אין עליהם (מזומנים) מכל התכונות האנושיות האיומות, דווקא הקמצנות היא המושמצת ביותר חן דגן 29/04/02 פגשתי פעם בפגישה עיוורת חתיך מטופח שהתלבש כאילו יצא מקטלוג של ורסאצ'ה. הוא הגיע לפגישה במכונית חדישה בגודל של מטוס קונקורד. שפשפתי את עיני מרוב הפתעה. המראנו לבית קפה על שפת הים, ושם, מול הגלים, הוא גילה שהוא מהנדס בכיר בחברת מחשבים, ונשא מונולוג מהמם על נושא אחד ­ כסף. במשך ארבע שעות ארוכות קיבלתי דיווח מפורט על כל ההוצאות הכספיות שהיו לו מאז שנת 73'. הוא סיפר על הבילויים הפרועים שלו במסעדות סושי ובפאבים יוקרתיים, התפאר שבערב אחד הוא מוציא על משקאות תוצרת חוץ (תוצרת חוץ!!) 800 שקל. בהמשך קיבלתי סקירה היסטורית של כל המכוניות שהוא קנה, עם פירוט עד הגרוש האחרון, כולל כמה עלה הרדיו­טייפ בכל מכונית. למעשה, למדתי אפילו כמה עלו לו הנורות בדירה החדשה שהוא קנה, וילה כמובן. אם הוצאה מסוימת היתה למשל בדולרים, או במרקים גרמניים, הוא מיד תרגם אותה לשקלים, כדי שאני לא אפסיד חלילה אף פרוטה מהשיחה. הוא היה כל כך אינטנסיבי, שקיבלתי צלצולים באזניים מרוב מטבעות וחילופי שערים. אבל כשהגיע החשבון, 30 שקל ישראלי, הוא פתאום השתתק. עם השיתוק בפיו לקו בשיתוק גם ידיו. לקחתי את החשבון ו שילמתי אותו בעצמי. הוא כמובן לא הביע התנגדות ולא זכה לראות מאז שוב את פני.איכשהו, במהלך החיים, דרכי היתה סוגה בקמצנים. אירחתי אותם בחיי, למדתי לזהות אותם, לסווג אותם ולהתרחק מהם. ארבעה זנים של קמצנים, כך נראה, מסתובבים חופשי בעולמנו: הקמצן הסגפן, הקמצן הנהנתן, הקמצן הנצלן, ואפילו הקמצן הנדיב. שמונה שקלים בעמידה הקמצן הסגפן חי בצנעה גורפת, ולא יוציא כסף על עצמו או על אחרים. "יש לי ידיד, רווק בן 50, שחי בארצות­הברית", מספרת מלי סיני, סוכנת נסיעות. "לא חסר לו כסף, יש לו בארץ שתי דירות שהוא משכיר, אבל הוא מטייל בעולם על חשבון אחרים. כל פעם שהוא בא לביקור, הוא תמיד נופל על קרובי משפחה או חברים, אף פעם הוא לא מתגורר במלון. כשהוא בארץ, הוא בא אלי למשרד, יושב שעות ושותה קפה ועוד קפה. כשאני שואלת, בצחוק, מתי אתה הולך להביא את העוגיות, הוא עונה 'בדיוק שכחתי את הארנק בבית, יש לך כסף להלוות לי לאוטובוס?'. הרבה פעמים, כדי לחסוך את דמי הנסיעה, הוא הולך ברגל מרמת­גן לתל­אביב ובחזרה. בחיים שלו הוא לא התקשר מהטלפון בבית, הוא תמיד הולך להתקשר מטלפון ציבורי. פעם יצאנו איתו לבית קפה. כשהמלצרית ניגשה לשולחן, היא אמרה שהיום יש חיוב מינימום של 30 שקל לאדם. הוא ממש נחרד, קם מהשולחן ושאל 'כמה תעלה כוס קולה אם אני לא יושב בשולחן?'