לב של כלב ככל שהלחימה בשטחים הופכת לסבוכה יותר, לומדים בצה"ל להעריך את תרומתם של לוחמי "עוקץ" איתי אשר 18/04/03 בהלוויה שנערכה לאוסקר יומיים אחרי שנהרג, הקריא יניב הספד שכתב: "נכון שהרבה אנשים אומרים, זה היה רק כלב, זה היה התפקיד שלו וטוב שהוא מת ולא עוד חיילים. אבל קשה לי לקבל את זה, כי זה לא רק כלב. אני יודע שזה נדוש להגיד שאוסקר הוא חלק ממני אבל זה הוא שליווה אותי ברגעים הכי קשים, הוא זה שתמיד היה איתי בפעילויות הכי משביזות, ואיתו התחבקתי כשקפאתי מקור באמצע השטח".אוסקר, רועה בלגי, נהרג לפני כחמישה שבועות, ב­10 במרס, במהלך פעולה מבצעית בחברון. חייל מחטיבת הנח"ל נפצע מירי של מחבל בסמוך לציר המתפללים. למקום הוזנק כוח מפלוגת הסיור של חטיבת הנח"ל שפתח בסריקות בניסיון לעלות על עקבותיו של המחבל. במהלך הסריקות נפתחה אש על הכוח, ממנה נהרג קצין ונפצעו ארבעה חיילים, אולם המיקום המדויק שבו הסתתר המחבל לא היה ברור. בניסיון לאתרו, נקרא למקום צוות מיחידת עוקץ, יניב ואוסקר, שהחלו לסרוק את הבתים באזור."הכלב נכנס לאחד הבתים והמחבל שזיהה אותו ירה עליו", מספר יניב. "זה היה סימן לכוח איפה בדיוק נמצא המחבל. החיילים פתחו באש על הבית וקראו למחבל להיכנע. לאחר מכן הביאו למקום דחפור די­9 וה רסו את הבית. "כשהמחבל ירה על אוסקר הוא יילל כמה דקות, וכשהיללות פסקו הבנתי שהוא מת. בדקות הראשונות לא עיכלתי מה קרה, אבל אחר כך ברכב, כשהכל כבר נגמר, הבנתי שאוסקר מת. הבעיה היתה שלא יכולתי לדבר עם הכוח, כי מה אני אגיד להם שהכלב שלי מת, כשהם איבדו את אחד הקצינים שלהם. בגלל שהיה חשש שהמחבל נשא על גופו חגורת נפץ, אסור היה לנו לסרוק את הריסות הבית לנסות למצוא את הגופה של אוסקר".על קברו אמר יניב: "הרבה אנשים פחדו ממנו, ראו אותו ככלב חריף, אבל בשביל מי שהכיר אותו באמת הוא היה הכלב הכי מתוק בעולם. אני לא יודע אם יש עוד כלב ביחידה שיודע לתת אהבה כמו הכלב הזה. כל כך כואב לי שהשותפות שלנו נגמרה בצורה כזו. אני בחיים לא אשכח אותו". נבחן מול מטען למבצע לאיתור מנהרות להברחת אמצעי לחימה ברפיח, יצאו חיילי הפלוגה המסייעת של גדוד שקד מחטיבת גבעתי מצוידים היטב. את הכוח הוביל דחפור די­9 ואחריו טנק מרכבה סימן 3. בעקבותיהם נעו כלי רכב משורינים ונגמ"שים ובתוכם כ­20 לוחמים. כשהגיעה השיירה לבית, ולאחר שהדחפור בדק את השטח המקיף אותו על מנת לוודא שאין במקום מטענים, יצאו החיילים מתוך הנגמ"שים ועמדו במקומם. כל הכוח, המצויד במיטב הטכנולוגיה הצבאית, המתין לדבר אחד: לאישור הסופי של צ'יף, כלב לברדור שחור. דרור, מפעילו, הורה לו להיכנס לבדו לבית, לבדוק שבתוכו לא ממתינים לחיילים מטען חבלה או אדם חמוש שיפגע בהם. כעבור דקות אחדות יצא צ'יף מהבית והתיישב ליד דרור. לחיילים לא היה אז ספק שבבית לא מצפה להם שום "הפתעה" והם פרצו לתוכו, בניסיון לאתר את המנהרה שבסופו של דבר לא נמצאה.