לא הכנתי שיעורים, המפקד! כשהם פשטו את המדים, הם לא מיהרו לנהל מפעלים או לשבת בדירקטוריונים. הם רצו לחנך רותי קדוש 02/07/03 בתום 23 שנות שירות מבצעי בצה"ל, החל בסיירת שקד וכלה בתפקיד מח"ט באיו"ש ומפקד בסיסי טירונים, פשט אל"מ (מיל') צביקה אמדור, 44, מתמרת, את מדי הזית, החזיר את הרכב ונפרד מהדיסטנס, ולפני שנתיים צעד לחדר המנהל בבית הספר מנור כברי, שבגליל המערבי, והתיישב על הכיסא. גם אם בראשית דרכו הפדגוגית חשב אמדור שהוא "יעשה בית ספר" לתלמידים ולמורים, הם מצדם החליטו "לעשות טירונות" למנהל הירוק. ­ מה קרה? "באחד הימים הראשונים נכנסתי לכיתה במקום מורה שנעדר, ומצאתי רק חלק מהתלמידים. שאגתי עליהם ואמרתי 'חבר'ה, זה ברדק, כשאני מגיע לכיתה כולם נוכחים'. הילדים נפגעו, במיוחד מהשימוש שעשיתי במילה 'ברדק' שהיא מילה צה"לית תקנית. והיה לזה המשך באסיפת ההורים, הובהר לי ש'כאן זה לא צבא', שירדתי על התלמידים ושפגעתי בהם. "הייתי חדש במערכת, לוקח זמן להבין שחוקי המשחק השתנו, שלנערים בני 15­17 יש רגישיות, שצריך לכבד אותם, שעליי לשנות את הלשון ואת שפת הגוף, להכיר בעובדה שאין כאן דיסטנס אוטומטי בזכות המדים והדרגות. אני מודה הופתעתי לגלות את כל זה". ­ ממה עוד הופתעת? "בצבא כשאתה נדרש או מטילעל פקודים לבצע משימה, לא מפסיקים עד שהמשימה מושלמת ולא משנה כמה זמן זה לוקח. בבית הספר, כשהמורים הפסיקו עבודה והלכו הביתה בשעה מסוימת, נדהמתי. ידעתי שהם לא ישנים בכיתות, אבל זה היה מוזר. גם שאלת הגמול עבור שעות נוספות הפתיעה אותי. בצבא מקבלים שכר גלובלי ועובדים מסביב לשעון. בחודשים הראשונים הגישה שלי גרמה למתח עם אנשי הצוות. הם בטח שאלו את עצמם מאיפה היצור הזה נחת עלינו, יצרתי אצלם תחושה שאני מצפה ליותר ממה שהם יכולים לתת". ­ אולי היית חוסך לעצמך את מבוכת המנהל אילו התחלת כמורה. "זו לא היתה הבעיה. כמפקד עסקתי בתפקידי חינוך והדרכה, וכאן זה לא שונה בהרבה, בשני המקומות אתה צריך להיות מעניין, רלוונטי ומדויק כדי לעורר עניין. אומנם בצבא אף אחד לא יצא לשתות מים באמצע הרצאה, אבל למידה היא למידה. "ברור לי שעליי לעבוד קשה יותר כדי להוכיח את הרלוונטיות שלי לתפקיד החינוכי. עם זאת אני מביא איתי הבנה ואהבה לבני נוער ולאנשים, ניסיון וערכים. מכאן יוצאים התלמידים עם ערכים ועמדות כלפי הצבא והמדינה. כמפקד היתה לי אחריות על חיי החיילים ואילו פה מוטלת עליי אחריות על התלמידים. לא לפגוע, לכבד, לפרגן, לתמוך ולעודד וגם לסמן גבולות. אני יודע בדיוק לאן הם הולכים מכאן ומה כובד המשימות שיוטלו עליהם, לכן זה לגיטימי לאפשר להם להיות קצת ילדים. בעוד זמן קצר זה ייפסק". ­ המשימה לא קטנה עליך? "באתי ממקום שבו מתמודדים יום­יום עם חיים ומוות, אז נכון שכמנהל בית ספר אני לא כובש את ג'נין מחדש, אבל יש פה עשייה רצינית, זה עולם ומלואו. בצבא אמרו עליי שאני לא המפקד הקלאסי, וגם בבית הספר יש שמועות שאני לא המחנך הקלאסי". ממדים לתלבושת אחידה אמדור הוא אחד מפורשי צה"ל רבים שהמירו את לשכת המפקד בחדר המורים ואת האם­16 בלוח וגיר. גם רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב, מיד לאחר שהנחית את מטוסו בפעם האחרונה ופשט את מדי התא"ל, התמנה למנהל גימנסיה הרצליה. 