מועלים בתפקידם עשרות מוהלים פועלים בדרום . תחקיר "זמן הדרום" מגלה שלרובם אין בכלל רישיון מטעם הרבנות הראשית איריס ברעם 12/06/03 "ויהי אברהם בן תשעים שנה ותשע שנים, וירא אלוהים אל אברהם ויאמר אליו, אני אל שדי התהלך לפני והיה תמים ואתנה ברית ביני ובינך וארבה אותך במאוד מאוד" (ספר בראשית)מאז ומעולם, עם ישראל, בכל תפוצות גלותו, המשיך לקיים את מצוות המילה שהפכה לסמל הקשר בין עם ישראל לאלוהיו ולכניסתו של הרך הנולד לחיק העם היהודי. לפי סקרים שונים, דתיים וחילונים מקפידים על קיום המצווה, וביום השמיני לחייו של התינוק נאספים אורחים ובני משפחה ועורכים את ברית המילה ברוב עם ובסעודה חגיגית. כוכב הערב הוא ללא ספק המוהל. עולם המוהלים הפך למיתוס. האמונה השכיחה היא שיש להעדיף מוהל על פני רופא, בשל המיומנות שנרכשה במהלך השנים, ואבות ואמהות טריים נוהגים להפקיד את תינוקם בידי מוהל שהמלצה של חבר, חברה או רב השכונה די היה בה להסיר חרדות מלבם. אולם מתברר כי תחום המילה פרוץ למדי, נטול פיקוח ומעקב, וכך נוצרה קרקע פורייה למוהלים שלמדו את העבודה מחבר או בן משפחה וכלל לא הוסמכו לכך בידי הרבנות הראשית. מוהל מכובד בשבוע שעבר פנו שתי נשים דתיות מאשקלון לאחד הרבנים בעיר, וסיפרו לו בבעתה כי הבחינו במוהל ידוע ומכובד מאוד בעיר מעלה צעירה אלמונית למכוניתו בשדרות עופר. "לא היה ולא נברא", טען המוהל בפני הרב בניסיון לשכנע כי אין ממש בשמועה, "ערכתי ברית, ולאחריה המתנתי במכוניתי לעוזר שלי, ששכח דבר מה בבית המשפחה. ישבה עמי במכונית אישה כבת 70".בעקבות תלונה זו ערך "זמן הדרום" בדיקה במשרד הדתות על­אודות אותו מוהל, וממנה התברר לגודל ההפתעה כי המוהל הידוע והמכובד כלל אינו מחזיק ברשותו רישיון לעסוק במילה. ואולם, מוהל זה אינו היחיד באשקלון שעוסק במצוות המילה בלא רישיון. מהרבנות ראשית נמסר כי באשקלון ישנם, תאמינו או לא, שלושה מוהלים בלבד, המורשים לקיים מצווה זו. ואלה שמות: הרב יוסף סאמין, הרב לוי דהרי והרב אליהו לוי. "התחום פרוץ בצורה בלתי רגילה. הוא מקור לתחמנות", אומר בצער יהודה רביב, יו"ר המועצה הדתית באשקלון.את המוהל המכובד והידוע, אך חסר הרישיון של הרבנות הראשית, ניתן למצוא בכל אירועי הסלבריטאים באשקלון. "פנינו אליו כי חברה המליצה לי", אומרת תושבת אשקלון, "והוא היה פשוט מעולה". ידעת שהוא עובד בלא רישיון?"לא ידעתי שיש כזה דבר בכלל. וגם אם אין לו רישיון, זה לא חשוב. יש לו ניסיון ושם טוב וזה מספיק". תושבת אשקלון אחרת זעמה השבוע כשהתברר כי למוהל המכובד והידוע אין רישיון של הרבנות הראשית. "אני לא מאמינה", אמרה השבוע, "כל החברות שלי הזמינו אותו אחריי. אם היה קורה משהו, הייתי מרגישה נורא. לא חשבנו בכלל שיכול להיות שהוא מתחזה. כל אשקלון מדברת עליו כעל המוהל הטוב ביותר והוא הציג עצמו כמוהל, לא ידענו שצריך בכלל רישיון. עכשיו כשאתם אומרים, אחשוב פעמיים לפני שאמליץ עליו". ציד לקוחות "מרבית המוהלים באשקלון פועלים בלא רישיון", אומר אחד משלושת המוהלים המורשים בעיר, "אבל אין שום גוף שמפקח על ציבור המוהלים, ולכן נוצר מצב שרבים עוסקים במילה, וכלל אינם מוסמכים לכך על ידי הרבנות הראשית. אם חלילה וחס המוהל גורם נזק לתינוק, הוא יעמוד בפני בית המשפט כמי שביצע פעולה רפואית בלא רישיון".