טאלין: אפס נקודות "לא תיארתי לעצמי שיהיה בטאלין כל כך משעמם", אומר צביקה פיק טל פרי, שליח מעריב 23/05/02 כ­160 מיליון איש ברחבי אירופה והעולם. זה המספר המשוער של צופים שבמוצאי שבת הקרובה, בעשר בערב (שעון ישראל), יישבו מול הטלוויזיה ויצפו בתחרות האירוויזיון שתועבר בשידור חי מאולם "סאקו סורהאל" בטאלין, בירת אסטוניה. צמד המנחים, זמרת האופרה אנלי פיבו ושחקן התיאטרון מרקו מאטר, יפתחו את השידור בהכרזה: "ערב טוב אירופה", ונציגי 24 מדינות ייצאו למירוץ הגדול אחרי ה"דוז פואה". לרובם, זו תהיה הזדמנות ראשונה ואחרונה לגעת בחשיפה בינלאומית. לשרית חדד כבר יש קריירה משגשגת וההשתתפות באירוויזיון אמורה להיות אחת משיאיה. רק אחרי ההצבעה יתברר אם ההרפתקה השתלמה. מה שכבר ברור, זה שאין תחרות לשרית חדד כשהיא פותחת גרון. גם מתנגדי ישראל מושבעים מודים בזה, למרות שבסקרים ובהימורים מדורג שירה "נדליק ביחד נר" במקום ה­11 בלבד. אתרי האינטרנט שמוקדשים לאירוויזיון מוצפים תגובות ודיונים מרחבי אירופה. הנציגה הישראלית עומדת במרכז רבים מהם. "לזמרת הישראלית יש את הקול הטוב ביותר ששמעתי באירוויזיון בעשר השנים האחרונות", כותבת ג'יין מבריטניה. "גם השיר שלה נפלא. אם רק היתה מייצגת את לוקסמבורג או ליכטנשטי ין הייתי מעניקה לה בשמחה 12 נקודות. לצערי, אני לא מסוגלת לתת ניקוד לשיר שמייצג את ישראל. מוסרית, ישראל היתה צריכה לפרוש מהתחרות השנה. אני מאחלת לשרית הצלחה בהמשך הקריירה". חוץ מהבעיות הקטנות של גל האנטישמיות באירופה, הבמאי של האירוויזיון, מריוס בראטן, הצעיר והנמרץ, לא ממש משתף פעולה עם בקשותיו של הבמאי הישראלי, צדי צרפתי. צרפתי, שכבר חווה כמה תחרויות אירוויזיון, לא יזכור את טאלין לטובה. אסטוניה, עם כל הרצון הטוב, היא לא אומה עתירת תקציב. הבמה ב"סאקו סורהאל" אולי תצטלם היטב, אבל בפועל מדובר בתפאורה מווילונות לבנים דקים שעליהם מוקרנת תאורה צבעונית, ומעל המשתתפים מרחפות פיסות קרטון גלי שאמורות ליצור אפקט תלת מימדי של אקווריום ענק. התאורה שעוצבה לשיר הישראלי היא מהגרועות בתחרות, בעיקר מכיוון שהיא כמעט לא קיימת. במלים אחרות: חושך. "זה, בעצם, חיקוי לבמה של פסטיבל הזמר האחרון שביימתי בראשון לציון", אומר צרפתי בהומור ציני. "בהבדל קטן ­ בראשון לציון זה נראה יותר טוב. תוסיף לזה את העובדה שהבמאי כאן מתעלם מהבקשות שלי ומצלם את השיר בצורה הכי לא מחמיאה לשרית. כבר היו לי במאים ש קיבלו הוראה א' וביצעו ב'. כאן נתתי הוראה א' וביצעו ש'". ראש המשלחת הישראלית, יצחק זוננשיין, מבטיח שעד רגע האמת הכל ייראה הרבה יותר טוב. "נפגשתי עם הבמאי והעברתי לו