 | | | לקבלת המנהל, המורים יעברו להקשב! | |
|  | | תופעה: קצינים בכירים בצה"ל יוצאים לאזרחות והולכים לנהל תיכונים | |
| | | |  | | | קרולין ארוניסריינהרץ
14/11/02 | | | | |
| |  | הם השאירו מאחוריהם את הנשקים, את הטנקים ואת המטוסים, נפרדו מיחידות האם ומהפקודים, והחלו לרוץ אחוזי להט אחר בנק מטרות חדש. כך, תחילה בטפטוף ואחר כך במבול גדול, החלו קצינים בכירים שפרשו מצה"ל לכבוש את הקרקע המוגנת של מערכת החינוך בישראל. ברחבי ישראל יש היום כמה עשרות מנהלי תיכונים וחטיבות ביניים (במשרד החינוך טוענים שאין בידיהם נתונים מדויקים) שמונו לתפקידם כשמאחוריהם ניסיון רב בשטח הלחימה אולם אפס ניסיון בתחום החינוכי. איך הצליחו אנשים ללא ותק בהוראה ובחינוך לתפוס למורים את עמדות הניהול? ובכלל, האם זו תופעה מבורכת? | |  | |  |
| |  | |  | מי פנוי לניהול תיכון?
| | | | | | בשנת 96' תפס אלוףמשנה במיל' נחום חופרי את הכיסא הכי מרופד בתיכון אוסטרובסקי ברעננה. זו הייתה שנה גורלית עבורו. בפעם הראשונה בחייו תיפקד כמנהל בית ספר והיה נתון לעיניהם הבוחנות והמודדות של העירייה, משרד החינוך, המורים, התלמידים וההורים. בחירתו לתפקיד הייתה שנויה במחלוקת: לא היה לו רקע בהוראה או בחינוך, ואת יותר מעשרים שנותיו האחרונות בילה במערכת קשוחה, בירוקרטית ולא דמוקרטית צה"ל. הוא היה אמנם מבין 20 הקצינים שנבחרו בשנה הקודמת ללימודים בבית הספר למנהיגות חינוכית בירושלים, אך הפסיק אותם בטרם עת. גם תעודת הוראה להתהדר בה לא הייתה לו. ובכל זאת, שש שנים אחרי, תיכון אוסטרובסקי ממשיך לתפקד, ואולי אף יותר מאשר קודם. העירייה, ארגון המורים והקולגות משבחים ומחמיאים."אני אוהב ילדים, אני אוהב להשפיע, ולמעשה, יש משהו מאוד דומה בין המסגרת הבית ספרית לצבא", מסביר חופרי את הסיבות לבחירת ניהול בית ספר כקריירה שנייה. "גם אבי ואשתו, ואפילו דודתי, היו מנהלי בתי ספר, כך שבעצם כל שנותיי חייתי את חוויית ההוראה והניהול בבית. כשפרשתי מצה"ל היה לי ברור שזה הכיוון הנכון". חופרי, ש היה מפקד של שתי טייסות ושל מחלקה במטה חיל האוויר, מתגאה בכושר המנהיגות שלו, וטוען שיכולות ניהול ממשיות לא רכש דווקא בצבא. "אני מגדיר עצמי כמנהיג חינוכי ולא כאדמיניסטרטור", הוא מנסה לרכך את הנוקשות המאיימת שבתדמית הקצין הצבאי, "המשמעת שהנהגתי בטייסת הייתה חינוכית, לא היה לי כל עניין במשמעת נוקשה, וכך גם בבית הספר".חדרו בקומה השנייה של התיכון פתוח לכל עובר אורח, וחופרי לא מהסס לקטוע את עיסוקיו עבור כל אחד מהם. "יש מכות, אתה צריך לבוא להפריד", מודיעה מורה נרעשת. "התלמידים לא רוצים לבוא לטיול בגלל הלינה באוהלים תדבר איתם", מבקשת מורה אחרת. "אפשר לקבל חזרה את הטלפון הנייד שהחרמת לי?", שואל תלמיד בחיוך חצי מבויש. חופרי נענה, שקט, מחויך, נכון לכל משימה. חופרי לא לבד. עד לפני חמש שנים היה סגןאלוף אריק הלוי מפקד קרבי בצבא. בתפקידו האחרון שימש כסגן מפקד חטיבת חי"ר ביהודה ושומרון, והיום הוא מנהל תיכון תל אביב בכפר סבא זו השנה הרביעית. "כשהשתחררתי מהצבא הציעו לי בלשכה להכוונת קצינים משוחררים לעשות הסבה לניהול בתי ספר. חשבתי על כך רבות, וככל שדשתי בנושא, הגעתי למסקנה שלמעשה עסקתי בחינוך ובהקניית ערכים במשך כל שירותי הצבאי והחלטתי ליישם את הידע והניסיון שצברתי בחינוך בני נוער".