 | | | מה קרה לאריק / פרויקט מיוחד | |
|  | | האם ראש הממשלה הולך לעשות את הבלתי ייאמן, לפנות שטחים ולעקור יישובים? בעז גאון מנתח את הביוגרפיה של שרון בניסיון לפענח את המהלך הדרמטי | |
| | | | |  | אריק שרון היה תובע את התפטרותו המיידית של אריאל שרון. הוא היה פורץ למשרד ראש הממשלה בירושלים ללא אזהרה מוקדמת, ממקם רתק בסוף המסדרון (אורי בראון, גאולה כהן, אלי לנדאו), מחכה בסבלנות עד שצבא הכתבים, צלמים, צוותי ה"ניו יורק טיימס" וה"לה מונד" יתמקמו במקום טוב ליד אורי דן, פורש ברעש גדול את המפה הגדולה והמרשרשת שאיתה הגיע על שולחן הבוק, ושואג:"מה זה, אתה השתגעת!? מה שקורה במדינה הזאת זה לא ייאמן! הערבים ממשיכים להתחמש, ואילו אנחנו שוקטים על השמרים! יש לי מידע שלפיו בסתיו או בקיץ עתידה לפרוץ מלחמה עם סוריה! הממשלה הזאת מושחתת! הממשלה הזאת פשטה את הרגל! ראש הממשלה הזה לא מתפקד! דרוש כאן שר ביטחון במשרה מלאה, ואין במדינת ישראל מישהו עם ניסיון כמו שלי! זה לא עניין של אגו! זה עניין של תפקיד! אני מוכן להירתם להצלת ישראל!".בסוף דבריו היתה פורצת מהומה, שהיתה שוככת תוך שעה קלה. בסיומה היו נשארים רק אריק, לבד עם גרסתו המבוגרת והממלכתית, אריאל."תשמע, מר שרון", היה אומר אריק, "מה שאמרתי, זה היה בשביל התקשורת. כשתלמד להכיר אותי, תראה שאני הרבה יותר פרגמטי. תגיד עכשיו: יש סיכוי להיות רמטכ"ל?".אחד אחרי השני, כמו חלומות רעים הפוקדים אדם בסיומה של הילולת שכרות, מתייצבים עכשיו גלגוליו, מעשיו והתבטאויותיו של אריאל שרון בשנים לפני שהכריז כי "יש לחלק את הארץ הזאת", על מנת לרדוף אותו ולתבוע את עלבונם. | |  | |  |
| |  | |  | הפרה הבועטת
| |  | | | | סגנונו המשתלח של אריק, למשל, שמירר את חייהם של דיין, בגין, ויצמן, ידין, שמיר, רבין, פרס וברק, שקבע נורמות חדשות של שיח בפוליטיקה הישראלית, אותו סגנון שהשכיל לזנוח לעת בחרותו וממלכתיותו ושהביא אותו למקומות שאליהם רק הוא תמיד ידע שיגיע אותו סגנון שב להתנקם בו, באמצעות ח"כ מיכאל רצון ("המסמך הזה הוא גיהנום! זה מסמך כניעה!"), יחיאל חזן ("זה חורבן מדינת ישראל!") וגילה גמליאל ("אתה פוגע באינטליגנציה של חברי הכנסת!").כך גם חברי גוש אמונים, אותם בחורים מצוינים, יפי בלורית, תואר, מחרשה ועוזי, שהיו בני בית ומשרד אצל אריק. "זכות?", שאל אותי בני קצובר השבוע כששאלתי אותו אם זו תעמוד לשרון בבואו לפנות מתנחלים, בהיותו מי ששכב למענם על הקו הירוק ואיפשר להם לחצות אותו, "מה זאת אומרת זכות? מה אנחנו, אלוקים? שרון הוא מבחינתנו כמו הסיפור על הפרה והדלי: מצד אחת נותנת חלב, מצד שני בועטת בדלי".שרון לא הפך לפרה, זה רק דימוי. הוא הפך, בעיני גוש אמונים, לבגין של אחרי הסכם השלום עם מצרים: דמות פוליטית שרכבה על גבם לשלטון, סיפקה את הסחורה עד שלב מסוים, נחלבה, מוצתה, "נשחקה", וכעת צרי כה להיות מתויקת ומתויגת בקלסר המנהיגים הישראלים שבגדו בשלמותה של ארץ ישראל. בין השורות אומרים אנשי גוש אמונים היום על שרון את מה שאמרו אז על בגין: הזקנה העבירה אותו על דעתו. דרוש מנהיג חדש, שיענה על הפרופיל הבא: חזק, נחוש, רעב לקידום פוליטי. אריק מודל 2003.מעבר לאנשים הקמים להקשות את חייו של ראש ממשלה ולהזכיר לו את עברו כפרובוקטור, מחכים המבנים, בנייני ההתנחלויות, גבוהים ומתגרים, כמו אנדרטאות לתפישת עולם בטחונית שהוכחה כטעות היסטורית גם אליבא דשרון. רעפיהם האדומים מרמזים על העתיד לבוא כשיבוא אריאל, חמוש בצה"ל, לפרק את מה שהקים אריק, אגב שבועה כי פירוקם יביא את סופם של המדינה, של הציונות, של הציונים.לבסוף, מעבר לכל אלה, מחכים המספרים והציטוטים שאנשי יש"ע אוגרים בימים אלה בשקדנות, כדי להוכיח כי כאשר היה שרון (עוד) במלוא עוזו, כאשר (עוד) עמדה לו מהירות וצלילות מחשבתו, ידע לעשות את "הדבר הנכון": 62 יישובים הוקמו בגדה המערבית בין 77' ל82' (לעומת עשרה בלבד מ67' ועד 76'), עם כינונה של ממשלת בגין ומינויו של שרון ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות, שהצהיר עם מינוי ו: "מה שיקבע את גורלנו יהיה באיזו מידה נדע לתכנן ולבצע תוכנית התיישבות אדירת ממדים שתכלול לא רק יישובים חקלאיים, אלא גם ערים. אחרי הכל, עיר בת 50 אלף תושבים לא מזיזים... הרצועה המזרחית היא רצועת הקיום של מדינת ישראל, שאם ניסוג ממנה יתחיל הטרור להכותנו מחדש". ובראיון בדצמבר 77': "אתם המתיישבים מהווים חלק מהתפישה הציונית, והממשלה באה ואומרת לכם שאין דבר חשוב מאשר לחיות במקום הזה".והנה אריק ביוני 79', ב"ראיון השבוע" עם דב גולדשטיין, כשביהודה, שומרון, עזה, הגליל וסיני רועמים הבולדוזרים והטרקטורים, אצבעותיו המכניות של שר החקלאות: "יש לפעול, במרץ, במהירות. קודם לקבוע עובדות של מדרך רגל ואחר כך לייפות את היישובים, לתכנן אותם, להרחיבם. המאבק על יהודה, שומרון, רצועת עזה ורמת הגולן הוא המאבק על קיומה ובטחונה של ישראל. חברו נגדנו ארצות הברית, הערבים והגרועים שבשמאלני ישראל. כלום לא טענו אנשי 'שלום עכשיו' שההתנחלויות הן מכשול לשלום? אנשי 'גוש אמונים', וכמותם יתר המתיישבים ביהודה, עזה ורמת הגולן, הנאחזים בסלעים, חזקים מן הסלעים עצמם. אי אפשר יהיה לעקור אותם".אפשר או לא, שרו ן עומד לגלות. ההתנחלויות, מפעל חייו על נימוקיו, תוצאותיו והחיים שקיבלו משל עצמם, כמו כלבלב שמירה שגדל והפך לדוברמן בכובד 300 אלף מתיישבים, שמקפיד להשתין על הכורסה בסלון בכל פעם שמגיע הדוד מאמריקה לביקור עומד להיות המכשול הגדול ביותר בדרכו להיכנס בעד השערים הצרים של ההיסטוריה, ולא כמי שסיבך את ישראל בשתי מלחמות שהסתבכו עקב עודף מרץ, אי שיתוף האופוזיציה ואי תכנון מוקדם (לבנון, יישוב יש"ע).האם יעשה שרון את הבלתי ייאמן? האם ישכיל להתמודד עם השדים הרודפים אותו, עוד מתקופת ילדותו בכפרמל"ל, דרך חוויית הכמעט מוות בלטרון של מלחמת השחרור, ועד השפלת אי מינויו לרמטכ"ל, משרה שעליה חלם עוד ובמהלך הקדנציה שלו כשר חקלאות בממשלת בגין, קודם שהפך לשר ביטחון? האם יהיה אריאל שרון ראש הממשלה הישראלי הראשון בהיסטוריה הפוליטית של מדינת ישראל שעמד בדרכו של אריק, ושרד? | | | | |
| | | | | הנסיגה הראשונה
| | | | | | הנסיונות לענות על שאלות אלו התמצו בשלוש השנים האחרונות בתרגילי פענוח מסובכים ומשעשעים, שבמהלכם השליכו עצמם עיתונאים מתוסכלים אל מול חומת שתיקתו המבוצרת של ראש הממשלה בתקווה לחלץ ממנו אמירה נחרצת כלשהי. לפרקים (ראיון לאמנון לוי ערב הבחירות ב2001) נדמו העיתונאים לחבורה המקיפה את הרב כדורי, המבקשת למצוא משמעות בכל המהום, אנחה, גניחה. "מה הוא אמר?", שאלנו אחד את השני. "פשרה? הוא באמת אמר פשרה? אולי הוא התכוון פרה?". "כואבת? הוא אמר כואבת? אולי הוא התכוון כועסת? או שואבת? או אולי יוכבד?".שרון, בניגוד משווע לאריק, שתק. גם כשדיבר, שתק, וזאת למרות שהתחיל את משפטיו בפתיח המבטיח, "תרשה לי להגיד לך...".כשכבר פתח את הפה, בשבוע שעבר, אחרי 28 חודשים כראש ממשלה ואמר דברים נחרצים, מיהר כעבור יממה לחזור בו, כאילו בהוראת היועץ המשפטי. לא, הוא לא אמר כיבוש. זאת אומרת, הוא כן אמר כיבוש, אבל הוא לא התכוון. זאת אומרת הוא התכוון, אבל לדברים אחרים.אריק, אם היה כאן איתנו, היה גוער באריאל: "דבר, בן אדם! אתה ראש ממשלה! או שתקום ותתפטר!". עד שידבר, כלומר עד שייכנע לאריק, יש לחפש א ת התשובות לשאלות לגבי רצינות כוונותיו של ראש הממשלה במקומות אחרים. למשל, ב15 קלסרי הארכיון המצהיבים המתעדים את מה שאמר אריק והוא אמר הרבה, כל הזמן, בלי הפסקה לפני שהיה ראש ממשלה; אצל יעקב בוגין, האיש שהציל את חייו של אריק בלטרון, החוויה המעצבת של תודעתו הצבאית; אצל האנשים שהקיפו אותו כשהשתחרר מצה"ל והתלבט אם להטות את ההגה של "שלומציון" המפלגה הקרויה על שם בתו של עמוס קינן ימינה או שמאלה; אצל מי שהקיפו אותו כשהקים את מפעל ההתנחלויות שכעת, אם הוא אומר אמת, יצטרך לפרק. כן, לפרק. אבן אחר אבן. אמירה אחר אמירה. שבועה אחר שבועה, לפיהן את מה שהוא עומד לעשות אסור שיעשה איש, אף פעם.