ברצלונה על קצה המזלג תענוגות ברצלונה עוברות כחוט השני בין גאודי, האדריכל הגאוני, לבין קאל פפ, בכירת ה"טאפאס" העממיות אביטל ענבר 29/04/02 אין כמו טיול ערב בשוק סאנט ז'וספ Sant Josep(), ששמו השני הוא לה בוקריה Boqueria() הצמוד לשדרות הלה­ראמבלאס, כדי לפתוח את התיאבון ולסמן את הכיוונים הגסטרונומיים של ברצלונה.רוב הדוכנים בשוק מוקדשים לפרי הים. המבחר עצום. סיור בין שלל סוגי הקלמרים, השבלולים, הצדפות לבישול, הסרטנים והדגה הוא כביקור במוזיאון טבע. שיטוט דומה בשוק ישראלי, מעורר את הרושם שאיננו חיים לחופו של אותו הים. הפטריות, העשבים, גרגרי היער, הירקות והפירות בכלל, בתצוגה עונתית מרהיבה, משלימים את התמונה הכה צבעונית.ספרד היא ממלכת מעדני הבשר, בעיקר החזיר. מפיקים ממנו נקניקים, נקניקי דם, נקניקים לבנים, בשרים מעושנים ופאטה, אבל בראש ובראשונה חאמון Jamon(), ירך החזיר, הנקרא בצרפתית ז'אמבון. בתחום זה, ספרד עולה על צרפת. יש לה מסורת של חאמונים ממותגים לא מבושלים, כמו החאבוגו והסראנו, שמבחינת היוקרה משתווים בנקל לסאן דניאלה האיטלקי.ארוחה טיפוסית נפתחת בלחם כפרי שמקרצפים בעגבנייה, מזים עליו שמן זית, זורים מעט מלח, והוא מלווה נקניקים, חאמון ופירות ים של מנות ראשונות. מבחר דגים ופירות ים חיים, מבושלים, בתחמיץ, צלויים, צרובים, מטוגנים, אפויים במלח ­ הוא עיקרה של כמעט כל ארוחה, לעתים בשילוב עם אורז arroz() לסוגיו, כמו בפאייה עם פירות ים בלבד, או בתוספת עוף, ויש גם פאיית שבלולים ופאיית לובסטר, שהיא יקרה מאוד. ירקות מטוגנים או צלויים, בעיקר עגבניות וחצילים, פלפלונים קלויים לא חריפים, פטריות, חומוס, פולים, שעועית לבנה וכמובן זיתים והרבה שום ובצל, נוכחים כמעט בכל ארוחה, ובמתכונים לרוב. ארנבות, חזרזירים, עוף צלוי וכבש הם חלק חשוב בתפריט. בחורף מגישים אסקודלה, תבשיל קדירה עם שלל ירקות וכמה מיני בשר.הקינוחים ­ פרט לרפרפת ששמה קרם קאטאלאן ­ משמעותיים פחות. גם מהעוגות לא התרשמנו במיוחד. בונואלוס אינו מונח של קולנוע, אלא סופגנייה. הלחם סביר, והקפה לא רע. קורטאדו הוא אספרסו קטן עם מעט חלב חם, בדרך כלל חריף וטוב.כל קאטאלוניה מייצרת יינות, חלקם טובים מאוד, רובם פשוטים וזולים. יש המלווים ארוחה שלמה בסנגריה, או cervesa­ב ­ בירה. ספרד מייצרת יינות בשיטת השמפניה, ברנדי טוב ויינות ליקר שהנודע שבהם הוא חרז. יש גם תעשייה מכובדת של סיגארים. עישנתי סיגאר מקומי, חזק ועשיר בטעמים, מהאיים הקאנאריים. כדאי לנסות.