הלוי נרשם ללימודי ההכשרה האקדמיים במכללת בית ברל בכפר סבא. בית ברל הוא המוסד הרשמי בארץ המסב מאז 87' קציני צבא פורשים לניהול בתי ספר. לפי התוכנית, יש לעבור תחילה הכשרה בהוראה (שנה אחת) ולאחר מכן הכשרה בניהול בתי ספר (שנה נוספת). בסוף שנת הלימודים הראשונה כבר החל הלוי ללמד בתיכון תל אביב בנתניה את התחום בו השיג במהלך שירותו תואר ראשון היסטוריה כללית. הלוי: "לאחר חצי שנה כמורה בתיכון בנתניה, החליט מנהל הרשת של תיכון תל אביב שאני מתאים לניהול. מוניתי לסגן מנהל בסניף בתל אביב, ולאחר שלושה חודשים כבר הועברתי לניהול התיכון בכפר סבא. הפכתי למנהל חצי שנה לפני שסיימתי את לימודי הניהול בבית ברל. הם עדיין ממשיכים לפנות אליי משם כדי שאשלים את התעודה, אבל אני לא מבין לשם מה הרי אני כבר מנהל!".מה רצית לשנות כמנהל בסניף של תיכון תל אביב?"חשוב להבין שנמצאים כאן תלמידים שלא מצליחים בתיכונים רגילים, בשל בעיות כמו חוסר קשב וריכוז. המוטו שלי היה שאין תלמיד שלא יכול לגשת ל בחינות הבגרות, אך רצוי שתהיה לו תחילה בגרות באופי. הבנתי שעם בני הנוער של היום כדאי להתחיל במשמעת, בערכים, בציונות, באחריות אישית הידע יבוא אחר כך". המשמעת בבית הספר היא אחת מאבני היסוד שמנהיג הלוי. "אני מקפיד במהלך היום על שקט בכיתה ובבית הספר, ומשתמש בסמכות שלי אגרוף ברזל בכפפות של משי", הוא מסביר. "כשתלמיד מפריע או מתנהג לא יפה, השאגות שלי מהדהדות בכל התיכון. לתלמידים ברור שלא כדאי להם לעבור עבירות משמעת".כאשר תלמיד מאחר מעבר לחצי שעה לשיעור או אינו מכין שיעורי בבית, יש לו "שעה ביציאה", בדומה לנהלים בצבא. הלוי: "בסוף היום אני מרכז את כל התלמידים הללו בכיתה למשך שעה נוספת של לימודים. הם מקבלים ממני עבודות ושיעורי כיתה, ואני נמצא שם ומשגיח עליהם. אם יש אלימות פיזית קשה בבית הספר, אני מיד מתקשר למשטרה, ובכל חיסור של תלמיד אני מתקשר להורים. בכלל, ההורים מעורבים הרבה בחיי התלמידים".הלוי מקפיד לתת להם דוגמה אישית בעבודה מסורה ואחראית ובלבוש הולם, מעביר להם שיעורים על ערכים וציונות, ובכל בוקר דואג לקדם את פניהם בכניסה לבית הספר. אם זה נשמע מעט דומה למסרים שמכוו נים כלפי טירונים בצבא, לא התבלבלתם. הלוי מאמין שאת כישורי הניהול שלו אכן רכש בצה"ל: "באופן כללי אני מיישם דברים שלמדתי בצבא, אני לא בטוח שאני משתמש בטכניקות שלמדתי בבית ברל. אני דוגל בעיקרון 'קשה באימונים קל בקרב', על משקל 'קשה בלימודים קל בבחינות הבגרות'". עם זאת, גם משרדו פתוח בפני כל תלמיד או מורה, ועיקרון "הדלת הפתוחה" חשוב בעיניו מאוד. תלמידתו לשעבר, מעיין כהן, שהפכה השנה למזכירתו טרם גיוסה לצה"ל, מספרת בהתרגשות על הערצה והערכה של תלמידי בית הספר אליו. "האהבה אליו היא מתוך כבוד לאדם שהוא", היא מנסה לתאר את התחושות, "כמה שהוא קשוח ועצבני, כשצריך יש לו פתיחות גדולה. המון תלמידים באים להתייעץ איתו ולספר לו דברים אישיים שעוברים עליהם. בכלל לא משנה מי אנחנו, הוא תמיד יעשה הכל כדי שכל אחד מאיתנו ירגיש חכם ורצוי". | | | | |
| | | | | מי בכלל צריך הכשרה?