460 קציני צה"ל השתלבו בחינוך בשנים האחרונות. שלא כחולדאי, שלא הוכשר לחינוך ולהוראה, הם עברו את מסלול ההסבה לחינוך של פורשי צה"ל, הפועל ב­15 השנים האחרונות במכללת בית ברל. המסלול הוא מיוזמתו של מנכ"ל אגודת "צוות" (אגודת גימלאי צה"ל) אל"מ משה עמיר ז"ל, ומספרם הגדל והולך של הבוחרים בו מלמד על מגמה מתפתחת. באוקטובר הקרוב ייפתח במכללה המחזור ה­17, למרות שבשנת הלימודים הבאה יסיר משרד החינוך את תמיכתו הכלכלית בפרויקט. ד"ר שרה זיו, מנהלת האגף להכשרת עובדי הוראה במשרד החינוך מסבירה: "מדובר בקבוצת אנשים בשלים שהשתלבו במערכת החינוך, אבל כיום, במצב שבו מורים רבים מפוטרים, בוגרי סמינרים צעירים אינם מצליחים למצוא עבודה ויש מצוקה תקציבית, החלטנו להפסיק את תקצוב הפרויקט להכשרת קצינים להוראה". לדברי אל"מ (מיל') מוטי שגיא, העומד בראש האגף להכשרה ולפיתוח כוח אדם, לתוכנית מתקבלים קצינים בעלי תואר ראשון במקצועת המתאימים להוראה, שטרם מלאו להם 54. התוכנית כוללת שני שלבים. שנה ראשונה מיועדת להסבה להוראה, והשנה השנייה מוקדשת להכשרת מנהלים. %70 מבוגרי התוכנית עובדים כמורים, %15 משלבים הוראה וניהול, ואילו %11 מכהנים כמנהלי בתי ספר. בעוד שמאזרחים נדרש ניסיון של חמש שנות הוראה בטרם יקודמו לעמדת המנהל, זוכים קציני צה"ל לפז"ם מקוצר ובתוך שנתיים הם יכולים להיות מנהלים. סא"ל (מיל') שאול עקביה, בעל תואר שני בניהול תעשייתי, אינו בטוח גם בנחיצותה של ההכשרה לניהול. בסיומה של שנת ההסבה לחינוך, הוא יתמנה למנהל סניף בית הספר הריאלי במרכז הכרמל. "אני צריך סיבה טובה ללמוד בקורס מנהלים", הוא אומר. "באתי להיות מנהל ולהצליח. כפי שאני מכיר את עצמי, הערך המוסף שלי יהיה גדול יותר כמנהל, שיכול להשפיע על תהליכים, על משהו גדול יותר מכיתה". תגיד, אתה דפוק? עקביה, 41, מפקד טייסת מסוקי יסעור, נשוי ואב לשני בנים, פרש מחיל האוויר לאחר 22 שנות שירות. "הלוואי שיכולתי לספר לך את כל מה שעשיתי בצבא", הוא אומר ועיניו בורקות. ­ אתה מביא אותה התרגשות לקרקע המציאות של בית הספר? "לא במקרה אדם הולך לקורס טיס ולא במקרה הוא בוחר בחינוך. יש פה נתינה, עבודה עם אנשים וציונות, אני מאמין בזה". ­ איך קיבלת החלטה להיות מחנך? "ההחלטה קשורה בהשפעת הבית. אמי היתה מורה ויועצת חינוכית, זה קשור ללידת הבנים שלי וגם לעובדה שלא קיבלתי תפקיד שחפצתי בו, אז החלטתי לעזוב את חיי הנוחות, המעמד והיוקרה של איש צבא ויצאתי לבדוק האם להיענות לרחשי הלב שלי. במשך שנתיים ביקרתי בעשרות בתי ספר, נפגשתי עם מורים, מנהלים ופונקציונרים ממשרד החינוך, והחלטתי ללכת על זה". ­ אתה לא חושש שהתלהבות היתר שלך תגרום לבום על קולי בחדר המורים? "אני לא תמים, אני יודע שאנשים מרימים גבה לנוכח הטייס שנחת מבחוץ על כיסא המנהל ותפס