בפעם היחידה שאריק שרון ויתר הוא כמעט מת. בפעם היחידה שנתן את ההוראה לסגת הוא גמר על הגב, עם חור ענק בבטן, עננים לבנים מצטעפים באישוני עיניו, מביט אל השמים ומקלל את הרגע שהסתער עם כוח קטן מדי, באופן לא החלטי מספיק, תוך מילוי מדויק של הפקודות שניתנו לו.זה קרה בלטרון ב48', במהלך מבצע "בןנון". את הסיפור הוא סיפר בעצמו לראשונה בראיון לרפאל בשן ב"מעריב" ב66'. רוב הראיון החמיא אריק לעצ מו, כהרגלו, על מבצעי יחידת 101 שעליה פיקד, ועל האפקטיביות של פעולות התגמול שהוציא לפועל. הוא סיפר, בהומור, איך חיסל "כנופיית מחבלים" בטעות אחרי שניתנו לו פקודות לחסל כנופיה אחרת. לשאלת בשן, השיב אריק כי הוא איננו שונא ערבים אבל הוא "חדור בהחלט תחושה עמוקה בקשר לזכויותינו ההיסטוריות על ארץ ישראל, וזה מחריף כמובן את יחסי לערבים".בשל כך, הוא "איננו מסוגל לחשוב עליהם כבני אדם, אבות למשפחות". "גם שנים לאחר פעולות התגמול", אמר, "הייתי מהרהר לא אחת: מי הם אלה מעבר לגבול שאנחנו פועלים נגדם? אם הייתי חושב על הערבים שנהרגים כאבות למשפחות, כעל אנשים בעלי שאיפות הייתי מוצא את עצמי נבוך".באותו ראיון סיפר אריק את סיפור לטרון: הפעם היחידה שהורה לחייליו לסגת. במבצע זה, השאיר שרון "פצועים והרוגים בשטח", ומאז הגיע למסקנה כי פצועים צריך לפנות מהשטח, "ויהיה המחיר אשר יהיה".אריק חזר לסיפור, וביתר פירוט, בעיתוי מעניין: סמוך להשקת הקריירה הפוליטית שלו, ביולי 73'. המום מאי מינויו לרמטכ"ל כינס אריק מסיבת עיתונאים בבית סוקולוב בתלאביב והכריז: "יש לוודא שיהודים יישבו בכל מקום שיש בו ר יכוזי אוכלוסייה ערבית. יש להושיב בשטחים בעלי רצף אוכלוסייה ערבית צפופה יהודים, כשסדר הקדימויות הוא ג'נין, רמאללה, שכם, חברון וביתלחם, ורק אחר כך מקומות ריקים שטרם הגענו אליהם". אם לא, הסביר, צפויים לישראל חורבן, השמדה, מוות. "אם אנחנו רוצים לשמור על שלמות חיינו, בנינו ונכדינו", אמר בסוף אותו חודש, "אסור לנו לזוז מיהודה ושומרון".על רקע האמירות האלה, סיפר שרון למראיין דב גולדשטיין את סיפור הצלתו. שרון פיקד על כוח שסופח לחטיבת אלכסנדרוני. הוא שחזר, במהלך מה שהיה אמור להיות ראיון חגיגי, את הסיפור המדכדך וספוג האימה: "מכל עברי הרוגים ופצועים. כולם חברים. כולם מאזור השרון. רובם מכפר אחד. אנשים שגדלת איתם. הנה, הם פה, בשטח הנורא הזה, קרובים אל המוות ואתה אינך יכול לעשות למענם כלום. אבודים. זו היתה הפקודה הקשה ביותר שנתתי בימי חיי. הסתכלתי על הפצועים שלי, וידענו שאני רואה אותם בפעם האחרונה. ידעתי שישחטו אותם. נתתי את הפקודה, בפעם הראשונה והאחרונה בחיי כמפקד: 'לסגת! לסגת ולהשאיר את הפצועים בשטח!'. לא היתה ברירה. הייתי מוכרח להציל את הבודדים שנשארו בחיים. שכבתי שם, נטרף מכאבים. חלפו על פני: 'גם אותך להשאיר כאן?', 'כן, גם אותי'. ראיתי את העיניים של המסתלקים: היו בהן תדהמה, צער, כאב גדול. המבט הזה מלווה אותי עד היום, תמיד".בסיפור הזה, כפי שאריק סיפר ועדיין מספר, טמונים ניצני אישיותו, זרעי נטייתו הפוליטית, מוקשי התנהגותו. | | | | |
| | | | | חוויה מעצבת בלטרון
| | | | | | החוויה שליוותה את אריק לכל אורך הקריירה הפוליטית שלו היא הפחד מפני המוות. פחד מפני ההשמדה, התחושה שעוד רגע, עוד שנייה, הכל ייגמר ולא יישאר כלום, רק ענן עשן, ריח של אבק שריפה וצווחות הערבים השוחטים את חבריו."כאשר אנו מנצחים", אמר ב66', "פירוש הדבר כך וכך אבידות ובתים הרוסים לאויב. אבל אם האויב מנצח, הפירוש ברור: השמדה מוחלטת"."עם אחר", אמר ב67', "כשהוא מפסיד במלחמה, זה עלול לעלות לו במספר קורבנות אדם או שטחים, בפגיעה כלכלית או מורלית. אבל כשאנחנו נפסיד במלחמה, פירוש הדבר השמדה מוחלטת"."בטחון ישראל", אמר בינואר 74', "הוא שאלת קיומו או השמדתו של עם"."החזרת הגדה המערבית", אמר אריק ביולי 74', "תהיה אסון נורא למדינת ישראל. אני מאוד חושש שאנחנו עומדים לפני מלחמה"."בשנה האחרונה", אמר בדצמבר 74', "גברה המוטיבציה הערבית להשמיד את ישראל"."בעיני", אמר בדצמבר 76', "מדינת ישראל נמצאת בתהליך של התפוררות, ואם לא ייערכו בה שינויים, היא לא תתקיים. אולי היא תתקיים בתור מושבה מפגרת"."מדינות ערב", אמר במרס 77', "נערכות במלוא הקצב למלחמה, ואנו יושבים כאן על ח בית אבק שריפה ומתעסקים בשטויות. הערבים יפתחו במלחמה בקיץ או בסתיו".מה שנחרת בזכרונו של אריק יותר מכל הוא "עיני המסתלקים" בלטרון, אלה הנסוגים לחיים בעוד הוא, הפצוע, "נטרף מכאבים". ההישארות בשטח גם במחיר מוות היא הרואית; הנסיגה לאחור לצורך שמירה על החיים היא מהלך מצער, נדהם, כואב. לא הרואי, לא מסעיר, שמלווה בצרחות הנשחטים.אבל אריק לא מת. מתוך הדי הזעקות הופיע יעקב בוגין, חייל צעיר שנורה בלסת, והשניים חילצו את עצמם במסע שנמשך כשלוש שעות.בוגין חי היום בחיפה, ומדי פעם הוא מגיע לכנסים של הליכוד. הוא ביקר את אריק בביתו בחוות שקמים, ואריק השתתף בברית של בנו הבכור של בוגין, גור. במקרה או שלא במקרה, קרוי בנו של בוגין על שם בנו הבכור של ראש הממשלה, שנהרג בתאונת ירי טראגית באוקטובר 67'.כמו שרון, גם בוגין היה פעם מפא"יניק. כמו שרון, גם הוא הפך לליכודניק. בגלל לטרון, בגלל שרון או בגלל שניהם.הוא מספר שהיה שייך לגדוד אחר וכמעט לא הכיר את אריק כשהציל את חייו. הוא נפצע בראשית הקרבות, בסביבות 04:30 לפנות בוקר, אבל נותר להילחם ולדמם עד שהחליט לנסות לסגת, למרות שהיה עיוור מרו ב כאבים. את אריק גילה במקרה. הוא התכופף ועזר לו לקום (אריק אמר לו להשאיר אותו מאחור) והשניים הובילו אחד את השני החוצה. בוגין תרם את רגליו הבריאות; אריק את עיניו, משקפתו וכושר הניווט. בדרך חלפו על פניהם חיילים, חלקם ממונעים. אף אחד לא הציע עזרה ממשית. אפשר לשער מה למד אריק מהחוויה הזו, שכפי שאמר בראיונות רבים, מלווה אותו כל חייו. ראשית, שהנסיגה כואבת. שנית, שהיא ארוכה ומפרכת, ההפך הגמור מחוויית ההסתערות, עתירת החיילים, ההתלהבות, אחוות הלוחמים, התכנון הטקטי והגאונות האסטרטגית. התקפה פירושה חיים. נסיגה פירושה מוות.בסיום שיחתנו שאלתי את בוגין מה הוא חושב על מפת הדרכים ועל התבטאויותיו האחרונות של אריק.בוגין לא היסס. "זה במקום", אמר. "די. מספיק מלחמות. מה לא ניסינו? צריך לעשות מאמץ להפסיק את כל זה. אני חושב שפרויקט ההתנחלות, שגם אני תמכתי בו, היה בדיעבד טעות. אריק בעצמו אומר שמה שהוא רואה היום הוא לא ראה אז. אין לנו מה לחפש שמה. אני רואה את זה היום".מצד אחד, בוגין איננו מומחה לביטחון. מצד שני, בלעדיו לא היה קם מפעל ההתנחלויות. אם היה ממשיך לרוץ, אם היה מותיר את א ריק מאחור, היו גוש אמונים נותרים משוללי "הבולדוזר" שעליו דהרו לעבר ירדן.ראש הממשלה, שים לב: מי שהציל אותך, מי שהיה איתך כאשר התקבעה אצלך טראומת הנסיגה, נותן לך הכשר. לפעמים נסיגה פירושה חיים. | | | | |
| | | | | אבא, אמא, התנחלות
