יחידה כירוגית יחידת העילית מגלן נחשפת לראשונה שי להב 01/05/03 "מגלן: עוף ביצה ממשפחת האיביסים. מקורו כפוף כמגל. צבע נוצותיו חום מבריק. ניזון בטרף חי, כגון תולעים, חלזונות וחרקים. מצוי בארץ ישראל בחורף ובאביב"(מילון אבן­שושן)אור לבוקר יום שלישי השבוע הגיע כוח מיחידת מגלן לבית בגזרת בית­ לחם במטרה ללכוד מבוקש בכיר מהתנזים. הסריקה הראשונה הסתיימה באכזבה מבחינת הלוחמים ­ ל"מטרה" לא היה זכר. רגע לפני הקיפול משהו נראה חשוד למפקדי הכוח. תוך דקות חוסל המבוקש שהסתתר בכוך שנבנה מתחת לרצפת הבית. מפקד יחידת מגלן, סא"ל דני, נפגע במהלך חילופי האש מכדור בידו. "למרות פציעתו", מספר קצין ביחידה, "דני המשיך לנהל את האירוע בקור רוח מופתי, ומי שמכיר אותו לא הופתע. רק בהמשך הוא פונה לבית החולים".המידע בדבר הצלחת המבצע נפוץ במהירות בקרב חיילי מגלן, בסדיר ובמילואים, וגרמה לתגובה מרכזית אחת ­ אנחת רווחה. זה לא שהמבצע היה יוצא דופן בקנה מידה של פעילות היחידה. רק בשבוע שעבר ביצעו לוחמי היחידה מבצע מורכב יותר, שכלל לא הגיע לידיעת התקשורת. מאז פרוץ האינתיפאדה האחרונה מגלן היתה מעורבת במאות פעולות מוצלחות ברחבי הגדה וברצועת עזה. אבל התגובו ת הנרגשות נגרמו עקב העיתוי ­ ימים ספורים בלבד אחרי פרסום המסקנות באשר לתקרית הקשה, שבה הרגו בשוגג לוחמי מגלן שגובו במסוק תקיפה את שני המאבטחים הישראלים, סג"מ יואב דורון ז"ל ויהודה בן­יוסף ז"ל, ששמרו על מאחז לא חוקי בסמוך להתנחלות פני­חבר בדרום הר חברון. מסקנות התחקיר לא החמיאו למגלן. למרות שהמידע המודיעיני שקיבלו היה לקוי ולא דווח להם על הימצאות המאחז והמאבטחים, קבע אלוף פיקוד המרכז כי במהלך ההסתערות ירה הכוח אש רבה מדי על רכב המאבטחים ונמצאו ליקויים בתפקוד צוות התצפית. כפועל יוצא הוחלט להדיח מ"פ בפלוגה, ומפקד היחידה סא"ל דני, שרק השבוע נפצע בפעולה המוצלחת, ספג נזיפה. בין האירוע הכואב לתחקיר המשיכו במגלן לבצע פשיטות ומעצרים ללא הפסקה. "אף אחד לא יודע", אומר גורם ביחידה, "שלמבצע בפני­חבר הוקפץ כוח מנופש יחידתי, שהתקלה היתה במקביל לביצוע מספר פעולות אחרות באותו אזור, ושעוד באותו הלילה לאחר האסון יצא כוח למבצע דומה".התקלה החמורה בפני­חבר הוציאה את מגלן מהאלמוניות שכה התאימה לה עד כה. אחרי שנים ארוכות של פעילות וכמות נכבדת של פעולות מוצלחות, חלקן על גבול ההרואיות, שמטעמי סודיות לא יוחסו מעולם למגלן ברמה התקשורתית, חיילי היחידה נאלצו לקרוא על עצמם בעיתונות הישראלית דווקא בהקשר שלילי. "זה היה מרגיז ומתסכל במיוחד", מספר אחד מקציני המילואים הבכירים ביחידה, "רק כמה שבועות לפני המקרה כוח מילואים שלנו חשף מכונית תופת עם מטען של 20 ק"ג ליד טול­כרם. זאת היתה פעולה פנטסטית, שבה נכנסנו לתוך הקאסבה בלילה חשוך, בדרך מאוד מורכבת, וכל מה שפרסמו בתקשורת היה 'יחידה מובחרת'. בזמנו היה לי נוח מאוד עם החשאיות, אבל אחרי שהשם שלנו נחשף דווקא בהקשר של פאשלה, הבנתי שאי אפשר יותר לשתוק".