את מקומה של מורה ותיקה שהשקיעה שנים בחינוך. אני מכיר את החששות של אלה הבטוחים שכאיש צבא אנהג בהם כפקודים, אנחית פקודות וארצה שהכול ייעשה מהר. אני בטח לא איזה סיסי והרבה פעמים אני צריך לספור עד עשר ולהגיד לעצמי 'שאול, תתאזר בסבלנות, זו מערכת חדשה'. אבל מכיוון שאני בראשית הדרך אני לא יכול להעיד על עיסתי ולומר שהגעתי בזמן ולמקום המתאימים ושאעשה דברים טובים". ­ איזה תגובות אתה מקבל מהסביבה? "התגובה הראשונית נלהבת: 'זה נפלא, צריך אנשים כמוך בחינוך', אבל דקה אחר כך מביטים בי במין מבט שכזה, ואומרים: 'תגיד, אתה דפוק? מה אתה מכניס את עצמך למיטה חולה'". אל"מ נ', 44, נווט אף­16, השתחרר לפני שמונה חודשים משירות בן 25 שנים בחיל האוויר, ובימים אלה משלים שנת הסבה להוראה. במקביל לימד בסמסטר האחרון מתמטיקה ופיזיקה בבית ספר התיכון עמל א' ברמלה. "לפני חמש שנים, כמפקד טייסת בבית ספר לטיסה, הבנתי שאני נמשך לחינוך וידעתי שאני רוצה לעסוק בזה כי זה חשוב ומעניין, וכעת אני מורה מן השורה". אשתו אריאלה וארבעת ילדיו לא מתלהבים מהמהפך המקצועי והתדמיתי שלו. "הכול קשור למעמד המורה בארץ. כשאני מביא תלוש של 1,200 שקל אשתי מסתכלת עליי ושואלת 'תגיד בשביל זה אתה עובד, השתגעת?'. אבל כידוע יש לי פנסיה צבאית ואף אחד לא יחשוד בי שהלכתי להוראהבגלל המשכורת". ­ באמת למה? "לא הלכתי ללמד מחוסר ברירה. כמהנדס בוגר הטכניון היו לי הצעות עבודה מפתות בהיי טק שאותן דחיתי על הסף. אנשים שומעים ומגיבים בנוסח: 'אה, יופי, איזה בית ספר קיבלת לנהל?'. צריך לשנות מבפנים, ואם אני טוב, והמערכת צריכה אנשים, אז ודאי שזה לא קטן ושולי להיות מורה, אם כי מוטת ההשפעה שלי כמנהל, תהיה גדולה יותר". ­ מה התרומה שלך למערכת? "לא הבאתי לכיתה דרך אחרת ללמד את משפט פיתגורס או פונקציות ריבועיות. אני חושב שהתואר מורה מטעה, המקצוע שלי הוא מחנך. מעבר ללימוד מתמטיקה ופיזיקה אני מביא לכיתה ערכים, רוח מנהיגות, דוגמה אישית וניסיון. כמפקד בצבא יש לך כלים ועוצמה שמשמשים אותך מול פקודיך. אתה יכול להשאיר אותם שבת או לשלוח לכלא, אבל כמחנך אתה מופשט מכל אלה ונשארים רק הכישורים האמיתייים שלך כמנהיג". איפה הפקידה? בזמן האחרון אפילו אשתו וארבעת ילדיו של סא"ל (מיל') אילן שוסטר, 47, מגבעת אלה, התרגלו לעובדה שהוא מורה. וזה לא היה להם קל. שוסטר, לשעבר קצין בחיל הים, שירת בתפקידים מגוונים כמפקד פלגה בשייטת, ראש ענף חוגרים וראש ענף גיוס. הוא השתחרר לפני שש שנים לאחר 22 שנות שירות. לפני שהתייצב בקתדרת המורה עבד כמנהל משאבי אנוש בבית החולים "פוריה", וכמנהל קבוצת גיוס עובדים ב"אינטל" חיפה. "הרגשתי שאני עושה את מה שעשיתי בצבא, רק בלי מדים, ולא היתה בי חדוות עשייה", הוא אומר. "בגיל מסוים אתה שואל את עצמך מה באמת חשוב: האם תוספת של אלף שקלים במשכורת או אולי העובדה שאתה הופך להיות דמות משמעותית בחייהם של אחרים?". התשובה לשאלה הובילה את שוסטר לבית ברל, ובארבע השנים האחרונות הוא מחנך ומלמד היסטוריה ואיסלאם