כפר יחזקאל לגבורות כפר- יחזקאל מתכנן מבצעי הרחבה וחוגג את יובלו לאורך כל השנה עודד שלומות 27/05/02 חגיגות השמונים של כפר יחזקאל ניכרות ברגשות מעורבים ­ גאווה על זכות הראשונים ­ המושב השני בארץ, אחרי נהלל וההישגים הרבים; ביחד עם המשך ההתמודדות בתהליך השיקום הכלכלי, הסדרי קרקעות ונחלות, הרחבה וחיפוש אחר מקורות פרנסה חקלאיים ואחרים.הרפורמה במשק החלב גרמה לזעזועים במושב, שלו מכסת 12 מיליון ליטר חלב בשנה. היו מי שהרימו ידיים וחיסלו רפתות ותיקות שהקימו אבות אבותיהם; ואילו אחרים שינסו מותניים, השיגו הלוואות ובנו רפתות חדשות ומודרניות. השינויים בענף הרפת משליכים גם על גידולי השחת והתחמיץ. במושב היה גם מרכז מזון גדול, המופעל כיום, בעידן "ההפרטה", על­ידי חברת "אמבר".אריה בן­דוד, 81, מהילדים הראשונים של כפר יחזקאל. אביו, טוביה בן­דוד, ז"ל, היה מחלוצי המתיישבים וכיהן כיושב­ראש הראשון של מועצה איזורית גלבוע. כל בוקר עולה אריה בן­דוד על טרקטור הפרגוסון ("ארבעים שנה לא נגענו בו, ועדיין סוחב") ונוסע להביא את הבליל ממרכז המזון. שם הוא מתעדכן במה שקורה בכפר, מי סגר את הרפת, איזה פרה המליטה; ולהבדיל, הנכד או הנין, של מי התגייס, התחתן/התגרש או נסע לחו"ל, רחמנא ליצלן. "תשמע, אני בתקופת החיים שלי עברתי מאברהם אבינו להיי­טק", אומר בן­דוד בחיוך. "בגיל חמש הושיב אותי אבי על המורג, בשעת הדיש. אחר כך הסתובבתי עם הפרידות בגורן. כשגדלתי הגיעו מכונות דיש, וקומביינים נגררים ועצמאיים. פעם חלבנו בידיים, לתוך הדלי, היום יש לנו רובוט החליבה הראשון במשק המושבי". מושב כפר יחזקאל הוקם בסוף 1921, על ידי חלוצי העלייה השניה, מאנשי "אחדות­ העבודה" (מייסדי נהלל היו, להבדיל אלף אלפי הבדלות, אנשי "הפועל הצעיר"). הוריו של אריה בן­דוד עלו ארצה ב­1910, היו בהכשרה בדגניה ועבדו בחוות מגדל, כפר חיטים, ראש פינה, מטולה וחמרה (איזור מעין ברוך), שם היו אמורים להתיישב. לאחר הפרעות בתל­חי ננטשה חמרה בפקודת ה"הגנה", והוצתו צריפי המתיישבים. הגרעין המייסד התכנס בתל­עדשים ובמרחביה, שם נולד אריה, עד לעליה על הקרקע בעמק חרוד.המושב נקרא בתחילה 'עין טבעון', בשל המעיין הסמוך", נזכר בן דוד. "לאחר מספר שנים הוסב השם ל'כפר­יחזקאל', על­שם יחזקאל ששון, יהודי ממוצא עיראקי שתרם את הכסף לקרן הקיימת לגאולת האדמות שלנו. הייתה קצת התנגדות לשינוי השם, ואחד האנשים אפילו קרא לבתו בשם 'טבעונ ה', לאות זיכרון ומחאה."ב­1941 התגייסתי לצבא הבריטי בתפקיד של נהג­מכונאי, והייתי במצרים ובמדבר הערבי. לפני פלישת בעלות הברית לאיטליה, הפלגתי בשיירה של שלושים אוניות חלוץ שהעבירו ציוד וכוחות מאלכסנדריה לאי מלטה. מטוס סיור גרמני גילה אותנו, והספינה שהייתי עליה חטפה פגיעה וירדה למצולות תוך שניות. מאות אנשים טבעו למוות. אני הייתי במשמרת על הסיפון, ובשל כך ניצלתי עם עוד לוחמים בודדים. אחרי חצי לילה בים, חולצתי בשלום."כשהשתחררתי, ב­1946, הגעתי הביתה בדיוק ב"שבת­השחורה", שבה פשטו הבריטים על הישובים העבריים, וחיפשו נשק ותחמושת. לא עזרו ההסברים, שאני חייל בריטי בחופשת שחרור מצבא הוד מלכותו. נשלחתי לארבעה חודשי מעצר ברפיח. אחר כך חזרתי למשק, ומאז אני כאן. אינני אוהב נוסטלגיה. פעם הייתה ערבות הדדית ואנשים קיבלו אשראי חופשי. היום כל אחד אחראי למעשיו, וטוב שכך".