| | | | | | פרויקט ההתנחלויות, ובמיוחד האלמנט הפרוע שבו, זה שלא דופק חשבון לאף אחד, קשור אצל אריק לזכר אמו, ורה שיינרמן. בראיון בספטמבר 77', זמן לא רב אחרי "המהפך" ומינויו ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות, סיפר אריק כיצד אמו, באישון ליל, יצאה פעם עם מזמרה לחתוך את הגדרות שהעמידו מוסדות ההתיישבות בתוך הכרם שלהם, כחלק מארגון מחדש של שטחי הכפר ומסירתם למושב סמוך שהיה אמור לקום."המעשים הם היוצרים את העובדות", סיפר אריק בהתלהבות. "אמי לא התייעצה עם יועץ משפטי. היא רק הבינה מה צריך, מה מוכרחים, לעשות באותו הרגע".11 שנה קודם לכן, שנים לפני שהתניע את מפעל ההתנחלויות, התמקד, אגב סיפורי ילדותו, דווקא בדמות אביו, סמואל. "החלום הגדול של אבא היה להיות עובד אדמה", סיפר. "אבל הוא לא היה בשום פנים ואופן איכר מן הסוג המקובל, אף שהיה בעל משק מצטיין, ואני מאחל לאיכרים רבים משק מסודר כמו שמנהלת היום אמא, שהיא בת 65. אני חושב בכלל כי אבי הקדים את זמנו בכמה שנים. הנכון הוא שהיינו משפחה קצת יוצאת דופן במושב, ההורים לא הצטרפו למסגרת מפלגתית כלשהי, דבר שהיה מאוד לא מקובל על הסקטור ההסתדרות י של אותם ימים. התנהלו מערכות ממושכות שגרמו הרבה מרירות, מתיחות ויחסים קשים".בספרו האוטוביוגרפי "הלוחם", שכתב יחד עם העיתונאי השמרני האמריקני דיוויד שאנוף, הוסיף ופירט על היחסים הפוליטיים המעורערים בין אביו ה"אינדיבידואל", ובין שכניו מהשמאל הסוציאליסטי: "זה לא שהיחסים היו עוינים", אמר, "אבל היה שם מתח תמידי, ולמתח הזה היתה השפעה גם עלי. במושב עם כל כך מעט אנשים אין אפשרות שהמתחים לא יעברו גם אל הילדים. הרגשתי שהקרע בין ההורים שלי לרבים מהשכנים שלהם מטיל עלי מעמסה גדולה".סמואל שיינרמן רצה שבנו יישאר לעבוד בחלקה המשפחתית. אריק, כידוע, ויתר. מה חשב על כך האב, אפשר רק לשער. אריק סיפר בראיון כי הוא חושב ש"בסתר לבו היה אבא גאה" על שירותו בצנחנים. במילים אחרות, הוא לא אמר על כך דבר והשאיר לבנו את מלאכת הפענוח.בכניסה לבית משפחת שיינרמן (השם עוברת ל"שרון") בכפרמל"ל, עומדת עדיין תיבת דואר אדומה ועליה המילים "משק שרון". מאחור, בניין הרפת הרוס וכך גם הלול. אבל גידולי ההדרים במצב טוב, ויוסף מרגלית, השכן ומי שהיה שנים רבות העורך של "השדה, ירחון למשק החקלאי המעורב", מספר כי ראש הממשלה עדיין מקפיד כי הפרדס יישמר, ומעסיק אנשים לשם כך. מרגלית, בסלונו הנעים המשקיף אל הכניסה ל"משק שרון", מספר כי מי שבאמת החזיק את המשק בחיים היתה ורה. סמואל בקושי בילה זמן בחווה והסתובב בארץ בתור אגרונום יועץ. הוא היחיד, הוא מספר, שהקיף את משק ביתו בגדר. בזמן שהוא היה מטייל בארץ ורה היתה עובדת בפרדס לבד עם עגלה וסוס, ואחרי זה מרגלית פוער עיניים בהערצה עם טנדר!מי שרוצה לטוות כאן דרמה אדיפלית קלאסית, כמעט קלישאה של בן הגדל בבית שבו האב עסוק בחריקת שיניים יותר מאשר בנישוק בנו, מוזמן לעשות כן. אריק, כדי לזכות בלבה של אמו על חשבון אביו המתנכר, יוצא לשכפל את מפעלו של אביו, הפעם בקנה מידה ארצי: לא 40 דונם, אלא המדינה כולה; לא כרם אחד, אלא עשרות; לא חווה, מדינה. לא מזמרות אלא בולדוזרים.על כן אין להתפלא שבפניהם המאירות, האוהבות והקורנות של המתנחלים והמתנחלות ראה אריק את הוריו הצעירים, נאבקים לאלף את הסלעים, לא חושבים על המחר, בזים לביקורת מבית ומחוץ. אריק ראה במתנחלים את הוריו, והם העניקו לו אהבה.כך תיאר שרון בספרו "הלוחם" את עבודת הפרך של הוריו בכפרמל"ל : "לנקות את השטח, לטעת ולקצור, אלה היו עבודות אכזריות עבור הורי, בעיקר בשנים המוקדמות, לפני שהתרגלו לקושיה של העבודה הזו. פעם בכמה ימים הם היו יורדים למלא חביות במים מנהר הירקון, ומעלים את המים כל הדרך הביתה. אמי חלבה את הפרות, דאגה לשאר החיות ועבדה בשדות לצד אבי, לצד קערת מים שבתוכה טבלה את אצבעותיה הסדוקות בניסיון נואל לשמור על הלחות שלהן".מרתק לראות כיצד טראומת מראה אצבעותיה הסדוקות של אמו התגלגלה לדאגתו של אריק, דאגת בן לאם, כאשר היה שר חקלאות, למתנחלי יהודה ושומרון. אגב המלצה לממשלה להזרים עוד תשעה וחצי מיליון שקל לשטחים לשם הרחבת עבודת הבנייה שבוצעה כבר בקדום ובעפרה, אמר שר החקלאות שרון: "כוחם של 500 ילדים בהרי שומרון רב מהצהרות. יש כבר מאות אנשים בהתנחלויות חדשות שהוקמו באחרונה בהרי יהודה ושומרון, והם שוכנים עדיין ברובם באוהלים ונאחזים ממש בציפורניהם באדמה זו, ומתחילים כבר לסבול מתנאי החורף המתקרב".והנה, מתוך כתבתו של דב גולדשטיין, שסייר עם שרון בגדה המערבית בינואר 79', תיאור של האופן שבו התקבל שרון בהתנחלויות: "בכל יישוב, בכל התנחלות, מקבלים את פניו של שר החקלאות אריק שרון בפנים מאירים, באהבה. זהיר בלשונו, אבל לבו בוער, הוא מפציר בקובלים: 'אל ירפו ידיכם, אנא, אני מתחנן, אל תיתפסו חלילה לייאוש. מה שלא עושים למענכם עשו לבדכם, למענכם ולמען עם ישראל. הלוא אתם יודעים מנסיונכם: תעשו בשטח, תקבעו עובדות, כמו תמיד. כמו עד היום, הממשלה תצטרף. זה לוקח מעט זמן, אבל אתם חיל החלוץ'"."חלוצים גדולים", כינה אריק את אנשי גוש אמונים. כך כינה גם את הוריו. | | | | |
| | | | | שטחים לזכר הבן
| | | | | | אריק אהב לסייר אצל המתנחלים: עם עיתונאים, עם חברים, עם שגרירים, פוליטיקאים, מתנגדים, משפחה, מי לא. קשה להשתחרר מהתחושה שהביקורים האלה, "הרחק מהמולתה של הפוליטיקה", נתנו לו הזדמנות להיות קצת ילד. ששמחים לראות אותו, לחבק אותו, להרים אותו על הכתפיים.כשנולד לאריק בנו הבכור, גור, מאשתו הראשונה מרגלית, היה אריק לוקח אותו לסיורים ממונעים ורגליים ב"שטחים המשוחררים", ונהנה מכל רגע. בדצמבר 67' הלכה גאולה כהן הנפעמת ("לך וראיין אגדה, לך וראיין אגדה עם דם") לראיין את גיבור ישראל היפהפה והוא אכן היה יפהפה, מין הכלאה בין פול ניומן לאלכסנדר מוקדון. אריק כהרגלו התנבא על חורבנה הקרב של ישראל ואמר כי "לא יכולה להיות פעולה מצד האויב הפוגעת באיזו זכות שלנו, שאנו נעבור עליה לסדר היום, ובעניין הזה, דין פגיעה קטנה כדין פגיעה גדולה. עם שאיננו מסוגל לעמוד על עניין הזכויות שלו, זה לדעתי תחילת הסוף שלו".בהמשך הראיון התוודה כי "מעולם לא היתה לי תקופת אושר והתלהבות כמו אחרי המלחמה הזאת (ששת הימים), ובעצם עוד לא גמרתי להתלהב. כל כמה שחזרתי וסיירתי עם גור בכל המקומות שכבשנו, כל כמה שאני חוזר ועולה בכל פעם לירושלים לראות את הכותל, סתם לראות אם הוא עוד עומד, אני לא שובע".העירוב בין האישי למדיני לבטחוני הוא מושלם. שחרור השטחים נמזג באושרו של אב הלוקח את בנו בכורו לסיורים במרחבים הפתוחים, הפתוחים עד קצה האופק, באופן השונה כל כך מהגדרות החונקות של כפרמל"ל שאביו של אריק בניגוד אליו לא ידע לחתוך.גור בן ה12 נהרג באוקטובר 67'. הוא ירה בעצמו בטעות ברובה הציד של אביו, שבועות ספורים לפני הראיון שנתן אריק לגאולה כהן, שבו קשר בין בנו המת לשטחים המשוחררים; בין אושרו שלו ושל בנו למרחבים הפתוחים של יהודה ושומרון. שטחי 67' עבור אריק אינם סתם שטחים "משוחררים", אפילו לא ערש מורשתו התרבותית של עם ישראל. עבורו הם אחד המקומות האחרונים שבהם סייר עם בנו המת. "כשהייתי עומד עם גור שלנו ליד אחד מגבולות המדינה לפני ה5 ביוני", סיפר אריק לגאולה כהן חודשייים אחרי מות בכורו, "הוא היה מצביע אל מעבר לגבול ואומר: 'זה שלנו אבל עוד לא בידינו'".כיבוש השטחים היה צוואתו של גור, העלאת זכרו על נס ממשי, נקמת אב כועס וזועם על שנלקח ממנו היקר לו מכל, הנחוש לגרש את המוות מהשטחי ם שעליהם הצביע.לא רק זכרם של גור, ורה וסמואל כרוך במפעל ההתנחלויות שהקים שרון יחד עם גוש אמונים: שמו המלא של בנו הצעיר גלעד, כפי שגילה בראיון ב76', הוא "גלעד יהודה", על שם חבל יהודה.ההתנחלויות של אריק ויש לקחת זאת בחשבון בבואנו להכריע כיצד ינהג ראש הממשלה ביישום מפת הדרכים הן אנדרטאות לזכר בנו המת, זירת קרב פסיכולוגית בינו ובין אביו ומקדש נוסטלגי לזכרה של אמו המתנחלת. ראש הממשלה ניצב בימים אלה בפני משימה בעלת ממדים של טרגדיה שקספירית: לפרק את האנדרטאות לזכר בנו הראשון ולוותר על שטחים השלובים בשמו של בנו השלישי. לבגוד בזכר אמו ולסלוח לאביו על שמסר שטחים כדי להשיג שלום עם שכניו בכפרמל"ל במחיר ויתור על האידאולוגיה הגבוהה שעליה דיבר, תוך בגידה במפעל ההתנחלות של אמו, שהיתה מסורה לו עד כדי סדיקת אצבעות. אם לא מבינים זאת כך, קשה להסביר את הלהט והחרון הקדוש שבהם הגן שרון, בגופו ובידיו, על המתנחלים של גרעין אלוןמורה כאשר באו חיילי צה"ל לפנותם (במצוות הממשלה) ביוני 74'."