מלחמה בעולם התחתון אמרו על מיכה אסלן שהוא בעל גוף של אריה ונפש של ציפור. אבל עדויות ממשפטו חשפו כיצד הרג אנשים במו ידיו החסונות. חשבו שהוא זנח את הפשע, אבל שנים לאחר שהשתחרר מהכלא המשיכה המשטרה להתייחס אל אסלן כאל אחד מראשי הפשע בישראל. ביום שישי השיג מתנקש אלמוני באילת את מי שנחשב בשנות השמונים לראש כנופיית הקטמונים. כעבור שלושה ימים נכשל ניסיון לחסל את זאב רוזנשטיין, היעד מספר אחת של משטרת תל- אביב. עמי בן- דוד משרטט את מסלול חייו של הגנגסטר הירושלמי ומסביר מי נגד מי במלחמת העולם שמשתוללת בין ארגוני הפשע בעולם התחתון עמי בן­דוד 03/07/03 לא היתה התרעה ממוקדת לרצח מיכה אסלן בסוף השבוע שעבר באילת, גם לא התרעה כללית. אסלן, שנחשב דמות נשיאותית ממלכתית של עולם הפשע בישראל, שמורת טבע הנמצאת מעל לכל סכסוך מקומי, אדם זהיר עם חוש הישרדות של זאב ערבות בודד, סיים את הפרק המוצלח ביותר של חייו בנסיבות לוטות בערפל, המעסיקות בימים אלה את "חוליית מחקר פשע מאורגן" באגף המודיעין של המשטרה. מלחמת הכנופיות המשתוללת בישראל ומכונה בשם המשטרתי הסטרילי "פשיעה חוצת מחוזות" הוכיחה בשבוע שעבר שאין יותר כללי חסינות. הכל מותר, הכל צפוי, מלחמת הכל בכל. דוחות המודיעין המייחסים לאיציק אברג'ל את היומרה לשלוח זרועות לכל חלקי הארץ צפו את מוקדי ההתנגדות למהלך. הדון התל­אביבי זאב "זאביק" רוזנשטיין לא מיהר להתכופף מול איפריית הפשע של לוד. שרשרת החיסולים ונסיונות החיסול בשנה החולפת נגעה בעיקר בראשי הסינדיקטים ופחות בחיילים. חיסול פליקס "בייזה" אבוטבול, המלך הבלתי מעורער של נתניה, חיסול יעקב אברג'ל, נסיון החיסול של רוזנשטיין באוקטובר אשתקד והשבוע, נסיון החיסול של "המוכתר של חיפה", יעקב קקון, וכן פעולת התגמול הכושלת של קקון על ידי ניסיון לסגור חשבון עם האחים איציק ומשה בר­מוחא. אל כל אלה מצטרף מעצרו של גיאורגי גלשווילי, לטענת המשטרה רוצח שכיר שהגיע מגרוזיה כשברשותו תמונותיהם של איציק ומאיר אברג'ל. להערכת המשטרה לא מדובר ברצף מקרי של אירועים. החוקרים משוכנעים כי מדובר בהחרפה משמעותית של מלחמת הכנופיות ששולטות בעולם הפשע בישראל. בעולם התחתון התותחים רועמים בקצב אש מקסימלי, ועל פי הערכת המודיעין הגיעה שעתה של ירושלים להערות מנחה על מזבח הדם. ביצי הזהב של מקסימוב פרשת הבנק למסחר שהרימה למעשה את המסך מעל ארגוני הפשיעה בישראל חשפה את הזעם שהצטבר בקרב בכירי העולם התחתון בארץ, נגד הקבוצה הירושלמית שראשיה הכריזו על עצמם כאפוטרופוסים של מכרה הזהב ששמו עופר מקסימוב. חשיפת המעילה שמוטטה את הבנק למסחר ועצירת מהלכים כלכליים של תגמול בתי קזינו בהם הפסיד מקסימוב מחוץ לירושלים העלו את סף המתיחות בין קבוצות הפשע לדרגת רתיחה. גם היעדרותו של גבי בן­הרוש, אחיו לדרך של מיכה אסלן שיצא מישראל לאחר מעצרה של אתי אלון, הובילה לניקוז מתחים לעבר הבירה. אסלן, שהתברג בשנים האחרונות לאליטת העסקים והפוליטיקה בישראל (אך כפי שהסתבר נותר מעורב גם בעולם הפשע), סיים את חייו כאחרון העבריינים, שותת דם על