מאז פרוץ האינתיפאדה בספטמבר 2000, ובעיקר מאז חומת מגן, זוכה יחידת "עוקץ", או בשמה העממי "הכלבייה", להערכה רבה בצה"ל. הלחימה המסובכת בשטחים והניסיון להפחית ככל שניתן סיכון חיי לוחמים, הפכו את הכלבים לאחד הכלים החשובים ביותר בצה"ל. כיום אין כמעט מבצע בשטח הפלשתיני שלא מובילים בו את הלוחמים כלב ומפעילו. שני מכשירי מירס, הטלפון הסלולרי והביפר של סרן תומר, קצין האג"ם של עוקץ, לא מפסיקים לצלצל ולרטוט, כשבצד השני קציני מבצעים של יחידות שונות שמבקשים שיסדר להם "כלב לפעולה"."יש המון לוחמים בכל הצבא שחייבים את החיים שלהם לכלבים שלנו", מתגאה סא"ל אריק, מפקד עוקץ. "הבעיה שלנו היום היא שהדרישה גדולה יותר ממה שאנחנו יכולים לתת. עוקץ יש אחת, ויחידות שמבצעות פעילויות יש עשרות". תעודות ההוקרה שתלויות בצפיפות בכל משרד ביחידה הן עדות לכך. במסמך רשמי שפרסם לאחרונה קצין בכיר במטכ"ל, שסיווג את היחידות בצה"ל, הופיעה "עוקץ" תחת הכותרת "יחידות מיוחדות", לצד יחידות העילית שייטת 13, סיירת מטכ"ל ושלדג. סא"ל אריק, בן 32, נשוי ואב לשניים, התגייס לצה"ל ב­89' ושירת במגוון תפקידים ביחידת "דובדבן". לפני שקיבל את התפקיד בעוקץ, שירת כסגן מפקד בסיס האימונים "מתקן אדם", המתמחה בהכשרת חיילים ללחימה בשטחים ובטרור. "אנחנו משתדלים שלפחות לפעילויות בעלות רמת המודיעין הגבוהה, ייצא כלב. באופן חד משמעי, הכלבים הם כלי לחימה מעולה ותוספת משמעותית ונותנים י תרון גדול לכוחות המבצעיים שעובדים איתם".כלבי היחידה מאומנים לבצע אחד מחמשת הייעודים שלפיהם מחולקים הצוותים ביחידה: חנ"מ (חומרי נפץ), אמל"ח (אמצעי לחימה), תקיפה, גישוש והצלה.כלבי ההצלה הם המוכרים ביותר, ותפקידם לאתר לכודים מתחת להריסות בניינים שקרסו. בעבר היו כלבים אלה תחת פיקודו של פיקוד העורף, אולם לפני מספר שנים הועברו לעוקץ. בצוותי ההצלה משרתים גם אנשי מילואים, המגדלים את כלבי ההצלה בבתיהם ומגיעים איתם לאימון מפרך ביחידה פעם בשבוע.כלבי הגישוש הם הקשים ביותר להכשרה, ותפקידם העיקרי בניהול מרדפים. הם אמורים, "על בסיס עקבה אחת", לדלוק אחר בורח עד שישה קילומטרים, לאתר ולתקוף אותו. כלבי החנ"מ נעים לפני הכוחות וסורקים את דרכי העפר, הרחובות או הבתים שבדרך. במקרה שכלב מגלה מטען, הוא יושב בסמוך אליו ומתריע למפעיל שלו שנע בראש הכוח על ידי נביחות או יללות. כלבי האמל"ח מאומנים לגלות אמצעי לחימה כמו רובים, אקדחים או רימוני יד בבתים ובכלי רכב, וכן לוחמים חמושים האורבים לכוחות של צה"ל.