לוחם חופש אריה בנדר, הכתב הפרלמנטרי של "מעריב", נדהם לגלות שבקשתו לבלות חופשה משפחתית בקוטג' על גדות אגם בדרום אירלנד, נדחתה על ידי בעל מלון בגלל פעולות צה"ל בשטחים. בנדר החליט להפיץ את הסיפור באינטרנט. תוך זמן קצר עשתה הפרשה כותרות ראשיות בעיתונים והאורח הלא רצוי הפך לתייר מבוקש שהתגלה כאלוף בהסברה אריה בנדר 11/10/02 "אתה כיום הישראלי המפורסם ביותר באירלנד", בישרה לי השבוע בשמחה אן לוסי, כתבת ה'טיימס' של אירלנד."בנסיבות המפוקפקות האלה, אני מוותר על הכבוד", עניתי לה, שכן שלא בטובתי מצאתי את עצמי השבוע מככב בכל כלי התקשורת האיריים, מנהל מסע הסברה אישי ומלמד סניגוריה על שמה הטוב של מדינת ישראל.הפרסום ­ המיותר ­ לו זכיתי השבוע, נבע מסירובו של בריאן א'ושיי Brian Oshea(), תיירן ממחוז קרי שבדרום מערב האי, לארח אותי ואת בני משפחתי באחד הקוטג'ים שהוא מעמיד להשכרה על שפת אגם קילרני. הסירוב שלו נבע מעובדת היותי ישראלי. הישראלים לא רצויים הכל החל בסדרה של אי­מיילים ששלחתי לפני כשבועיים מהמחשב בביתי, למספר אתרי קיט ונופש באירלנד, כצעד גישוש לקראת תכנון חופשה אפשרית בקיץ הבא. הניסיון מלמד, שלא כמו בארץ, באירופה סוגרים עניינים שנה מראש.התשובות בוששו לבוא. כעבור ימים אחדים הגיע אי­מייל אחד בודד. "אדון אריק היקר", כתב לי הג'נטלמן האירי בנימוס קפדני נחרץ, "אנו מצטערים, אבל איננו מקבלים הזמנות מאזרחים ישראלים בגלל היחס לו זוכים הפלשתינים בממשלת ישראל".כדי לרכך, ולו במעט, את הרושם הקשה של דבריו, הוסיף כי הוא מזועזע כמובן מפיגועי ההתאבדות, אך הדגיש ש"אנו חשים שמדיניותו של שרון אינה נבונה, לא מועילה וגורמת נזק. אנו מתפללים שהפלשתינים והישראלים יוכלו להגיע לפתרון של שלום לסכסוך ביניהם". עד אז, הבהיר, ישראלים אינם אורחים רצויים בשערי ביתו.התגובה הראשונה היתה של עלבון צורב. שמעתי בעבר על מקרים כאלה, אבל זו הפעם הראשונה שנתקלתי במקרה כזה בעצמי. החלטתי להשיב מלחמה שערה. חיפשתי באינטרנט את הכתובות של כל חברי אגודת התיירות במחוז קרי, שבראיין א'ושיי הוא אחד המכובדים שבהם, ושלחתי להם העתק של המסר שלו. "האם זו המדיניות שלכם שלא לקבל אורחים מישראל, או שאתם פשוט שונאים יהודים?", תהיתי.במקביל שלחתי עותקים מהאי­מייל המעליב ב'תפוצת נאט"ו', לכל מערכות העיתונים וכלי התקשורת המרכזיים באירלנד, גם זאת לפי רשימה שמצאתי באינטרנט, ומתוך תקווה שמישהו יעשה עם זה משהו. אידיאולוגיה במקום כסף חלף יום, חלפו יומיים ושלושה. איש לא ענה. כמעט התייאשתי, ואז, ביום רביעי שעבר קיבלתי שיחת טלפון פתאומית מאן לורסי. היא הציגה את עצמה ככתבת של ה'קרי מן', העיתון המקומי באזור מגוריו של א'ושיי, ושל ה'טיימס' של אירלנד, העיתון החשוב, הרציני והיוקרתי במדינה. "יש פה סיפור. בוא נעשה משהו בעניין", הציעה לי. "בשמחה", עניתי."