 | | | ספרות חו"ל / ורדי בן- יעקב | |
|  | | עיתונאי נגד שחיתות אילי העיתונות | |
| | | | |  | המבקרים הבריטיים, שהקדימו את עמיתיהם בארה"ב בהוקרת כתיבתו של ריימונד צ'נדלר, יודעים להעריך גם את יורשיו. במוספי הספרות הבריטיים אפשר למצוא לעיתים קרובות ביקורת, אוהדת לרוב, על ספרים חדשים של כותבים כאלמור לנארד, ג'יימס אלרוי, ג'ון קונולי ואחרים (ב'מעריב' כתב עליהם רון מייברג ב'סופשבוע' של 18.8.2000). הספר האחרון המצוין לשבח הוא Basket Case'' מאת קרל היאסן Hiaasen(). 'אובזרבר', שמכנה אותו "מלך המותחן הקומי", אף שילב את הביקורת בראיון עם הסופר, שבא ללונדון לרגל יציאת ספרו שם (אצל מקמילן), זמן קצר אחרי שיצא בארה"ב (אצל אלפרד קנופף, שהיה, אגב, גם המו"ל של צ'נדלר).בתחילת שנות ה80', כך פותח יואן פרגוסון ב'אובזרבר', צץ רעיון בראשו של כתבחוקר בעיתון 'מיאמי הרלד', קרל היאסן, דור שלישי למהגרים נורבגים, שהתיישבו בדרום פלורידה: אם אתה רוצה שיקראו משהו שכתבת, רצוי שזה יהיה קריא, אף משעשע. כמובן, זה לא היה רעיון חדש לגמרי. "הארכיריאקציונר מוריס קולינג (יש המסתפקים בהגדרת הפרופסור קולינג, איש קיימברידג', כאחד מראשי האינטלקטואלים השמרנים בבריטניה) יעץ במשך שנים רבות לפרחי השמר נים באוניברסיטה להילחם באויביהם בעזרת 'אירוניה, לבביות, וזדון'. ההבדל הוא, שהיאסן ניצב איתן בשמאל. את זעמו, שלא שכך, מלבים נוכלינדל"ן, מפתחים של מגרשיגולף, עסקים גדולים חמדניים, וכל תועבה אקולוגית שנעשית בשם הקפיטליזם והקידמה".אלו, אומר פרגוסון, הן מטרותמאבק של השמאל שטופלו, במיטב המסורת השמאלית, "במנשרים עתירי צדקנות, מוסרנות, אינטלקט, להט, ואיקריאות לתפארת". אבל מאז כתב עליהן היאסן בצורה מצחיקה, החל בספרו Tourist Season'', שיצא ב1986, נחטפו ספריו מהמדפים ונתנו לאמריקה ולעולם כולו הזדמנות להשכיל בנושא חמודותיה הנבזזות של פלורידה. הוא מתאר "נזיד נטולמוסר שבו תיירים, כלכלנים, מאפיונרים, פסיכים יראישמיים, אנשי דיסני, מטיפידת בטלוויזיה, מנתחים פלסטיים ומגוון של שרצים ונצלנים אחרים לובשיחליפות ניזונים בחדווה ממה שהיה פעם גןהעדן ואינם באים על עונשם, לפחות במאות העמודים הראשונים, עד שהיאסן והחבר'ה הטובים שלו מחליטים לשלם להם כגמולם". בספר החדש מצטרפים אל הנבלים גם מו"לים של עיתונות ותעשיית הרוק.היאסן, שכעיתונאים רבים אחרים שונא להתראיין, מספר לפרגוסון שצורת כתיבת ו לא תוכננה, אלא שפשוט התחיל לכתוב כך בטור שלו ב'מיאמי הרלד', טור שמוסיף לצאת פעמיים בשבוע. "שמו לב לטור מפני שמעטים כלכך כתבו בצורה הזו. אני ידעתי מה אני אוהב לקרוא. את ה.ל. מנקן (הנרי לואי מנקן, עיתונאי, לשונאי, מבקר, שוחט פרות קדושות, שפעל בארה"ב בחלק הראשון של המאה ה20 וכתב בסגנון ששילב השכלה עצומה ושנינות) ואחרים, שהיו בעלי דעות מוצקות אבל שיכלו גם להצחיק. בניאדם שלא פחדו לומר מה שבליבם."