במחלקת היולדות בבית החולים ברזילי באשקלון ניתן להבחין מפעם לפעם במוהלים או עוזריהם, המגיעים למקום עם כרטיסי ביקור ו"צדים לקוחות". אחיות המחלקה מוציאות את המוהלים מהמקום, לא לפני שאלה מצליחים להדביק מדבקה בכל מקום אפשרי לפרסום שמם ותפקידם. רמת המודעות הנמוכה של הורים לתינוק שאך זה נולד לבעייתיות בתחום המילה, והעובדה כי ציבור המוהלים נחלק בין אלה הפועלים ברישיון הרבנות הראשית ובין אלה שבחרו בדרך הקלה ופועלים במשך שנים בלא הסמכה, רישיון ופיקוח ­ מקלות על אלה שעובדים בלא רישיון.הרב אליהו לוי מבית דין הרבני באשקלון קיבל רישיון לבצע בריתות לפני כעשר שנים, ולדבריו נוהג להיענות בהתנדבות לאלה הפונים אליו. "לעיתים רחוקות הורים מבקשים לראות רישיון", הוא אומר, "אין במדינה מוד עות לכך, הורים כלל לא יודעים שישנם קריטריונים מחמירים לקבלת הרישיון וחשיבותו רבה מכל הבחינות: הלכתית, רפואית ועוד".כאמור, הציבור אינו מודע לדבר קיומו של רישיון מילה הניתן על ידי הרבנות הראשית, ולראיה מספרם המועט של בעלי ההסמכה באזור הדרום: בקרית­גת ובקרית­מלאכי פועלים ארבעה מוהלים בלבד בעלי רישיון, ביבנה שלושה, בשדרות אחד, ובאשדוד, אחת הערים שבהן הוקמו שכונות גדולות במיוחד בעבור הציבור הדתי, פועלים 14 מוהלים בעלי רישיון. באשקלון כאמור ישנם רק שלושה כאלה.רישיון המילה, כך מתברר, כרוך במאבקים רבים ולא רק בהחלטה של מוהל זה או אחר להימנע ממסכת המבחנים הארוכה ובחירה כביכול בדרך הקלה. לאותו רב ומוהל מכובד ומבוקש באשקלון היה בעבר רישיון, שנלקח ממנו לפני כמה שנים בעקבות החלטת הרבנות הראשית כי המוהל "השתמש בכלים שנאסרו על ידי הוועדה לפיקוח על המוהלים". במילים פשוטות יותר, המוהל השתמש בסגר מיוחד הגורם לנמק של עור העורלה והסרתו אינה גוררת דימום, שיטה שהייתה כמצופה חביבה על ציבור האמהות והאבות המפוחדים, אולם איננה מותרת מבחינת ההלכה.אגב הסגר המיוחד שאינו מביא עמו דימום מצו י ­ סוגיה זו מצויה במחלוקת גדולה. כך למשל, לאם הטרייה, החילונית, חשוב אולי לקיים את טקס המילה, אולם היא תבחר קרוב לוודאי במוהל שידוע בשיטותיו ה"מיוחדות" לגרום לתינוק מינימום כאב, ואם ניתן לבצע את המילה ללא דם כמעט, הרי שהמוהל מבחינתה ייחשב למוהל מצוין. גורמים רבים הבינו בשנים האחרונות כי המצווה, אשר כל יהודי באשר הוא מקיים זה אלפי שנים, זקוקה אולי לשינוי בתפיסה ול"רענון", תוך התאמה לשנות ה­2000 ולעולם המערבי, וכך צצו בשנים האחרונות כמה גופים המתנגדים לדרך בה מתבצעת המילה. אם שמעדיפה שהברית תתבצע עם זריקת הרדמה, לרוב על ידי רופא ­ באפשרותה לבחור בין קהל מוהלים נרחב. ברבנות הראשית זועמים על הטרנד החדש של מילה ללא כאבים, וטוענים כי מדובר בהונאת הציבור. על פי הרבנים, שיטות הרופאים אינן תואמות את ההלכה, אשר בה חלק מברית המילה הוא "הטפת דם ברית", ולדעתם