בברצלונה יש כמות עצומה של מסעדות, והסיכוי להתאכזב, גדול. לפני נסיעתנו הפנינו בקשה לטבח מס' 1 בברצלונה, ניישל, שימליץ על מסעדות עממיות אופייניות. קיבלנו רשימה של עשרה שמות, מחולקת לשתי קטגוריות: טאפאסיות, מסעדות דגים ופירות ים. ניישל אף דירג בכוכבים את המומלצות, ולפיכך הלכנו למסעדה שהשיגה את הניקוד הגבוה ביותר ­ 2 כוכבי "ניישל", בכל אחת משתי הקטגוריות. תפסת ת'טאפאס כמה דקות לפני השעה שמונה בערב התייצבנו בכיכר Olles ("הקדרות") הקטנה שבעיר העתיקה, לא הרחק מהנמל הישן, מול תריס ברזל מוגף של חנות קטנה. שלט דיסקרטי תלוי על פיגום ­ "הבניין בשיפוצים" ­ אישר שזו אכן "קאל פפ". אור בחרכי התריס עורר תקווה קלושה. זוג שעמד ופניו למסעדה הבטיח שהיא תיפתח בקרוב. בתוך דקות מספר נוספו לתור עוד כעשרים איש, רובם ככולם מקומיים, וכאשר הופיע הבעלים ופתח את תריס הברזל, נכנסנו פנימה לפי הסדר, והתיישבנו לאורך הדלפק הארוך, שיש לצדו מקום לכשני תריסרי סועדים. כל מי שנכנסו מעבר למכסה, עמדו ברווח הצר שבין הדלפק לקיר, וחיכו, שעה ורבע לפחות, פרק זמן שבמהלכו נוספו עוד אנשים. הבעלים מזג להם יין, פה ושם גם זרק פירור. איש לא ויתר. כשעברנו שם למחרת, באחת­עשרה בלילה, התמונה היתה דומה: דלפק מלא וקהל רב הממתין לתורו."קאל פפ" מתנהלת בקצב מטורף. מראש הדלפק, שם ניצב הבעלים, מצויד במיקרופון זעיר המקשר אותו למטבח, ועד הקצה הפנימי, מניתי 10 עובדים ל­24 סועדים. המטבח מספק חומרי גלם, ושלושה טבחים מבשלים ובעיקר מטגנים מעבר לדלפק, לנגד עיני הסועדים. הריחות נספגים בבגדים למ רות האוורור, אבל זו חגיגה.בעוד קאל פאפ מגישה אוכל המוכן באותו הרגע, במקומות אחרים חלק מוכן מראש, בעיקר מה שמבוסס על דגים ומוצרים משומרים (כמו אנשובי) ומוגש על לחם.תפריט לא הוגש, ולפיכך ביקשנו מהבעלים שיגיש את מה שמתחשק לו. הוא מזג לנו את אותו היין שהציע לכולם ­ הילולים לבן מקאטאלוניה, Duart de Sio ממחוז פנדס Penedes(), שנלגם כמים והלם מאוד את הארוחה. לחם מקורצף בעגבנייה הוגש עם רבעי חרשפים קטנים מקומחים ומטוגנים בשמן עמוק, מתפצחים כמו צ'יפס. צדפות קטנות עם פלפלונים זעירים חריפים במידה, פטרוזיליה ופיסות חאמון ברוטב מעודן שקדמו לסרדינים, חסילונים קטנים וטבעות קלמרי ­ הכל מטוגן היטב בשמן עמוק עם ציפוי פריך. אחר כך חיסלנו בחדווה קדרונת עם ראשי קלמרי מבושלים בגרגרי חומוס רכים ובתיבול ורדרד, ומנה מכובדת מאוד של סיגאל דה מר, מעין לאנגוסטין, ברוטב חמצמץ קמעה עם פלפלת אדומה. מכיוון שלא ויתרנו על בשר, טעמנו נקניקיית כבד חזיר בפורט על מצע שעועית לבנה. לקרם קאטאלאן, קינוח מאפיין שהוצע לנו, לא נותר מקום. החשבון, כולל בקבוק יין, בקבוק מים וקפה, הסתכם ב­54 אירו, כ­220 שקל. מ מש פרוטות, בתמורה לארוחה משביעה מאוד, ברמה של 14 בגומיו. למעשה, לו נשמעתי לגחמתי בלבד, היינו שבים לקאל פפ מדי ערב, לטעום מנות שלא טעמנו. אגב, לקאל פפ יש גם מסעדת דגים יקרה יותר בשם Passadis del Pep"", שהומלצה בפנינו, אבל לא ביקרנו בה. מה שקרוב לדלפק תופעת הטאפאסיות המלאות ­ שפשוט עושה חשק להיכנס אליהן ולחגוג עם הקהל העולץ, לצד טאפאסיות ומסעדות אחרות ריקות למחצה ויותר ­ מאפיינת את ברצלונה.