השר והמנכ"ל, ראש בראש תסתכלו מה קורה במשרד הדתות שלמה צזנה 23/05/02 בשבוע שעבר נמאס לשר הדתות אשר אוחנה. הוא זימן אליו את מנכ"ל משרדו משה שמעוני, ובתום שיחה קולנית, שכללה צעקות, גידופים ואיומים הדדיים, שלל ממנו את סמכויות המנכ"ל. הדי הפיצוץ במשרד הדתות ­ מבצר חשוב עליו מקפידה ש"ס לשלוט בכל קואליציה ­ הגיעו במהירות לצמרת התנועה. היושב­ראש, השר אלי ישי, ומזכיר מועצת החכמים של ש"ס, רפאל פנחסי, מיהרו לפייס בין השניים ולהרגיע את המהומה שעלולה היתה להיות הרבה יותר גדולה. אין זאת הפעם הראשונה שבכירים בש"ס נדרשים לפייס בסכסוכים שבין השניים. בפעם הקודמת הסתיים הפיוס ב'סולחה' בביתו של פטרון ש"ס, הרב עובדיה יוסף. אוחנה נחשב אהובו של הרב עובדיה יוסף, והוא זה שהחליט למנות אותו לשר, למרות שאינו אחד מ­17 ח"כי התנועה. תקופה ארוכה נחשב האיש, שבעבר כיהן כמנכ"ל משרד הדתות ומנכ"ל ש"ס, כל­יכול בתנועה. בבחירות האחרונות הוחלט בש"ס שגם תפקידי המנכ"לים יאושרו על­ידי מועצת החכמים. מטרת ההחלטה היתה להכפיף את המערכת כולה ליו"ר החדש ישי, ולמנוע מאנשיו של אריה דרעי חבלות בדרך. הצעד הזה הוביל לכך שהרב עובדיה הכיר לא רק את שרי התנועה וח"כיה, אלא גם את מנכ"ל י המשרדים בהם שולטת ש"ס. לפני כמה חודשים פיטר השר שלמה בניזרי את מנכ"ל משרדו, יעקב בוכריס. הצעד הזה עורר סערה ציבורית והגיע עד כדי דיון בלישכתו של הרב עובדיה יוסף. אלא שהמקרה של אוחנה ושמעוני שונה: "אשר אוחנה היה שמח מאוד לפטר את המנכ"ל שלו", אומר גורם בכיר במשרד הדתות, "אבל הוא לא יכול". הסיבה: המנכ"ל נשוי לחני, נכדתו של הרב עובדיה. אוחנה והחדשות הישנות חני שמעוני היא אחות בהשכלתה ולקחה על עצמה את הטיפול היומיומי ברב עובדיה יוסף, שהוא חולה סוכרת וזקוק כל בוקר לזריקת אינסולין. הקירבה הזאת, בין הרב לנכדתו, פתחה את הדלת למשה שמעוני, המקפיד להגיע לבית הרב מספר פעמים בשבוע. בביקורים האלה, מספרים מבקרים בבית הרב, מתהדר שמעוני בהישגי המשרד. אין דבר המשמח את הרב עובדיה יוסף יותר מאשר לשמוע שנבנו עוד מקוואות, העבירו עוד כסף לבניית בתי­כנסת, שתיגמלו בזמן את תלמידי הישיבות. עבור אדם מאמין, המצווה של 'לשמח את הרב' היא מצווה גדולה, ושמעוני מקפיד לקיים אותה באדיקות. כך יוצא שכאשר מגיע אוחנה לביתו של הרב עובדיה, הוא מספר לו 'חדשות ישנות', כאלה שכבר שמע מפיו של שמעוני. בשבועות בהם נעדר אוחנה מהמשרד בגלל מחלה נהג שמעוני, הדוגל בשיטת ניהול ריכוזית, ליטול את סמכויות השר. אוחנה לא ראה את הדברים בעין יפה, ומאותה תקופה הידרדרו מאוד היחסים בין השר ומנכ"לו. לכל אלה נוספה שורה של מעשים מצד המנכ"ל, שכללו העדפה לכאורה של מקורבים, מינוי בני משפחה וחברים והשלטת משטר יחיד במשרד הדתות, שהובילו לבסוף את אוחנה לצעד של נטילת המושכות. שמעוני