ניפגש במאדים ראיון מיוחד עם ג'ין סרנן, האדם האחרון שהלך על הירח אלכס דורון 07/02/03 בלילות ירח מלא מיישיר ג'ין סרנן עיניו אל הלוויין הטבעי היחיד בעולמנו, ואם נחה עליו הרוח הוא אומר, כבדרך אגב, לאחד מתשעה נכדיו: "רואה אותו למעלה ­ אני הייתי שם!". קפטן סרנן היה האדם האחרון שצעד על הירח. אסון מעבורת קולומביה, שבו נהרגו שבעה אנשי צוות ובהם הטייס הישראלי אילן רמון ז"ל, הפנה שוב את תשומת לב העולם לסוכנות החלל האמריקאית, נאס"א, לפעולותיה ­ ולמחדליה. האתגר הגדול של נאס"א בשנים הקרובות נועד להיות שיגורם של האסטרונאוטים הראשונים למאדים. התרסקות קולומביה תקפיא בחודשים הקרובים את פעילותה המבצעית של סוכנות החלל האמריקאית. בימים שאחרי האסון נראה לא רק המאדים רחוק מתמיד. אפילו הירח, שעליו הילך סרנן לפני יותר מ­20 שנה, נראה פתאום בלתי מושג. 120 קילו אבנים קפטן ג'ין סרנן, היום בן 69, נשוי בשנית, אב לשלוש בנות וסב לתשעה נכדים. הוא מהנדס חשמל, בעל תואר שני בהנדסת אווירונאוטיקה ושלושה תוארי דוקטור לשם כבוד. הוא היה טייס בצי ארצות הברית ובין 14 האסטרונאוטים הראשונים שנבחרו בידי נאס"א ב­63' לתוכנית "כיבוש החלל" והנחיתה על הירח, שנרקמה כחלק מהמלחמה הקרה נגד ברית המועצות, על פי החלטת הנשיא קנדי ולאחר שהסובייטים הדהימו את ארצות הברית בשיגור הספוטניק ואחר כך האדם הראשון שהיה בחלל, יורי גגרין.בסך הכל היה 566 שעות ו­15 דקות בחלל, בשלוש טיסות לירח (בתוכנית אפולו וקודם לכן במבצעי ג'מיני), כולל שתי "הליכות בחלל" והנחיתה, בדצמבר 72', על הירח שכללה שהות עליו במשך יותר מ­75 שעות, שמהוות את שיא השהייה. מהטיסה הזו הוא הביא לכדור הארץ אבני ירח במשקל 120 קילו, שמשמשות למחקר הנמשך עד היום."אני עדיין מתקשה להאמין", אומר סרנן השבוע ממשרדו בטקסס בראיון ל"סופשבוע", "שהיה זה ביקורו האחרון עד כה של בן אנוש על הדבר הלבן הזה, המקסים ואפוף המסתורין, השולח אלינו את אורו היפהפה בלילות. ציפיתי שיגיעו לשם עוד רבים נוספים".למה?"משום שזה לא רק אירוע מרתק, ברמה מקבילה לגילויה של יבשת אמריקה על ידי קולומבוס, שרק כעבור מאות שנים עמדנו למעשה על משמעותו. זה גם חשוב לתרבות, לאנושות, למדע, לחינוך. בכל לבי אני רוצה להאמין שנחזור לבקר שם, להלך על אדמת הירח, לחקור אותו לפרטי פרטים וגם לגלות בו מחצבים חדשים לשימוש האדם, ויש כאלה".בוודאי עקבת אחרי אסון קולומביה ומותו של אילן רמון ז"ל."רמון היה, לפי התרשמותי, גבר כלבבי. הוא היה חלק בלתי נפרד מהצוות. לפי הבנתי, עוד לפני האסון הוא היה גיבור עממי בישראל. מה שהיה משותף לו ולעמיתיו היה האמונה החזקה בחשיבות של מעשיו וההערכה שזה שווה את הסיכון. "כל מי שהיה בחלל יודע שיש בכך סיכון. אנחנו מנסים לצמצם את הסיכון, אבל הוא תמיד קיים. רמון היה מקור השראה לאנשים צעירים, במיוחד בזמנים כאלה, כשארצכם נקרעת בגלל טרור. הוא הפך לסמל של אנשים צעירים, סמל של היכולת לחלום."