צלצלי אותו חברות הסלולר הישראליות מדווחות על מאות אלפי הורדות של רינגטונים בחודש, של שירים מוכרים. לעתים האמנים מרוויחים ממכירת זכויות שיריהם לרינגטונים יותר מאשר ממכירת תקליטים. תופעה שי להב 04/07/03 פעם, לא כל כך מזמן, צלצולו של טלפון סלולרי היה סימן מוסכם לכך שמישהו פשוט מעוניין לדבר איתך. אבל בחודשים האחרונים נראה שהשיחה עצמה הפכה לתירוץ קלוש לצורך השמעת הצלצול המקורי שבו בחרת להתהדר. ורצוי בסגנון עדות ה"שלי יותר גדול" ­ שהיצירה תושמע בווליום מקסימלי, בצרוף רטט, אורגן אורות וסרטוני וידאו מהבהבים. הטלפון הסלולרי הוסב כבר מזמן מאמצעי תקשורת לחטיבת בידור כוללת, ובתוך המארז הזה הרינגטונים, אותם צלצולים סלולריים, הם הראשון בבידור. קדחת הרינגטונים מתבטאת קודם כל במספרים. כל אחת משלוש חברות הסלולר בארץ מדווחת על הורדה של מאות אלפי צלצולים בחודש בידי קהל הלקוחות. אם לוקחים בחשבון שמחירה של הורדה נע בין שניים לשלושה שקלים, הרי שמדובר בעסק המגלגל עשרות מיליוני שקלים בשנה. לסכומים האלה יש משמעות גם עבור המוזיקאים המקומיים, כיוון שתעשיית הצלצולים מעוגנת היטב מבחינת זכויות היוצרים. בפועל, כל הורדה מדווחת לאקו"ם, שמפרישה סכום כסף קבוע למלחין ולכותב השיר המקורי. הסכום למלחין נע בסביבות חצי שקל להורדה, ובהתחשב בעובדה שלהיט רינגטונים גדול יכול לדגדג את קו המאה אלף הורדותתוך מספר חודשים (ע"ע "בואי" של עידן רייכל), מדובר בסכומים נכבדים בהחלט. הביקוש לרינגנטונים הפך גם לביטוי מיידי ובלתי אמצעי של פופולריות, כי כשהצרכן הפוטנציאלי שומע שיר חדש שמוצא חן בעיניו, הוא יכול, באמצעי טכנולוגי פשוט ובעבור סכום כסף נמוך, להפוך אותו לצלצול הקבוע במכשיר הטלפון שלו. "מבחינתי מדובר במוזיקת הרחוב החדשה", אומר שי עמית, האחראי על תחום הרינגטונים ב"פרטנר". "כשאתה מסתכל על כמות ההורדות של רינגטונים לעומת כמות המכירות של דיסקים בארץ, אתה קולט שבלי לשים לב יש הרבה יותר בשר בסלולר מבדבר האמיתי. כמי שתפקידו הקודם היה איש שיווק ב'הד ארצי', אני יכול לומר בביטחון שיש היום אמנים ישראלים שמרוויחים יותר כסף מהורדת רינגטונים מאשר ממכירת תקליטים". כרמן המזייפת סביר להניח שמרבית הקוראים שכבר עברו את גיל 25 לא ממש מבינים על מה הרעש, שהרי הצלצולים המוזיקליים המוכרים להם הם אותה יצירה נחותה הכלולה בפונקציות הבסיסיות של המכשיר ורוצחת בצליל קר קטעים מתוך אופרות ויצירות קלאסיות מוכרות. אבל מתברר שבחתך גילים ספציפי מאוד, שאנשי החברות הסלולריות מגדירים אותו כבין 15 ל­25, סוג הצלצול הוא קריטי ונייד אפילו יותר מהמכשיר. דן בסיס, האחראי על תחום