והגילוי הנאות משרד הדתות נהנה מסכום שנתי קבוע של כ­30 מיליון שקל, המיועד לתקצוב בנייה ושיפוץ של מקוואות ברחבי הארץ. במשך שנים העביר המשרד את הסכום לייעודו, בדרך סיבובית. דרישות של עמותות ומועצות דתיות, שביקשו לבנות ולשפץ מקוואות, נדונו בוועדה של המשרד, ומי שעמד בקריטריונים קיבל את התקציב. מאותו רגע והלאה עברה האחריות לביצוע לידי המבקשת. סכום זה חולק מדי שנה בין כ­200 מבקשים, שכל אחד מהם קיבל בין כמה עשרות­אלפי שקלים לכמה מיליונים. בפועל נוצר מצב, שהסכום עבר ממשרד הדתות עבור כל פרויקט, ללא פיקוח ראוי. פרויקטים מסוימים 'נסחבו' שנים רבות ובכל שנה ביקשו עוד ועוד תקציבים ­ שאושרו ­ עבורם. לאחר התייעצות עם מבקר המדינה והיועץ המשפטי לממשלה, החליט השר אוחנה לשנות את פני הדברים: משרד הדתות ייקח אחריות על כל תהליך שיפוץ מקוואות ובנייתם. כך, על­פי ההחלטה, יעבור הכסף פחות ידיים והמטרה תהיה ממוקדת ונתונה תחת מעקב מדויק יותר. לפני שלושה חודשים פירסם המשרד מכרז חיצוני, המזמין מקבלנים הצעות לשיפוץ ובניית של המקוואות שיאושרו על­ידי ועדה של המשרד. למכרז נגשו חמש חברות, בהן חברת 'יובל ירדן' , שזכתה. בפרוטוקול ועדת המכרזים של משרד הדתות מצהיר עו"ד מאיר שפיגלר, עוזרו הבכיר של המנכ"ל שמעוני, כי ברצונו לציין, למען "גילוי נאות", כי המנכ"ל והאיש שזכה במכרז, עקיבא אטון, הם חברים טובים. עקיבא אטון הוא בנו של הרב שבתאי אטון, לשעבר סגנו של הרב עובדיה יוסף במועצת החכמים של ש"ס. הרב ידוע בחוגי החרדים כיועץ סתרים וחבר קרוב של היו"ר הקודם, אריה דרעי. בש"ס היו כאלה שדיברו על 'מכרז תפור'. שמעוני אומר כי הודיע על קשריו לוועדת המכרזים ולא לקח שום חלק, ישיר או עקיף, בהחלטה במכרז, עד להכרעה הסופית. "בעליה של חברת 'יובל ירדן' שזכתה במכרז לבניית המקוואות, הוא חברם של רבים וטובים. יש להניח שלמנכ"ל יש חברים נוספים", הוסיף. אלמקייס והנסיעות המיוחדות המפגשים בין המנכ"ל לחברים במהלך העבודה, לא נעצר במקרה של אטון. המנכ"ל שמעוני הקיף עצמו במקורבים, אותם פגש בתחנות חייו. היועץ שפיגלר למד איתו משפטים, במכללת 'שערי משפט' בהוד השרון. שפיגלר הוא גם חבר מרכז ליכוד, למרות שהחוק אוסר חברות כזאת על פקידי מדינה. אריאל קטן, קצין התקציבים של משרד הדתות, שירת איתו בצבא. אודי חי­אזולאי, ראש אגף בקרה במשרד הדתות, הכיר את שמעוני במשרד הפנים והקשר בין השניים התהדק בגלל נסיבות אישיות. מנהלת לישכת מנכ"ל, עליזה אלמקייס, פגשה את שמעוני במשרד התשתיות, שם עבד בעבר. שמעוני סידר לה רכב עם נהג של המשרד לכמה פעמים בשבוע. "עבודתה מסתיימת בדרך­כלל בשעות הלילה המאוחרות, בהן התחבורה הציבורית לבית מגוריה, במושב לוזית דרומית לבית­שמש, איננה פעילה יותר", מסביר המנכ"ל. "כמי שאחראי בין היתר על חזרתה