שבת אחת לפני השבת הבאה עוד לפני השיא שאולי יישבר כאן במחזור האחרון, חוזר רון עמיקם 38 שנה אחורה, לגיבורי השבת הדרמטית בתולדות הכדורגל הישראלי. לא תאמינו מה היה כאן רון עמיקם 23/05/03 אנחנו עוד לא יכולים לדמיין, כי אנחנו עוד לא יודעים איך, אבל השבת הבאה הולכת להיות הגדולה ביותר בתולדות הכדורגל הישראלי. אפילו השידור הישיר הבתולי של ערוץ 1 במאי 1986 מבלומפילד, לא יעמוד באותו קנה מידה. אם בחמישה ביוני 1965 היה ערוץ טלוויזיה אחד, לא שלושה, אזי השיחזור שאתם הולכים לקרוא עכשיו היה כבר מזמן קאלט. אפילו אם 'שירים ושערים' היתה מקדימה את זמנה בעשור, על השבת ההיא היתה מתבססת מורשת הפייר­פליי הדלילה של הכדורגל הישראלי. אבל לא היתה טלוויזיה, לא רדיו, לא פלאפונים, בקושי טלפונים. אפילו עיתונים לא יצאו למחרת בגלל חג השבועות. היו שלושה משחקים ושלוש מועמדות, שביניהן הסתובבה אליפות אחת שקפצה ממגרש למגרש, ואף אחד (בערך) לא ידע מהשני. הדרמה הכי גדולה בכדורגל הישראלי התרחשה באותה שבת, והסתיימה 5 דקות בערך לפני השריקה לסיום. רקע. בסיום הסיבוב הראשון הובילה הפועל פ"ת את הטבלה. הכח ר"ג, בהדרכת איציק שניאור, רדפה אחריה. מכבי שעריים המוכשרת ומכבי ת"א המשתקמת עשו קולות של מאיימות גם הן. אף אחד לא ספר את הפועל ת"א. אבל מעידות חוזרות ונשנות של פ"ת והכח, עקב בצד אגודל,וסידרת נצחונות מרשימה של הפועל ת"א, הביאו אותה ערב המחזור האחרון ביתרון נקודה על הכח והפועל פ"ת. בית"ר ת"א ניצחה את פ"ת 2­1, הכח הפסידה בדרבי בבית נגד שלמה לוי והאלופה הפועל ר"ג, והפועל ת"א ניצחה את מכבי יפו 1­0. כך נראתה צמרת הטבלה: 1. הפועל ת"א 48­29 36 2. הכח ר"ג 39­23 35 3. הפועל פ"ת 50­42 35 4. מכבי ת"א 45­28 33 אז חילקו שתי נקודות לניצחון, לא שלוש. אז הכריעו שובר שיוויון לפי יחס שערים, לא לפי הפרש שערים. מדובר בפעולה חשבונית לגמרי אחרת: לא מחסירים, אלא מחלקים. במקרה כזה, לקבוצות שספגו מעט היה יתרון. במקרה כזה, היום, הפועל ת"א ולא מכבי ת"א היתה בראש הטבלה. במחזור האחרון אירחה הכח ר"ג את מכבי ת"א. זו היתה זקוקה לניצחון כדי לסיים שלישית, לאחר 6 שנים איומות. הפועל ת"א היתה צריכה לשחק בנתניה והפועל פ"ת להתארח בבלומפילד אצל בני יהודה. להפועל ת"א לא יספיק תיקו, להכח יספיק תיקו של הפועל ובלבד שתנצח בתוצאה מינימלית, והפועל פ"ת היתה זקוקה לתיקו של הכח ולהפסד של הפועל ת"א כדי לזכות באליפות. רק ניצחון של 22­0 לפחות היה מספיק לפ"ת כדי לעבור את הכח במקרה של ניצחון מינימלי שלה. בקיצור, פ"ת היתה זקוקה לנס, וחסרו לה 6 דקות לנס. אבל היה עוד גורם: ספק פיזי, ספק מנטלי. חצי גמר הגביע, ארבעה ימים קודם. הפועל עפה, בני יהודה ומכבי ת"א עלו לגמר. הפועל