איך הגענו לשם? המהלכים שהובילו למלחמת לבנון שמואל מאירי 18/04/02 מתי וכיצד הפכה מלחמת שלום הגליל לבלתי נמנעת? העילה הרשמית לפרוץ המלחמה היתה נסיון ההתנקשות בחייו של שגריר ישראל בבריטניה, שלמה ארגוב, אשר נורה בראשו על­ידי מחבל פלשתיני ב­3 ביוני 82', בצאתו ממלון דורצ'סטר בלונדון. כבר למחרת התכנסה ממשלת ישראל והורתה לצה"ל להפציץ בתגובה מטרות מחבלים בדרום לבנון ובביירות.ראש הממשלה, מנחם בגין, הוסמך להחריף את פעולת ישראל אם יעזו המחבלים להגיב, והם העזו ועוד איך. יישובי הצפון ספגו הפגזות מאסיביות ובארץ הוחל בגיוס מילואים. במוצאי שבת, ה­5 ביוני, כונסה ממשלת ישראל בשנית, הפעם בביתו של בגין בירושלים. כל השרים, פרט לשר יצחק ברמן, הצביעו בעד היציאה למלחמה.ואולם, המהלכים שהובילו לעימות הצבאי התחילו כבר בשלבים יותר מוקדמים. ויש האומרים כי זרעיה הראשונים נשתלו עוד בתחילת שנת ,1976 כאשר אל"מ בנימין (פואד) בן­אליעזר נשלח על גבי סטי"ל לפגוש את נציגי הנוצרים בלבנון. לבנון היתה נתונה מזה כשנה במלחמת אזרחים מרה, ומול הנוצרים, שהיו צד במלחמה, ניצבו, בין השאר, גם כוחות אש"ף, אשר שלטו בחלקים נרחבים בלבנון ולמעשה הצליחו להקים בה, כדרכם, מדינה ב תוך מדינה.המחבלים, שכמה מאות מהם התיישבו בדרום לבנון בסוף שנות ה­,60 באזור שזכה לכינוי פת"ח­לנד, הפכו את הגבול עם ישראל לבסיס יציאה להתקפות טרור, בחסות האוכלוסייה הפלשתינית, שמנתה 300 אלף תושבים, ובסיוע הסורים שהחלו לעבות ולהעצים את כוחם.אט אט הם החלו לטפס צפונה, ליצור לעצמם מוקדי כוח בערים נוספות בדרום לבנון, לאורך החוף ועד לביירות. שם קנו לעצמם שליטה על אזורים שלמים בבירה הלבנונית. בראשית שנות ה­,70 כאשר המחבלים גורשו מירדן, הם הפכו את לבנון למוקד הפעילות העיקרי שלהם, ושם ריכזו את מיטב כוחותיהם והפכו לאחד הגורמים העיקריים לפרוץ מלחמת האזרחים.כמה שבועות לאחר ביקורו של בן­אליעזר, שוב עגן הסטי"ל של צה"ל מול חופי ג'וניה. הפעם ישב בו ראש הממשלה יצחק רבין, ומולו מנהיג הנוצרים ונשיא לבנון לשעבר, כמאל שמעון. שמעון הציג לרבין את הצרכים הצבאיים שיש לעדתו. שבועיים­שלושה אחר כך שוב קפץ רבין לביקור. הפעם עלו על הסיפון המנהיג הנוצרי פייר ג'מאייל ושני בניו, באשיר ואמין. "אויבכם הם אויבנו", אמר להם רבין, ואישר להגיש להם סיוע צבאי. ישראל הכניסה עצמה לתוך הקלחת הלבנונית. מזל טוב, נולד לך צד"ל לא עבר זמן רב וראשוני הצעירים הנוצרים נראו מתאמנים בבסיסי צה"ל בצפון. בצד השני של מערך הכוחות הלבנוני ישבו הסורים, אשר בעיצומה של מלחמת האזרחים נכנסו ללבנון כ"כוחות ההצלה", תוך הסכמה שבשתיקה מצד ישראל, אך שכחו לצאת ממנה... "הסורים רוצים להקים כאן את סוריה רבתי", הזהיר באשיר ג'מאייל את הישראלים.במאי 77', עם עליית הליכוד לשלטון, הורה ראש הממשלה בגין לראש המוסד להעמיק את קשרי ישראל עם הנוצרים. ואילו אצל הנוצרים נוצרה קואליציה בין באשיר ג'מאייל, שראה עצמו מועמד מתאים להיות נשיא לבנון, ובין כמאל שמעון. שניים אלה שמו להם למטרה ליצור התנגשות אלימה בין המחנה הנוצרי ובין הצבא הסורי.