התסכול העמוק הזה גרם לקבוצה נכבדת של קציני ולוחמי מילואים במגלן לספר בפעם הראשונה על דמותה ופעילותה של אחת מהיחידות הסודיות והמובחרות ביותר בצה"ל. הסיפורים שיובאו כאן משרטטים תמונה מרתקת של חבורת לוחמים אמיצים, ללא מרכאות, שהמוטו המרכזי שלה הוא "סכין בין השיניים", ומאז פרוץ האינתיפאדה עורכת מבצעים מיוחדים על בסיס כמעט יומי. מינון חסר תקדים בהתחשב במורכבות המשימות. סרן טל, מפקד פלוגת מילואים ביחידה, מקשר בין המספר העצום של אותן משימות לתקלה בפני­חבר. "היחידה הסדירה עובדת היום ב שטחים מהיום להיום", מסביר טל, "השב"כ מקבל מידע מודיעיני, מעביר אותו ליחידה, אחרי שעתיים ממריא מסוק, והם כבר בתוך המבצע. ממש ככה. אתה לא יכול לצפות מיחידה, מובחרת ככל שתהיה, להרים עשרות מבצעים מדי יום בלי שפעם ב... יהיה גם איזשהו ליקוי. אני, באופן אישי, הייתי מעורב בלמעלה מ­40 מבצעים של מגלן, בעיקר בלבנון. כולם היו הצלחות גדולות. אבל סטטיסטית תמיד היה ברור לנו שמתישהו משהו עלול להשתבש". נקודת הזינוק (טל רוסו תופס פיקוד) מגלן הוקמה תחת מעטה כבד של חשאיות באמצע שנות ה­.80 הלוחמים שגויסו ליחידה אומנו תחת מידור כבד ונחשפו לסודות היחידה רק לאחר שנתיים מיום גיוסם. מפקדיה הבולטים היו תא"ל טל רוסו, אל"מ אסף (שנפצע באורח קשה ברצועת עזה), אל"מ דרור וינברג ז"ל, אל"מ רוני ואל"מ יוסי בכר, המועמד לפקד עתה על חטיבת הצנחנים.בהיותה גוף שלמעשה לא השתייך ישירות לאף יחידה ותיקה בצה"ל, הקצונה הבכירה לא ידעה איך "לאכול" את מגלן בשנותיה הראשונות. התוצאה של מצב זה היתה, שמצד אחד, עברו הלוחמים מסלול הכשרה מפרך (סדרות ניווטים ממושכות, רכובות ורגליות, הישרדות, הסוואה), שהכשיר אותם למגוון משימות, ומצד שני, סבלו אותם לוחמים מתחושות של תסכול, מאחר שהצבא חשש להפעיל את היחידה במתכונתה המקורית והמסווגת.בתחילת שנות ה­,90 כשבצמרת הצבא החלו לדון בכובד ראש בשאלת נחיצות מגלן במתכונת שבה נבנתה (אחת האפשרויות היתה לסגור את היחידה הסדירה ולהשאיר כוח ייעודי מיוחד מאנשי המילואים), התחולל שינוי דרמטי תודות לשני גורמים מרכזיים. הראשון היה מינויו של אלוף שי אביטל, שהיה בעברו מפקד סיירת מטכ"ל, למפקד אוגדת המילואים שמגל ן השתייכה לה. אביטל, שהיה מעורב כלוחם בפעולות כמו אנטבה וסבנה, ייעד