| | | | | | נדמה שתופעת הקצינים הפורשים, שמוצנחים אל מערכת החינוך, אף שלא היו בהכרח צנחנים, הולכת וגוברת. בשנים האחרונות נשאבים יותר ויותר קצינים פורשים מצה"ל למשרות ניהול בתי ספר במקומם של אנשי החינוך הוותיקים. באזור השרון ניתן למצוא, מלבד חופרי והלוי, גם את אלוףמשנה במיל' אלכס שניידר בבית הספר המשותף בכפר שמריהו (שנמצא השנה בשנת שבתון). בשנותיו האחרונות בצבא עסק שניידר בדיפלומטיה צבאית, היה מפקד הקישור לאו"ם ומאוחר יותר עסק בשיתוף פעולה אסטרטגי מול ארצות הברית. כאשר השתחרר מהצבא, ניהל את כפר הנוער דוד רזיאל בהרצליה, פנימייה לילדים ממשפחות מצוקה, שהקימה אמו בסוף שנות ה.50 אלוףמשנה במיל' נחום כץ היה קרוב להתמנות לניהול תיכון מטרוווסט ברעננה, אם רק היו מבטיחים לו משכורת גבוהה יותר. כץ, שבתפקידו האחרון פיקד על בסיס החינוך "מחווה אלון" ויצא לאחר שחרורו מצה"ל לשליחות בחו"ל, ניהל במשך שלוש שנים את החטיבה העליונה למדעים ואמנויות בחדרה. לאחר שלא קיבל את ניהול בית הספר כולו, הכולל גם את החטיבה התחתונה, הגיש מועמדות לניהול מטרוווסט.גם בתל אביב יש ייצוג לצבא. אלוףמשנה במיל ' דוב אורבך, לשעבר ראש מחלקת ההשכלה של צה"ל, מנהל את עירוני ה'. סגןאלוף במיל' רוני נתן, לשעבר קצין פרויקט במגזר הטכני של חיל האוויר, מנהל את בית ספר היסודי גבעת התמרים ביפו. וכמובן גם לראש העירייה הנוכחי, תתאלוף במיל' רון חולדאי, אשר פיקד על שני בסיסים בחיל האוויר, לא ישכחו את שנות הניהול בגימנסיה הרצליה. חיפה לא ויתרה גם היא על הגאווה הצבאית, והכתירה שוב למנהל הכללי של בית הספר הריאלי בעיר את תתאלוף רון כתרי, מי שהיה דובר צה"ל עד לאחרונה, ולפני קדנציית הניהול הקודמת פיקד על יחידות מודיעין. בבתי ספר ברחבי הארץ האחרים ניתן למצוא נציגי צה"ל נוספים.אנשי צבא לא מעטים מציגים עצמם כמועמדים לוועדות המכרזים העירוניות, שאחראיות לרוב על בחירת מנהלי בתי ספר. מכללת בית ברל מעניקה מדי שנה תעודות "מנהל בית ספר" ל35 בוגרים שהחלו את המסלול כקציני צבא, ועשרות רבות של בוגרי המסלול משתלבים במערכת החינוך מדי שנה כמורים. ד"ר רינה ברקול, היום היועצת האקדמית של המסלול ובשנים האחרונות המנהלת שלו, טוענת שלאחרונה ניכרת מגמת עלייה במספר הנרשמים. "אנו נמצאים בישראל במצוקה קשה של הכשרת מורים", היא מסבירה, "השכר אינו אטרקטיבי, יש מעט פניות לתחום, ורמתם של הפונים אינה מן הגבוהות. בשל כך יש פנייה לציבור של אנשים בשלים ומוכשרים המתלבטים לאן לפנות בקריירה השנייה".ואכן, לא מעטים האנשים המלמדים עליהם רק טובות. ד"ר סילביה פוגלביז'אוי, סוציולוגית ואחת המורות במסלול, מעריכה מאוד את הקצינים הפורשים: "הם אנשים נהדרים, בעלי ניסיון חיים וניסיון אנושי גבוהים. יש להם הרבה מאוד מה לתרום למערכת, ואני תמהה מדוע לא עשו מלכתחילה קריירה חינוכית". הקצינים, מצדם, מלאי גאווה על עברם הצבאי, טוענים שהם רואים בתפקיד הניהול כשלב שני בחייהם בו יוכלו להמשיך לתרום ולהשפיע בתוך מסגרת ברורה. בחירתם לתפקידים במערכת החינוך על שום מעלותיהם הרבות קשורה ללא ספק גם לחשיבות ולהערכה הניתנות למערכת הביטחון בישראל. חופרי טוען כי "ועדת המכרזים, לפחות זו שברעננה, כוללת הרבה גברים, כאשר השירות הצבאי הוא חלק חשוב מבחינתם". | | | | |
| | | | | סרן יכול להיות מח"ט?