* לא הרחק מקאל פפ, בסימטת מונטקאדה, יש עוד טאפאסיות, שבאחת מהן, "אל שאמפאנייט" שמה, מלא עוד יותר והאווירה עוד יותר עליזה. אל שאמפאנייט היא בסגנון הישן, בעיצוב מיושן, עם כמה שולחנות, אבל העיקר מתרחש בצמוד לדלפק, שלצדו מצטופפות כמה שורות של אנשים. האווירה עממית ונעימה, והבעלים חביב ובעל הומור. את היין המבעבע שהוא מוזג לכולם הציג כ"סקונדו דה מואט א שאנדון" ­ "היין השני של מואט את שאנדון", והיו שהתייחסו לכך ברצינות. למעשה, מדובר ביין ספרדי זול, וכששמע צרפתית בפי, הראה לי בחיוך שעל התווית מצוין שהגאז אינו טבעי... * ב"אסקאל אטקסאה" הסמוך, מקום נאה, פונקציונלי, מגישים טאפאס בסגנון באסקי (על לחם). האוכל המוצג קורץ במראהו ובריחות הטובים הממלאים את המקום.* La Plata"" הלא רחוקה עממית לחלוטין וגם כן מלאה מאוד, ומושתתת על מאכלי ים ויין אדום דווקא.* בפאסיאו דה גראסיה, בולוואר יפה עם עמודי תאורה מרשימים, מלא וגדוש באוצרות המו דרניזם ובחנויות יוקרתיות, נמצאת "טאפה­טאפה", המאפשרת להשתקם מהעייפות והרעב ליד הדלפק המתעקל, או סביב שולחנות קטנים.בטאפאסיות אין טעם להזמין מקום בטלפון. צריך לבוא ולהמתין או להתערבב בקהל עד שמגיעים אל הדלפק או אל שולחן, שלעתים רחוקות מתפנה. למי שאינם מחפשים את המסעדות המכוכבות ורוצים לטעום מטבח טיפוסי במקום רווי אווירה, מסקנתי היא להיצמד לטאפאס, כל ערב במקום אחר. משביע, נעים וזול. מסעדות החלטנו לבדוק גם מסעדות, ואף אם לא היתה זו טעות ממש, לא נהנינו עוד כמו בקאל פפ.המסעדה האופיינית המומלצת מאוד ברשימת ניישל היא "קאן ראמונה". היא נמצאת בבארסלונטה, שכונה עתיקה, צמודה לנמל הישן, ששוקמה, נעשתה אינית, ומלאה מסעדות ובארים, מעט כמו רובע יורדאן באמסטרדם.קאן ראמונה היא המסעדה הראשונה בנמל (1763). שמו בה דגש על עיצוב פולקלוריסטי ­ בכניסה חביות יין, דלפק של מנות ראשונות ושורה של חאמונים שלמים מסוג משובח המשתלשלים מהתקרה. חדרי המסעדה מעוצבים אף הם. זו מסעדה לתיירים, והתפריט רב לשוני. הוא מבוסס בעיקרו על פירות ים ופאייות. טעמנו שם בין היתר סלט בקלה קר, מאכל אופייני של חבל גאליסיה כמדומני, ופאייה סבירה.* המסעדה הפולקלוריסטית ביותר בברצלונה היא "לוס קאראקולס", המצויה בסמטה הפונה צפונה מהקצה המזרחי של הראמבלאס, כלומר, זה הקרוב לים. דרך בר צר ודרך המטבח מגיעים לשורה של אולמות, פרוסים בשתי קומות ומעוצבים באופן מרשים. כל הקירות מצופים בתצלומי ידוענים שאכלו שם מאז שנוסדה ב­1835, מדאלי ועד אדווין מוזס, דרך אדוארד ג' רובינסון ופארה דיבה. באולם העליון והענקי כ ל הכתלים מצוירים, ותקרתו עץ וקש. קאראקולס פירושו שבלולים, וזו המומחיות שטעמתי ולא התלהבתי. הדגים טריים וטובים. מנה אחת הוגשה ברוטב טעים אך עשיר מדי, על בסיס שקדים, כנראה רוטב רומסקו, עם יין ושמן זית. הגספאצ'ו היה סביר ותו לא. המחיר ­ 67 אירו, כולל 2 