אולם, כשהחיילים והמפקדים בעוקץ מדברים על כלבי התקיפה, הם קורנים מגאווה. "המטרה ש ל כלבי התקיפה היא לנטרל ולתקוף גורמים עוינים בכל שטח נתון שבו נפעל, כמו מערות, שטחים בנויים ושטחים פתוחים", מסביר סא"ל אריק. "כלב תקיפה שלופת את המחבל לא משחרר. במבצע של פלס"ר גבעתי למשל, הכניסו כלב תקיפה לתוך בית, הוא עלה לקומה השנייה ותקף את המבוקש. הלוחמים קראו למבוקש לצאת מהבית, והוא יצא כשהכלב תפוס לו על הכתף. "בכלל, כלב שנכנס לתוך בית או מקום מסתור במהירות יוצר את גורם ההפתעה. זה פוגע בזמן התגובה של המחבל ומסיח את דעתו מכך שיש אחרי הכלב גם לוחמים".בחודש שעבר נהרגו שני כלבים במהלך ביצוע משימות סיוע לכוחות הלוחמים בשטחים. הראשון היה אוסקר, השני היה רודי, כלבו של כפיר. לא זזים בלי ב­18 במרס הגיע לידי מערכת הביטחון מידע על כך שנאצר עצידה, בכיר מבוקשי החמאס בשומרון, מי שהיה אחראי לשני הפיגועים בעמנואל בהם נהרגו 19 ישראלים, מסתתר באזור הכפר אל­פונדוק סמוך לשכם. למקום הוזנקו כוחות גדולים של צנחנים ולוחמי קומנדו ימי שתוגברו בכלבים מעוקץ. ביניהם היה גם רודי, רועה הולנדי. הם פתחו בסריקות בניסיון ללכוד את עצידה, שכונה על ידי מפקד חטיבת הצנחנים, אל"מ אביב כוכבי, "מאיר הר­ציון של הפלשתינים", לאחר שהצליח לצאת חי משלוש היתקלויות עם צה"ל ומכעשרה נסיונות מעצר."לקראת סוף הפעילות, כשכבר התכוונו לחזור, רודי משך לכיוון אחד השיחים והתחיל לנבוח", מספר כפיר, בן 19 מגבעתיים, ששימש כנוהג שלו ולשניים היתה זו הפעילות המבצעית הראשונה. "באותו רגע הבנו שיש שם משהו ושחררתי אותו לכיוון המקום. הוא התחיל לגרד את האדמה, שזה היה סימן שיש שם משהו חשוד."הכוח ירד במקום, ובאותו רגע ירה עצידה מלמטה, מתוך המחבוא התת קרקעי שלו, שני כדורים בראש של רודי והרג אותו. הוא יצא מהמחבוא ופתחנו לעברו באש והרגנו אותו. למרות שרודי נהרג, העובדה שהצלחנו לנטרל את המחבל היתה יותר חשובה. לו חמי השייטת שהבינו עד כמה חשובה היתה הפעולה של רודי, פתחו אלונקה וסחבו את הגופה שלו. "היינו ביחד עשרה חודשים ורודי היה הכלב הראשון שלי, וזה היה קשה לאבד אותו. אחרי הפעולה אמרתי שאני לא רוצה כלב חדש, אבל קיבלתי את רובי, רועה גרמני. למרות הכאב, המוות שלו לא היה לחינם. עצידה הסתתר מתחת לאדמה ואם רודי לא היה מזהה אותו, הוא היה יכול לפגוע בלוחמים או להמשיך ולבצע פיגועים נגד ישראלים".במותו, מילא רודי את התפקיד העיקרי של כלבי היחידה: הצלת חיי אדם. במקרה שלו, הוא ספג את האש במקום החיילים. "זה קשה לומר, כי אנחנו משקיעים המון בכלבים האלה, ואני מאחל לכל כלב בעולם תנאים כמו שמקבלים הכלבים שלנו", אומר סא"ל אריק. "אבל בסוף, כשאנחנו שולחים כלב למשימה, יש סיכוי שהוא ייהרג. אני מעדיף שהכלב ייהרג מאשר לוחם בכל יחידה".