זוהי פקודה בלתי מוסרית", אמר אז אריק לחיילי צה"ל, "ולפקודות מסוג זה חייבים לסרב. אני לא היי תי ממלא פקודה כזו. מה שהתרחש כאן הערב זוהי זוועה שאין לתארה".מתוך כתבתו של יוסי ולטר: "אריק שרון היה, בלי ספק, נותן הטון במבצע הזה. כל אימת שנדמה היה כי פלוגות החיילים עומדות להתקרב לעבר המתנחלים, עבר שרון בין חברי הקבוצה ועודד אותם לא לוותר. 'ללכת עד הסוף, התפרשו לאורך הגדרות ואל תצאו החוצה, בחוץ יהיה להם יותר קל להתגבר עליכם', ייעץ אריק."החיילים קיבלו הוראה מפורשת להימנע מאלימות, אולם הדבר היה קשה: המתנחלים סירבו לצאת מהשטח, וכשניסו לגרור אותם החוצה הם בעטו, דחפו, צעקו ובכו. הנשים לא טמנו ידן בצלחת והיכו לא אחת חיילים שניסו לפנות את בעליהן או חבריהן. נוכח המראה נתקף אריק שרון בחרון עצום. הוא החל מתכתש עם החיילים שגררו מתנחלים, דחף אותם ותוך צעקות 'אל תיגעו בו' מנע, לא אחת, מהחיילים הנבוכים למלא את תפקידם. באלוף אריק שרון לא העז איש לגעת".שותפתו של אריק למעמד האלים והמביך היתה גאולה כהן. היא העדיפה לא לספר על זכרונותיה מאותו היום, והבהירה שהיא "לא זוכרת כלום מהשנים ההם". לעניין התבטאותיו האחרונות של ראש הממשלה, אמרה כי היא "לא מאמינה שהוא יפרק התנחלויות, אבל אם כן, זה יהיה מלחמת עולם".הרבה חברים של אריק עומדים לבגוד באריאל בזמן הקרוב. הצלחתו של ראש הממשלה תלויה ביכולתו לעמוד בפני האיבה שתופנה אליו מצד מי שעד כה העריץ אותו והגדיר אותו כ"אגדה".אריאל שרון בן 75 (מבוגר בשש שנים מגילו של בגין כשהורה לפנות את ימית). הוא איש אינטליגנטי מאוד, המודע לעצמו ומעשיו, וקשה להניח שאינו מכיר באופן אינטימי את השדים הפרטיים הרודפים אותו. כדי לעמוד בהצלחה בפינוי התנחלויות משימה שרוב עם ישראל, לפי הסקרים, מעוניין שהוא יוציא לפועל יצטרך ראש הממשלה להתעמת פעם נוספת לא רק עם השדים מבחוץ (מועצת יש"ע, איתם, ליברמן, ביבי), אלא גם עם השדים מבפנים. לפני שיעשה שלום עם הפלשתינים, שרון צריך לעשות שלום עם עצמו. אולי שרי אריסון יכולה לסייע. | | | | |
| | | | | הבוז לאמריקנים
| | | | | | לחץ אמריקני לא יעשה את העבודה. אם כבר, יעשה את ההפך: יגרום לאריק לפרוץ החוצה, להשתלט על שרון, להוריד את עניבתו, לפרוע את שיערו ולהסתער על דעת הקהל בנימוק שהאמריקנים עושים יד אחת עם "הערבים" כדי לשמר את כולנו במי מלח.אריק, כפי שעולה מקריאת עשרות ראיונות שנערכו איתו, בז לאמריקנים, משוכנע שהם לא מבינים את הערבים, חיים בנברנברלנד ומדמיינים שעם הערבים אפשר לדבר בהיגיון בעוד שכל מה שמעניין אותם מהמצרים ועד הירדנים, מהסעודים ועד הפלשתינים הוא לא רק לקחת את אדמת ישראל, אלא להשמידנו כעם."אם הגענו למצב", אמר באפריל 76', "שאיננו מסוגלים לעמוד בעימות כלשהו וכל עתידנו תלוי ברצון טוב אמריקני, אין לנו עתיד. יש כיום תהליך וייטנאמיזציה. וייטנאם קיבלה כל תכתיב אמריקני, ובסוף ננטשה"."האמריקנים", אמר שרון במרס 79', שנים לפני שעצבן את פאוול והשווה את ישראל לצ'כיה ואת בוש לצ'מברלין, "נוהגים בבגין כמו הרוסים בראש ממשלת צ'כוסלובקיה". שלושה חודשים לאחר מכן, במסגרת עוד ראיון לדב גולדשטיין, אמר כי "האמריקנים מסכנים את השלום במזרח התיכון ויש להדוף את נסיונם להיות שותפים להסד ר על האוטונומיה. מטרת מדיניותה של ארצות הברית היא ללחוץ על ישראל להקים מדינה פלשתינית שנייה, הראשונה היא ירדן, וצפוי עתה מאבק קשה בין ישראל לארצות הברית"."ישראל", אמר שרון במאי 80', "נתונה עתה ללחץ מצד הממשל האמריקני, העלול לפגוע בבטחונה ובעצם קיומה. עתה, יותר מתמיד, על יהדות ארצות הברית להקים את קולה ולא להחריש. אני מציע שכל קהילה בארצות הברית תאמץ התנחלות ביהודה, בשומרון, עזה, רמת הגולן או בגליל, ותקים בה מבנה קבע בית כנסת או ישיבה".מי ששימש ככרית האוויר של הממשל האמריקני בדרכו של שרון להעביר מסרים לנשיא קרטר היה שגריר ארצות הברית בישראל בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים סמואל לואיס. לואיס, שכינה את שרון "יריבי הוותיק, וחברי לעתים", חטף מאריק לא אחת, כולל אמירות שהותירו אותו המום, מבולבל, מביט בידידו ארוכות כדי להבין אם הוא באמת מתכוון או סתם רוצה לעצבן. את הנרי קיסינג'ר, אגב, כינה אריק "האיש המסוכן בעולם" לשלומה של ישראל.זמן קצר לפני פרסום מסקנות ועדת כהן, האשים שר הביטחון היוצא את לואיס בכך שרקם מזימה עם שמחה ארליך על מנת להביא לפיטוריו ממשרד הביטחון. הוא ב יקש משמיר להכריז עליו כ"פרסונה נון גרטה", ולזרוק אותו מישראל. שמיר סירב בנימוס.לואיס יושב היום בוושינגטון, משמש יועץ בכיר Israel Policy Forumל, לא מתרשם מהצהרותיו האחרונות של שרון על אודות הכיבוש הישראלי ומבקש לבחון אותו לפי מעשיו. הוא נזכר כי אריק היה נוהג לקחת אותו, כשהיה שגריר ארצות הברית בישראל, לסיורים בגדה המערבית, ומנסה לשכנע אותו כי על ארצות הברית להפסיק להתנגד להקמת ההתנחלויות כי הדבר מסכן את קיומה של ישראל.פעם אחת עצר אריק את הג'יפ, הצביע רחוק ואמר לו: "אתה צריך להבין, סם, ואתה צריך לגרום לנשיא קרטר להבין: כשיהיו מאה אלף יהודים ביהודה ושומרון, לא יהיה שום סיכוי שארצות הברית תצליח להוציא אותנו מכאן". כשלואיס מספר את הסיפור היום, הוא צוחק בקול גדול.הוא נזכר בעוד מראה: המפה של שרון ועליה רשימת ההתנחלויות שעתידות לקום, שזהה כמעט לחלוטין למפת ההתנחלויות הנוכחית.מה שמניע את שרון, הוא אומר, זה הביטחון, לא האידאולוגיה. הקשר ההיסטורי של ישראל לחברון, ביתאל וקדומים קיים, אך אינו מככב בראש סדר העדיפויות שלו. כל עוד יחשוב שבטחון ישראל עומד בסכנה והשמדת עם יש ראל היא אפשרות סבירה, לא יחתום על שום דבר, לא יתקדם לשום מקום, לא ירים שום כפפה. עם זאת, לואיס מאשר את מה שאמרו לי בני קצובר, צבי סלונים (שהיה מזכ"ל גוש אמונים בתקופתו של שרון כיושב ראש ועדת השרים להתיישבות), חנן פורת ואחרים: שרון איננו קשור בנימי נפשו לקבר רחל. הוא רוצה את ההר, כי משם יורים.אם ישתכנע כי אפשר לירות ממקום אחר, אם ישתכנע כי המצב הנוכחי, מבחינה בטחונית, מסוכן יותר מהאלטרנטיבה, ייתכן ויעשה מהלך.לואיס אומר כי רק מבחינה אחת שרון השתנה, בעיקר בעקבות מלחמת לבנון: הוא למד להתאפק ולוותר על הסיפוק לטווח קצר של ההתעללות בשליחי ארצות הברית למזרח התיכון. שרון, אומר לואיס, למד את המשחק הדיפלומטי וחינך עצמו לשחק בכדור עם הנשיא האמריקני. יחסיו עם בוש הם יחסי חניך (בוש) ומדריך (שרון). לחשוב שארצות הברית תפעיל לחץ ממשי על ישראל שיגרום לה להיכנע, זה בעיני לואיס דמיוני, בגלל ההרכב הפוליטי הנוכחי באמריקה והרכבו האנושי, האידאולוגי והדמוגרפי, של הממשל השמרני. לאור מבנה אישיותו של אריק, החבוי בשרון, קשה להאמין כי לחץ אמריקני יכריח אותו לעשות משהו שהוא יחשוב שמעמיד את ישרא ל בסכנת השמדה, משאיר אותה מתבוססת בדם בשדות החיטה ליד לטרון, עם כדור בבטן.רבים בישראל, אמרתי לו, אומרים בגלוי כי הם מקווים כי ארצות הברית תפעיל לחץ על ישראל ותביא לחתימת הסדר. אחרת לא נגיע לשום מקום."את המשפט הזה", אמר לואיס, "אני שומע מכם כבר 35 שנה". | | | | |
| | | | | תשוקת הרמטכ"ל
