קוראים לי איציק ואני חושב שהעולם יפה איציק כהן, לשעבר בת פסיה כשרה, מספר על אשתו מיכל ששינתה את חייו ואת נטייתו המינית, ועל הקריירה הנוסקת נחמה פרקש 22/05/02 אחרי ההצלחה של גלדיס וירדנה ג'עלה, שתי קריקטורות מבית היוצר של השחקן איציק כהן, זה היה רק עניין של זמן עד שהוא והמבטא העיראקי שלו יככבו בלב הפריים טיים של ערוץ 2. למרות ששתי הדמויות הפכו לחביבות הקהל, החליט כהן להשאיר אותן בבוידעם ולהמציא להן אחות תאומה, דוריס, שמככבת בסדרה החדשה "ג'וני", לצדו של יונתן קוניאק. קוניאק מגלם בסדרה את בנה של דוריס, מעצב אופנה צעיר והומוסקסואל.העיניים של כהן נדלקות כשהוא מדבר בסגנון דוריס. "בניגוד לגלדיס, דוריס היא לא דמות של סטנד­אפ", הוא מבהיר. "היא חיה בתוך סביבה. יש לה בן, יש לה חברה, יש לה שכנה, היא גרושה, יש לה חיים שלמים". בין ירדנה ג'עלה הבלתי נלאית לדוריס הבלתי אפשרית, הספיק כהן לככב גם בסדרה המוצלחת "דקות של תהילה", בתפקיד המנהל האמנותי של להקת בידור במלון אילתי.­ אתה איש של במה, אתה חי את הקהל. לשחק בטלוויזיה זה לא סטרילי מדי עבורך?"טלוויזיה זה מדיום שונה לגמרי. לקח לי זמן להתרגל. ההבדל הגדול הוא שהסדרה 'ג'וני' מצולמת ללא קהל ­ בגלל בעיות תקציב, כמובן, וכך יוצא שאני צריך לדמיין קהל. למזלי, יש לי רקורד ארוך מאוד של הופעות מול קהל. אני יודע מראש מה יעבוד ומה לא יעבוד, אפילו בלי הפידבק". שישה פרקים כבר צולמו, ובאחד מהם התארחה מרגלית צנעני. "מרגול הרגה אותי מצחוק. כתבנו לה טקסט, והיא כל כך הצחיקה אותי עד שהשתנתי בתוך המחטב שלי, שאותו אי אפשר לפתוח אפילו בשביל לעשות פיפי. הכל סגור עם גרבונים ואני עומד ומשתין. היינו צריכים לצלם איזה עשרים טייקים עד שהכל התייבש". לא תכנן להיות סטרייט לא מזמן עבר כהן לדירתו החדשה ­ אותה רכש, אגב, מיאיר לפיד. משפחת כהן מצליחה לעורר התרגשות רבה בבניין, או לפחות אצל השכנה מהקומה הראשונה, שמפנה אותי לדירה המבוקשת ­ "קומה שנייה, דלת ראשונה משמאל". בתוך הדירה אני מוצאת כלב לבן מדהים עם עיניים שמסתכלות ישר לתוך הנשמה, את כהן שהתעורר לא מזמן, ואת מיכל, אשתו. מיכל מכינה לי קפה בחיוך חם ואני הולכת בעקבות בעלה לחדר הילדים, שם נמה דניאל, נסיכה קסומה עם תלתלים ועיניים כחולות, בת ארבעה וחצי חודשים. בכלל לא דומה לגלדיס."אף פעם לא חשבתי שאני אתחתן", הוא אומר תוך כדי החתלה מסורה וקורץ לדניאל, שמצדה נותנת לו את הטוב שבחיוכים. "תינוקת מצחיקה", הוא צוחק אליה, ואני נזכרת איך בימים הראשונים של "בנות פסיה" ישבנו שנינו וקיטרנו על ייסורי האהבה. אני על הבחורים שלי, הוא על הבחורים שלו. "כל הגברים זבלים", הוא היה מסכם את השיחה, "טוב לא ייצא מהם". החתונה שלו עם מיכל הפתיעה לא רק אותי, אלא גם אותו."יום אחד היתה לנו הופעה באילת. מיכל ניהלה את היאכט­פאב ואת האמנים במלון. היא אירחה אותנו באופן יוצא מן הכלל. היה בינינו חיבור חזק. אחר כך היא היתה המפיקה בפועל של 'בנות פסיה'. יצאנו שמונה חודשים ובילינו המון ביחד, עד שזה פשוט קרה. יום אחד מצאנו את עצמנו במיטה, ומאז לא נפרדנו. עד מיכל לא היה לי ניסיון מיני עם בחורה. מיכל היתה הפעם הראשונה שלי. היו לי כמובן הרבה חברות, אבל במובן הידידותי בלבד. להתחתן לא היה משהו שחלמתי עליו בכלל. שום דבר לא היה מתוכנן. אתה לא מקבל החלטה ברורה או מתכנן להיות סטרייט. כשאתה מוצא מישהו שהוא החצי השני שלך, אתה פשוט יודע את זה ולא מסוגל לוותר עליו".