ככה זה כשיש שניים היום, עם ההתפתחות האדירה בתחום טיפולי הפוריות בישראל, שיעור התאומים הנולדים בארץ קרוב לקבוע שיא עולמי טל בשן 14/06/02 אז זהו, עכשיו זה רשמי: לא זו בלבד שאנחנו המובילים בעולם בשימוש בטלפון סלולרי, בפיתוח מזל"טים ובחוסר שעות שינה אצל תלמידים ­ אנחנו בדרך להיות אלופי העולם בלידות של תאומים ושל שלישיות. כבר היום, על פי הנתונים, אנחנו קרובים לפסגה העולמית: בעשור וחצי האחרונים נרשם גידול של כ­80 אחוז בשיעור לידות התאומים בישראל ­ שלא לדבר על שלישיות, שם חל בתקופה הזו גידול של 400 אחוז במספר הלידות. בין השנים 98'­99', למשל, נרשם בישראל גידול של 9.5 אחוזים בשיעור לידות תאומים ושלישיות. בעיקר, אומרים החוקרים, הודות למדיניות טיפולי ההפריות בארץ ­ תחום שבו מגלה מדינת ישראל נדיבות יוצאת מן הכלל, גם יחסית לארצות עשירות ומפותחות בהרבה.במונחים של חברות כלכליות, זהו ללא ספק המפעל בעל קצב הגידול המהיר ביותר במשק, ודאי יחסית לכמות האוכלוסייה. אבל גם במספרים מוחלטים, מול העולם הגדול, אין לנו מה להתבייש: מתוך כ­120 אלף לידות בשנה, 4,500 הן רב עובריות, ובכך אנחנו מקדימים בהרבה מדינות קטנות וזניחות כמו אוסטרליה ושוודיה. רק לשם השוואה: בשנת 96' היו בשוודיה 111 לידות של שלישיות ומעלה; באו סטרליה ­ 92, ובישראל ­ 472. "אם נמשיך בקצב הזה, אין ספק שבתוך עשר שנים נהיה המדינה המובילה בעולם בלידות מרובות עוברים, על פי כל קריטריון", אומר ד"ר יצחק בליקשטיין, גינקולוג בכיר בבית החולים קפלן ויו"ר החוג להריונות מרובי עוברים באגודה הבינלאומית לחקר תאומים ISTS().לאמיתו של דבר, אין צורך במחקרים ובסטטיסטיקות. די במבט מהיר ברחוב, בגנים ובבתי הספר כדי להתרשם שחלה תזוזה רצינית בארץ בתחום העגלות הכפולות והמשולשות. פעם היה אולי זוג תאומים אחד בשכונה (שכולם הכירו, כמובן, כ"תאומים"). כיום אין כמעט כיתה, שכבה או קבוצה בלי תאומים או שלישייה, וכמאמרה של טינה טרנר, נדמה שגשם של תאומים ושלישיות יורד עלינו ­ זהים ולא זהים, צמדי בנים, צמדי בנות, צמדים מעורבים. "אין ספק שטיפולי הפוריות טרפו את כל הקלפים", אומר ד"ר בליקשטיין, "עד תחילת שנות השמונים היה אחוז הלידות של תאומים בערך אחת לכל מאה לידות, ושלישיות אחת לכל 7,000 לידות. זו הסטטיסטיקה הספונטנית, של הטבע. מאז שנכנסנו לעידן טיפולי הפוריות, עם המדיניות הכל כך ליברלית של מדינת ישראל בנושא זה, אנחנו נמצאים בספירות אחרות לגמרי: 20 אחוז מהתאומים בארץ, נולדים כתוצאה מהפריות מלאכותיות ­ שלא לדבר על טיפולי פוריות בכדורים. צריך להבין", מסביר בליקשטיין בטרמינולוגיה גינקולוגית אופיינית, "ברגע שהשחלה מקבלת גירוי, כבר אין שליטה על מספר העוברים הנוצרים". קין והבל התחילו בעוד ד"ר בליקשטיין וחבריו הגינקולוגים מתמודדים, ולא בקלות, עם גל הלידות בסיכון והפגים בסיכון (ראו מסגרת) קמו להם בארץ, בין המלחמות, דורות שלמים של משפחות שהכפילו את עצמן בבת אחת, וילדים שמעולם לא הרגישו שהם לבד בעולם, אפילו לא לרגע. "תאומים זה צוות, זו קבוצת כוח, זו מפלגה מגובשת", מתפעל הבמאי עמרי ניצן מצמד בנותיו התאומות (11), רוני ומאיה. "היום אני יודעת כמה זה חזק", אומרת מיקי שושן (50), שאחותה התאומה, עידית הבר, נפטרה לפני שש שנים ממחלת הסרטן, "המובנות מאליה הזו, שבה את יודעת שאת אף פעם לא לבד, שמסתובב בעולם עוד מישהו שהוא 'שפוט' שלך, ואת שלו. היום, כשאחותי איננה, אני מבינה את זה יותר מתמיד"."הם החברים הכי טובים בעולם, וכדי להוכיח את זה הם רוב הזמן הולכים מכות", מספרת בחיוך העיתונאית נרי ליבנה, אם לתאומים בנים בני 15, "הם גם מכירים זה את זה טוב יותר מכולם. שמעתי אותם פעם מדברים: 'אתה כל כך ביישן שאתה הופך לסוציומט', 'ואתה כל כך רוצה שיאהבו אותך שאתה מוכן לעשות הכל בשביל זה'. ככה גם חוסכים כסף של פסיכולוג".תאומים (שלא לדבר על שלישיות ומעלה) היו מאז ומתמיד מוקד התעניינות ומשיכה, מימי התנ"ך (קין והבל, זרח ופרץ), דרך המיתולוגיה היוונית (קסטרו והלן, פולוקס וקליטמנסטרה), ממחזות של שייקספיר ("הלילה ה­12", "קומדיה של טעויות"), דרך מדענים, מחנכים, סוציולוגים, גינקולוגים וכל מי שהתעניין בפלאי הגנטיקה, שלא לדבר על כל היעכנס בשכונה, שתמיד יש להן מה לומר על זוג תאומים בעגלה.