הם לא אשמים הורי תלמידים בישיבה בעתניאל מאשימים: הרבנים אחראים לפיגוע אורי בינדר * יהודה לחיאני 02/01/03 הישוב עתניאל שבדרום הר חברון מאופיין בשקט, בסובלנות וביראת שמיים. אנשים קיצוניים לא יצאו משם, והריחוק מהכותרות יכול היה להשמר לעד אלמלא פיגועים רצחניים, שמדי פעם מרעידים את האזור. 120 המשפחות הגיעו ברובן מהנגב והן מתפרנסות בבאר שבע, בירושלים ובדרום הר חברון. במקום נבנתה ישיבה מרהיבה ביופיה ובעוצמתה הרוחנית. בתקשורת לא היה כמעט סיקור לחנוכת הישיבה, הנראית ביום ובלילה למרחק רב. בנוסף לרבנים הגיעו בזמנו לארוע חנוכת הישיבה אריאל שרון ומשה 'בוגי' יעלון. שניהם התקדמו היטב מאז. השבוע הצטרף יעלון בתפקידו כרמטכ"ל לביקור של שר הביטחון, שאול מופז, בישיבה הגדולה. הרמטכ"ל והקצינים הבכירים של פיקוד המרכז הבטיחו לטפל במשלחים של הרוצחים ובאנשי 'הג'יהאד האיסלאמי' האחראים לפיגוע הרצחני, שבמהלכו רצחו שני המחבלים את ארבעת תלמידי הישיבה, שהיו בתורנות מטבח: צביקה זימן, סמ"ר נועם אפטר, גבריאל חוטר ויהודה במברגר, זכרונם לברכה. שני המחבלים הגיעו בליל שבת, בלילה חשוך, התקדמו בשקט ביער האורנים הסמוך, חתכו את הגדר והתגנבו דרך אתר הבניה לדלת האחורית של המטבח, שהיתה פתוחה. ארבעת התורנים היו בא ור, ואילו המחבלים בחושך. המחבלים לבשו מדי צה"ל והיו חמושים ב­12 מחסניות וב­10 רימונים כל אחד.בחדר האוכל התכנסו אותה שעה עשרות תלמידי ישיבה ואורחיהם. הם אכלו, רקדו ושרו, כמקובל בליל שבת. המחבלים רצחו ביריות מטווח קצר את ארבעת תורני המטבח. נועם אפטר, ז"ל, עשה מעשה גבורה מדהים, כאשר הספיק לסגור את הדלת המחברת את חדר האוכל למטבח, ובכך הציל את חייהם של עשרות הסועדים. המחבלים ירו בנועם אפטר, אולם לא הצליחו לפרוץ את הדלת הגדולה ולהתחיל בטבח המוני של יהודים. בינתיים נמלטו הסועדים, והאוחזים בנשק החלו להשיב אש. כוחות צה"ל הרגו מחבל אחד במרחק של עשרות מטרים, ואת השני במרחק של כקילומטר מהישיבה. מנהיגי האזור הגיעו מיד והחלו בפעולות סיוע. היו שם צביקי בר חי, ראש המועצה האזורית הר חברון, משה הגר, אלוף משנה במילואים והאחראי לפנימיה הקדם צבאית בבית­ יתיר.בשעה שרבים התייחדו עם הנרצחים ונטלו חלק באבל הכבד על ארבעת הפרחים, היו הורים שבחרו לעורר את הפולמוס המזעזע על השמירה בישיבה. ההורים האלה פנו לעיתונאים והציגו את המכתבים שלהם, שהתריעו על הסכנה מפני חדירת מחבלים. ההורים הדתיים האלה, שבנם לא נפגע בארוע, בחרו לנהל את המאבק הפומבי בתחילת ימי האבל, כאשר טרם יבש דם הקורבנות. הם מאשימים את רבני הישיבה במות הארבעה. לא פחות ולא יותר. כלומר, לא המחבלים רצחו את הארבעה אלא הרבנים האלה, שכל עולמם תורה וערכים.פעם, כאשר הכיפה הסרוגה היתה יותר נדירה, היה נדיר לשמוע על התנהגויות כאלה של חובשי כיפות סרוגות, שאינם מתחשבים ברגשות של חבריהם האבלים. מה צריכים להבין ההורים השכולים מהדברים האלה: שהרבנים רצחו את ילדיהם, שהם אבלים בגלל הרבנים, אולי שדם הרבנים האלה מותר? מנהיגי המפד"ל צריכים להשמיע את קולם בגדול כדי למנוע את התופעות הלא ערכיות, שמידי פעם אנו מוצאים בקרב חובשי הכיפות הסרוגות. הרבנים של הישיבה בעתניאל עוברים עתה ימים