| | | | | | שיחות אישיות עם הקציניםמנהלים מבהירות שהם נחלקים לשני סוגים: אלו שעברו הכשרה במכללת בית ברל (או לפחות השיגו תעודת הוראה) ואלו שהתקדמו בלעדיה. מלבד שניידר, לו הייתה תעודת הוראה עוד טרם התמנה לתפקידו הקודם כמנהל בית ספר רזיאל בהרצליה, ונתן והלוי שהלכו בדרך המסורתית של בית ברל אצל האחרים המצב שונה. חולדאי וכתרי התמנו למנהלים ללא כל רקע בהוראה. חופרי, כפי שהוזכר קודם, התמנה למנהל טרם סיים את לימודיו (את תעודת ההוראה השלים בהמשך). אורבך התמנה למנהל ללא תעודת הוראה רשמית, אך עם עבר עשיר בהדרכה ומתודיקת לימודים. כץ, שעסק בפעילויות חינוך בעברו, התמנה בזמנו למנהל החטיבה העליונה של בית הספר למדעים ואמנויות בחדרה אף הוא ללא תעודת הוראה. רק לאחר שנה החל את המסלול בן השנתיים בבית ברל. על אף שההנחה כי מפקד בצבא הוא בבסיסו מנהל, רן ארז, יו"ר ארגון המורים, טוען שההכשרה הייחודית היא תנאי הכרחי לבחירתם כמנהלי בתי ספר: "התפקיד אינו מתאים לכל אחד, ויש צורך בהכשרה מיוחדת. ועדת המכרז, הקובעת מי מהמועמדים הוא המתאים ביותר, צריכה לבחון רק את אלו שהם בעלי הכשרה". אולם צבי קניג, ראש אגף החינוך בעיריית רעננה, מי שהיה אחראי למינויו של חופרי ומאוחר יותר למועמדותו של כץ למטרוווסט, חושב אחרת: "כאשר אנחנו בוחרים מועמד, יכולת הניהול היא החלק החשוב ביותר. אם אינו מומחה בתחום ההוראה ישנם יועצים שיוכלו למלא את הפונקציות הללו במקומו". למשמע דברים אלו, לפיהם הידע בהוראה הם רק בבחינת בונוס אצל מנהל, נרעשת פוגלביז'אוי: "ניהול מהסוג הזה מעיד על חוסר הבנה של מהות הארגון החינוכי. כדי להפעיל בני אדם צריך ללמוד להבין אותם, חייבים להכיר את המורים, הילדים, ההורים והוועדות השונות. התייחסות כזו היא בבחינת עלבון לחינוך וחוסר שפיות. האם כדי לנהל ארגון כלכלי, לא צריך להבין כלל בכלכלה?".עופרה דונסקי, מנכ"לית הסתדרות המורים, מסכימה: "כדי שהמנהלים יוכלו לדבר אל המורים בגובה העיניים, כדי שיבינו מה המשמעות בהטלת מטלות על המורים וכדי שידעו איך להתמודד עם התלמידים הם צריכים לחוות על בשרם את ההוראה". "אסור לתת לאדמיניסטרטור לנהל מוסד חינוכי", מוסיף ארז, "מנהל צריך סמכות חינוכית כלפי המורים, לדעת להדריך, לדון איתם ולמצוא יחד פתרונות לבעיות שעולות. אנחנו התנג דנו מאוד למינויו של חולדאי לגימנסיה הרצליה, שהרי לא סיים לימודים בבית ברל והצליח לזכות בתפקיד על שום דרגותיו וקשריו האישיים. גם מחליפו, אלוףמשנה דרור אלוני, נכשל ופוטר, ונמצאו גם כישלונות ניהוליים בבתי ספר בשדרות ובקרית גת".