לביתה בשלום, אישרתי על­פי הוראות, לנהג להסיעה לביתה פעמיים בשבוע, אם היא נשארת עד אחרי השעה תשע בערב. לפי ההוראות, מגיע לעובדת במקרים אלה, הסעה במונית". לא תמיד מינוי המקורבים הצליח. כך קרה עם מינויו של אבי ממן, חתנו של השר ניסים דהן, ש"ס, לתפקיד יועצו. אחרי תקופה מסוימת החליט המנכ"ל להרחיק את ממן, אך נמנע מלפטר אותו. במשרד הדתות אומרים ששמעוני, שאשתו חני היא גם עוזרת של השר דהן ועובדת במשרד הבריאות, מבקש שלא לקלקל את היחסים עם השר. שמעוני ותפקידה של האחות מדי חודש מתקצבת המדינה, בסכום קבוע, 210 אלף תלמידי ישיבות. הסכומים מועברים לישיבות לפי דיווח שהתקבל מהן, מי לומד אצלם ומתי. ביקורת המשרד העלתה כי במקרים רבים לא מדווחות הישיבות בזמן על תנועת התלמידים, וכך מתבצע למעשה רישום כוזב הגורם לתיקצוב שגוי, בכוונה או לא. לאחרונה החליט שר הדתות אוחנה לפתוח מוקדי שירות בפריסה ארצית, במגמה לייעל את עבודת מחלקת המחשב, המפקחת על התקציבים המועברים. ביצוע הרפורמה הופקד בידי המנכ"ל. מוקד השירות שפתח המשרד בצפון הארץ, מנוהל בידי עפרה אהרוני, אחותו של משה שמעוני. המשרדים בצפון אמורים היו להיפתח בחיפה, אך באישור המנכ"ל שונה המיקום לעיר כרמיאל, שם מתגוררת אחותו. אחרי שיצאה אהרוני לחופשת לידה ממושכת, עברו המשרדים ליישוב אחר בצפון. לשמעוני שני נהגים. אחד מהם, מאיר סיבוני, שימש בעבר נהגו של הרב עובדיה יוסף ובמשרד הוא מוגדר נהג כללי, למרות השירותים שהוא מעניק למנכ"ל. "למנכ"ל יש נהג אחד בלבד, על­פי הנהלים (התקשי"ר). בנסיבות בהן נבצר מהנהג למלא את תפקידו, עושה זאת נהג מהמשרד", הגיב המנכ"ל. הרב לאו והרישום במשרד הדתות בעבר כיהן שמעוני, במשך שלוש שנים, כעוזר למנכ"ל משרד הפנים, יעקב אפרתי. שר הפנים היה אז אלי סויסה. אחר­כך החל תקופת התמחות משפטית בלישכת היועץ המשפטי של משרד הפנים. בתקופה זו הוגש נגדו, בבית­הדין למשמעת של עובדי המדינה, כתב אישום בגין עבירות משמעת. באחד האישומים נטען כי הוא המשיך לקבל שכר מלא במשרד הפנים, למרות שהקדיש עצמו להתמחות במשך 40 שעות בשבוע. הוא זוכה מסעיף אישום זה, אך הורשע בחריגה מנוהלי שימוש ברכב המשרד, ובתיקו האישי נרשמה נזיפה. מאז אותם ימים במשרד הפנים לא נותק הקשר בין שמעוני לאפרתי, היום מנהל מינהל מקרקעי ישראל. לאחרונה ביקש שמעוני לשנות סטטוס­קוו של שנים, ולהפקיע ממועצת בתי העלמין בירושלים, גוף המאגד 14 חברות קדישא, את סמכות חלוקת הקרקעות לקבורה בבירה. הוא פנה אל אפרתי, הממונה על הגוף המקצה את הקרקעות למועצת בתי העלמין, ודרש ממנו להעביר את השליטה בחלוקת הקרקעות לשני מנכ"לים: מנכ"ל משרד הדתות ומנכ"ל עיריית ירושלים. המנכ"ל פעל ללא ידיעת השר בנושא. התהליך נעצר בהתערבותו של השר אוחנה. מכירות של חלקות קבורה בירושלים מגלגלות סכומי