אורי שנער מדבר על מומה הוריה של אלה לורן, שנפטרה מסרטן, החליטו להעניק לאתר חיים מחודשים * נשיא קשת מספר איך הכל קרה מאת דרור גלוברמן 06/04/03 ביום חמישי האחרון עלו הוריה של המוזיקאית אלה לורן ז"ל לקברה, לציין מלאות שלוש שנים לפטירתה. משם המשיכו לאירוע משמח הרבה יותר, שקשור לאירוע שלפניו בקשר הדוק ­ השקתה המחודשת של אנציקלופדיית המוזיקה המקוונת מומה. עלייתו המחודשת של האתר מומה ביום חמישי האחרון התאפשרה בעקבות החלטה של הוריה של אלה, צעירה שנפטרה בגיל 27 ממחלת הסרטן, לממן את פעילותו. לורן הקליטה דיסק שלא הספיק לראות אור. מומה, שכולל בגירסתו הנוכחית גם אתר הנצחה פנימי ללורן, יכלול את השירים שהקליטה ולא הספיקו להתפרסם. סגירתו של אתר מומה, אנציקלופדיית המוזיקה המקוונת, בספטמבר 2002, הוליך אחריו מצעד של אבל מצד הגולשים וחובבי המוזיקה בישראל. מעט אתרים ומיזמים בישראל זכו לכבוד כזה. מבקרים לא חסרו לו, למומה, וגם סתם כאלה שסירבו להתרגש מגודל העניין. אבל מיד לאחר שהושק במרס 2001 על­ידי זכיינית הערוץ השני, קשת, הפך מומה לאחד מאתרי האינטרנט הטובים בישראל, וזכה ליחס מתאים מקהיליית הגולשים. האתר כלל אנציקלופדיה המספקת מידע על אלפי אמנים ישראלים ובינלאומיים: ביוגרפיות, דיסקוגרפיות, עטיפות אלבומים, ביצועים נוספים, ערכים רלוונטיים ועוד. הוא הוקם על­ידי גיא בהר, המשמש כיום מנכ"ל ערוץ המוסיקה, יואב קוטנר, שהיה עורך האנציקלופדיה של האתר, ואמיר גולן. הוא הפעיל עשרות ערוצי רדיו מפולחים על­פי ז'אנרים, ומגזין מוזיקה מעודכן ומקיף. דרכו הפתלתלה של מומה לבית­הקברות של האתרים ותחייתו המפתיעה עוברת דרך משחקי כוח כלכליים גדולים, קרבות עם משרדי הממשלה, ואפילו מידה מסוימת של נאיביות: "המיזם של מומה נולד מחיבור בין האהבה למוזיקה לבין תקוות האינטרנט", אומר אורי שנער, נשיא קשת, בראיון ל"און ליין". "השקענו באתר למעלה מ­10 מיליון שקל, והתוצאות דיברו בעד עצמן". אבל עם אהבתם של הגולשים לא קונים במכולת. קשת חשבה שתוכל להפוך את מומה לאתר של ערוץ המוזיקה הייעודי בטלוויזיה, אם היא תהיה זו שתפעיל אותו. בסוף 2001 התחוור לקשת שאין בסיס עסקי לתפעול האתר, והחברה החליטה שהיא לא רוצה להפסיד כספים על פעילות האתר. מכאן החלו אנשי קשת בדרך ייסורים ארוכה ומפרכת, בתקווה שפרויקט מוזיקה ישראלית ייחודי שכזה יזכה לתמיכה כלכלית ממוסדות שונים. הם ניסו להשיג סיוע ומימון, אבל הגיעו למפח נפש ונאלצו לסגור האתר ולפטר את כלעובדיו. כולם הבטיחו, אף אחד לא קיים, ולקשת נמאס לזרוק כסף לבור ללא תחתית. מומה נסגר, בתקווה שעוד ישוב. "רק בחודשים האלה, שבהם מומה היתה מושבתת, הבנתי באיזו מהירות היא הפכה כלי חיוני להמון אנשים, ועד כמה היא חסרה להרבה­הרבה גולשים", כותב שם עכשיו יואב קוטנר תחת הכותרת "הדירפ ירבד" (ההיפך מ"דברי פרידה", הוא מסביר). "פתאום כשלא היינו, קיבלנו המון מסרים של אהבה וגעגועים... אז הנה קורה סוף­כל­סוף משהו טוב. מומה חוזרת. וזאת ההזדמנות לומר תודה גדולה לכל התומכים מהצד שלכם, גולשים יקרים, שכתבתם ומחיתם וביקשתם. אני בטוח שהלחץ שלכם עזר". אחת