הרינגטונים ב"פלאפון", טוען שנער ישראלי ממוצע מחליף את הרינגטונים במכשיר שלו בתדירות של יותר מפעמיים בשבוע. אביעד רבינוביץ', הקולגה שלו מ"סלקום", מסביר את פשר הטירוף: "הרינגטון זו הפונקציה הכי מוחצנת של הסלולרי. היא מתחרה רק עם סוג המכשיר עצמו. אתה יושב בבית קפה, הטלפון שלך מצלצל, ותוך כמה שניות כולם מסביב יודעים בדיוק איזו מוזיקה אתה מעדיף, עד כמה אתה מקורי, עד כמה אתה רומנטיקן וכולי. כשאתה משיג את זה בפחות משלושה שקלים ותוך כמה שניות של גלישה באינטרנט או שליחת הודעת SMS, ברור למה זה כל כך פופולרי. השימוש ברינגטונים רק יגבר, כי החבר'ה הצעירים של היום ימשיכו להשתמש בהם גם כשיגדלו, ובמקומם תבוא מסה זהה של צרכנים חדשים". קדחת הרינגטונים כרוכה גם בשדרוג הטכנולוגי המואץ של המכשירים הניידים עצמם. המנגינות הצורמות והמונוטוניות שמוכרות לכולנו שייכות לדור הראשון של המכשירים, המכונה "מונופוני". הסוג הזה יכול לשחרר רק צליל אחד בשנייה בעוד שהדור החדש, המכונה "פוליפוני", מייצר כבר שמונה, 16 ואפילו 40 פולי. התוצאה המתקבלת מזכירה צליל של אורגן, עם מכונת תופים, בס וקול מוביל. בדגמים המתקדמים ביותר ניתן אפילו להשמיע קול אנושי בצלצול. עדיין לא מדובר באיכות של "קול המוזיקה", אבל הצליל החדש עולה בהרבה על הזוועה המוזיקלית של ימי "כרמן" ו"הסימפוניה החמישית" המונופוניים. הנתון המדהים ביותר בהקשר הזה הוא שמאז אוקטובר 2002, אז נכנסו המכשירים הפוליפוניים לשוק, מספרם כבר השתווה לזה של המכשירים מהדור הישן. דן בסיס מ"פלאפון" מסביר: "כשהקמנו את 'אסקייפ', הדגשנו בכוונה את מוטיב הרינגטונים. כשלקוח צעיר נכנס לחנות הוא מופצץ שם בצלצולים מהסוג הכי חדיש והוא רוצה גם. ואז מסבירים לו שכדי לקבל איכות כזו של צליל הוא חייב לשדרג את המכשיר שלו, וזה בדיוק מה שקורה". כדי להבין את סדר הגודל שלההשקעה הטכנולוגית בתחום, ראוי לעמוד על איכותם של אנשי המקצוע המעורבים בו. קחו לדוגמה את אבנר דורמן, האיש שיצר עבור "פרטנר" את מאגר הרינגטונים של החברה. דורמן הוא מלחין קלאסי מוכשר שזכה בפרס אקו"ם ובפרס ראש הממשלה על קומפוזיציה ועומל כרגע על עבודת הדוקטורט שלו בבית הספר היוקרתי ג'וליארד בניו יורק. בעונה הקרובה תנגן התזמורת הפילהרמונית, בניצוחו של זובין מהטה, יצירה שלו. אבל נכון לעכשיו עיקר פרנסתו בא מהיצירות הסלולריות. "החברה הגיעה אלי", מסביר דורמן, "כי אני מומחה במוזיקה, אבל גם יש לי רקע טכנולוגי של לימודי מתמטיקה גבוהים ותכנות. בשלב הראשון פיתחתי תוכנה ראשונה מסוגה בעולם שאפשרה למקסם את האופציות של הדגמים המונופוניים. בהמשך זה כבר היה טבעי שאני