 | | | יופי, גבעתי | |
|  | | אתמול קיבלה חטיבת גבעתי את פרס הרמטכ"ל, בזכות היותה חוד החנית בלחימה בשטחים | |
| | | | |  | למפקדי הצבא האמריקני, המעורב כעת בלחימה מרה בעיראק, היה אולי כדאי להיפגש לשיחה קצרה עם מפקדי חטיבת גבעתי קודם שחיממו בשבוע שעבר את נגמ"שי "הברדלי" בצפון כווית וחצו איתם את הגבול. לא שמישהו בישראל מזלזל במכונת המלחמה האמריקנית האדירה, אבל עצה אחת או שתיים מאל"מ עימאד פארס, המפקד המנוסה ולמוד הקרבות של חטיבת גבעתי, בוודאי לא היתה מזיקה להם, על אחת כמה וכמה כאשר צפויה להם לחימה גם בשטח בנוי. עצם העובדה שרעיון גם אם חצי מחוייך עולה בכלל, הוא עוד סימן למעמדה המיוחד של החטיבה. ואם מישהו צריך חותמת רשמית לכך, התבשרו אתמול חיילי היחידה שהרמטכ"ל משה יעלון החליט להעניק את פרס הרמטכ"ל לחטיבה שלהם.גבעתי היא חטיבה ותיקה, רבת מעללים, ובמשך השנים ביקשו מתגייסים רבים להגיע דווקא אליה. קפיצת מדרגה בפעילותה המבצעית נרשמה באינתיפאדה הנוכחית. זמן רב האמינו בישראל שכניסה של כוחות לוחמים לתוך הערים ומחנות הפליטים ברצועת עזה תהיה מלכודת מוות. לכן, בתגובה לפיגועים נגד ישראלים, הסתפקו כוחות הביטחון בפעולות ענישה מוגבלות נגד האוכלוסיה הפלשתינית כמו ביתור הרצועה לשלושה חלקים ופעול ות "חישוף", כלומר עקירת פרדסים ומטעים. בשל העובדה שבמערכת הביטחון התייחסו לכניסה לתוך הישובים הפלשתינים כאל טאבו, שהס אפילו מלהזכירו, הפעיל צה"ל נגד פעילי ארגוני הטרור מדיניות "חיסול" כזו או אחרת, ולא תמיד מוצלחת, שהתבטאה בעיקר בירי טילים ממסוקים על מכוניות מבוקשים.לפני למעלה משנה הוחלט בצה"ל על שינוי דרסטי פעולה בעומק השטח הבנוי ברצועה. חטיבת גבעתי, שהוצבה שם ככח הלוחם העיקרי, הופנתה למערכה. במארס 2002, שבועיים לפני מבצע חומת מגן, החלה בפעולה ההתקפית הקרקעית הראשונה במחנה הפליטים ג'בליה בצפון הרצועה, שבו לא פעל צה"ל מאז שלהי האינתיפאדה הראשונה, בראשית שנות ה90. הפעולה הסתיימה בהצלחה רבה. 35 מחבלים נהרגו ועשרות נעצרו. זו היתה רק ההתחלה. מאז השתתפה החטיבה בכ200 מבצעים בערים, בעיירות ובמחנות הפליטים הפלשתיניים. רק בשנת 2002 נכנסו לוחמי גבעתי כ160 פעמים לתוך ישובים פלשתיניים המאוכלסים בצפיפות. בקרבות ובמרדפים ובקרבות נהרגו 183 מבוקשים. באותה תקופה היו לחטיבה תשעה חללים, רובם מפקדים. פרס הרמטכ"ל לחטיבה הוענק לה כהוקרה על הלחימה הממושכת והקשה, הרמה המקצועית והמבצע ית הגבוהה. רק לפני כחמישה חודשים הוענק לחטיבה צל"ש מאלוף פיקוד דרום, דורון אלמוג.מפקד החטיבה, אל"מ עימאד פארס, שבע קרבות, ישן מעט מאוד בשנתיים האחרונות. בקרוב הוא עומד לפרוש מתפקידו. "מאז תחילת הלחימה מובילה חטיבת גבעתי פעילות התקפית והגנתית בתקופה אינטנסיבית של לחימה מתמשכת עם מחבלים", הוא אומר. "חיילי החטיבה השתתפו בעשרות אירועי לחימה. הם השתתפו ביותר מ100 מבצעים התקפיים, פגעו במאות מפעלים לייצור אמצעי לחימה, הרסו עשרות בתי מחבלים, איתרו מנהרות ועצרו עשרות מבוקשים של החמאס והג'יהאד האסלאמי. כיום משתתפים חיילי החטיבה בשני מבצעים בשבוע בממוצע, היקף חסר תקדים של פעילות ליחידה לוחמת בתקופה כה ממושכת".