. המלצרית ענתה 'שמונה שקלים', אז הוא נשאר לעמוד עם הכוס קולה שלו כל הערב, ולא ניגש לשבת איתנו".ניקול סייגר, 37, עובדת במשרד פרסום: "היה לי דוד שהביא איתו זוג מכנסיים כשהוא עלה ארצה, ועשרות שנים הוא הלך עם אותם מכנסיים שהיו גדולים עליו, תופס אותם עם חגורה שהגיעה לו עד הגרון. יום אחד אמי ביקרה אותו ואת אשתו בשעת ארוחת הצהריים. הוא הוציא חבילה של פסטה שהיתה מלאה בתולעים, עמד והפריד בין התולעים ובין הפסטה, ואחר כך בישל את הפסטה ואכל אותה. הבית שלהם היה ישן ומוזנח, הם לא זרקו שם אפילו סמרטוטי רצפה. הסמרטוטים היו כל כך ישנים, שנשארו מהם רק חוטים".הקמצן הנהנתן מקומם יותר מהקמצן הסגפן. זהו "קמצן גורמה" שיפנק את עצמו ביד נדיבה, אבל לא יוציא שקל על אחרים. בעוונותי, יצאתי פעם עם טיפוס כזה. במהלך כל היציאות המשותפות שלנו, הוא לא הזמין אותי אפילו פעם אחת לכוס קפה, אבל על עצמו הוא לא התקמץ אף פעם. ערב אחד יצאנו ביחד עם חברה. כל אחת מאיתנו הזמינה כוס משקה והוא הזמין לעצמו ארוחה ביד נדיבה. כשהוא לא הצליח לסיים את המנה, הוא הזמין אותנו להצטרף אליו. אני נשנשתי שתי עגבניות שרי, והחברה שלי התכבדה בעלה של חסה. כשהגיע החשבון, הוא חילק אותו לשלושה.חוסר הנתינה שלו התבטא בכל התחומים, ובמיוחד בתחום הרגשי. הוא קימץ במחמאות, לא פירגן, לא החמיא, לא תמך, ו לא הושיט יד לעזרה. אפילו במין הוא התקמצן. הוא לא פינק ולא ליטף, חוץ מפעם אחת, שבה ביצע תנועה קצרה וחטופה, כאילו הוא מבריש אבק ממדף. הסוג הזה של הקמצן מעלה שאלה דחופה ­ האם קמצנות כספית קשורה בהכרח בקמצנות רגשית? האם מי שקמצן בכסף הוא אחד שלא מסוגל לתת כלום מעצמו? ד"ר צביה גרנות, מדריכה לתקשורת זוגית ומחברת הספר "לסדר את המיטה הזוגית": "יש קשר ברור בין קמצנות חומרית וקמצנות רגשית. יש שני סוגי רגשות: רגשות לוקחים, בעיקר כעס ועלבון, שהם מניפולציות שנועדו לגרום לזולת לתת לנו מה שאנחנו רוצים, ורגשות נותנים, בעיקר אהבה. הקמצן הולך עם הרגשות הלוקחים עד הקצה, כי קמצנות היא ביטוי גלוי לעוינות סמויה. הוא לוקח מהעולם את כל הדרוש לו, אבל לא מרגיש צורך לתת בחזרה. הוא עוצר את זרימת האנרגיה של 'תן וקח', ומי שעוצר את התהליך הטבעי הזה, יוצר סביבו מערבולות. סביב הקמצן יש תמיד אנשים מתוסכלים, מקופחים ומבולבלים". ד"ר רות אהרוני, פסיכולוגית בבית החולים קפלן, סבורה שבכל זאת יש יוצאים מן הכלל: "אנשים שהם קמצנים בכסף, לא בהכרח יהיו קמצנים בכל דבר. יכול להיות מקרה שמישהו יתן מעצמו במקום שה וא מרגיש פחות מאוים. הוא יושיט יד לעזרה, ישקיע בקשר, אבל כסף הוא לא יהיה מסוגל לתת. אנשים שגדלו במצוקה קשה, או למשל כאלו שעברו את השואה, לעתים שומרים בקנאות על הכסף שלהם בגלל הפחד לחזור למצב בו לא היתה להם פת לחם. אני מכירה מישהו שגדל אצל הורים ניצולי שואה. יש לו המון כסף, הוא מוכן להשקיע זמן כדי לעזור לאחרים, אבל כשמדובר בכסף, ממש כואב לו לתת".