כוכבים נולדים עד לפני ארבע שנים לא הייתה להקת נוער בב"ש קובי בן שימחון * דיאגו 12/06/03 בשעה שש וחצי מתחילים, מי שמאחר בדקה נשאר בחוץ. יאיר נגיד, מנהל להקת צעירי באר שבע נכנס לחדר החזרות במתנ"ס י"א עם קסדה ביד ימין ופלאפון ביד שמאל. זו אולי התקופה הכי טובה שלהקת צעירי באר שבע ידעה. רק בחצי שנה האחרונה הם הספיקו לקטוף את המקום הראשון בפסטיבל בפראג, להופיע בשני פרקים של סדרת הטלוויזיה 'שמש', להופיע בכנסת ובכנס ארצי של קק"ל, ביום ירושלים בערוץ ,1 בערוץ הילדים, להשתתף בכל הטקסים של העירייה וגם לזכות במקום הראשון ללהקות נוער בפסטיבל כרמיאל. בחזרה השבועית שלהם הם עוברים קודם כל על ההכנות האחרונות להופעה הקרובה, ביום שני האחרון. הלהקה מתנדבת להופיע בבר מצווה של משפחות מועטות יכולת. כל חודש זה קורה לפחות פעם אחת. חברי הלהקה עצמם משוחחים על העמדה של השירים, כניסות ויציאות, תיזמונים, מזכירים לעצמם לדבר עם הסאונדמן ולבדוק לפני המופע את המערכת. אחרי הדיבורים מתחילים לרקוד ולשיר. תוך שעה הם עוברים שיר אחרי שיר, מעלים את כל הרפרטואר שלהם. חברי הלהקה עוצרים בין שיר לשיר ומחליפים תלבושות. נגיד לוחץ על הטייפ והפליבק מתחיל להתנגן בקול. הם מתחילים במחרוזת שיר אהבה ישראלית, כל חצי דקה חבר אחר תופס את קידמת הבמה בתנועות רחבות. המעברים מהירים, "אני כעיוור אחריך הולך", "יש לך פה עניין עם פועלי בניין", "הבטחנו זה לזו", "אם זו אהבה אז למה היא לא טובה". כולם שרים בכוח, בדיוק מושלם, עוצמים חזק את העיניים ושולחים חיוכים לכל עבר. שמסתכלים עליהם הם נותנים את הכל, הם הופכים ממש פרסומת לשמחה, כמו שלמדו. 22 צעירים מרוכזים בכל תנועה, הידיים עולות למעלה ונמתחות לצדדים, הם מסתובבים במהירות לימין ואחר כך לשמאל, הבנים נושאים את הבנות, כולם רוקעים ברגליים, מוחאים כפיים, סוחפים בקצב. הקרב על הסולו הקולות של להקת צעירי באר שבע עוברים בכל המתנ"ס. תוך דקה נאספים ילדים קטנים מחוץ לדלת האולם, מביטים בתנועות ומנסים לשיר בפזמון. בהפסקה בין שיר לשיר יאיר נגיד מכבה פלאפונים בכעס. אחרי התחבטות קצרה הם מחליפים שוב תלבושת, הפעם הבנות בנעלי עקב ושמלות סגולות, הבנים בחליפות אדומות. גם שנעצר הטייפ ממשיכים לשיר. יש מי ששר ה"יהודים" ויש מי שממשיך לשיר על פועלי בניין או על אהבה הורגת.אחרי שכל חברי הלהקה עוזבים את האולם, טל לופסקו, חברה בלהקה כבר ארבע שנים, נשארת לדבר על הניסיון שקיבלה בזכות צעירי באר שבע. במהלך השנה היא עברה יחד עם הני אטיאס ואבי בן צור את המבחנים ללהקה צבאית. "עשו לנו אודישנים בתל אביב" מספרת לופסקו, "אלפים של אלפים הגיעו. הבוחנים שלנו היו רמי קלינשטיין ועידן ריכל. בזכות ארבע השנים בלהקה הצלחתי, הטלפון הראשון שעשיתי אחרי שהודיעו לי שעברתי היה ליאיר נגיד. הלהקה בנתה אותי בדיוק בשירה וטכניקה בריקוד ומשחק". בין המבחנים ללהקה הצבאית, טל לופסקו נכנסה גם לתחרות של "כוכב נולד" בערוץ .2 היא ביצעה שם את אותו שיר שהיא מבצעת בלהקה: "אם זאת אהבה" של מזי כהן. אחרי ח ודשים של מיונים וחשיפה טלוויזיונית, לופסקו הגיעה לשלב