אצור את הרינגטונים עצמם. שלחו לי באי­מייל את השירים המקוריים, ואני עשיתי את ההסבה. בהתחלה עשיתי כל מיני ניסויים ­ יותר ארוך, יותר מורכב, אבל בסוף הבנתי את הפטנט. צריך למצוא בכל שיר את המשהו המיוחד, נאמר אפקט של 'סקרצ'ינג', ולשתול אותו בתוך העשר שניות של הצלצול. לא סתם להעתיק את הלחן. לכן עבודה על רינגטון יכולה לקחת גם כמה שעות טובות". משימה בלתי אפשרית חישוב פשוט מוכיח כי דורמן והקולגות שלו נדרשים לשבת ימים ארוכים באולפני ההקלטות כדי לספק את הביקוש. כל אחת מחברות הסלולר הגדולות מציעה ללקוחותיה כמה אלפי רינגטונים, העונים כמעט על כל גחמה שניתן להעלות על הדעת. הרשימה מחולקת לקטגוריות קבועות, כמו "להיטים", "חדשים", "רוסי", "מזרחי", "יווני", "מהסרטים", "אופרה", "מוזיקת עולם" ואפילו "אירוויזיון". מינון ההורדות הגבוה הופך את הז'אנר לאינדיקציה מצוינת לטעמים המוזיקליים השולטים כרגע בארץ, וגם מאפיין אותו כמכשיר מהימן למחקרים סוציולוגיים. שי עמית מ"פרטנר" מדגים: "המגזר הרוסי, למשל, בולט מאוד בכמות ההורדות שלו. אנחנו מדברים על עשרות אלפי הורדות בחודש של שירים רוסיים כרינגטון. ההסבר הוא זיקה גדולה של המגזר לטכנולוגיה, מצב סוציו­אקונומי סביר ורצון חזק להתבדלות ולשמירה על התרבות הישנה. יש גם כמות הורדות גדולה של שירים ערביים, וכנ"ל לגבי החסידי. בעצם על פי הרינגטונים אפשר לראות עד כמה החברה הישראלית מפולגת". אבל עם כל הכבוד לתובנות החברתיות, עמית, שהגיע כאמור מ"הד ארצי", מתעניין יותר בחלוקה המוזיקלית. וכאן הוא מגיע לאבחנותמפתיעות: "הדבר שהכי הולך כרגע זה היפ הופ. גם לועזי, אבל גם עברי. בעיקר סאבלימינל, שמצליח בענק, וישנם גם מוקי, הדג נחש ואחרים. הקטע הוא שגם כשאני מכניס שירי היפ הופ שלא ממש מצליחים בגלגל"צ או באם.טי.וי, עדיין יש להם הורדות היסטריות, וזה מראה עד כמה הז'אנר הזה חזק. האירוניה היא שהיפ הופ הוא סגנון המבוסס על מילים, ופה מדובר על רינגטון, שהוא רק מנגינה". סאבלימינל, האיש וההורדה, מפרשן: "היום הראפ זה כבר הרבה יותר ממוזיקה, זו תנועה שסוחפת המונים. מי שאוהב אותנו הולך אחרינו לכל מקום, כמו חייל. עד הסוף. בגלל שזה כל כך חם, אנשים גם מורידים את הרינגטונים מתוך הזדהות. אבל זה גם מוכיח שמאחורי המילים יש לנו מלודיה, ששיחקה אותה בגדול". פרט להיפ הופ, הז'אנר המועדף ביותר על מכורי רינגטונים הוא להיטי מיינסטרים. כל מה שמושמע בצורה אינטנסיבית ברדיו הופך תוך זמן קצר לצלצול, והתחרות בין החברות מתמקדת סביב השאלה מי יעלה לאוויר ראשון עם הרינגטון הטרי. איחור של שבוע יגרור אחריו הפסד של עשרות אלפי שקלים. אגב, גם