ענייני הבטיחות, הכשלים הטכניים, הם חלק בלתי נפרד מהטיסות לחלל. יש מחיר לכל דבר. אפשר לצמצמו, אבל אי אפשר לבטלו. אם היינו רוצים טיסות בטוחות במאה אחוז, לא היינו כלל טסים לחלל. כמובן, המקרה יחייב בדיקות מחודש ות. אבל מתקלות לומדים. זה המחיר שהאנושות משלמת בעד העזה". איך חיים עם זה? איך אסטרונאוט יכול לחיות עם הידיעה שהוא עלול להיהרג במסעו לחלל?"כשאתה שם, אתה פשוט מאמין באמונה חזקה מאוד באנשים שעובדים איתך ומאמין אמונה חזקה בעצמך. כשטסתי לירח מעולם לא חשבתי שלא אשוב. ידעתי בתת מודע שלי שהאפשרות קיימת, אבל התגברתי על כך בגלל תחושת ההרפתקה והאמונה בחשיבות העניין. זה כמו בגלגל ענק: יש בעלייה מרכיב של סיכון, ובכל זאת עושים את זה. כמובן, המסע לחלל אינו מקביל לבילוי בלונה פארק. הוא קידם את האנושות בתחומים רבים כל כך, מרפואה ועד מחשבים".אתה יכול לשער מה גרם לתאונה?"הבעיה היתה כנראה תרמית. ברגע שנגלה מה קרה, נצטרך להבין מדוע זה קרה, ואז נצטרך לחשוב מה לעשות כדי לצמצם את הסיכון בעתיד. לצמצם, לא לבטל".יש הערכה שנאס"א ידעו על הבעיה עוד לפני ההתרסקות."אין בזה אמת. חשוב שהישראלים יידעו שזה לא היה כך. איש לא ידע, איש לא יכול היה לחזות שיתרחש אסון כזה. כשאני נחתתי על הירח, לו מנוע הנחיתה היה מתנתק, איש לא היה יכול לעשות שום דבר. איש לא היה יכול להציל אותי. וזה היה עלול לק רות". חוויה רוחנית בחלל בעת טיסת אפולו 17 התקשה מרכז הפיקוח הקרקעי של המבצע להעיר את סרנן, שהיה מפקד החללית, משנתו. מאוחר יותר התברר שגם אשתו לא הצליחה באותו יום להתעורר בזמן. "חוקרים שאלו אותי אז האם זוהי הוכחה לקשר טלפתי הקיים בין בני אדם, גם כשהם מרוחקים 320 אלף קילומטר זה מזה".סרנן התפרסם עוד קודם לכן, כשבטיסת אפולו 10 לירח ב­69', נשמע מסנן במיקרופון פתוח: "בן כלבה", כיוון שאיזה מתג לא פעל. באפולו 17, שטיסתה שודרה בטלוויזיה, הוא החל להתפעל ממראה הירח ותיאר מה היה עושה אילו היתה לידו רעייתו ברברה: "הייתי יוזם איתה להוליד את ילד החלל הראשון בהיסטוריה", אמר למיקרופון. הממונה על התקשורת קטע אותו ואמר: "היי ג'ין. היזהר. התיבות הללו (הטלוויזיות) שם על הקרקע פתוחות, כולם צופים בך ומקשיבים לדבריך". סרנן ענה: "או.קיי, אז ד"ש לכולכם וכדאי שתדעו שארוחת הערב היתה הפעם מצוינת".מה רואים משם, מהירח? אתה זוכר את המראות? "הם צרובים בזיכרון לעולם. נכדתי הגדולה ביותר בת עשר, והיא שואלת לפעמים, 'איך היה שם?'