למגלן תפקיד חשוב. במקביל פרצה מלחמת המפרץ, שאילצה את הצבא כולו לשנות קונספציה. התוצאה האופרטיבית מבחינת מגלן היתה קודם כל הגדלת היחידה דרסטית, לסדר גודל של גדוד עם סמכויות של חטיבה. בראש היחידה הועמד אז טל רוסו, כבר אז קצין מוערך מאוד בצה"ל, שעצם מינויו היווה סוג של הבעת אמון. רוסו, אז אל"מ והיום תא"ל ומפקד אוגדה, נחשב בצבא ל"מסומן לרמטכ"לות", והוא היה מאז ומתמיד הפטרון והגורו של אנשי מגלן. כמפקד היחידה הוא שיפר בצורה דרמטית את דימויה של היחידה בתוך הצבא, והיום, כמפקד האוגדה שהיחידה כפופה אליה, הוא זה שדוחף להפעילה ללא הרף.רועי, לוחם ביחידת המילואים של מגלן, שהיה חייל בעידן רוסו, מספר: "הוא רצה להפוך את מגלן לגוף שיכשיר את הבשר הטרי של האוגדה, שכולה הורכבה ממילואימניקים. הרעיון היה לבנות יחידה סדירה, שיש בה את היכולת לבנות מערך של הכשרת לוחמים, שגם יהפכו לצוותים אורגניים במילואים". המבצעים בלבנון (תחרות עיקשת מול שלדג) השינוי במעמדה של היחידה הצריך גם הסבה דרמטית במטלות שהיא לקחה על עצמה. אם עד לתחילת שנות ה­90 מגלן התרכזה באימונים לקראת מלחמה עתידית בהתאם לייעודה, הרי שלאחר השינוי היחידה הפכה, כהגדרתו של רס"ן בועז, קצין האג"ם של יחידת המילואים, ל"ציידת מחבלים ראשית". רוצה לומר ­ יחידה המתמחה בהפתעת מחבלים בתוך לבנון, בדומה לתפקודן של יחידות עילית אחרות. המהפך הזה עורר מחלוקות רבות בתוך מגלן, כפי שמתאר הלוחם רועי: "לנו זה נראה כמו טעות, כי הרי כל היחידות המיוחדות מחסלות, אז למה שנאבד את הייחוד שלנו? בדיעבד טעינו, כי אל"ף, זה יצר הילה אדירה סביב היחידה, ובי"ת, זה שיפר קריטית את המוכנות של אנשים למשימות. במקום תכנונים התחלנו לעשות דברים אמיתיים".סרן טל: "אחרי טל רוסו, המפקד היה אל"מ אסף, שנפצע אחר כך קשה בחאן­יונס מכדור של צלף, ואז הגיע סא"ל רוני. בתקופה של רוני, שנת ,1994 היחידה נכנסה חזק לעניין של לבנון. שם היה האקשן האמיתי, ולשם כל יחידות העילית כוונו".בועז: "היו בצה"ל ממש מריבות על משימות מהסוג של חיסול מחבלים בעומק לבנון. אתה הולך לאלוף פיקוד צפון כדי להציע מבצע וממש ע ומד בתור בין נציגי כל הסיירות. לכל אחת יש תוכנית מטורפת אחרת איך לחסל את המחבל. כשהתחילו הפעולות שלנו בלבנון, אלוף הפיקוד בכלל לא הכיר אותנו, הרי לא היינו פלס"ר גולני. ואז נכנסנו למוטיבציה כדי להראות לו שאנחנו מסוגלים. לאט לאט זה תפס. המצב השתפר כשעמירם לוין התמנה כאלוף הפיקוד, כי הוא בא מסיירת מטכ"ל והבין את החשיבות של כוח מיוחד. אצלנו, בגלל ההתכוננות הקבועה למלחמה, היו אמצעים מאוד מפותחים של הסוואה יותר מלכל יחידה. הוא קלט את זה והתחיל להשתמש בנו".