השביעייה הסופית. כשחברי הלהקה מזכירים את פסטיבל כרמיאל הם לא מפסיקים לחייך. יניב גז, תלמיד כיתה י"ב, ממהר לספר על הניצחון על להקת צעירי תל אביב, על מופע הסיום של צעירי באר שבע שסחף את כל הקהל. ראובן קובריגרו, תלמיד כיתה י"א, גאה להגיד שלהקת צעירי באר שבע היא דוגמא היום ללהקות אחרות בארץ. אבל גם בלהקה הצעירה הזאת יש מתחים. כולם רוצים לשיר. "אנחנו בני אדם וזה טבעי שיהיו מתחים ותככים, אבל זה רק בנוגע לתחומים המקצועיים" מסביר אבי בן­צור. "כולם רוצים להיות הכי טובים, על הבסיס הזה יש תחרות בינינו. אבל ברגע שמנהל הלהקה מחליט מי מקבל את הסולו אז יש פירגון למי שזכה. תחרותיות חייבת שתהיה, כדי שנעלה כל הזמן את הרמה שלנו". לופסקו מתערבת בדבריו של בן­צור, "אם משהי מקבלת סולו שאני הייתי אמורה לקבל, ופתאום באולפן ההקלטות אומרים לי 'תשמעי היא מקבלת את הסולו', אני לא מתביישת לבכות ליד כולם. אני אומרת למי שקיבלה את הסולו שלי שאני שמחה בשבילה מכל הלב. אבל אני לא מסתירה את זה ולא מדברת עליה מאחורי הגב. היא צריכה לדעת שכואב לי". ברגעי משבר מיוחדים בלהקה מגיע לעזור צביקה הדר. הוא שומר עם הלהקה על קשר, ומגיע מדי כמה חודשים כדי לתת עצות. במשבר האחרון הוא אסף את כולם מאחורי הקלעים וסיפר להם על עולם הזוהר. הוא תמיד מדבר איתם בגובה העיניים, על המתחים ועל הקשיים, הם סומכים עליו ומקשיבים לכל מילה שלו. אנחנו לא אחרים ללהקת צעירי באר שבע יש גם המנון, שנקרא "בואו לדרום". בבית הראשון הם שירים "אנחנו כאן כדי לשנות את המשחק, אנחנו הדרום ובקול גדול נצעק: פה נולדנו וגדלנו, ונהיה כאן יהיה מה שיהיה". חברי הלהקה חושבים שהם הנוער המייצג של באר שבע, שהם לא שונים מאף אחד. הם לא רואים את עצמם כנוער איכותי יותר למרות שבהחלט מדובר בצעירים עם ראייה אחרת. להם יש מטרה, יש סדר יום שונה ומסגרת שמחייבת אותם לרצינות. השקעה העצומה בהם מחייבת את חברי הלהקה למשמעת ומצוינות. "בכל חברה יש יוצאי דופן, ובכל עיר יש את הילדים המופרעים, אנחנו ממש לא מעל אף אחד. יש בני נוער שמנסים להתקבל ללהקה ולא הצליחו, הם לא היו מספיק מוכשרים, הם היו מתים להיות בלהקת צעירי באר שבע וזה שהם לא התקבלו זה לא אומר שהם לא איכותיים", אומרת טל לופסקו. "יש עוד להקות, יש את הלהקה של לימור בודה, יש מסגרות כמו תנועות נוער גם שם אפשר למצוא נוער איכותי מאוד". מסתבר שהקהל הבאר שבעי גם זוכר את מי שהוא רואה על הבמה. חלק מהבנים מספרים על מעריצות צעירות שמתקשרות אליהם ומנתקות את השיחה. ליניב גז הייתה אולי ההצלחה הגדולה ביותר, "הייתי באמצע העבודה" הוא אומר ומחייך, "פתאום באו אלי שלוש ילדות קטנות, בכיתה ו' אני משער, הן אמרו לי 'זה אתה ששיחקת את המנחה בצעירי באר שבע?'