התחנות הראשונות שאליה הגיעו אנשי קשת, בחיפושם אחר גורם שיממן את האתר, היה משרד התרבות, המדע והספורט, שבראשו ישב אז מתן וילנאי. שנער נזכר: "מתן ישר אמר, שמבחינתו יש לאתר ערך תרבותי וציבורי ממדרגה ראשונה". אבל את ההבטחות הללו הוא התקשה לתרגם לכסף, באדיבות הבירוקרטיה הישראלית. המשרד אכן הגיש, ימים ספורים לפני סגירת האתר, הצעת פתרון להמשך הפעלתו כאתר ציבורי. ההחלטות קבעו שמשרד המדע, התרבות והספורט יגייס כספים לטובת מימון התפעול השוטף של האתרלתקופת ניסיון של שלושה חודשים, כפתרון ביניים עד להסדרת מודל הפעולה הקבוע. במקביל היה מומה אמור לעבור מידי קשת לידי גוף ציבורי ללא תמורה. ההצעה הזו, כמו הצעות אחרות, לא יצאה אל הפועל. שנער: "במשך למעלה מחצי שנה המשכנו לתפעל את האתר, וקיבלנו הבטחות לעזרה מאינספור גופים: אמנות לעם, הספריות הציבוריות, משרד התרבות, גלי צה"ל, אקו"ם ועוד. אחרי שסגרנו באה חברת אמנות לעם, והסכימה לממן את האתר למשך חודשיים. ומה יקרה בעוד חודשיים? אמרו שאם לא ימצאו מימון נסגור שוב. השבתי שאנחנו לא יכולים לעשות צחוק מהגולשים ומהעובדים. בינתיים הקים משרד התרבות ועדות לבחינת העניין. ועדות הן מערכות, שתהליכי קבלת ההחלטות בהן נמשכים שנים. ניגשנו למפעל הפיס, והצענו להם להקים אחד משלושת הפרויקטים הבאים: פרויקט זמר מזרחי, פרויקט שיטפל בלהקות וביוצרים צעירים ופרויקט שיציג את ההיסטוריה של מדינת ישראל דרך המוזיקה. לקח לי זמן להבין, שלמרות כל ההבטחות, זה לא יתממש". ובכל זאת, שנער לא מלא מרירות. "למתן וילנאי אני מפרגן על כך שהבין שיש ערך תרבותי וציבורי לאתר כזה. שיש אינטרס לגוף ממלכתי לגרום לכך שתהיה אנציקלופדיה למוזיקה בישראל". מאידך ספגו קשת ושנער ביקורת, על העובדה שהם מנסים להפיל את המיזם העסקי הכושל שלהם, חשוב ככל שיהיה, על כתפי המדינה. בספטמבר 2002, ערב ראש השנה, הרימו בקשת ידיים, וסגרו את האתר כליל. שלא כמו בעת סגירתו של הפורטל נטקינג ואתרים אחרים, הפעם קהילת האינטרנט היתה באבל אמיתי. מאות ואלפי הודעות מגולשים עצובים נכתבו באתרים שונים, ללא הועיל. כיוון לא צפוי לפני מספר חודשים נפתחה אפשרות להחייאת האתר, שהגיעה מכיוון לא צפוי. כמה שבועות לאחר הסגירה, פגש שנער במקרה את הוריה של לורן. "הכרתי את הזוג, שאיבד את בתו לפני שלוש שנים", מספר שנער. "ההיכרות היתה עסקית, והם נתנו לי את הדיסק שלה. ידעתי שהם מחפשים דרך להנציח אותה. כך התגלגל הרעיון של החזרת מומה לאוויר, כדרך עבור הזוג להנציח את בתו כאוהבת מוזיקה וכיוצרת". הזוג אכן התגייס לעניין, והתחייב לממן את פעילותו השוטפת של האתר למשך כשנתיים לפחות, בעלות של אלפי דולרים מדי חודש. ואכן, ביום חמישי האחרון ראתה שוב האנציקלופדיה אור, על אלפי הערכים המוזיקליים שבה (הכוללים מידע על אודות זמרים, יוצרים, מבצעים ומלחינים) ועל עשרות אלפי השירים הדגומים שהוא מאכלס. שנער מאמין, שהם ימשיכו להחזיק את האתר גם מעבר לכך. "בני הזוג מאוד התרגשו", הוא מספר, "מפני שחיפשו דרך להנציח את לורן באופן חי, ולא באמצעות מצבה לזכר מישהו שכבר איננו בחיים. ומכיוון שהמוזיקה היתה