. התמונה היתה מרהיבה, מדהימה. הכל משם נראה כל כך רגוע, שליו. יפה יותר מדי. חשבתי אז וגם היום, שצריך היה איזה אלוה, משהו כמו בורא על, מין אל של כל האלים שבני האדם מאמינים בהם, על פי דתם ­ רק הוא מסוגל לתכנן ולהוציא לפועל יצירה כזאת כמו כדור הארץ. אני בטוח שהמראות מהירח רק העשירו אותי, מבחינה רוחנית, וגם העניקו לי זווית ראייה חדשה על החיים, על העולם שבו אנו חיים ועל הצורך שלנו לשמור עליו. כל מי שצעד על פני הירח עבר חוויה רוחנית כזאת, דומה לה או חזקה ממנה. "הביקור על הירח לא שינה אותי כאזרח, אבל אני בטוח שחלו אצלי שינויים, למשל במדד הרגשנות שלי".מהם היישומים הכלכליים שאתה מוצא בירח לצורכי כדור הארץ?"יש הרבה. הפוטנציאל המסחרי אדיר. אזכיר רק אחד: יש שם הליום­3, שזה מקור אנרגיה מעולה. דלק חדש. מסיבה זאת צריך לערב במבצע הבא של הנחתת אנשים על הירח גם גורמים מסחריים, יזמים שיש להם עניין ומחפשים כיוונים חדשים. מדוע שלא תתארגן קבוצת יזמים שכזאת, גם בהשתתפות ישראלים, כדי לממש תוכנית מעשית של ניצול הירח למטרות שלום? "לי גם ברור שביום מן הימים תהיה תנועת תיירות ערה בחלל, וגם על הירח. לא רק מי שמסוגל לשלם ללא ניד עפעף 20 מיליון דולר ל'סיבוב' של שמונה ימים יה יה שם".מה באשר לרעיון הטיסה למאדים? "זו הרפתקה והיא תתבצע בעוד 25 שנה, לא לפני. היא תחייב מאמץ אדיר, מסוג אחר. קודם כל בינלאומי, אפילו רב לאומי. המשאבים שיידרשו לפרויקט המלהיב הזה צריכים להגיע ממדינות רבות. לא רק כסף. לא רק מדינות גדולות צריכות להשתתף, גם קטנות, כמו ישראל. משאבים, פירושו של דבר מדענים, מהנדסים, מומחים בתחומים רבים ושונים, שיש לרכז כדי להוציא לפועל את התוכנית. הרבה כוח אינטלקטואלי. החשיבות שבמבצע אנושי זה היא בכך שיוביל בני אדם סקרנים, מכל העולם, אל הבלתי נודע. סקרנות ורצון לפצח תעלומות, הם לב קיומנו".עד כמה האסון שבו נהרג אילן רמון ישפיע על המאמץ להגיע למאדים?"אנחנו נגיע למאדים. הילדים שלומדים היום בבתי הספר היסודיים יגיעו לשם. אנחנו נבין מה היתה הבעיה במעבורת שהתרסקה ­ ונחזור לטוס". המדע והמדע הבדיוני בשנת 76' פרש סרנן מנאס"א והצטרף להנהלת חברת קידוחי הנפט "קוראל פטרוליום" מיוסטון. ב­81' הקים חברת ייעוץ משלו בתחומי אנרגיה וחלל, והיה עד לא מכבר יו"ר חברת ההנדסה ג'ונסון אינג'ינירינג, שהיא כיום חלק מתאגיד החלל "ספייסהאב" המשתתף בפרויקטים ההנדסיים של נאס"א בתחנת החלל הבינלאומית, במשימות טיסה בחלל, וגם מסייע באימון צוותי המעבורות.כיום הוא יועץ מיוחד ליצרנית השעונים השווייצרית "אומגה" ("כיוון שהשעון שלה, דגם ספידמאסטר שהיה על זרועי, הוא השעון היחיד שפעל כהלכה גם על הירח"), וגם מייעץ בתחומי חלל ותעופה לתאגיד "בומברדייה" ממונטריאול העוסק בייצור מטוסי נוסעים אזרחיים, רכבות וגם רכבת תחתית. בשעות הפנאי הוא מטיס להנאתו "ססנה" דו מנועי, רוכב על סוסים ועוסק בדייג.מדוע כל כך חשוב לאדם להגיע למאדים?"