הקמצן הנצלן הוא ללא ספק הסוג המתוחכם והדוחה מכולם. הקמצן הנצלן כל כך להוט לחסוך, שהוא יעשה את זה על חשבון האחרים. מי לא מכיר את הטיפוס שיקבע עם חברים במסעדה ולעולם יגיע ללא הארנק, כי במקרה הוא "שכח" אותו בבית. וגם כשהארנק עימו, הוא ימצא דרך להתחמק בתירוצים שונים ומשונים, כמו 'אין עלי מזומנים', 'הכספומט בלע לי את כרטיס האשראי' וכאלה. הקמצן הנדיב הוא זן נדיר, אבל קיים, של אדם שחוסך מעצמו אבל נדיב לאחרים. הוא חי בצנעה רבה, כמעט בסגפנות, אבל לאחרים הוא תמיד יתן ברוחב לב. "אמא שלי היא אשה כזאת", מספרת תמי כהן, יועצת ארגונית. "היא אשה מאוד צנועה, שאוכלת רק אוכל בסיסי, לובשת שמלות פשוטות ונוחות ואין לה אף תכשיט אחד. על עצמה היא בקו שי מוציאה כסף, אבל היא אשה עם יכולת נתינה מאוד גדולה. היא קונה לי ולאחותי את הבגדים הכי יקרים שיש. כשאנחנו יוצאות ביחד, היא לעולם לא תיתן לי לשלם. אם מישהו מהילדים זקוק לעזרה, היא תוציא את הכסף מתחת לבלטות ותיתן. היא גם תמיד עוזרת לעניים ולזקנים בשכונה. אם מישהו בשכונה חולה, היא תכין לו אוכל ותלך אליו הביתה כדי לתת לו. אפילו לכלב שלי היא מכינה ארוחות, למרות שהיא לא אוהבת כלבים. היא יודעת שאני חולה על הכלב שלי, אז כל יום שישי היא מבשלת לו ארוחה בשרית". התגלמות האנוכיות קמצנות היא אחת התכונות השנואות ביותר, והקמצנים זוכים לגינוי חברתי מקיר אל קיר. "קמצנות נובעת מאגוצנטריות מאוד גדולה, והיא התגלמות האנוכיות", מסבירה ד"ר גרנות, "זאת הסיבה שקמצנות היא אחת התכונות הדוחות והשנואות ביותר". טליה מרדיקס, 36, עובדת סוציאלית: "נסעתי פעם לטיול עם זוג חברים ועם בחור שהיה מעונין בי. הבחור נהג, ובאמצע הנסיעה הוא הוציא חפיסת שוקולד, שם את האצבע על הפה, אמר 'ש...ש...', וכיבד אותי. לא הבנתי את הרמז ושאלתי 'ומה עם החברים מאחור?', אבל הוא אמר 'שקט, זה רק לנו'. כשהגענו, הוא לא ידע איפה להחביא את השוקולד, אז הוא שם את החפיסה מתחת למושב של הנהג. ישבנו לאכול באיזשהו מקום, וכשהגיע החשבון הוא הכריז שבגלל שהוא הנהג, הוא לא צריך לשלם. כשחזרנו לאוטו, הוא מיד הוציא את החפיסה מהסליק, אבל השוקולד כמובן כבר הפך להיות שוקו. אמרתי לו 'תזרוק את זה', אבל היה לו חבל, אז הוא ליקק את השוקולד הנוזלי מהנייר, עד לטיפה האחרונה. כמובן שלא רציתי לצאת איתו".