אין לי בעיה עם העובדה שמישהו מותח ביקורת על מדיניות שרון וממשלתו", אמרתי. "גם בישראל מותחים חוגים רחבים, מימין ומשמאל, ביקורת נוקבת על הממשלה. זה לגיטימי במדינות דמוקרטיות כמו אירלנד וישראל. מה שלא לגיטימי, הוא שאדם פוסל אותי ואת משפחתי מלהתארח אצלו, לא בגלל דעותי הנפסדות, לא בשל היותי גזען או פאשיסט, רוצח סדרתי או פושע נמלט, אלא רק בשל היותי ישראלי ויהודי. כן, יהודי".אמרתי ללורסי שלבריאן א'ושיי אין שום בעיה עם ערביי ישראל. אחרי הכל, הם חלק מהעם הפלשתיני. יש לו בעיה עם ישראלים כמוני, יהודים, ולכן מההחלטה שלו נודף ריח עז של אנטישמיות.למחרת פורסמה הידיעה בהבלטה בעמודו הראשון של ה'טיימס' של אירלנד, ולהרחבה בעמודים 2­3, עם תוספת של פרשנות משפטית, לפ יה על­פי חוקי המדינה ניתן להעמיד לדין את האדון א'ושיי בגין אפליה על רקע דתי, לאומי וגזעני.הסיפור עורר תהודה עצומה. תוך שעות קצרות הוא הפך לנושא החם ביותר על סדר היום של אירלנד כולה. כמעט כל כלי התקשורת האיריים שלחו נציגים לשוחח איתי. צלמים וצוותים פקדו את ביתי, וקו הטלפון כמעט השתתק נוכח מבול הקריאות. המחשב בביתי איים לקרוס אף הוא, נוכח מתקפת האי­מיילים שקיבלתי מכל רחבי אירלנד.מפיקים של תוכניות אירוח שונות באותו ערוץ התחרו ביניהם, מי יעלה אותי ראשון לשידור וניסו לשכנע אותי שלא להתראיין ליריבים.במקביל התנהל באירלנד מרדף אחרי מר א'ושיי, האיש שחולל את כל המהומה. א'ושיי נדהם מעצם פרסום העניין: "לא ציפיתי בכלל שהעניין יגיע לתקשורת", אמר במבוכה לאן לוסי, הראשונה והיחידה שהצליחה לחלץ ממנו כמה משפטי תגובה."איסור כניסה לישראלים זה לא משהו ששקלתי בעבר, ואולי עוד אשנה את דעתי בעתיד, אם מצבם של הפלשתינים ישתפר", אמר. כשנשאל האם הוא אנטי­יהודי או אנטישמי ענה: "במפורש לא", והסביר: "ההחלטה שלי נבעה מעקרונות פוליטיים". על השאלה מהם אותם עקרונות, סירב לענות.כשנשאל האם א ינו חושש מנזק כלכלי שייגרם לו כתוצאה מהחרם שהכריז על תיירים מישראל, השיב ביוהרה: "יש דברים חשובים יותר בחיים מכסף". קצין התיירות מתנצל הסערה הציבורית במדינה לא איפשרה עוד לרשויות התיירות הרשמיות של אירלנד להבליג, למרות שבמשך ימים אחדים, לפני פרסום הפרשה, התעלמו לחלוטין מהמסר שלי. בגילוי דעת של רשות התיירות נאמר כי "אירלנד היא מדינה ידידותית של כל בני העמים וכל התיירים המבקרים בה מתקבלים בברכה".