רועי: "הרי איך מטילים על יחידה מבצע? זה הכל מתחיל ממידע מודיעיני, שלאט לאט יורד בדרגי המודיעין. וכאן יש חשיבות לקשרים אישיים. ברגע שאתה שומע במקרה שבבית מסוים מתחבא מחבל, אתה מכין מבצע ורץ איתו לפיקוד. לנו בהתחלה לא היו את הקשרים הדרושים כדי להשיג מידע כזה".­ התמונה שאתם מציירים היא קצת מפחידה. בעצם, מדובר בייזום פעולות מסוכנות מאוד רק בגלל תחרות על יוקרה בין היחידות.סרן טל: "יש בזה משהו, ואין ספק שהתחרות המטורפת הזו גורמת לפעמים גם לתקלות. מצד שני, היא זו שגורמת למוטיבציה, והמוטיבציה הזו קריטית כדי למנוע פיגועים ול חסל מחבלים".המתחרה העיקרית של מגלן בכל הנוגע לפעולות מיוחדות בלבנון היתה יחידת שלדג של חיל האוויר. הטון שבו נוקטים אנשי הסיירת הירוקה כשהם מדברים על הצ'ילבות לובשי האפור מזכיר יותר עימות בין אוהדי כדורגל המשתייכים למחנות מנוגדים בתוך אותה עיר מאשר שיחה עם חיילי סיירת מובחרת. רועי: "כל הפעולות הטובות הלכו לשלדג. חלון ההזדמנויות שלנו נפתח ברגע שהם התחילו קצת לפשל, ואז נתנו לנו צ'אנס. זה ממש עניין של טרנד, לא תמיד של רמה אמיתית".סרן טל: "כשדרור וינברג ז"ל, מח"ט חברון שנהרג בפיגוע בציר המתפללים, הגיע לפקד על היחידה, הוא ניגש לאלוף הפיקוד ושאל אותו: 'אם אתה רוצה למבצע את חיל האוויר, כמה זמן ייקח להם להתארגן?', והאלוף ענה לו: 'שלושה שבועות'. דרור בלי למצמץ אמר לו שלנו זה ייקח שבוע, וככה היה". רס"ן בועז: "שברנו את השוק". רועי: "לא רק זה. במגלן אין דבר כזה להגיד לא כשמפילים עליך מבצע. בשלדג, אם הם נגיד בנופש של היחידה, גם העולם יכול להתהפך, הם לא יחזרו ממנו".לצד ההצלחות הסוחפות, הרי שבמהלך הפעילות בלבנון היו מעורבים לוחמי מגלן באירוע חמור, שגרם לסערה פוליטית בארץ ובעול ם. צוות של היחידה שהיה בפעילות מודיעין בעומק שטח החיזבאללה נחשף בגלל מחדל של כוח חיצוני. במהלך ניסיון החילוץ של הצוות נפגעו בשוגג, לא על ידי אנשי היחידה, עשרות אזרחים לבנונים. ממדי הרעל (מאה אחוזי התייצבות) הפעילות המורכבת הזו מתבצעת גם בידי חיילי המילואים של היחידה, שבניגוד למילואימניקים של יחידות חי"ר רגילות לא תופסים קו אלא ממשיכים לערוך ביצועים מיוחדים גם בגילאי 30 ומעלה. בשנים האחרונות מגויסים אנשי המילואים לתקופות ארוכות יחסית כדי לשחרר את היחידה הסדירה לאימונים. מפקד המילואימניקים הוא סא"ל צביקה, ,38 שהגיע כקצין צעיר למגלן מעורב צנחנים. הוא עו"ד, שותף במשרד פרטי באזור ת"א, העושה למעלה ממאה ימי מילואים בשנה. מאז מונה למג"ד הפך הקשר יוצא הדופן בין היחידה הסדירה לאנשי המילואים להדוק עוד יותר.