עתק, והשר ביקש למנוע אותו, מחשש לאי­סדרים, עליהם, כך חשש, יצטרך לתת את הדין בשעת ביקורת. קשר נוסף בין המנכ"ל שמעוני לאפרתי נוצר סביב האישור שנתן הראשון למינויו של שלמה בן­עמרה כרואה­חשבון מלווה של מועצה דתית בחולון. בן­עמרה הוא אחיה של אשתו של יעקב אפרתי. שמעוני אמר בתגובה כי בן­עמרה איננו עובד משרד הדתות, אלא יועץ חיצוני, שמינויו אושר בוועדת המכרזים לקבלת שירותיו. "המינוי", הוסיף, "הוא לאור מצב תפקודה הלקוי של המועצה והצורך הדחוף להביא להבראה". במקרה אחר עיכב שמעוני תקציב של 400 אלף שקל שייעדה הממשלה לשיפוץ בית העלמין העתיק בצפת. לפי נתוני המועצה הדתית בעיר, מבקרים במקום בכל שנה 300 אלף מתפללים ותיירים. האתר מנוהל על­ידי הקדש שכולל עשרה נציגי ציבור, בהם ראש עיריית צפת, שני רבני העיר ורבני קהילות. שמעוני התנה את העברת הכספים במינויו של הדיין עזרא בר שלום, אביה של אשתו, כחבר בהקדש. אלא שהאב מתגורר במרכז הארץ, ובהקדש סירבו. התקציב נעצר. שני מינויים נוספים של שמעוני לוועדת המכונים התורניים במשרד הדתות, נראים כמינוי חברים בעלי זיקה פוליטית מובהקת, המקורבים ל'יהדות התורה'. השניים הם אברהם אורן ואלי וינמן. תקציבה של ועדת המכונים הוא כ­15 מיליון שקלים בשנה, המועברים למכוני מחקר תורניים, על­פי קריטריונים של פירסום ספרי הלכה ומחקרים. שלושה אנשי מקצוע ותיקים היושבים בוועדה ­ פרופסור דני שפרבר, הדיין ניסים בן­שמעון ואלי זיתוני, התנגדו למינויים אלה. כשהתנגדותם לא התקבלה, איימו להתפטר. פרופ' שפרבר עזב את הוועדה, השנים האחרים עדיין מתלבטים בקשר להמשך דרכם בוועדה. במקרה אחר פעל שמעוני לשנות את הרישומים, על­מנת לאפשר העברת תקציבים ממשרדו לעיר מודיעין, עבור שירותי דת. רב העיר מודיעין הוא דוד לאו, בנו של הרב הראשי ישראל מאיר לאו. במודיעין אין מועצה דתית, ולפיכך משרד הדתות אינו יכול להעביר כספים עבור שירותי דת שם. בעיה נוספת: רבה של מודיעין, הנושא כדין תעודת הכשר לרב עיר, מוגדר ברישומי משרד הדתות רב אזורי, הגדרה פחותה במעמדה מרב עיר. העובדה שמשרד הדתות מעביר תקציבים עבור שירותי דת רק למועצות דתיות, ולא לרשויות מקומיות, גרמה לכך שבפועל, מודיעין נפגעת ואינה זוכה בתקציבים ממשרד הדתות. החודש נפגשו המנכ"ל שמעוני ורב העיר מודיעין בירושלים. הרב ביקש משמעוני לס ייע בתיקצוב עבור שירותי הדת. שמעוני בחן האם אפשר לשנות את הרישום במשרדו, כך שאפשר יהיה להעביר תקציבים למודיעין. הלישכה המשפטית של משרד הדתות עצרה את המהלך. גורמים במשרד הדתות וברבנות אמרו כי המנכ"ל ביקש "לצבור קופונים", ולסייע לבן משפחה של הרב לאו, תוך עקיפה של שר הדתות אשר אוחנה. הרב דוד לאו אמר בתגובה כי "העובדה שאין מועצה דתית בעיר גורמת לכך שמודיעין מפסידה. ביקשתי לשנות את המצב ולספק לעיר