חולדאי, הידוע כמי שנטה להנשיר תלמידים חלשים מבית הספר במקום לתמוך בהם, וזכור במסר כי תלמידים הנמנעים מעישון סמים הם "חנובנים", סירב להתראיין לכתבה. אולי אפשר להתנחם באופן בחירת המנהלים בעיריית כפר סבא, ממנה נמסר כי "לניהול בית ספר ייבחר המועמד הטוב ביותר, שלו הניסיון העשיר ביותר בחינוך. ניסיון ניהולי צבאי אינו מהווה תחליף לניסיון במערכת החינוך. כמו שלא ייבחר לתפקיד מהנדס העיר קצין בכיר בצה"ל שאיננו מהנדס, כך לא ייבחר לניהול בית ספר מי שאין לו ניסיון חינוכי וניהולי במערכת החינוך". חשוב לציין כי ארבעת המנהלים של התיכונים העירוניים בכפר סבא הם בוגרי מערכת החינוך (תיכון תל אביב הוא בבחינת בית ספר פרטי).נראה שעיריית כפר סבא דורשת יותר מקצועיות מאשר הכשרה קצרה. ארז מאוד תומך. לא רק שהוא מתעקש להכשרה אקדמית ראויה עבור אותם קצינים פורשים, הוא טוען שיש להכשירם גם בשטח. "קודם שיהיו מורים למשך שנהשנתיים, ואחר כך יעברו לתפקידי ניהול. לא יכול להיות מצב שאדם יהיה מנהל לפני שעמד בפני כיתה לאורך זמן, כמו שלא ימנו סרן לתפקיד מח"ט טרם זמנו". באופן מפתיע, דווקא מנהלים שהצליחו לטפס אל התפקיד הרם מתחתית מערכת החינוך בעוברם תפקידים של מורה, מחנך, רכז שכבה, סגן מנהל ומנהל טוענים בחלקם כי אין זה תנאי הכרחי לניהול. "המנהל הוא אמן ביחסי אנוש, 90 אחוזים מהתפקיד שלו הם תקשורת עם המורים, התלמידים, ההורים, המעסיקים", טוען אדי שוורץ, מנהל תיכון רוטברג ברמת השרון. "מי אמר שלשם ניהול המערכת צריך לבוא מבפנים? מערכת ארגונית שוחקת כמו זו זקוקה לעתים לאדם בעל רעיונות אחרים". ואיך יידע המנהל לתקשר עם כל אלו אם אין לו ניסיון? "מספיק שמנהל יהיה אדם פתוח וקשוב, סובלני, יוזם ומלא אהבה לבני נוער. אנשי צבא בהחלט יכולים להיות כאלו. אפשר לראות לדוגמה את חופרי, שהוא מאוד מצליח". גם רחל אלרן, מנהלת מטרוווסט היוצאת, בעלת תפיסה דומה: "הכל תלוי בבן אדם. אדם שמוכן ללמוד את כללי המערכת יצליח, הכל עניין של פתיחות. אם אדם בא למערכת ומאמין שהוא יודע הכל הוא יהיה כישלון".כשמבררים עם המנהליםקצינים את סוגיית ה"פתיחובת", הם לרוב לא מעלים בעייתיות. שניידר טוען שכמנהל בית ספר הוא משתדל ללמוד כל הזמן: "כאשר התחלתי לנהל את בית הספר בכפר שמריהו לא ידעתי, למשל, איך מקנים כישורי כתיבה וקריאה לילדים בכיתות א' וב' שהייתי אחראי עליהן. למדתי את הנושא שנה וחצי כדי להבין איך להתמודד איתו. בראייתי, המחויבות שלי ללמוד היא חלק מהכישורים הניהוליים שלי". כתרי, שמאמין כי החוכמה הגדולה היא לדעת לנהל את אלו שמתחתיך ללא צורך בניסיון בהוראה, טוען ש"בשל כך התפקיד שלי מחייב פתיחות ולימוד כל הזמן. אני מגדיר את עצמי כתלמיד שבא כל יום ב8:00 בבוקר ליום לימודים חדש"."הפתיחות והנכונות ללמוד מאפשרות לקצינים המנהלים ללמוד תוך זמן קצר את התפקיד, על כל המורכבות והתובענות שבו", טוענת ברקול, העוסקת במחקר אקדמי אודות תופעת הקצינים הפורשים ההופכים למנהלי בתי ספר. "ככל שהשנים עוברות הם לומדים להעריך את תפקידם, לכבד את המורים ולהזדהות עם הקשיים של העוסקים במלאכה". | | | | |
| | | | | המנהל בעד התלמידים?