עוד היתה בהלם, למכבי ת"א ובני יהודה אזל האדרנלין. למכבי גם אזל גיורא שפיגל, ששבר את כף רגלו. שבוע אחר­כך היתה אמורה הנבחרת לשחק בבולגריה במוקדמות גביע העולם. המאמן היוגוסלבי, מילובאן צ'יריץ', רצה לראות שוב את מיקו בלו, המגן הצעיר של מכבי ת"א. ואז, כשמאמן הנבחרת היה מגיע, כל הארץ היתה עוברת לדום, בטח מכבי ת"א. שבת, ערב שבועות, 5 ביוני. העיתונות הכתירה את מכבי נתניה כמי שתקבע את האלופה. היה ברור שהכח והפועל פ"ת הולכות לנצח, השאלה היתה מה תעשה נתניה. כל המשחקים נקבעו לשעה 4. המוקד היה בנתניה, אבל הצלמים נשלחו גם למגרש גלי­גיל, אף אחד לא בנה על אלופה בבלומפילד. אוהדי הפועל ת"א נסעו למשחק בנתניה מצויידים בבקבוקי שמפניה. אחד האוהדים, אריק איינשטיין, חרג ממנהגו ונסע למשחק חוץ במקביל לחבריו לשלישיית 'גשר הירקון', בני אמדורסקי וישראל גוריון. הוא אפילו לקח איתו את מוישל'ה איש כסית. ואת השמפניה. שחקני הפועל פ"ת יצאו באיחור לבלומפילד ואיציק ויסוקר נזכר השבוע שברחוב דרך פ"ת הם כבר ראו את מגרש גלי­גיל מלא עד אפס מקום. אפס מקום היה 3,000 איש. שחקני הכח היו מתוחים. להבקיע שער היתה בשבילם משימה בלתי אפשרית באותה תקופה. ויסוקר: "אלה לקחו שתי אליפויות, אבל בכל ההיסטוריה הם שיחקו אולי מחצית אחת. ידענו שאם הם יבקיעו, הם כבר יעיפו את הכדור לוואדי הסמוך". ב­16.00 בדיוק הוציאו אהרן שושני (בנתניה), מנחם אשכנזי (בגלי­גיל) ומשה מזרחי (בבלומפילד) את שלושת המשחקים הטעונים. 16.03, גלי­גיל. עוד טרם התיישבו האלפים הרבים על מקומותיהם, נפל שם שער ראשון. כדור שוער, הגבהה, התנגשות בלמים וחלוץ מכבי ת"א, משה עסיס, קולט את הכדור ובועט מול לופא קדוש פנימה. 1­0, אבל למכבי ת"א. עכשיו נראתה הטבלה כך: 1. הפועל ת"א 37 נק'; 2. פ"ת 36; 3. מכבי ת"א 35; 4. הכח 35. גם 38 שנה אחרי, מבקש נסים בכר שיעזבו אותו במנוחה: "אתה רוצה לסבך אותי? כל עוד צ'יריץ' היה במגרש, לחמנו, היינו בסדר, אבל המשחק היה טעון מאוד. כבר לפני המשחק דיברנו על זה. היתה אווירה לא טובה, יותר מדי טלפונים ואיומים". לופא קדוש: "הם באמת היו מעוניינים שניקח אליפות, אבל במשחק הזה לא תיפקדנו. תגיד, נראה לך שמכבי יעשו הכל כדי שהפועל ת"א תיקח אליפות? זו היתה תקופה שהקבוצות היו עושות חשבון". גיורא שפיגל: "דיברו אז על זה שנותנים את המשחק, אבל אם הייתי משחק, לא הייתי נותן". דוד קרקו: "עזוב, הכח היו כל הזמן בלחץ. עלו כולם באטרף למעלה". חוץ מ­4,000 עצבנים בגלי­גיל ופינותיה, אף אחד לא הבין את משמעות הדרמה. מכבי ת"א כבשה 33 שנה לפני אלמוג חזן שער לכיוון הלא נכון. 16.30, נתניה. הפועל ת"א נתנה פתיחה רצחנית. זאביק כספי, השוער­אתלט בן ה­34 של נתניה, שאריק איינשטיין