בכיתות יא'­יב' בבית הספר אורט רוגוזין במגדל העמק. ­ תלמידים בחזקת פקודים? "אני יודע שקיימת סטיגמה של אנשי צבא היוצאים לאזרחות ומחפשים את הפקידה שתכין להם קפה ודורשים שההוראות שלהם יבוצעו מיד. לא היתה לי בעיה להתמודד ולהוכיח שזה לא נכון. באתי למערכת החינוך עם רקע מתאים, כי גם בצבא אתה מחנך את בני הדור הצעיר, בני 18­21. לערכים, לסדר עבודה תקין ועוד. נראה לי רגיל לגמרי להוביל כיתה, כי כשאני עומד מול התלמידים יש בי משהו מדמות המפקד. אני קשוח כשצריך, מפגין נוכחות, אבל גם כמפקד הייתי כמו אבא לחיילים שלי". ­ מה יש בך שאין למורים אזרחים? "אני באתי מהמקום שאליו הם שואפים, מהיחידות המובחרות וגם מההיי טק, וככזה אני מעניק להם מהניסיון שלי. מלמד אותם להשיג הישגים, ללמוד, להצטיין, להיות רציניים ומשקיענים, להקפיד עד הפרטים הקטנים כדי להיות ראש גדול. "אני מורגל לקצב עבודה אחר, לא הולכים הביתה לפני שמשלימים את המשימה. אבל לפעמים אני מתוסכל כשאני ניצב מול תופעות שאפשר לתקן, אבל מערכת החינוך פחות גמישה בהתנהלותה ולא מסוגלת להפיק לקחים ולבצע שינויים, כפי שעושים בכל אירוע בצבא". בני הזוג גילאי מחולון, הורים לארבעה, עשו מהשירות הצבאי, הפרישה וההשתלבות בחינוך עניין משפחתי. הם נפגשו כעתודאים ונישאו. סא"ל (מיל') ד"ר ירון גילאי, 50, שירת 22 שנים בחיל האוויר בתפקידי מטה ורס"ן (מיל') רותי גילאי שירתה 20 שנה בתפקידי חינוך והדרכה במסגרת פרויקט נערי רפול, פיקדה על קורס קצינים בבה"ד 11, ועל היחידה להדרכת אוכלוסייה בשעת חירום. לאחר פרישתו בשנת 97' הוכשר ירון להוראה והחל קריירה שנייה כמורה למתמטיקה בבית ספר אילון בחולון. עם קבלת הדוקטרט במינהל חינוך, ויתר על התואר מורה והפך למרצה במכללות להכשרת מורים. "כשהגעתי לצומת הקריטי בשירות הצבאי, החלטתי לפרוש. דחיתי על הסף שתי הצעות לעסוק באזרחות בתחומים דומים לאלה שעשיתי בצבא. בהתחלה הוראה לא באה בחשבון, חשבתי שזה לא מתאים לי גם בגלל התדמית הירודה ורמת השכר הנמוכה, אבל לאחר התבשלות ארוכה הגעתי למסקנה שאני הכי אוהב ללמד, וקפצתי למים". ­ האם לאשתך, שכבר עסקה בחינוך, היתה השפעה על החלטתך? "ייתכן שבמידה מסוימת הבחירה שלה השפיעה על הבחירה שלי. אנחנו הולכים דרך ארוכה ביחד, יש בינינו דמיון, וגם עברנו חוויות משותפות. הילדים ביקרו אותנו קשות. אחת הבנות אמרה לי: 'אבא, להיות מורה זה לא רציני'". ­ אז למה לא הלכת לנהל? "החלטתי שאני לא מעוניין לנהל, כי בצבא כבר היתה לי פקידה שהכינה לי קפה ופקידות שביצעו את ההוראות שלי. במקום זה הפכתי לעובד הכי זוטר במערכת, חוץ מהמנקים. הצטופפתי בחדרהמורים עם עוד חמישים מורים ללא סימני סטטוס. עם הילדים יצרתי מערכת יחסים טובה, כשנודע לתלמידים שלי שהייתי סא"ל בחיל אוויר זה עשה עליהם רושם, ממש מצא חן בעיניהם. הבאתי לכיתה בגרות, ניסיון חיים, ניסיון בפתרון בעיות והתמודדות עם פרויקטים. השתדלתי שלא לעורר התנגדות שלא יחשבו שבגלל שבאתי מהצבא אני הולך לחלק כל בעיה לשלושה חלקים, או