| | | | | | אבל השנים הראשונות קשות. המורים נוטים להביע התנגדות לאיש הצבא, שכמעט במחטף תפס את התפקיד שייחלו לו שנים, והתלמידים נאלצים להתמודד עם מנהל שמדבר בשפה אחרת משהכירו. הפתיחות המבוקשת לא מעלה בהכרח תוצאות חיוביות בהתחלה. "לא הבנתי את הקוד של המורים, למרות שעסקתי בכך המון", מתוודה חופרי לגבי שלבי הקליטה, "למה הם מתכוונים כשהם אומרים 'לא' או 'כן'? לאט לאט הצלחתי להבין, למשל, את הזרמים התתקרקעיים של חדר המורים. עם זאת, לא באתי מ'למעלה' לחדר המורים, ואפשר שבגלל זה המורים קיבלו לעתים את השגיאות שלי. אני הוצנחתי, אבל אני מאמין שלא צנחתי עליהם".חופרי ממשיך ומתאר את אחת הבעיות שעולות כמעט בכל בית ספר שאותו מנהל קצין לשעבר חוסר גיבוי למורים ולעבודתם. "הגישה הפתוחה שלי הובנה כביטוי של רכות, ורק מאוחר יותר הבינו המורים והתלמידים שאין זה מעיד בהכרח על התפשרות. אולם הבעיה הייתה כאשר המורים, מצדם, קיבלו את הפתיחות שלי כהליכה עם התלמידים. הם ראו בכך אי מתן גיבוי. למשל, אם מורה לקחה לתלמיד את המחברת ושלחה אותו אליי, אני פשוט החזרתי את התלמיד לכיתה עם פתק שתחזיר לו את המחברת. בי טלתי את הסמכות שלה. הייתי מוכן, לדוגמה, לקבל אליי לשיחה את התלמיד והמורה ולהתייחס אליהם כשני צדדים שווים לדיון. פילוסופית זה נכון, אך לקח לי זמן להבין שבמציאות זה לא נכון, במיוחד כשמורה ניצב לבדו מול כל התלמידים. ההתייחסות הזו נבעה מהעובדה שניסיתי לתרגם את הפילוסופיה החינוכית שהייתה לי כשפיקדתי על טייסת, אל בית הספר. עם הזמן הבנתי שזה שונה". היום מתגאה חופרי בקשרים טובים עם המורים ובגיבויים, ואין לו כלל בעיה שיתראיינו לגבי דעתם על אופן ניהולו. עם זאת, מורים מאוסטרובסקי לא הסכימו להתראיין בשום פנים ואופן. משיחות עם מורות מבתי ספר שונים, שבקושי הסכימו לדבר וסירבו בכל תוקף להיחשף חלקן מחשש לנקמנות עולה בעיית הגיבוי שנתקלו בה לא פעם אל מול הקצינים המנהלים. "אין כלל הבנה לתפקיד שאני ממלאת ולצורך שלי בסמכות אל מול התלמידים. לא ייתכן שאני מענישה תלמיד והמנהל מבטל את העונש", טענה אחת מהן. "הסיבה לכך", הסבירה מורה אחרת, "היא שהמנהל עסוק בריצוי התלמידים וההורים במקום להגן על התהליכים החינוכיים".אולם אורבך, למשל, לא רואה בכך שום בעייתיות. "יש להתייחס אל התלמידים ואל ההורים במידה מסוימת כאל קליינטים. הם הם הקליינטים של בית הספר, ולא המורים. בית הספר לא נועד לספק למורים עבודה. המורים שלי זוכים בגיבוי אבל לא בגיבוי אבסולוטי. ארגון נאור צריך להתבסס על עקרונות של צדק".שניידר והלוי הם בין הבודדים שעוד מוחים אצלם המורים תמיד מקבלים גיבוי. "לא רק שאני תומך במה שהם עושים", טוען הלוי, "אלא בנושא של עונשים אף מקצין ומחמיר. זאת, כמובן, אם המורה לא חורג מהנהלים בבית הספר". | | | | |
| | | | | למה בוטלה התלבושת האחידה?
