גירושים מאושרים. יש דבר כזה נורית זרחי ויורם טהרלב חולקים אהבה למלה הכתובה וחברות אמיצה ורבת שנים רותי קדוש 27/03/02 יורם טהרלב חגיגי כמו חתן, צועד לעברה של נורית זרחי, שטרודה בפינת בית התה בהכנות אחרונות לקראת הצילומים לכתבה, ומושיט לה בהפתעה תמונה. "אח, איזה יופי" היא מתמוגגת, מחייכת, וכבר היא בתפקיד סבתא נונה (כך קוראים לה הנכדים) מראה לסובבים את התמונה שבה מצולמים שני הנכדים, הגר ועומר, המשותפים לה ולטהרלב, ילדיה של בתם הצעירה אראלה.זה כבר 25 שנים שהפזמונאי יורם טהרלב והמשוררת והסופרת נורית זרחי, גרושים זה מזו באושר ובאושר. "כשניים שיש להם יחס לשפה, לא מתאים לנו לומר שאלה הם 'גירושים מאושרים', אבל בהחלט אפשר לומר שהגירושים שלנו בסדר גמור. תודה", אומרת זרחי."כן", מסכים הגרוש בחפץ לב, "יש לנו יחסים טובים והוגנים. תראי, אנחנו לא יוצאים לטיולים משותפים, לא צריך להגזים, אבל הפגישות שלנו טובות, יש לנו נושאים מעניינים לדבר עליהם, מכרים משותפים והשקפה דומה על מה שקורה סביבנו. יש לי קשר חזק אליה ולעתים אנחנו חולקים בינינו עניינים אינטימים".­ למשל? טהרלב: "אין למשל. זה אינטימי, רק בין שנינו". אולי זה הגיל של שניהם (טהרלב בן 63 וזרחי בת 60) שמרכך את כאבי הנישואים שהיו, ואולי לא היה זה חלום, רק מציאות נעימה. ואם אומנם זה כך, מאליה עולה השאלה: אם הכל כל כך טוב ביניהם, אז מדוע לא נשארו נשואים עד היום? במקום לציין היום חצי יובל לגירושיהם, היו חוגגים בשנה הבאה 40 שנים לנישואיהם. "אנחנו 40 שנה ביחד, חלק מהזמן היינו נשואים וחלק ממנו אנחנו גרושים", פותר טהרלב את המשוואה."הנישואים שלנו היו מספיק טובים כדי שנוכל להתגרש", אומרת זרחי ועומדת על כך שאת הקרדיט למשפט הזה יש לתת לבעלה לשעבר, אך מיד היא תורמת ממקורותיה הפרטיים משפט על מהות היחסים: "בדיעבד אי אפשר להבין מה שכאן קרה. זה כמו דבר שאף פעם לא היה וכל הזמן ישנו, חלק ממנו נשכח וחלק לא הובן".טהרלב נחשב לבכיר כותבי הפזמונים בארץ, הוא בעל אלף הפזמונים, (הנשיקה הראשונה, ההר הירוק תמיד, מלאך מסולם יעקב, על כפיו יביא, קום והתהלך בארץ, ועוד). לאחרונה כמעט שהפסיק לכתוב פזמונים, ובימים אלה הוא מפרסם ספר מז'אנר אחר, "שמע בני" (הוצאת משרד הביטחון), ובו מיטב הקלסיקה של ספרות המחשבה והמוסר היהודי שנאספו מ­70 מקורות שנכתבו לאורך האלף השני. בנוסף, הוא מתהלך בארץ עם מופע סטנד­אפ "קום והתעלף בארץ", ובו א נקדוטות משעשעות על התרבות הארצישראלית. זרחי, כתבה עד כה יותר מ­70 ספרים לילדים ולמבוגרים (כפפות, מקל מכשפות, נמר של זהב, המלך פטר והמלכה פטריה, קוראים לי פיאט, משחקי בדידות ועוד שניים חדשים חדשים "אמבט­ים" (הוצאת עם עובד) ו"אולי יש לך קולה").