| | | | | | אריק שרון רצה להיות רמטכ"ל. הוא חלם על זה, נלחם על זה, נדהם כשלא קיבל את זה ונשבע כי יוכיח לעולם, ואולי גם לעצמו, כי התפקיד נשלל ממנו בגלל אינטריגות פוליטיות שלא מן העניין. רצונו הבוער להיות רמטכ"ל, ואם לא אז שר ביטחון, קשור קשר אמיץ ומסובך עם הקמת מפעל ההתנחלויות. החוליה המקשרת היא גוש אמונים.כדי לפרק את מפעל ההתנחלויות, או לפחות את חלקו, יצטרך ראש הממשלה לסלוח לשורה ארוכה של אנשים שלהם לא סלח מעולם: בןגוריון, דיין, רבין, גור, בגין. החמישה שהשליכו את חלומו להיות רמטכ"ל מהחלון.רצונו העז להיות רמטכ"ל הוביל אותו לקבל לידיו את המינוי כיושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות (לצד מינוי כשר חקלאות), משם, בין השנים 77' עד 82', עיצב את מדיניות הביטחון של מדינת ישראל.ממרתו המפורסמת של דוברו של שרון, אורי דן, כי "מי שלא רצה את שרון כרמטכ"ל קיבל אותו כשר ביטחון" היא נכונה, אך לא מדויקת: מי שלא רצה את שרון כרמטכ"ל, קיבל אותו כרמטכ"ל על תקן של שר חקלאות. 77'82' היו השנים שבהן עוצבה, במידה רבה, תפישת עולמו הפוליטית של שרון; זה היה חלון הזמן שבו הוקם מפעל ההתנחלויות , שמאותו שלב והלאה קיבל חיים משל עצמו, הפסיק להיזקק לעזרתו של שרון והפך למציאות בלתי הפיכה, אלא אם שרון יוכיח אחרת.נגיד אחרת: אם אריק לא היה ממונה ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות בימי ממשלת בגין הראשונה ולא היה משקיע את כל כולו בנושא בין השאר כדי לקבל את משרד הביטחון היתה לאריאל שרון עבודה הרבה יותר קלה. ואם במשחקי מלחמה פוליטיים עסקינן, אפשר לנסות גם את השעשוע האינטלקטואלי הבא: אם אריק לא היה מקים את ההתנחלויות, ספק אם היה מקבל את משרד הביטחון, ואם לא היה מקבל את משרד הביטחון, לא היתה פורצת מלחמת לבנון.כשר החקלאות, סלל שרון שתי דרכים עיקריות: האחת, את דרכי ההתיישבות היהודית בגדה, רצועת עזה, רמת הגולן, סיני והגליל. 64 יישובים הוקמו בגליל בקדנציה זו, לעומת אפס במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת; 29 יישובים הוקמו בנגב ובערבה, לעומת שבעה במהלך כהונתה של הממשלה הקודמת; 17 יישובים הוקמו בבקעת הירדן, לעומת חמישה בזמן ממשלת רבין. מחצית מהיישובים שהוקמו בתקופת שרון כשר חקלאות הוקמו בגדה המערבית, בקעת הירדן ורמת הגולן. בנגב הוקמו מחצית מכמות היישובים שהוקמה בגדה המער בית. במקום להפריח את הנגב, אריק הפריח את הגדה.הדרך השנייה שסלל שרון בתקופה זו היא האוטוסטראדה (כביש חוצה שומרון ממש) שהובילה אותו למשרד הביטחון כפי שתמיד רצה המקום הקרוב ביותר לכס הרמטכ"לות. כדי להבין כיצד כל זה קרה ומדוע פרק זה בקריירה הפוליטית של אריק שרון קריטי להערכת צעדיו הבאים בכל הקשור ליישום מפת הדרכים, יש לחזור אחורה, לשנת 73'. | | | | |
| | | | | הברית עם גוש אמונים
| | | | | | עם שחרורו מצה"ל התוודה אריק בפני העיתונאי שייקה בןפורת: "אני מודה שהייתי היוזם של כל הרעיון הזה של ההתיישבות היהודית ברצועה, של כניסת האצבעות היהודיות. אני העליתי את כפרדרום, אני העליתי את נח"ל נצרים וגידרתי להם את השטחים". אריק החל להקים את המפעל שאריאל צריך לפרק, עוד כשהיה חייל.ב17 ביולי 73' כינס אריק מסיבת עיתונאים והכריז מלחמה על "המערך". זאת, לאחר שממשלות המערך כולן סירבו למנותו לרמטכ"ל. את ההצעה של רבין, לשמש כקצין צנחנים ראשי, הוא דחה בבוז. הרעיון היה להקים "מערך מול המערך", יישות רביזיוניסטית ליברלית מאוחדת שתוריד את המפא"יניקים על הברכיים. הוא הפשיל שרוולים והצליח, בהפגינו כוח פוליטי מצמית, להפכם לגוף אחד מאוחד, "הליכוד" שמו. שרון לחץ וצירף לליכוד החדש גם את אנשי ארץ ישראל השלמה. הנה לכם עוד משוכה שטמן אריק בדרכו של אריאל. רצונו של אריק הצעיר להשתלב בפוליטיקה ובתפקיד מפתח, ואולי אפילו ליצור קונסטלציה פוליטית שתשים אותו במקום הטבעי לו על כיסא הרמטכ"לות יצר את הרכבו האידאולוגי של הליכוד, שעתיד למרר את חייו של שרון עד שיפשוט את הז'קט בסוף הקדנ ציה הנוכחית ויחזור הביתה.מי שיצר כמעט במו ידיו ובראייה פוליטית נדירה ישות פוליטית המתבססת על אי ויתור על שטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, יצטרך עכשיו לפרק, באותן הידיים ממש, את המוקשים שהטמין לעצמו בבית ז'בוטינסקי לפני 30 שנה בדיוק.כאן מתחילות גם שנות האופוזיציה הראשונות של שרון כחבר כנסת. ההשתדלויות שלו אצל בגין למנותו כשר ביטחון (ואולי אפילו כרמטכ"ל) נדחו בנימוס, בין השאר בגלל שיקולים קואליציוניים פנים מפלגתיים. אבל הצהרותיו על אודות חשיבות השמירה על שלמותה של ארץ ישראל הביאו בינתיים לפתחו חבורת צעירים נמרצים בעלי תוכניות גדולות בשם "גוש אמונים". הם צעירים, הם רוצים לעשות, עור כפות ידיהם מחוספס ופצוע. שרון התאהב בהם מיד וראה בהם פוטנציאל פוליטי כביר. זה היה כמובן הדדי.הוא כרת איתם ברית. הם רוצים לשבת בחברון כי אברהם קבור שם. הוא רוצה לשבת בחברון כדי לשמור על עם ישראל מהשמדה. בנוסף, הוא רוצה להשתמש בהם כדי לנגח את המדיניות הבטחונית של ממשלת רבין (ומאוחר יותר ממשלת בגין) כדי לשכנע את ראשי הממשלה למנותו לשר ביטחון.באפריל 74' הופיע ח"כ שרון במועדון העיתונות כדי ל דבר על "מצבו של צה"ל". כותרת הנאום היתה: "האם אנחנו מוכנים למלחמה". שרון אמר: "השטחים שעליהם היינו מוכנים לוותר רק תמורת תהליך מדיני, האם היינו מוכנים לסגת כתוצאה מהמלחמה או מפחד מפניה? הדוגמה הבולטת ביותר היא אי שילובם של מפקדים מנוסים שיכולים לתרום הן למלחמה והן בתוך שורות צה"ל, כשפשוט קשה להבין מה יכולה להיות הסיבה האמיתית לכך, ואין מנוס מלהגיע למסקנה שהסיבות הן אנוכיות, פוליטיות, ואמביציה אישית".הוא התכוון, ככל הנראה, לעצמו.ההתעקשות וההשתדלויות צלחו. במרס 75' מונה אריק, מקים הליכוד, ליועצו לענייני ביטחון של ראש הממשלה המערכניק רבין. החלום להיות רמטכ"ל, הממונה על בטחונה של ישראל הנמצאת בסכנת השמדה, המשיך לפעם בבנם של ורה וסמואל שיינרמן. מי שלא רצה אותו כשר הביטחון של בגין בממשלה הראשונה, קיבל אותו כיועץ לביטחון אצל רבין, בממשלתו הגוועת. הקשר ההדוק עם גוש אמונים נשמר, והוכיח עצמו בפרשת סבסטיה. כולם זוכרים לרבין ולפרס את סבסטיה, ואת העובדה שאישרו את הישארותם בשטח של פורת וחבריו. פחות זוכרים כי שרון היה אז יועצו של רבין ומתווך העסקה. כך זה התחיל. | | | | |
| | | | | תוכנית וכמן
| | | | | | בניגוד למה שכותבי ביוגרפיות אוהבים שנחשוב, ההיסטוריה איננה נכתבת על ידי הגיבורים. היא נכתבת על ידי מחברים רבים, נעלמים, מקריים, שלולא היו מגיעים לצומת מסוים ולוקחים בו ימינה או שמאלה, היה ההווה מתעצב באופן שונה בתכלית.דאגתו ביחס לעתידו של עם ישראל והתנהלותו ללא תוכנית מאז 67' דרבנו את פרופ' אברהם וכמן מבית הספר לארכיטקטורה של הטכניון לפתח פרוגרמת התיישבות שתפתור את בעיות הביטחון של ישראל מחד, ותיתן זכות ממשל עצמאי לישות הפלשתינית מאידך. הוא כינה אותה "תוכנית השדרה הכפולה".וכמן אבחן (אבחנה שבדיעבד נקראת כנבואה) כי "אין למדינת ישראל תוכנית כוללת לטווח ארוך, הנוגעת במכלול בעיות יסוד: האוכלוסייה בארץ, פרישת ההתיישבות היהודית, מערכות תשתית ומשאבים. במישור יחסי ישראלערב אין שינוי ביחסו העוין והבלתי מתפשר של העולם הערבי וברצונם של הערבים להשמידנו, אך מאידך נמשכת השליטה שלנו, מאז 67', באוכלוסייה ערבית גדולה, בניגוד לרצונה, ותוך מרי גובר. זהו מצב שהשלכותיו השליליות, כלפי פנים וכלפי חוץ, גוברות עם הזמן".בסעיף 7 בתוכניתו כתב: "ישנה בידינו כיום האפשרות אולי האחרו נה הנראית לעין לקבוע את החלוקה קודם כל לפי צורכי מדינת היהודים, ואין אנו צריכים להצטדק על כך. עלינו לעשות זאת תוך ראיית עתיד המדינה לטווח ארוך".לפי התוכנית, ההתיישבות היהודית בארץ ישראל צריכה להיעשות בשתי "שדרות". האחת, הקיימת, במישור החוף. השנייה, החסרה, בבקעת הירדן, היא ה"שדרה המזרחית". כך תקיף ישראל ביישובים יהודיים את המובלעת הפלשתינית בגדה המערבית, שתוכל, בשלב מאוחר יותר, לקבל מעמד ריבוני משלה. וכמן, המתגורר היום בחיפה, מספר כי ראש הממשלה רבין לא התלהב מהתוכנית, כי הוא כמו כל ראשי הממשלה שבאו אחריו לא רצה להתחייב לפתרון ספציפי ביחס לגדה המערבית, והעדיף לשמור את האופציות פתוחות. מי שכן התלהב מהתוכנית היה השר ישראל גלילי, שניסה להראות אותה לגולדה מאיר ולאחרים.