להצעיד אותם בשלשות במסדרי בוקר". ­ ולמרות זאת עזבת את בית הספר. "רציתי לעשות קפיצות מדרגה מקצועיות, לא נראה לי להישאר מורה כל הזמן רציתי להמשיך הלאה". ההשתלבות של רעייתו במערכת החינוך היתה טבעית יותר, הן כי פרשה לחיים האזרחיים כשבתרמילה תעודת הוראה מאז היתה עתודאית, וגם בגלל השתייכותה למשפחת מחנכים, כשאביה אליהו גבאי ז"ל מורה, מפקח ומרצה משמש לה השראה. בשנים האחרונות משמשת רותי כיועצת חינוכית באורט טכניקום ושוקדת במקביל על עבודת הדוקטורט שלה המוקדשת למאפיינים הניהוליים של מנהלי בתי ספר פורשי צה"ל. ­ לקצינות קל יותר להשתלב במערכת החינוך? "גם כלפי נשים מפגינים חשדנות וחששות בגלל מה שאנחנו מייצגים כאנשי צבא: קשיחות, דרישות משמעת, חוסר הבנה פדגוגית ועוד. ככל מורה חדש גם אני עברתי טירונות במערכת החינוך, קיבלתי את הכיתות הכי בעייתיות, נדרש ממני להישאר בעבודה בשעות בלתי סבירות, אבל בסופו של דבר הבאתי את ההבנה שלי בארגון ובעבודת מטה, ואת היכולת הארגונית שלי, עשיתי יותר ולכן גם בלטתי והשפעתי יותר מאחרים". כשהקצונה מחנכת תא"ל נחום חופרי, מנהל בית ספר אוסטרובסקי ברעננה. סא"ל אורי אילוז, בית הספר בבן שמן. אל"מ אורי פראוור, מנהל גימנסיה רחביה. תא"ל אורי מנוס, מנהל בית הספר כפר שמריהו. אל"מ ישעיהו תדמור, מנהל בית הספר הריאלי חיפה. אל"מ צביקה אמדור, מנהל בית הספר מנור כברי. אל"מ מאיר שמעוני, מנהלת בית הספר תיכון בבית שמש. סא"ל זאב פלג, מנהל אגף החינוך בעיריית חולון. אל"מ מנחם שיקל, מנהל מחלקת החינוך בעיריית כרמיאל אל"מ דב אורבך, מנהל עירוני ה' בתל אביב. תא"ל יהודית בן נתן, מנהלת פנימיית עיינות. תא"ל רון כתרי, מנהל הריאלי בחיפה. תא"ל רון חולדאי, מנהל גימנסיה הרצליה לשעבר. אל"מ דרור אלוני, מנהל גימנסיה הרצליה, לשעבר. תא"ל אביגדור קהלני, מנהל רשת עמל, לשעבר. בעבודת הדוקטורט שלה מטעם אוניברסיטת לסטר, אנגליה, בוחנת רס"ן רותי גילאי את המאפיינים הניהוליים של 40 קציני צה"ל שמשמשים לפחות שנה אחת בתפקיד מנהלי בתי ספר. להלן מסקנות חלקיות: יתרונות: קציני צה"ל נחשבים לאדמינסטרטורים מעולים המשפרים את תפקוד בית הספר. בעלי ראייה רחבה. בעלי יכולת להתוות כיוון. עקביים ודבקים במטרה עד להשגתה. הם הכניסו את נושא התיעוד לתרבות בית הספר. מקפידים על לוחות זמנים. מפגינים נוכחות וסמכות. נגישים תמיד, ובעלי כושר עבודה גבוה, משקיעים שעות ארוכות (פותחים את בית ספר בבוקר ויוצאים אחרונים בערב) דורשים מעצמם, וגם מאחרים (כיאה לכרזה המתנוססת בבית הספר לקצינים: "ממני תראו וכן תעשו"). מאצילים סמכויות ויודעים להפעיל אנשים. חסרונות: הם אינם נתפשים כסמכות פדגוגית. אינם יודעים לפרגן למורים על מאמציהם (אבל עם הזמן הם משתפרים). מרבים להשתמש בעונשי השעיית תלמידים. סובלים מעודף יוזמות ויוצרים לחץ על המורים. פורמליסטים מדי ומצדדים במשמעת קשוחה. רותי גילאי: "בגדול מדובר ברווח למערכת החינוך, מורים ותיקים מתקשים להבין איך זה שלאדם בן 40­45 יש אנרגיות של בן 20".