פרנק דונלדסון, קצין התיירות הבכיר של מחוזות קורק וקרי ושל דרום­מערב אירלנד, שלח לי את ההודעה הבאה: "אני מאוד מצטער שאני כותב לך באיחור, אבל הייתי ימים אחדים מחוץ למשרד. שמעתי את הראיון איתך לאחת מרשתות הרדיו. ראשית, אני רוצה להדגיש שכרשות תיירות אנו מקדמים בברכה תיירים מכל העולם. תיירים מעבר לים הם מרכיב חשוב ביותר של תעשיית התיירות האירית, ואיננו בוחנים את לאומיותו של התייר. אנו מקבלים בברכה כל אחד. מבחינתנו כולם ידידים. כולנו מצרים על כך ונהיה מוכנים להגיש לך כל סיוע. אם תגיע לאזור, אשמח לארח אותך לארוחת צהריים".לעומת התגובה הצוננת הזאת, הוצפה תוכנית הרדיו המושמעת ביותר במדינה, 'מורנינג אירלנד' בתגובות אוהדות ביותר של אזרחים, שגינו את א'ושיי והציעו את בתיהם חינם אין כסף.רוד סטיוארט הציע להעמיד לר שותי בית נופש חינם. פליסיטי צילצלה ממחוז מאיו והציעה אירוח חינם. דיויד פוטר מדונגיל, אזור אחר באירלנד, אמר כי ישמח לארח אותנו בזרועות פתוחות. פרגוס ביירן הציע וילה גדולה במערב קורק ואורלה קולינן אמרה כי היא מעמידה לרשות האורחים מישראל את ביתה בכפר פייאקל, מולדת המוסיקה העממית של אירלנד.הסערה הציבורית הלכה וגדלה. מכל עבר זרמו לתחנות הרדיו הודעות גינוי לחרם של א'ושיי על התיירים מישראל, וכולם כינו את ההחלטה "בושה", "חרפה" ו"מעשה של קלון". אומה מכניסת אורחים בשלב זה עבר הטיפול בפרשה קפיצת מדרגה, לרמה הלאומית הבכירה. ה'בורד אוף אליט', לשכת התיירות הממלכתית של אירלנד, נזעק לטפל בעניין ולנסות לכבות את השריפה בעודה באיבה.לאירלנד קשרי תיירות טובים עם ישראל. בשנתיים האחרונות פועלות טיסות ישירות לדבלין ומדי שבוע פוקדים את אירלנד כ­500 תיירים מישראל. מספר התיירים בשנה היוצאת הגיע לכ­5,000 והמגמה בסימן עלייה.לפני כשבועיים ביקרה בישראל משלחת רמת דרג של תיירנים מאירלנד, במטרה לעודד את התיירות הישראלית לארצם. האירים חששו שהפרשה תמוטט את התיירות מישראל ותגרום לתגובות קשות גם בקרב יהודי ארצות הברית, שכן לתמונת המחאה נכנסו שני גופים רבי­עוצמה ­ 'הליגה נגד השמצה' ו'מכון ויזנטל'. אלה שלחו מכתבי מחאה לשגריר אירלנד בוושינגטון.התוצאה היתה פנייה בהולה של רשות התיירות הממלכתית לשגריר אירנלד בישראל, פטריק הנסי. השגריר התקשר אלי, התנצל בשם עמו וממשלתו, והבטיח כי תיירים מישראל הם אורחים רצויים מאוד בארצו."מעולם לא קרה לנו מקרה כזה בעבר. אנא קבל את התנצלותנו. איננו מערבבים תיירות עם פוליטיקה", אמר השגריר. הוא גם בישר לי כי לשכת הת יירות הממלכתית של ארצו החליטה להזמין אותנו להיות אורחיה הרשמיים בקיץ הבא, בניסיון לחסל את הפרשה."זה ארוע בודד. אסור להקיש ממנו לגבי יחסם של האירים לישראלים. אנחנו אומה מכניסת אורחים. יש לנו מוניטין כזה בכל העולם", אמר השגריר.