ביקורת טלוויזיה / חנוך דאום התיקון. ערוץ 8 15/10/02 טברייני חביב כבן שלושים נכנס לביתה של הרבנית קוק ומבקש שתתפלל עבורו, משום שהוא צריך בדחיפות 40,000 שקלים. "רוץ לכותל", אומרת לו הרבנית. "תגיד הרבה פעמים אבא מיליונר, אני עני ואביון. בעמידה. מה זה 40,000 עבור ריבון העולמים? זה אפצ'י". שבע רצון יוצא הטברייני לדרכו. האם הוא השיג 40,000 אלף שקלים הודות לעצת הרבנית קוק? יש להניח שלא. האם הוא ישוב אליה לבקש עצה? יש להניח שכן. מדוע? משום שלא 40,000 שקלים דרושים לו. דרושה לו ברכה. דרוש לו חום. גם מי שצפה רק בכמה דקות מהסרט המרתק של טליה פינקל מבין היטב, כי הכי קל זה לעשות מהרבנית קוק קציצות. זה גם לא ממש בלתי הוגן. יש באורח החיים שלה משהו באמת מוטרף, במידה רבה גם מסוכן. העברית שלה בלתי תקנית, היא נראית קצת, אעפס, הרבנית קוקו, והפילוסופיה שלה מתומצתת במשפטים מרהיבים כמו: "אלוהים, אני חולה עליך", ו"בשבת נוכל חמין, במקום בנזין". אבל מי שפוטר את התופעה המגולמת באישיותה של הרבנית קוק בשיגעון בלבד, הוא אדם יהיר וחסר תרבות אשר עושה לעצמו חיים קלים: בניגוד גמור לרבנית הקלאסית, המתעסקת בעיקר בהכנת הקוגל לאורחים של בעלה הרבן, ק וק היא רבנית אקטיבית, סוג של פמיניסטית לטנטית, מנהיגה רוחנית בזכות עצמה. להפוך אותה לאיזו גברת מודרנה בחצאית יהיה מגוחך, אבל גם להתרכז רק בטרלול המאפיין אותה ובסחיטה הרגשית שהיא מפעילה על מעריציה יהיה מטופש, שכן בדרכה ההזויה, קוק היא חדשנית מאוד: בניגוד לחצרות הצדיקים ממין זכר היא מסרבת בתוקף ליטול שכר על פעולתה, היא מכריזה כי בנה יוכל להינשא לבת עדות המזרח והיא האישה החרדית היחידה אשר גם גברים מגיעים לקבל ממנה ברכות. בשביל זה יש טלוויזיה. ימי שני בערב, ערוץ 8 וערוץ 1. פתיחת מושב הכנסת, ערוץ 1גם אם מבחינה טכנית המשדר החגיגי של הערוץ הראשון לרגל מושב הפתיחה של הכנסת היה סביר, הוא היה מעניין פחות מההיסטוריה המוניציפלית של דליה איציק. מי שהחליט לפרוץ לשידור עם כל אורכו ורוחבו של הקשקוש הזה ולהשמיע עד תומם את נאומיהם של ראש הממשלה וראש האופוזיציה הוא איש תמהוני. פחות תמהוני הוא (השגיחו בלינק המפתיע) מה שנהיה מערבי יום שני, דווקא באזורים דלי הרייטינג: די בשקט, בלי להצטעצע יתר על המידה, הפכו ערוץ 8 וערוץ 1 את יום שני בערב לאיזור טלוויזיוני משובח, מקורי לגמרי ובעיקר כזה המייצר אלטרנטיבה גבוהת מצח לערוץ השני. בערוץ 8 משודר בקביעות ב­21.30 סרט תעודה ישראלי ברצועה המסתמנת כאיכותית ומעניינת, ומיד אחר כך, ב­22.25 בערוץ 1 משודר הסיפור האמיתי (אתמול שודר הסרט המעניין לסהרה בכסא גלגלים), רצועה תיעודית מקורית שיש בה יותר סיפורים טובים משאינם טובים. העשייה הדוקומנטרית הזו איננה מסחרית כמו שידור חוזר מספר שבע של ילדים סורגים, אבל היא עושה רק טוב לעור הפנים. שתי שאלות: * שחקן הפועל תל­אבי ב מתן נאור אמר לכתב ערוץ הספורט, כי "צריך להוריד לאוהדים את הכובע". השאלה היא, נאור, האם במקום להתחיל להוריד למאות אוהדים את הכובע, לא יותר קל להיצמד למסורת וסתם להסיר אותו בפניהם? * ערוץ חמש פלוס שידר אמש בשידור חי את משחקן של מכבי תל­אביב ובני השרון. מי שאין לו הכסף לחמש פלוס נאלץ לצפות באותו זמן ממש בשידור חוזר של אנהיים נגד מינסוטה, במסגרת ליגת הבייסבול האזורית. אז אולי שערוץ הספורט יודה כבר שערוץ חמש פלוס הוא ערוץ חמש הישן והטוב, וזה רק ערוץ חמש ששינה פניו, לערוץ חמש מינוס?