אל תקרא לי קוקו אודי כהן, גיבור הסרט "קוקו בן 19", מוכר מכוניות בלוס אנג'לס בן זילכה 26/03/02 1985. קוקו, נער מצוקה ירושלמי בן ,19 בסיסט בלהקת רוק ועבריין צעצוע, תלוי על מרזב המשתלשל מקומה חמישית של בניין מתפורר. אקדח מופנה אל ראשו כשבצידו השני שוטר. המצלמה מתפקסת בקלוז אפ על פניו של הנער ומתעדת את מצוקתו. כוחו הולך ואוזל עד שלבסוף הידיים מרפות וקוקו צונח כל הדרך למטה. התמונה מיטשטשת בדיזולב. 2002.Black. אודי כהן, ישראלי לשעבר בן ,35 שחי בלוס אנג'לס, מסיים להקליט את אלבום הבכורה שלו "נפצו את מצבתי". לעטיפה נבחר ציור שצייר חודשים ספורים אחרי אותה התרסקות ב­:1985 גיטרת עץ מרוטשת שעל צווארה מופיעות פנים חתומות. אז הוא קרא לציור "מותו של אמן". בשיר הנושא הוא מצהיר: "קמתי לתחייה". מגפת הגרפיטי את הסרט "קוקו בן 19" אי אפשר היה לפספס. גם מי שלא ראה אותו על האקרנים, הכיר. בשנת ,1985 אז יצא הסרט, רוססה הכתובת "קוקו בן 19" בכל פינה ובתדירות שהבטיחה שלא יישאר אדם בישראל שלא יידע בן כמה קוקו. מידע אמין גרס שבגדר הטובה, הגרפיטי "קוקו בן 19" היה הדבר האחרון שחיילי צה"ל ראו בדרכם לעומק לבנון. במשך השנים שודרגו הכתובות, וקוקו חגג גם 23 ,20 וכך הלאה. ורסיה נוספת הכריזה גם ש"קוקו בן זונה", ובגירסה אופנתית אחרת נרשם "בן­שימול בן 18", על שם דוד בן­שימול, שירה טיל לאו על אוטובוס. הדברים הגיעו לידי כך שסמוך ליציאת הסרט איים טדי קולק, אז ראש עיריית ירושלים, להחרים אותו בגין השחתת פני העיר. באקט פרסומי, אחד מיני רבים, צולמו כוכבי הסרט כשהם מוחקים את אחת הכתובות.אבל בניגוד לפרסום המסיבי שזכה לו "קוקו בן 19", הסרט דווקא נחל כישלון חרוץ. ההפקה היוקרתית של גולן­גלובוס ירדה מהמסכים כעבור זמן קצר. אחרי הסערה נשארנו עם עוד סרט ישראלי שנכשל, כתובת אלמותית אחת ובמאי מבטיח, דני "נוקיו" ורטה, שסרטו האחרון, "אספלט צהוב", זכה לאחרונה לביקורות נלהבות. כמו אז, גם לצורך סרטו הנוכחי הש תמש ורטה במה שנקרא בעגה המקצועית "נון­אקטורס": לאלמונים שהשתתפותם בסרט זאת חוויית המשחק הראשונה שלהם. "לרוב מה שקורה בסרטים של נון­אקטורס זה שהם גומרים את תפקידם אחרי שנגמר הסרט", מסביר ורטה. אלא שבסרטו העלילתי הראשון של ורטה המצב היה אחר. דמותו של קוקו נשארה בתודעה עוד שנים ארוכות.הסרט מתאר תקופה בחייו של קוקו, צעיר משכונה קשה בירושלים שנע בין עולם הפשע לשאיפות כוכבות. קוקו כותב שיר שנגנב על יד הלהקה המתחרה, בני עשירים, מה שדוחף אותו לבצע שוד כדי סופסוף "לשחק אותה". העלילה מסתבכת, קוקו מואשם בפשע שלא ביצע, והוא נקלע למערבולת שמסתיימת רק בסוף הטרגי.