התדמית של גבעתי עלתה פלאים בתקופה זו של עימות קשה. לא כך היו פני הדברים באינתיפאדה הראשונה. אז הסתבכו חיילי החטיבה בפרשיות התעללות באוכלוסיה פלשתינית וזכו לסיקור נרחב ולא סימפטי בתקשורת, שהם היו מוותרים עליו בחפץ לב. אותן פרשיות הותירו צלקות עמוקות בחטיבה. באה האינתיפאדה השניה ואיפשרה לחטיבה להוכיח שאפשר גם אחרת.לא בטוח שהמגוייסים הטריים של ימינו, ששמה של גבעתי מוכר להם היטב כחטיבה מהוללת, יודעים שבעצם זו חטיבת החי"ר הצעירה ביותר בצה"ל. היא הוקמה ב1983 בעקבות מלחמת לבנון, לאחר שבצה"ל הגיעו למסקנה שיש צורך בהול ב"חטיבת מארינס" בגירסה ישראלית, שתתמחה בפלישה מהים. כמובן שתחילה חיפשו שם לחטיבה, וההחלטה נפלה על גבעתי, על שם החטיבה שנלחמה לשחרור הנגב במלחמת העצמאות.החטיבה הוקמה על בסיס גדוד הסיור "שקד" (שומרי קו דרום) ולצידו הוקם גדוד נוסף בשם "צבר". יחד עם שני הגדודים הוקמה גם סיירת גבעתי, שהורכבה מיוצאי סיירות בצה"ל ופלוגת "עורב" ללחימה נגד טנקים. חיילי החטיבה החדשה עברו תחילה קורס צניחה והלכו עם נעליים אדומות. כעבור שנתיים, ב1985, הושלמה הקמת החטיבה עם הקמת גדוד נוסף. בלחץ חיילי החטיבה הם זכו בפברואר 1986 לכומתה יחודית משלהם, הלא היא הכומתה הסגולה המפורסמת."המוטיבציה בחטיבה גבוהה היום הרבה יותר מבעבר", מדגיש אל"מ פארס. "כשיש מבצע, כולם רוצים להשתתף, גם אם לא ייצאו הביתה בגלל זה. גם בין הגדודים יש תחרות מי ייצא. אין עוד יחידה שעובדת בכזו אינטנסיביות, ללא תקדים. אין מקום ברצועת עזה שחטיבת גבעתי לא פשטה עליו. לכן לחיילים יש תחו שה שהם המובילים. בכלל, מדהים לראות את הלוחמים. למרות הקשיים, המוטיבציה גבוהה וכמעט ואין נפקדים. יש מוראל גבוה וסיפוק עצום".בעיה אחת, פחות אימונים, שהיא נחלת כל הצבא, פוגעת גם בגבעתי. אך למרות שהחיילים אינם מתאמנים בכיבוש יעדים מבוצרים ובלחימה מול כוחות סדירים, מפקדי החטיבה אינם מודאגים. "לוחמי חי"ר נלחמים בקרבות קטנים, וזה לא משנה אם הם חלק ממלחמה כוללת או מעימות מוגבל", מסביר אל"מ פארס. "בסופו של דבר, חייל החי"ר נדרש לאותה תעוזה מקצועית. אופי הלחימה כיום יוצר התמחות בשטח בנוי ובשטח פתוח. למרות שהם בקושי מתאמנים, כשירויות היסוד של הלוחם כמו הפעלת אש מדויקת השתפרו. היום אתה בא לפלוגה ומבקש מהחיילים שהיו תחת אש להרים את היד, והרוב מרימים. בלבנון זה לא היה כך. לאור הניסיון הקרבי יצרנו הרבה תרגולות יחודיות שמיושמות לזירת הלחימה בעזה, כמו למשל אופן השליטה במרחב לחימה וטכניקת לחימה בשטח בנוי".בחודשים האחרונים התמקדה מרבית הפעילות של גבעתי במרדף אחר חוליות משגרי טילי הקאסם והמפעלים המייצרים את הטילים, המאיימים על תושבי שדרות. תוך כדי כך נפגעו מבוקשים רבים, אך בובזמן נהרגו אזרחים חפים מפשע, שהתעמולה הפלשתינית ניצלה זאת מיד.על הפגיעה באזרחים אומר אל"מ פארס: "אנחנו נלחמים בשטח מאוכלס ומסכנים את הכוח, ובלבד שלא ייפגעו חפים מפשע. מצד שני, מרבית האש עלינו היא ירי צלפים מבתים. היו מצבים שפגענו במי שלא היינו צריכים, אבל אנחנו בודקים את עצמנו לעומק ומתחקרים".אתמול, עם הענקת הפרס, אמרו בחטיבה זהו עוד פרק בהיסטוריה של גבעתי. ומן הסתם רצו לומר, שבזמן הקצר מאז שהוקמה החטיבה יש לה כבר ספר היסטוריה מפואר, שמדי שנה נוספים לו פרקים חדשים. | |  | |  |