כשנפגשו בשנת 63', היו קיבוצניקים צעירים ויפים. הוא היה בן 24 והיא בת 20, הוא מיגור והיא מגבע. זה היה באוניברסיטת תל אביב, בחוג לפילוסופיה, שם הם החליפו ביניהם פתקים מתחת לעינו הפקוחה של המרצה הקפדן. "נורית הבינה על מה המרצה מדבר והסבירה לי, בהמשך תרגמנו יחד שיר של גיתה שאמרו עליו שהוא בלתי ניתן לתרגום, בסופו של דבר זרקו את שנינו מהחוג כי הפרענו לפנואלי, המרצה לפילוסופיה", מספר טהרלב ושניהם פורצים בצחוק כשהם נזכרים במשובת הנעורים הנשכחת.­ אז מתי היתה הנשיקה הראשונה, מתי התחיל הרומן?זרחי: "לא היה רומן, מיד התחתנו. כעבור חודשיים התחתנו, חודש היינו חברים חודש יורם היה במילואים, וכשהוא חזר התחתנו".ב­20.8.63 העמידו חופה מתחת לעץ החרוב, בקירבת דירת הוריו של טהרלב בקיבוץ יגור. זרחי לבשה שמלת כלה שתפרה לה במיוחד אם החתן. "אמי ת פרה שמלות כלה לכל בנות יגור, זה היה הענף שלה במשק. הוריי מאוד אהבו את נורית, אבי החשיב לכבוד גדול את העובדה שבנו מתחתן עם בתו של הסופר האהוב עליו, ישראל זרחי", מספר טהרלב. "באמת", מתלהבת הרעיה מהעבר, "לא ידעתי, אף פעם לא דיברנו על זה".12 שנים ארכו הנישואים המורכבים של הפזמונאי והסופרת. כעבור שנת ניסיון (טהרלב: "לי זה נראה יותר כמו שלוש שנים") הם עזבו את קיבוץ יגור כשהם כבר הורים לבת, רוני. כעבור שנתיים נולדה אראלה והמשפחה התגלגלה במקומות שונים עד שלבסוף קבעה את מעונה בתל אביב, העיר שבה הם מתגוררים, כל אחד בנפרד, עד היום."אם נדבר רגע ברצינות, אפשר לומר שהנישואים שלנו היו במשבר מהרגע הראשון, אבל היתה לנו אמונה והיה לנו קשר מאוד גדול", אומרת זרחי. "בהתחלה ראינו רק את המשותף המחבר בינינו והתלהבנו. כשהתחילו להיסדק הסדקים והתגלו הפערים, עשינו מאמצים אדירים לשמור על הנישואים, חשבנו שאצל כולם זה ככה, קשה, שכולם עוברים את זה", מוסיף טהרלב בחיוך.פעם ועוד פעם הם נאבקו בשיניים, לדבריהם, כדי להישאר יחד. פנו לטיפול זוגי ולטיפול קבוצתי, שלא נחשבו לדבר נפוץ ומקובל באותם ימים, והשקיעו בזה אנרגיה וכסף רב. "היינו שני קיבוצניקים, דלפונים וזרים בתל אביב, לא הכרנו כאן אף אחד. המחשבה לפרק את הנישואים לא התקבלה על דעתנו. יורם היה המשפחה שלי במובן הכי עמוק, להיפרד ממנו פירושו היה להישאר בלי משפחה", אומרת זרחי.