יש אפילו המומחים שנשבו, בהדרגה, בקסמי התאומות והפכו אותה למקצוע בפני עצמו ­ ד"ר בליקשטיין, למשל, הפך מומחה עולמי לא רק למיילדות רב עוברית, אלא גם בכל הטריוויה סביב תאומים ­ ממיתולוגיה, דרך אמונות טפלות, ועד מחקריו המפלצתיים של ד"ר מנגלה בשואה, שביצע ניסויים בתאומים. את התמונות בספרי המחקר של בליקשטיין (באנגלית) צילם ד"ר דיוויד טפליקה, עוד רופא משוגע לדבר, הידוע כ"צלם התאומים הכי מפורסם בעולם" (והוא בכלל פלסטיקאי בהכשרתו)."השותף העיקרי שלי למחקר, פרופסור באוניברסיטת נורת ווסטרן, הוא תאום זהה", מספר בליקשטיין, "והוא תמיד אומר לי, 'אייזיק ­ לך בטוח היה פעם תאום'. אולי הוא צודק. הרבה אנשים שנולדו כתינוקות יחידים הם בעצם תאומים לשעבר, מה שיכול לה סביר את מקור המשיכה שלהם לנושא. קוראים לזה 'תסמונת התאום שנעלם'. באולטרסאונד רואים לא פעם שק נוסף, שמתמוסס בשלבים הראשונים של ההריון. אחד החוקרים הידועים בעולם, פיטר פרו, חוקר כיום את האפשרות שההתמוססות הזו של התאום הנוסף גורמת לא פעם נזק לעובר שנשאר"."יותר מכל תופעה אחרת של החיים האנושיים, מהווים תאומים מיניאטורה של המתח האדיר בין התמזגות לאינדיבידואליות... בין מימוש הזהות האישית לבין הצורך להתמזג, להיבלע ולחוות ביטחון", מסביר ספר ההדרכה "תאומים" (מאת שרה סמילנסקי, דוד זוהר וחיה שניר. כנראה שספרים על תאומים כותבים בשלישיות). "גם שייקספיר הבין את המתח הזה, ואת האפשרויות הדרמטיות שהוא טומן בחובו", אומר הבמאי עמרי ניצן, שביים הרבה משל שייקספיר. "אגב, ידעת שגם לשייקספיר היו תאומות?".והנה עוד סימפטום: מרגע שמתעסקים בעולם הילודים הרב עובריים (זה השם המקצועי), כל העולם מתמלא פתאום בסיפורים ובמעשיות על תאומים ושלישיות, פגים ופגות, עגלות וסל­קלים כפולים, קשיי גידול, קוריוזים בילדות וסיפורי קרבה מרגשים. עד כדי כך שתינוקות יחידים נראים לפתע גלמודים לחלוטין. "אני זוכ רת שהלכנו יום אחד ברחוב בטור, שלוש חברות אמהות לתאומים, עם העגלות הכפולות, ומולנו באה אמא עם עגלת יחיד, וזה נראה פתאום כל כך ערירי", מספרת נרי ליבנה. "מול כל הדינמיקה והעליזות שיש בבית עם תאומים, ילד שנולד לבד נראה פתאום די מסכן", אומר עמרי ניצן.מצד אחר, לא קל גם להיות חלק מקולקטיב, במיוחד כמתבגר. "זה לא פשוט, כי אף אחד לא רוצה לחיות ככפיל של מישהו אחר", אומר השחקן עידו לב בן ה­21 ("סיטי טאוור", "אסקימו לימון"), אחד מצמד תאומים זהים. "לגדל תאומים ולגדול כתאומים זו אמנות", אומרת מרים טמיר, מנחת קבוצות הורים לתאומים. "זה כמו בזוגיות של מבוגרים ­ צריך לדעת לתמרן בין הביחד ללחוד, בין הסימביוזה לנפרדות". רואים כפול אלי (אלכס) ושיר שבדרון, תאומים זהים, שניהם אמנים ומורים לאמנות, נולדו לפני 52 שנה ("רצו לקרוא לנו בועז ויכין, וכל מיני שמות סמליים מהסוג הזה"). באותם ימים, כדאי להזכיר, טרם ההפריות והאולטרסאונדים, שיא התחכום באבחון ההריוני התמצה בסטטוסקופ של הרופא שהונח על בטן היולדת, כך שלידת תאומים היתה לא פעם הפתעה גמורה, בנוסח "רק רגע, גברת, זה לא מים, זה שניים", וגם שלושה וארבעה וחמישה. "ראינו פעם סרט וידאו על לידה ביתית בנורווגיה לפני 15 שנה", מספר ד"ר בליקשטיין, "ובכל פעם מודיעים שם לאב המאושר, שמצלם את הלידה, ש'רגע, הנה בא עוד אחד'. בילד הרביעי המצלמה פשוט צונחת לרצפה. האבא התעלף"."גם אמי לא ציפתה לשניים ­ כולם חשבו שהיא סתם השמינה", מספר שיר שבדרון. "פתאום יצאו לה שני תינוקות, בהפרש של חמש דקות, כל אחד במשקל שלושה וחצי קילוגרם". אכן, משקל נאה, שכמותו נדיר לראות אצל תאומים. באותם ימים רק תינוקות בריאים וחזקים שרדו, בעוד שכיום, בגלל שכלולי הרפואה, מתאפשרות לידות מוקדמות של פגים זעירים כל כך "שאפילו עוף כזה לא היית קונה", כהגדרתו הפלסטית משהו של ד"רבליקשטיין. לשם המחש ה: מתוך 12 אלף תאומים, קיים סיכוי ש­11 אחוז ייוולדו במשקל של מתחת לקילו וחצי ­ מתכון בדוק (40 אחוז סיכון) לבעיות התפתחותיות ונכויות קשות. אבל השבדרונים, כמובן, לא ידעו שהם נס רפואי. "אנחנו כמו יעקב ועשיו ­ אני יצאתי שני בלידה, אבל בברית התבלבלו, לקחו אותי קודם וקראו לי על שם הסבא", מספר אלי שבדרון בחיוך. מתברר, שכמו בתנ"ך, בין תאומים יש משקל משמעותי לשאלה "מי יצא ראשון". האם, שגילתה דווקא מודעות מתקדמת יחסית לאותם זמנים, לא הלבישה אותם בבגדים זהים, "ואפילו התעקשה שנלמד מהתחלה בכיתות נפרדות, מה שהיה לטובתנו, כי כך יכולנו להתפתח קצת בנפרד".