החיים שלה, וכל­כולה היתה בתוך עולם המוזיקה, הסתבר שאלה כפפה ויד". האם הם הכירו את מומה? "באופן מעורפל. עשיתי להם מפגש, הרמנו לכבודם את האתר לאוויר, הצגנו להם אותו. לפני שנפטרה, הקליטה לורן דיסק, ברובו של מוזיקת רוק. עכשיו, אחרי שהוריה אימצו את האתר, גם הוא יהיה זמין בו". האם קשת לא נבנית כאן באופן ציני כגיבורה, למעשה על גבם של אנשים שעברו טרגדיה אישית? "קשת הפסידה שם 10 מיליון שקל. גם ברגע שידענו שאין תוחלת כלכלית, המשכנו לממן את האתר במשך 6 חודשים נוספים. רוב המשקיעים היו חותכים והולכים הלאה. אתה כאילו מאלץ אותי להתנצל, אבל כמות המשאבים שהשקענו שם על מנת שנמצא דרך למימון האתר, היא מתוך אמונה שהוא צריך להישאר. אנחנו לא מחפשים פה ערך כלכלי, אנחנו לא התחליף של משרד התרבות, ולא מתוך ביזנס השקענו באתר. כדרך קבע, יתחזק את מומה צוות של שלושה כותבים ועורכים, בראשות איילת יגיל, העורכת הראשית של מומה גם בגלגולו הקודם. מבחינה עסקית, שנער לא מטפח ציפיות. "אין לזה שום משמעות או ערך עסקי. ייתכן שמפעל הפיס יצטרף אלינו כדי להקים את אחד הפרויקטים שהצענו". ההקמה המחודשת עוררה אמוציות לא מבוטלות בקרב הגולשים, אבל גם בקרב מקימיו, שזה היה הבייבי שלהם. "כשידעתי שזה הולך לקרות, עדכנתי רק את קוטנר ואת גיא בהר, שניהל את האתר", מספר שנער. "מבחינתי, הם צוות החולמים והמקימים שעשה את זה. שניהם התרגשו מאוד. אין לנו אפשרות מבחינה כלכלית להחזיק פה צוות גדול ולהעסיק אותם, אבל קוטנר ילווה את האתר. מבחינתו זה החלום שלו, שנגנז, ועכשיו קם לתחיה". "לא נוכל להשתולל בתכנים" "כמה שהיה עצוב כשזה נסגר, ככה אני מאושרת עכשיו", אומרת איילת יגיל, עורכת האתר. "אבל לא נוכל להשתולל הרבה מבחינת התכנים והתכונות". הסיבה היא שיגיל תהיה הכותבת והעורכת היחידה באתר. שני האנשים הנוספים שיועסקו לידה, ויהוו יחד איתה את כל הצוות של מומה, יעסקו בפן הטכני. עם זאת, האתר עבר מתיחת פנים ורענון גרפי. "האנציקלופדיה תמשיך להיות פתוחה לכל, לאחר שעברה עידכונים במהלך החצי שנה שבה הייתה סגורה. אנחנו משתדלים לעלות הכי מעודכנים שאפשר", אומרת יגיל. האנציקלופדיה כוללת אלפי ערכים, לועזיים ועבריים, ברמת פירוט משתנה. "אמנים שהחשבנו כחשובים יותר זוכים לערך רחב של אפילו אלף מילה, ואנחנו נכנסים לפרקים בחייהם ומציגים דיסקוגרפיה ענפה. בעמוד הדיסקוגרפיה יש אלבומים שדגמנו, ומכילים 30 שניות מהשירים. אנחנו מצביעים על קשרים בין אמנים. לואי להב, למשל, מוביל לאמנים ישראליים רבים. אנחנו מפעילים מצעד דירוגים של 5 זמרים, זמרות ולהקות המבוקשות ביותר על­ידי הגולשים בזמן נתון. נקיים פורום של שאלות ותשובות, שבו גולשים ישטחו בפנינו כל מיני דברים שהם חיפשו במשך שנים, ואנחנו נעזור להם. עם זאת, עשרות תחנות הרדיו שהפעלנו לא יחזרו לפעול בשלב זה". בעבר הציע מומה לגולשיו מידע על אודות הופעות והציע קופונים לרכישת כרטיסים מוזלת. "אנחנו מאוד שואפים להגיע חזרה לענייני ההופעות", אומרת יגיל. "אבל המגזין, שהכיל כתבות נרחבות, לא יופעל. עם זאת, יהיו באתר חדשות, ידיעות וביקורות תקליטים". לאתר מומה