המאיון העליון "זמן מקומי" איתר ארבעה מתוך 14 תושבי ראשון- לציון שעברו את גיל 100 והם מסבירים איך עושים את זה נוה יוסף, דן אבן 25/04/02 פרויקט שממצאיו הראשונים נחשפים בימים אלה איתר 630 קשישים מעל גיל 100 שחיים בישראל, וניסה לפתור את החידה שמאחורי הגיל המופלג. מהממצאים עולה כי בכל שנה נוספים 200 קשישים מעל גיל 100 למניין הארצי. "בני ה­100 ומעלה כבר אינם תופעה נדירה", אומרת ורה שלום, מנהלת השירות הארצי לייעוץ הקשיש של המוסד לביטוח לאומי, שמרכזת את הפעילות המחקרית סביב בני ה­.100 "אם פעם קשישים אלו היו במצב ירוד, היום אנחנו נדהמים למצוא רבים מהם שאולי נעזרים בהליכון ואולי כבר לא מבשלים בעצמם ולא מנקים את ביתם, אבל בהחלט מחוברים לעולם, למשפחותיהם ולאקטואליה. הקשישים מצביעים על השלמה עם החיים", אומרת שלום. "המיקוד שלהם עם עצמם הוא לשמור על אורח חיים מסודר ללא תהפוכות. גם בארץ הם שורדים את החיים בשלווה. אנו מוצאים כאלה שהספיקו לעבור שתי מלחמות עולם ואת מלחמת העצמאות, ואיבדו אנשים יקרים וחוו חוויות עלייה וקשיי קיום כלכליים, עברו שינויים תרבותיים מרחיקי לכת ובנו לעצמם נחלות בארץ. אנשים שהתמודדו עם הרבה קשיים וחוסרים ועדיין הגיעו לגיל .100 זה נותן לנו, הצעירים, תקווה וכוח ותחושה של התעוררות. מה שאנו עושים ומשיגים היום אינו קובע בהכרח איך שאנחנו מזדקנים", אומרת שלום.הקבוצה הגדולה ביותר של קשישים בני 100 ומעלה, 70 במספר, מתגוררת בירושלים. בכך הם מחזקים את ההשערה כי אוויר צלול מרגיע במקצת את לחצי היום יום. הקבוצה השנייה הגדולה, 14 במספר, מתגוררת בראשון­לציון. מספר גבוה ביחס למספר תושבי העיר. מכתב מהמלכה מתנדבי השירות לייעוץ הקשיש בביטוח הלאומי מכירים כבר שנים את בני ה­100 ומעלה, אבל היוזמה לחקור את תופעת הסאנטרנים (מהמילה 100 TNEC, בצרפתית) בכללותה הגיעה ממקור בלתי צפוי: מלכת אנגליה.הרב נתן גרינברג, סמנכ"ל פרויקטים מיוחדים בביטוח הלאומי ויוזם המחקר, נתקל במכתב ברכה ששלחה המלכה אליזבת לכל תושב בריטי שמגיע לגיל 100 והחליט לפנות לבית הנשיא להפקת מיזם מקביל בישראל. לפני שלושה שבועות נפטרה המלכה אליזבת בשיבה טובה בגיל .101 "מיד כשראיתי את המכתב הרגשתי שאנחנו כאן צריכים להיות אור לגויים. כבד את אביך ואת אמך הוא הדיבר החמישי", מסביר גרינברג. "תוחלת החיים גדלה, ואנו לא עושים מספיק לזקני עמנו", מצר גרינברג. "צריך לכבד את הדורות שהקימו את המדינה והביאונו עד הלום. כדי לחנך את הילדים אנחנו צריכים לתכנן גם את המחר. היום פועלים מעט מוסדות אשפוז, אולם מספר הקשישים גדל ויש פחות מקומות. זו תהיה הבעיה של ישראל בעתיד", חוזה גרינברג.