לאריה והדסה (ז"ל) בן­דוד נולדו ארבעה ילדים. איתמר בן­דוד, לוחם בסיירת מטכ"ל, נפל בעת פעולת החילוץ, כשמחבלים השתלטו על מלון סבוי בתל­אביב ב­1975; יפתח בן­דוד ממייסדי פארן בערבה; הבת חנהל'ה חזרה לכפר­יחזקאל, אך בהמשך ה עדיפה את חיי העיר והקריירה הכלכלית של בעלה (רן קרול, בן מושב בית­חרות ומראשי משרד האוצר); ולבסוף לקחו על עצמם את המשק נורית (לבית בן­דוד) ועוז לוין (בן כפר ביאליק). למרות העובדה, שלנורית ועוז מקצועות אקדמאים מבוקשים, במדעים ובחינוך גופני ­ הם החליטו להמשיך ולהחזיק את המשק."הייתה לנו רפת ישנה וקרובה לבית. כיוון שיש לנו מקצועות אחרים, החלטנו לחסל את הרפת ואבא קיבל את ההחלטה כמו גדול", מספרת נורית. "יום לפני פרסום עניין החיסול והמכירה, התחרטנו. על אף שעשינו גם חישובים כלכליים, המוטו היה לשמור על אורח חיים חקלאי סביב המשק, בתקווה שהילדים יישארו גם הם באיזור. היה ברור שצריך להקים רפת חדשה, וסיירנו בהרבה מאוד רפתות בארץ ובאירופה. החלטנו ללכת על חליבה באמצעות רובוט, וזאת הרפת המושבית הראשונה מסוגה. עלות הפרויקט כ­2.2 מיליון ש"ח, מתוכם כ­640 אלף ש"ח מענק. אנחנו מייצרים 600 אלף ליטר חלב בשנה, ורוצים ומסוגלים להגדיל את התפוקה בתשתיות הקיימות, בתוספת רובוט חליבה נוסף, עד למיליון וחצי ליטר בשנה, במידה ונקבל מכסות נוספות. בכוונתנו להקים ברפת הישנה מרכז מבקרים פעיל בנושא הרפת". עוז לוין: "מלבד הרפת, יש לנו גם 50 דונם חזרת. זהו גידול ייחודי שהבאתי איתי מהבית, מכפר ביאליק. העסק דורש המון עבודת ידיים 'חורנית' והתגייסות של כל המשפחה. היו לנו גם מחשבות להקים מפעל לעיבוד התוצרת".לא הרחק ממשק בן­דוד/לוין מתגוררים סוזן ויוסי ברמן. צבי ברמן, סבו של יוסי, היה ממקימי הכפר. עד לפני שלוש שנים היה יוסי רפתן, בן רפתן, בן רפתן. "סבתי, אסתר, נפטרה מכלבת", מספר ברמן ג'וניור. "סבי סחב אותה בעגלה לירושלים, כדי שינסו להציל אותה. היא נפטרה ונקברה בהר הזיתים, ורק לאחר ששת הימים ניתן היה להגיע לקבר."אחרי לימודי חקלאות בפקולטה ברחובות, חזרתי למשק ולרפת. היו לנו שנים טובות מאוד, אבל ראיתי שאיננו יכולים לעמוד בהשקעות הנדרשות ברפורמה, וחסלנו את הרפת. למזלי, בשנים האחרונות התחלתי בעיסוקים אחרים, כך שלא נשארנו ללא הכנסה. אני מלמד שיטת אלכסנדר לשיפור התנועה והיציבה, ועוסק בהקלטת מוזיקה קלאסית. סוזן, אשתי, מורה לצ'לו. היא הגיעה משוויץ לישראל ללמוד עברית, ובאה לכפר בעקבותי."לאחר חיסול הרפת, נשאר לנו גם סכום צנוע שבעזרתו פתחנו חדר אירוח כפרי, בשם 'הבקתה של סוזן'. שיפצנ ו את הבית של הסבא, אבל השארנו את הרצפההמצוירת האותנטית, וריהוט שנותן הרגשה של תחילת המאה הקודמת. סוזן אחראית על העיצוב המיוחד".