ב­11 במארס 78' נחתה בחוף מעגן מיכאל סירת גומי של הפת"ח ובה תשעה מחבלים. המחבלים שירדו מן הסירה פתחו מייד במסע של טרור בכביש החוף. הם השתלטו על אוטובוס ומונית, ירו בכל מי שנתקלו בו בדרך ונבלמו סופית רק בכניסה לתל אביב. בקרב שהתפתח בינם ובין כוחות הביטחון נהרגו שבעה מהמחבלים. בצד הישראלי נמנו 35 הרוגים. ארבעה ימים אחר כך נפתח מבצע ליטאני. כוחות גדולים של צה"ל חצו את הגבול והתקדמו צפונה. חיל האוויר הפציץ מחנות מחבלים. המטרה היתה לדחוק את האויב אל מעבר לנהר הליטאני. כדי לא להסתבך בקרבות מבית לבית, החליטו בישראל שלא להיכנס לעיר צור, שהיתה באותם ימים הבסיס הגדול ביותר של המחבלים. אף כי לפלשתינים נגרמו עשרות אבדות, רובם הצליחו לברוח צפונה.המבצע הביא לידי ביטוי גישה ישראלית חדשה, אשר לא רק חיפשה להעניש את המחבלים, אלא גם ניסתה להרחיק אותם מקרבת הגבול על­ידי יצירת רצועת ביטחון. ולפיכך, למרות שתוך פחות משבוע ימים, בעקבות גילויי זעם בעולם, הורה שר הביטחון עזר ויצמן לצה"ל לחזור לגבול, הוא פעל בהתאם למדיניות החדשה והשטח "המטוהר" נמסר לידיהם של כוחות נוצריים בפיקודו של רס"ן סאעד חדד. בצעד זה החל להיבנות על­ידי ישראל צבא דרום לבנון, שתפקידו היה לאבטח את הגבול הצפוני ולהקשות על המחבלים לפגוע בישראל.אירוע טראומטי נוסף הקשור בהידרדרות ישראל אל המלחמה התרחש בעת התקפת המחבלים על נהריה, ב­22 באפריל ,1979 ואשר במהלכה איבדה סמדר הרן את בעלה ואת שתי בנותיה. סיפורה של הרן, אשר בעודה מסתתרת נאלצה לחסום את פיה של בתה עד שזו נחנקה למוות, גרם זעזוע עמוק בציבור הישראלי והז כיר לרבים טרגדיות דומות שהתרחשו בתקופת השואה.אירוע דומה לזה התרחש ב­6 באפריל ,1980 כאשר חוליית מחבלים השתלטה על הפעוטון של קיבוץ משגב עם וגרמה לשלושה הרוגים, בהם מזכיר הקיבוץ, חייל וילד בן שלוש. בראש הצבא עמד באותה תקופה רא"ל רפאל איתן, ובהנהגתו נקט צה"ל במשך 15 חודשים פעילות התקפית נגד בסיסי המחבלים בדרום לבנון, מה שחייב את המחבלים להימצא כל הזמן במגננה. דבר זה גם גרם לאותם מחבלים לשפר את יכולתם הצבאית, להקים יחידות סדירות, להצטייד בנשק חדיש מכל הבא ליד ולאגור כמויות ענקיות של תחמושת. כל הפעילות העניפה הזו התנהלה תחת פיקודו של יאסר ערפאת.באמצע חודש דצמבר 80' פרצו קרבות מרים בעיירה זחלה בין המליציות הנוצריות, בפיקודו של באשיר ג'מאייל, ובין הכוחות הסורים. הנוצרים הם שיזמו את העימות, כדי לנסות ולשחרר את לבנון מעול הכיבוש, וגם מתוך תקווה שיוכלו לגרור את ישראל להתעמת בגללם עם הסורים. זעקות השבר של מנהיגי הנוצרים באוזני ראש הממשלה מנחם בגין הביאה להתערבות ישראלית ולהפלת שני מסוקים סורים ב­28 באפריל 1981.יום אחר כך הכניסה סוריה טילים לבקעת הלבנון, מה שיצר משבר בינה וב ין ישראל, שחששה מנוכחותם של הטילים. משבר זה גם הביא לסיומה של הסכמה שבשתיקה בין סוריה וישראל בדבר חלוקת לבנון לשני אזורי השפעה מובהקים.זמן קצר אחר כך, בתיווך ערב הסעודית, הושג הסדר בין הסורים והנוצרים. 95 אנשי מיליציות נוצריות עזבו את זחלה, ובכך הסתיים המאבק המזוין בין הנוצרים והסורים. בהזדמנות זו הכריז באשיר ג'מאייל על ניתוק קשריו עם ישראל (אם כי לא התכוון למה שאמר). אריק נכנס לתמונה ב­10 ביולי 1981 החל המשבר החמור ביותר שקדם למלחמת לבנון. היה זה כאשר מטוסים ישראלים תקפו בסיסי מחבלים בדרום לבנון. המחבלים הגיבו בירי קטיושות על קרית שמונה. 