בירות, מים, קפה וסלט ירקות קטן, מעט יקר, לדעתי. הקהל מגוון ומכל הלאומים יש בו נציגות, ויש ערבים שבהם המסעדה הענקית מלאה עד אפס מקום. גם אם לא מתחשק לכם לאכול שם, היכנסו להציץ. פתוח כל יום מהצהריים ועד חצות. ממוזג. * בניישל עצמה, השוכנת בדרומה של ברצלונה, קרוב לאיצטדיון של מועדון "בארסה" האגדי, לא ביקרתי, אבל יש לי עליה המלצות לרוב, מסועדים. ה"רלה גורמאן" הזה היא המסעדה המכוכבת ביותר בעיר, ומומלצת למי שרוצים לחרוג מהמטבח העממי. מה עוד שהיא אינה יקרה כמסעדות מקבילות בצרפת ­ זוג יסעד בה ב­120 אירו.* אחד מבתי הקפה­מסעדות הנודעים ביותר בעיר הוא 4 Gats"", ארבעה חתולים, המצוי בסמטה מצפון לקצה המערבי של הראמבלאס. את הבית בנה האדריכל המודרניסטי Puig y Cadafalch. ה"מוסד" המקושט לעייפה שימש בראשית המאה העשרים בית ועד לאמנים, בראש ם פיקאסו. אפשר לשתות קפה או בירה או לאכול ארוחה שלמה (צהריים ב­16 אירו!). ארבעה חתולים מוציא לאור זה שמונה שנים יומון ספרותי קטן, ועליו גם התפריט העסקי היומי.* בפאטיו של מוזיאון הטקסטיל הקטן, בארמון עתיק מול מוזיאון פיקאסו, מצוי בית קפה חביב לארוחות קלות. יש גם חומוס! מישהו מטפל בך? אם לשפוט על­פי שלוש מסעדות ועוד 5­6 בתי קפה, אזי השירות בברצלונה הוא על פי רוב אדיב אך לא חביב. הלבביות המאפיינת את המלצריות הצעירות במסעדות שלנו, אינה קיימת שם. במסעדות תיירותיות מאוד גילינו גם קוצר רוח קל כשביקשנו סיוע בהסברים ובבחירת המנות, ולא תמיד רק בגלל פער לשוני. אנו שואלים דבר מה על מנה, והמלצר כבר רושם אותה כהזמנה.בשני מקומות עשו לנו תרגיל "מצליח" שלא אהבנו. בלוס קאראקולס הגישו לשולחן שתי לחמניות גדולות דמויות חילזון, שלא הזמנו, והן הופיעו בחשבון (1.2 אירו ללחמנייה). בקאן ראמונה הזמנו פאייה אחת לשניים, ובחשבון הופיעו שתי פאייות. כשהערנו על כך, אמר לנו המלצר שלא עושים פאייה ליחיד. ייתכן, אבל פרט זה מבהירים בעת ההזמנה, בייחוד כשההזמנה מדברת על פאייה אחת לשניים, ולא אחרי שמוגש החשבון. אז שימו לב.עוד נקודה: מעבר לחשבון מוסיפים %7 מע"מ. אשר לשירות, תיקו: פרט למקום אחד, שבו צוין על החשבון שהשירות אינו כלול, ולבית קפה שבו הודפס על החשבון שהוא כולל %20 (!) שירות. בכל השאר לא היה זכר לסוגיה זו. אז השארנו או לא השארנו טיפ בהתאם לדעתנו על טיב השירות, או על "ה תרגיל" שעשו לנו.אגב, בכמה מסעדות, כמו קאן ראמונה ולוס קאראקולס, התפריטים הם בכמה שפות, ואם פוקדים מסעדה שכזו בתחילת הביקור, אפשר לרשום בפנקס את שמותיהם הקאטאלניים של המאכלים ואת השמות בשפה אירופית מוכרת לכם ­ זה מקל בהמשך.