אמנם התיירות בעמק­חרוד איננה מפותחת כמו בגליל, אבל בעונות הטובות, שלפני האינתיפאדה, היה המקום פעיל כמעט כל סופשבוע. המחיר לזוג ללילה עומד על 350 ש"ח (550 לשני לילות) וכולל ארוחת בוקר "כפרית" בה מגישים, בין היתר, גם את הגבינות המקומיות המיוצרות בשתי מחלבות הדגל: "ברקנית" ו"עופרים". עופר ברמור, מ"עופרים", יליד הרצליה, הגיע לכפר יחזקאל לפני 13 שנה. הוא "נדלק" על המקום, ומכיוון שלא הסכימו לקבלו כ"רווק", הבטיח לעשות הכל כדי להתחתן במהרה. הוא רכש את המשק והתחיל להקים דיר כבשים לבשר. זמן קצר לאחר מכן, בעודו נוסע עם טרקטור רתום למגוב, טרקטוריסטית צעירה הגיחה מולו. הם חלפו קרוב מדי. המגוב חטף מכה, אך הנהגת הקשוחה המשיכה באדישות בדרכה. "הוא בירר עלי, ואחרי כמה ימים פגש אותי ושאל אם אני תמיד כזאת אגרסיבית", מספרת בחיוך עופרי ברמור. "חייכתי ומאז אנחנו ביחד. הקמנו עדר של אלף ראש כבשים לבשר, והיו לנו גם מעט עזים לחלב. כשנולדו הבנות, שמתי לב שהן רגישות לח לב בקר, והתחלנו לגבן עבורן גבינות עזים. לאט­לאט התפתחנו בכיוון זה, והיום אנחנו מחסלים את עדר הכבשים ומגדלים רק עזים. לפני שלוש שנים פתחנו את 'מחלבת עופרים', בה מייצרים 25 סוגים שונים של גבינות ממאה אחוז חלב עזים. המכירה בשווקי איכרים ואצלנו במחלבה. בעבר מכרנו גם דרך מעדניות, אבל אחרי שצ'קים התחילו לחזור, ירדנו מהרעיון. הקמנו בחצר המשק מסעדה/מעדנייה הפתוחה בסופי שבוע, בה ניתן לאכול ולרכוש גבינות, ריבות שאני עושה, יין ושמן זית". לפני חמש שנים עברו עופר ועופרי תאונת דרכים ונפצעו קשה. למרות זאת (עופר משותק ברוב חלקי הגוף ונעזר בכסא גלגלים), הם המשיכו בפיתוח המשק, ועושים חיל. מכיוון שאסור לעשות במושב איפה ואיפה, נזכיר גם את מחלבת "ברקנית" (משק ברקין) הידועה בגבינות העזים המשובחות שלה ומחזיקה "עדר אורגני" היוצא למרעה מדי יום ביומו."קצת קשה לספר בכתבה בעיתון תולדות מושב בן שמונים עם חמש­מאות תושבים", אומר יוסי חיות, יושב ראש הוועד המקומי, חבר ועד האגודה והאיש שסייר עימי חצי יום בכפר­יחזקאל. "חשוב שתתרשם מהאופי החקלאי שלנו, אבל גם מהניסיונות למצוא פרנסות חלופיות. יש כאן ש לוש משפחות המתפרנסות מאירוח כפרי, עוד שתיים מאירגון והדרכת טיולים, אחד החברים הקים את "כפר הגלגולים" להשתעשעות ילדים, מישהי מגדלת חיות מחמד, הפאב שלנו ידוע בכל האיזור וגם חוות הסוסים היא אבן שואבת לרוכבים רבים."אני חושב שגולת הכותרת של כפר יחזקאל 2002 הוא הסדר החובות, הסדר הקרקעות, איוש הנחלות וההרחבות. אנחנו בעיצומו של תהליך ארוך, מסובך ובעל השלכות דרמטיות על המושב מכל בחינה שהיא".חיות, 58, בן כפר מלל, סיים את הפקולטה לחקלאות ברחובות ונשלח להיות מדריך הדרים באיזור עפולה. הוא חיפש משק גדול ("עם הרבה אדמה ומים") במקום שלא קל להתקבל אליו. יש למשפחתו משק עופות הנמצא בשירות חברה לפיתוח חיסונים לעופות ו­200 דונם בצל לזרעים. בנוסף, הוא גם משמש כיושב­ראש הוועדה החקלאית בגלבוע."כפר­יחזקאל הוקם עם 60 נחלות", מספר חיות. "בתחילת שנות החמישים נוספו 20 משקים, מעין 'הרחבה' לעולים חדשים. למרות התחלופות, בעיקר בקרב אותם עולים, מספר המשקים הפעילים התייצב על 80; וזאת בשעה שהקביעה ההיסטורית של המינהל מדברת על 150 נחלות, לפי 60 דונם לנחלה. בקיצור, יש לנו, לפחות על הנייר, 70 נחלות 'ריקות'. במשך השנים לא היה מה לדבר על איוש הנחלות הריקות, כי כולם רצו 'הרבה אדמה'. היום הגענו להחלטה לאיוש 70 הנחלות על ידי הבנים שלנו, או במילים אחרות, פיצול הנחלות בפועל".