למגלן היה משקל רציני במסגרת מבצע חומת מגן, והיא הנחיתה את המסוק הישראלי הראשון בתוך שטחי A. במהלך המבצע היחידה לכדה בין היתר מבוקש ששנה קודם לכן נורה ברגלו בידי חיילי סיירת מטכ"ל והצליח להימלט. הפעם הוא נתפס, למרות שהיה מחופש לאישה. מגלן גם כבשה את בניין הממשל בחברון והחרימה ממנו 23 ג'יפים מסוג לנדרובר. סרן טל מספר על מבצעים נוספים: "חיפשנו ארבעה מבוקשים באזור טול­כרם. בצה"ל הבינו שבכל פעם שמגיעים לשטח רכבים צה"ליים, תצפיתנים פלשתינים מזהים אותם ומדווחים למבוקשים, שמצליחי ם להימלט. אז החלטנו להגיע ברגל. נווטנו בציר של 12 ק"מ והולכנו כל מיני כוחות מילואים מיוחדים, שכולם היו צריכים לסגור בבת אחת ובתיאום על כל בתי המבוקשים. זה הסתיים בהצלחה מדהימה. ככה גם תפסנו את ראש החמאס ביאטה, ליד חברון. אנשים בני 35 הולכים כל הלילה עם 40 ק"ג על הגב בלי שום בעיה".רועי: "אחד מהייחודים שלנו זה אינטליגנציה גבוהה והיכולת לשנות משימה תוך כדי קרב. היינו פעם מתחת למבוא­דותן סמוך לכפר עראבה. שמנו שם תצפית שקטה ששכבה שלושה ימים ברציפות. החבר'ה שהיו שם, חלקם עם תינוקות בני חודשיים, שלחו לי כל היום SMS עם מסרים לנשים שלהם, כי הם לא יכלו לדבר בפלאפון בגלל המארב. ואז חוליה של פסיכים התחילה לירות על מבוא­דותן. התפתח מרדף, ואז קלטנו שהם בורחים בציר הסמוך לחוליה שלנו. מיד עלינו מולם, והם התחילו לעבוד. פתחו מערכות, זיהו את החוליה והעמידו עליה מארב של צלפים וקלעים. במטח הראשון חצי חוליה הלכה. החצי השני ננעל באיזה מבנה. הזעקנו לשם מסוק שהפעיל אמל"ח על המבנה. אחד מהחבר'ה ששכב במארב הוא וטרינר. הוא זיהה בבית כלב וביקש מטייס המסוק לא לירות עליו".אבל עם כל הכבוד לסיפורי הגבורה של המילואימניקים, מי שנושא בנטל הכבד ביותר במסגרת הפעילות בשטחים הם הסדירניקים של מגלן. וכאן, לטענת קציני המילואים, מדובר בנטל כבד במיוחד. סרן טל ממחיש: "כשאני הייתי חייל בלבנון, היינו שתי פלוגות מבצעיות. כל הזמן אחת היתה בפעולה, בזמן שהשנייה התאמנה לקראת פעולה. כבר אז זה היה טירוף. אבל היום הסדירניקים יוצאים כמעט כל יום לביצוע, וזה ממש שיגעון. גם החבר'ה שהיו בפני­חבר הוזעקו לשם מתוך נופש יחידתי שהם היו בו. לקחו שני צוותים משופשפים ואמרו להם: 'עוד שעתיים תורידו שני מבוקשים חמושים'".­ אז אולי זאת היתה הסיבה למחדל?טל: "לא לא לא. הכישלון נבע מדבר מאוד פשוט. הכוח לא ידע שיש שני יהודים חמושים בגזרה, ומי שהיה צריך לעדכן אותו בעניין זו החטיבה המרחבית. כתבו בתחקיר שהעובדה שהלוחמים ירו הרבה מעידה על חוסר מקצועיות שלהם, ואני אומר לך שאלה שטויות. ברגע שאתה מזהה מישהו כמחבל חמוש, אתה תגמור עליו את כל המחסניות, ועוד תגנוב מחסנית מהחבר שלך".