לפעמים קל לזהות את הקמצן מהתשלום הראשון. אם, למשל, יצאת לפגישה בבית קפה, הזמנת כוס קולה ובן הזוג הפוטנציאלי הציע להתחלק בחשבון, קל לצפות שבביתכם המשותף תאכלי חצץ ומרור. אבל יש קמצנים מיומנים בהסוואת עצמם, בעלי תכסיסים, צידוקים וסיפורים. הקמצן המסווה הוא תת­סוג מתעתע במיוחד. גרנות: "נשים שהיו אצלי בטיפול סיפרו לי שהן יצאו עם מחזר לוהט ונלהב, שקנה להן מתנות, הביא פרחים והוציא כסף על היציאות המשותפות. אבל ברגע שנגמרה תקופת החיזור, הגשם הנדיב נפסק, והוא השאיר את בנות זוגו מבולבלות ולא מבינות. הסוג הזה של הקמצן מעניק לא מהלב, אלא משכל מלא בכללי התנהגות. בהתחלה הוא נדיב, כי הוא יודע שלפי הכללים החברתיים, בתהליך החיזור צריך להוציא כסף על בחורה". ­ מה את ממליצה לעשות במקרה שאשה יוצאת עם גבר ומזהה שהוא קמצן?"ללכת בעיניים פקוחות ולא לשגות באשליות שהיא תצליח לשנות את זה. אני לא מציעה לזרוק אותו מיד, אלא לשקול את התכונה הזאת אל מול תכונות אחרות. אם הוא בעל נכסים ויש לבת הזוג ציפיות להיבנות ממצבו, רצוי שתשכח מזה, כי היא לא תיהנה מרמת חיים גבוהה. הוא כבר ידאג להגן על מה שיש לו עם הסכמים. קשה לחיות עם עשיר קמצן, כי בת זוגו רואה את כל הטוב, אבל כמו משה רבנו, לא מגיעה אליו".­ עשירים ה ם יותר קמצנים?"לא בהכרח, אבל זאת תכונה שניכרת יותר לעין אצל עשירים, כי יש להם אפשרויות כספיות גדולות, ואז השאלה למה הם לא מוציאים כסף עולה ביתר חריפות, בעוד שלעניים אין אפשרות להוציא. קמצנות היא תכונה שלא קשורה בכמה כסף יש לאדם. בסך הכל, הקמצן הוא אדם עני בחוויה שלו. הוא מרגיש שאין לו מספיק, ואם יילקח ממנו משהו, זה מאוד יחסר לו, ולא משנה כמה יש לו. זאת חוויית עוני נפשית". תת­סוג מבלבל נוסף הוא הקמצן הפזרן. גם הוא קשה לזיהוי, כי הוא נע בין קמצנות קטנונית לבין פזרנות מתמיהה. ד"ר דן רודי, פסיכולוג קליני: "יש קמצנים שמתקמצנים בדברים הקטנים, אבל פזרנים בדברים הגדולים. אני מכיר אנשים שמשוטטים כל הזמן בבית כדי לכבות את האורות, ושוקלים עשר פעמים לפני שהם יקנו משהו ב­20 שקל, אבל הם מסוגלים פתאום לקנות מכונית ברבע מיליון שקל".­ הקמצנים מודעים לזה שהם קמצנים?ד"ר גרנות: "יש קמצנים שיודעים שהם קמצנים, אבל הם מיעוט. הרוב חושבים שהם מעשיים, שקולים, מחושבים, הגיוניים, חסכנים. אבל מי שנמצא איתם ­ משתגע".­ מה ההבדל בין קמצנות לחסכנות?