קשים, את כל נשמתם הם משקיעים בחינוך הצעירים הלומדים אצלם, והשבוע הם נקרעו בין המשך השגרה תוך כדי ניחום האבלים וביקורי הפצועים. הם נהגו באצילות, ולא מתחו ביקורת על צה"ל או על הבן של אותם הורים, שהתלוננו נגדם. מנהל הישיבה, מיקי מרק, קיבל את הפחדים ההם של ההורים ואמר, כי אין אדם שאינו פוחד. רב הישיבה, ראם הכהן, היה מזועזע, מכך שאותם הורים מאשימים את רבני הישיבה במותם של הארבעה. הוא השתדל לא להלבין את פניהם ברבים ואמר בקול שבור: "סידורי השמירה מתואמים עם צה"ל. אני מכבד את הבן של אותה משפחה שהתלוננה, כי אני אוהב את כל התלמידים שלי". ותודה מיוחדת לסדאם חוסיין רוחות המלחמה הנושבות מעיראק מביאה לגל התעניינות גדול של תושבי המרכז במקומות ארוח בישובים שמדרום לקרית גת. הזמנות מגיעות לבתי הארחה בקיבוצים, לבתי מלון ולחברים מהילדות, שכרגיל, סאדם חוסיין מזכיר להם את הנגב. אין לי בעיה עם הניסיון של בעלי דירות וצימרים לעשות קופה בתקופה היבשה הזו לתיירות הדרומית, אבל יש גבול לחזירות ולפגיעה הגדולה בתדמית של תושבי הנגב.הסיפור המרגיז הוא כזה: קבוצת נשים די מבוססות ישבה בבית קפה בתל אביב ודיברה על הכנות למתקפה של סאדם. אחת המסקנות מהשיחה הזו היתה, שצריך להתחיל להתעניין במציאת מקומות לינה בנגב בתקופה הקרובה. אחת הנשים מהקבוצה סיפרה לי, כי משכירי דירות בעיר דרומית ביקשו תשלום מראש בדולרים ביום ההזמנה, הדגישו, כי הכסף לא יוחזר, אם המתקפה האמריקאית לא תתרחש. בקיצור, באה משפחה ומנסה לקבל מכל משפחה בתל אביב 1500 דולר, שלא יוחזרו בכל מקרה. מה קרה לנו? עד מתי תהיה לאנשים מסויימים חוצפה לנצל כל מצב כדי לעשות כסף? במקום לנצל את המצב המפחיד באזור המרכז להכרות עם הנגב, לחשיפת הצדדים החיוביים שבו, באות מספר משפחות וגורמות לאנשים במרכז הארץ לשנ וא את הנגב, וזה כבר עובר מפה לאוזן. מה שבטוח ביטוח? (2) בימים אלה מחדשים את הביטוח למכוניות, לבתים פרטיים ולעסקים. מי שרגיל לחדש בכל סוף שנה את הביטוחים שלו נתקל בקשיים ההולכים וגוברים. המאבק של לשכת המסחר, שעליו כתבתי כאן לפני שבוע, נמצא בעיצומו, אולם עדיין לא נפתרה הבעיה הגדולה של העלאת תעריפים בצורה קיצונית או סרוב לבטח עסקים ומכוניות באזורים מסויימים.האם באזור תל­ אביב מבטחים מכוניות פרטיות במחירים שכאלה? מי היה מאמין, כי בימים אלה דורשת חברת הביטוח מבעל מכונית 'טויוטה קורולה', מודל ,2001 סכום של 5300 שקל עבור ביטוח מקיף? בכל יום אני שומע יותר סיפורים על אזרחים ממרכז הארץ, שבאמצע היום הוזעקו לבתיהם, כי בתיהם נפרצו ומכוניותיהם נגנבו. גם אצלנו יש צרות כאלה, אולם באזור המרכז אין אומץ לחברות הביטוח לסרב לבטח או להעלות תעריפים בצורה כה משמעותית. כולם צריכים אצלנו להתאמץ כדי ליצור סביבת חיים נוחה יותר לאזרחים שקטים ופחות נוחה לעבריינים. תפיסתם על חם של הפורצים לוילה בעומר נתנה השבוע הרבה נקודות זכות למשטרה. המהירות, שבה הגיעו השוטרים לוילה שבאזור החדש בעומר, ראויה לשבח. אבל אחרי כל המחמאות צריך לזכור, כי אלמלא שהתה ב בית, במקרה, אותה נערה אמיצה, שהזעיקה את המשטרה, היו יושבי הבית מוצאים בשובם הביתה, כי פרצו להם את הכספות וגנבו את כל הרכוש יקר הערך.