גרינברג ושלום חברו לשירות אש"ל (אגודה לפיתוח ולתכנון שירותים למען הזקן) של הג'וינט ויחד עם בית הנשיא החלו לחלק אגרות לקשישים. זכרונות באלבומים תומס פאר, שהתגורר בכפר בריטי, חי על פי השמועות 152 שנים בין 1483 ל­.1635 כשהיה בן 122 ילדה אשתו השנייה את ילדיהם המשותפים. זקני כפרו תיעדו את שמו בכתובים וסיפרו כי חי בימיהם של עשרה מלכים ומלכות בתולדות בריטניה הגדולה. לא ניתן היום לבדוק את אמיתות הסיפור הזה, אבל אם הוא נכון, פאר הוא שיאן הזקנה העולמי.אבל גם לנו יש את השיאנים שלנו שיזכו לחיים ארוכים. "זמן מקומי" יצא השבוע בלוויית ראש עיריית ראשון­לציון, מאיר ניצן, כדי לבקר חמישה מתוך זקני העיר שעברו את גיל ה­100.בבית האבות הבולגרי חיים כ­400 קשישים, מתוכם 310 תושבי העיר ומהם שלושה בני למעלה מ­100 שנים. חיים אשכנזי, יליד שנת ,1900 הוא בן .102 שרה אברהם, ילידת ,1901 בת .101 לאה סוייבלמן, ילידת ,1899 בת 103.על חיים אשכנזי מספרת בתו, זיוה, תושבת העיר: "אבא יליד בולגריה, שם הוא היה מורה לעברית. הוא עלה לארץ בשנת .1945 כשהגיעה המשפחה לארץ היינו בבית העולים בפרדס­חנה שם חיפשו מורה לעברית ואבא לימד שם מילים בעברית ושירים. בשלב מאוחר יותר עברנו ללוד, שם היה אבא מורה בבית הספר היסודי. בשנת ה­40 למדינת ישראל הוא קי בל את אות יקיר לוד מידי מקסים לוי, אז ראש העיריה. באותו הטקס היה גם ח"כ דוד לוי וכשאבא עלה לבמה וכולם התחילו למחוא כפיים, דוד לוי שאל את אבא: 'מי אתה?', והוא ענה בגאווה: 'אני הייתי המורה הראשון בלוד ובזכותי כולם פה יודעים עברית'."עד גיל 85 אבא לימד באולפן העולים עברית. ב­1990 הוא עבר לבית האבות הבולגרי בראשון­לציון, היה עוזר הרב, ערך תפילות ואפילו היה תוקע בשופר בראש השנה וביום כיפור".­ מה הסוד שלו לחיים ארוכים?"אני חושבת שבשנים ההן החיים היו הרבה יותר רגועים, ואולי זה קשור. אבא אוהב את החיים. הוא בנאדם עליז, אוהב לשיר, אוהב נשים צעירות. הוא גם בריא מאוד והיה עושה התעמלות כל בוקר. זה הסוד לחיים ארוכים".­ לך עצמך יש ציפיה להגיע לגיל כזה?"אני מרגישה שיש לי את הגנים של אבא. גם אני עליזה, גם סביבי יש תמיד אנשים. אני מאחלת לעצמי לחיות כמו אבא, לא לכעוס על אף אחד ולהרגיש טוב".ראש העיריה, מאיר ניצן, וחיים אשכנזי מכירים זה זמן רב. ניצן: "היה ספסל בעיר שאשכנזי היה יושב בו כל הזמן. יום אחד הורדנו אותו. לאחר כמה זמן פגש אותי אשכנזי ואמר לי: 'איפה הספסל? אני לא י כול לשבת עם חברה שלי'. אז החזרתי את הספסל. אחרי חודשיים הוא פגש אותי שוב ואמר לי: 'אתה יכול להוריד את הספסל, החברה נפטרה'".ניצן מגיע אל אשכנזי, לוחץ את ידו ונותן לו שי, כוס לקידוש ובה חרוטה הקדשה. אשכנזי שם את ידו על ראשו של ניצן ומברך אותו להצלחה ובריאות.