בכלל הזה קיימים מספר חריגים, שמצליחים לשרוד ככר שנתיים בצמרת מצעדי ההורדות למרות גילם המופלג. ע"ע "משימה בלתי אפשרית", ואפילו Take On Me האייטיזי של "א הא". אבל המגמה השלטת היא, כאמור, להיטי רדיו עדכניים, והיא אינה פוסחת גם על השירים העבריים. תשאלו את עידן רייכל, שהשירים מתוך הפרויקט שלו עדיין מככבים בדירוגי הרינגטונים. למעשה, כפי שמסביר אביעד רבינוביץ' מ"סלקום", "המוזיקה הישראלית זוכה לפופולריות גבוהה מאוד, ובפירוש מפתיעה, בקרב המשתמשים". אתה חייב למות עלי השירים העבריים המצליחים ביותר בחודש יוני האחרון היו "התקווה" ו"הפינאלי", של סאבלימינל, "אם תלך" של עידן רייכל, "חלומות" של אייל גולן, "ריקודי עמבה" של טיפקס, "שמים כחולים" של "המשולש", "קצת משוגעת" של שרית חדד ו"אתה חייב למות עלי" של "חמסה". כפי שניתן לראות (ולשמוע), הז'אנר המזרחי מסלסל גם כאן בקול רם במיוחד. קלאסיקות פופ ורוק עבריות, מצד שני, כמעט אינן מורדות. ולא שהן אינן בנמצא, נהפוך הוא. חברות הסלולר מציעות מגוון מרשים מאוד של שירים, כולל יציאות בנוסח "כתם הפרי", "מלודי" (של "איזולירבנד"!), "אמא אדמה" ואפילו "זודיאק" של ירון חדד. אגב, לתשומת לבם של חובשי הכומתות הסגולות, "המנון גבעתי" מורד הרבה יותר, לפחות באתר של "אורנג'", מ"המנון גולני". מחדל בטיחותי חמור. היצע הרינגטונים לא עוצר בעברי. הודות לפונקציה הפשוטה של העברת רינגטון לחברך כמתנה, שיצרה ביקוש למקוריות על חשבון עדכנות, ומחירם הזול של הצלצולים (באנגליה למשל רינגטון עולה פי חמישה), מפעילי התוכן בחברות פשוט יורים לכל הכיוונים. בין הרסיסים, שירים מתוך תוכניות טלוויזיה ("המורדים" כמובן, "רק בישראל" הולך חזק ואפילו ל"דרדסים" היתה עדנה), 20 אלטרנטיבות שונות לשירי אירוויזיון מכל הזמנים, יציאות ספורטיביות נבחרות (כולל השלאגר "אדיו אדיו קרית­אונו") וכמובן שירי מגזרים. לא פחות מ­200 שירים אפשריים מצפים לחובבי השירים הרוסיים שבינינו באתר של "פרטנר". ב"פלאפון" מדווחים על 50 אלף הורדות של שירים ערביים בחודש. במסגרת התחרות היצע הרינגטונים הכולל בכל חברה גדל בעשרות שירים טריים מדי שבוע. הטכנולוגיות המתקדמות מאפשרות לאחרונה להכניס גם קול אנושי כצלצול. וכך המכשיר שלכם עשוי להודיע על התקשרות באמצעות המשפטים, "אני בשוק, אני המומה!", "מה המצב, אח שלי?" וכמובן "איזה כוסית". חובבי הזמר קוקו לחלופין יכולים להטעין את מכשירם בשירת "את מסננת אותי", ומי שבדיחות עדתיות עוד עושות לו את זה יוכל להתענג על "יש לך שיחה, כאילו כזה" במבטא "צפוני" (כך, במקור), או להסתפק באופציה הבנאלית של הפרסי. כיוון