סל שירותים. רק טובת העיר עמדה מול עיני". הוותיקים וגל הפרישות במשרד הדתות מפחדים משמעוני. מספרים שהוא נוהג בעובדים בזילזול, צועק ומאיים. "מי שיכול לאיים על השר, ירגיש חופשי לסלק את מי שהוא רוצה, גם בלי סיבה", אומרים שם. התנהגותו הריכוזית, הכוללת הוראה לכל העובדים ש"לא להוציא שקל", ללא אישור בכתב ממנו, מעקרת את סמכויות ראשי המחלקות ומשלימה את האווירה הקשה. עשרות עובדים ותיקים עזבו את המשרד, פוטרו, התפטרו או פרשו. חלקםעובדים קבועים, מנהלי מחלקות ידועים, כמו אפרים וינגוט מנהל מחלקת ישיבות, זליג ברוורמן מנהל מחלקת קבורה ואברהם ברק, מנהל מחלקת מקוואות. המנכ"ל, בתגובה: "כאשר נכנסתי לתפקיד פעלתי רבות לביצוע רוויזיה אירגונית במשרד ובצוות עובדיו, כדי לקדם ולתגמל את מי שראוי לכך, על­פי תרומתו והשקעתו המקצועית. החלפתי את אלה שלא ענו לקריטריונים הללו, והדבר ניתן על­פי הוראות החוק והתקשי"ר. עובדים ותיקים שהגיעו קרוב לגיל פרישה נפרדו כמקובל מהמשרד". * * * עכשיו הבהיר השר למנכ"ל מי הבוס. הוא נטל ממנו סמכויות, כאמור, ומינה אנשים מטעמו בוועדות חשובות, בעיקר במחלקה עתירת הכספים, השולטת על תקציב מוסדות דת וישיבות. בנוסף, הוצאו מידיו כל ה סמכויות הדורשות אישור של חשב המשרד, כולל העברת תקציבים והסמכות בענייני כוח­אדם. * תגובתו של שר הדתות, אשר אוחנה: "אני סומך על המנכ"ל ומסרב להתייחס לקטנות. אנחנו עוסקים בעשייה". * תגובתו של יו"ר ש"ס, אלי ישי: "אני פועל למען תפקודו התקין של משרד הדתות ואני מאמין שהיחסים בין השר למנכ"ל תקינים. לצערי, יש אנשים זרים המנסים לפגוע במערכת היחסים ביניהם". cesana@maariv.co.il "התנהלותי והתנהגותי נתונים לבדיקה" "העבודה מתנהלת כסדרה והמשרד מתפקד באופן מלא", אמר משה שמעוני, מנכ"ל משרד הדתות, כשהתבקש להעיד על יחסיו עם שר הדתות אשר אוחנה. כאשר נשאל לתגובתו על כך שהוא מקיף עצמו במקורבים מתחנות חייו, ענה כי העסקתו של אריאל קטן בתפקיד תקציבן המשרד, אושרה במינוי זמני על­ידי נציבות שירות המדינה, לאחר שזכה במרכז חיצוני, וכי קטן פנה למשרד בעקבות ידיעה על משרה פנויה לתקציבן. עליזה אלמקייס, אומר שמעוני, היתה מזכירתו של השר אליהו סוויסה בהיותו שר התשתיות. באשר לשאר השמות המוזכרים אומר שמעוני כי מלבד עו"ד מאיר שפיגלר, כל האחרים הם אנשי מקצוע, ולא יועצים. עו"ד שפיגלר, אומר שמעוני, משמש כיועץ בכיר למנכ"ל. מדובר במישרת אמון שעמדה בכל הדרישות והאישורים. ועוד: "למרות הוראות התקשי"ר, לפיהן אין לשאול עובד שאלות הנוגעות לזהותו הפוליטית, אני מאשר שמר שפיגלר הינו חבר בליכוד, ופועל בעניין זה על­פי דין". באשר לרואה­החשבון אודי חי­אזולאי, אמר שמעוני: "הוא שימש במשך שנים כתקציבן משרד הפנים ובמשך שש השנים אחרונות ביחידה הארצית לשומה, חקירות מדגם במס