אבל הטבע עשה את שלו, כיוון שאלו הם תאומים זהים, החולקים אותו מטען גנטי (ראו מסגרת). שני הילדים היו שובבים, ומוכשרים באופן בלתי רגיל בציור. "שנינו ציירנו מגיל אפס. בתערוכת ציורי ילדים במוזיאון לקחו ציורים של שנינו. היה לנו עולם שלם משלנו. ההורים היו כל היום בעבודה, ואנחנו שיחקנו ורבנו והקמנו לנו ארמונות של סולטנים ודמויות מפלסטלינה וממקלות של ארטיקים. מצד אחד, היתה בינינו תלות אדירה ­ מצד שני, רצון אדיר להשתחרר מזה, ומצד של ישי, כל אחד סומך על השני שיציל אותו, אם יש צורך".בכך בעצם סיכם אלי שבדרון, תאום שיש לו כבר פרספקטיבה, את תמצית ההווי ה"תאומי". "כל החיים עסוקים התאומים בתמרון בין מצבים של שיתוף פעולה בלתי רגיל ותחרות", אומרת היועצת החינוכית מרים טמיר, אם לתאומים בוגרים. האחים שבדרון עזבו, כל אחד בזמנו (שיר בכיתה י', אלי בכיתה י"א) את התיכון לטובת בתי ספר לאמנות ­ שיר לוויצו, אלי לבצלאל. הם התגייסו בזמנים שונים, שירתו ביחידות שונות, נסעו לחו"ל בזמנים שונים והתחתנו בהפרשים גדולים (אלי בגיל 25, שיר בגיל 40). כיום שניהם עוסקים באמנות. אלי גר בירושלים, ומלמד אמנות במכללות, בסדנאות ובבתי ספר לאמנות. שיר מתגורר בתל­אביב, ומלמד אמנות בשנקר ובתלמה ילין. "אנחנו עובדים אחרת, מלמדים אחרת, אבל עדיין קיימת איזו השלמה הדדית. כשהוא נתקע עם ציורים, הוא קרא לי. אני המשכתי והוא סיים. לפני חודשיים, כשאבא שלנו נפטר בבית, שיר ביקש ממני שאבוא לעזור לו לעשות יציקה לפסל פנים של אבא ומיד באתי, ועבדנו על זה יחד, בלי מילים, כל אחד ידע מה הוא צריך לעשות".באמצע, כמובן, עברו השניים את כור ההיתוך הבלתי נמנע של סיפורי כפילות משעשעים בבית הספר ובצבא. כמו הסיפור על אותו בדואי בסנטה קתרינה, שראה את אלי יורד מהמטוס והחל להשתחוות אפיים ארצה. "התברר שהוא הכיר את אחי, שהיה שם לפני ועזב, והנה, הוא שוב רואה אותו יורד מהמטוס. הבדואי כנראה חשב שראה את מלאך אלוהים". בתקופת האוניברסיטה נסעו השניים לחו"ל, כל אחד בזמן אחר. "קבענו להיפגש בהולנד, אבל לא סיכמנו תאריך. כשהגעתי לאמסטרדם, אני רואה שכולם נורא נחמדים אלי. התברר שאחי הגיע לשם לפני, והוא כבר הספיק לעשות לו שם חברים. פגשתי אותו בהפתעה, ברחוב, ואני לא אשכח את התחושה הזו, המוזרה ­ פתאום אתה רואה את הכפיל שלך צועד מולך".עד היום, מספר אלי, המזכירות בבתי הספר שבהם הם מלמדים מתבלבלות. "הלכתי יום אחד לבקר את אחי בשנקר, והמזכירה מדברת אלי כאילו אני שיר. 'אני אלי', אני אומר לה, 'אחיו התאום', והיא עונה לי 'נו בטח, ומחר תהיה משה'". "אנשים תמיד מאשימים אותנו בסנוביות", מספר בחיוך עידו לב (21), "מפני שאנחנו לא אומרים להם שלום. 'אתה לא יכול להגיד שלום?'. לך תסביר להם שהם מכירים את אחי, רועי, לא אותי". גם לצמד האחים לב לא חסרים קוריוזים, עוד מימי בית הספר: "פעם החלפתי את אחי, רועי, בשיעור אנגלית. הוא היה חולה, והמורה החזירה מבחנים", מספר עידו לב. "אחי עשה מבחן על הפנים, והמורה עשתה לי שיחת מוטיבציה של שעה. מה יכולתי להגיד לה? שאני לא רועי? אז אמרתי לה שמעכשיו אקח את עצמי בידיים. אני חושב שהוצאתי את אחי ממש טוב מהסיפור ההוא". בענייני בחורות הדברים מגיעים לא פעם לשיאים מביכים. "פעם אחי שיר בילה חופשה בצפון עם אשתו, ופגש שם מכר שלי, שמכיר את אשתי", מספר אלי שבדרון. "מאוחר יותר, אחרי כל מיני קריצות ורמזים, התברר שההוא חשב שזה אני, שאני פשוט לא אומר לו שלום מפני שאני עם המאהבת". האחים לב, החתיכים הצפונים ילידי רמת אביב ג' (הם בניה מנישואים קודמים של לאה לב, כיום אשתו של יורם גלובוס), טוענים בתוקף כי מעולם לא התחלקו או התחלפו בחברות, "אבל נכון שיש לנו אותו טעם", מאשר עידו לב. "הייתי בא ומספר לאחי, 'שמע, שמתי עין על זאת וזאת', והוא אומר לי, 'לא יכול להיות ­ גם אני!'. וגם לבחורות, מתברר, יש טעם עקבי: לא פעם הן רואות אח אחד ויוצרות קשר עם האח. "היתה לי פעם חברה שבעצם ראתה את אחי קודם , וכשיצאתי לחופשה מהצבא, היא פגשה אותי ברחוב וקפצה עלי, כי היא חשבה שאני זה הוא", נזכר אלי שבדרון, "בסופו של דבר, כשנפרדנו, היא התחתנה עם בחור אחר, שדומה לשנינו. אולי זה התאום השלישי שלנו".