14 תושבים נפצעו, בתים אחדים נהרסו. במשך שבועיים ימים הצליחו המחבלים ליצור מצב של מלחמת התשה בצפון, כאשר חיי התושבים בגליל שובשו לבלי הכר. ישראל אף היא לא טמנה ידה בצלחת והפגיזה מן האוויר מפקדות מחבלים שנמצאות בתוך ריכוזי אוכלוסייה בביירות. בפעולות אלה נהרגו מאות בני אדם.השליח האמריקאי, פיליפ חביב, שנשלח על­ידי נשיא ארצות הברית רונלד רייגן, הוא שהביא בפעם הראשונה לכך שישראל תנהל משא ומתן עקיף עם אש"ף. הרמטכ"ל רפאל איתן ניסה בכל מאודו למנוע השגת הסכם להפסקת האש. "הם קרובים להתמוטטות, אסור לנו להסכים לכך", אמר לבגין. אולם בגין לא קיבל את דעתו. בהסכם שהושג בין הצדדים ב­24 ביולי ,1981 נקבע כי שום צד לא יתקוף את הצד השני.אולם זכר השבועיים המרים, בהם היתה האוכלוסייה הישראלית בצפון נתונה לחסדי המחבלים, הביא גורמים בכירים בארץ למסקנה כי אין ברירה אלא לחסל בצורה יסודית את תשתית המחבלים בדרום לבנון. באותה תקופה מנ ו המחבלים 15 אלף לוחמים. עתה, לאחר שניצלו בעור שיניהם מהשמדה טוטאלית, פנו להצטייד בכל סוגי הנשק, לקראת הסיבוב הבא בינם ובין ישראל. הם הצליחו להשיג כ­100 טנקים מסוג טי­350 ,34 תותחים, 80 מטולי קטיושות, 150 נגמ"שים, 200 משגרי טילי נ"ט ו­200 מקלעי נ"מ. מרבית המחבלים היו ערוכים בדרום לבנון, שם נמצאו 6,000 מהם. בצידון התרכזו 1,500 ובאזור הפת"ח­לנד, הסמוך מאוד לגבול ישראל, עוד .1,500 בביירות היו 6,000 מחבלים, שכבר היו מנוסים בלחימה בשטח בנוי, כפי שלמדו בזמן מלחמת האזרחים. כל תקוותם היתה לגרור את צה"ל, בבוא העת, למלחמה בתוך אזורים עירוניים, שם יצליחו לגרום לו אבידות קשות ולעכב אותו עד שתושג הפסקת אש שתמנע מישראל את האפשרות לחסל באופן טוטאלי את כל הכוח הצבאי שלהם.גם בצה"ל החלו ההכנות לסיבוב הבא שמטרתו להרחיק את המחבלים, את התשתית הצבאית שלהם ואת קני הארטילריה שלהם מגבול ישראל. כך באה לעולם תוכנית "אורנים", שפירטה את מטרות מבצע שלום הגליל.באוגוסט ,1981 כאשר מונה אריאל שרון לתפקיד שר הביטחון, הוא פתח בהכנות מעשיות לקראת המלחמה בפלשתינים. חודשיים אחר כך הפכה תוכנית "אורני ם" הקטנה, שדיברה על מבצע שירחיק את המחבלים אל מעבר לנהר האוואלי, לתוכנית "אורנים" הגדולה, ששמה לה למטרה לחסל את התשתית הצבאית והמדינית של אש"ף בכל רחבי לבנון ולהקים ממשלה חדשה, אשר תשאף להסדר שלום עם ישראל. הסורים לא העלו בדעתם עד כמה מרחיקות לכת תוכניות הצבא הישראלי. היחיד שחזה נכונה את המצב היה דווקא ערפאת, שטען באוזני אנשיו שוב ושוב כי עד מהרה ייאלצו להילחם מול צה"ל במבואות ביירות.את הפסקת האש עם הצבא הישראלי ניצלו המחבלים כדי לערוך מבצע גיוס המוני, במסגרתו הצטרפו ליחידותיהם אפילו נערים צעירים, הוקמו ביצורים, נרכשו כלי נשק שהוסתרו בכל מקום אפשרי, והעיר ביירות חולקה למספר גזרות. גם בקו החוף הוקמו כמה ביצורים כדי לקדם נחיתה ישראלית שתבוא מן הים.