ועוד נקודה שראוי לציין: הספרדים אוכלים מאוחר. כך שבשמונה בערב אפשר בדרך כלל להשיג שולחן גם במסעדות המבוקשות ביותר. כתובות * 5­Beltran I Rozpide 1Neichel *Pas. De Gracia 44Tapa­Tapa *Merce 28La Plata *Plazza Montcada 1Euskal Etxea *Montcada 22Xampanyet *Placa de les Olles 8Cal Pepטל': 932038408* Maquinista 17Can Ramonetטל': 933197014* Escudillers 14Los Caracoleטל': 933020743חניה חינם לשעתיים בחניון בראמבלאס 14* Carrer Montiso 3 bisCerveseria Modernista4 Gat שעת תרבות הייחוד העולמי של ברצלונה הוא מה שמכונה העיצוב המודרניסטי, המקביל לאר נובו הצרפתי ותופעות דומות באנגליה ובארצות אירופיות אחרות. בברצלונה, מסיבה זו או אחרת, פעלה בשלהי המאה ה­19 וראשית המאה ה­20 חבורה יוצאת דופן של אדריכלים­מעצבים­פסלים ­ אנטוני גאודי, שהוא המוכר והבולט מכולם, אבל גם לואיס דומנאק אי מונטאנר וז'וזפ פואיג אי קאדאפאלק, ועוד. נוסף על הגאוניות המהממת ­ שאינה נעדרת שמץ של טירוף ­ של גאודי, שבאה לידי ביטוי בכנסיית סאגראדה פאמיליה, שכנראה לעולם לא תושלם, בבניין לה פדררה ובפארק גואיי. ובכלל, בברצלונה כולה פזורים בתים, פה ושם פסלים, עמודי תאורה ומזרקות, המשקפים סגנונות שונים של העיצוב המודרניסטי.כל מדריך יעניק לכם תמונה מפורטת של מסלולי המודרניות בעיר, ואת אלה, בברצלונה, אסור להחמיץ, כי אין את זה בשום מקום אחר בעולם. אז מה כדאי:1. לשוטט בסמטאות להולכי רגל שיוצאות מהראמבלאס צפונה, לכיוון העיר העתיקה, והסמטאות של רובע לה ריברה, בעיקר מונטקאדה. מוזיאונים, גלריות, טאפאסיות, ברים, חנויות, נגנים ואולי כדאי להוסיף שרצוי להיזהר מכמה סמטאות הנראות לא בטוחות במי וחד.2. יום ראשון לאורך הראמבלאס, בתוך הקהל העצום, בין "הפסלים האנושיים", הלהטוטנים, הנגנים והכייסים, כמובן...3. ביום שמש, לנסוע לפארק גואיי. הוא מלא בציירים בני כל הגילים, ילדי בית ספר וקשישים, השואבים השראה מסגנונו של גאודי. אחרי הצהריים השמש מאחורי הגב, ומאירה את ברצלונה הפרוסה לרגלי הגבעה.4. האולמות הראשונים במוזיאון פיקאסו ­ ציורי הנעורים והבחרות שלו כשחי בברצלונה, חתם פיקאסו רואיז ועדיין צייר "כמו כולם", לפני הפריצה הגדולה של העלמות מאוויניון (שצויר בפריז). וגם סדרת עבודותיו בהשראת תמונתו הנודעה של ולאסקז, "הילדות" Las Meninas(). הכניסה חינם ביום א', אבל התור ארוך.5. לבדוק תערוכות זמניות. בסופשבוע אחד ביקרנו בתערוכה מהממת של איקוניות רוסיות עתיקות השייכות לאוסף מוסקבאי, ובתערוכה מרשימה לא פחות של צלם ספרדי בשם 6.Ramon Masats. לברר אם בזמן שהותכם בעיר מתקיימות חגיגות לכבוד קדוש או קדושה או אירוע דתי כלשהו. לעתים בא הדבר לכלל ביטוי בתהלוכות של תחפושות ונגנים, וכמו באמצע פברואר, בחגיגת La Laia, המוקדשות לקדושה אאולאליה, פטרונית העיר, וגם בנגינת תזמורת לבושת פראק בכיכר בעיר העתיקה. חבורות של רקדנים, רובם קשישים, רקדו ריקודים מסורתיים, בעיקר סארדאנה, שרוקדים במעגלים גדולים, כמעט בלי לזוז מהמקום, במשהו שדומה לצעד תימני. בהזדמנות זו כולם מדברים עם כולם, גם אם לא תמיד מבינים אלה את אלה, רוקדים יחד, נותנים ומקבלים שיעור מאולתר במחול.7. יום ראשון בערב, בקתדרלה, רגע לפני הסגירה (20:00) ­ להתפעל מאלפי הנרות האדומים, הדולקים בדבוקות ליד הכניסה הראשית. האור מתנוצץ בזהבים של פסלי הקאפלות הסמוכות, והמחזה מרהיב.