על לאה סוייבלמן מספר אחיינה, חיים: "לאה היום בת .103 היא עלתה מקישינב בשנת 1975 והגיעה לראשון­לציון. החיים שלה לא היו קלים בכלל. היא עברה את מלחמת העולם השנייה, כמעט נשרפה ברכבת. היתה פליטה עם כל המשפחה. היא התחתנה פעם אחת ואחרי שנה בעלה מת, התחתנה פעם שנייה ואז התחילה המלחמה והם ברחו לקווקאז, לצערנו, היא לא הצליחה לבנות משפחה"."היא אשה חכמה", מספר חיים, "היא ממש כמו אנציקלופדיה, למרות שהיום היא קצת לא זוכרת".­ מה הסוד, לדעתך, לזכות באריכות ימים?"תראה, לא היו לה חיים קלים ואף אחד לא פינק אותה, כנראה שזה בגנים. גם אחותה היא בת ,97 סבתא שלי בת ,90 כנראה שיש משהו במשפחה הזו".על שרה אברהם מספר בן אחותה, מרדכי בר­עקיבא, מי שהיה מנהל בית הספר רוזן ובית הספר ויתקין בראשון­לציון: "שרה עלתה מבולגריה בשנת .1949 המשפחה הגיעה לבית העולים בפרדס­חנה, שם היינו כשנה. לאחר מכן עברנו לכפר­אהרן שליד נס­ציונה. כאשר שרה ובעלה 'הגיעו לפרקם' העברנו אותם לבית האבות בראשון­לציון".בר­עקיבא מספר בחיוך מלא אושר: "שרה היתה בשלנית, זה היה הספציאליטה שלה. דברי מאפה, מתוקים, מרציפנים. כשהיתה לי בר מצווה היא עשתה עדר שלם של כבשים ורועה צאן עם מקל, הכל ממרציפן. אנחנו רצינו לאכול את הכל, אבל שרה לא נתנה לנו. בלי שאף אחד יידע אני אכלתי את המקל של רועה הצאן וכשהיא גילתה היא באה אלי ושאלה: 'איפה המקל?'. לא אמרתי לה. עד היום היא שואלת אותי: 'איך אכלת את המקל, היה רועה, היו כבשים, בשביל מה מקל?'".­ מה הסוד לחיים ארוכים?"זה קודם כל דרך חיים ומילוי היום בעבודה. אני מתפעל תמיד איך בזמנים ההם היו מספיקים לעשות את הכל. להכין את הריבה, את הגבינה, את הנקניק. אני חושב שההתעסקות הזו במשך כל היום ללא הפסקה היא הסוד לגיל הזה".­ יש לך ציפיות להגיע גם לגיל כזה?"בראייה מפוכחת אני יכול להגיד שאני לא חושב על זה, אין לי שום ציפיה וזה גם לא מנחם אותי".מבית האבות הבולגרי ממשיך ניצן לרחוב אוסטשינסקי, לבקר את אברהם ליפשיץ, יליד שנת .1903 האווירה בביתו של אברהם חמימה ונעימה, כוסות יין מונחות על השולחן, ממתקי שוקולד. בתו של אברהם, דורה, מספרת על אביה: "עלינו לארץ בשנת ,1972 ישר לראשון­לציון, 30 שנה אנחנו חיים באותו בית."במקצועו הוא היה חייט ואחר כך היה בצבא הרוסי שם הוא נפצע והוכר כנכה מלחמה". בני המשפחה מוציאים ספר עב כרס ומראים לניצן. "יש לו ספר שבו הוא מופיע", מסבירה דורה, "ספר על החיילים במלחמה והוא מאוד גאה שהשם שלו מופיע בספר הזה. כל האחים והאחיות שלו נספו בשואה, הוא נשאר אח יחיד". בני המשפחה מראים לאורחים את אות הגבורה שקיבל אברהם, אות גבורה מארגון החיילים והפרטיזנים נכי המלחמה בנאצים. עוד מספרת דורה: "אשתו נפטרה לפני 14 שנה. היא נפטרה בבית. 