הכנסה. הבאתו למשרד הדתות נעשתה במינוי זמני , באישור לצורך הקמת אגף פיקוח ובקרה מקצועי, כחלק מיישום המלצות דו"חות מבקר המדינה, שהתריעו בשנים האחרונות חזור ואמור על הכשלים הקיימים במערך התמיכות, ובעיקר הביקורת עליו מטעם המשרד". בתשובה לשאלה האם חשש לפטר את אבי ממן, חתנו של השר דהן, בשל השפעה על מישרתה של אשתו חני במשרד הבריאות, ענה המנכ"ל: "התשובה היא לא". באשר לאחותו המנהלת את מוקד השירות של משרד הדתות בצפון, הגיב שמעוני כי "פריסת המוסדות התורניים המדווחים למערכת המחשב נבדקת, ועל­פי זה מוחלט מיקומם האופטימלי. במוקד שנפתח בכרמיאל, שובצה לעבודה אחותי, לאחר שהנושא נבדק על­ידי היועץ המשפטי של משרד הדתות ונמצא כשר. למרות זאת, למען מניעת לזות שפתיים ולשון הרע, הופסקה עבודתה והמוקד שנשאר במקומו, מאויש בידי עובד חדש. "הנהלת המשרד החליטה לפתוח מוקדי שירות בפריסה ארצית, במגמה לשפר את השירות והנגישות לקבלתו, על­ידי הגורמים הנדרשים. שאר המוקדים מצויים בפתח תקוה שבמרכז ונתיבות שבדרום". בעניין בתי העלמין בירושלים מגיב שמעוני: "הנושא מצוי בטיפולו של משרד הדתות. לאור מצוקת מקומות הקבורה במרחב ירושלים, פנתה העיריה למינהל מקרקעי ישראל, בשל חוסר חמור במקומות קבורה בירושלים, על­מנת שזה האחרון יקצה חלקות קרקע לפיתוח מקומות קבורה נוספים. הובהר לי, כי מעתה ואילך הגורם היחיד הרשאי להקצות קרקעות למטרה זו, הינו עיריית ירושלים. בפועל, במסגרת מגעים שהתנהלו בנושא עם עיריית ירושלים, הוחלט שהקצאת הקרקעות לקבורה תיעשה בעצה אחת ותיאום עם משרד הדתות". בעניין אי­העברת הכסף לבית העלמין העתיק בצפת, וההתניה למנות את אבי אשתו לחבר בהקדש, הגיב שמעוני: "בשנת 2001 הועברו 800 אלף שקלים על­סמך קבלות שהוגשו. יתרת הסכום לא תעבור, עד אשר המועצה הדתית לא תעביר חשבוניות בהתאם. נושא ההקדש מצוי בטיפולו של היועץ המשפטי לממשלה ומונח לפתחם של בתי­הדין הרבניים ובתי המשפט המחוזי בנצרת והעליון. לרב עזרא בר­שלום אין ולא כלום עם ההקדש, ומפאת כבודו לא אשיב את הברור מאליו בעניינו". בתגובה לנאמר כי בחן אפשרות להזרים מתקציב המשרד לעיר מודיעין, אומר שמעוני: "במודיעין אין מועצה דתית ולכן המשרד לענייני דתות אינו יכול, גם אילו רצה בכך, להעביר כספים". בנושא ועדת מכוני מחקר תורניים, מגיב המנכ"ל: "למעט התפטרותו של פרופסור שפרבר מרא שות הוועדה, נותרו שאר חבריה על כנם. מינוי חברי הוועדה מצוי בסמכותו של השר לענייני דתות, שמאציל את סמכויותיו למנכ"ל, אשר פועל בעניין זה בעצה אחת עם היועץ המשפטי של המשרד בכפוף לשאר הוראות החוק". בסיום תגובתו כותב שמעוני: "התנהלותי והתנהגותי כמנכ"ל נתונים לבדיקה ומעקב שוטף של הגורמים המוסמכים לכך, העושים עבודתם נאמנה ובודקים כל דיווח באופן יסודי לפני שפוסקים את דברם".