איך תחלקו 70 נחלות "חדשות", ל­80 נחלות "ישנות"?"כן, זאת בעיה, ואנחנו פועלים לקבל עוד 10 משקים, כדי שהחלוקה תהיה פשוטה וצודקת. במידה שלא נצליח, ניצור מנגנון לקבלת שווה כסף למי שירצה. "במקביל, התפתחה כאן תופעה שלא הייתה התאמה בין הקרקעות הרשומות במשקים, לבין המצב בשטח. היה בלגן גדול שגרם גם לוויכוחים וריבים שהלכו שמונים שנה אחורה: מי עשה למי מה בשנות העשרים והשלושים. באמצעות בית המשפט מונה מנהל להסדרת רישום הקרקעות. עשינו פרוצדורה של 'איחוד וחלוקה שלא בהסכמת הבעלים', וזה ממש בשלבי סיום, ומאפשר להרחבה לצאת לדרך; אחרת, לך תמכור למישהו מגרש בשטח שנתון למחלוקת".הרחבת כפר­יחזקאל היא ה"בייבי" האמיתי של חיות. הוא נוסע בין המגרשים המסומנים בשלטים לבנים. הוא זוכר מה נמכר למי ומתי. הרחבת כפר­יחזקאל איננה שכונה נפרדת, אלא ממש בתוך המושב, במספר מקבצים, ואפילו בית פה ובית שם. חיות מביא אותי לשלט ענק הנשקף מ כביש עפולה בית­שאן ולשונו ­ "להיות תושב במושב"."זו קונטרה לסיסמא של הרחבת שדה­נחום האומרת 'לחיות מחוץ לקיבוץ'", אומר הקופירייטר חיות. "אנחנו מחפשים אנשים שיבוא לגור ביחד איתנו, בשותפות מלאה. אנחנו מושב שעומד על 500 נפש מ­1948, האוכלוסייה מבוגרת וצריך דם חדש. כפר­יחזקאל נמצא תחת הסדר המושבים, כך שכל תהליכי ההרחבה נעשים בתאום עם המשקם. חלק מההכנסה על מכירת המגרשים הולך לכיסוי החובות, והרוב לפיתוח התשתיות."לצערנו, יש חוק המקביל מושבים עד 450 יחידות, ואנחנו מרחיבים ב­110 יחידות, פחות באופן משמעותי מה­%115 המקובלים".תעשה לי חשבון."בכפר­יחזקאל 40 בתים של בעלי מקצוע. ביחד עם 150 נחלות, כפול שני בתים לנחלה בממוצע, יוצא שיש כאן 340 בתים. 110 יחידות משלימות למכסה של 450. בינתיים מכרנו כבר 35 יחידות משלב א', במחיר של כ­40,000 דולר למגרש, ואנחנו ממשיכים במרץ בשיווק."למרות תחושת הפגיעה בהיקף ההרחבה, אין מה להתרגש, כי גם ככה החברים לא עיכלו עדיין את המשמעות של ההרחבה הזאת, והיו גם לא מעט התנגדויות. אני מקווה שבעתיד נצליח להגדיל את הישוב אפילו יותר".איך המושב מציין את הגיעו לגבורות?"בחנוכה התחלנו בחגיגות 'שנת השמונים', כשערכנו מסכת לציון יום העליה על הקרקע. זה היה מופע ססגוני בהשתתפות ילדים, נוער וחברים רבים. בט"ו בשבט היזמנו את הוותיקים לפאב המקומי, ושם ערכנו סדר ט"ו בשבט ששולב בקריאה ממחברת של ילדי הכפר מ­1928, שבה הם כתבו על הווי המשק, הלימודים והחברה. "ביום העצמאות היה טקס מרשים עם כתובות אש שהכינו החבר'ה מחטיבת בני המושבים, וחגיגת ריקודים ושירים בבית­העם, בסימן 54 למדינה ו­80 לכפר. בחג השבועות קיימנו את הטקס המסורתי, שכלל עגלות מקושטות הרתומות לסוסים, קטעי מחול ושירה לכבוד חג השמונים. גם דני עטר, ראש המועצה, הגיע ובירך. בנוסף, לכיבוד קל, כדי לתת תחושה של ביחד."את שנת השמונים נסיים בסתיו, עם טיול ותיקים בסגנון 'מתחת לאף', בתוך המושב. רבים מהם כבר לא מעורים בנושאי ההרחבה, הרפתות החדשות ואתרי התיירות. זאת תהיה הזדמנות להכיר להם 'מחדש' את הכפר שלהם".