אלא שלא כולם סברו כמוהו. כמה מהאי­מיילים שקיבלתי הכילו ביטויים אנטישמיים מעליבים ותמיכה בעמדתו של ברייאן א'ושיי: "רוב העם האירי תומך בעמדות שא'ושיי הביע בכמתבו אליך", כתב לי אדוארד סווייני. ר. אוטול היה בוטה יותר: "מוטב שתישאר בבית. אתה ושאר הישראלים לא רצויים אצלנו"."מה אתה בכלל מתפלא?", שאל אותי בידידות עיתונאי אירי שטילפן לביתי מדבלין. "לאירלנד יש עבר אנטישמי משלה". הוא הזכיר מקרה בעיר קילרני, בראשית המאה שעברה, שזכה לכינוי 'הפוגרום של קילרני'.וזה הסיפור: הכומר המקומי האשים את היהודים בכך שהם משתמשים בדם ילדים נוצרים לצרכי פולחן, אירגן נגדם חרם כלכלי ואילץ אותם לעזוב את העיר ולעקור בבושת פנים ובחוסר כל למקום אחר באירלנד.את הסיפור הזה ציינתי בהרחבה, בכתבה שהזמין אצלי עורך העיתון הנפוץ 'אירלנד ביום ראשון'. הזכרתי גם את התנהגותו של שגריר אירלנד בברלין, בתקופת מלחמת העולם השנייה: הוא מנע אשרות כניסה מפליטים יהודים שביקשו מקלט בארצו."אם אתם רגישים כל­כך לזכר השואה, מדוע אתם ממשיכים להרוג נשים וילדים פלשתינים, במקום לצאת מהשטחים?", שאל אותי בארסיות המנחה בתחנת הרדיו הפופולרית 96F.M.לו ולאחרים ניסיתי להסביר את ההבדלים בין סכסוך הדמים באירלנד לבין הסכסוך הישראלי­פלשתיני. "תראו בעצמכם כיצד שתי קהילות נוצריות מתורבתות, דוברות אנגלית ומערביות, נאבקות אחת בשנייה עד זוב דם, בצפון­אירלנד, בלי יכולת להגיע לפתרון. אם אצלכם זה כל­כך קשה, תארו לכם עד כמה מסובך המצב במזרח התיכון. פתרונות פשטניים של נסיגה לא יביאו לשום פתרון, בלי סיום הטרור". המזל הרע של א'ושיי יותר משבוע עמדתי לבדי בחזית ההסברה של ישראל, מנסה בכל כוחי להציל את כבודה האבוד של המדינה ואזרחיה. במשך כל אותה תקופה גם לא שמעתי מלה וחצי מילה מהקהילה היהודית של אירלנד. שם מעדיפים ככל הנראה להנמיך פרופיל כשענני סערה מתקדרים מעל לראשם."המזל הרע של בראיין א'ושיי שהוא שלח את האי­מייל הלא­נכון דווקא לעיתונאי", אמר לי השגריר האירי.במהלך השבוע האחרון קיבלתי שיעור מאלף, עד כמה קשה למכור בימים אלה את מדינת ישראל בעולם. עד כמה המסר הישראלי הוא מטבע שאינו עובר בקלות, ועד כמה אנחנו לא­פופולריים בחו"ל. התנחמתי לפחות בעובדה שהרמתי את הכפפה שא'ושיי זרק לעברי, והשבתי לו כגמולו, ושאנוכי, הקטן, הצלחתי להכתיב במשך שבוע ימים את סדר היום הציבורי של מדינה שלמה.בסוף השבוע האחרון פלט מכשיר הפקס בביתי הודעה יוצאת דופן. בעליו של מלון במרכז בלפאסט, השסועה והמדממת, בצפון אירלנד, כתב לי: "אנחנו יודעים מהו טרור. אתה ובני משפחתך מוזמנים להיות אורחים רצויים שלנו, בכל עת שתחפצו".עניתי לו בנימוס שאת הביקור בבלפאסט אני דוחה לפי שעה. רק זה חסר לי, בלפאסט. יש לי מספיק בירושלים.