את כל הבקשות שלנו לתיקונים", הוא אומר. "האיש קיבל את הדברים ברוח טובה והבטיח לעשות הכל כדי לרצות אותנו. תמיד יש ניגודים בין במאי­משלחת, שרוצה את הדגש על האמן שלו, ובין במאי התחרות, שרוצה להראות כמה שיותר אולם ובמה. בסוף מגיעים לפשרה". המקום המשעמם בעולם מעל הכל מרחפת רוחה של העיר טאלין, מועמדת מובילה ל"דוז פואה" בתחרות על המקום המשעמם ביותר בעולם. היטיבה לנסח איילת סינואני­פרי, המאפרת של המשלחת הישראלית: "לא חשבנו למצוא פה חיי לילה מי יודע מה, אבל גם חיי יום אין כאן". באסטוניה מתגוררים פחות משני מיליון תושבים, שעד לפני עשור וקצת היו תחת שלטון סובייטי. כיום טאלין, שחיים בה כ­400 אלף איש, היא מישמש של בנייני משרדים חדשים ונוצצים, שנטועים ברחובות של בנייני עץ ובטון צבועים בוורוד דהוי וצהוב חרדל מתקלף. השקט לא ייאמן, האוכל נטול טעם והדרך היחידה לראות אנשים מחייכים היא, ככל הנראה, להעמיד אותם על הראש. זה לא אומר שצוות ההפקה האסטוני מתרשל בתפקידו. כל צרכיהם של האמנים והעיתונאים מטופלים מיד, הההסעות יוצאות בדייקנות של שעון שווייצרי, האבטחה סביב האולם קפדנית באופן חסר תקדים, וההפקה עושה הכל כדי להראות שהאירוויזיון הוא הדבר הכי גדול שקרה בטאלין מאז סיום המנדט הרוסי (מה שנכון). טאלין מזכירה את ימי השיא של פסטיבל ערד ­ עיר ספר רדומה, שהפילו עליה תיק שגדול על מידותיה בכמה מספרים. בלית ברירה מנסים נציגי המשלחות לשמ ח את עצמם במסיבות פרטיות שמתקיימות מדי לילה בבתי המלון. לתשומת לב מיוחדת זוכה ההרכב הסלובני "אחיות" ­ שלוש דראג קווינס חביבים/ות. בפגישה הראשונה שלהם/ן עם חדד דרשו לדעת אם היא מכירה אישית את דנה אינטרנשיונל. "לא תיארתי לעצמי שיהיה כאן כל כך משעמם", אומר צביקה פיק אחרי סיבוב חמישי של קניות בכלבו המקומי. "כמה אפשר להסתובב סתם במעגלים ולחכות שיקרה משהו? השארתי בארץ אלבום שרק יצא ומחזמר ב'הבימה'. כל הזמן מתקשרים אלי בשאלות לגבי דברים שצריך לטפל בהם. בינתיים, שמעתי שבתוכנית טלוויזיה בשבדיה אמר אחד האורחים שאין טעם לתת נקודות לשיר הישראלי, כי ממילא אם ישראל תזכה אף מדינה לא תסכים לשלוח אלינו נציגים לאירוויזיון הבא". ­ אז חבל על המאמץ? "בשום אופן לא. היינו חייבים להגיע. גם אם יתממש התסריט הכי גרוע, נקודה אחת והמקום האחרון, ישראל היתה חייבת להשתתף ולהגיד לעולם: 'אנחנו כאן'". אם יש חוסר אהדה לישראל בקרב האמנים, הם מיטיבים להסתיר אותו. על העיתונאים אין מה לדבר. חדד, שהמפגש הצפוי עם העיתונות העולמית גרם לה חששות כבדים לפני הנסיעה, גילתה שמדובר בנחש, שנגינה בחליל תגרום שירקוד לצליליה. אחרי ששרה