'רק פה בבית', הוא היה אומר תמיד. רצו להעביר אותו לבית אבות, אבל הוא תמיד אמר שהוא רוצה לסיים את חייו בבית ולא בשום מקום אחר."עד לפני עשר שנים הוא עבד ועד לפני שנה הוא היה עצמאי לגמרי".­ מה המתכון לחיים ארוכים?אברהם אומר: "חיים, צריך לחיות!", ודורה מוסיפה: "כוסית וודקה ליום. הוא אוכל פעמיים ביום, ארוחות מסודרות וכוסית וודקה. ככה כל החיים, זה ההרגל. חוץ מזה הוא עבד עבודה פיזית כל החיים, הוא היה הולך הרבה ברגל. אני זוכרת כשהוא היה צעיר, הוא היה הולך 20 קילומטר בשביל להיות בבית הכנסת בזמן הקריאה של מגילת אסתר בפורים ואחרי התפילה הוא היה חוזר 20 קילומטרים חזרה עד הבית, וכשהיינו בארץ והוא עבד בנס­ציונה בתור שומר לילה הוא היה חוזר ברגל מנס­ציונה לראשון­לציון".ניצן ורעייתו, נעמי, מדברים ביידיש עם בני הבית, שרים שיר על החייט: "החייט שעובד כל השבוע. יום וליל, כל השבוע הוא תופר...". בני הבית מראים להם תמונות נושנות באלבום. ניצן פונה אל אברהם ואומר לו: "כולם נראים צעירים פה", ואברהם עונה ביידיש: "בנשמה נשארים צעירים". אז בן כמה אתה? שירות הייעוץ לקשיש פועל בארץ כבר 30 שנה. הגוף שהחל את דרכו באגף לתפקידים מיוחדים של המוסד לביטוח לאומי ב­1971 הורחב במהלך השנים וקיבל מעמד עצמאי. 44 עובדים סוציאליים וכ­4,500 גמלאים מתנדבים פוקדים את שערי השירות ב­22 סניפי הביטוח הלאומי ברחבי הארץ, ומגישים יד תומכת לקשישים נזקקים. "ככל שאדם מרותק יותר, היכולת שלו להתמודד עם גופים שונים בקהילה קשה יותר, וכאן נכנס השירות לפעולה", אומרת שלום.עיקר המלאכה, לדבריה, הוא איתור קשישים לצורך הגשת סיוע. בשנת 2001 הרחיב הביטוח הלאומי את השירות לזקן וביקר אצל יותר מ­41 אלף קשישים. "אנו מוצאים קשישים במצבי הזנחה, סיכון ובדידות ומציעים להם עזרה במסגרת ביקורי הבית", מספרת שלום. לאחרונה, בעקבות המצב הבטחוני הקשה, הוקם גם שירות טלפוני."בישראל חיים היום קרוב ל­750 אלף קשישים (נשים מעל גיל 60 וגברים מעל ל­65), שליש מהם מעל גיל ,75 הגיל שבו מתחילים לראות קושי והידרדרות של המשאבים החברתיים והמשפחתיים", אומרת שלום.אחת הבעיות המרכזיות של הזקנה היא הבדידות. "מצאנו שכאשר משפחתו של הזקן נותנת לו כבוד ומארחת אותו באירועים חגיגיים ו בחגים זה נותן לקשיש תחושה שהוא רצוי ושמקומו במשפחה שמור", מסבירה שלום. תוחלת החיים במקרים אלה גדלה, כמובן.בני ה­100 הם בדרך כלל הורים לילדים קשישים בני 80­,70 שמפאת גילם מתקשים לסעוד את עצמם וכמובן, את הוריהם. "לרוב מוקד המשפחה מופנה לאנשים צעירים יותר. גיל 50 הוא גיל הכספומט שבו מוציאים כסף עבור הילדים. בגיל 70­60 מתמודדים עם הפרישה מהעבודה והשינוי במצב הפיזי והכלכלי, ובגיל 100 הופך הקשיש לדמות נתמכת, אבל מאחורי הקלעים", מתארת שלום.