ההצלחות המבצעיות מחזקות אצל מפקדי היחידה את ההבנה, כי האסרטיביות היא תכונת המפתח שעליהם לפתח בקרב הלוחמים. לעתים קרובות מופעל לחץ על הלוחמים מצד מפקדי הכוחות שאליהם הם מתלווים להורות לכלב לסיים את הסריקה מהר ככל האפשר על מנת שיוכלו להמשיך במשימתם. בתחקיר שנערך לאחרונ ה בפיקוד דרום, לאחר שבפברואר נהרגו ארבעה אנשי צוות טנק מגח שעלה על מטען במשקל מאה קילו סמוך להתנחלות דוגית, התברר כי מפקד הכוח שעסק בפתיחת הציר לא היה מרוצה מהקצב שבו ביצע כלב החנ"מ את הסריקות במקום. הוא הורה ללוחם עוקץ שהפעיל אותו להכניס את הכלב לנגמ"ש, והמשיך בפתיחת הציר בלעדיו. התוצאות היו טרגיות."הלוחמים נאלצים להתמודד עם מג"דים, מח"טים ומפקדי יחידות ולעמוד על שלהם", מסביר סגן דודו, מפקד פלוגת מרכז בעוקץ. "בשנה האחרונה חל שינוי משמעותי ביחס של המפקדים לכלבים. פעם הם לא היו מאפשרים לנו תנאים מקצועיים בסיסיים, כמו זמן עבודה לכלב, ולא היו מתייחסים ללוחמים כלוחמים אלא ככלבנים ולכן לא היו נותנים לנו לעמוד בנקודות הנכונות. זה יצר חיכוכים ופגע במוטיבציה, וגם יכולות הכלבים לא תמיד באו לידי ביטוי. היום זה השתנה וכבר לא זזים בלעדינו".לטענת מפקדים בעוקץ, שימוש בכלבים נגד בני אדם אינו רלוונטי. "אנחנו מפעילים את הכלבים רק למשימות של הצלת חיי אדם ואיתור מבוקשים ולא מול קהל למטרת הפחדה", מסביר סרן תומר, קצין האג"ם. "לפני כל הפעלה של הכלבים אנחנו קוראים לבני הבית לצאת ומוודאים שאנחנו לא פוגעים בחפים מפשע, ומעולם לא פגענו במי שלא תכננו לפגוע". אפודי הנפץ זר שייכנס בשעריו של בסיס יחידת "עוקץ" במרכז הארץ יופתע מהכמות האדירה של חתולים המסתובבים בו באין מפריע. ניתן היה לשער שחתולים הם האחרונים שהיו בוחרים לחיות בין כלבי תקיפה אימתניים. ואולי דווקא עובדה זו, מצביעה יותר מכל על "המקצועיות" של לוחמי היחידה ההולכים על ארבע.ההיסטוריה הרשמית של שימוש בכלבים למטרות ביטחון בישראל, ראשיתה בשנת 39', כשהווטרינרים פרופ' רודולפינה וד"ר רודלף מנצל עלו ארצה והקימו בקרית­מוצקין את "ארגון נוהגי כלבי כשירות" של ארגון "ההגנה". הכלבים הועסקו במשימות איתור מטענים, גישוש ואבטחה. במקביל, הקימו השניים את המכון לחקר כלבים ולאילופם.עם קום המדינה, עברה יחידת הכלבים של ההגנה לצה"ל ובסיס הקבע שלה נקבע בקרית­חיים. בפעולות התגמול עשו לוחמי יחידת 101 שימוש בכלבי היחידה, בעיקר למשימות הפחדה ותקיפה. בשנת 54' פורקה היחידה, וכעבור 20 שנה, ב­74', היא הוקמה מחדש תחת פיקוד קצין חי"ר וצנחנים ראשי ושירתו בהעשרות בודדות של כלבים ולוחמים. בשנות התשעים נפרשה היחידה ברחבי הארץ, ושלוש פלוגות שלה מוקמו בדרום, במרכז ובצפון.