זכרונות מבית סבתא סנדר: רחוב לוינסקי 54 (פינת עלייה), תל- אביב, טלפון: 5371872- 03 יעל פז­מלמד 05/07/02 כבר שנים מתהלך מ' עם שני חלומות עסקיים שעשויים, לדעתו, להפוך אותו למיליונר. ואם לא למיליונר, אז לפחות למי שחשבון הבנק שלו נמצא בזכות ולא בחובה. החלום הראשון, והוא גם הפשוט מבין השניים, הוא לבנות מדרגות נעות בחוף דבוש שבהרצליה, כך שמי שמסיים בילוי על שפת הים (או עינוי, אם תשאלו את בן זוגי) יוכל לעמוד לו בנחת על אחת המדרגות ולהגיע כהרף עין אל מגרש החניה שלמעלה. הפטנט הנפלא הזה אמור לחסוך את טרחת הטיפוס של עשרות מדרגות, והוא חיוני במיוחד אם יש לכם ילדים קטנים ואתם נסחבים אל החוף הזה עם שלושה תיקים ושתי צידניות, וכשמגיע הרגע המאושר ואפשר סוף­סוף לחזור הביתה, צריך לגרור את כל הכבודה הזו, בתוספת הילדים, מדרגה ועוד אחת ועוד אחת. זו אחת החוויות שאילו היינו זוכרים אותן ועוד מוסיפים עליהן את כאבי הלידה, יש להניח שלרובנו היה רק ילד אחד. המזל הוא שאחרי כל לידה שוכחים את קריאות הקרב: תלחצי, תדחפי, עוד קצת וזהו, ושבכל חורף שוכחים את תלאות הקיץ שחלף.אלא שדווקא הפנטזיה העסקית השנייה של מ' היא זו שאנחנו מייחלים לה בכל פעם מחדש. מ' רוצה להקים חברת אמבולנסים ללא ציוד רפואי או מכש ירי החייאה. במקום אלה יהיה כל אמבולנס מצויד במיטה נוחה ובמלאי גדול של פיג'מות בכל הגדלים והסוגים, וכן במבחר אלונקות נוחות ומרופדות. השירות יהיה כדלהלן: אחרי בילוי לילי כזה או אחר, ובעיקר אחרי ארוחה דשנה מלווה ביין, בצהריים או בערב, יצלצל המנוי אל חברת האמבולנסים, הללו יגיעו במהירות האפשרית, ישכיבו את הלקוח על אלונקה, ינפקו לו פיג'מה, יישאו אותו על כפיים עד המיטה שבאמבולנס, ומשם, כשהוא מבושל לשינה, כפי שנהוג לומר על תינוקות, יישאו אותו שוב אל עבר המיטה הפרטית שלו. אילו רק היה מ' יודע כמה פעמים ייחלנו לאמבולנס הזה שלו, כבר מזמן היה הופך החלום למציאות וגורף את כל הקופה.ביום שישי האחרון, לקראת ארבע אחר הצהריים, החלטנו שאם לא יהיה זה מ' שיכונן את השירות, אולי כדאי שאנחנו נעשה זאת. כל כך היינו זקוקים לאותו זינוק מהיר אל עבר המיטה. היה זה אחרי שאכלנו ב"סנדר", שהיא המסעדה היהודית הטובה ביותר שניתן היום למצוא בגוש דן, ולא אתפלא אם היא תיקח את המקום הראשון בארץ בכלל.כשאומרים אוכל יהודי, מתכוונים לאוכל מזרח אירופאי, כלומר של עדות אשכנז. לכל מי שמשתייך לעדה הנשכחת הזו ישנם זכ רונות ילדות שקשורים אל המאכלים הנפלאים הללו, והם שמהווים את בסיס ההשוואה שלו. במסעדות שכאלה תשמעו תמיד משפטים כמו: זה בדיוק כמו החמין שסבתא שלי עשתה, או משהו בנוסח: רק אמא שלי הצליחה להכין מרק עוף בטעם הזה.