עידו לב, שגילם את מומו הנחשק בהפקה המחודשת של "אסקימו לימון" והפך לאליל הבנות, מודה שמאז שהתפרסם העניינים הסתבכו עוד יותר: "אחי, שממש לא אוהב חשיפה, די סובל מהפרסום שלי. בנות כל הזמן ניגשות אליו, מבקשות חתימה. הוא מנסה לשכנע אותן שהוא לא עידו, אבל זה לא עוזר, אז בסוף הוא נותן להן חתימה וכותב 'עידו, אח של רועי'. האמת היא שאני תמיד מנחם אותו שהוא רק מרוויח מכל העניין. אני עשיתי את כל העבודה, והוא קוטף את התהילה". לנושא הרגיש של שחרורם המוקדם של השניים מן הצבא, שתפס כותרות במדורי הרכילות, מסרב עידו לב להיכנס. "אני רק יכול להגיד שכל אחד מאיתנו השתחרר בנסיבות שונות, מסיבות שונות. אבל לאנשים לא אכפת מה באמת היה. זה בדיוק הקטע: תופשים אותנו כמו איזה גוש כפול, לא מבינים שלכל אחד מאיתנו יש את האישיות ואת העולם שלו". להפריד או לא "שאלו פעם את הילדים שלי, 'איך זה להיות תאומים?', והם ענו, 'נהדר'. 'נו, אז כשתהיו גדולים תרצו שייוולדו גם לכם תאומים?', והם ענו ב'לא' אחד גדול", מספרת מרים טמיר, אם לתאומים בני 31. "יש המון רגעים של תסכול וחוסר סיפוק במצב הקולקטיבי­זוגי הזה, וצריך להיות הורה מאוד נבון כדי ליצור לתאומים סביבה תומכת, שתכבד את המשותף אבל גם את ההבדלים ביניהם, ותאפשר להם לפתח אישיות בריאה ושלמה בפני עצמה".הכללים הבסיסיים בגידול תאומים ידועים מזמן. חלפו ימי התלבושות הזהות והמתנות המשותפות לימי הולדת (עידו לב: "אני זוכר כל אחד שהביא לי ולאחי מתנה אחת משותפת ליום ההולדת, איך שנאנו את זה"). היום כבר ידוע שאסור להלביש תאומים בבגדים זהים, ורצוי להפריד ביניהם בבית הספר ולעודד יצירת מסגרות חברתיות נפרדות, "מפני שתאומים נוטים לתת זה לזה שירותים דביקים של השלמה: התלמיד היותר מבריק, למשל, יעשה שיעורים לשניהם, והפחות חברותי ישלח את היותר חברותי לחפש לשניהם חברים, וככה באמת זה היה אצלנו", מספרת מרים טמיר. אבל, היא אומרת, מגמת ההפרדה מגיעה לפעמים לאבסורדים מיותרים: "מה צריכים לעשות תו שבי יישובים קטנים בגליל אם אין שתי כיתות נפרדות לאותו גיל? לעבור לאזור אחר בארץ? ואם בן אחד שלי לומד פסנתר וגם השני רוצה, למרות שהוא פחות מוכשר, לא לתת לו, רק בשם הנפרדות? לא צריך להגזים. כל העניין של ההפרדה צריך להיות גמיש, על פי הזמן, הנסיבות, האפיונים האישיים".הזמרת דפנה ערמוני, אם חד הורית לתאומים, בן ובת בני 9 (אלה ועדן), ניהלה מלחמת חורמה בבית הספר של ילדיה כשביקשה לשבץ אותם באותה כיתה. "המנהלת לא הסכימה בשום אופן. 'זה לא מקובל', היא אמרה, כאילו זה חוק מהתורה. אני דווקא חשבתי שבמקרה שלהם זה יוריד את רמת התחרות, ויוסיף לשיתוף הפעולה החיובי ביניהם. בסופו של דבר, הפסדתי במאבק הזה, ונאלצתי להעביר אותם לבית ספר אחר, שכן הסכים לשבץ אותם באותה כיתה, ועכשיו כולנו מאושרים".בסופו של דבר, נראה שמי שעושה את עבודת ההפרדה באופן היעיל ביותר הם התאומים עצמם. "בהתחלה בן אחד שלנו, שהוא מחונן מתמטית, נרשם לאוניברסיטה ללימודי מתמטיקה, והשני ללימודי כלכלה", מספרת טמיר. "אחר כך זה של המתמטיקה החליט שגם הוא עובר לכלכלה. הראשון סיים בהצטיינות יתרה, השני סיים בהצטיינות, ומכא ן נפרדו דרכיהם: האחד השתלב באקדמיה, השני פתח עסק. כל אחד בהתאם לכשרונותיו ולנטיות לבו".בעניין זה נתגלתה תופעה מעניינת במחקרים אצל תאומים זהים שהופרדו בלידתם. המאפיינים ההתנהגותיים המשותפים שלהם היו דווקא רבים יותר משל תאומים זהים שגדלו באותו בית. מתברר שדווקא החיים בצוותא יוצרים אצל התאומים מוטיבציה למצוא איש­איש את הבידול ואת הטריטוריה שלו, שלעתים מנוגדת לזו של אחיו. "הם נורא עסוקים בהגדרת ההבדלים ביניהם", אומרת נרי ליבנה. "אם האחד אוהב מאוד ספורט, השני יתרחק מזה כמו מאש, וילך למוזיקה". עידו ורועי לב עסוקים בהיפרדות הזו כבר שנים. "אף אחד לא רוצה להרגיש כפיל של מישהו אחר, ואנחנו בפירוש מחפשים את הדרכים העצמאיות והנפרדות שלנו. בשכונה אף פעם לא הסכמנו לשחק באותה קבוצה, ואם הוא גידל שיער אני הסתפרתי, ולהפך. אני בענייני משחק, הוא בענייני עסקים ופטנטים. אני עושה מוזיקה, הוא לא נוגע בזה, מתרחק לגמרי ממה שאני עושה. בימים אלה בדיוק אחי עוזב את הבית, הוא שכר דירה משלו, ואני חושב שזה רעיון מצוין. אני הייתי עושה את זה, אם הוא לא היה חושב על זה קודם".