עצם השימוש בכלבים על ידי צה"ל נח שב לסוד מדינה במשך שנים. הוא נחשף מול מצלמות הטלוויזיה בשנת 88', עם סיומו של מבצע צה"ל "כחול חום" במערות נועיימה, 20 קילומטר דרומית לביירות. בליל ה­8 בדצמבר 88' הונחתו מהים על חופי לבנון כוחות מעורבים של הקומנדו הימי וחטיבת גולני, מתוגברים בכלבים. מטרת המבצע היתה תקיפת מפקדת הגזרה המערבית של ארגון החזית העממית לשחרור פלשתין בראשות אחמד ג'יבריל. אנשי ג'יבריל, שחיל האוויר תקף את מפקדותיהם חדשות לבקרים, בנו מתחת לאדמה, במערות נועיימה, מחסני תחמושת ומפקדות, שחוברו ברשת תעלות מסועפת. בצה"ל הוחלט, כי הדרך היחידה לפגוע במתקני הארגון היא על ידי שליחת כוחות קרקעיים. כמה שעות לאחר הנחיתה על החוף, פשט כוח של סיירת גולני על מפקדת ג'יבריל וחיסל את השומרים. כוחות אחרים הרגו מחבל באזור שטחי האימונים של המפקדה והשמידו משאית נ"מ. עד שלב זה השיגה הפעולה את מטרותיה. הכוח שעליו פיקד מפקד גדוד 12 של גולני, סא"ל אמיר מיטל, היה אמור לסרוק את מערות המגורים של המחבלים. לכלבים היה תפקיד משמעותי בהצלחת המשימה. לגופם הולבש אפוד שנתפר במיוחד ובתוכו כמות גדולה של חומר נפץ. על פי התוכנית, היו הכלבי ם אמורים לרוץ בתוך רשת המערות ולשמש כלבי נפץ, שיתפוצצו בין המחבלים.לקראת הפריצה למערות השתבשה פעולת הכוח והכלבים. תוך כדי דיווח בקשר למפקד המבצע, מח"ט גולני דאז, אל"מ ברוך שפיגל, נורה צרור לעבר הכוח. סא"ל מיטל נהרג במקום, ושלושה חיילים נוספים נפצעו. יותר מ­14 שנים אחרי, בצה"ל עדיין לא ברור בדיוק מה אירע בדקות אלה, והאם היה לכלבים תפקיד בגילוי הכוח על ידי המחבלים.כפי שתוכנן מראש, נשלחו שני כלבי נפץ לתוך המערות, אולם מסיבה לא ברורה הם שבו על עקבותיהם והחלו לרוץ לכיוון הלוחמים. הדעות חלוקות לגבי מה שאירע בשלב זה. מפעיליהם של הכלבים טענו, כי הלוחמים שחששו כי המטענים שנשאו הכלבים יתפוצצו בסמוך להם, ירו בכלבים והרגו אותם. לעומתם טענו מפקדי הכוח, שמי שירה בכלבים היו המחבלים. כך או כך, המבצע השתבש. בפינוי חפוז נותרו ארבעה חיילים בשטח וחולצו מאוחר יותר לאחר שנתלו על מגלשי מסוקי קוברה. אנשי ג'יבריל הציגו לראווה כלי נשק רבים שהותירו החיילים בשטח, אך מה שזכה לעיקר תשומת הלב התקשורתית היתה גופת אחד הכלבים.בעוקץ לא אוהבים להזכיר את הפעולה בנועיימה, אך מבחינות רבות היא עיצ בה את אופיה הנוכחי של היחידה. בעקבות המבצע, הוחלט בצה"ל לא להשתמש יותר בכלבים כפצצות חיות. ביטול התפקיד הזה היה בעל משמעות רבה להכשרת הלוחמים ולאופי העבודה שלהם עם הכלבים, שכן, עד למבצע אסור היה ללוחמים להיקשר רגשית לכלביהם. בבסיס האיסור עמדה ההנחה, שאם הלוחמים ייקשרו לכלבים, הם יתקשו לשלוח אותם למשימות התאבדות. קשור אותי, אהוב