לגילום דמותו של קוקו ורטה חיפש צעיר בעל מראה מזרחי, אלמוני, שיודע להחזיק גיטרה. אצל אודי כהן, נער בן 18 מרמת­גן (שעבר עם משפחתו בתקופת עשיית הסרט להתגורר בשכונת רמת­אליהו בראשון­לציון), הוא מצא שילוב של כל הנתונים: הוא היה אלמוני, בולגרי בעל גון עור שחום, בעל מבנה גוף מוצק, זכר לעבודתו כצוללן במרינה בת"א ועם אביו כמתקין דודי שמש, והגורם המכריע, היתה לו להקת רוק שהופיעה באזור המרכז, שכהן ראה בה פתח להגשמת שאיפתו להפוך ל מוזיקאי. אשליית הזוהר הפרסום המסיבי טשטש לכהן את הגבולות. התוכן היה דומה, הרי גם לו וגם לגיבור הסרט היה את אותו חלום, אבל לאור תגובות הקהל אליו הניואנסים בקווי האופי נעלמו וכמובן שגם הטייטל. גם כשהוא חצה את העשור השני לחייו, אודי כהן נשאר "קוקו בן 19". גם השבוע, כשהוא בן ,35 פגשתי אותו במרכז קניות בראשון­לציון. הוא חולף על פני עם המכונית כשהוא מחפש חנייה, אבל גם אחרי שנים שעברו מהפעם האחרונה שראיתי את הסרט אני מזהה אותו מיד. כבר לא בן ,19 אבל עדיין קוקו.אודי כהן התגלגל לתפקיד ששינה את חייו לאחר שידידה המליצה לו לגשת לאודישן שערך ורטה. "היא נתקלה במודעה שמחפשים שחקנים עם חזות מזרחית", מספר כהן. "וניגשתי לעשות את המבחן. האודישן הראשון היה שיחה והיינו צריכים לעשות קטע מהסרט. מה שאני הכי הרבה זוכר מהאודישן זה שנוקיו, איך שהוא ראה אותי, לא הפסיק להסתכל עלי, הוא פשוט בהה בי".באותה תקופה היה חבר כהן בלהקת חברים מהאזור. "בדיוק עברתי את מרד הנעורים שלי, וחלק ממנו היתה הלהקה שלי", הוא מספר. "תמיד המוזיקה שלי היא היתה הדבר החשוב, זה מה שבאמת רציתי לעשות בחיים. מהרגע שהתחלתי לנגן תפסתי את ה גיטרה מאוד ברצינות. היה לי ברור שמצאתי את מה שאני".שנה אחרי שהחל את פעילותו בלהקה בחר בו ורטה לגלם את הדמות הראשית בסרט. "אני זוכר שהייתי לוקח את הגיטרה איתי לסט", נזכר כהן. "אני אגיד לך את האמת, עד שהסרט יצא לאקרנים לא קלטתי אפילו שמדובר בהפקה רצינית. לא קלטתי מה קורה איתי. הייתי מאוד תמים. אני אגיד לך עד איפה זה הגיע: כשגמרנו את החזרות והיינו אמורים להתחיל את הצילומים בירושלים, נוקיו הזמין לי חדר במלון לרום. לרום היה גם ספונסר של הסרט, וכנראה שהוא עשה איתם איזשהו דיל. בקיצור, שמו אותי במלון רציני, ואני אז הייתי זרוק כזה. מכנסיים קרועים, הרבה צמידים, שיער ארוך, שאחר כך קיצרתי בשביל הסרט. אני זוכר שנכנסתי לבית המלון עם הגיטרה, ואני מגיע לחדר, נעמד לבד מול המראה ומתחיל להתפוצץ מצחוק. תאר לך ילד בן ,18 לבד במלון, לא יודע מה קורה מסביבו"."לאט לאט נכנסנו לעבודה ולצילומים, וזה התחיל קצת לחנוק אותי", ממשיך כהן. "אני זוכר שיום אחד צילמו אותנו באיזה יער בירושלים. היינו צריכים לשבת באוטו, מלא זרקורים עלינו, והיה שם חום לא נורמלי. כולנו היינו דחוסים שם בתוך האוטו, והזבובים כ בר התחילו להציק, והחום, ועוד פעם האיפור והזיעה. זה עלה לי לראש והתחלתי להתלונן על זה. אני זוכר שנוקיו הסתכל עלי, רצה להרוג אותי. עד היום אני מזכיר לו את זה. בכלל, היחסים ביני לבין נוקיו היו מצוינים, הוא היה אז בן 35 ואני בן ,18 והוא