שבר לו את שיא הפועל בקפיצה לגובה, עבד כמו משוגע. אלא שאז התרחשה תקרית ששינתה את פני המשחק. חזום פוגע בכספי, שפוגע בחזרה. שרגא בר רץ לפגוע בחזום ופינצ'י מהפועל דופק בומבה לעין של סרוסי מנתניה. הכל ללא כדור וללא תגובת שושני. הפועל נכנסת לעצבנות, נתניה נכנסת למשחק. לנתניה יש חלוץ בשם ויקטור חסן, שכולם מכירים בשם פנגל. את מה שקרה בארבע וחצי שעון נתניה, תיאר פנגל השבוע: "היתה מסירה של משה יוסף לאוטו הסקי, הוא הרים לי מקצה ה­16, התרוממתי עם הסטופר שלהם ונגחתי מעל טובולסקי". 1­0. אריק איינשטיין: "הוא נתן קפיצת דג כזו". אם היתה טלוויזיה, היא היתה מורחת ברגע הזה טבלה של נכון לעכשיו: 1. הפועל ת"א 36; 2. הפועל פ"ת 36; 3. מכבי ת"א 35; 4. הכח 35. 16.42, בלומפילד. ברבע השעה הראשונה ביפו, בני יהודה עוד שיחקה. אחר­כך הציל השופט מזרחי בגופו שער של אבשלום רצבי. 3 דקות לסיום המחצית, הוציא שלום פטרבורג הגבוה כדור חופשי מ­25 מטרים והכניע את דודו סגל. לא בטוח, אף אחד לא זוכר, אבל נדמה שכבר במחצית התבררה להפועל פ"ת תמונת הטבלה הבלתי אפשרית הבאה: 1. הפועל פ"ת 37; 2. הפועל ת"א 36; 3. מכבי ת"א 35; 4. הכח 35. הנס שעליו בנתה הפועל פ"ת התרחש מהר מדי, עוד לפני שהיא עצמה השלימה את התמונה. ויסוקר: "היה עלינו איזה לחץ, אבל פחות. תיאורטית ידענו שיש לנו סיכוי, אבל לא מעשית. ככה היה הכדורגל אז". בועז קופמן יותר נחרץ: "ברגע שמכבי ת"א שמעו שאנחנו מובילים, הם פתחו את הרגליים. מצד שני, נחום סטלמך ואני הבטחנו למוטל'ה שפיגלר שאם הם מנצחים את הפועל ת"א, אנחנו לוקחים אותו לאמריקה". תוך מספר דקות התברר שכרטיס הטיסה של מוטל'ה בסכנה, או כמו שמתאר את זה היום זאביק כספי מנתניה: "בסוף המחצית היתה קרן להפועל. אמציה לבקוביץ' בא לנגוח, קפצנו לכדור והתנגשנו. שושני ציפצף פאול נגדי. אמציה שכב על הריצפה ואיך ששושני מתקרב אלי, נגעתי בו. הוא הלך אחורה ובדיוק אמציה התרומם על ארבע וכמו בשכונה, שושני נתקל בו, ונפל. כל הקהל התחיל לצחוק ואיך שהוא קם הוא אמר לי 'החוצה'". מאחר ואז לא הותרו חילופים, למחצית השניה כבר עלתה נתניה עם עשרה שחקנים ושוער חדש, המגן אמציה סלומון. 16.45, גלי­גיל. כנראה שבמחצית בגלי­גיל לא התעניינו בכלל מה קורה במגרשים אחרים. הם התעניינו מאוד מה קורה למכבי ת"א. איך ייתכן שעד המחצית היא לא ספגה שער. נסים בכר: "במחצית הפסקנו לשחק. בגלל האיומים. ישבנו בתוך המגרש, ואז הגיע יוסקאי". יהודה שהרבני: "הוא היה מנהל קבוצה עם מעוף. רזה, שיער שחור שופע, לוקח את היד ומעביר אותה כמו מסרק בתוך השיער. לטיני כזה. היה יושב כפוף ברכיים, כשעקביו לישבנו, והסיגריה ביד". לופא קדוש: "הוא היה עוזר של עזרא שם­טוב מזרחי, מלך העולם