והיה עוד מישהו שהתלהב. יועצו של רבין לענייני ביטחון, אריק שרון.וכמן ונחום שריג, מפקד חטיבת הנגב במלחמת השחרור ומפקדו של רבין בפלמ"ח, באו לאריק, שקיבל עותק מהתוכנית. "הוא התלהב", מספר וכמן, "ורצה ליישם אותה". באותה תקופה מפעל ההתנחלויות בגדה היה זעום, כמעט לא קיים. אלפים בודדים של יהודים, רובם במחנות צבאיים או כאלה שאוזרחו, שעסקו בעיקר בחקלאות.אריק לא הספיק ליישם את התוכנית מתוך משרד ראש הממשלה רבין. קדחת הבחירות שמילאה את האוויר הובילה אותו החוצה, לנסות לעצב את עתידו הפוליטי בראש מפלגה עצמאית. הוא כינה אותה "שלומציון", וראוי להתעסק בה בנפרד. הנקודה החשובה מבחינתו של וכמן, כמו מבחינת ההיסטוריה של הקמת מפעל ההתנחלויות, שעם מינויו של אריק כשר חקלאות אצל בגין הוא פעל ליישם את תוכניתו של וכמן, בהבדל קטן."הבעיה", אומר וכמן היום, "היא ששרון יישם את התוכנית, אבל הוסיף לה. אפשר להגיד שהוא יישם את תוכנית השדרה המזרחית פלוס. שרון יישב את הרצועה אבל יישב גם את הגדה. הוא יישם את התוכנית שלי, אבל לא בכיוונים שחשבתי שהם נכונים. הוא יישם אותה בכיוון של גוש אמונים". | | | | |
| | | | | בדרך ליו"ר אשף
| | | | | | מרס 76'. לאחר שהתפטר ממשרתו לצד רבין אריק שוב לבד, שוב בחוץ, שוב מחפש דרך להיכנס חזרה פנימה. הוא עדיין חולם על הרמטכ"לות שתאפשר לו "לפעול להחזרת הסדר בגדה".במהלך ישיבה במסעדת "קליפורניה" של אייבי נתן, מושך אליו אריק את עמוס קינן שהיה אחד מפעילי השמאל הבולטים והחלוציים של אותה תקופה ומגלגל איתו שיחה. על הפרק: עתידו הפוליטי של אריק במסגרת מפלגה קיימת או מפלגה חדשה, עדיין חסרת שם. לימים היא תיקרא שלומציון.אריק מתייצב מדי בוקר בביתו של קינן ורוקם את עתידו. מדוע, מכל האנשים, משך אליו אריק דווקא את קינן, קשה היום להבין. גם קינן מתקשה להסביר.הוא זוכר את אריק מגיע לביתו ברחוב ברכוכבא ומעלה תוכניות מרחיקות לכת לצעדים דרמטיים, יצירתיים, חסרי תקדים, לפתרון הסכסוך עם "הערבים", שהבולטת בהן היא להיפגש עם יושב ראש אש"ף, יאסר ערפאת, בפריז. את הפגישה, מספר קינן, היה אמור לבשל אנרי קוריאל, קומוניסט יהודי ממוצא מצרי שישב בפריז."אריק שרון רוצה לפגוש אותך", נמסר ליושב ראש אש"ף. ערפאת סירב. מה יש לו להיפגש עם מי שגילח את הרצועה ואמר שלעולם לא תקום מדינה פלשתינית עצמא ית? שרון, דרך קינן, מסר כי יסכים להיפגש גם עם סגנו של ערפאת, אבו נידאל. ערפאת שוב סירב. הוא הציע לשרון להיפגש עם ד"ר עיסאם סירטאווי, שהיה נציג אש"ף לשיחות הרשמיות שנערכו בפריז עם נציגי השמאל הישראלי. הפעם שרון סירב.סירטאווי נרצח כמה שנים לאחר מכן על ידי אבו נידאל. אבו נידאל, אומר קינן, רצח גם את קוריאל בשנת 78'. קוריאל נרצח בפריז בחדר המדרגות של ביתו והואשם (על ידי דובר אנונימי שהתקשר לסוכנות הידיעות הצרפתית) בהיותו "סוכן קגב"."הכרתי את כל ראשי אש"ף באותה תקופה", אומר קינן, "ו90 אחוז מהם היו מוכנים לעשות שלום. אבו נידאל לא היה אחד מהם".קינן נזכר כיצד, עם הקמת שלומציון, כונסה מסיבת עיתונאים כלל עולמית בבית סוקולוב, שבה הסכים שרון להקמת "מדינה פלשתינית מפורזת בגדה". מבחינתו, אין מסתורין במהלך האחרון של ראש הממשלה שרון: הוא חזר להיות אריק של שלומציון, בגרסתה היונית. לקח לו 30 שנה בגלל "שכרון כוח". קינן חושב ששרון עומד לעשות את הבלתי ייאמן באיחור של שלושה עשורים.לפרופ' עזרא זוהר יש הסבר אחר. זוהר ניהל את בית החולים הצבאי ברפידים במלחמת יום כיפור. הוא בא לראות את אריק באוהל הפיקוד שלו. בעיצומה של המלחמה הם דיברו על פוליטיקה, או ליתר דיוק על עתידו הפוליטי של אריק לכשיסתיימו הקרבות.אחרי המלחמה הקים זוהר את "עצמאות", רשימה שביקשה להילחם במשטר הכלכלי הסוציאליסטי של מפא"י ולקדם את חזון הכלכלה הליברלית. הוא הפך לחלק מ"שלומציון" בגרסתה המאוחרת, הנצית.שאלתי את זוהר איך הוא, חבר שלומציון לשעבר, שהתנגד להטלת הגבלות על ההתנחלות היהודית בשטחים, מסביר בדיעבד את אמירותיו השמאליות של שרון בראשית דרכה של שלומציון."שרון חשב שרבין ינצח בבחירות", השיב זוהר. "הוא רצה להיות בעמדת השפעה בממשלה הבאה שתקום ולכן חיפש להקים שותפות עם הליברלים. בשיחות הראשונות הוא לא היה מוכן לקבל בשום אופן את הנושא של ארץ ישראל השלמה. אבל ככל שמערכת הבחירות התקדמה והמשאלים נעו יותר ויותר ימינה, כך הוא הפך להיות יותר ויותר נצי. זכור לי שהוא התקשר לבגין לבית החולים, שם היה מאושפז, זמן לא רב לפני יום הבחירות, והודיע לו כי שלומציון תחבור לליכוד אחרי הבחירות".זה נורא ציני, אמרתי לזוהר. למעשה, אתה טוען שהאידאולוגיה הפוליטית של שלומציון, שהפכה לחלק מהליכוד, נקב עה על סמך סקרים. אם הרוח הפוליטית היתה נושבת לכיוון אחר, אתה רומז, שרון לא היה מקים את מפעל ההתנחלויות."אתה אמרת", השיב זוהר. "תראה, היתה לאריק נטייה מהתחלה לשינוי עמדות באופן קיצוני אפילו, מהיום למחר, בהתאם לנסיבות ובהתאם לסובבים אותו. הוא לא היה בעל אידאולוגיה אחת ברורה וחד משמעית. אם אתה אומר שהוא עיצב את עמדותיו לפי המקום שאליו הוא רצה להגיע, אני חושב שאתה צודק."אני מעדיף להתנסח כך: לאריק, יותר מכל, יש מנטליות של גנרל. אם הוא לא מצליח לכבוש את היעד בדרך אחת, הוא מנסה בדרך אחרת". | | | | |
| | | | | שובר ימינה משריד
| | | | | | מי היה אמור להיות מספר שתיים של שרון במפלגת שלומציון החדשה בגלגולה המוקדם והיוני? אחד, יוסי שריד.שריד לא זוכר אם שרון היה לבד, נדמה לו שהוא זוכר את לילי מקבלת את פניו. כדי להרשים את שריד או סתם על מנת לשבור את הקרח, ציין שרון כי קרא לאחרונה את ספרו של לובה אליאב, "בארץ הצבי", ונהנה מאוד.שריד הקשה: בכל זאת, איננו רואים עין בעין את הנושא המדיניבטחוני."תגיד לי", אמר שרון. "אתה מאמין לי שאני רוצה בטובת המדינה?"."בוודאי", אמר שריד."ואני מאמין שאתה רוצה בטובת המדינה"."תודה", אמר שריד."אם כך", שאל שרון, "מה כבר יכול להפריד בינינו?".השיחה נמשכה כשעה. בסופה לחצו השניים ידיים ושריד הלך לדרכו קצת מבולבל. זמן לא רב אחר כך שברה שלומציון ימינה חזק והצטרפה ל"חירות", בעוד שרון מפזר אמירות נציות אודות המשך השליטה לנצח בגדה המערבית וברצועת עזה. חושיו הפוליטיים של שרון הובילו אותו חזרה לימין ולמפעל ההתיישבות. לימים יתפרסם כי ערב הבחירות הבטיח בגין לשרון לפעול למינויו כרמטכ"ל. המינוי לא יצא לפועל אחרי "המהפך" בגלל התנגדותו של שר הביטחון, עזר ויצמן.ביול י 76', כאשר שלומציון המתונה היתה עדיין אופציה, אמר שרון: "אני אישית חושש יותר מכל מהעברת הגבול לקרבת מרכזי האוכלוסייה ורואה זאת כסכנה החמורה ביותר שלנו. אבל אילו היתה ישראל היום בעיצומה של תנופה, תנופת עלייה, תנופת התיישבות, שחרור וחיים מאושרים, הייתי חושש הרבה פחות. כדי להגיע לפתרון יש צורך בהנהגה חדשה. רק אנשים שאין להם מחויבויות קודמות יוכלו לפתור את בעיותינו בעתיד, ואל יחשוש איש ממחנה זה או אחר". בינואר 77', שבועות ספורים לפני הבחירות, הוא שינה את דעתו והכריז: "ישראל צריכה להילחם בטרור אך אינה עושה זאת: הכוונה למלחמה לא לפעולות גמול. זו צריכה להיות פעולה ממושכת, בכל מקום בעולם. ישראל זורעת במו ידיה את זרעי הטרור ביהודה ושומרון, ואין לממשלה קו ומגמה בנושא זה. אם יהודי לא יוכל להיכנס לכל מקום בישראל, לא נתקיים כאן". הקשר עם גוש אמונים חודש, וביתר שאת.ב31 במאי 77' הצטרפה שלומציון לליכוד, על מנת "לחזק את מחנה נאמני ארץ ישראל". ביוני 77' נבחר אריק לשר החקלאות בממשלת בגין וליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות. "מה שיקבע בלא מעט את גורלנו", אמר, "יהיה באיזו מידה נ דע לתכנן ולבצע תוכנית התיישבות אדירת ממדים שתכלול לא רק יישובים חקלאיים, אלא גם ערים. עלינו לראות בהתיישבות כגורם שישפיע על עתידנו יותר מאשר כל גורם אחר".הוא צדק. | | | | |