התייחס אלי כאל אדם בוגר". כהן היה שותף גם לחוויות היותר הזויות שצצות מדי פעם בסוג כזה של עשייה. "על הסט היה לנו משקה של קפה שחור בתוספת אלכוהול, ואני בכלל הייתי אז מעשן הרבה חשיש. אחרי הסרט זה פגע בי. עישנתי יותר מדי, הפכתי לבנאדם מסוגר. עזבתי את העבודה לטובת הסרט והייתי בחלום של הסופרסטאר, רק שהייתי רחוק מלהיות כוכב, הסרט עדיין לא יצא. אבל כולם התנהגו אלי כמו לכוכב. פתאום מצאתי את עצמי בלי הרבה כסף, רק עם הבטחות של אחוזים מההכנסות". תחילת הדעיכה הסרט יצא, וכהן התחיל להבין שהחיים זה לא סרט. "בחודשים הראשונים קיבלתי פרסום מסיבי שאני לא יודע להסביר אותו", אומר כהן. "אבל זה דבר שלא קורה לכל בנאדם. אפילו לסופרסטארים הגדולים זה לא קרה בן לילה. אני הייתי אלמוני לגמרי, ילד נאיבי, שכל מה שרציתי זה לעשות מוזיקה ולהתרכז בה. קוראים לי אודי כהן ועשו אותי קוקו. זה התחיל להפריע לי. כשחזרתי לעבוד במרינה היו באים ילדים, פתאום אחד מזהה אותי, כל הכיתה מסביבי והמורים וכולם קוקו, קוקו. אני יושב במסעדה, מדבר, כל העיניים עלי. פתאום התחלתי לשים לב לאיך שאני מדבר, איך שאני מתנהג, אולי אני צריך להיות מנומס, שלא בטעות יקשרו אותי עם קוקו. אני לא אהבתי את התדמית של קוקו: קוקו היה צ'חצ'ח, אני לא צ'חצ'ח. לא גדלתי גם ככה. הקטע הוא שנוקיו וכולם רצו בשביל הפרסום לעשות אותי כזה. אני לא הבנתי את זה והיום זה לא אכפת לי, אבל אז הם סיפרו שאני גדלתי בשכונות עוני. זה לא נכון. אני גדלתי במשפחה ממוצעת, באזור יפה, לא גדלתי באזורי פשע. אף פעם לא חשבתי שאני צ'חצ'ח. פתאום אני צ'חצ'ח. באותה תקופה כבר לא קראו לי אודי, קראו לי קוקו, כל היום קוקו, קוקו. ו הכי מפריע זה ששואלים אותך את אותן שאלות דביליות: 'מה, באמת נפלת?'. זה התחיל להסתבך. זה התחיל להשפיע גם על הסביבה שלי. התחלתי לחשוב אולי אנשים מסביבי הם לא באמת חברים אמיתיים, אולי הם רוצים ממני משהו. בחורות היו לי עד השמים. הלכתי עם זה אבל זה התחיל להפריע לי. הייתי בוטה אליהן. כל יום הייתי הולך לעבודה עם הגיטרה, אז התחלתי לעבוד עם אבא שלי, והבחורות כל הזמן היו צמודות אלי. יום אחד הייתי קצת מסטול, הסתובבתי אליהן ושאלתי: 'תגידו, לא נמאס לכן ממני?'. התגובות עלי תמיד הביכו אותי, לא ידעתי מה אני צריך להגיד. אני צריך לשחק אותה כוכב או אני צריך לרדת אל העם, מה אני אמור לעשות. היום אני גאה על התקופה הזאת, אבל אז פחדתי מלהיות גאה. זה סיבך לי את החיים. במהלך השנים הבאות ניסיתי להתרכז במוזיקה. כל החבר'ה שלי התחילו להופיע בחתונות והבנתי שאם אני רוצה להמשיך להישאר בתחום, גם אני צריך לעשות את זה. כל מה שקרה אחרי שהסרט יצא בתוספת זה שאני מנגן מוזיקה שאני בכלל לא אוהב, הביא אותי למצב שהתחילו להישפך לי המים מהכוס".במרחק השנים כהן גיבש כמה מסקנות. "זה שהתפרסמתי בתור שחקן קולנוע עצר אות י בתור מוזיקאי. כבר לא יכול להגיד אני אודי, אני עושה מוזיקה. 