ד"ר אהרוני: "נורמטיבי לחסוך כסף או לשמור על דברים בתקופה של מחסור. החסכנות הופכת להיות כפייתית, כאשר היא לא משרתת מטרה הגיונית. כאשר יש שפע חומרי, אבל עדיין ממשיכים לחסוך ולמחזר דברים. הדחף לשמירה על הכסף הוא דחף שקשה לקמצנים לשלוט בו, והוא מנהל להם את החיים. קמצן ממש נכנס לחרדה כשהוא צריך לתת, כי כשהוא נותן, הוא מרגיש שהוא מאבד חלק מעצמו".­ מייחסים קמצנות לעדות או לעמים מסוימים, למשל לפרסים ולסקוטים. זה נכון או שמדובר בהכללות גסות?אורית רמז, מרצה להומור: "כשמדובר בהומור אתני, שום דבר לא נכון. עובדה שהפולנים, למשל, נתפסים אחרת בארצות אחרות. נכונה אולי רק האווירה הכללית שמיוחסת לעדה זו או אחרת. זה מזכיר לי בדיחה: מה פרסי עושה כשהוא עובר ליד קבצן? אומר לו 'תרשום'. אבל זאת סטיגמה. יש פרסי קטן שיושב בתוך כל אחד מאיתנו. כמו שיש פולנייה שנמצאת בכל אחת". גם ד"ר גרנות סבורה שקמצן שוכן בנפשו של כל אחד, רק תלוי אם הוא קטן או גדול. "קמצנות היא ביטוי קיצוני של הצורך בביטחון, הצורך לפצות את עצמנו על חסכים מהעבר, ובעיקר ביטוי של קושי לתת אהבה. הצרכים והקשיים האלו קיימים אצל כולנו ­ כסף הוא נושא רגיש אצל רוב האנשים. אף אחד לא אוהב לפתוח את הארנק. בשביל רוב האנשים רגע התשלום הוא רגע לא נעים, אבל כולנו עושים את זה כחובה לא נעימה. הקמצן ממש סובל ייסורים ברגע התשלום, והוא מתמחה בתכסיסים רבים כדי להתחמק ממנו. אדם צריך להיות במקום מאוד גבוה בעולמו הפנימי כדי לרשום צ'ק עם חיוך, להגיד לעצמו שיש לו מזל לרכוש את מה שהוא רוצה, כי הקנייה הזאת מרחיבה את לבו".­ יש אנשים שלא יודעים לקבל. גם זה סוג של קמצנות?ד"ר גרנות: "לא הייתי מייחסת את זה לקמצנות, למרות שלאפשר למישהו לתת ­ גם זו נתינה, כי ככה אתה מאפשר לו להרגיש נדיב. צריך לזכור גם שכשמדובר בעזרה, אנשים רבים, ובעיקר גברים, לא מוכנים לקבל אותה כדי שלא להיתפס כחלשים וכנזקקים". אקט אלים ופוגע איך מסתדר הקמצן בזוגיות? "קמצנות במערכת זוגית היא אקט אלים, כי צד אחד מקפח את הצד השני ומונע ממנו דבר שמגיע לו", חורצת ד"ר גרנות. "אני לא מתכוונת לומר שהקמצן הוא אדם אלים, אבל לקמצנות שלו יש תוצאה פוגעת, ולכן גם אלימה".­ מה את מייעצת לעשות כאשר אחד מבני הזוג הוא קמצן?"לזוגות שרבים הרבה על כסף, אני מייעצת להפריד חשבונות, כדי שכל אחד ינהל את רמת החיים שנראית לו, לפי יכולתו. זה לא תמיד אפשרי, כי בבית משותף יש הוצאות משותפות רבות. גם לא תמיד בן הזוג הלא קמצן, בדרך כלל האשה, יכולה להסתפק בכסף שלה, כי היא מרוויחה הרבה פחות. צריך ללמוד לחיות עם זה, או להגיע למסקנה שצריך לפרק את הקשר". ­ הזוגיות טובה יותר כאשר קמצן מתחתן עם קמצנית? "לא. גם אז הם יריבו על כסף. הרבה זוגות מסוכסכים ביניהם על נושאים