רצפת המרכז המסחרי ברובע י"א באילת. ציר חייו של אסלן הנע מילדות בשכונת נחלאות בירושלים, בגרות חינוך בקיבוץ דגניה ב', שירות קרבי בצנחנים, הנהגת כנופיית פשע אימתנית בראשית שנות השמונים, מאסר הממושך ולאחריו פריחה אישית שנגדעה בחמישה כדורי אקדח, הם תסריט משובח למותחן שובר קופות. חוקרי מרחב אילת במחוז הדרומי של המשטרה והיחידה המרכזית של מחוז ירושלים מנסים לפענח מי ביקש לזעזע את עולם הפשע המקומי באמצעות ריסוק אחת מאבני הפינה שלו, עד כה ללא קצה חוט. ראשי עולם הפשע הישראלי, שהגיעו בשורה ארוכה של רכבי מרצדסים וב­מ­וו לחלוק ביום ראשון כבוד אחרון לאסלן בבית ההלוויות שמגר בירושלים, הביטו בגוף הגדול העטוף טלית וחשו חוסר ביטחון יותר מאי פעם. ביום חמישי שעבר הגיע אסלן עם רעייתו שרה למלון הנסיכה באילת לחופשת סופשבוע ולאירוע חתונה של מכרים בעיר. כעת ברור לחוקרים כי אסלן לא הגיע לבד אל עיר הקיט הדרומית. רוצח שכיר, מקצוען וחמוש באקדח, מצויד בהוראות חד משמעיות, עקב אחר העבריין הירושלמי. על פי הערכת המשטרה המעקב אחר אסלן נמשך בימים שקדמו לרצח, כאשר המתנקש ממתין לשעת הכושר. למחרת החתונה, ביום שישי אחר הצהריים, הוזמן אסלן על ידי יצחק (איציק) חוואזי, איש עסקים תושב אילת, אל משרדו ב"מרכז עובדיה", מרכז מסחרי ברחוב גרופית ברובע י"א. על פי הערכת החוקרים, נצפה אסלן על ידי המתנקש יוצא ממלון הנסיכה, אולם הסביבה שהיתה הומת אדם לא התאימה לביצוע ההתנקשות. אסלן נצפה נכנס אל המשרד, כאשר המתנקש התמקם סמוך לדלת על מנת לקדם אותו ביציאה. חוואזי, דמות מוכרתבאילת ובעל עסקים באזור חוף הים, אירח את אסלן במשרדו במשך שעתיים לערך, כאשר במקום נמצאות שתי נשים. כאשר יצאו השניים מהמשרד, ניגש צעיר חבוש כובע מצחייה לעבר אסלן שעמד עם פניו אל הכביש ווידא את מטרת החיסול כאשר קרא לעברו "מיכה, מיכה". כאשר הסתובב אסלן לעבר הצעיר, הוא שלף אקדח וירה מטווח של שלושה מטרים חמישה כדורים לכיוון פלג גופו העליון. אסלן התמוטט על הכביש והחל לאבד דם רב. היורה נמלט בריצה ונעלם בין הבניינים, ככל הנראה לאופנוע מילוט שהמתין לו. עדי ראייה ברחוב סיפרו כי ממשרדו של חוואזי נמלטו בבהלה שתי הנשים, שהותירו אחריהן במקום חומר החשוד כסם מסוג קריסטל. אל המקום הוזעקה ניידת טיפול נמרץ של מד"א. הפרמדיק מצא את אסלן פצוע באורח אנוש ואת חוואזי פצוע קל מקליע בידו. נסיונות החוקרים לאתר את הנשים שנמלטו מהדירה עלו בתוהו. כעבור שעתיים חתמו הרופאים במרכז הרפואי יוספטל על תעודת הפטירה של אסלן שהוכרע מפצעי המוות. כבר בשלבי האירוע הראשונים באילת, כאשר התבררה זהותו של הפצוע, עודכנה צמרת המשטרה בדבר ההתנקשות במי שנחשב ל"יעד מודיעיני ארצי", הרמה הגבוהה ביותר של מדרג האיסוף והמחקר המודיעיני. נסיונות לכידת המתנקש על ידי הקמת מערך מחסומים בכניסה לאילת לא נשאו פרי, וההערכה שהמתנקש, אדם ללא עבר פלילי, נשאר ללון בעיר כשהוא נטמע בין המון הנופשים. הבשורה שהגיעה אל הבירה הותירה בתדהמה את חוג מכריו הרחב של אסלן שנע בין ראשי עולם הספורט, הקהילה