'כן, כן, אבל איך היה בסרט?'. מי שדיברתי איתו לא עניין אותו שום דבר ממה שהיה לי להגיד. אם זה היה קורה לי היום הייתי יודע מה לעשות, אבל אז לא היה לי את החוש הפוליטי לנצל את הפרסום הזה, וגם לא היה לי אף אחד שיגיד לי איך להתנהג. כל התהליך של עשיית הסרט, עד הקטע של הפרסום, היה חוויה מדליקה. אחרי זה הסתגרתי. לא רציתי לראות אף אחד, היו לי חברים בודדים. גם היינו מעשנים כמו חמורים, וזה התחיל להשפיע עלי. למעשה, יצאתי מהפוקוס. איבדתי את המטרה, כל החיים שלי התבלבלו"."אחרי הסרט ביקשו שהוא יהיה דוגמן, אבל אודי סירב", נזכרת האם, זהבה כהן. "הוא ניסה להמשיך לקדם את המוזיקה שלו, אבל היו הרבה תחמנים שהפריעו לו. בתקופה ההיא הוא היה קצת מבולבל. היתה איזו אופוריה מהסרט, ואודי הרגיש שהוא לא מקדיש מספיק זמן לעצמו. הוא יותר אמן בנפשו. הוא גם הרגיש כאילו זלזלו בו. הוא הלך להרבה גורמים שישמעו אותו ויקשיבו למוזיקה שלו, אבל תמיד הוא נתקל באנשים שראו בו את הדמות מהסרט. נדבקה אליו הסטיגמה של קוקו". העזיבה לאמריקה פיני: "אמריקה, רק אמריקה. אתה יודע מה זה? אתה מלך שם".קוקו: "שו אמריקה, אמרת ציוד והכל, מה הקטע שלך?".פיני: "עזוב, עבר הקטע של המוזיקה. לא שיחקנו אותה עד עכשיו, חלאס, די. אני אומר לך, ניו יורק".קוקו: "ניו יורק, מה יש לי אני בניו יורק?".פיני: "מגדלים מזכוכית, 80 ,75 קומות. למטה תראה את האנשים כמו ג'וקים".(מתוך הסרט "קוקו בן 19")שלוש שנים אחרי שירד הסרט החליט כהן לעזוב את הארץ ולעבור לארה"ב, לניו יורק. כהן משחזר: "שנה לפני שנסעתי החלטתי להפסיק לעשן. באותה תקופה גם הפסקתי עם המוזיקה. אמרתי זהו. כשעזבתי את הארץ אמרתי, אם מישהו באמריקה מזהה אותי, אני לא יודע מה אני עושה. כשעזבתי את הארץ השארתי דף חלק, הכל נמחק לי. הייתי צריך להטעין את התוכנה מחדש באמריקה. עזבתי אחרי שאחי נסע לשם והוא אמר לי לבוא לבקר אותו. תכננתי לטייל שם שלושה שבועות וזהו, לקח לי שמונה שנים לבוא לביקור ראשון בארץ".כהן הגיע לארה"ב כמעט ללא רכוש ועם אנגלית בסיסית מינוס. למרות זאת, כעבור זמן קצר הצליח לעשות רשיון טיס ולנסות להשתלב במקצוע. את החיים בארץ ניסה לשים מאחוריו. "כשהגע תי לאמריקה זאת היתה הפעם הראשונה שעזבתי את הגיטרה, אפילו אותה לא לקחתי", הוא מספר. "הבוהמיות הזאת הגעילה אותי. רצתי להקיא על זה. היא יצאה לי מהאוזניים".כעבור ארבעה חודשים מיום הנחיתה התחתן כהן עם ניקול, לה הוא נשוי גם היום. "לא בזבזתי זמן. ממש שיניתי את העולם שלי", הוא אומר. "התחתנתי, עזבתי את האמנות והתרכזתי בלעשות כסף. נכנסתי למכונה הזאת של החיים. ילדים, להתמסד, וזה קרה. דברים טובים קרו. עשיתי קצת כסף, ראיתי דברים, עבדתי קשה, קניתי בית. בתקופה הזאת גם לא ממש הייתי בקשר עם הארץ. רציתי להתרחק מעברית ומישראלים. ובאמת התחלתי להרגיש