שהרעב של צרכני הרינגטונים לחידושים אינו יודע שובע ובא במקביל לשיפור הטכנולוגי המתמיד באיכות המכשירים, גם הצלצולים משודרגים ללא הרף. הצעקה האחרונה (תרתי משמע), שהושקה ממש בשבוע שעבר בידי "סלקום", היאה"סופר רינגטון", צלצול המשלב מלודיה וקול אנושי. לדוגמה, שירה של "אתה חייב למות עלי" כרינגטון (מדובר אגב בגרסת כיסוי). "פלאפון" מצדם חנכו באותו שבוע ממש תוכנה חדישה המאפשרת לכל צרכן להלחין בעצמו רינגטון פרטי, באיכות צליל גבוהה המאפשרת גם ליווי של שלושה כלים, באמצעות המחשב האישי. ומה הלאה? "השלב הבא באבולוציה של הרינגטונים נקרא מיוזיטון", מסביר אביעד רבינוביץ'. "מדובר בקטע אמיתי מתוך שיר, שמנוגן כצלצול. יש בארץ כבר מכשיר אחד שיודע לעשות את זה, ובאירופה הטכנולוגיה כבר עובדת, באמצעות חברת וודאפון. אופציה עתידית אחרת היא פשוט הטענת טלפונים בקבצי MP3 אמיתיים. זה גם אפשרי. אבל אני לא חושב שהשיטות האלה יהיו שכיחות בעתיד הקרוב, בעיקר בגלל המחיר הגבוה של זכויות היוצרים שיהיה כרוך בהן". אנחנו דור מזוין אותן זכויות יוצרים הן אחת הנקודות היותר בעייתיות בסוגיית הרינגטונים. בישראל, התחום הזה נחשב למוסדר מאוד ביחס למציאות הפרוצה למדי באירופה. נתון מפתיע עבור מדינה שהגיעה להישגים בינלאומיים בזיוף דיסקים ותוכנות מחשב. בין חברות הסלולר לאקו"ם נחתמו הסכמים מפורטים, שעל פיהם כל הפיכה של שיר לרינגטון מחויבת באישור האגודה וכרוכה כמובן בתשלום. הסכום הנוכחי הוא כשקל לשיר. מתוך הסכום הזה, 12.5 אחוזים מופרשים לאקו"ם עצמה והיתרה מתחלקת בין המלחין לכותב ביחס של שני שלישים ושליש. יוצא שהמלחין משלשל לכיסו כחצי שקל על כל רינגטון שמורד. במקרה של עידן רייכל או סאבלימינל, למשל, מדובר על עשרות אלפי הורדות לשיר אחד. סאבלימינל שיגר ארבעה להיטי רינגטונים בפרק זמן של כחצי שנה. תעשו את החשבון בעצמכם. זה לא אומר, אגב, שהוא מרוצה מההכנסות. "לדעתי אקו"ם חתמו על הסכמים לא כלכליים במיוחד עם חברות הסלולר", טוען הראפר. "עם החברות עצמן אין לי בעיה. הן משלמות בזמן ובדיוק את הסכומים שהן התחייבו להם. אבל בדרך לכיס שלי משהו משתבש. 'אני יכול', השיר שלי, הורד עשרות אלפי פעמים, בשווי של שלושה שקלים להורדה. ומה ראיתי מזה? גרוש וחצי. אני רוצה שהרינגטונים יסדרו לי רכב חדש, לא משומש. למה שאחרים ירוויחו עלי?". כדי לשדרג את הרכב שלו החליט סאבלימינל לנקוט בגישת הביטוח הישיר. "מעכשיו", הוא מכריז, "כל מי שרוצה להשתמש ברינגטונים שלי יצטרך לפנות ישירות לסאב. נתתי הוראה לאקו"ם לא לתת את השירים שלי, וחברות הסלולר יצטרכו לחתום איתי באופן אישי על הסכמים". ההצהרה