במסיבת עיתונאים שיר בערבית מסתלסלת, קמו כל הנוכחים ומחאו לה כפיים במשך חמש דקות. במהלך השבוע נפוצה שמועה כאילו הזמרת שאלין, שבדית שמייצגת את אסטוניה, תמכה בראיון עיתונאי בסילוק ישראל מהתחרות. שאלין מיהרה להכחיש: "מעולם לא אמרתי את זה. שאלו אותי על המצב בישראל. אמרתי שאני מאוד אוהבת את המדינה הזו ומאוד לא אוהבת מה שקורה שם, והדגשתי שאין טעם בנידוי ישראל מהתחרות". גם ונסה פיזארוביק מקרואטיה, ששמועות עקשניות ייחסו לה חוסר אהדה לכוחותינו, "זוכתה" מחוסר הוכחות. "מה פתאום", היא אומרת, "הרי שיר האירוויזיון הכי אהוב עלי הוא 'דיווה'". ואיך חדד מעבירה את הזמן? היא ממעטת לעזוב את חדרה במלון. כשאין חזרה באולם, או אירוע שמחייב את נוכחותה (כמו קבלות פנים משעממות בשגרירויות), היא בעיקר נחה. "אני צריכה את המנוחה הזו. אתה יודע כמה זמן לא נחתי כמו שצריך? חודשים אני רק בהכנות", היא מסבירה. "בכל מה שקשור לתחרות אני לא מרגישה כלום מהאווירה הפוליטית. להיפך, כולם כאן מאוד אוהבים אותי". רשימת המטלפנים מהארץ החלה בראש הממשלה אריאל שרון, וביום שלישי בלילה זכתה לברכה אישית בטלפון מהרב כדורי. פעם ראשונה שהרב מברך אשה שעומדת לשיר. שרית התרגשה עד דמעות. היום היא אמורה להשתתף בקבלת פנים בביתו של רב הקהילה היהודית באסטוניה. ולאחר תקופת המנוחה והחזרת, עד שתצא השבת (כאן השמש שוקעת ב­11 בלילה), שרית חדד וחברי המשלחת יישבו בחדר האמנים ויחכו ל"דוז פואה" מהבוחרים ברחבי אירופה. מקום 19 נחשב טוב? אז איזה מקום תביא שרית? אולי לפני שסתם נזרוק מספרים, כדאי לתת כמה הסברים. לפני מספר שנים שונתה שיטת ההצבעה באירוויזיון. עד אז היתה הבחירה בכל מדינה נעשית בידי ועדות שבהן ישבו מומחים, עובדי רשויות השידור השונות, חובבי אירוויזיון והומואים (כשרוב השופטים היו שייכים ליותר מקטגוריה אחת).לחברי הוועדות היה טעם די צפוי שניתן היה לכוון אליו. אלא שמאז 1998 שונתה השיטה, ובכל מדינה יש עכשיו הצבעה טלפונית עממית. ברור כיום שדנה אינטרנשיונל זכתה גם בגלל שכל ההומואים באירופה צלצלו למענה. אבל דנה היא יוצא מן הכלל. אם לוקחים, לדוגמה, את השירים שזכו בשנה שעברה במקום ראשון ושני, מגלים שהשיר האסטוני והשיר הדני היו שניהם שירים שבלטה בהם אווירת טברנה. אווירה של ביצוע חי שמח של זמרי פאבים, שאליו רגילים כל צופי הטלוויזיה באירופה, שכולם ניזונים מהתפריט המקולקל הזה כל ימות השנה. כלומר, כל שירי הדיוות הרגילים, של זמרות ענוגות עם קול חזק, צריכים להתאמץ הרבה יותר מבעבר כדי להגיע לאוזן המצביע.