אותי בעבר התבססה היחידה בעיקר על כלבי תקיפה מסוג רוטווילר, אולם בצה"ל הגיעו למסקנה שפרט למראה המאיים שלהם, מדובר בכלבים "שמנים ואיטיים". כיום מרבית הכלבים הם מסוג רועה בלגי ורועה גרמני. הווטרינר והמאלף היחידתיים רוכשים אותם בחוות גידול מיוחדות באירופה, בסכומים של בין 2,500 ל­5,000 דולר לכלב. בעוקץ מסרבים לחשוף היכן בדיוק נרכשים הכלבים, בעיקר בשל החשש שגורמים עוינים יעשו שימוש במידע הזה, וגם בשל הביקוש הרב בעולם, במיוחד לאחר מתקפת הטרור של ה­11 בספטמבר."אנחנו מחפשים כלבים שבאירופה מיועדים לסוגי ספורט שונים", מספר סא"ל אריק. "הם צריכים להיות כלבים מאוד חזקים, אדישים, אמיצים ועם דרייב מאוד חזק. אחרי שאנחנו מכשירים אותם הם צריכים לדעת להיכנס לבית, לסרוק אותו מלמעלה למטה ולאתר כל מי שמתחבא בתוכו, גם אם הוא מתחבא בצורה טובה, תוך אדישות לירי, מזון או לכוחותינו. כלבים כאלה צריכים לנוע עם כוחות מרחקים גדולים ולא לזוז גם אם יעבור לידם חתול או כלב אחר".חיילים שמבקשים לשרת ביחידה עוברים גיבוש. "הנושא הכלבני הוא לא תנאי קבלה ליחידה", מדגישים בעוקץ, אבל במסגרת הגיבוש עוברים הח יילים ראיון ומוכנסים לשטח מגודר עם כלב ונדרשים לבצע איתו משימות שונות, בהן נבדקת הרתיעה שלהם מהכלבים. בממוצע, מכל 12 חיילים שמגיעים לגיבוש, רק אחד מתקבל. החיילים עוברים טירונות ואימון מתקדם של חיל רגלים שנמשכים 25 שבועות, וממשיכים ל"אימון לוחם", שכולל קורס לוחמה בטרור, לוחמה בשטח בנוי וניווטים. בסיומם, מחולקים הם מחולקים לצוותים, לוחם וכלב, לקראת השלב הייעודי שנמשך שמונה חודשים.עם תום השלב הייעודי אמורים להפוך הלוחם וכלבו לגוף אורגני שפועל בתיאום מלא בעזרת סימנים מוסכמים. ההכשרה מתחילה, בין השאר, בחובה של כל לוחם להתייצב בשעה חמש וחצי בבוקר בתא של כלבו ולנקותו. לאחר מכן, על הלוחמים לצאת עם כלביהם לריצת בוקר של כמה קילומטר. מי שרץ בדרך כלל הם הכלבים, הלוחמים רוכבים על אופניים. עוד אפשרות לשמירה על כושר היא הליכונים אלקטרוניים, שקיבלו בעוקץ מהאגודה למען החייל, שעליהם רצים הכלבים. לפני כל מבצע עוברים הכלבים מבחן כשירות. "בשלב מסוים של השירות הכלב הופך להיות חלק ממך", מספר אריאל מהרצליה, לוחם בצוות התקיפה של פלוגת המרכז. "בפועל הכלב הוא הנשק שלי בשטח, הוא הדבר הרא שון שאני אתפעל במקרה של היתקלות עם מחבלים ואני מתייחס אליו בהתאם, שומר עליו ומטפל בו. כשאני יוצא הביתה בשבת אני חושב עליו, והדבר הראשון שאני עושה כאני חוזר לבסיס הוא ללכת לתא שלו. תמיד קיים חשש שכלב ייפגע בפעילות, אבל זה חלק מהעניין. אני פחות חושב על זה ויותר מעסיק אותי שהוא יעשה את העבודה כמו שצריך. כשאני שולח אותו לתוך הבית, אני תמיד מקווה שימצא מחבל".