| | | | | עוקף שר ביטחון
| | | | | | ה18 במאי 77' היה יום דרמטי, מרעיד אדמה, מסוג הימים שמשנים לעד לא רק את ההווה והעתיד, אלא את האופן שבו תופשת מדינה צעירה את עברה הקרוב. בפעם הראשונה בהיסטוריה הודחה מפא"י בגלגולה המודרני, "המערך" מהמושב הקדמי של ניהול המדינה ונדחקה למושב האחורי, אם בכלל. כמו שזה נראה עכשיו, היא דחוסה איפשהו בבגאז', מחכה למישהו עם מוט ברזל מעוקל שיחלץ אותה משם.חזונו של אריק, על הקמת "מערך" שיחליף את "המערך", התגשם.בשבועות שהובילו ליום הבחירות התרוצצו בעיתונים הערכות על מינויו הקרב של אריק לשר הביטחון בממשלת בגין. הספקולציות עוררו אי נחת גדול בליכוד, בעיקר מצדו של עזר ויצמן, המועמד השני למשרד הביטחון.ב17 ביוני 77' מונה שרון לשר החקלאות בממשלת בגין. לכאורה, מינוי מאכזב וניצחון לוויצמן. אבל אריק מונה גם ליושב ראש ועדת השרים לענייני התיישבות, תפקיד שעתיד לשנות את פניה, גבולותיה, מלחמותיה ועתידה של מדינת ישראל.אריק למורת רוחו של ויצמן, שהתנגד למדיניות ההתנחלות בשטחים שעליהם קיווה להתפשר במסגרת עסקת שלום עם אחת ממדינות ערב (מצרים, למשל) העמיד את ההתנחלות בשטחים, וב עיקר בגדה המערבית, במרכז עיסוקו הפוליטי. בבוקר למחרת המהפך, כשכל העולם חיפש אותו, עמד אריק במשרדי שלומציון רכון על מפה. מצדו האחד, חנן פורת. מצדו השני, צבי סלונים, מזכ"ל גוש אמונים. אריק, חמוש בשניים מבכירי חיילי השדה שלו, תכנן באותו בוקר כיצד תיראה מדינת ישראל בתום הקדנציה הראשונה של ממשלת בגין. "מדהים", אומר סלונים היום מביתו בקדומים, "כמה שהמפה ההיא דומה למפת ישראל של היום".המפה, אגב, נמצאת עדיין אצל סלונים. הוא מתכוון להפוך אותה למוצג במוזיאון לתולדות ההתיישבות היהודית ביש"ע שהוא מקים בימים אלה. לכשתוצג יתקשה שרון לטעון, כפי שטען בזמנו אריק, כי בסך הכל הוציא לפועל את הנחיות הממשלה. כאילו לא עיצב את המפה אלא רק יישם אותה.סלונים, גם היום, משוכנע ששרון הוא "אידאולוג של ארץ ישראל השלמה". הוא חושב שכל ההבטחות של שרון לפינוי התנחלויות הן דיבורים בעלמא, טקטיקות שנועדו לשחרר לחץ ותו לא. "לדעתי אריק לא שינה את דרכו", הוא אומר.הוא ממשיך ומספר כי אריק כשר חקלאות היה מגיע לישיבות ליליות בביתו של הרב צבי יהודה קוק, המנהיג הרוחני של גוש אמונים, ומניח לו ולפורת, ללוינגר , לסלונים ולכל שאר הציונים החדשים להרביץ בו תורה.זה אולי גם מסביר את הקשר המיוחד בין סלונים לשרון. פעמיים שבת סלונים רעב, בתקופת רבין ובתקופת ברק. בשתי הפעמים בא שרון ו"ישב איתו שעות" באוהל המחאה. מעניין אם גם עכשיו סלונים מתכנן לשבות רעב, ומי יבוא לשבת איתו שעות.שאלתי את סלונים מה חיפש אריק בישיבות הליליות אצל הרב קוק. כלומר, מה חיפש ברובד העמוק, האישי, הילדותי."נוצר קשר פנימי עמוק", הוא אמר. "אלה דברים שלא כותבים או מדברים עליהם, אבל היתה התחברות... אינטרסים זה לא המילה. תראה, הפוליטיקאים תלויים בחלק של העם שעושה דברים, במה שמכונה במשנה 'העם שבשדות'. היינו עבור שרון העם שבשדות. הוא חיפש את הקשר לאנשי המעשה ואנחנו היינו אנשי המעשה".בני קצובר, עוד בן טיפוחים, מספר: "קראנו בעיתון שהוא פרש מצה"ל, ובאותם ימים הגענו למסקנה שאנחנו חייבים, בהיגוי שלנו, לשלב אנשים שהם לא חברי גרעין. הלכנו אליו לנסות את מזלנו כשניסינו להקים את אלוןמורה, והשומרון עוד היה ריק מיהודים. כבר בפגישה הראשונה אריק אמר לנו שהוא חושב שמה שאנחנו עושים זה משימה ציונית מספר אחת, ושאנחנו חייבים להתיישב בכל מקום".חנן פורת איננו מסכים עם סלונים, שאריק היה אידאולוג אמיתי של ארץ ישראל השלמה. בשיחה מביתו בשבוע שעבר, כשברקע מטרטרים ביפרים, פלאפונים וקולות אנשים שנשמעים כאילו הם מתכננים מבצע רב משתתפים, אמר פורת כי אף פעם "לא ראה בשרון אידאולוג גדול של ארץ ישראל השלמה. הוא היה שותף למעשה, ופחות לדרך. אני לא אומר שהוא צבוע או משהו כזה, ונושא ההתיישבות אכן קרוב ללבו, אבל הוא לא הרב יהודה (קוק), ואתה יודע מה, הוא גם לא ברל כצנלסון. זה חומר אחר. אנשים שאין להם חוט שדרה אידאי עמוק יכולים להישחק".פורת רמז כי החיפוש אחר תואם אריק מודל 2003 פלוס אמונה דתית אם אפשר בעיצומו. מי זה יכול להיות?נתניהו כמובן הוא אפשרות, אבל הוא איננו שר זוטר, האמביציה הבוערת שלו שככה, אין לו הרבה מה להוכיח והסכם חברון מעיב על "חוסנו האידאולוגי". נשארות האופציות הבאות: ליברמן, איתם, אלון. אחרי הכל, רבים מצעירי גוש אמונים התברגו במשך השנים לתפקידי מפתח במפד"ל ובאיחוד הלאומי. שלמה קוסטינר, ממקימי נצרים, הוא עוזר בכיר לשר התשתיות אפי איתם. הוא וחבריו עתידים לרדוף את שרון ולהזכיר לו את עברו בבואו לעשות היסטוריה. | | | | |
| | | | | ועדה דרך הטלפון
| | | | | | שרון לא הקים את מפעל ההתנחלויות. הוא המציא אותו, התנפל עליו, בישל אותו, הקדיח אותו ויצק אותו במו אצבעותיו הסדוקות על האדמה הצחיחה של השומרון.חודש לאחר מינויו החליטה ועדת השרים לענייני התיישבות להכיר באלוןמורה, עפרה ומעלהאדומים כיישובים לכל דבר. חודש לאחר מכן, פרסם היושב ראש את תוכניתו להקמת "ריבועי התיישבות יהודית" מעבר לקו הירוק, תוך הקמת שלושה מרכזים עירוניים בגבעון, מעלהאדומים ואפרת. באוקטובר, על פי המלצת הוועדה, הקציב האוצר 88 מיליון לירות לצורכי ההתנחלויות, הורה לספק להן קרוואנים לרגל החורף המתקרב ולסלול כביש שיחבר את מרכז הארץ עם בקעת הירדן. מאיר עמית, שהיה על הנייר חבר ועדת השרים להתיישבות שאריק היה היושב ראש שלה, מספר כי הוועדה "לא היתה פעילה", וכי עוזרו של אריק, אורי בראון, היה מדווח לחברי הוועדה על עובדות מוגמרות בטלפון.מתתיהו דרובלס, חבר הכנסת השביעית והשמינית, הוצנח על ידי בגין לשמש יושב כראש חטיבת ההתיישבות של הסוכנות היהודית, לצד היושב ראש הקודם (שסירב להתפטר) ד"ר רענן וייץ, המפא"יניק, שהתנגד להתנחלות יהודית מעבר לקו הירוק.דרובל ס מנהל היום את הארכיון הציוני. ספון במשרד שבגבו תמונה קטנה של הרצל ובקדמתו תמונה ענקית של ז'בוטינסקי. הוא מספר כיצד השפיעה הפילוסופיה הצבאית של אריק על מפת ההתנחלויות: "נגיד יש במקום 80 מבנים, אבל היינו צריכים לבנות 400 כי מדובר במקום עוין. כבעל מקצוע הייתי מתכנן את ההרחבה בצמוד למבנה קיים. אריק היה בא ושואל: 'איפה גבול היישוב? שני קילומטרים מכאן? כאן תקים את המבנים הנוספים'. זו היתה התפישה הצבאית שלו. הוא היה אלוף, מי אני הקטן שאחלוק על זה?".דרובלס מאשר את דברי עמית, על אי פעילותה של ועדת השרים לענייני התיישבות. מי שפעלו בעיקר לדבריו הם שרון, הוא (דרובלס) וד"ר וייץ, שכאמור התנגד לכל פעולת התיישבות מעבר לקו הירוק.שאלתי את דרובלס אם הוא מצטער על שהקים את מפעל ההתנחלויות מבלי לחשוב על תוצאותיו. "אני מסכים כי יכול להיות שהדבר הזה קיבל חיים משל עצמו", אמר, "ואני לא מקבל את כל התופעה הזו של ארבעה מתנחלים שיושבים על איזו גבעה וצריך לשלוח שמונה חיילים לשמור עליהם. אני גם מסכים שיש התיישבויות מסוימות ברצועה שהן עצם בגרון".זאת אומרת, אמרתי, אם שרון יבוא לשכנע אותך, בתור פעיל ליכוד, תסייע לו.דרובלס חייך. "חבל על הזמן שלו, שלא יבוא".דרובלס הוא איש של ביבי. | | | | |
| | | | | ויצמן הולך הביתה