| | | | | | האם הקצינים המנהלים סחבו איתם את הערכים ואת אופן העבודה מצה"ל, או שהפקידו אותם בבקו"ם כשהשתחררו? הדעות חלוקות. "מרבית מאנשי הצבא שהגיעו לניהול הם מאוד דמוקרטים ומשתפים", אומר שניידר, שחוקר את הנושא לטובת עבודת דוקטורט. אבל הצבא מבוסס על היררכיה ופקודות."דיפלומטיה צבאית (תחום עיסוקו) אינה קשורה להיררכיה ולפקודות", חוזר שניידר להגן על עצמו בלבד, "אבל בכל זאת, אפשר לראות למשל את המנהלים העומדים מדי בוקר בכניסה לבית הספר ומקדמים את פני התלמידים. בצה"ל מלמדים להתייחסות אישית ולטיפול בפרט. מעבר לכך, באופן טבעי, רק אנשים המאמינים בחינוך ללא היררכיה יגיעו בסופו של דבר להיות מנהלי בתי ספר". אז מה בכל זאת לקחת איתך מהצבא?"הבאתי איתי את הכלים המנהיגותיים שעזרו לי לרתק את התלמידים בשיעורים, הבאתי איתי גם את המחויבות המוחלטת לאנשים שלי, את הטיפול ואת הדאגה ללא גבולות. אני נשאר מנהל גם אחרי שעות הלימודים, והבוגרים של בית הספר נוהגים לחזור אליי להתייעץ ולספר לי על חייהם. מעבר לכך, מתוקף התפקידים הרבים שעברתי בצבא, רכשתי ידע רב בתכנון תקציבי, בתכנון אסטרטגי ובניהול ובארגון באופן כללי. את כל אלו לקחתי איתי ליישום בבית הספר". הלוי טוען שהביא איתו ידע בניהול מערכות הקשורות בבני אדם. "אני שם דגש רב על דוגמה אישית ועל אחריות, אני מקפיד לבוא בדיוק בזמן, לתת לתלמידים תשובה על כל שאלה ולשאת באחריות למעשים שלי. זה בדיוק מה שאני גם דורש מהם בחזרה". כמו בצבא, נושא המשמעת הוא חשוב מעין כמותו, והלוי מספר בחיוך שכאשר התלמידים נכנסים לבית הספר, הם מברכים ב"בוקר טוב, בסיס טירונות תיכון תל אביב".למרות שהצבא מלמד לסמוך על האחר ומקדם האצלת סמכויות, הלוי מודה שהוא אינו כזה. "אני מאוד ריכוזי, ואני מאציל סמכויות על מורים רק כשצריך. וגם אז אני בודק. באחת הפעמים הבודדות שנתתי למורה לדאוג להזמנת בחינות הבגרות ולטפל בכל הקשור בכך, זה לא נעשה טוב. גם כשנתתי למורה מסוימת לארגן את טקס הבוגרים, היא ביקשה ממני שאעשה את כל הטלפונים בעצמי. לאנשי מערכת החינוך יש נטייה לדחות דברים לרגע האחרון או לחשוב שהכל יסתדר מאליו". חופרי אמנם מדגיש שיש הרבה צוותים לכל נושא בבית הספר והרבה סמכויות מואצלות על מורים, אבל קשה לו שלא להתערב. "טוענים שאני מנהל שמעורב הרבה בפרטים הקטנים. אני מתעניין באווירה בכיתה ומתעניין בכל ההתרחשויות. אני חושב שהמורות דווקא אוהבות את זה". לעומת זאת, הוא מודע לנטייה הריכוזית שלו, "אני נוטה לא פעם 'לגנוב סמכויות'. אם ישנה איזו התנהגות שיש לפתור בין מורה מקצועית לתלמיד, למשל, אני מציע בעצמי פתרונות במקום להיעזר ביועצת או במחנכת הכיתה שזהו תפקידן". ומה לגבי המשמעת בבית הספר?"אני לא מאמין במשמעת נוקשה ובעונשים חמורים".אז איך אתה מפריד למשל בין תלמידים שמתקוטטים באופן פיסי קשה?"במילים. הם יודעים מה העונש שאני מסוגל לתת והם מפסיקים. למשל, השעיה מבית הספר". לאחר רגע הוא מוסיף: "הרי הם גם מובדעים לכוח הפיסי הפוטנציאלי שיש לי כדי להפריד ביניהם למרות שאני נראה שקט". אם כך, מה דעתך לגבי נשים מנהלות, שבאופן טבעי הן חלשות יותר פיסית? "להן יש בעיה".את נוהל מדי הצבא ההומוגניים, או בשפת בית הספר "התלבושת האחידה" השאירו הקצינים המנהלים מאחור, ונטו לבטל עניין זה עם היכנסם לתפקיד, מעין ניסיון לטשטש סימני זיהוי צה"ליים ראשוניים. ברוב בתי הספר אין תלבושת ייחודית, ואם ישנה זה עניין של מסורת, כ מו בריאלי בחיפה אצל כתרי, אלא שגם אז היא צבעונית ומגוונת. "מנהל טוב וחזק יכול להרשות לעצמו לנהל את בית הספר בלי משמעת נוקשה", מתהדר אורבך, "משמעת כזו היא ביטוי של חוסר ביטחון. בבית הספר שלי אין תלבושת אחידה, אין דיסטנס מעבר למתחייב וחדרי פתוח תמיד לפניות, להערות ולהתייעצויות". | | | | |
| | | | | ולאן יקודמו המורים?
