עונת הנטישה עם הנסיעות לחו"ל חוזרת התופעה המזוויעה של נטישת בעלי חיים עדי כץ 11/07/02 החופש הגדול, עונת הנסיעות והבילויים של ההולכים על שתיים, היא הסיוט של ההולכים על ארבע, בעיקר של כלבים. רבים מאלה שאימצו אותם מתוך כוונות טובות, יש להניח, משום מה כאשר עומדים בפני נסיעה לחו"ל שוכחים אותם. מניחים שאפשר להיפטר מהם כמו מעוד חפץ שמפריע בבית, ונושטים אותם.אותם אנשים שמוציאים אלפי שקלים למימון טיסות, בתי מלון, מסעדות ומתנות, לא מוצאים את התקציב עבור פנסיון לכלב. זה נחשב בעיניהם למותרות. הכלבים האומללים מוצאים את עצמם נטושים לגורלם ברחוב, ליד נמל התעופה, בחום הכבד, ללא מחסה, מזון או מים. "השנה המצב חמור יותר מאשר בשנים קודמות", אומר גדי ויטנר, דובר אגודת "צער בעלי חיים תל­אביב". "בשנה שעברה היינו מוזעקים לנתב"ג כל יומיים­שלושה לקחת כלב נטוש, השנה זה עניין של יום ביומו. הקב"טים והדיילים מספרים לנו סיפורים קורעי לב, על אנשים שמגיעים לטרמינל עם הכלב, נכנסים לאולם הנוסעים ופשוט משאירים אותו בחוץ. אנחנו שולחים את האמבולנס שלנו, ובדרך מוצאים עוד כמה כלבים שנקשרים לגדר לצידי הכביש שמוביל לשדה התעופה. "בשנה שעברה הגיעה לשדה התעופה אשה עם פינצ'ר. היא רצתה לק חת אותו איתה במטוס, אבל כשהתברר לה שהיא צריכה לשלם עליו, היא השאירה אותו שם. לכלב הזה כבר מצאנו בית, אבל הרבה אחרים אנחנו נאלצים להרדים". הנוהג הנבזי הזה של נטישת כלבים לפני נסיעה לחו"ל חוזר על עצמו מדי קיץ. מתנדבי העמותות למען בעלי חיים מבכים את התופעה, אך לא יכולים להציל את כל הכלבים הנטושים. רבים מהם מגיעים להסגרים של הרשויות המקומיות, שם הם מומתים. "אנשים צריכים להבין שאימוץ כלב זאת התחייבות ל­20­15 שנה", אומרת אתי אלטמן, דוברת עמותת "תנו לחיות לחיות". "זה לא חפץ שאפשר לזרוק לפני שנוסעים לחו"ל ואחר כך לקנות חדש. כלב הוא יצור חי בדיוק כמונו, והוא מרגיש צער וכאב. כלב שרגיל לטיפול ולחיים בבית, לא יכול להסתדר ברחוב, בוודאי לא בחום הזה, ללא מים ואוכל ועם מכת הקרציות שיש כאן השנה". התופעה היא כה רחבה, שלכלביית העמותה שבמושב תלמי מנשה, ליד רמלה, לא ניתן להכניס כרגע כלבים נוספים. "הכלביה מפוצצת", אומר אבי קרן צבי, מנהל הכלביה. "כיום יש לנו כאן 250 כלבים וחתולים. מרביתם הם בני חודשיים עד שנתיים. כלבים מבוגרים יותר, שהיו רגילים לחיות בבית", אומר קרן צבי, "לא שורדים בכלביה עם עוד עשרה כלבים בכלוב. הם נכנסים לדכאונות, מפסיקים לאכול והמערכת החיסונית שלהם נחלשת. "כלבים שננטשים ליד הכלביה נמסרים לרשויות, שם הם מומתים, ככל הנראה. אנחנו עושים את זה, גם מחוסר מקום, וגם כיוון שאנחנו לא מכניסים לכאן כלבים שלא ידוע אם קיבלו חיסון נגד כלבת. אנשים שנוטשים את הכלבים מורידים להם את הקולר והמספר כדי שלא ניתן יהיה לאתר אותם, ואז אין אפשרות לדעת אם הכלב מחוסן". ב"צער בעלי חיים תל­אביב" מקבלים כל כלב נטוש, אבל כ­85 אחוז מהם מורדמים, מכיוון שאין אפשרות לשמור את כולם במקום ולמצוא להם בתים מאמצים. "הסטטיסטיקה אומרת שרק 