אחד הקשיים הגדולים שתאומים צריכים להתמודד עימם, מסכימים כולם, הוא עניין ההשוואות הבלתי פוסקות שעושה הסביבה, במיוחד בין תאומים מאותו מין. "אנשים לא מודעים לזה, אבל זה קושי שתאומים מתמודדים איתו כל הזמן, והוא מאוד משפיע על בחירת הכיוון בחיים", מספרת מיקי שושן, עורכת תוכניות בקול ישראל. "כשהיינו ילדות, ההשוואות האלו לא עשו עם אחותי חסד, מפני שאני הייתי נורא בולטת, והיא פחות. היא סבלה מזה, ויום אחד היא אמרה לי, 'הבנתי שאין טעם לקנא בך, אז החלטתי להיות גאה בך'. בבגרותנו תפסנו כל אחת נישה אחרת, חלוקה במודע או שלא במודע: היא היתה הילדה הטובה, שהתחתנה מוקדם והביאה להורים נכדים. אני הייתי הפרא אדם שמטיילת בעולם ועושה בלגן"."אפילו כשתינוק אחד מאחר קצת להתפתח, ומישהו ברחוב שואל, 'מה, אלה תאומים?', ההורים קופצים", מספר פרופ' בליקשטיין, "אז תארי לך מה קורה כאשר תאום אחד מאחר להתפתח, או שנולד, לא עלינו, עם נכות. "זו כבר קטסטרופה ממש, כי זה יוצר אצל ההורים פיצול אישיות טוטאלי. הקרע הזה, בין הדאגה לילד החולה לטיפוח הילד הבריא, כשאי אפשר לא להפלות בכמות תשומת הלב וההשקעה, זה קשה מאוד". "גם כהורה אתה לא יכול להימנע מהשוואות, וזה יוצר המון רגשות אשמה", אומרת טמיר. "מה שקורה בסוף הוא שתמיד נוטים לגונן על התאום החלש יותר. כשהבן המחונן אצלנו הביא תעודה מצטיינת לא התייחסתי אליו בכלל, מיד פניתי בדברי עידוד לילד השני, שהתקשה יותר. אני חושבת שבעניין הזה כולנו חטאנו. הנטייה הזו, לגונן תמיד על התאום החלש יותר, מזיקה יותר משמועילה". ירדתי 40 קילו ואף על פי כן ולמרות הכל, וגם בגלל הכל, תאומים חווים קשר מיוחד שזר לעולם לא יבין, מקסימום יוכל להתקנא בו. "הידיעה הזאת שיש להם, שאחד בשביל השני, כמו שלושת או שני המוסקיטרים, היא דבר מופלא", אומר עמרי ניצן. הוא מספר כיצד ירדו בנותיו יום אחד בבהלה מלמעלה, "הן חשבו שראו בחלון של האמבטיה מחבל ­ כנראה חרדות כתוצאה מכל מה שקורה מסביב. 'אז מה עשיתן'?, שאלתי. מתברר שהאחת התכופפה מתחת לכיור והמשיכה לצחצח שיניים מתחת לכיור, והשנייה עמדה בהיכון עם הגב לקיר, כך שהמחבל לא יראה אותן. זה תאומים בדיוק ­ יחד הן ליבו את הפחד, ויחד הן מצאו לעצמן פתרונות". "כמה שהיינו שונות, עם עולמות שונים, אם מישהו היה מציק לאחת מאיתנו, אוי ואבוי היה לו" מספרת מיקי שושן. "פעם ילד אחד הציק לאחותי בספרייה, הורדתי עליו מדף שלם של ספרים על הראש. אין אפס, תמיד ידענו שאנחנו שם אחת בשביל השנייה". הנאמנות הטוטאלית הזו עמדה במבחן קשה, כאשר התגלתה אצל עידית, אחותה של מיקי, מחלת הסרטן. "היתה לי החלטה הכי עמוקה בעולם שאחותי לא תעבור שום דבר בלעדי. אמרתי את זה גם לבתי, שהיתה אז רק בת ארבע. 'אמא עכ שיו מגויסת', והקטנה הבינה. באותם זמנים הרגשתי כאילו אני חליתי. ירדתי 40 קילו, הייתי כמו חולה בעצמי. אבי, שהוא רופא מומחה לנושא בעצמו, היה לידה כל הזמן, אבל בכל זאת היא אמרה תמיד שהיא רוצה אותי שם. 'כשאת לידי אני מרגישה הכי אני', היא אמרה. "בגלל הקשר הזה אתה יודע מה התאום שלך יגיד, איך הוא יגיב, בלי שהוא יגיד מילה. שש שנים נלחמנו, וכשעידית נפטרה, באו לנחם אותי זוג תאומים ירושלמים, האחים עופר ואמיר קולקר, שלא זזים האחד בלי השני, ואמיר אמר לי, 'קרה לך הסיוט של החיים שלי'. ובאמת, יש כאן משהו שמעבר לאבל הרגיל על אובדן אח או אחות. אני ממש מרגישה עד היום שחלק מהאישיות שלי הלך".בחו"ל, כמו תמיד, כבר קלטו את העניין. "שם קיימות קבוצות תמיכה מיוחדות לאחים תאומים שכולים, מתוך הבנה שמדובר בקושי מיוחד", מספר ד"ר בליקשטיין. הקשר הטלפתי מומחים כבר גילו מזמן שלתאומים יש שפה פרטית משלהם, שגורמת לעתים לעיכוב בהתפתחות היכולת המילולית שלהם מול הסביבה. "הם היו אומרים אחד לשני 'גוגו' ומתפקעים מצחוק, בלי שאף אחד מסביב יבין מה הם מדברים", נזכרת טמיר. "אני תמיד מסבירה שזה כמו שניים שיושבים שנים באותו תא בבית כלא. גם הם, אחרי תקופה מסוימת, יבינו אחד את השני בלי מילים".עניין התא המשותף מתחיל על פי המחקרים עוד מהרחם, ואם למישהו היה עוד ספק בדבר, בא מחקר מצולם שעשתה רופאה הולנדית בשם בירגיט ארבין, שהקליטה התנהגות של תאומים ברחם באולטרסאונד במשך שעות ארוכות. "מה שרואים שם מדהים", אומר בליקשטיין. "רואים פתאום אחד מתעורר, מסתכל סביב, ניגש לקרום של השק שלו, מביט על אחיו, דופק ומעיר אותו, ואז שניהם מתחילים להשתובב ­ אחד עושה 'סלטה' ברחם, השני אחריו. וכל זה קורה בשידור חי, הסרט הזה הפך ללהיט גדול בכנסים שלנו".