| | | | | | יחסי שרוןויצמן, בינתיים, המשיכו להידרדר. ויצמן, שר הביטחון, הרגיש שהוא מאבד את השליטה על בטחון המדינה לטובת שר החקלאות הנמרץ, והמתחרה העיקרי על אוזנו של בגין.הסכסוך בין ויצמן לשרון, שבמרכזו מדיניות ההתנחלות של ממשלת בגין (שהוכתבה במידה רבה על ידי אריק) כמו גם מחלוקת על תקציב הביטחון, עתיד להביא להתפטרותו של ויצמן מהליכוד. התפטרות שתפנה לשרון את משרד הביטחון.בנאום הפרישה שלו, שכוון בעיקר כלפי בגין ואריק, אמר ויצמן: "ארץ ישראל השלמה של יהודה ושומרון ובה רוב ערבי מול רוב ישראלי בניו יורק זה עיוות נורא. בשבילי ארץ ישראל השלמה זה לא רק מושג פיזי אלא גם מושג רוחני של איכות חיים, של יהודים שיחיו בה".ויצמן, בשבוע שעבר, רטן קצת על כך שהפרעתי את מנוחת הצהריים שלו. כשהצעתי להתקשר מאוחר יותר, אמר: "נו, כבר הפרעת, אז תפריע עד הסוף".שאלתי אם הוא מבסוט, עכשיו כששרון אמר דברים המזכירים את מה שאמר הוא, לפני 23 שנה. "אתה אומר שצדקתי במבחן ההיסטוריה ושרון טעה? אז תכתוב את זה. אם תכתוב דברים לא מדויקים, אני לא אכעס עליך. תשמע, אני תמיד ידעתי שצדקתי, וזה מה שחשוב". שאלתי את ויצמן אם להערכתו שרון הקים את מפעל ההתנחלויות רק משום שהאמין בו או גם, ואולי בעיקר, כי זו היתה דרכו להשתלט על משרד הביטחון מבחוץ.ויצמן חשב קצת ואמר: "מה זה חשוב, אידאולוגיה, משפחתולוגיה, משהו אחר. מה שחשוב הוא שאריק עכשיו ראש ממשלה, והוא עושה את הדבר הנכון. הוא עומד לחלק את הארץ. חכה ותראה". | | | | |
| | | | | השר שמעבר לכביש
| | | | | | קדחת ההתנחלויות נמשכה בקצב הולך וגובר. במאי 78', במהלך ביקור בעפרה, הצהיר אריק: "השנה יוקמו יותר מ30 יישובים ברחבי הארץ, וכמספר הזה בשנה הבאה. ההתיישבות במקומות אלה אינה מקרית, ולא גוש אמונים החליט על מקום זה או אחר. אנו מתנחלים בכל מקום שאנו מאמינים כי הוא חשוב ומשפיע השפעה גדולה על בטחון ישראל. אני כואב שהיישובים אינם מתקדמים בקצב הדרוש".התחממות הזירה המדינית והבשלתו ההדרגתית של הסכם שלום עם מצרים הפכו את ההתנחלויות למפעל שנוי במחלוקת בעיני חלק מהליכוד, בעיני האמריקנים, בעיני המצרים. אבל אריק בשלו: "אי אפשר להפסיק את ההתנחלויות לתקופת המשא ומתן המדיני מפני שזה יעמיד אותנו במצב בלתי נסבל, כי משא ומתן כזה יכול להימשך שנים. צריך להפסיק להסתכל על נושא ההתיישבות ככלי נשק למאבקים מפלגתיים, כי נושא זה הוא בעל חשיבות לאומית עליונה".באוגוסט כתב העיתונאי יהודה ליטני: "אנשי מזכירות גוש אמונים אוהבים את השר שרון, והם משתפים איתו פעולה ברצון. הם רואים בו אחד משלהם, ובישיבת מזכירות שהתקיימה לפני כמה חודשים ציין הרב לוינגר את אריאל שרון כשר היחיד שעליו אפשר לסמוך מב ין כל שרי הממשלה. נראה כי שרשרת היישובים שהוקמה בשנה האחרונה בגדה המערבית היא תוצאת שיתוף הפעולה הפורה שבין גוש אמונים ובין השר שרון". משרד החקלאות הפך למוקד שוקק של פעילות התנחלותית, ביתם השני של אנשי גוש אמונים הנלהבים.א', שביקש ששמו יושמט, היה חבר בשלומציון והסתובב במשרד החקלאות בתקופה שבה אריק עבד קשה, לאו דווקא בתחום טיפוח משקי הבננות לאורך הכנרת. הוא צבר עשרות אם לא מאות שעות אריק."פעם אחת אמרתי לו", סיפר, "אתה יודע מתי תהיה לך בעיה? כשתגיע לראש הפירמידה, כי אז לא יהיה לך את מי לדפוק. הוא צחק".שאלתי מה זאת אומרת."תשמע, לאורך הקריירה שלו, בצבא ובפוליטיקה, אריק פעל בהתלהבות גדולה בכל דבר וגם את נושא ההתנחלויות הוא דחף בהתלהבות גדולה והיה ממוקד בו בכל מאודו. גם בהתנהלות שלו מול ועדת השרים להתיישבות היתה שובבות מסוימות."אני לא יודע עד כמה אריק יודה בזה, אבל באותם ימים הדברים לא נעשו דווקא מתוך מחשבה עמוקה מה תהיה התוצאה שלהם. אני לא חושב שאריק העסיק את עצמו בשאלה לאן כל זה, כלומר פרויקט ההתיישבות, יוביל בהמשך. המגמה היתה לפזר נקודות התיישבות בכמה שיותר מקומות, במקומות הכי פרובלמטיים, לגרום לכך שראש עיריית שכם יפתח את החלון ויראה התנחלות. למה? ככה, כי זה האופי של אריק."הוא האמין שאחרי משרד החקלאות הוא יקבל את משרד הביטחון. בשלב מסוים הוא אפילו כתב לי בפתק שהמשך הקריירה שלו יהיה מעבר לכביש".משרד החקלאות שוכן בתלאביב מול הקריה. בינו ובין משרד הביטחון מפריד רק כביש סואן אחד. שרון חצה אותו אחרי הבחירות של 82'. להמשך הכביש הזה קוראים "דרך השלום".ככל שמפעל ההתנחלויות הפך לבעייתי יותר מבחינה פוליטית, כך הגביר אריק את מעורבותו והקצין את אמירותיו; ככל שהתחממה הביקורת על יחסי שר החקלאות ואנשי גוש אמונים, התהדקו יחסיהם; כמו אביו, שאב אריק כוח מהביקורת שהופנתה כלפיו. היא היתה עבורו ההוכחה הטובה ביותר שהוא צודק.בנובמבר 80' התפטר ויצמן סוףסוף, מבחינתו של שרון מתפקידו כשר ביטחון והתיק אופסן אצל ראש הממשלה בגין. יומיים לאחר מכן נכנס שרון לבגין והניח על שולחנו מעטפה צהובה ובה, בכתב יד, "פירוט של בעיות הביטחון הקשות שבפניהן ניצבת ישראל בשעה זו". אריק, נכתב בעיתונים, "הביע את דעתו כי חומרת מצב הביטחון של ישראל מחייבת מ ינוי שר ביטחון כשיר הבקיא בנושאי ביטחון. עוד נאמר כי אל לו לראש הממשלה לערב את ענייני הביטחון וקיומה של ישראל עם אינטריגות פוליטיות".כלומר, שיתעלם מהקולות המתנגדים למינויו שלו כשר ביטחון ויעשה מה שהיה צריך להיעשות מזמן: להציב את צה"ל תחת פיקודו של אריק.באפריל 81' לקח שר החקלאות את כתב "הארץ" יהודה ליטני לסיור ביהודה ושומרון. הוא העניק לו את רשימת היישובים שהוקמו בארבע השנים האחרונות, לא כולל אלה שעל הקמתם הוחלט בזמן כהונתה של הממשלה הקודמת.הרשימה כללה את היישובים הבאים: "מבואדותן, שקד, חיננית, ריחן, שלח, כפררות, סנור, חומש, שבישומרון ב', סלעית, ספיר, אלוןמורה, קרנישומרון ה', תפוח, יקיר, קרנישומרון, מעלהשומרון, קרנישומרון ג', זכור, אלקנה, בירקו, אריאל, ביתאריה (לבונה), חלמיש, עפרה, ניל"י, מתתיהו, שילת, יפית, שילה, ביתאל, נעמה, אלמוג א', אלמוג ב', ורדיריחו, ביתהערבה, מעלהאדומים, מצפהיריחו החדשה, גבעתזאב, מצפהגוברין, מגדלעוז, אפרת, תקוע, מעלהעמוס, אדוריים, מעון, זיף, כרמל, ביתיתיר, כרמים, לוציפר, זהר, למדת, נחושה".ב15 ביולי 81' הטיל נשיא המד ינה, יצחק נבון, את מלאכת הרכבת הממשלה על בגין. חודש לאחר מכן נכנס אריק שרון למשרדו החדש, משרד הביטחון. בנאומו אמר: "אני חוזר למערכת שבה ביליתי את מיטב שנותי, מערכת שאני רואה בה אולי את היצירה הגדולה ביותר של מדינת ישראל".זמן לא רב לאחר מכן החלה נודדת תשומת לבו של שר הביטחון החדש מהמזרח לצפון. הוא המשיך לתמוך במפעל ההתנחלויות, אבל מרחוק. כמות היישובים החדשים ירדה באופן דרסטי.שרון כבש את היעד ועבר לכיבוש היעד הבא. משהו השתבש, אבל לא לאורך זמן. ב2001, רכוב על הרוחות הסוערות של עלייתו למסגד אלאקצה, תוך שהוא מבהיר כי פינוי שטחים והחזרתם יביאו לסופה של מדינת ישראל, נבחר שרון לראש ממשלה. | | | | |
| | | | | זמן ההבטחות
| | | | | | שרון חייב להתנחלויות את הקריירה הפוליטית שלו ולהפך: ההתנחלויות חייבות לשרון את קיומן. כדי לפרקן יצטרך שרון להתנתק מהברית הפוליטית שכרת עימן, קשר שעשה כל כך הרבה למענו.הוא יצטרך להפסיק לראות בהן מנוף ולהתחיל לראות בהן מכשול; לא אנדרטה לזכרם של בנו ומפעלה של אמו, אלא גלעד לזכרם של אלפי יהודים, בתוך ומחוץ לקו הירוק, שנהרגו ב36 השנים האחרונות; בדמיינו את הנסיגה, יהיה עליו לדמות בעיני רוחו את מי שניצל מהקרב בלטרון והיה מת אם נשאר להילחם עד טיפת דמו האחרונה על חלקת אדמה שהיתה אבודה, ככל הנראה, מלכתחילה.בינואר 74' נפרד האלוף אריק שרון מהאוגדה שעליה פיקד בזמן מלחמת יום כיפור. ביום שחרורו פרסם איגרת שבה הסביר את כניסתו הצפויה לפוליטיקה הישראלית: "הגעתי למסקנה כי הכרחי להילחם בכל הכוח כדי למנוע מלחמות נוספות בעתיד".יישום מפת הדרכים כלשונה ופירוק ההתנחלויות הם ההזדמנות עבורו לקיים את מה שהבטיח לחייליו לפני 29 שנה.boa | | | | |
|
| | |