האחרונה אינה גחמה של ראפר פרובוקטיבי אלא שיקול עסקי טהור, שגם מסתמך על תקדים. אביב גפן, שבעבר אסר לחלוטין על שימוש בשיריו כרינגטונים, סגר לפני שבעה חודשים דיל עם "פרטנר", שהקנה לחברה באופן בלעדי את זכות השימוש בשיריו. מדובר אגב בחבילה כוללת שבמסגרתה מוצעים קטעי אנימציה, שומרי מסך ואפילו משחקי מחשב בכיכובו של נציג הדור המזוין לשעבר ללקוחות החברה. "מדובר בהסכם לשנה אחת", מסביר מאיר קוטלר, מנהלו האישי של גפן, "ונבחן את התוצאות בסופה. בינתיים אנחנו מאוד מרוצים. היו המוני הורדות של רינגטונים, והעניין נראה מבטיח". "לדעתי הדגם הזה של אביב גפן עוד יתפתח", אומר דן בסיס מ"פלאפון". "גם אנחנו מנסים לנכס לעצמנו אמנים שייתנו לנו בלעדיות. מצד שני יש מעט מאוד כאלה שמייצרים מספיק שלאגרים כדי שזה ישתלם. היום מדובר אולי ברייכל או בסאבלימינל. כמובן שיש כאן גם עניין של יוקרה, מעבר לכסף. אני מכיר היום אמנים צעירים שערים מאוד לטכנולוגיה הזו וכבר מתכננים להשיק במקביל לצאת האלבום הבא שלהם סדרה שלמה של רינגטונים. זה יבוא יחד עם הודעת SMS קולית, שבמסגרתה הלקוח יוכל לשמוע את השיר בפעם הראשונה, עוד לפני שהוא יושמע ברדיו, ומיד יוכל להזמין גם את הרינגטון. בעצם המוזיקה בסלולרי כבר הפכה למדיה בפני עצמה". ליאת טאוב, האחראית על הנושא בחברת התקליטים אן­אם­סי ובעבר מנהלת נושא הרינגטונים ב"סלקום", מחזקת: "יש פה בהחלט שאלה של ביצה ותרנגולת. האם שיר הופך לרינגטון פופולרי כי הוא מושמע הרבה ברדיו, או שההשמעות ההיסטריות שלו ברחוב עוזרות לו גם בתוך המדיות הרגילות? לדעתי זה עובד לשני הכיוונים. חלק גדול מהאמנים כבר מבין את זה. כשעבדתי ב'סלקום' יצא לי לשמוע תלונות מפורשות של מוזיקאים על כך שעוד לא עשינו להם רינגטונים". עד הקצה יחד עם זאת, יש כאלה שעצם הרעיון של הפיכת שיר שלהם לצלצול סלולרי גורם אצלם לרטט בלתי נשלט. יוצר כזה יכול להודיע לאקו"ם על התנגדותו, ובכך לאסור על האגודה להעביר את הזכות לחברות הסלולריות. האמנים הישראלים הבולטים שהטילו וטו כזה הם שלום חנוך, אהוד בנאי, ארקדי דוכין, דנה ברגר, ורד קלפטר ואריאל הורוביץ. "העניין הזה פשוט לא מוצא חן בעיני, אז אסרתי על השימוש", אומר חנוך. "אני לא מוכנה שיהפכו שירים שלי לצליל מגעיל, מטומטם ומעוות", מסבירה קלפטר. "זה כבר לא שיר, אלא משהו קקמייקה. לא כתבתי שיר כדי שיהרסו לי אותו, ועוד בראש חוצות. בזמנו אקו"ם נתנו להוריד את 'עד הקצה' (להיטה של דנה ברגר, שקלפטר הלחינה ­ ש.