התחתון אז. הוא הוציא אותו מהבית והכנופיה הצרפתית רצחה אותו. אחר­כך רצחו גם אותו ביפו. כאילו בגלל דולרים מזויפים, אבל בעצם בגלל הרצח של שם­טוב". ויסוקר: "הוא היה החלוץ הכי מסוכן בארץ. קונה משחקים בתחילת העונה בזול ומוכר אותם ביוקר בסוף העונה". דוד קרקו: "היה להם אותו ואת אלי דהאן, היו"ר בלי היד. היו רצים על הגדר ומה היה בין הגדר למגרש? הכל שם היה קופסא". בכר: "אפילו ג'רי בית הלוי, המאמן שלנו, ברח. אמר שהוא לא מרגיש טוב ושלח את העוזר שלו, 'דוקטור' (צבי אהרליך). במחצית התחיל הבלאגן. 'תראה מה נעשה לך', הכניסו נשים לסיפור, ואף אחד לא נתן לנו שם הגנה". שהרבני: "קודם כל שיכנענו את צ'יריץ' ללכת למשחק אחר. יכול להיות שיוסקאי הוסיף את הערך המוסף שלו, אבל הם לא התאמצו. לא מהפחד, מסיבות אחרות". איזה? "השם מכבי היה אז רב משמעי. אם המשחק היה חשוב למכבי ת"א, גם אני לא הייתי מתאמץ". 17.10, גלי­גיל. הפועל פ"ת עדיין אלופה, אבל מכבי ת"א כבר עושה מאמצים כבירים לשנות את זה. 9 דקות בתוך המחצית השניה מכשיל חיים לוין את שאולי ברחבה. פנדל. הכח שולחת את הפנדליסט הקבוע, השוער לופא קדוש, עם מאזן מופלא מהנקודה הלבנה. לוין: "הפנדל הלך לצד ימין, ישר לצמרות הבתים". קדוש: "היה לחץ. שמע, כמו שנראינו, גם אם הם היו משחקים שבע, היה קשה לנו להבקיע. הם כבר שיחקו משהו כמו בית­שאן, לא התאמצו". בינתיים בנתניה התחיל אמציה סלומון להראות שהוא גם שוער טוב, והפועל נסוגה. השחקן בעל השם הכי מוזר בתולדות הכדורגל, שאר ישוב בן­ברוך, שנולד נוסף לכל ב­4.4.44: "זה היה טראגי­קומי, אפילו לא דרמטי, סתם פארסה. נתניה עוד התאמצה לתת עוד גול. אם זו היתה הכח, קדוש היה מעביר 40 דקות. היה רע ומר. כמו שבולטון לקחה את האליפות מארסנל". פנגל: "קיבלנו הוראה לשחק כדורגל אורגינלי. גם היתה פרמיה טובה, 20 לירות, אדם עבד בשביל זה שבוע". אריק איינשטיין: "ראיתי את השחקנים שלנו, הם היו נורא מתוחים. בחייך, אם הרחיקו את חזום, סימן שבאמת היתה התמוטטות. חזום זה הבחור הכי שקט שהיה שם". שרגא בר: "זה אני שהרחקתי אותו, לא?" ואכן, עשר דקות אחרי הפנדל בגלי­גיל, חזום פוגע בלי כדור בבר ומורחק. עכשיו נתניה מובילה 1­0, אבל משווה את מספר השחקנים, 10­10. בבלומפילד כבר 3­0 לפ"ת. 17.25, גלי­גיל. קרן עשירית להכח. הבלם קפיטולניק הוא כבר מזמן חלוץ. אלבוכר מרים, לוין מזנק ותופס אוויר, קפי נוגח וצלניקר ממשיך בנגיחה פנימה, 1­1. בבת אחת קופצת הכח שני מקומות. 