אבל הקשיים נערמו וגבהו ביניהם, לא מעט בשל העובדה ששני כותבים פוריים חלקו בית אחד קטן. היתה קנאת סופרים והיה רצון למצוא יחס חם ופרגון אצל בן/בת הזוג. "לינדה, אשתי, טוענת שזו הסיבה לכך שהתגרשנו. כל אחד מאיתנו רצה לקבל והתקשה לתת", אומר טהרלב. וזרחי אומרת: "יורם נזקק מאוד לאשה שתפרגן ותתמוך בכתיבתו וגם אני הייתי זקוקה ל'אשה' מפרגנת ותומכת, אלא שהוא מצא אותה ואני לא".באחד הימים, כשחזרה זרחי הביתה, סיפרה לבעלה שהתרפיסטית שלה חתכה ואמרה שאם אין ברירה, תתגרשו. "כמעט נהייתי מתה כששמעתי אותה, זה היה הלם נוראי", היא נזכרת.­ בגלל האהבה?זרחי: "אל תשאלי אותי על אהבה, אי אפשר לדעת אם היתה אהבה, אבל תמיד היה בינינו קשר, יש לנו שפה משותפת ואהבה לשתי הבנות שלנו".התרפיסטית אמרה, אז טהרלב עזב את הבית והלך לגור בבית אחר, אבל נשאר באותו הרחוב והקשר נשמר "היינו נפגשים ברחוב". הבנות המשותפות, רוני שהיתה בת 12 ואראלה בת 9, נשארו עם האם. זרחי: "היו לנו מאבקים משפטיים קצרים, כשעורכי הדין שלנו התלחמו זה בזה כאילו הם אנחנו. לבסוף שחררנו אותם והגענו להסכמה".טהרלב: "אנחנו חברים טובים. הגירושים סילקו מכשלה גדולה שעמדה בבסיס היחסים שלנו ויצרו אפשרות לקשר טוב בין שנינו". הקשר הלך והתרחב גם כשכבר היו להם בני זוג חדשים. בשנת 78', כשטהרלב עמד להתחתן עם לינדה, לעתיד גם אם שני ילדיו דניאל (21) ומיכל (18), נחתם הגט הסופי בינו לבין זרחי, שמבקשת להבהיר: "גם לי היו קשרים, לא ישבתי בבית ורקמתי אחרי שיורם ואני התגרשנו".­ איך משמרים גירושים מוצלחים?טהרלב: "אנחנו חוגגים יחד את החגים, ליל הסדר השנה יהיה אצלנו, בשנה שעברה היינו אצל נורית. יש לנו יחסים של יום יום, אם כי אנחנו לא מתקשרים זה לזו כל רגע. נורית אינה נוהגת, אז שנינו נוסעים ביחד לגליל לבקר את רוני ואת ארבעת הנכדים (יונתן, קמה, אוריה ועתליה) הגרים במצפה מתת. וחוץ מזה, יש במשפחה שלנו הרבה הומור".זרחי: "מקובל שקשר בין אנשים מתבטא בעשייה. הקשר שלנו אינו בהכרח כזה, אנחנ ו לא שותלים, זורעים ואופים, אלא יש לנו יחסים".­ אם תצטרכי עזרה, תפני ליורם?זרחי: "הוא חבר שלי".­ לינדה, אשתך, לא מקנאה?זרחי: "לינדה ואני בנות מזל מאזניים, גם תאריך הלידה שלנו מאוד קרוב, ואילו תאריך הלידה של יורם ושל בעלה לשעבר של לינדה זהה, ה­24.1".­ כלומר, יש דמיון בין שתי נשותיך?טהרלב: "לינדה היא אשתי, ונורית לא. אז מה את מבינה מזה? אגב, אשתי אומרת שאצל נורית עשיתי הכל, אבל היא לא מרשה לי לעשות דבר, היא אומרת שאני לא מסוגל להחליף נורה".­ אז מה המסקנה?זרחי: "דניאל, הבן הגדול של יורם ולינדה, אמר לא מזמן משפט משגע: 'את אשתי השנייה אני יודע היכן למצוא, אבל איך אמצא את אשתי הראשונה?"טהרלב: "כן, הוא מאד מתלבט בזה". וזרחי פוסקת: "מעשה אבות סימן לבנים".