למשל, כדי לברר אם יש, או שהיו שם בעבר חיים. ואילו צורות חיים? איך נוצר כוכב הלכת הזה? האם בעברו הרחוק היה שונה ממצבו הנוכחי? יש עוד הרבה שאלות והן נוגעות למעשה בשאלת השאלות: מי אנחנו בכלל? איך נוצרנו? לא קיבלנו על כך עדיין תשובות חד משמעיות וכל עוד לא נהיה שם פיזית לא נדע. לא די בהנחתת רכבי חלל רובוטיים על המאדים ­ כלים לא מאוישים הנשלטים מרחוק, עם מצלמות ומין 'כף של מחפר' ­ כדי לספק תשובות לשאלות מהסוג הזה".לא מספיק לקבל את המידע הזה באמצעות מערכות לא מאוישות? בהוצאה כספית קטנה יותר מאשר שיגור אדם, שבטח יעלה 50­80 מיליארד דולר, בהערכה הכי זהירה?"בטח שאפשר לשגר מצלמה למאדים ואולי אפילו לכוכב הלכת שבתאי, וגם להחזירה אחר כבוד לכדור הארץ. אבל לעולם לא תוכל למשוך מיליון בני אדם לעמוד לאורך השדרה החמישית בניו יורק ולהריע, במצעד הצדעה ססגוני, למצלמה שחזרה ממאדים... אני לא מתכוון לכך שמי שיגיע למאדים יזכה במעמד של סלבריטאי, אלא לכך שהוא יזכה, כמו האנשים שחזרו מהירח, להערכה מצד בני אדם אחרים כמוהו, משום שכולנו מכבדים מי שהיה במקום שלא היינו בו".אבל אפשר שוב לשלוח רכב למאדים לצלם ולשגר נתונים. למה לסכן בני אדם?"שום רובוט לא מסוגל להחליף בן אדם חושב, שואל שאלות. מה שראינו עד היום, מהתמונות שנשלחו ממאדים באמצעות מצלמות אוטומטיות, זה כמו להציב לוויין צילום מעל מדבר גובי ולהסיק מהתמונות שכל כדור הארץ הוא מדבר ענק. זה טיפשי, לא? הנחתת א דם על מאדים תאפשר לו לראות את הנופים שם, לבדוק ולמשש את הקרקע, לברר אם יש עליה, או מתחתיה, עדות כלשהי לחיים, צורות שקיימות, או שהיו פעם ומדוע אבדו. אולי קרינת השמש או סיבות אחרות חיסלו אותן. למה? ייתכן שהתרבות האנושית היא היחידה ביקום, אולי יש עוד ואנחנו לא יודעים עליהן? למה איננו יודעים? זה מסע מחקר לצורך גילוי הבלתי נודע בחלל האינסופי".אתה מדבר ממש כמו סופר מדע בדיוני."שאלת פעם את עצמך מדוע ספרות וסרטי מדע בדיוני כל כך פופולריים? מדוע 'מסע בין כוכבים' זו סדרת הטלוויזיה הנצפית ביותר בהיסטוריה? התשובה היא, משום שאנשים רוצים לדעת, ללמוד ולהבין את המופלא מהם. הם אוהבים לתת דרור לדמיון. לפני שהיינו, אני ועוד 11 אסטרונאוטים אמריקאים, על הירח, המסע לשם היה בגדר מדע בדיוני. אבל מאז זה כבר לא סיינס פיקשן אלא סיינס פאקט, מדע עובדתי. כך מתנהלת האנושות. אפשר לומר שהטיסה שלנו לירח חוללה את השינוי הזה מ'פיקשן' ל'פאקט'. "רק לפני 220 שנה הכריז מדען אחד, ז'וזף דה ללנד, חבר האקדמיה הצרפתית המהוללת: 'זה בלתי אפשרי באופן מוחלט שאדם יצליח להרים את גופו מעל לאוויר, לשייט ולטוס'. ו לא ייאמן, אפילו ב­1901, היה זה אחד משני האחים רייט (ווילבור, אחיו של אוליבר) שיצא בהכרזה: 'האדם לא יהיה מסוגל לטוס, לפחות עוד 50 שנה'. המסקנה מכל ההכרזות הללו ודומיהן: לעולם לא נדע, אם לא ננסה. צריך להעז, גם להסתכן. אם נפחד לנסות, לא נדע, לא נגיע לשום מקום".a_doron@maariv.co.il ארוכה הדרך למאדים שנה אחת של מאדים נמשכת קצת יותר מ­689 ימים (משך הזמן הנדרש לכוכב הלכת הזה להקיף את השמש) והיממה שלו היא בת 24 שעות, 37 דקות ו­23 שניות (הזמן שהוא מסתובב על צירו). קוטרו כמחצית מקוטר כדור הארץ ­ 6,795 קילומטר. המסה שלו קצת יותר מעשירית ממסת כדור הארץ.