כספיים, והסכסוכים האלו בולטים במערכות יחסים של פרק ב', כי מדובר בזוגות בגיל מבוגר, שכבר צברו משהו, והם רוצים לשמור על מה שהם השיגו. הגיעו אלי לטיפול גבר ואשה בשנות החמישים שלהם, שניהם גרושים. הם יצאו ביחד שלוש שנים, אבל שמרו על מגורים נפרדים. לפי ההסדר ביניהם, היא איר חה אותו בביתה כמה פעמים בשבוע, והוא שילם עבור הבילויים המשותפים, אבל היא הרגישה מתוסכלת, כי כשהם יצאו הוא נהג לשכוח את הארנק. היא שילמה, והוא לא החזיר את החוב. היא גם חישבה חישובים והגיעה למסקנה שהוצאות האירוח אצלה בבית הן יותר גבוהות. בסופו של דבר הם נפרדו. יש לנו כאן דוגמה של שני אנשים קטנוניים, ושניהם מפסידים. בסך הכל, מי שמפסיד בגדול זה הקמצן, כי כדי לשמור על הכסף שלו הוא מפסיד דברים חשובים כמו מערכת זוגית, אהבה ומשפחה".ד"ר דן רודי מצביע על הצד המואר של הקמצן. לדעתו, דווקא קמצנות יכולה לאזן את הזוגיות. "האיזון בין פזרנות לקמצנות נוצר לפעמים באישיות, ולפעמים הוא נוצר בתוך הזוגיות. קמצנות היא תהליך של ריכוז אנרגיות, ופזרנות היא הקתרזיס, השחרור. זה מצב של חוסר איזון בין שני כוחות ­ כוח ששואף לביטחון, לריכוז, לשליטה ולסגפנות, והכוח השני, שמוביל לפיזור, לנהנתנות, לשחרור ולקתרזיס. אנחנו זקוקים לשני הכוחות האלו, כי כוח אחד דואג לביטחון, והשני להנאה. אם שני כוחות לא מאוזנים, אחת הדרכים לאזן אותם היא להתחתן עם בן זוג הפוך. הפזרן הוא אמן האין, והקמצן הוא אמן היש. הפזרן נהנה , אבל בסוף הוא נשאר בלי כלום. הקמצן מתייסר כשהוא צריך לפתוח את הארנק, אבל בסוף הוא נשאר עם משהו".­ הקמצנים יישארו בודדים כי הם לא יודעים לשתף ולהתחלק?"לא. אני מכיר המון אנשים קמצנים שרוצים להתחתן איתם, כי הם יוצרים תחושת ביטחון. הקמצן נמצא באיום מתמיד. בחוויה הפנימית שלו הוא מרגיש ששואה מתקרבת לבוא, שהוא הולך במדבר עם מימייה אחת של מים, ואם הוא לא ישמור על כל טיפה, המים ייגמרו לו. אנחנו מגנים את הקמצן ומעדיפים את הפזרן, כי יותר כיף להיות איתו. אם נוסעים עם הקמצן לטיול, יהיה פחות כיף, אבל תמיד יישאר כסף ויהיה אוכל. מי שמתחתנת עם קמצן יודעת שתמיד הארנק יהיה מלא, וזה יוצר תחושה של ביטחון. אנחנו נמשכים לקמצנים גם כי זה מנגן על מיתר נסתר, תמונת נוף ילדות". ­ אז קמצנות היא תכונה מולדת, או נרכשת בבית?