ב­12 בינואר 82' נחת מסוק ישראלי בג'וניה, ובו היה שר הביטחון, אריאל שרון, עם פמליה קטנה. שרון זיהה בתוך הכיאוס הלבנוני את הפיצול העדתי, את הגורם הפלשתיני ואת המעורבות הסורית, ובשלושת אלה רצה לטפל. הוא ניסה לחזק את הקואליציה עם הנוצרים ולשלבם במבצע הצבאי, שיביא פתרון לבעיות לבנון וישראל גם יחד.בג'וניה המתין לשרון באשיר ג' מאייל, ששמע משר הביטחון הישראלי כי לישראל אין כוונה לתקוף את הסורים, אלא רק להכות במחבלים. "כאשר הדבר הזה יקרה", אמר לו שרון, "אתם, הנוצרים, תוכלו לנצל את ההזדמנות כדי להשתלט על ביירות, להכריז על בחירות חופשיות ולהביא ליציאת הסורים מלבנון. גם אם הסורים לא יצאו תוכלו להקים לכם מדינה בעלת רציפות טריטוריאלית בשטחים שאנחנו נכבוש ובשטחים שאתם תכבשו בביירות". שרון שוב ושוב הדגיש באוזני ג'מאייל: "אם לא תפעלו ברגע הנכון לשיחרור ביירות, זו תהיה בכייה לדורות". נוע, נוע, סוף מי שמאוד הפריע לפלשתינים באותה תקופה לא היו הנוצרים, כי אם בני העדה השיעית ואירגון "אמל" שנלחם בהם. כניסתה של ישראל ללבנון היתה משרתת בצורה נפלאה את האינטרסים שלהם, אולם מסיבות מובנות הם לא יכלו להציג את המצב ככזה. אחד הקוריוזים המעניינים מאותה תקופה קשור באחד ממנהיגי "אמל" בדרום, שהצהיר באפריל 82', חודשיים לפני פרוץ המלחמה, כי אם אש"ף לא יפסיק לתקוף את השיעים, יירו השיעים לעבר מטרה כלשהי בישראל, רק כדי להביא לסיום הפסקת האש ולפשיטת צה"ל, שינחית לבטח מכה קשה על ראשם של הפלשתינים.בערך באותה תקופה החלו לחציו של אריאל שרון על הממשלה להחליט על יציאה ללבנון לתת את פירותיהם. הדעות היו חלוקות רק בשאלת העיתוי. ב­17 במאי 82' דחתה הממשלה את הצעתו של שרון לפתוח מייד במלחמה. לראש הממשלה ולשר הביטחון היה ברור כי רק הפרה קשה של הפסקת האש תגרום לפורום השרים לאשר הכרזת מלחמה. רק ב­5 ביוני, בעקבות מטח הקטיושות שירד על יישובי הצפון, אישרה הממשלה את ההחלטה להוציא את היישובים הישראלים בגליל מטווח האש של הארטילריה הפלשתינית. מקבלי ההחלטה הבינו כי המטרה היא להגיע עם עד לקו 40 ה קילומטרים מהגבול. ב­6 ביוני, בשעות הצהריים, קיבלו כוחות צה"ל בגבול הלבנון את הפקודה "נוע, נוע, סוף". מלחמת שלום הגליל יצאה לדרכה, וקו 40 הקילומטר, כמו שכולנו יודעים, נותר הרחק מאחור. לבנון ­ תעודת זהות נוסדה בשנת 1943 ד שטח: 10,452 קמ"ר ד עיר בירה: ביירות ד מטבע: לירה לבנונית (1 דולר=1,507 לירות לבנוניות) ד אוכלוסיה: 3.9 מיליון נפש (הערכה בלתי רשמית. מפקד אוכלוסין מסודר לא נערך במדינה מאז שנת 1932) ד שיעור גידול שנתי: %1.9 ד ממשל: רפובליקה דמוקרטית עם שיטת ממשל פרלמנטרית ד חברה ודת: חברה רב­דתית, הנשלטת על­ידי כיתות מוסלמיות ונוצריות. 18 מתוכן מוכרות רשמית על­ידי המדינה ד הקבוצות העיקריות: מוסלמים שיעים (%35), מוסלמים סונים (%23), נוצרים מרונים (%31), נוצרים ארמנים (%4) ודרוזים (%7) ד שלטון: התפקידים החשובים מתחלקים בין שלוש הקבוצות העיקריות, לפי מפתח שנקבע עם הקמת המדינה ד בעלי תפקידים: נשיא ­ אמיל לח'וד, ראש ממשלה ­ רפיק אל­חרירי, יושב ראש הפרלמנט ­ נבייה ברי ד שפות: ערבית שפה רשמית, אך צרפתית מקובלת מאוד ד השכלה: %93.4 מהאוכלוסייה יודעת קרוא וכתוב.