המתנדבים הגמלאים נותנים יד תומכת לבני ה­,100 עד שמגיע גם זמנם לפרוש לגמלאות. "רוב המתנדבים פורשים בגלל קשיי הזקנה", מספרת שלום. אולם מתחילת הפרויקט כבר נמצאו מתנדבים שקשרו קשרים עם הקשישים והיו לחבריהם הקרובים. הפעילות נמשכת זמן רב עד פרישת המתנדב, 15 שנות התנדבות בממוצע."המתנדבים עוברים הכשרה מקצועית מקיפה במשך ארבעה חודשים. יכולת ההזדהות של המתנדב עם הזקן באה בעיקר מכך שגם הוא אדם מבוגר. ההישג נמדד במידת הקשר שנוצר ביניהם לבין הקשישים, וכשהמתנדבים הופכים ממבקרים לחברים, אז אפשר לומר שהצלחנו", אומרת שלום.המחלקות לכרורגיית כלי דם ולהרדמה ולטיפול נמרץ, שבמרכז הרפואי סורוקה בבאר­שבע, ערכו בשנה שעברה מחקר מיוחד שפורסם בעיתון "הרפואה" של ההסתדרות הרפואית. המחקר עסק ב­17 ניתוחים בחולים בני 100 ומעלה, שבוצעו בסורוקה בין השנים 1995 ל­.2000 כל החולים שרדו את הניתוחים ללא סיבוכים. החוקרים מצאו אישוש לטענה הרווחת ברפואה גריאטרית כי גיל אינו מחלה, אולם לא פתרו את הדילמה הבלתי מוסברת לגבי גיל הגבול לניתוח חולים. ב­1996 הועלתה הטענה כי יש לאסור ניתוח כשהמנתח חש כי לחולים אין סיכויים לשרוד מפאת גילו. ואילו ב­1999 הועלתה טענה אחרת כי אין בסיס מדעי או קליני להגבלת גיל המנותחים.ד"ר ויקטור גינזבורג, רופא במחלקה לכרורגיית כלי דם בסורוקה וחבר בצוות החוקרים, מסביר כי הגיל אינו מדד מדויק עבור הרופאים. "מסקנתנו, כמו גם מסקנתם של חוקרים אחרים בתחום, היא שהגיל הכרונולוגי לא שווה תמיד לגיל הביולוגי. לפעמים אנחנו רואים מטופלים בגילאים מתקדמים שהם בריאים יחסית. הגיל הביולוגי אצלם נמוך יותר", מסביר גינזבורג. צוות המחקר הבטיח להמשיך ולחקור את התופעה על קבוצת חולים גדולה יותר.אז מהו באמת הסוד לאריכות ימים? לא ממש ידוע . מה שכן, כבר עכשיו מצביעים המחקרים כי לנשים יש סיכוי גדול יותר להגיע לגיל 100 ואף לעבור אותו. זה בדרך כלל נכון לעולם כולו. בארץ הגברים המבוגרים יותר הם במספרים גבוהים יותר מהנשים שעברו את גיל ה­100.על פי ממצאים ראשוניים, 53 אחוזים מבני ה­100 ומעלה בארץ הם גברים. 47 אחוזים הם נשים. "יש גברים בני 100 ומעלה שהספיקו להתחתן כמה פעמים, וחיים עם נשים צעירות יחסית בהפרשים גדולים", אומרת שלום.מלאכת איתורם של הקשישים האלה אינה קלה. "חלקם אינם רשומים ואותרו בדרכים שונות", מציינת שלום. קשישים רבים אינם נושאים תאריך לידה מדויק. "אצלם יש ציוני דרך, פיסות תאריכים. מתי פרעו ביהודים, מתי ירד שלג. כך אנחנו משחזרים בני כמה הם", מגלה שלום.