מכאן כבר קצרה הדרך לעדויות החד משמעיות על קשר טלפתי בלתי מוסבר בין זוגות תאומים. בכנסים מקצועיים אוספים הרופאים סיפורי תאומים. באחד הכנסים סיפרה ד"ר אליזבת בריאן הבריטית על זוג תאומים זהים, בנים, שאחד מהם נולד פגוע קשה וגדל במוסד, לא רחוק מלונדון. אחיו היה בריא, ילד טוב וממושמע, ולמד בבית ספר רגיל. יום אחד קראה המורה להורים וסיפרה שמדי פעם קם הילד באמצע השיעור ומתחיל להתפרע, ואחר כך נרגע. התברר שבדיוק באותן דקות אחיו שבמוסד עבר התקפים אפילפטיים. "וזה מתועד, עם ציוני השעות והדקות", אומר בליקשטיין. "זה קורה לנו בלי סוף", מעיד עידו לב בנונשלנטיות. "רק השבוע, אחרי חודשים שלא הסתפרתי, נכנסתי לאיזו מספרה. כעבור שתי דקות אחי נכנס לאותה מספרה, שגם הוא לא היה בה חודשים, בלי שנדברנו בכלל. בכל זאת, כשחושבים על זה, אנחנו מכירים מהרחם. הצד השני של העניין הזה הוא שאף פעם אין לך פרטיות, כי תמיד יש מישהו שיודע עליך הכל ­ גם אם לא סיפרת לו".מה קורה כשתאומים מתחתנים ומקימים משפחה משלהם? גם כאן לא משעמם לרגע. ברוב המקרים, מעידים המומחים, גם הקשר בין הילדים לבין הדודים, אחי ההורים, הוא בלתי רגיל. כפי שמספרת מיקי שושן: "אחרי הלוויה של אחותי בכיתי נורא, בפעם הראשונה בעצם, כי קודם לא העזתי לבכות לפניה, ואז הבת שלה, ענבל, באה והניחה את הראש על הכתף שלי ואמרה לי, 'אין כמו א מא, אבל את הכי קרוב שיש'. וזה ככה, באמת. היא והאחים שלה הם כמו הילדים שלי ממש".מצד אחר, מספרת מרים טמיר, "יש למשפחות, ובמיוחד לבעלים או לנשים של אחים תאומים, צורך עז וטבעי להיבדל אחת מהשנייה, להבליט את השונה בין האחים. הנשים תמיד אומרות, 'מה פתאום, הם בכלל לא אותו הדבר'". אחד הנתונים המוזרים ביותר, הוא העובדה שאחוז הגירושים בקרב אחים תאומים גבוה פי שניים מאחוז הגירושים הכללי. "זה די ברור", אומרת מרים טמיר, "מפני שתאומים לעתים קרובות מפתחים ציפיות לא ריאליות מזוגיות, על סמך מודל הזוגיות שלהם. הציפיות שלהם לגבי קרבה והבנה והשלמה הדדית, חסרת גבולות, כזו שבאה בלי מילים, כפי שיש בין אחים תאומים, לעולם לא יוכלו להתגשם בין בני זוג, וזה יוצר אכזבות בלי סוף". איך אמר פעם אח תאום, רווק בן 50, על אחיו הנשוי?, "הוא לא צריך חותנת. אני החותנת". קשה אך משתלם אכן, לא קלה היא, לא קלה הדרך, כפי שיודעות לספר אמהות רבות. אחרי הריון לא קל ולעתים רב סיכון, לא פעם עם אשפוזים, ניתוח קיסרי, שאם הוא מוקדם הוא עלול לגרור שבועות ארוכים סביב התינוקות בפגייה, עם כל המתח הכרוך בזה ­ אחרי שכבר מגיעים הביתה בשלום, רק אז מתחילות הבעיות. "המחקר הגיע למסקנה שעל מנת לטפל כראוי בתאומים, נדרשות 20 שעות ביממה. שלישייה דורשת 28 שעות ביממה", אומר ד"ר בליקשטיין. השורה התחתונה היא, קודם כל, מחסור עצום בשעות שינה. "את גומרת להאכיל אחד ולהשכיב אותו, את מתחילה עם השני. אין הפסקות כמעט. הדבר היחיד שאת חולמת עליו הוא לישון", אומרת דפנה ערמוני, אם חד הורית. "לפעמים זה מגיע למצבים מסוכנים ממש", מספרת נטלי חדד, אם לתאומים בני שמונה חודשים (חיה ושמואל) ולילד בן שנתיים וחצי. "רק הסצנה של לצאת איתם מהבית, לסחוב את שני הסל­קלים, לרתום את שניהם, לקחת את התיקים של שניהם ושלך, לפתוח דלת, להעביר אותם למעלית, לרדת למטה, לתפוס מונית או להכניס אותם למכונית שחונה רחוק ­ רק מלספר על זה אני נעשית עייפה", אומרת ערמוני, "אני לא מבינה עד עכשיו איך עברתי את זה. הרבה בזכות המשפחה והחברים".העומס הגדול, הפיזי, הטכני, הנפשי והכלכלי ("רק על חלב וחיתולים מוציאים מעל אלף שקל בחודש") גורם, לדברי החוקרים, לגירושים רבים יחסית בקרב הורים לתאומים. "במצבים כאלה לפעמים הבעל נמחק לחלוטין, יחסי המין נעלמים, האמא כל כך עסוקה בתאומים שאין לה אפשרות לשים לב לא אליו, ולא לעצמה", מספרת מרים טמיר. "לכן, אני, לקבוצות שלי, מייעצת לנשים דווקא לשים לב לצד הזה". "את פשוט הופכת למדגרה משוכללת", מסכמת נרי ליבנה.ועוד לא דיברנו על האחים היחידים, שנולדו לפני התאומים. אלה מועדים כמעט תמיד ל"הלם קרב", ולרגשי אשם מתמשכים של ההורים. "מי שבאמת מרגיש דפוק זה האח הגדול", מעידה לבנה. "הבטיחו לו אח אחד, ופתאום טראח, נוחתים עליו שניים. 'זה לא פייר', הוא אמר, וצדק מבחינתו". "כמה בכיתי בגללו", אומרת נטלי חדד, חוזרת בתשובה המשתייכת לחב"ד. "אני בבית החולים שבועות, והוא נשאר בבית. הרגשתי נורא. צריך המון אמונה במצבים האלה, ולהצטייד טוב­טוב בספר תהילים"."