מילה ללא דימום, תוך שימוש בסגר הגורם לנמק, עלולה לגרום לכאב בעת היווצרות הנמק ברקמת העורלה ובכך דווקא להגדיל את מידת הכאב. רופאים המשתמשים בזריקות הרדמה מוגדרים ברבנות כגימיק מסחרי הנועד להגיע להורים המחפשים ברית נטולת כ אב. הרופאים מקפידים לבצע את הזריקות בכמה מקומות באזור בסיס הפין, והזריקות כואבות לעתים יותר מהמילה עצמה. לכן, טוענים הרבנים, מעדיפים הרופאים לבצע את הזריקה הרחק מעיני האורחים ובני המשפחה, המשוכנעים במהלך המילה כי התינוק לא סבל כלל. העדר חקיקה הרב אברהם בביוף, מנהל מחלקת בריתות ברבנות הראשית, אומר כי מצב רשיונות המילה באשקלון זהה כמעט למצב כל הערים בישראל, ושורש הבעיה טמון במודעות כלל הציבור וכן בעובדה כי לא חוקק עד היום חוק בתחום זה. לפי הרב בביוף, ברבנות כלל לא ששים לעודד חקיקה עקב החשש כי בארצות שבהן מילה תהיה בגדר חוק ולא מצווה, ניתן יהיה להגבילו בהגבלות שונות, כמו בשוודיה, למשל, שבה הוחלט כי מילה תתבצע רק בבתי חולים, בידי רופאים. "אולם אליה וקוץ בה", ממשיך ואומר הרב בביוף, "מצד שני העדר חקיקה הביא לתופעה של מוהלים לא מוסמכים, שלמדו מחבר או שכן, ראו כמה פעמים, קיבלו אומץ ועוז והחליטו לנסות בעצמם. כמו כן, רופאים שלא כל כך הלך להם ברפואה, החליטו שאולי תהיה להם פרנסה טובה יותר והציעו לציבור 'מילה בהרדמה וללא כאבים'. הציבור הלך שולל אחריהם, ואת התוצאות של אותם רופאים כבר ראינו, הם גרמו לא פעם נזקים חמורים. מדובר בהונאת הציבור, ברית מילה שלא כדת וכדין ובכלל, תוך גרימת סבל לתינוק בפעולת הקדם מילה. אם עושים זאת על פי ההלכה, בחיתוך בסכין מיוחדת, במהירות ובמיומנות שקיבל המוהל, זה כואב פחות מזריקות הרופא, ואת זה הציבור לא קולט".האם כל אחד יכול להיות מוהל, ומדוע ישנם מעטים בעלי רישיון?"לא כל אחד יכול להיות מוהל. מדובר בעבודה קשה והמועמדים סובלים עד שהם מקבלים את התעודה".מה הקריטריונים לקבלת הרישיון?"ראשית יש ללמוד אצל מוהל מאושר את הלכות הברית ועניינים רפואיים. במשך שנה מסתובב התלמיד עם מוהל מוסמך ומבצע בריתות וחלקי בריתות בפיקוחו של המוהל, כאשר זה מחליט כי הוא מוכן לכך. התלמיד עובר מבחן בהלכות מילה, ולאחר שקיים ברית, שאליה הוזמן מפקח שיראה אותו בשעת מעשה, הוא מגיע למבחן קשה ומקיף בנושא רפואה מול שלושה רופאים ומפקחים. אם עמד במשימות בהצלחה, מקבל המועמד תעודה לשנה. כעבור השנה שבה הוא נתון למעקב ופיקוח, אם הכול נעשה כדת וכדין וההתנהגות עם הציבור נאותה, הוא מקבל תעודה לחמש שנים. מובן שהתעודה מותנית גם בבדיקות רפואיות ובאישור הרופא כי המוהל כשיר, ואינו סובל מרעידות בידיים למשל".האם אתם מנסים להילחם בתופעה של מוהלים בלא רישיון, וכאשר מובא לידיעתכם שמו של מוהל כזה, האם הוא מטופל משמעתית?"אנחנו כמובן מעדיפים שכל המוהלים יקבלו רישיון ויהיו נתונים לפיקוח, אולם אין בידנו הכלים והסמכות החוקתית­משפטית להעמידו לדין או לנקוט אמצעים אחרים כנגדו, חוץ מאשר במקרים שבהם ישנן הוכחות חד­משמעיות שהמוהל התחזה למוהל מוסמך. אז אנו יכולים לתבוע אותו". באשקלון פועלים מוהלים רבים בלא הסמכה ורישיון. מה דינו של מוהל שכזה במקרה של גרימת נזק? האם האחריות חלה על המוהל או על המשפחה שלא טרחה לבדוק אם המוהל בעל רישיון?"