ההארה של חשין הצעתו של יו"ר ועדת הבחירות לבטל את השבתון ואת תשדירי הבחירות מתאימה למציאות החדשה, הן של אופי הבחירות, והן של התקשורת בימי בחירות רוביק רוזנטל 29/06/03 בסוף השבוע הגיש יו"ר ועדת הבחירות האחרונות, מישאל חשין, את מסקנותיו מכהונתו הסוערת. כמו אצל חשין, גם ההצעות האלה בהירות, צבעוניות משהו וקונטרברסליות. על ההצעה להפקיע את הזכות לפסול רשימות לטובת בתי המשפט צריך לברך אותו ולאמץ בחום, אם כי לא נראה שהכנסת תשלול מעצמה את ההליך המתוק הזה, למרות שבסופו של יום הוא אכן כפוף לבית המשפט. אבל שתי המלצות אחרות של חשין מעוררות הרהורים נוגים. לא על חשין, אלא על מצבה של הדמוקרטיה הישראלית. חשין הציע לבטל את תשדירי הבחירות מפני שהם "מיותרים וחסרי השפעה", ולבטל את יום השבתון. חשין משקף בכך תחושות נכונות. יום השבתון הוא פארסה. דילוג קליל מן הבית אל הקלפי, הנמצאת בדרך כלל במרחק הליכה, תור לא ארוך בדרך כלל, וחזרה הביתה או לבית קפה סמוך, נמשכים עשרים דקות ברוטו, וממילא רוב האנשים מגיעים לבחור בשעות אחר הצהריים. הטיעון שיש כאלה הצריכים לנסוע למרחקים, מפוקפק. מי שחשוב לו מאוד למלא את חובתו יסתדר גם ביום שאינו שבתון. יום השבתון בחירות נועד להיות סוג של חג, וכל הטיעונים הפרקטיים בהם נעטף היו חשובים פחות. פעם בארבע שנים נעצרה המדינה כדילבחור. לחג הדמוקרטיה היו השלכות תרבותיות וחינוכיות. יום הבחירות היה יום חשוב, ועצירת דופק החיים היתה חשובה כדי להעניק לו את מרחב ההתייחסות והאווירה המתאימים. אלא שמאז 1996 הבחירות הפכו לנדנדה פוליטית מביכה ומתסכלת, וטווח הבחירות המתקצר הוציא מהן את האפקט החגיגי והדרמטי, למרות שבפועל שרשרת הבחירות היתה דרמה של מהפכים בלתי פוסקים. יום בחירות ישראלי מודל 2003 אינו חג, אלא הצצה של הדמוקרטיה הישראלית במראה, ומה שנראה בה אינו מחמיא כלל. עדיף לעבוד ולשכוח. גם מה שאירע לתשדירי התעמולה אינו מלבב. לא שהם היו אי פעם פסגת היצירה הטלוויזיונית. הרעיון של תעמולה ישירה, המשוגרת ללא הסוואות מהתועמלן אל הקהל, כשעליה רשומה הכתובת "להלן תעמולה", היא אנכרוניסטית כמעט כמו השידורים בערוץ הראשון בימי מחיקון הצבע. לא שאין תעמולה פוליטית. יש ויש. היום קוראים לה ספין, והיא מוחדרת באמצעות מידע מתוחכם ומסונן, במעין מאזן אימה בין התקשורת למערכת הפוליטית. לתעמולת הספין יש אפקט. לתשדירים אין. ובכל זאת, התשדירים היו בראשיתם מעין דרמת סבון פוליטית, משולבת בקטעי בידור אמיתיים, צוות מפיקים ערני המגיבלהתרחשויות, שינויים שנעשו בחדרי חדרים במהלך היום, שורות מחץ מפתיעות ומשחקי אגו. אולי לא היתה להם השפעה, אבל הם היו מעין פשרה הוגנת בין הדיקטטורה של המדיום הטלוויזיוני לדמוקרטיה היחסית של המערכת הפוליטית והמפלגתית. אז מה קרה לתשדירי הבחירות במערכת הבחירות האחרונה? ובזו שלפניה? ולפניה? מה שקרה לבחירות עצמן. התשדירים הפכו מנכס לנטל. האדרנלין נעלם, הניסיון להפוך אותם בכל מחיר ומאמץ למוצר טלוויזיוני ראוי ננטש. ראית אותם יום אחד בערוץ כלשהו, ראית הכל. ערוצי הטלוויזיה בלעו את התשדירים כמו שבולעים שמן קיק. אז חשין צודק. לבטל את יום השבתון. לבטל את התשדירים. ביום הבחירות הולכים למכולת השכונתית, כלומר, לקלפי האזורית, ובוחרים ראש ממשלה, אם במקרה חסר משהו בבית. ואם הבחירות ימשיכו ליפול עלינו בקצב דו­שנתי, גם הן יימוגו בעקבות השבתון והתשדירים.