הפחדנות והמהוגנות, שאיפיינו את מרבית הכתיבה העיתונאית, היו משמימות כלכך. מה שאני הרגשתי היה, קדימה, אם אתה בעל טור, משלמים לך בעד הדעות שלך, אז רד מהגדר הבזויה ובטא מה שאתה מרגיש. חוץ מזה, משלמים לך גם כדי לבדר. תוכל לעשות את עבודת המחקר הטובה ביותר ולהעלות את הטיעון האינטלקטואלי החזק ביותר, אבל אם הקוראים לא ימשיכו אחרי הפיסקה השלישית, בזבזת את האנרגיה שלך וצבע דפוסיקר. זה חל גם על רומנים. בניאדם משלמים כסף טוב בעד הספרים שלך ומוטלת עליך חובה לבדר, לא להמיר את דתם. חטאו הגדול ביותר של סופר הוא לשעמם".Basket Case'' (עגה שפירושה מקרה אבוד, וגם שם שיר של כוכב הרוק, שאת מותו חוקר גיבור הספר), מאופק קצת יותר מקודמיו, אומרים פרגוסון ומבקרים ב'אינדיפנדנט' ו'סנדיי טיימס', אבל עדיין תענוג לקרוא אותו. זה גם הספר הראשון שהיאסן כותב בגוף ראשון. גיבורו, ג'ק טאגר, הוא כתבחוקר, שאחרי שהעליב את המו"ל על רקע מדיניותו הרואה בקיצוץ הוצאות את חזות הכל, נענש בהגלייה לסיביר של העיתון: כתיבת הספדים. הוא קורא על מותו של כוכב רוק בתאונת צלילה, מתחיל לרחרח, ונכנס, בין היתר, לעולם הרוק הסהרורי. אבל הוא מגלה שלא רק הפוליטיקה של העיתון שלו, אלא גם אויבים מסוכנים ניצבים נגדו."זה היה מפחיד, בהתחלה, לכתוב בגוף ראשון", אמר היאסן. "זמן רב רציתי לעשות את זה, אבל חיכיתי עד שיהיה לי הסיפור שמתאים לעיתונאי בגיל העמידה (הדומה לו)". על גל הקיצוצים בהוצאות, שגם 'מיאמי הרלד' נסחף בו, הוא אומר: "אין ספק שנחלשנו כעיתון. סגרנו את רוב הנציגויות שלנו בחו"ל והיה ראוי שנשתמש במספר כפול של כתביםחוקרים, אם כי, במיאמי השחיתות פורחת כלכך, שגדוד חוקרים לא יספיק. כמובן, כדי להוציא עיתון צריך להרוויח. אני לא מטומטם. אבל אם מו"ל דורש שולי רווח של 25 אחוזים (כמו זה שבספר), מדובר כבר בחמדנות. לא רק מתפרנסים, עושים קופה על חשבון עקרונות היסוד של העיתונות יציאה לקהילה והכנסת קצת חדשות לעיתון. וכשהעקרונות האלה נפגעים מפני שחבורה של לבנים עשירים רוצה להעלות את ערך המניות, זה תועבה. אז מתחילים לירות בתותחים הכבדים, לזעום, אז מתחילים לכתוב על זה. אני לא יכול לזייף. לא יכול להיות מצחיק בלי להיות זועם".המראיין תמה מה הופך אזרח זה של פלורידה לאיש עמל הגון ואת שכנו לנוכל ונצלן, מדוע תייר אחד משליך את עטיפות ההמבורגר לים ושני אוסף אותן ומניחן בפח. "קשה שלא להסיק, שכמה מחברי משפחת האדם פשוט נולדים חזירים", אמר היאסן, "אלה שיש חשק לעלות עליהם במוט ברזל. אכן ראוי, כנראה, שמשהו רע באמת יקרה להם. במציאות זה לא יתרחש, אבל בספרים שלי, בטוח שזה מה שצפוי להם".byaacov@netvision.net.il | |  | |  |
|
| | |