גם לעומר, מפקד בצוות התקיפה ותושב קיבוץ משמר­דוד, היה קשר רגשי חזק לכלב שלו. כיום כמפקד הוא לא מחובר לכלב, אולם הוא בין המאושרים שזכו לקבל את הכלב שלו, לאחר שפרש משירות מבצעי מ"סיבות בריאותיות". "כשהייתי בקורס מכ"ים", הוא מספר, "הייתי יושב עם התמונה שלו ומסתכל עליה יותר משהייתי מסתכל על התמונה של החברה שלי".כמעט כל החיילים ביחידה נושאים על גופם סימני נשיכה. "אין כמעט אחד ביחידה שלא ננשך, זה חלק מהעניין, אבל לרוב זה קורה בגלל טעויות של בני האדם והתנהגות לא טובה עם הכלב", מסביר אריאל.בשל החשש מכך שכלביהם ינשכו חיילים של הכוח שאיתו הם פועלים, לפני כל מבצע עובר המפעיל עם כלבו בין הלוחמים על מנת שהכלב יריח אותם. למרות זאת, הלוחמים בעוקץ לא אוהבים שמלטפים את הכלבים שלהם, כי לטענתם, מדובר בכלי נשק ולכן "מי שלא מכיר שלא ייגע". "יש כלבים שמגיעים לארץ מאוד דומיננטיים", מסביר דודו, מפקד הפלוגה שנחשב לבין הבודדים שלא חטפו נשיכה. "זמן ההסתגלות שלהם לארץ מאוד ארוך, הם חוששים, וכשהם מגיעים לסביבה לא צפויה עלולים לקרות דברים כאלה". חיי כלב בבית הקברות ביחידה, שהוקם מתרומה בסך 50 אלף דולר של יהודי עלום שם מארצות הברית, קבורים רבים מכלבי היחידה שספגו את האש במקום החיילים. על מצבותיהם נכתב "נפל בקרב". לצדם קבורים "ביבי", "פטון", "בוקסר" ורבים אחרים (כל השמות ניתנו על ידי מגדלי הכלבים באירופה), שנפטרו ממחלות או מזיקנה. על המצבות שלהם נכתב "נפל במהלך שירותו". לכל לוויה של כלב מגיעים כל לוחמי היחידה עם כלביהם. פעם בשנה, ב­30 באוגוסט, נערך במקום יום זיכרון.הראשונים שנקברו כאן היו טומי וסטיב, שנהרגו בניסיון חילוץ בני הערובה על ידי סיירת מטכ"ל, בקיבוץ משגב עם בצפון בשנת 80'. במרחק לא רב מהם קבורות לסלי, כלבתו של הרן פרנס ז"ל, ואמבר הכלבה של מיכה גוטליב ז"ל, שני חיילי היחידה שנהרגו יחד עם כלבותיהם באסון המסוקים ב­97'.את בית הקברות מעטר פסל עשוי אבן, של לוחם וכלבו. כמודל לפסל שימשו יניב ואוסקר, רועה בלגי. היום הפסל הוא מצבתו של אוסקר, שאת גופתו לא ניתן היה לחלץ מבין ההריסות.למי שזוכים לשרוד את השירות הצבאי המסוכן והמתיש, ממתין הצ'ופר האמיתי: הפנסיה. אחרי שש שנים זכאים הכלבים לצאת לגמלאות, ואחרון הלוח מים שהפעיל את הכלב רשאי לגדל אותו בביתו. "בגלל שהכלבים משרתים במשך תקופה הארוכה פי שניים יותר מהלוחמים, זה יוצר לא מעט מצבים של קנאה", מספר אחד הלוחמים. "יש חיילים שמשתחררים ונאלצים להעביר את הכלב שלהם, שאיתו הם ישנו, אכלו ונלחמו 24 שעות ביממה, ללוחם אחר. כמעט כולם מתפללים שימים ספורים לפני שהם ישתחררו הכלב שלהם ייפצע. משהו קל, לא רציני, ואז הם יוכלו לקחת אותו איתם הביתה".