1. הפועל פ"ת 37; 2. הכח 36; 3. הפועל ת"א 36; 4. מכבי ת"א 34. שהרבני: "אפילו שמכבי הפסיקו להתאמץ, אנחנו לא הצלחנו לכבוש". ובינתיים בנתניה, עולה נתניה ליתרון גם במספר השחקנים. דניאל דניאלי של הפועל ת"א בועט במשה יוסף והולך לשבת ליד חזום. פתאום, הפועל ת"א כבר גרוגית. עכשיו הקרב בין הפועל פ"ת להכח. 17.35, גלי­גיל. אלבוכר מרים עוד כדור מדויק, קפיטולניק נוגח מצוין לפינה, חיים לוין לא מגיע, 2­1 להכח, 6 דקות לסיום העונה. אחרי 53 דקות שהאליפות בפ"ת, הטבלה כבר נראית אחרת לגמרי: 1. הכח 37; 2. הפועל פ"ת 37; 3. הפועל ת"א 36. לפ"ת יש 6 דקות כדי לכבוש 21 שערים, בתנאי שהכח לא תכבוש עוד אחד. שתי דקות לסיום, הכח כובשת, כשגדי צלניקר מגיע באחד על אחד מול לוין ועושה 3­1. באותו רגע כובש בועז קופמן את הרביעי והאחרון של פ"ת בבלומפילד. גם היום, בגיל 68, קופמן עוד לא נרגע: "כשהגענו לכינוס של הנבחרת בפנסיון 'ואלידור' בהרצליה, אמר לנו צ'יריץ': 'אם הייתי טס בהליקופטר מעל גלי­גיל, גם הייתי רואה שהמשחק מכור'. ידענו על שלושה שעשואת זה. כעסנו אז על חיימק'ה לוין". לוין השבוע: "שלא יבלבל את המוח, אדון קופמן הגדול. תמסור לו שנשארו לי כפות ידיים גדולות. הוא עוד יקבל ממני סטירה ויסתובב במקום פעמיים". מה, לא היה כלום? "אני לא קיבלתי איומים. לא ידעתי שמכבי עשו משהו ועד עכשיו אני לא יודע מזה. רינונים שמעתי כמו כולם". קרקו: "שיבדקו בהפועל פ"ת איך בני יהודה הפסידה לה 0­4 בעונה הכי טובה שלה. גם התוצאה ההיא היתה תמוהה". בכר: "מכבי ת"א לא יודעת לפתוח רגליים, אבל לא היה ערך ספורטיבי". בקיצור, נתתם להם את המשחק? "אפשר להגיד ככה". 17.41, נתניה, גלי­גיל, בלומפילד. רשמית, רק בחדשות של 6 נודעו תוצאות המחזור האחרון. לא רשמית, הרופא של הכח, ד"ר ליכטנשטיין, היה מאלה שניסו לקבל תוצאות מנתניה באמצעות הטלפון של בריכת 'גלי­גיל', והיה זה שבישר את התוצאות. בנתניה הסתיים המשחק, כשהפועל ת"א לא מצליחה אפילו להשוות. אריק איינשטיין: "שמטנו את בקבוקי השמפניה בין ספסלי העץ, איפה שמשתינים. היתה באסה גדולה". בן­ברוך: "זרקתי את הנעליים. היה לי קרסול בגודל אבטיח. אמרתי למעסה, אורי בהרב, שאני לא רוצה לראות נבחרת. ארבעה חודשים לא רציתי לראות כלום. היה לנו את הכדורגל הכי טוב בארץ. הכח יכולים היו להגיע לאליפות? בערך כמו הפועל ת"א העונה. מכבי נתנו להם את המשחק ופ"ת היו צריכים לערער. לנו לא הגיע, כי במשחק האמיתי נכשלנו. מוטל'ה אמר לנו, בטח בצחוק: 'מטומטמים. הייתם מבטיחים לקחת אותי לאוסטרליה, היינו מארגנים לכם משהו'. זו טרגדיה שעד עכשיו לא התאוששתי ממנה. טראומה נוראית". 100 מאנשי הכח הגיעו בערב למועדון 'אריאנה' ביפו ולקחו את השולחנות שהוזמנו עוד קודם על­ידי אנשי הפועל ת"א. רק לאחר שניתחו עיתונאי הספורט במוצאי שבועות, יום ראשון בערב, את מה שהתרחש 24 שעות קודם לכן, התבררה תמונת הדרמה האמיתית. קרקו: "בדיעבד, התברר שזו היתה שבת מדהימה". עד השבת הבאה.