. אמרתי להם שכן, אז שאלו אותי אם אפשר לקבל חתימה". ראובן קובריגרו: "שאני הולך בקניון יש אנשים שמזהים אותי. אני שומע אותם מזמזמים לי בכוונה את ההמנון של הלהקה. אני לא יודע למה ואיך, כי הרי לא משמיעים אותו בשום מקום, אבל אני מכיר מלא ילדים שמכירים אותו. הרבה מאוד ילדים בבית הספר שלי עושים לי כל הזמן קטעים שלי מתוך הופעות. ההתייחסויות האלה מעודדות, זה נותן תחושה טובה מאוד. זה תמיכה". רוב החברים הופכים מהר מאוד לשגרירים של הלהקה בבתי הספר. יש שמבקשים מהם טיפים לקראת הבחינות, יש שמתקשרים אליהם ומתחילים לשיר, אחר כך הם שואלים אם יש להם סיכוי להתקבל ללהקה. יאיר נגיד מכיר את התופעה, "באחת הפעמים שעברנו לתלות שלטים בבתי הספר, אני חושב שזה היה במקיף ג', אחרי שתלינו את השלט עם התמונות של חברי הלהקה, התאספו סביבנו כמה בנות. הן עברו על התמונות של הבנים והצביעו על הבנים שהן מכירות". 180 אלף בשנה עד כמה שמפליא העניין, להקת צעירי באר שבע הוקמה רק בשנת 1999 על ידי אגף הצעירים בעירייה ובשיתוף החברה למפעלי תרבות. לפני כן לא הייתה מסגרת כזאת, הרעיון עלה לראשונה על ידי רוביק דנילוביץ, מחזיק תיק הצעירים בעירייה. הלהקה מונה בממוצע 22 חברים בגילאים 14­,18 שנבחרים מתוך התיכונים. בכל שנה מושקעים בחבורה המצומצמת הזו למעלה מ­180 אלף שקל. בכל שבוע הם נפגשים פעמיים. צוות גדול נותן להם שיעורי משחק, שירה וריקוד, ביניהם הכוריאוגרף דדי אלופר, המוסיקאי אורי קריב וצביקה הדר שמייעץ אומנותית. בתחילת כל שנה יאיר נגיד ונוריאל שבת עוברים בכל התיכונים ותולים שלטים שמזמינים את הנוער למבחנים. בכל שנה מתקבלים רק שמונה חברים נוספים. הלחץ הוא עצום, מאות מקבלים תשובה שלילית. נערים ונערות שמגלים מעט חוסר קצב, או זיוף קל, לא מתקבלים. "יש חברי להקה שלא התקבלו באודישן הראשון שלהם ורק שנה לאחר מכן הצליחו בבחינה. יש לנו חברות להקה שבהתחלה לא נתתי להם לשיר בהמנון שבו לכל אחד יש שורה, והיום הן הזמרות הטובות ביותר בלהקה. זה תהליך" מתאר נגיד. חבל מאוד שאת התהליך הזה עוברים כל כך מעט, חבל שלמפעל המד הים הזה זוכים להיכנס רק 22 נערים ונערות. אין ספק שההצלחה שלהם חייבת לעודד יותר את העירייה לבניית מסגרות לשעות הפנאי. מתברר שרק אחרי ארבע שנים הבינו את גדול ההצלחה והיום מדברים להקים להקת צעירים נוספת לגילאים נמוכים יותר. בינתיים נגיד מתרווח בכיסא ושמח לספר על עשרות מקרים של הורים שמנסים להפעיל פרוטקציה לילדים שלהם. "שאני לא אתחיל לספר על ההורים שפנו אליי, אני לא רוצה לציין שמות, אבל מדובר באנשים שקשורים לעבודה שלי. מדובר ברמה של חברי מועצה שהתקשרו אליי. הם פונים אליי ואומרים 'שמע הבת שלי היום מגיעה לאודישנים, שים עליה עין'. היו פעמים שניסו ללכת גם מעליי ומזל שמנהל האגף דוגל ביושר ולא בקומבינות. אם הייתי בונה להקה של הבן והבת של, לא היינו רואים את מה שאנחנו רואים. היום אנחנו להקה שבונה תדמית אחרת לעיר. במקום שיגיעו לצלם את העורבים, שקיות הזבל והזקנים בעיר, מגיעים לצלם אותנו. פה צעירי באר שבע מגיעים לשנות. שכחו שמכאן יצאו צביקה הדר, אורנה בנאי, מאיר בנאי, אביתר בנאי, יהודית רביץ ועמיר בניון. נמאס לנו שבאר שבע מוזכרת רק בהקשרים של אונס ורצח. שהלהקה הזאת נבחרה מבין עשרות להק ות להופיע בחידון התנ"ך העולמי, ובעצרת המרכזית ביום ירושלים ששודרה בשידור חי בערוץ ,1 זה עושה משהו. עכשיו שאומרים באר שבע אנשים נזכרים בלהקת הצעירים ולא בגמלים".