10 אחוזים מהכלבים הנטושים ימצאו בתים", אומר ויטנר, "כך שלמרות כאב הלב, אין ברירה אלא להרדים". לדבריו, מספר הכלבים המגיעים לעמותה, העומד בשאר ימות השנה על כ­1,000 בחודש, עלה מאז תחילת החופש הגדול ל­1,300. מספר האימוצים, לעומת זאת, קטן בתקופה זו. "אני לא מבין איך אפשר לגדל כלב ואז לזרוק אותו, רק כדי לחסוך על פנסיון. אנשים שמביאים אלינו כלבים בקיץ, מספרים כל מיני סיפורים על אמא חולה וילד שלא רוצה לטפל בכלב, כדי לא להודות שזאת הסיבה. כמובן שעד יף שיביאו את הכלב אלינו כדי שימצא בית אחר או יומת בדרך הומנית, מאשר שייזרק לרחוב ויגסוס שם בייסורים מחום, רעב וצמא או חלילה דריסה של רכב". אגב, אגודת "צער בעלי חיים תל­אביב" מספקת שירותי פנסיון מוזלים ב­30 שקל ליום. גם בפנסיונים פרטיים המחיר אינו גבוה, ועומד על 50­40 שקל ליום. חלקם אף מציעים שירותי הסעה לכלב מהבית לפנסיון ובחזרה ואף שירות הסעה לבעלים לשדה התעופה עם הכלב, כאשר משם הוא נלקח לפנסיון. לדברי ויטנר מומלץ לבדוק את התנאים בפנסיונים לפני שמשאירים שם את הכלב. גם באגודת "אס.או.אס חיות" עושים מאמצים גדולים למצוא בתים לכלבים ולחתולים, אבל בשיטה אחרת. הכלב או החתול מובא לימי מסירה שבועיים הנערכים ברמת אביב ובהרצליה, לשם מגיעים אנשים המעוניינים לאמץ. העמותה אינה מאכסנת בעלי חיים נטושים, אלא רק מספקת שירותי תיווך בין המוסרים למאמצים. עמותת "לב לחי" ­ הפועלת להצלת בעלי חיים מהרחוב ומהסגרי הרשויות ושאחראית על כ­6,000 כלבים וחתולים הנמצאים בפנסיונים ובבתי מתנדבים ומחכים לאימוץ ­ שנאנקת תחת כמויות בעלי החיים הנטושים, מבקשת מהציבור, דווקא עכשיו, לקחת בעלי חיים החוסי ם בעמותה ולשמש להם כבתים זמניים עד סוף הקיץ. "אנחנו מתחייבים בכתב לקחת את הכלב או החתול מהמשפחה המאמצת בסוף הקיץ, או כשהמשפחה יוצאת לחופש", אומרת נגה הראל מ"לב לחי". "טיפול בכלב או חתול יתן לילדים תעסוקה בתוך הבית", "ההורים ישמחו שהילדים לא מסתובבים בחוץ בתקופה הנוכחית ולילדים יהיה מעניין. כמובן שזה גם יעזור לבעלי החיים ולעמותה". גם אותם אלה שנוטשים את הכלבים בקיבוצים ובמושבים, ובכך מרגישים טוב יותר עם עצמם, כי הם חושבים שמישהו שם כבר יטפל בהם, צריכים להבין שטעות בידם. "גם כלבים אלה מגיעים ברוב המקרים לרשויות ומומתים כעבור מספר ימים, כאשר מתברר שאין להם דורש", אומר קרן צבי. בעמותת "תנו לחיות לחיות" לא מאמינים בהמתת בעלי חיים, ולכן הם מנסים להציל גם כלבים פצועים וחולים. "אנחנו לא חושבים שיש לנו זכות להחליט מי יחיה ומי ימות", אומרת אלטמן. "יש אצלנו גם כלבים עיוורים, נכים ומבוגרים, כאלה שכבר ברור שלא ימצאו בית ויחיו אצלנו עד סוף ימיהם. הזקנה שבהם היא כלבת פינצ'ר מעורבת בת 20, שכבר לא חיה בכלוב אלא במשרד של הכלביה, עם מיטה ושמיכה. היא הסבתא של כל הכלבים כאן, מנקה אותם ומטפלת בהם. זה ממש נוגע ללב". הבעיה היא, שעלות התרופות והחיסונים עומדת על 40 אלף שקל לחודש, לכן כל שקל שמגיע לעמותה יכול להציל עוד חיים. בנוסף לכלביית העמותה, מנהלת "תנו לחיות