ל) בלי אישורי. מישהו סיפר לי שהוא שמע את זה מתנגן ברחוב והתפלצתי". אבל זה גם סוג של כבוד, משהו שמעיד על אהבה ופופולריות אמיתית בקרב הקהל. למה למנוע מהאנשים את התענוג? "אם האנשים אוהבים את השיר, שילכו לחנות התקליטים הקרובה ויקנו את התקליט. אבל שלא יהרסו לי אותו". דן בסיס מ"פלאפון", בעצמו מוזיקאי פעיל, מבין את הדברים, אבל מייחס אותם בעיקר לבורות: "זה לא מקרי שרוב האנשים ברשימה הזו הם כבר די מבוגרים. הם עוד בטוחים שהעולם תקוע במונופוניה, ולכן היצירה שלהם תעוות. אם הם היו נחשפים לטכנולוגיות החדשות, שנשמעות הרבה יותר טוב, דעתם היתה משתנה". שי עמית מ"פרטנר", שהגיע מ"הד ארצי", חושב שמדובר בניתוק מסוים מהמציאות ומהקהל: "הסלולר אצל הצעירים הוא היום מרכז העולם, והרינגטון הוא חלק מרכזי בעולם הזה. אם אני נער שחולה על 'לינקין פארק', אני מאוד ארצה שהשיר שלהם יתנגן אצלי. זאת לא זילות האמנות, להפך. מה שהרינגטונים עושים זה לחבר את המוזיקה העדכנית בצורה הכי קרובה ומיידית לצרכנים שלה". ומה אומר יצרן הרינגטונים עצמו? אבנר דורמן, שהוא כאמור מוזיקאי עתיר קבלות, חצוי: "אני בהחלט מבין אמנים שחשים שהצלצול פוגע באמנות שלהם, ובאמת יש רינגטונים שמבזים את המקור. מצד שני, כמוזיקאי אתה חי ומתפרנס מהקהל שלך, ואם אנשים נורא רוצים ששיר שלך יתנגן אצלם, אז תן להם. באופן אישי אני רואה בעבודה הזו משהו מאוד מקצועי, מכובד ומאתגר". איסורים על הורדת רינגטונים הם אינם נחלתם הבלעדית של אמנים ישראלים. יו­2, ברוס ספרינגסטין, להקת אבבא ואפילו הזמרת שאקירה שותפים לאותו וטוממש. שירי הביטלס, אגב, היו אסורים לשימוש עד לפני כמה חדשים ושוחררו לשווקים בבת אחת. העולם הגדול מספק כמובן גם דוגמאות הפוכות. כך למשל חתם הראפר אמינם על הסכם בלעדיות עם חברת סמסונג, שבמסגרתו רק לחברה הזו תהיה זכות שימוש בקטעים מקוריים מתוך שיריו לצורך יצירת רינגטונים. האמינם המקומי, סאבלימינל, לא מבין כלל את האמנים המתנגדים להפיכת שיריהם לצלצולי טלפון. "אני, בשביל לשווק את השירים שלי, מוכן לעשות הכל", הוא מצהיר. "כולל שתפתח את המקרר ותקפוץ לך בובת סאבלימינל קטנה. מה הבעיה פה? זה גם מראה שאתה חם בשוק וגם מכניס לך כסף. מה יותר טוב מזה?". אלוף רינגטונים אחר, עידן רייכל, טוען שהעניין לא מצוי כלל בשליטתו: "ברגע ששיר שלי יוצא החוצה, הוא נחלת הכלל ואפשר לעשות איתו הכל. קטע במסיבת סיום, קריוקי, מה שאתה רוצה. לאסור על השימוש בהם כרינגטונים זה כמו לנסות לעצור שיטפון עם אצבע. חוץ מזה אנשים מורידים את השירים לטלפון כי הם אוהבים אותם, אז שייהנו". איזה צלצול מתנגן אצלך בסלולרי? "פיפ, פיפ, פיפ. הרגיל הזה, שיש במכשיר. אני לגמרי לא מתמצא בעולם הזה של הרינגטונים". לתמלילן מאיר גולדברג, שהמילים שלו כיכבו