ארבע וחצי שנים בערך לא ישנו", מספרת בלהה מיימון, אם לתאומים יונתן ואדם. "בהתחלה הבאתי מטפלות לעז ור לי, ובשלב מסוים הן רצו לעזוב. 'לא באנו להישאר איתם עד הבר מצווה', הן אמרו לי, ואני הייתי בפאניקה, הרוסה. היום אני אומרת לכל אם צעירה, ותרי על הכל וקחי עזרה, אם את רק יכולה".ורק דפנה וייס (30), אם לתאומות בנות שמונה חודשים (תמר וקרן), תושבת היישוב לפיד, יושבת לה בשלווה סטואית עם התינוקות. לא מכבר המליטה כלבת הגולדן המשפחתית 11 גורים (עוד חגיגת פריון בלתי מוסברת), הבלגן חוגג, אבל היא לא מתרגשת. "זה כלום לעומת מה שאמא שלי עברה", היא אומרת, ויודעת על מה היא מדברת, שכן אמה, אילנה חקלאי, גידלה שלישייה עוד בטרם עידן הטיטולים והשכלולים: את דפנה (כיום ארכיטקטית), רוני (אמן), ושרית (רופאה מתמחה). "רק עכשיו אני יודעת להעריך מה שאמא שלי עברה. האמת שתאומים נראים לי כבר עניין די טבעי, כמעט מוכר. וילד אחד? זה בכלל נראה לי מצחיק".לא פעם, מספרים ההורים והאחים, ניגשים אליהם הורים צעירים, על סף לידת תאומים, לקבל איזו עצה קטנה, אולי מילת הרגעה. והנה, אחרי כל הקשיים ­ אף אחד לא מתחרט, אך אחד לא רוצה להחזיר את הגלגל לאחור (כאילו שאפשר). כולם מדברים על הזכות הגדולה שנפלה בחלקם. "תאומים זה סימן לזירוז הגאולה", אומרת נטלי חדד. "זו גאווה עצומה", אומרת נרי ליבנה, "היום, כשאני רואה איזו אם מותשת עם תאומים קטנים, אני מנחמת אותה, 'אין דבר, עוד מעט יהיה לך נורא כיף', וזה נכון". "פנתה אלי יום אחד אם חד הורית, שילדה תאומים מהפריית מבחנה", מספרת מיקי שושן. "אמרתי לה, 'יהיה לך קשה מוות, אבל כל החיים תגידי תודה לאל. דעי לך שקרה לך נס'. היום היא כבר מבינה שצדקתי".*talbash@netvision.net.il דילמת ההפריות הסיבה לקפיצה האדירה במספרי הלידות הרב עובריות בישראל נעוצה, בעיקר, במדיניות ההפריות המתקדמת (או, כפי שטוענים חלק מהרופאים, מוגזמת) הנהוגה אצלנו בשני העשורים האחרונים. ילדים זה שמחה, "פרו ורבו" זו מצווה, ולא יעלה על הדעת שזוג בישראל יישאר חשוך ילדים, גם אם האם בת 50.מדיניות ההפריות בישראל, הודות למנטליות הייחודית וללחץ החוגים הדתיים, נחשבת למתקדמת, לליברלית ולנדיבה בעולם: קופות החולים מכסות טיפולים לשני ילדים ולא לאחד, כנהוג בשאר המדינות המערביות; אשה שלא הצליחה בטיפולים במרכז אחד זכאית לטיפולים חוזרים עד שתהרה; ואפילו רבנים מספקים כיום לנשים תרופות הורמונליות לעידוד הפוריות.אלא שהתמונה אינה ורודה כל כך. "ההפריות יוצרות הסתברות גבוהה יותר להריונות רב עובריים", מסביר ד"ר יצחק בליקשטיין, גינקולוג ומומחה ללידות רב עובריות מבית החולים קפלן. "נשים רואות בזה פיצוי נדיב על כל שנות הסבל ולכן לוקחות את הסיכון. הבעיה היא שמכאן מתחילה שורה של השלכות מאוד בעייתיות, כיוון שבהריונות מרובי עוברים יש סיכוי גדל והולך ללידת פגים עם נכויות קשות. במכוני ההפריה את רואה על הקירות תמונות של תאומים מחייכים. לא מראים לך את כל אלה שנולדו נכים, או לא בחיים, חלילה, ויש המון כאלה. מבחינה זו אפשר לומר שהגולם קם על יוצרו, ולכן חלה בשנים האחרונות ירידה גדולה בהתלהבות של רופאים מנושא ההפריה המלאכותית".הרפואה השתכללה, והיא מנסה לטפל במצבים מסובכים של הריונות רב עובריים עוד ברחם. "לפעמים תאומים גדלים אחד על חשבון השני, או גוזלים דם אחד מהשני, ואנחנו מתערבים בלייזר", מסביר ד"ר עדי שולמן מהיחידה להפריית מבחנה בבית החולים שיבא. "לפעמים אחד מהם גוזל נוזלים, והשני על סף התייבשות, ואנחנו מרוקנים מים משק אחד ומנקזים אותם לשק של העובר השני. כיום מתנהל גם מעקב חדיש, שבא לגלות סימנים אפשריים ללידה מוקדמת דרך מצב צוואר הרחם". ועם זאת, מחקרים מראים כי לתאומים פגים יש סיכוי של פי ארבעה מהרגיל ללקות בשיתוק מוחין, ולשלישייה ­ פי עשרה, "ועל רביעייה אני כבר לא מדבר. ולמרות זאת נשים לוקחות את הסיכון, ורצות למכונים שמתגאים במספר הגדול ביותר של הפריות, למרות שאיש לא בודק כמה מהן נסתיימו בילוד בריא", אומר ד"ר בליקשטיין. "הפגיות אצלנו, שהן מהטובות בעולם, קורס ות לגמרי מלידות מרובות עוברים שבאו כתוצאה מטיפולי הפרייה, ואני כבר לא מדבר על הנטל הכלכלי העצום לחברה. תכפילי יום אשפוז בטיפול נמרץ כפול שלוש על כל שלישייה ותביני."בהריון של שלישייה קיימים 11 אחוזי סיכוי שתינוק ייוולד במשקל של מתחת לקילו וחצי. במשקל כזה קיימים 40 אחוזי סיכוי לנכות קשה, לשיתוק מוחין, לחירשות, לעיוורון, ומה לא. וכל זה מעשה ידי אדם, לא הטבע. אנחנו בעצם מתערבים בטבע, באופן שיש לו השלכות חברתיות ואבולוציוניות קשות מאוד"."