| |  | |  | שייטת 13 שוב פרס הרמטכ"ל
| |  | | | | את פרס הרמטכ"ל קיבלה עוד יחידה, שאגדה אופפת את לוחמיה, שייטת 13, או בכינויה הרווח יותר הקומנדו הימי. מאז תחילת העימות עם הפלשתינים יש ללוחמי השייטת הרבה עבודה. אינספור המבצעים היבשתיים והימיים שבהם השתתפו הצליחו להקל על הלוחמים במעט על הכאב הנורא שנותר בהם בעקבות הלחימה בלבנון ומותם של 12 מחבריהם בשנת 1997, באסון בכפר אנצאריה.כשבוע לאחר שהצליחו להרוג את בכיר מבוקשי החמאס בשומרון, נאסר עסידה, קיבלה השייטת אתמול את פרס הרמטכ"ל, זו הפעם השניה ברציפות. קודם לכן, ביולי 2002, העניק להם הרמטכ"ל דאז שאול מופז צל"ש יחידתי "על ביצוע פעילות מבצעית לאורך זמן בנחישות ובהתמדה, תוך גילוי רוח לחימה למופת והגעה להישגים מבצעיים בולטים".הפעולה שזכתה לעיקר תשומת לב התקשורת מאז תחילת העימות, היתה השתלטות לוחמי השייטת מהאוויר ומהים על ספינת הנשק הפלשתינית "קארין איי" בלב ים סוף, בינואר 2002. בנוסף חדרו לוחמי הקומנדו הימי לנמל עזה, פוצצו ספינות פלשתיניות וביצעו פעולות רבות שהשתיקה עדיין יפה להן. אבל לצד הפעולות היעודיות, שניצלו את יכולתם הימית של הלוחמים, הרי מאז תחילת האניתיפאד ה הפכו אנשי הקומנדו הימי ללוחמי יבשה לכל דבר והשתתפו בעשרות פעולות ללכידת מבוקשים בכירים.רס"ן יותם דגן, פסיכולוג השייטת, שפיקד במשך שנים על לוחמים ביחידה: "יחידה מיוחדת כמו שייטת 13 יכולה לשבת בצד ולהתכונן למלחמה, אבל זה דבר מסוכן, כי בכל עת צריך לזהות את הצרכים ולא לשבת באפס מעשה. מהר מאוד הבינו מפקדי השייטת שזו מלחמה וצריך לתת כתף. בחוף אנחנו פועלים כמו לוחמי חי"ר מובחר, לצד פעולות קומנדו ימי שעליהם לא שומעים. אחד הדברים שמאוד מאפיינים את הגישה של מפקדי השייטת, היא שבכל מקום שיש פעילות, גם אנחנו באים ואומרים: 'תנו לנו לעבוד'. נוצר מצב שבשלוש השנים האחרונות השייטת התחילה להוביל מספר תחומים מבצעיים שקשורים לטכנולוגיה ולדיוק, אבל הדבר המרכזי שבא לידי ביטוי הוא לתת כתף לשאר היחידות בצה"ל".למרות הפעילות הרבה והשוחקת שכרוכה לעיתים רבות בוויתור על חופשות סוף שבוע וחגים, הלוחמים מאושרים מהעליה החדה במספר המשימות שהם מקבלים. "את האקשן שחיפשו יש עכשיו בשפע רב", אומרים היום בשייטת. לוחמי הקומנדו הימי קיבלו מאז ומתמיד כבוד רב מחבריהם ה"ירוקים", אולם עתה כשהם פועלים באינטנ סיביות גם ביבשה הכבוד הוא הדדי. עוד תופעה: קצינים רבים שגדלו בשייטת 13 עזבו את הים זמנית ומפקדים כעת על יחידות שדה. "שנים רבות אנחנו פועלים בשטחים", אומר רס"ן דגן. "ובתקופה האחרונה, עם העליה המשמעותית בפעילות, אנחנו מרגישים שאנחנו זוכים להערכה מיוחדת. באים אלינו מיחידות מובחרות ללמוד מהלקחים המבצעיים ומהטכניקות היחודיות שלנו שפותחו מהלחימה בים. גם אנחנו מנסים ללמוד בכל מקום ומכל אחד. יש הרבה יחידות בעלות ניסיון מבצעי וכולן תורמות זו לזו, ובסופו של דבר לפעילות המבצעית".לצד ההצלחות המבצעיות יש גם עצב בלתי נמנע. בשנה האחרונה איבדה השייטת חמישה לוחמים. "ליחידה כמו הקומנדו הימי מדובר באובדן קשה ביותר, כי אנחנו כמו משפחה קטנה ואינטימית", מדגיש רס"ן דגן. "כולם פועלים עם כולם. לבסוף נותר רק להמשיך קדימה, למרות הקשיים הגדולים". | | | | |
|
| | |