ד"ר רבקה נרדי, מטפלת אישית וזוגית ומנהלת מכון "דיאלוג": "אנחנו לומדים להתנהג עם כסף מהבית. אצל ילדים שגדלו במחסור עלולות להיווצר שתי תגובות קיצוניות: תגובה אחת תהיה 'אני לא אחיה כמו ההורים שלי שלא הרשו לעצמם כלום, אני רוצה ליהנות מהחיים, לי יהיו 30 זוגות נעליים, ואני א סע שלוש פעמים בשנה לחו"ל'. התגובה האפשרית השנייה היא להידבק בחרדה, כי אם אתה גדל בסיטואציה של אין, אתה יכול לחוש שגם לך לא יהיה, ואז עלולה להיווצר אשמה כשאתה מוציא כסף על 'שטויות'. מתחת לקמצנות הרבה פעמים יושב פחד, ואם לא מודעים לו, התגובות הן אוטומטיות. אצל אנשים שגדלו בבית שהוציאו בו כסף בקלות, אין תגובות כל כך רגשיות לכסף".­ קמצנות היא תכונה שניתנת לשינוי באמצעות טיפול?ד"ר גרנות: "בדרך כלל לא. לפעמים אפשר לשכנע את הקמצן שהוא פוגע בעצמו, ולהשיג ממנו לתקופה מסוימת שיתוף פעולה. הוא יכול להגיע למודעות, לבלוע צפרדע ולהוציא שקל, אבל קמצנות היא אובססיה שבמוקדם או במאוחר תשתלט עליו שוב. רוב הקמצנים לא מכירים בזה שיש להם בעיה, לכן אין במה לטפל".ד"ר רודי סבור, לעומתה, שקמצנות היא תכונה שעשויה להשתנות: "יש אנשים שהופכים להיות יותר קמצנים, ויש שהופכים להיות יותר פזרנים. זה תלוי בכיוון ההתפתחות של האישיות. אני מכיר אנשים שהם מטבעם קמצנים, אבל הם ראו איך הקמצנות פוגמת באיכות החיים שלהם ושל אחרים, והם מנסים להשתחרר מזה. יש לי פציינט שהוא אדם מאוד אמיד, אבל מאוד קשה לו להוצ יא כסף. הוא מודע לזה, והרבה פעמים הוא אמר 'אני מחכה לרגע שאני אוכל להוציא את הארנק ולשלם בלי לעשות חשבון'. לא טיפלנו בקמצנות, אלא בדברים אחרים, אבל במהלך הטיפול הוא שינה גם את הקמצנות. הוא אומר שהיום הוא מסוגל להוציא כסף יותר בקלות". תכונה גברית בבסיסה האמונה הרווחת שיש יותר קמצנים מקמצניות, והקמצנות בבסיסה היא תכונה גברית, אכן מקובלת על רוב המומחים, אם כי אין לכך אישוש ממשי במחקרים. "הרושם שנוצר הוא שיש יותר גברים קמצנים מנשים קמצניות, אבל אין מחקרים על העניין הזה בינתיים", אומרת ד"ר גרנות.­ איך אפשר להסביר את זה?"בנות מתחנכות מגיל אפס לנתינה ולשיתוף, ובנים מתחנכים ללקיחה, מאבק וניצחון. זה מקרין גם על הצד החומרי ­ לאגור כסף כאמצעי של כוח, שליטה וראוותנות".גם ד"ר נרדי סבורה שמספר הקמצנים עולה על מספר הקמצניות. "זה בגלל שגברים הם אלו שהיסטורית עשו את הכסף, והם התבקשו גם לחלק את הכסף. מי שיוצר את הכסף בעבודה, יש לו אליו קשר נפשי חזק יותר. יש גברים שחיים בחרדה שהם לא יצליחו לפרנס, או שלא יהיה למשפחה שלהם כסף לימים קשים. זה גורם להם להיות עם יד קפוצה על הכסף".­ אבל בימינו גם נשים עובדות."