האבסורד האולטימטיבי", ממשיך וטוען בליקשטיין, "הוא הפטנט שנקרא 'דילול עוברים' ­ כלומר, כשלאחר הזרקת הביציות המופרות לרחם מדללים כמה מהן, במקרה שנקלטו יותר משתיים. כיוון שלא מעוניינים להוריד את שיעורי ההפריה, המציאו את הדבר הזה, שגורם סבל נוראי לבני הזוג. בעצם דיללת שם תינוק ולך תדע את מי הרגת שם". מדי שבוע, מעריך בליקשטיין, נעשים בארץ 5­6 טיפולי דילול כאלה, כלומר כ­300 תינוקות בשנה. במדינות המערב המתקדמות, אומר בליקשטיין, כבר הבינו את ההשלכות, והחלו לנקוט מדיניות מגבילה בכל נושא ההפריות המלאכותיות. "באנגליה התחילו להגביל את הטיפולים רק ליחידות רשמיות בפיקוח, ולא אצל רופא המשפחה, כפי שהיה נהוג לפני כן, ומותר להחזיר לרחם רק שתי ביציות מופרות, לא יותר; בארצות הברית מפקחים על פי גיל ומצב האשה, ובסקנדינביה בכלל הלכו עד הסוף: שם מותר כיום להחזיר לרחם רק עובר מופרה אחד. עם כל האהדה לנשים שרוצות ילד, טיפולי הפוריות והטיפול המסור שניתן על ידי הרופאים נועדו בסופו של דבר להוביל ללידת ילד אחד, ולכן אני חושב שהכיוון של מדיניות מגבילה הוא נכון לטובת ההורים, הילודים והחברה כולה". המילון הכפול: 13 עובדות על תאומים 1. תאומים זהים (מונוזיגוטיים) ­ תאומים שנולדו מביצית אחת שהופרתה והתפצלה לשניים.2. תאומים לא זהים (דיזיגוטיים, תאומי אחווה) ­ תאומים שנולדו מהפרייה של שתי ביציות נפרדות.3. רק כשליש מהתאומים הם תאומים זהים. 4. כיום חיים בעולם כ­125 מיליון מבוגרים וילדים שנולדו מהריונות מרובי עוברים. כ­50 מיליון מתוכם הם תאומים זהים.5. בישראל נולדים כ­4,000 תאומים וכ­500 שלישיות מדי שנה.6. בשנת 2000 חמישה אחוזים מכלל הלידות בישראל (אחת מכל 20) היו של יותר מעובר אחד.7. 40 אחוז מהתאומים נולדים פגים ­ מתחת לשניים וחצי קילוגרם או לפני השבוע ה­36 להריון.8. מאז שנות השמונים גדל שיעור לידות התאומים בישראל בכ­80 אחוז ולידות השלישיות ב­400 אחוז.9. 20 אחוז מהתאומים הנולדים בישראל הם כתוצאה מהפריה מלאכותית.10. מבין הפגים התאומים, 60 אחוז הם תוצאה של טיפולי הפריה.11. מכלל התאומים, ההסתברות ללידת פג במשקל של פחות מקילוגרם וחצי היא 11 אחוז.12. מכלל השלישיות, ההסתברות ללידת פג במשקל קילוגרם אחד היא 11 אחוז. 13. לפגים במשקל של פחות מקילוגרם אחד יש 40 אחוז סיכוי לסבול מנכויות קשות. עודף זרע או ניאוף? דורות של מלומדים קדמונים ניסו להסביר את תופעת התאומים, אך עד תקופת הרנסנס, מתברר, נחשבה לידת תאומים לעיוות של הטבע: היוונים הקדמונים ראו בהם תוצאה של עודף זרע גברי (אז עוד לא היה ידוע דבר קיומה של הביצית הנשית). אריסטו טען שכיוון שהרחם הנשי מיודע להחזיק רק עובר אחד, מדובר בעיוות חריג. להשערתו, תאומים נולדים כתוצאה מהפריה כפולה, כלומר ניאוף משני מגעים שונים. "הוא התבסס על האגדה המיתולוגית של לדה והברבור", מסביר ד"ר יצחק בליקשטיין, מומחה ללידות רב עובריות.אותה אגדה מספרת על לדה, אשתו של מלך ספרטה, שזאוס, מלך האלים, חשק בה, אבל כיוון שהיתה נאמנה לבעלה, היה זאוס צריך להתחפש לברבור וכך בעל אותה. אחר הצהריים שב בעלה של לדה, ובעל אותה גם הוא. לדה התעברה פעמיים, וכך נולדו שני זוגות תאומים: קסטרו והלן, ופולוקס וקלימנסטרה.במאה העשירית לספירה גרס המלומד אבן סינה, מגדולי הרופאים במזרח דאז, כי תאומים נוצרים כאשר בזמן המגע המיני האיבר הזכרי "נתפס בצוואר הרחם, והרחם שותה את הזרע בלגימות, כמו דג במים". "כאן יש התקדמות", אומר ד"ר בליקשטיין. "זו הפעם הראשונה שקיימת הכר ה בתפקידו של איבר המין הנשי".במאה ה­12 ניסה אלברט הגדול, מדען ופילוסוף, להסביר את לידתם של תאומים בשילוב של אנטומיה ואמונה דתית: האשה, כך סבר, זזה בשעת המשגל, ועל כן הזרע הגיע למדור אחר מזה שנועד לו מלכתחילה. בכך, מסבירים, נתן תוקף לאמונה הכנסייתית שנשים צריכות להיות פסיביות בעת קיום יחסי מין.במאה ה­15 צייר הצייר הגרמני אלברט דיהרר תאומים סיאמים, זכר ונקבה (תופעה בלתי אפשרית במציאות) מחוברים בראשם בלבד. תאומים נתפשו אז עדיין כעיוות של הטבע. "רק מתקופת הרנסנס התחילו להבין שתאומים הם לא מום ולא עונש", אומר ד"ר בליקשטיין, "אבל חוקרים בכל הדורות המשיכו להתייחס לתופעה כפנומן מיוחד במינו של הטבע".