שלושת החבר'ה דלעיל, כפי שניתן לקרוא בין השורות, מורעלים קשות. למרות שמדובר באנשים שחצו את גיל ה­30 (טל רק בן 26) ומחזיקים במשרות מ כובדות בחברות הייטק, הם עדיין מניחים על שולחנם בעבודה תמונות ממוסגרות מתוך השירות הצבאי ומתהדרים בפאוצ'ים עם סמל היחידה. אבל גם החפ"שים לא מפגרים הרבה מאחוריהם. למילואים של מגלן יש התייצבות של מאה אחוז, ובמבצע חומת מגן, שבמסגרתו גויס רק חלק מהיחידה, אנשים שלא נקראו התחננו ממש בפני מפקד גדוד המילואים כדי שיסכים לצרף אותם.מגלן, שהחלה כגוף המורכב משני צוותים בלבד, הפכה היום ליחידה של כמה מאות אנשים, כולל המילואימניקים. בעתיד הקרוב, אגב, תוקם עמותה של כל בוגרי היחידה, שעדיין קשורים לעברם הצבאי בעבותות חזקים במיוחד. לא פלא שדווקא מתוך מגלן צמחו מספר יוזמות ותנועות הקשורות בשירות המילואים. רס"ן אלי, מפקד פלוגה במילואים, מספר: "בעקבות שירות שלנו בטול­כרם במסגרת חומת מגן הקמנו קבוצה שמקדמת את רעיון הקמת גדר ההפרדה ואת פירוקם של מאחזים לא חוקיים. הגרעין המרכזי של התנועה, שנקראת האות, התחיל אצלי בפלוגה. היום מדובר כבר בכמה מאות".מפקד פלוגה אחר של מגלן במילואים הוא מ', ח"כ לשעבר. מ', שהגיע ליחידה עוד בראשית היווסדה כקצין צעיר, מייחס לחייליה מודעות ציבורית מפותחת: "לפחות שניי ם מתוך חוקי המילואים שהעברתי בכנסת היו פרי יוזמה של אנשים ממגלן. בשנת 1990 שירתנו בג'יבליה. שם גם זכיתי לכבוד המפוקפק של להיפצע מאבן. בסוף השירות כתבנו מכתב קצינים שזכה לחשיפה גדולה. זה היה ביום שישי האחרון של נובמבר ,1990 וקראנו שם לנסיגה חד­צדדית מעזה. כמה סרבנים מפורסמים, כמו סרן דוד, הגיעו דווקא ממגלן. זה לא ממש מפתיע לאור הנטייה הפוליטית ביחידה. בבחירות האחרונות עשו סקר בפלוגה שלי. 50 אחוז הצביעו מרצ, ועוד 25 אחוז עבודה".­ קצת מוזר לאור העובדה שמגלן לפחות היום עורכת לא מעט פעולות של חיסול בשטחים. יש לך בעיה עם התפקוד הזה?"לשמחתי, אף פעם לא קיבלתי את ההוראה לבצע חיסול, בניגוד לחיילים אחרים ביחידה שכן קיבלו. אם הייתי מקבל הוראה כזו, זה היה גורם לי לבעיה קשה. חיסול הוא אמצעי לא מוסרי, שרק מגביר את הטרור ומביא למצבים טרגיים. והנה, תראה מה קרה. צר לי על החיילים הצעירים של מגלן, שנאלצו לבצע הריגה בשוגג של ישראלים ששמרו על התנחלות בלתי חוקית. בכל מדינה נורמלית אחרי סיפור כזה שר הביטחון היה עף בטיל. מה שקרה שם היה ממש פשע".