נכון, אבל הן לא מזוהות עם התפקיד של המפרנס, לכן נושא הכסף לא הופך אצלן לתסביך. גברים הרבה יותר מחוברים לכסף, הם יודעים כמה הם מרוויחים וכמה הם נותנים או לא נותנים. גברים למדו לשמור את הקלפים קרוב לחזה, כי הם מאמיני ם שאם הם מגלים כמה יש להם, הם נחשפים ונחלשים. על הרקע הזה, יש גברים שלוקחים את זה עד לקצה המעוות. הם פוחדים שאם הם יתנו, הנשים ינצלו אותם. הם פוחדים להיות פראיירים, לכן הם אומרים לעצמם 'אני לא אתן, כדי שהאשה לא תנצל'. אצל גברים אמידים ועשירים קיים חשש נוסף ­ שירצו אותם לא בזכות עצמם, אלא בגלל הכסף שיש להם".ויש עוד סיבה סמויה לקמצנות גברית גלויה: קנאה. ד"ר נרדי: "גברים מקנאים שהנשים עובדות פחות, אבל מוציאות יותר. בדרך כלל האשה היא זאת שמוציאה את הכסף בבית. היא יכולה להוציא את זה על וילונות, על עציצים או על טיפולי שיניים לילדים, ואז, כשהיא רוצה לקנות משהו לעצמה, הגבר לעתים לא מרשה לה. יש לו תחושה שהוא עושה את הכסף, והאשה מבזבזת אותו בלי חשבון. הוא כמובן לא יודה בזה שהוא מקנא, או שקשה לו לפרנס. הוא יסרב לאפשר לאשתו להוציא כסף על עצמה". גברים מקנאים במיוחד, כאשר היחס שלהם לכסף הוא פרקטי ­ הם מוציאים כסף על מה שצריך, לא על מה שעושה להם טוב. ד"ר נרדי: "יש גברים שמתקשים להתחבר לחלק הנשי והמפנק שלהם. הם לא אוהבים להוציא כסף על מה שהם קוראים 'שטויות נשיות'. אם זה גבר שעובד במכניקה, הוא יוציא כסף על כלי עבודה, אבל הוא לא מצליח להבין למה אשתו צריכה עוד זוג נעליים, הרי כבר יש לה כמה זוגות, או על עוד תיק, או מסעדה מפוארת. לאדם שלא מפנק את עצמו, קשה לראות את אשתו מפנקת את עצמה. הוא מקנא, לכן הוא לא יפרגן לה את זה".למען ההגינות והסדר הטוב, צריך לציין שיש כמובן גם נשים קמצניות. "היתה לי חברה כזאת", מספרת בלה סגל, "היא הסתובבה תמיד עם אותם בגדים. כשנסעתי איתה לטיול בפריז היא גררה אותי לחפש באגטים עם חמאה במאפיות, כי היא לא רצתה להוציא כסף על אוכל. הכי נגנבתי כשראיתי אותה מורידה איפור עם אותה חתיכת צמר גפן שהיא סחטה שוב ושוב מכל הכיוונים. "נשים במהלך ההיסטוריה ­ ואני לא מדברת על אריסטוקרטיות שרופדו במותרות ­ היו תלויות בגברים לפרנסתן", מסבירה ד"ר נרדי את שורשי הקמצנות הנשית. "הגברים היו נותנים להן דמי קיום יומיים או שבועיים, לכן נשים למדו להסתדר עם מה שיש. זה יצר חסכנות אצל נשים מסוימות, שקשה להן להוציא על עצמן. הן יגידו, 'יש לי כבר תיק, בשביל מה אני צריכה עוד אחד'. הוצאה כזאת הן תופסות כשחיתות".גם נשים לוקחות לעתים את הקמצנות למקומות מאו ד רחוקים. תמי כהן: "יש לי חברה שאצלה בבית יש הפרדה בין האוכל שלה לאוכל של האורחים. העוגיות המשובחות הן כמובן שלה, ולאורחים היא קונה עוגיות פשוטות. כשהיא יוצאת איתנו היא אף פעם לא רעבה, אבל תמיד מנשנשת מהצלחות של כולם".