ארצות הברית היתה הראשונה שהנחיתה חללית לא מאוישת על מאדים (פת'פיינדר, 96') ומתעתדת עד סוף העשור להשלים פיתוחו של טיל חדיש, בהנעה גרעינית, לצורך הנחתת אדם ראשון על הכוכב. בשלב זה, בוודאי לא בטווח הנראה לעין, אין תקציב למימון פרויקט הטיל ובוודאי לא לשיגור אדם.נכון להיום יש רק תוכניות. מערכת ההנעה הגרעינית אמורה להכפיל את מהירות הטיסה. בעוד שמעבורת טסה בחלל במהירות של כ­30 אלף קמ"ש, המעבורת המתוכננת לטיסה למאדים תשתמש בכור גרעיני קטן כדי לקצר את זמן ההגעה למאדים משישה­שבעה חודשים בחלליות מהדור הנוכחי, לחודשיים וקצת בחלליות הדור הבא.שלוש חלליות מתוכננות להמריא למאדים באביב הקרוב ובסך הכל חמש במהלך השנה ­ כולן רובוטיות. ביניהן חללית בריטית "ביגל­2" (על שם ספינתו של צ'רלס דארווין שהגיע לאיי גלפגוס במסעו לחקר בעלי ח יים). לסוכנות החלל האירופית ESA יש פרויקט מאדים ("אקספרס למאדים"), וגם יפן בונה חללית בשם "נוזומי". תקציב "ביגל­2" עומד על 60 מיליון דולר, "אקספרס מאדים" ­ 200 מיליון, היפנים ישקיעו רק 132 מיליון ונאס"א ב"מארס אקספלוריישן רובר" ­ 650 מיליון. הרוסים עדיין אינם משתתפים רשמית במרוץ, אבל הם מעריכים שהטיסה המאוישת הראשונה שלהם למאדים לא תתרחש לפני 2015. הרוסים הציגו לא מכבר מקצת מתוכניתם בתקווה שנאס"א וגם ESA יצטרפו. המסע הרוסי אמור להימשך 440 יום הלוך ושוב בחללית עם שישה אנשים. ההשקעה המינימלית המוערכת היא 20 מיליארד דולר. בינתיים סימנו כבר בנאס"א שני אתרי נחיתה על מאדים, שנקראים "שתי הנקודות המתוקות", לשם תכוון החללית. בימים אלה מתאמנת חבורה של חמישה אנשים, באזור מבודד ב"גבעות המדבר האדומות" שבדרומה של מדינת יוטה, ארצות הברית, במתקן שאמור לדמות את תנאי החיים במאדים. מדובר בפרויקט מחקרי מוזר במקצתבמימון פרטי של "חברת מאדים" Mars Society() שבה מאוגדים 5,000 חובבי מאדים. הם מקווים שהצוות שמתאמן מטעמם גם ייבחר לטיסה הראשונה.מעת לעת מפרסמים מדענים גילוים חדשים על מא דים ­ תוצאות ניתוח התצלומים שמשגר לוויין בשם "אודיסאת מאדים" המקיף את כוכב הלכת מאז סוף 2001. הוא הוכיח, למשל, שמתחת לפני הקרקע של מאדים, בעומק מטר לערך, אצורות כמויות אדירות של מי קרח שלאחר טיפול טכנולוגי מתאים יהיו ראויים, כנראה, לשתייה. ייתכן שזה אות לקיומם, בעבר, של צורות חיים מסוימות על מאדים, מסקנה שמעוררת את דמיונם של רבים על כדור הארץ. אגדת הכוכב האדום מאדים הוא מדבר צחיח וקר: הטמפרטורות בו נעות בין 26 מעלות למינוס 111. מעת לעת מגלים מדענים במקומות שונים על פני כדור הארץ אבנים קטנטנות, שרידים של נתזי סלעים שמקורם במאדים. שניים נתגלו עתה במערב מדבר סהרה, בתחום מרוקו, ועד כה מספרם 26. מעריכים שאחת לחודש, נוחת על כדור הארץ שבריר­נתז כזה, תוצאה מפגיעת מטאורים בפני מאדים שמעיפה לחלל חלקיקי סלעים.