­ במבט לאחור, אתה חושב שהנטייה לאהוב גברים לא היתה הדבר הנכון עבורך?"לא יודע. אני לא חושב במושגים של נכון או לא נכון. אף פעם לא היתה לי מערכת יחסים ארוכה ורצינית עם גבר. כל הרומנים שלי היו קצרים. ככה התגלגלו החיים שלי".­ המשיכה לגברים נעלמה לגמרי?"אני לא אגיד לך שזה לא נמצא שם, אבל יש דברים יותר חשובים מסקס. לי בטח. טוב לי עם מיכל, ודניאל היא אושר גדול בשבילי". ­ אתה בכלל מסתדר טוב עם נשים."כשהייתי ילד היית יכולה לראות אותי בחצר, איך כל הילדים משחקים בארגז חול ואני מרכל בצד עם הדודות". בבית שלו יש חדר הלבשה מלא פיאות , נעליים ואביזרים. "אני חושב שבנשים יש המון זרימה, פתיחות. הנשים שלי הן לא פראייריות, אלא מאוד אסרטיביות, שתלטניות, אבל מצחיקות נורא. היתה לי סבתא כזו, שכמו בהרבה בתים מזרחיים היא ניהלה את העניינים. היא השפיעה עלי הרבה. לא מזמן היא נפטרה. נשים לא חייבות להחניק את הרגשות שלהן, זה כאילו יותר לגיטימי שם. יש קלות שמתקבלת בהבנה בכל מה שקשור לאיך שאתה מרגיש וחושב. במיוחד לדמויות כמו גלדיס או דוריס, שלא דופקות חשבון לאף אחד. קל לי מאוד להתחבר לזה". הופ שמנמנים בשנת 95' הייתי תחקירנית האמנים במעגל של דן שילון. יום אחד שמעתי על ארבעה בחורים שעושים מופע דראג שחבל על הזמן. הגעתי בלילה לדירה של בועז פייפר. את ההופעה שהם אלתרו לכבודי בסלון, לא אשכח אף פעם. הסתכלתי עליהם וידעתי שהם הולכים להיות להיט. יומיים אחר כך נתן להם דן שילון כרטיס ברכה לאומי. עם ישראל קיבל את "בנות פסיה".בחדר האיפור, לפני ההופעה הטלוויזיונית הראשונה, נכנסתי לבדוק אם הכל בסדר. ארבעת ה"פסיות" ישבו כמו פרימדונות מנוסות מול המראה, כל בחור מצויד בתיק איפור כבד. איש מהם לא היה זקוק למאפרת. הבטתי בהם בקנאה. "אתן מתאפרות נורא יפה", אמרתי. "גם את מתאפרת יפה", אמר בחור גבוה ורזה (כן, כן) עם קול עמוק כמו של שייקה מהגשש, וחייך אלי חיוך חם וגדול. קראו לו איציק כהן. שנים אחר כך נפגשנו פעמים רבות בטלוויזיה. בכל פעם שהרמתי אליו טלפון, הוא היה שם בשבילי. לא הרבה אמנים זכרו לי את הפעם הראשונה. בנות פסיה, וכהן ביניהן, זכרו. לפני שנתיים וחצי נפרד כהן מהבנות, אחרי יותר מ­600 הופעות, פרידה לא נעימה שנגררה לבתי משפט. מאז הפרידה הוא הפך לכוכב. יש לו תואר במשחק מאוניברסיט ת תל­אביב, ורקורד שייקספירי בתיאטרון של רינה ירושלמי. הוא הופיע גם בדרמה הטלוויזיונית "החבר של שולי", שיחק במחזמר "הכל אגדה" עם מיכל ינאי והגיש פינה קבועה בתוכנית של עינת ארליך כירדנה ג'עלה. בשנה האחרונה הוא חורש את הארץ עם הלהיט "הרב קמע" של התיאטרון הקאמרי, שם הוא מגלם גם את הרב המושחת וגם את הסבתא העיראקית (אלא מה...), שני תפקידים שהוא מבצע בכישרון אדיר.מאז שהכרנו, עליתי במשקל 20 קילו. כהן עלה במשקל קצת יותר. בתוכנית של יאיר לפיד הוא נשאל איך הוא מפנק את עצמו. "קילו בורקסים", היתה התשובה. בסוף התוכנית שאל אותו לפיד מה יהיה כתוב על המצבה שלו. "מת מאנורקסיה", הוא שלף מיד, לקול צחוק הקהל. כשאני מתלוננת על המשקל שלי, הוא כמעט מרביץ לי. זה לא שהוא לא מנסה. בחודשים האחרונים הוא ירד 15 קילו. "בטח שאני רוצה להיות רזה, אבל זה לא מצליח לי. אני רק עובר ליד קונדיטוריה ואני משמין. מאוד לא נוח לי המצב הזה".­ אני זוכרת אותך רזה. איך זה קרה?"