לחיות" גם את כלביית "צער בעלי חיים ר"ג", שניתנה לה בירושה על ידי גרטה בירן ז"ל, חובבת חיות שניהלה את המקום במשך 40 שנה ונפטרה לפני כמה שנים. "יש שם 25 כלבים מחוסנים ובריאים ועוד 20 חתולים עיוורים, ואנחנו מקווים שאנשים טובים ירצו לאמץ חלק מהם", מספרת אלטמן. "חתול עיוור יכול להסתדר מצוין בתוך בית סגור. גם להם מגיע לחיות". כל הכלבים והחתולים היוצאים לאימוץ מהכלביה, מחוסנים ומעוקרים, ובנוסף מבצעת העמותה גם עיקורים וסירוסים מוזלים לבעלי חיים של אנשים פרטיים. גם "אס.או.אס חיות" יצאה לאחרונה במבצע עיקור ארצי בחצי מחיר. ההרשמה לעיקורים כבר החלה, ותימשך עד סוף חודש אוגוסט. "יש עכשיו הרבה מאוד המלטות, ואנחנו מוצפים בפניות למסירת גורי חתולים וכלבים", מספרת הווטרינרית ד"ר טלילה כספי, מתנדבת בעמותה. "לצערנו, במקביל ירד מספר האנשים שמגיעים לאמץ מאז תחילת הקיץ, ואנחנו מקווים להעלות את המודעות לצורך לאמץ גם עכשיו". עמותת "תנו לחיות לחיות" לא מסתפקת בהצלת כלבים, ובשנים האחרונות היא יוזמת בתחומיה גם פעילות חינוכית וטיפולית עם אוכלוסיות מיוחדות. "מגיעים אלינו ילדים שנפלטו ממערכת החינוך וילדים עם לקויות ונכויות שונות", מספר קרן צבי. "הם באים לכאן, מטפלים בחיות, משחקים איתן, לפעמים אפילו צופים בניתוחים. זה נפלא לראות את החיוך שמתפשט להם על הפנים, איך הם מתרככים במגע עם בעלי החיים. "חשוב לנו להיות מעורבים בקהילה ולהביא תועלת לילדים, ובאותה הזדמנות לחנך אותם לאהבת בעלי חיים. הילדים האלה לומדים לשלוט על הדחפים האלימים שלהם וזה דבר שבטווח הרחוק יכול לשפר את פני החברה שלנו". "מגע וקשר עם בעלי חיים זה יותר טוב מוואליום", אומרת אלטמן. "כשאני מגיעה הביתה ומלטפת את הכלבים והחתולים שלי, אני נרגעת מכל היום. כלב או חתול הוא גם חבר נהדר לאנשים מבוגרים ובודדים. הוא יכול להעניק להם תקווה וחשק לחיות". גם עמותת "אס.או.אס חיות" פעילה מאוד בחינוך לאהבת בעלי חיים בבתי ספר ובתנועות הנוער, באמצעות תוכניות לימוד שפיתחה ריקי בצרי, מתנדבת בעמותה ואשת משרד החינוך. "הקשר בין אלימות כלפי בעלי ח יים ואלימות כלפי בני אדם הוא מוכח", אומרת כספי, "ואנחנו מנסים לשנות את מהלך העניינים". אך כל עוד אנשים ימשיכו להתייחס בדרך לא אנושית אל כלבים, כל עוד זו הדוגמה שהם נותנים לילדיהם, אין לצפות לשינוי מהותי. כמו בכל דבר, גם כאן הכל מתחיל בחינוך. אנשים צריכים להבין שבעלי חיים הם יצורים עם רגשות: הם שמחים ועצובים, כואבים וכועסים, זקוקים לחום ולאהבה. הם מוכיחים את אהבתם כלפי בעליהם בכל רגע ורגע, הם אסירי תודה על כל ליטוף וכל מגע, ולעולם לא ינטשו את בעליהם ללא סיבה. ואז נשאלת השאלה, במצב כזה, מי הוא אדם ומיהו כלב, כדברי לה פונטיין. לפרטים: "תנו לחיות לחיות": 6241776/769­03, 548370­050, 358421­050, או (באתר האינטרנט http://WWW.LETLIVE.ORG.IL) . "צער בעלי חיים תל­אביב": 6810061­03, או (באתר http://WWW.SPCAISRAEL.CO.IL) . "אס.או.אס חיות": 7441010­03. "לב לחי": 911253­053, 504105­055, 6439010­.03