה החדשה טרדה את מנוחתה של השופטת דורנר, והשאלות והתהיות הנוקבות שהעלתה בדיון ב­29 במארס 2001 בפני נציגות הפרקליטות רמזו על הבאות. דורנר הבהירה להן כי קשה להתעלם מעדויות מאוחרות של חוקרי משטרה בתיק, שהעידו כי שיקרו במשפט הרצח, כאשר הכחישו שראש הצח"מ מרקוס נכח בשחזור. עדויות אלו, העירה, עלולות לשנות את התשתית הראייתית בתיק, שעל בסיסה הורשע ברנס, ולהצדיק קיום משפט חוזר בעילה שנגרם לברנס עיוות דין. מדובר היה בעדויות של קצין המשטרה לשעבר, עוזי נבות, עד מרכזי במשפט, ושל החוקר אבוטבול, התואמות את גרסתו המקורית של ברנס כי מרקוס נכח בשחזור ואילצו באלימות להמשיך בו.דורנר ציינה בדיון כי בהיבט זה יש לפרשת ברנס דמיון מסוים לפרשת "כנופיית מע"צ", שבה חוק ר משטרה התוודה, שנים לאחר הפרשה, כי הוא וחבריו היכו את הנאשמים בעת חקירתם. בפרשה זו ביטלה המדינה, במשפט החוזר, את כתב האישום והנאשמים זוכו. "לכאורה", אמרה דורנר, "עדויות אלו משנות את התשתית הראייתית של משפט הזוטא במשפט ברנס, ואני לא רואה שום הבדל ביניהן ולבין עמדת המדינה בתיק מע"צ... יש פה דבר די דרמטי ששני אנשי משטרה אומרים שלא מסרו אמת".דורנר הוסיפה והבהירה לנציגות המדינה כי היא מודעת לכך שעדויות אלו של נבות ואבוטבול הועלו בבקשות הקודמות של ברנס למשפט חוזר, אולם היא הדגישה כי הן לא נדונו על ידי השופטים שדחו בזמנו את הבקשות, בהסתמך על נימוקים אחרים. היא הוטרדה גם מהסכמת המדינה ב­83' לשחרור המוקדם של ברנס מהכלא, בעקבות קציבת עונשו ובגין "התנהגות טובה", רק שמונה שנים לאחר שנשלח למאסר עולם. "לפי תיאור המעשה, מדובר ברוצח אכזרי ומסוכן ביותר. אין כל סיבה להוציא אותו מהכלא. קרה כאן משהו. אני רוצה לדעת מה קרה, באופן המוסמך ביותר. מדוע משרד המשפטים המליץ על חנינה? זה מטריד אותי. אני רוצה לקבל תשובה". לא שקר נקודתי. עיוות דין מתברר כי היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטות המדינה לא הצליחו לתת מענה ראוי לתמיהות הקשות של השופטת דורנר, ואלו הפכו בשבוע שעבר לקביעות חד משמעיות ומביכות למשטרה ולפרקליטות. בפסק דינה, המשתרע על 33 עמודים, היא ציינה תחילה, כי לאחר חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהקנה מעמד של זכות יסוד חוקתית לזכותם של נאשמים להליך פלילי הוגן, נדרש איזון חדש בין עיקרון זה ובין עקרון סופיות הדיון במשפט. תיקון חוק בתי המשפט שינה את נקודת האיזון הזו וכיום אין עוד דרישה כי ראיה שלא הובאה במשפט המקורי תהיה חדשה. כמו כן, נוספה עילה למשפט חוזר הקובעת כי יש לקיים הליך נדיר זה כאשר קיים חשש ממשי ל"עיוות דין", ובכלל זה כאשר עיוות הדין, מקורו ב"פגמים דיוניים חמורים". טענותיו של ברנס בעניין זה לא נדונו עדיין לפי קריטריונים אלה בעקבות תיקון החוק. להלכות החוקתיות שקבעה דורנר בהחלטתה האמיצה יש חשיבות במשפט הישראלי, מעבר לפרשת ברנס.דורנר קובעת כי החידוש שהעלו סנגורי ברנס, המצדיק קיום משפט חוזר, הוא טענתם שבמשפטו נפלו "פגמים דיוניים חמורים", שמנעו מברנס הליך הוגן במידה המהווה "עיוות דין", כמשמ עותו בתיקון לחוק. טענה זו לא נדונה עד היום. בנוסף הציגה ההגנה, הפעם, ראיות שלא נדונו בעבר ובהן הודעות של חוקרי השב"כ והודעת אבוטבול במשטרה."הצטברות הפגמים שהתגלו עם חלוף השנים מקימה חשש", אמרה השופטת, "כי הרשעת ברנס נגועה בפגמים דיוניים חמורים... שכן השקרים והפגמים שנחשפו במשפטו אינם בבחינת מעידה או שקר נקודתי של עד זה או אחר. הם מעוררים חשש ממשי כי עודף רצון של המשטרה והתביעה 'לסגור' את פרשת הירצחה של רחל הלר גרם להם לא פעם, גם לא פעמיים, להימנע מלדבוק באופן מלא באמת".