באחת ההופעות של 'בנות פסיה' עפתי מהבמה תוך כדי המונולוג ופרצתי דיסק. המשכתי להופיע עם משככי כאבים ולפזז על פלטפורמות במשך שבוע. אחר כך כבר לא יכולתי לזוז שנה וחצי. ישבתי בבית והתחלתי להשמין. תקעתי אוכל בלי הכרה. מצחיק שבהצגה 'הרב קמע' בקאמרי חוששים כל הזמן מה יהיה אם אני ארזה. אני אומר תמיד ­ 'חבר'ה, להוסיף כריות זו לא בעיה'."פעם, באחת ההופעות אצל עינת ארליך, עשיתי את הדמות של ירדנה ג'עלה והגיע עידן אלתרמן, שגם הוזמן לתוכנית. הוא רואה אותי ואומר 'איזה מגניב כל הכריות שהוסיפו לך'. אמרתי לו 'כפרה, זה לא כריות, זה אני'. מסכן, הוא לא ידע מה לעשות עם עצמו. הוא היה כל כך נבוך, במשך שעות. כל רגע הוא ניגש אלי להתנצל. כשהשמנתי כולם שאלו אותי מה קרה, אז אמרתי שהשמנתי לכבוד תפקיד חדש. שאלו אותי איזה תפקיד, ואמרתי 'זהו, שאני לא יודע'". הוא מכניס את קלטת הוידיאו "בייבי מוצרט" בשביל דניאל ואני מתקשה להמשיך את הראיון. "אני רוצה לייסד ערוץ חדש, הופ שמנמנים", הוא צוחק. הקלטת מעולה. דניאל ואני צופות בעניין רב. פתאום דפיקות בדלת. "זאת רק שרית", הוא אומר, "אני עושה לה גוונים". סליחה?לבית נכנסת שרית וינו­אלעד, דליה מ"הבורגנים", רזה שאפשר רק לקנא. איציק מורח לה גוונים בשיער. אני בהלם. ­ מה זה? השלמת הכנסה?וי נו­אלעד ומיכל אשתו פורצות בצחוק. "לא ידעת שאני ספר?", הוא מיתמם.הוא חוגר סינר סביב צווארה של וינו­אלעד. "למדתי בכלל ספרות. רציתי להיות ספר. בצבא הייתי מספר את כל הפקידות. חודשיים אחרי השחרור עבדתי במספרה, אבל לא התאים לי. התחלתי לקבל לקוחות קבועים, אבל חיפשתי כל מיני דרכים להרוויח כסף. שכנה שלי, שעבדה בתיאטרון, אמרה לי שאני חייב ללמוד משחק. אמרתי לה, 'השתגעת? אני שחקן? אני רוצה להרוויח כסף'. בסוף היא סידרה לי בחינות מיוחדות ונכנסתי לאוניברסיטה. את התואר גמרתי בהצטיינות, אבל המשכתי לספר את כולם. בהצגות של 'הרב קמע' אני מספר את כל ההפקה. אני מספר את כל המשפחה שלי ומסרק לבד את כל הפיאות שלי".איציק צובע את השיער של וינו­אלעד בתנועות מהירות ומדויקות של ספר ותיק. "אני מכור לקניות באינטרנט, אני פותח את היום עם אתרי מכרזים. יש תנור למכירה, יופי, אני מכניס הצעה. זה הקזינו שלי". ­ מה רכשת שם?"מה לא? קניתי טלוויזיה, מחשב נייד, שני מכשירי וידיאו, מייבש כביסה, מכונת תספורת, מכונות ספורט שאני תולה עליהן מגבות. יאללה", הוא פונה לוינו­אלעד, "לכי לחפוף". ­ נראה שאתם חברים טובים."פעם גרנו ביחד, שרית ואני, באותה דירה בתל­אביב. יום אחד הייתי נורא מבואס, היו לי בעיות ממס הכנסה, ביטוח לאומי, הייתי חייב לאכול משהו מתוק. ירדתי לקיוסק וקניתי פופקורן מצופה בדבש, משהו שאף אחד לא האמין שמישהו יקנה. פתחתי את האריזה וראיתי פתק שכתוב עליו 'זכית בעשרת אלפים שקל'. הייתי בשוק. הראיתי לשרית, והיא אמרה לי 'יא דפוק, זכית'".­ תמיד ידעת שתחיה על הבמה?"תמיד רציתי, אבל להורים שלי לא היתה מודעות כמו שיש להורים היום שהולכים עם הילדים לכל מקום ולאודישנים וכאלו. אני זוכר את עצמי בגיל שש, דופק את הראש על המדרכה כדי שאמא תיקח אותי לפסטיבל. אמא שלי אמרה 'תעזוב שטויות ותבוא מיד הביתה'. בתור ילד היו לי חלומות, בטח, אבל לא חשבתי שאני אהיה כל כך מפורסם. כשאני יוצא לרחוב, מכירים אותי כולם, אבל אני לא נגיש כל כך לאנשים. טוב לי עם זה שמזהים אותי ושאוהבים אותי. לפעמים זה לא פשוט, אבל זו בהחלט חוויה".