* ההמלצות הן רק מתוך מה שראיתי וחוויתי. למשל, החמצנו את מוזיאון מירו שהוא אתר חובה בברצלונה, וגם לא ירדנו לשוטט בסמטאות העיר הרומית שנחפרה מתחת לעיר הגותית (הכניסה היא דרך המוזיאון להיסטוריה עירונית), ועוד. מה שכדאי ומה שלא * שפותבקאטאלוניה, ובכלל זה בברצלונה, דוברים במקביל שתי שפות: הספרדית הקסטיליאנית שהיא שפת המדינה, והקאטאלאנית שהיא שפת החבל האוטונומי, המוכרת רשמית. רוב השלטים בקאטאלונית, או בשתי השפות.שתי השפות דומות ושונות. יש מילים דומות ואפילו זהות המשמשות לאותה המשמעות, וכמובן שמות, שמהגים אחרת בכל שפה.הקאטאלנית קרובה יותר לצרפתית אוקסיטאנית, דרומית, שההיגוי שלה רך. דוברי צרפתית יכולים להבין את הכתוב (אולי לא את המדובר, כי מדברים מהר מדי). אם כי יש מילים דומות, המשמשות בכל שפה במשמעות אחרת.* מטרוהרכבת התחתית של ברצלונה נקייה, בדרך כלל לא ממש דחוסה ומרשתת היטב את העיר. השילוט הפנימי ברור מאוד. בכמה תחנות, בעיקר אלה המסומנות במפת המטרו בשניים או שלושה עיגולים סמוכים ומחוברים בקו, המעבר הרגלי מקו לקו ארוך למדי.כרטיס לנסיעה אחת (כולל החלפות, כמובן) עולה אירו אחד. כרטיס ל­10 נסיעות עולה 5.60 אירו. זוג יכול להשתמש בכרטיס זוגי אחד, אך צריך להעביר אותו פעמיים במכונה. יש גם כרטיסים ליום, יומיים (7.60), 3 ימים (10.80) וכן הלאה, ללא הגבלה של מספר הנסיעות. הכרטיסים תקפים גם באוטובוסים. מונית לשדה התעופה עולה כ­20 אירו. * סכנותשוטר הסביר לי, ש"נורמאלמנטה" ברצלונה לא מסוכנת, אבל היא עיר גדולה, ויש, כמובן, יוצאים מן הכלל. אזהרה גורפת היא מפני כייסים ותולשי תיקים. אנשים ברחוב הזהירו אותנו שוב ושוב להחזיק את הארנקים והתיקים צמוד לגוף, ושחקן פטאנק אחד אמר לנו שהגנבים הם ערבים, מה שמוכיח שגם בעיר בינלאומית ותפוחה כברצלונה, קיימת גזענות. תוך כדי שיטוט נקלענו בלב ברצלונה לרובע ערבי קטן, וגם שם עברו שתי נשים לצדנו והזהירו אותנו מחטיפת תיקים. ראו, הוזהרתם!!!* מלונותרוב הנוסעים לברצלונה נסמכים על "דילים" של טיסה ומלון. לנו הוצע כמציאה גדולה מלון 4 כוכבים בשם "סופריור". הוא אכן נשא 4 כוכבים, אבל לעניות דעתי לא היה ראוי להם. הובטח לנו שהוא נמצא "עשר דקות הליכה מהמרכז". אם המרכז הוא פיאצה דה קאטאלוניה, הרי שהוא שוכן מרחק של מעל חצי שעה ברגל. בנוסף, הוא שוכן ברחוב ראשי, ורעש התנועה מבקיע את מחסום החלון הכפול. מוטב להתגורר ממש במרכז, לצד הרובע הגותי או לא הרחק מהראמבלאס, אבל לא בראמבלאס עצמם אלא ברחוב צדדי שקט, שאינו מדרחוב עם מסע דות וברים שחוגגים בהם כל לילה.