במאה ה­19 נולדו הניחושים בדבר קיומם של חיים על פני מאדים. האסטרונום האיטלקי ג'יאני סקיאפרלי צפה בו ב­1899 וגילה את "תעלות מאדים" שרמזו לדעתו על אפשרות קיומה של תרבות מפותחת וחיים תבוניים על הכוכב האדום. הפרסום הצית את הדמיון. ב­1911 טען חוקר אחר שהחריצים הן תעלות מלאכותיות. עד מהרה נרקמו סביב הערכות אלו מעשיות על החיים שעל פני מאדים.השיא היה ב­31 באוקטובר 38', בשמונה בערב. קבוצת "תאטרון מרקורי" בראשות השחקן אורסון וולס השתתפה בתסכית רדיו בסי.בי.אס. השידור נפתח במילים: "גבירותי ורבותי, יש בפי הודעה חמורה... לא ייאמן, אבל הדבר אושר בידי אנשי מדע: יצורים זרים נחתו הלילה במרחבי ניו ג'רזי. זה חיל חלוץ של צבא הפלישה ממאדים. .. הלילה התחולל קרב בגרוברס מיל שהסתיים בתבוסה נחרצת כמוה לא ידע צבא בתקופתנו. 7,000 איש, מצוידים ברובים ובמכונות ירייה, עמדו כנגד מכונת מלחמה אחת של הפולשים ולא יכלו לה".מאות אלפי מאזינים ברחבי אמריקה נתקפו אימה. הם לא ידעו שמדובר בעיבוד לסיפור המדע הבדיוני של הרברט ג'ורג' וולס "מלחמת העולמות" שנכתב עוד ב­1897. היסטריה המונית כזו לא נראתה קודם, וגם הרבה אחרי כן. ב­49' שודר עיבוד דומה בתחנת רדיו בקיטו, אקוודור, וגם שם התגובה היתה בהלה המונית ברחובות וקריאות תחנונים של אלפי אנשים לעזרה. כשנודעה האמת, הסתער אספסוף זועם על בניין תחנת הרדיו, שפך דלק והצית אותו. 15 איש נספו, והצבא הוזעק להשליט סדר.רשימת ספרי המדע הבדיוני העוסקים במאדים ארוכה, וחלקם אף עובדו לקולנוע. ביניהם "הגזע האבוד ממאדים", "מאדים האדום", "הפולשים ממאדים", "נערת השטן ממאדים", "הכוכב האדום זועם" ו"מאדים תוקף". אחד הספרים האחרונים שפורסמו בנושא הוא "חייו ומותו של כוכב הלכת ארץ" מאת דונלד בראוני ופיטר ווארד. נכתב שם, בין היתר: "כדור הארץ נמצא עתה בנתיב שמובילו למדרון ומצב זה עשוי להצית מסעות מחקר חדש ים בחלל, לעודד רעיונות של התיישבות על כוכבי לכת אחרים... כדור הארץ הוא כיום כבן ארבעה וחצי מיליארד שנה, בעוד חצי מיליארד יסתיים בו עידן שלטונם של בעלי החיים ובני האדם. בשנת חייו ה­8 מיליארד יתאדו האוקיינוסים ובשנתו ה­12 מיליארד תתפוצץ השמש או תתרחב כל כך ותציף את כדור הארץ". הספר מצטט את הפיזיקאי­פילוסוף סטיבן הוקינג ("קיצור תולדות הזמן") שמציע לאנושות להתחיל כבר עתה לעבוד על התיישבות חלופית בחלל "כדי לתת סיכויי הישרדות לבני מיננו".