בשורה ארוכה של להיטים ("ארץ קטנה עם שפם", "אימפריות נופלות לאט", "באושר ובעוני"), אין אפילו מכשיר טלפון נייד. עובדה שלא מונעת ממנו מלהפוך לצרכן רינגטונים פסיבי. "מבחינתי מדובר במכה שלא נכתבה בתורה", הוא אומר, "ואני מקווה שתחלוף מהר מהעולם". הבעיה של גולדברג וחבריו לתמלילנות היא גדולה במיוחד. אקו"ם אמנם מפרישה להם תמלוגים על הורדות של רינגטונים, אך אינה מאפשרת להם להטיל וטו על עצם השימוש, כמו זה שניתן למלחינים. "המשמעות, לפחות היפותטית", הוא אומר, "שאם המלחין לא יתחשב בי, אני יכול רק לקפוץ ולשמוע איך הורסים לי את השיר. אגב, גם 'באושר ובעוני' היה רינגטון היסטרי, אבל שם לפחות שמחתי ששי עמר ראה מזה קצת כסף. ההסדר הנוכחי הוא לא הוגן, כי אמנם הרינגטון משתמש רק בלחן, אבל הפופולריות של השיר נובעת הרבה פעמים מהטקסט. אני אנסה לפעול בתוך אקו"ם כדי לשנות את העיוות הזה". בינתיים העיוותים מתנגנים בתדירות הולכת וגוברת תחת כל אנטנת סלולר רעננה. ואם הספקתם כבר למצות את קדחת הרינגטונים, נשמח להכיר לכם את אחיה הצעיר. "הקריוקי הולך להיות הדבר הבא", אומר שיעמית. "במסגרת הפוליפונים הכנסנו את השירות הזה, ואלפים טובים משתמשים בו בכל חודש". רגע, רגע, אני לא מבין. מה הם עושים, בדיוק, עומדים לבד ליד המכשיר ושרים, "צריך לצלצל פעמיים"? "לא מעט אנשים בחברה הביעו את אותה תמיהה בדיוק. אבל כנראה שמדורת השבט הישראלית הצטמצמה קצת. עומדים שלושה­ארבעה חבר'ה ליד המכשיר, שמצויד בווליום גבוה וסאונד טוב, ושרים. המילים רצות על חצי מהמסך של המכשיר, בחצי השני מוקרן סוג של קליפ, והשמחה רבה. מה שכן, פה אחוז השירים העבריים גדול בהרבה, כי לחבר'ה כנראה יותר קל לקרוא עברית. הנה, ככה אולי נוכל להציל את תעשיית המוזיקה הישראלית". * lahav,ק טבלת הורדות הרינגטונים הרשמית של אקו"ם בשנת 2002 עברי: 1. לכל אחד יש ­ שלומי שבת וליאור נרקיס 2. יאללה לך הביתה מוטי ­ שרית חדד 3. אני חולם על נעמי (בעקבות רמיקס מצליח שנעשה לשיר באותה שנה) 4. יפה שלי ­ אייל גולן 5. דרכנו ­ שרית וינו­אלעד וחני פירסטנברג 6. אין לי אהבה ­ שימי תבורי 7. לחיי האהבה ­ יפעת תעשה ומיקי גבריאלוב 8. רק בישראל ­ מתוך תוכנית הטלוויזיה 9. דוקטור ­ ליאור נרקיס 10. בלבלי אותו ­ קובי פרץ לועזי: 1. 2 boom funk mcs ­ Freestiler. משימה בלתי אפשרית ­ ללו שיפרין 3. בובה פראית ­ נטליה אוריירו 4. חלום מתוק (בגרסה היוונית) 5. Whenever Wherever .6 Blue (של שאקירה, בתקופה שבה עוד התירה את השימוש בשיריה) 7. שיר הקטשופ ­ We Come One .8 lsa ­ פייתלס 9. הפנתר הוורוד ­ הנרי מאנסיני 10. Take On Me ­ א­הא