שאני יכול לנשום קצת. אני זוכר שכשעברתי את המבחן האחרון בלימודי טיסה התחילו לרדת לי דמעות. נזכרתי בכל השנים שבזבזתי את העולם שלי. פעם ראשונה הרגשתי שאני לא מטומטם. כל ההערכה העצמית שלי ירדה. הפרסום הזה טשטש אותי. פתאום אתה חוקר את עצמך, חוקר את הסגנון דיבור שלך, שזה קשור גם בקוקו. אם תשים לב, בסרט סגנון הדיבור הוא עילג לגמרי. גם החברה שלי אז היתה בת להורים מאוד מלומדים, ניסיתי בטיפשותי לשנות את עצמי, עשיתי הכל כדי להתרחק מהתדמית של קוקו. אני מ מש לא הייתי קוקו. קוקו היה, למשל, בנאדם שמוכן לעבור על החוק אם הוא רוצה משהו. אני כל החיים שלי מפחד מזה. החופש שלי זה הדבר הכי יקר לי. הקטע הזה של הפרסום נגע בי יותר מדי עמוק, ועד היום אני מרגיש שמה שקרה לי בעבר משפיע עלי, על איך שאני מתנהג עם אנשים. אני, למשל, הייתי מאוד מאוד רוצה לחזור לימים שהייתי פתוח עם אנשים. לימים שהייתי חבר של כולם. היום יש את הרתיעה, פחד להיפתח. היום אני לא יודע איך להיפתח".את הטיס זנח כהן לטובת עבודה כנהג משאית. "תאר לך כמה התרחקתי ממוזיקה: בכל הנסיעות הארוכות האלה אפילו לא הייתי מדליק את הרדיו. שעות על גבי שעות", מספר כהן.שמונה שנים לקח לכהן להתחיל להשלים עם עברו. רק ב­1996 חזר לישראל, לביקור מולדת קצר. "הייתי המום לגמרי", הוא נזכר, "הכל נראה לי כל כך שונה. הכסף, המנטליות, דברים השתנו. פעם ראשונה שאני הולך לירושלים ואומרים לי: 'על אחריותך'".כשחזר לארה"ב החל גם חיידק הבמה לפעפע בו שוב. "זה קרה אחרי שראיתי באיזה בר בפיניקס נגן שהיה דומה לג'ימי הנדריקס, שהוא הגיבור שלי", מספר כהן. "באתי אל הנגן הזה אחרי ההופעה ואמרתי לו: 'תשמע, אני מת ל חזור לזה, אני לא יודע מה לעשות'. שילמתי לו כסף כאילו שילמד אותי גיטרה, אבל הוא לא יכל ללמד אותי גיטרה, הרמה שלי היתה דומה לשלו. מה שרציתי זה להתקרב אליו. לאט לאט הוא התחיל להעלות אותי לבמה. עד שאחרי שנה הקמתי להקה בשם "רודי T בנד". כי באמריקה הם תמיד היו קוראים לי רודי".אחרי זמן קצר הצליח סופסוף גם לחזור לכתוב חומרים משלו. "זה היה בין 1996 ל­1997", הוא מספר. "גרתי בפיניקס, והיתה לי אז חברה להובלות שניהלתי אותה עם אשתי. הבת שלי היתה אז בגיל ,3 ואת השיר הראשון שכתבתי באנגלית כתבתי בשבילה, קוראים לה ליטל. אני זוכר שהעברתי איזה אולפן למישהו ועשיתי איתו עיסקה ­ אני מעביר לו את האולפן והוא נותן לי להקליט את השיר. נכנסנו לאולפן והכל חזר אלי בשניות. פתאום אני נותן הוראה לבסיסט, אומר למתופף מתי להיכנס. עשיתי את השיר הזה בשניות. השיר הזה פתח אצלי משהו. אני זוכר שהרגשתי שאני רוצה את זה מאוד, התחלתי להתפלל כדי שזה יקרה. הייתי מתפלל שהוא ייתן לי את היכולת להתבטא עוד פעם. הייתי מתאמן כל כך קשה שלא הייתי מסוגל ללחוץ על הכפתור בדלת של האוטו. המיתרים קרעו לי את הבשר. התחלתי ללמוד שירי ם של סטיב רייבון, ביבי