הבדל נוסף הוא, שבתקופת הוועדות היו השופטים מאזינים לשירים כמה וכמה פעמים, ואילו כיום מאזין הקהל לשיר פעם אחת, וגם זה בהנחה שלא היה בדיוק רעש בסלון ושמישהו לא הלך להשתין. כך עולה הסיכוי של שירים שמזכירים ז'אנר אהוב. לדוגמה השיר בסגנון "אבבא", של השבדית שרלוט, שניצחה ב­1999 בירושלים. וכמובן צריך להזכיר את הפוליטיקה האזורית. בסקנדינביה מצביעים לסקנדינבים, במה שהיה פעם יוגוסלביה מצביעות המדינות זו בשביל זו, וכך נוהגות גם שלוש הבלטיות ­ ליטא, לטביה ואסטוניה, עם עצמן ועם רוסיה.אז מי השירים הבולטים השנה? קודם כל מאז שעברו לשיר באנגלית ועידכנו את ההפקה המוזיקאלית עם שירי הפופ החדש, עלתה התחרות ליגה מבחינה מוזיקאלית. אין היום הבדל גדול בין שירי התחרות לחלק מהשירים שממלאים את אם.טי.וי. לפי הפרמטרים החדשים, ההפתעה הגדולה של התחרות עשויה להיות שני שירים. האחד מבלגיה, שבו זמר בעל קול של טום ג'ונס שר מין סול פרסומות בסגנון טינה טרנר, עלק. ההעמדה דומה מאוד לשני השירים שזכו בשנה שעברה ואם יופיע טוב יש לו סיכוי להפתיע. כך גם לנציגה הספרדית שהיא גם חביבה ואנרגטית וגם שרה שיר שנדבק לאוזן כאילו כבר אוגוסט וכולנו בבריכה של מלון בקלאב מד.המתחרה הרצינית ביותר היא כמובן הגרמניה העיוורת שלובשת משקפיים קוליים ושרה כמו אנסטסיה. מה גם שהיא הקיפה את עצמה בבחורות כמעט ערומות להפעלת הורמונים. עוד שירים שיבלטו כנראה, הם השיר של בנות פסיה מסלובינה, של בנות דסטניז צ'ילד השחורות משבדיה, הפאואר פופ של היפהפיה מקרואטיה, הכוסית ששלחו המארחים, ג'ניפז לופז הלטבית ושלוש בלדות נוגות מאנגליה, מלטה וצרפת עם חיקוי סלין דיון.ומה עם שרית? קודם כל השיר שלה מפסיד מכך שרק חלקו באנגלית. אחר כך הוא סובל מכך שהוא שיר שמתחבב על המאזין רק בשמיעה שניה ושלישית. בעיה נוספת היא שהשיר שהיה במקור שלוש דקות ורבע קוצר, לפי כללי התחרות, וירד ממנו הפתיח. הפסנתר העדין שאנחנו מכירים איננו, וזה נשמע כאילו השיר מתחיל אוטומטית בשירתה של שרית. מה שעשוי להחליש את ההתחלה (במיוחד אם הצילום הטלוויזיוני לא יהיה מדויק ולא יתמקד מהתחלה בפניה של שרית) ולגרום לשיר להתפספס. וכמובן עוד לא אמרנו כלום על הפוליטיקה, האנטישמיות ושנאת ישראל הכובשת.לזכותו של השיר עומדת רק שרית עצמה, עם קולה החזק והברור, ונוכחותה הנעימה שגורמת למצלמות ולקהל להתאהב בה. זה אומר שכנראה הסיכויים שלנו השנה לא ממש טובים. אנ י חושב שכל מקום מעל 10 יהיה הפתעת ענק. עד 15 זה יהיה ניצחון. אבל סביר יותר להניח שתגיע למקום ה­19. אז מה. אל ייאוש. זה רק הימור. הכל פתוח, עוד לא מאוחר, כדורגל משחקים תשעים דקות, ותמיד יש סיכוי שאני לא יודע על מה אני מדבר. שיהיה לשרית הרבה בהצלחה.