וכאן פירטה את עיקרי הפגמים: סימון אבוטבול, חוקר נוסף בצוות החקירה, חשף ב­95' ­ 20 שנה לאחר המשפט ­ כי העיד "בהנחיית התובע" במשפט, והודה כי שיקר בבית המשפט והשתתף ב"שבירתו" של ברנס. "היום חזרתי בתשובה, הדבר מדיר שינה מעיני ולכן אני מספר זאת עכשיו".הרופא שבדק את ברנס במהלך החקירה, ד"ר בלוך, שהכחיש בעדותו במשפט את עצם תלונתו של ברנס על אלימות החוקרים, אינו שולל עוד היום כי ייתכן שברנס אמר לו שהיכו אותו.עוזי נבות, קצין משטרה וראש המעבדה הניידת של מז"פ, מודה כי העיד עדות שקר ביחס לנוכחותו ולמע שיו של מרקוס בשחזור, וטוען כי עשה כן בעקבות לחץ שהופעל על ידי עמיתיו במשטרה. בגרסתו של נבות, שמרקוס נכח בשחזור, תומכים שני שוטרים, שאחד מהם, נהג הצח"מ, אורי גלי, לא העיד במשפט שנערך למרקוס על מסירת עדות שקר, משפט שבו זוכה. השופטת דורנר נותנת משקל כבד לעדות נבות, שלא רק מבססת את הטענה ששוטרים העידו עדות שקר, אלא מחזקת את גרסת ברנס שהוכה ואוים. עדות נבות עשויה, לדעתה, אם תישקל עתה באופן שונה, להביא לזיכוי ברנס מחמת הספק."על עודף המוטיבציה של המשטרה בסגירת תיק חקירת הרצח ­ גם במחיר של זניחת האמת", קובעת דורנר, "ניתן ללמוד גם מהודעתו של החוקר מקס בוחבוט, לפיה פקד אלבז איים עליו יום לפני עדותו במשפט, ודרש ממנו לדבוק בגרסתו הראשונה, השגויה, אותה העדיפה המשטרה ולפיה לא ראה שהיכו את ברנס. בוחבוט הודה ששיקר בעדותו ושראה את פקד אלבז נותן סטירה חזקה לברנס, שבעקבותיה הלה לא היה מסוגל לדבר שמונה שעות. משמעותן של הראיות האלו, נוסף על סימן השאלה שהן מעלות באשר לכשירות השחזור לגופו, היא כי חוקרי המשטרה, שהיו מתואמים ביניהם, העידו שקר במשפט".לכל אלה יש להוסיף, מדגישה השופטת, כי לעו מת ברנס, שאינו מרפה מן הטענה בדבר חפותו, "בולטת הרשלנות הרבה בהתנהלות המשטרה, שאיבדה את מכנסיה של רחל והשמידה את הצלוחית עם תאי הזרע של הרוצח ובכך גרמה נזק כבד לאפשרות בירור האמת".היא דוחה את טענת המדינה, שהפגמים הם "רק בשולי ההרשעה" ושהראיות השקריות לא מערערות את ההרשעה. "כידוע, פגם שנחשף משפיע על המסכת העובדתית כולה, ובנסיבות הפרשה שבפני, השפעת הפגמים שנתגלו היא מכרעת. לשקרי השוטרים השלכה לא רק על התשתית העובדתית המוטעית שנקבעה, אלא על מעגל רחב בהרבה. משפטו של ברנס התמקד בנסיבות קבלת הודאתו והתנקז, בסופו של דבר, לכדי שאלה של אמינות. בשאלה זו נדרש בית המשפט המחוזי להכריע בין מהימנות ברנס, שטען לבד לחפותו, מחד גיסא, לבין מהימנות חוקרי המשטרה, שדיברו בקול אחד והכחישו את גרסתו, מאידך גיסא. ההחלטה במשפט הזוטא מתבססת במידה מכרעת על האמון שנתן בית המשפט המחוזי בשוטרים. חשיפתם של שקרים מגמתיים בעדויות חוקרי המשטרה מערערת את אמינותם לא רק לגבי השקרים שנחשפו, אלא גם ביחס ליתר דבריהם, שהוכחשו על ידי ברנס".בסיכום הדגישה דורנר: "איני בטוחה עוד כלל ועיקר באשמתו או בחפותו של ברנס. אפשר שהמית את רחל הלר, אפשר שלא. בסופה של פרשה זו רק דבר אחד ברור לי ­ בהליך הרשעתו נפלו פגמים חמורים. שוכנעתי כי בפגמים אלו, הרובצים לפתחה של המדינה, בצירוף האפשרות כי מודעות להם היתה משנה את תוצאות משפטו של ברנס, די כדי להורות על קיום משפט חוזר".עתה, ממתינים ברנס וסנגוריו להחלטת היועץ המשפטי לממשלה ופרקליטת המדינה אם ומתי ייערך המשפט החוזר. לכאורה, קיום משפט מסובך כזה אפשרי. אבל קיומו, 28 שנה לאחר מעשה, לנאשם שהוא כיום כבן 59, שאינו בקו הבריאות, והדבק, באופן מעורר השתאות, בטענתו שהוא חף מפשע, ועוד לאחר קביעותיה הקשות של השופטת דורנר ­ הוא בעייתי למדי. על כן, ייתכן בהחלט שהמדינה תחליט, בסופו של דבר ­ כשם שהחליטה בפרשת מע"צ ­ לבטל את כתב האישום נגד ברנס. אם תעשה כן היא תיתן לו, לראשונה, חותמת "זכאי", עליה הוא חולם בכל יום, במשך 28 השנים האחרונות.