חיילי מגלן, המשתייכים לדור שמ' מרחם עליו, נחשבים היום כצנחנים לכל דבר, ובהתאם נועלים נעליים אדומות, חובשים כומתה אדומה ועורכים קורס צניחה. הסממן החיצוני היחיד שלהם על מדי האל"ף הוא סיכת היחידה, שמציגה את הציפור מגלן, המעוטרת בכנפי צניחה. אתרי אינטרנט זרים יודעים לציין כי סגולותיה המרכזיות של היחידה כיום מתבטאות בניווט וביכולת תצפית, הנחשבת לטובה ביותר בצה"ל. עובדה ההופכת את מסקנות האירוע בפני­חבר, שהטילו את האחריות דווקא על חיילי התצפית של מגלן לאירוניות במיוחד. אותם מקורות מדווחים כי היחידה מאומנת בין היתר בלוחמה נגד טנקים. קצין מילואים מוסיף גם שמגלן "מספקת כוחות קומנדו לסימון מטרות עבור חיל האוויר".תקופת ההכשרה של לוחמי מגלן הנוכחיים קצרה יותר, ביחס למחזורים הראשונים של הסיירת, שעברו מסלול בן שנה ושמונה חודשים, ולא נותר להם כמעט זמן גם ליישם אותו בשטח. המסלול החדש לא שונה רק בפרק הזמן שלו, אלא בעצם היותו מובנה ומסודר. דור המייסדים (מסע כומתה בפריים טיים) ההתחלה היתה שונה בתכלית. בשנות ההקמה חוותה היחידה מספר אסונות. אבי סספורטס, לוחם מיומן ואהוב מצוות נובמבר ,1986 יצא לאפטר, ובעת שהמתין לטרמפ בצומת הודיה נחטף על ידי חוליית חמאס. לאחר שנאבק עם חוטפיו ­ נרצח. עוד קודם לכן התחשמל למוות אחד מאנשי המילואים הצעירים בעת שעסק בקטיף כותנה בקיבוצו. קצין הקשר של היחידה שקודם לסיירת מטכ"ל נהרג במהלך טיול בנחל בצפון, מחליפו טבע למוות בים המלח.מפקדה הראשון היה סא"ל דני, קיבוצניק מגבעת­חיים: "מדובר בטיפוס יוצא דופן, פשוט משוגע שעובד סביב השעון שהצליח להרים דברים מכלום", מספר אחד הוותיקים, "שתבין, בסיס היחידה היה במתחם כמעט מנדטורי. הכל היה פרוץ, היו ביצות, ובגלל הצרצרים והצפרדעים לא ניתן היה להירדם בלילה. לא היתה אפסנאות, לא מינהלה. פרטאץ' אחד גדול. יצאנו לסדרות בלי ציוד אלמנטרי, למזלנו היו הרבה קיבוצניקים, ככה שהיה היכן להתארח ולפעמים לאכול טוב על האש".הצוות הראשון גויס ישירות ליחידה בבקו"ם. בהמשך נבנה צוות בוגר שהורכב מלוחמים שהגיעו מיחידות מובילות. אל"מ נ', שהגיע מסיירת מטכ"ל למגלן כלוחם, חזר בהמשך ליחידת האם עד שמונה למפקדה. האווירה היתה לא פורמלית, על פקודות מטכ"ל לא שמעו אז במגלן ומטבח היחידה נסגר לתקופה ממושכת אחרי שאחד הצוותים החליט לטגן בשבת חזיר מפואר על הכיריים של רס"ר המטבח.בסיס האימונים שכן אז בערבה, לא הרחק מפונדק 101 של כושי רימון. חיתוכים לאילת או מטווחי ירי עצמאיים לא היו אז אירועים נדירים. הוותיקים זוכרים סדרות מגוונות, אימונים מתישים בחום אימים, אבל גם הרבה הווי. "בוא נגיד", אומר אחד מהם בחיוך, "שיש לנו חלק באימפריה שכושי בנה. בכל פעם שחזרנו מחופשת סוף שבוע גילינו שחסר לנו ציוד. בסוף כבר לא נשאר כמעט כלום, אז הפסקנו להתאמן שם". ארבל, כיום במאי בערוץ הספורט: "בדיעבד, ואני כמובן מקצין מאוד מאוד מאוד, אני והחבר'ה שלי היינו דור התחתונים של מגלן, כי זאת היתה עיקר הפעילות המבצעית שלנו אחרי שהוכשרנו כלוחמים ­ להסתובב בתחתונים בבסיס בערבה".