| | | | | | הקצינים המנהלים זוכים בדרך כלל להערכה רבה מצד הקולגות, וגם מהממונים עליהם מטעם העירייה. לפחות בעיריית רעננה, הרעיון של מנהל שהיה בעבר איש צבא ויש לו ניסיון בניהול מערכות גדולות עושה רושם רב. חופרי מוצג על ידם לא פעם כדוגמה חיה לכך. לפי העתיד הנראה לעין, לא נראה שמנהלי בתי ספר אלו יתחלפו בקרוב, וכנראה שימשיכו להצטרף קצינים פורשים לשורותיה של מערכת החינוך. אולם מה לגבי המורים? כמה ותק הם עוד יצטרכו לצבור על מנת שיקדמו אותם לתפקידי ניהול? כמה תפקידים עוד ייאלצו לעבור עד שיוכלו להתמודד במכרזים לפני שיחליטו שהם כבר מבוגרים מדיי?שניידר, שבעבודת הדוקטורט שלו מנסה לברר מהיכן יבואו מנהלי העתיד, טוען כי תפקיד המנהל הולך ומתרחק מתפקיד המורה. "כשאמי הייתה מנהלת, 90 אחוזים מזמנה היא הקדישה לפדגוגיה ולמתודיקה. היום, תפקיד המנהל כולל אלמנטים רבים יותר של ניהול העסקת צוות, ניהול תקציבי, שיווק, יחסי אנוש. תחומי הידע השתנו, אין צורך שהמנהל יהיה בהכרח מורה לשעבר, ולפיכך מורים לא צריכים לשאוף לניהול".אז איזה עתיד בכל זאת צפוי למורים שמחכים שנים להתקדם?"צריך לפתח עבורם מסל ול שיאפשר להם מעמד בכיר אחר בתוך המערכת. למשל, פיתוח תוכניות למידה, פיקוח או הנחיה בתחום ידע מקצועי מסוים בבתי ספר או בעיר". למה לא לנסות להעבירם הכשרת מנהלים מתאימה?"תחומי העיסוק והידע של מורה מסתכמים בניסיון של 25 שנות הוראה. כדי להיות מנהל צריך כישורים בתחומים רבים. כישורים אלו נרכשים בזכות תפקידים שונים ומגוונים שעובר אדם בחייו. הוא לוקח את הכישורים הבסיסיים של הארגון והניהול שאסף מכל תפקיד בעברו ומיישם אחר כך. הערך המוסף הזה לא קיים אצל מורים אצל אנשי צבא הוא גבוה". על אף דברים קשים אלו, ארז, שבא בשם המורים, לא נכנע ומדגיש כי נפתחים עבור המורים קורסי ניהול באוניברסיטאות ובמכללות לרכישת כישורי הניהול. "אני לא רואה שום מורה מאוים מתופעת הקצינים הפורשים המשתלבים במערכת החינוך. כל מורה מוזמן להתמודד על התפקיד". אולם כישורי הניהול המתבקשים מאיש צבא יימצאו בסיכויים מאוד נמוכים אצל המורים, שברוב המקרים הן נשים שלא קודמו מלכתחילה בצה"ל בצורה ניכרת. פוגלביז'אוי תולה את האשמה בבעיית המיליטריזציה: "בחברה הישראלית הצבא הוא המפתח לכל דבר, לפוליטיקה, לכלכלה, לחברה ועם הזמן כנראה שגם לחינוך. זה חלק מהטירוף של המערכת. מצד אחד יש בצבא רוב גברי, ומצד שני יש התייחסות מחפירה לניסיון ולעשייה של הנשים".כץ נותן הצדקה מכיוון אחר לכניסת הקצינים הפורשים למערכת החינוך: "מרביתו של החינוך נמצא בידיים נשיות, והאישה היא דמות ההזדהות הכמעט יחידה שיש לתלמידים עד לגיל .18 בדיוק כמו שבבית שני ההורים מחנכים, כך צריך להיות גם בבית הספר". אולם פוגלביז'אוי מבהירה את הנסיבות: "אני בעד שגברים ישתלבו במערכת החינוך, אבל השאלה היא למה החברה מתעלת אותם קודם כל לצבא? במקום לשלב נשים וגברים יחד לעבודה במערכת החינוך ולאפשר להם להתפרנס בכבוד, הופכים את מערכת החינוך למזבלה. מורידים את השכר, ולגברים שמצופה מהם להיות המפרנסים הראשיים בבית, קשה להמשיך לעבוד במערכת. אנשים שיש להם אמביציה ומשכורת נמוכה הולכים למקום אחר". ואולם, לאדם שהגיע מהצבא למערכת החינוך, מחשיבים את שנות הוותק של שירותו הצבאי במשכורת כאילו מילא בשנים אלו תפקידי הוראה ככל מורה. אם הצליח זה להפוך למנהל, משכורתו גבוהה מהפנסיה הצה"לית לפחות בכמה אלפי שקלים. משכורתו של מורה ממוצע, אגב, לא גבוהה ב הרבה משכר מינימום. במצב כזה אין סיבה שהגברים המוכשרים יפנו תחילה למערכת החינוך אם הם יכולים לפתח קריירה צבאית יוקרתית, ולרקוד אחר כך גם בחתונה בבית הספר, שם מבטיחים להם את אותו כבוד של מפקד, אותה הילה של סמכות עליונה בלתי מעורערת. אפשר שהתלמידים מרוצים מהקצינים המנהלים, ייתכן שהעירייה זוכה לניהול שקט ובטוח של בתי הספר, אך דווקא במוסד שרוב רובו נשים, צופות המורות במו עיניהן בתהליך של היווצרות תקרת זכוכית חדשה בדרך למשרות הניהול הנכספות. האם פלא שהן חוששות להתראיין ולהציק למוזות הנמות, מעדיפות להמשיך לשתוק את שתיקת הכבשים? | | | | |
|
| | |