גם לי יש זכרונותי שלי מן האוכל הזה, והם נודדים אל עבר סבתי הצדקת, אשה יראת שמים שהתעקשה לשמור על מטבח כשר למהדרין שבמהדרין, אפילו שהיתה חברת קיבוץ. במבנה אבן קטן וישן, ששימש קודם לכן כרפת, סידרה לעצמה שולחן עץ גס, שני ספסלים לא נוחים משני עבריו, כיור שהיום לא היינו רוחצים בו מגפיים ישנים, ועוד כמה אביזרים הכרחיים. רוב ימות השבוע היתה יושבת לבדה במטבח המוזר הזה, אוכלת לה מה שאוכלת, מקפידה על שש שעות בין בשר לחלב ולהפך, תוקעת באדמה שליד סכינים ומזלגות שאנחנו, ילדיה ונכדיה, לא הקפדנו על יעדם ואכלנו בהם אוכל בשרי או חלבי מבלי משים. קבירתם באדמה לכמה ימים היתה אמורה להכשיר אותם מחדש.בשבתות היינו כולנו מוותרים על הקציצות של חדר האוכל ומתאספים לארוחת שבת במטבחה. או אז היא היתה מוציאה לנו מטעמים שאי אפשר לשכוח. הכל היה שם. הלזלה וקישקע וקרפלעך ומרק עוף נפלא, ושקדי מרק מע שה בית, וחמין כמובן, ומדי פעם כבד קצוץ, ואפילו גפילטע פיש במועדים מיוחדים. כשהלכה לעולמה, הלך לעולמו גם האוכל היהודי, ובמשך שנים לא בא אל פי הטעם הנפלא הזה. עד שנישאתי לבן פולנים כשר, וחמותי הנפלאה החזירה לחיי את חדוות האוכל הזה, בהפליאה לעשות מטעמים. ואחר כך הכרתי את סנדר ובא מרפא מוחלט לגעגועי, וחשבתי שאין ולא יכול להיות אוכל יהודי טוב יותר מזה שמכין אדון דוד, השותף של אדון סנדר. בא זמי, הבן הצעיר של סנדר, וביום שישי שעבר הוכיח לי שכן יכול להיות. אין, אין סופרלטיבים שייחשבו מוגזמים כאשר באים לספר על נפלאות האוכל של זמי.מסעדת סנדר נמצאת ברחוב לוינסקי בתל­אביב, ממש על פינת רחוב עלייה. עשרה שולחנות לכל היותר, שום גימיק עיצובי מיותר, מקום קטן, די צפוף, אבל למי אכפת. קהל לקוחות די קבוע, שמשתדל לא להחמיץ את החמין שניתן רק בימי שישי, ואם אתם אוהבים את עצמכם, כדאי שתצטרפו גם אתם אל שוחריו. מה הסוד, אני מוצאת את עצמי שואלת את זמי לגבי כל מנה שהוגשה. למה אצלי לעולם לא יוצאים מלפפונים חמוצים כאלו, למרות שאני נורא משתדלת. ולמה בשביל הקרפלאך שלו, גם המטוגנים וגם אלה שבמרק העוף, הילדים שלי מוכנים להבטיח כל דבר שבעולם, וגם לקיים. ואיך מייצרים חמין כל כך עסיסי ושחום, ומה צריך להכניס לקישקע כדי שייצא מעדן שכזה. ועוד לא דיברנו על הכבד הקצוץ שכמותו טרם אכלתם ואפילו על סלט הירקות עם הצנון המגורד והבצל הקצוץ דק ועל סלט החצילים עם הביצה והמיונז, כמו שנהוג בעדה שלנו. אוי אוי, יהודים רחמנים, למה עושים לנו את זה?ואם בסוף הארוחה היה מגיע האמבולנס של מ' וגורר אותנו בתנוחת שכיבה אל עבר המיטה, לא היינו יוצאים מעלפון החושים הנפלא עד יום ראשון. אבל גם בלעדיו היינו על הסף.עבור ארבעה אנשים שילמנו 270 שקל, מה שהופך את הסיפור גם לכדאי למדי. כל המנות העיקריות, וביניהן מנה ענקית של חמין עם קישקע מושלם והרבה בשר, עולות 38 שקל. המנות הראשונות עולות 15 שקל. אז איך לא נרוץ לשם כדי לאכול, ונהלך באיטיות משם אחרי שנאכל? אם אין לכם חשק לשבת, אפשר לקחת אוכל הביתה. המקום פתוח כל יום בין 12 לארבע אחר הצהריים.