אם אחד מההורים יתבע מוהל שהתחזה למוהל מוסמך, דינו יהיה כבד בבית המשפט. אם יוכח שהוא גרם נזק ממשי מתוך רשלנות, הוא יבוא על עונשו. אבל האחריות היא כמובן גם על בני המשפחה, שלא בדקו אם המוהל מוסמך". בג"ץ מתערב כל הגורמים שרואיינו לכתבה זו הדגישו את מודעות הציבור הלוקה בחסר, אולם הרבנות הראשית וגורמים נוספים כמו הרשות העירונית והמועצה הדתית אינן מסייעות במיוחד להגברת המודעות, ולא תמיד באשמתן. לקבלת רשימת המוהלים המוסמכים, נאלצנו לפנות לרבנות הראשית מאחר שרשימות חשובות אלה אינן מפורסמות במרכזים ציבוריים. מבדיקה שערכנו עולה כי בעבר נהגה הרבנות הראשית לפרסם את הרשימה במחלקת היולדות בבתי החולים, אולם בעקבות החלטת בג"ץ, נאלצה הרבנות להסיר את הרשימות. ההחלטה, לדברי גורמים רבניים, נבעה מפגיעה בציבור הרופאים שביקש לעצמו נתח מעוגת המילה ודאג לפנות לבג"ץ בטענה כי פרסום הרשימות נוגד את חוק יסוד: חופש העיסוק. יהודה רביב, יו"ר המועצה הדתית באשקלון, מודע לבעייתיות בתחום המילה וטוען כי אכן מדובר בתחום פרוץ בצורה בלתי רגילה. רביב: "כולם עושים ברית מילה. יש רישיון שמוציאה הרבנות מטעם משרד הדתות, אבל יש מוהלים רבים ומוכרים באשקלון שפועלים בלא רישיון, וזו הבעיה. אין גם מחיר אחיד, זה נע בין חינם (מצווה) לעד 1,500 דולר. בתחום לא מוסדר כמו תחום המילה, יכול המוהל לומר למשפחה: 'הכסף לא ה ולך אליי אלא הוא הולך לישיבה, תן כמה שאתה רוצה', וכך הופך המקצוע למקור לתחמנות ולמקצוע יקר וטוב. אין דיווח, אין חוק, אין אכיפה, ואין הסכם בין המשפחה למוהל. דרושים חקיקה וסדר כדי למנוע את התופעה". יש רבנים שממליצים על מוהלים בלא רישיון?"כן, הגענו למצב שגם רבנים ממליצים על מוהלים בלא רישיון. לרישיון אין כיום משקל, וחשיבותו באה לידי ביטוי רק במצב שחלילה קורה משהו. נזקים נגרמים לעתים גם בידי מוהלים בעלי רישיון, אולם אם המוהל אינו מוסמך, האחריות נופלת גם על המשפחה". אותו מוהל ידוע מאשקלון ביצע אלפי בריתות, ושמו הולך לפניו בשל מיומנותו ושביעות רצון ההורים. אז מדוע הרישיון כל כך חשוב?"לשם קבלת ההסמכה מהרבנות הראשית, לומד המוהל, מעבר למילה עצמה, גם נושאים רבים בתחום הרפואה. כך למשל, אחד המוהלים באשקלון קיים ברית מילה ולאחר שסיים הבחינו הוא וההורים כי הדם ממשיך לזרום ולא פוסק. התינוק הובהל לבית החולים, שם התברר כי הוא סובל מבעיית קרישה. מוהל טוב ומוסמך היה שואל לפני הברית את ההורים על בעיות רפואיות של התינוק או ההורים. ישנו פן נוסף בבחירת מוהלים מעבר לשיטות החדשות של מילה כביכול ללא כאב, והוא למשל בחירת רב הנחשב לצדיק. כך למשל הרב פנחס כהן מנתיבות, שנחשב לצדיק, הפך למוהל המבוקש ביותר, מאחר שמילה בידי צדיק מהווה סגולה לחיים טובים. מילה נחשבה מדורי דורות למצווה. במרוקו למשל היו רבים מי ימהל, כי זו הייתה זכות גדולה. בארץ זה הפך להיות מסחרה".