ההומור של המחזורים הראשונים התבטא, שלא במקרה, גם במספר תקלות מביכות. בשנת ,1990 למשל, צוות של מגלן ישב במוצב חודר בלבנון, ליד הכפר סוג'וד. שניים מהחיילים יצאו אל מחוץ למוצב כדי לעשות את צורכיהם. מפקד היחידה שעמד בעמדת תצפית הבחין בהם, חשב בטעות שמדובר במחבלים ופתח לעברם באש. למזלם הרב, הוא לא התגלה כצלף מחונן. האגדה מספרת, אגב, שהשניים חבשו על ראשם כאפיות להגנה מפני השמש, עובדה שבלבלה את מפקדם.לפריים טיים בטלוויזיה הגיעה היחידה לאחר שאחד ממפקדי הפלוגות החליט שאת מסע הכומתה יסיימו החיילים שלו אחרי 120 ק"מ דווקא בקלעת נמרוד. ארבל, שלצערו היה אחד מהטירונים המצולמים, נזכר: "מטכ"ל ושלדג עושים מסעות כאלו על פי רוב במישור, אבל מפקד הפלוגה שלנו החליט לקחת אליפות ודאג שזה יהיה בעלייה. אחרי 105 ק"מ הוא ראה שאין סיכוי שכולנו נגמור את המסלול. בשלב הזה נשארו רק שמונה חיילים מתוך 30 שיצאו". בשלב מסוים מאס אחד ההורים בפארסה, תיעד במסרטה את החיילים המדממים והדליף את הממצאים לטלוויזיה. בעקבות הכתבה ששודרה התחולל ויכוח ציבורי על נחיצות מסעות הכומתה.גם יורם, גיטריסט מוביל באחת מהלהקות הכי מצליחות בישראל מכל הזמנים (לא תאמינו, גם בעניינו של יורם הצנזורה נכנסה לפעולה, ש.ל), התגייס למחזור הראשון של היחידה, במה שלא הפך לקריירה צבאית מפוארת. "בשנה הראשונה עוד הייתי לוחם", הוא מספר, "ואפילו נחשבתי לדי מורעל. חייל טוב כזה. אבל בבת אחת נשבר לי מכל העניין והגעתי למפקדה".עוד סלבריטאי בעל כורחו, ששירת ומשרת במגלן כאיש מילואים, הוא סרן שגיא, הישראלי היחיד שהיה במגדלי התאומים בזמן התרסקותם וגם הצליח לשרוד. "עבדתי כאדריכל ברשות הנמלים של ניו יורק", הוא משחזר, "ישבנו בקומה ה­73 של הבניין הראשון שנפגע. ברגע שהמטוס נכנס בנו, הבנתי שטוב לא ייצא מזה. הרגשתי מכה חזקה, הבניין התחיל לרעוד ודברים עפו באוויר. ואז פשוט לקחתי את עצמי למדרגות החירום והתחלתי לרוץ. זו היתה שעה מוקדמת, ולא היו עוד הרבה אנשים בבניין, אבל המדרגות כבר התחילו להתמלא. תוך שלושת רבעי שעה הייתי למטה. אני לא יכול להגיד שההכשרה במגלן היא זו שעזרה לי להינצל, אבל אני בטח יכול לקבוע שמה שעברתי בצבא היה הרבה יותר קשה, פיזית ונפשית, מאותה ירידה בגרם המדרגות של הבניין. אין, אחרי שירות ביחידה כזו, הכל קטן".