"הם ירו ללא אבחנה" סיפרה יהודית פרנק, מנוסעות אוטובוס מספר 189 של "דן" מאת אורי ארזי, שרון סלומון 17/07/02 "היתה אווירה נעימה באוטובוס. אני ואחי ישבנו רגועים. ואז, ממש לפני הכניסה לעמנואל, שמענו בום חזק שזיעזע את האוטובוס. הנהג התנגש בעמוד, סטה לשוליים, התנגש בהר, המשיך קדימה, התנגש בעמוד והתהפך מעט על הצד". כך סיפר יוסף בדיחי, בן 15 וחצי מעמנואל, שניצל מפיגוע הדמים שאירע אתמול בצהריים בכניסה לעמנואל. מחיר הדמים: שבעה הרוגים ו­18 פצועים, מתוכם שלושה במצב קשה עד אנוש. התופת החלה בשעה שתיים ו­50 דקות בצהריים. אוטובוס ממוגן ירי, מס' 189, שששכרה חברת דן מחברה פרטית באריאל, עשה דרכו ממרכז הארץ לעמנואל שבמרכז השומרון. הנוסעים היו ברובם יהודים­חרדים. כמאתיים מטרים לפני הכניסה לעמנואל, הפעילו המחבלים מטען רב­עוצמה, שכלל עשרות ק"ג של חומרי חבלה, והוצמדו אליו שני בלוני גז שגרמו לפיצוץ כפול. האוטובוס, שכאמור נפגע קשה, התנגש וסטה לשוליים. המחבלים, שלושה במספר, המתינו בצד הדרך, לבושים מדי צה"ל ומצויידים ברובים. יוסף בדיחי סיפר עוד: "ראיתי כמה גברים במדים של חיילים מסתובבים מסביב לאוטובוס ויורים לעברנו. פחדתי פחד מוות. ראיתי אשה בהריון שנפגעת. המחבלים ירו בנו דרך החלונות העליונים שהיו מעל החלונות הרגילים, וכנראה הם לא היו ממוגנים. היו נוסעים שצעקו והיו כאלה שצעקו גם 'שמע ישראל'. הירי לא הפסיק. הפחד היה קשה. הם זרקו לעברנו גם רימונים". גל שילון, תושב עמנואל, קיבל טלפון מאשתו איילת, שהודיעה לו שהיא נפצעה בפיגוע ולידה שוכבות בתה, שרה בת תשעה חודשים, ואמה זילפה קאשי, שתיהן הרוגות. גל הודיע על הפיגוע לקבלן הגינון של היישוב וביקש טרמפ למקום הפיגוע. הוא יצא מהרכב ושם נורה על ידי שלושת המחבלים ומת. אברהמס כהן, רכז הביטחון של עמנואל, היה מהראשונים שהגיעו למקום הפיגוע. "שמעתי את הפיצוץ והבנתי שקורה משהו", סיפר כהן, "עלינו על הג'יפ ונסענו לכיוון היציאה מהיישוב. "הגעתי עם מאבטח למקום. היתה דממת מוות. ראיתי את האוטובוס נוטה על צידו. ראיתי שלושה חיילים עם קסדות וכלי נשק. פתחתי את הדלת של הרכב הממוגן שלי והייתי משוכנע שמדובר בחיילים. שאלתי אותם: 'אתם צריכים עזרה?', ואז הם פתחו לעברנו באש. אינסטינקטיבית סגרתי את הדלת. נסענו לאחור והם המשיכו לירות לעברנו. הרכב נפגע מבחינה מכנית, אבל הצלחנו להגיע לעמדת השומרים, ושם, תודה לאל, הרכב פסק לפעול. משם הזעקנו תגבורת". "הם חיות אדם. הם ירו ללא אבחנה. היה להם רצח בעיניים", סיפרה יהודית פרנק, אחת מנוסעות האוטובוס. "הגעתי ראשון לאוטובוס, אחרי שהמחבלים ברחו", סיפר אסי יצחקי, מפקד כיבוי והצלה מקרני שומרון: "ראיתי את האוטובוס נוטה על צידו. אי אפשר היה לפתוח את הדלתות והוצאנו כלים הידראוליים ופרצנו את הדלתות והוצאנו את הלכודים. אנשים התחננו שנחלץ אותם. היו צעקות 'הצילו' וזה ה יה נורא. הייתי חסר אונים. הנהג ישב על גרם המדרגות ובתוך האוטובוס היו פזורים רימונים ונשמעו ברקע קולות נפץ. ראיתי תינוקת הרוגה והיתה עוד תינוקת ששכבה מתחת לאמה שנפטרה. במצב הזה, כל מה שהיה לי זה לחלץ במלוא המרץ כמה שיותר אנשים. היו גם כמה פצועים אנוש שנלכדו בתוך האוטובוס. הייתי שותף בהצלה בפיגועים בעבר, אבל זה היה פיגוע קשה". איציק קאופמן, פרמדיק ממד"א ירקון­קרני שומרון: "הגענו באמבולנס הראשון למקום, חלפנו על פני האוטובוס עם האמבולנס. חלונותיו של האוטובוס היו מנופצים ולידו היה טנדר איסוזו שבתוכו שכב אדם מת. מן האוטובוס נשמעו צעקות של נשים לעזרה. הדלתות היו סגורות. ראינו בין ארבעה לחמישה אנשים שותתי דם, שעמדו וצעקו לעזרה. היו שם תינוקות מלאי דם, והמראה היה זוועתי". למקום הפיגוע הגיעו 11 אמבולנסים ושש ניידות טיפול נמרץ, שפינו את הפצועים לבתי החולים. כוחות צבא גדולים שהוזעקו למקום ערכו סריקות אחר המחבלים, שנראו לפי העדויות בורחים לאחד הוואדיות. גם מסוקי קרב של חיל האוויר ערכו סריקות אחר המחבלים הבורחים. גששים עלו על עקבותיהם של המחבלים, שהובילו דרומה לעבר הכפר זיתא. על הכפרים הסמוכים הוטל עוצר. ליד האוטובוס הפגוע, נראתה מוטלת מיותמת עגלת תאומים מקופלת. סביבה, אפשר היה לראות אלונקות ספוגות דם וחפצים מיותמים של נוסעי האוטובוס.