קינג, ג'ימי הנדריקס. התחלתי לנגן עם הלהקה שלי, ואפילו קיבלנו גיג קבוע במקום מאוד מכובד. הזנחתי את חברת ההובלות, מה שגם גרם לבעיות פיננסיות שבגללן עזבנו לפני שלוש שנים ללוס אנג'לס. בלוס אנג'לס עשיתי קוורים לג'ימי הנדריקס. עשיתי את זה איזה תקופה ואז החלטתי להתרכז בחומרים שלי". הטוב שברע בימים אלה סיים כהן להקליט את אלבום הבכורה שלו באנגלית, שכולו חומר מקורי. מדובר באלבום גיטרות שכולל רצועות רוקנ'רול אלמנטריות עמוסות בתעתועי אולפן. "השירים הם על הפחדים שלי", מסביר כהן, "על המוזיקה שעזבתי וחזרתי אליה, על הרצון שלי להצליח. אני כותב גם על הבעיות שלי עם אשתי".את עטיפת האלבום עיצב כהן בעצמו. "הציור על הדיסק הוא ציור שלי", הוא מסביר. "ציירתי אותו כשהייתי מסטול לגמרי בתקופה שאחרי הסרט. קראתי לו "מותו של אמן". לדיסק לעומת זאת קראתי "נתצו את מצבתי", קמתי לתחייה. אני היום חי בהרגשה שאני אתפרסם עוד פעם, ולפני שעשיתי את "קוקו בן 19" היתה לי אותה הרגשה. הדבר היחידי שנגדי זה הזמן".כיום גרים כהן, בעל מגרש למכוניות, אשתו ניקול, סוכנת מכירות, ובתו ליטל באזור הוואלי בלוס אנג'לס, עיר הזוהר, כידוע. לליטל, טוען כהן, אם תיפול בחלקה ההזדמנות, ימליץ להתנסות בתחום ממנו נכווה, "אם אני אהיה מעורב בזה, והיא תיתן לי להדריך אותה", לדבריו.­ אהבת את הסרט "קוקו בן 19"?"אני חושב שאהבתי את הסרט, לא אהבתי את עצמי שם, אבל אהבתי אותו. היו תקופות שהסרט עמד על המדף העליון, מאובק. אבל היום אני מראה אותו לילדה שלי לחברים. היום אני כבר אומר לעצמי: 'וואלה, אני מונצח'".בשבוע שעבר הגיע כהן לביקור קצר בארץ. הפעם הצטרפה אליו בתו ליטל. כהן לקח אותה להסתובב קצת בעיר ונכנס לחנות דיסקים. הוא גילה שם את דיסק האוסף שיצא לאחרונה שמכיל את שירי הסרט "קוקו בן 19". "הראיתי את הדיסק לבת שלי והלכנו לקופה לשלם עליו", הוא מספר. "המוכרת לקחה ממני את הכסף ולפני שהיא נותנת לי את הדיסק היא מסתכלת על העטיפה, מסתכלת עלי וצועקת לבוסית שלה: 'אה! תראי מי פה. זה קוקו!'". ילד בן 19 יכול להתבלבל ­ דני ורטה, למה בחרת דווקא בשחקן לא מוכר לגלם את הדמות של קוקו?"ברגע שאתה בוחר נון­אקטור אתה מקבל את הדבר הכי קרוב לדמות שהוא אמור לגלם. אתה לא מוגבל במה שיש רק אצל הסוכנות. אם הבימאי יש לו הזדהות מוחלטת עם הנתונים הפיזיים של השחקן, גם המשחק יהיה בהתאם".­ אתה זוכר למה בחרת באודי כהן לתפקיד הראשי?"הוא היה יפה, מנגן, דלוק על המוזיקה, פנים טובות, הוא הבין מה רציתי ממנו. הוא עבד אז עם אבא שלו בדודי שמש על הגגות אז הורדנו אותו משם קצת לסרט ואחרי זה הוא חזר לשם".­ כהן טוען שהוא עבר תקופה לא קלה אחרי שהסרט ירד מהמסכים."כל הארץ היתה מלאה אז קוקו, קוקו, קוקו על הקירות, ומנחם גולן היה שותף וגלובוס וכל ההו הא. ילד בן 19 כמוהו מתבלבל מזה. דווקא שוחחנו איתם, אבל הבום הזה זה טבעי".