אירועי מנהרת הכותל, 1996 נתניהו פתח, נתניהו סגר אלי קמיר 16/04/02 בעיני רבים נחשבים אירועי מנהרת הכותל, מבחן הבגרות הראשון של בנימין נתניהו כראש ממשלת ישראל. 129 שנים אחרי שהחוקר, צ'ארלס וורן, גילה את מנהרת המים החשמונאית, וכמה חודשים אחרי שהשאיר את שמעון פרס עם הפסד נוסף בקלפי, הורה נתניהו על פתיחת המנהרה הידועה בשם "מנהרת הכותל".העובדה שכל ראשי הממשלה לפניו חששו מפתיחת המנהרה, לא עשתה רושם גדול על המנהיג הצעיר. ביום שני, מוצאי יום הכיפורים, 23 בספטמבר 96', הוא החליט, הודיע, ולמחרת בבוקר כבר עלה על מטוסו בדרך למסעו הראשון כראש ממשלה ישראלי במדינות אירופה.פחות מיממה חלפה עד שהחלו להגיע הידיעות הקשות ללונדון, שם שהה נתניהו. החלטתו, לפתוח את המנהרה, כך הסתבר לו, הדליקה את הרחוב הפלסטיני, ותוך שעות גרמה לתבערה שהתפשטה לקבר יוסף, קבר רחל, ירושלים, רמאללה, קלקיליה, מחסום ארז, עזה וכפר דרום.על שתי עובדות אין כיום כל מחלוקת. מה הדליק את המהומות ­ החלטת נתניהו, ומה כיבה אותן ­ שיחות הטלפון שקיים נתניהו עם ערפאת. אבל מה בדיוק נאמר באותן שיחות, איום או הרגעה, זו כבר שאלה שתישאר חלוקה לעדנתניהו נחרץ. בכל הרצאה או שיחת רקע שהוא מקיים הוא מספר בלהט כיצד איים על ערפאת כי יכניס טנקים לשטחי הרשות הפלסטינית, וזה בעצם מה שהכריע: ערפאת הורה מיד לעצור את האש, אלא שהפלסטינים זוכרים בדיוק ההפך. לזכותם, יש להם עדות מסייעת, מעניינת מאוד. אחד מהישראלים הבכירים ביותר שעמד בלב השטח וניהל את המשבר עד להפסקת האש, משחזר: "המצב היה נורא. היו לנו הרוגים, פצועים, ומסביב עשרות אלפי פלסטינים אחוזי טירוף. כל חיי לא אשכח את המראות מקבר יוסף. זה היה מחזה מחריד. הדרך שבאזור הקבר היתה זרועה בכלי רכב צה"ליים שרופים. העשן היתמר מהם. אלפי פלסטינים משולהבים וחמושים הקיפו את הקבר עצמו, כשבפנים נותרה נצורה חבורה של 40 חיילים ישראליים. כל גורמי הביטחון הפלסטינים פעלו אז כדי להרגיע את ההמון. חאג' איסמאיל, מפקד המשטרה הפלסטינית בגדה, תאופיק טיראווי, ראש המודיעין הפלסטיני, וג'יבריל רג'וב, ראש המנגנון המסכל בגדה. כל אחד מהם, באופן אישי, נתן הוראות חד משמעיות שמטרתם היתה להציל את החיילים הישראליים מהאלפים הזועמים. אנשיו של ג'יבריל גם היו אלה שפילסו, ממש בכוח, את הדרך בין ההמונים המשולהבים כדי להכניס למתחם הקבר את ישראל חסון מהשב"כ, ו לאחר מכן גם לחלץ את החיילים הישראלים".אירועי הדמים, כך על פי הגורם הבטחוני, עמדו כבר על סף סיום ממש עם נחיתתו של נתניהו בחזרה מאירופה; אלא שכל הערכות המודיעין קבעו כי צפוי למחרת יום דמים נוסף, אולי אפילו נורא יותר. "ראשי המנגנונים הפלסטיניים", משחזר המקור הבטחוני, "חזרו והבטיחו שהם פועלים במלוא העוצמה כדי שהשטח לא יבער מחדש. הם אפילו נתנו לנו לדבר אישית עם ערפאת, כדי שנשמע שגם הוא פועל להרגעה. אבל אנחנו", ממשיך הגורם הישראלי, "פחדנו, ממש רעדנו ממה שעומד להתרחש למחרת. בשלב מסוים הציע רג'וב: 'למה שלא תבקשו מנתניהו להתקשר אישית לערפאת ולהבטיח לו שאין שום כוונה להסלים, או להפעיל את הטנקים. זה רק יסייע להבטיח סופית את הרגיעה בשטח'".ואכן, כמה דקות לפני השעה 2.00 אחר חצות של יום חמישי, התקשר ראש הממשלה למנהיג הפלסטיני. "לא שמעתי אישית את השיחה", מודה המקור הבטחוני, "אבל אני יודע מה ביקשנו מראש הממשלה שיאמר, ואיזה מסר להעביר. אין לי סיבה לחשוב שהוא עשה ההפך. דובר על מסר של הרגעה, הבטחה שלא להסלים. אני משוכנע שזה מה שהוא עשה".אך יש גם גורמים ישראליים, בכירים ביותר, שזוכר ים מציאות שונה לחלוטין. הם מדברים על שיחה קשה, חד משמעית, במהלכה איים נתניהו להורות לטנקים שכבר מוקמו בפתחי הערים הפלסטיניות להיכנס פנימה. בד בבד, הוא גם שיגר שליח מטעמו לערפאת, ובידו מסר חד משמעי: עצור או תותקף.מי שניהל באותם ימים את תרשומות שיחות הטלפון של נתניהו היה דני נווה, אז מזכיר הממשלה. בספרו, "סודות ממשלה", מביא נווה את רישום השיחה. "מוטלת עליך אחריות", כך על פי נווה, פנה נתניהו לערפאת, "כל התהליך בסכנה אם תימשך התופעה החמורה של אנשי המשטרה הפלסטינית שיורים לעבר חיילינו ועוסקים בהסתה לאלימות". המתח, כותב עוד נווה, היה רב. בחלל ריחפה התחושה שהאלימות, אם תגלוש, יכולה להוציא את המצב מכלל שליטה. צה"ל הזרים כוחות גדולים, ובכללם טנקים למוקדי העימות. ערפאת, ממשיך ומתאר נווה, נשמע מבוהל למשמע המסר של נתניהו. "אעשה כל מה שביכולתי כדי לצנן את הדברים", הבטיח. למחרת אותה שיחה החלה האלימות לרדת, עד שבשבת, פסקה לחלוטין.