העסקית פוליטית, והעבריינית. האיש ששרד את שדות הקטל של מלחמת הכנופיות העקובה מדם של ירושלים בשנות השמונים חוסל בעידן המנוחה והנחלה. קץ הברית ההיסטורית לקראת שחרורו של העבריין איציק אברג'ל מהכלא בשלהי 99' גובשה במשטרה הערכה לפיה האסיר שמוגדר ברמת המסוכנות הגבוהה ביותר יבקש לממש את העוצמה שצבר בעת ריצוי מאסר העולם. אברג'ל, בן 34, הפך להערכת אגף המודיעין לאימפריית פשע, כשתחום השפעתו חורג הרבה מעבר לעיר הולדתו לוד. בני הברית המובהקים של אברג'ל הם אנשי הקבוצה הירושלמית שהסתבכו בפרשת המעילה בבנק למסחר ובני משפחת אלפרון. אברג'ל נצפה מספר פעמים בירושלים בשמחות ובמפגשים שתועדו בתיקי המודיעין של משטרת המחוז. על פי הערכות המודיעין הוא שאף להתפשט צפונה מבחינת השפעה על שוק ההימורים וההלוואות, והתחנה הראשונה היתה נתניה, מעוז כוחו של פליקס ("בייזה") אבוטבול, בן בריתו של זאב רוזנשטיין. אבוטבול חוסל בפתח בית הקזינו שבבעלותו בפראג על ידי חוליית מתנקשים ישראלית המורכבת בחלקה מעבריינים נמלטים המוכרים למשטרה. על פי ההערכת החוקרים, התחנה הבאה של הלודאים היתה תל­אביב, מכרה הזהב של עולם ההימורים הישראלי. באוקטובר 2002 צוות מחסלים שנשלח לחסל את רוזנשטיין נתקל בחוליות העיקוב הסמוי של ימ"ר תל­אביב שליוו את היעד המודיעיני המחוזי. שבעת המתנקשים נעצרו ולמשטרה התברר מעל כל ספק שאנשיו של אברג'ל עומדים מאחורי הניסיון שכשל. רוזנשטיין ידוע כמי ששותק באולמות המשפט וגם נגד מבקשי רעתו אינו מדבר עם המשטרה. כאשר הבינו במשטרה כי יחסי רוזנשטיין­אברג'ל הגיעו לנקודת רתיחה לקראת פקודת האש, הוחלט להרחיק את אברג'ל, הנחשב אסיר ברישיון, משטח מדינת ישראל, תוך איום בהפעלת השליש שלו לריצוי בכלא. בלית ברירה הסכים אברג'ל לגלות מהארץ. גיאורגי גלשווילי, המתנקש הגרוזיני שנעצר כשבאמתחתו תמונתו של אברג'ל, היה אמור להערכת בלשי הימ"ר במחוז מרכז להניח תשתית לחיסולו של אברג'ל מיד עם שובו ארצה. בינתיים מתקשים בימ"ר ירושלים להבין את מלוא התמונה שהביאה לחיסולו של אסלן באילת, ולנסיון החיסול של רוזנשטיין בתל­אביב בראשית השבוע. החוקרים לא פוסלים שני כיוונים עיקריים בחקירת רצח אסלן. לפי גרסה אחת מדובר בסגירת חשבון של אנשי רוזנשטיין נגד כנופיית אברג'ל על גבם של עברייני הקבוצה הירושלמית. אפשרות נוספת מבשרת את קצה של הברית בין משפחת אברג'ל לירושלמים, שבאה לידי ביטוי בחיסול דמות בקנה המידה של אסלן. נפש של ציפור מיכאל לוי "אסלן", בן 47, בנם של יהודה ואסתר, גדל בשכונת נחלאות ברחוב בצלאל פינת נסים בכר למשפחה בת שני אחים ושתי אחיות. השם "אסלן" ("אריה" בטורקית) הודבק לאבא יהודה, איש חסון וגבוה, עטור שפם גדול, והכינוי דחק את שם המשפחה המקורי, לוי. "הוא היה ילד שקט, לא בעייתי ולא אלים, כשהיה צעיר עברה המשפחה להתגורר ברוממה ברחוב ראש­פינה", סיפר חבר ילדות של אסלן. חבר ילדות אחר של אסלן, האמרגן ישראל בונדק, נזכר: "גרנו באותה כניסה ברחוב ראש­פינה ברוממה, ילדות רגילה של משחקים בחמש אבנים, הוא היה חזק, גוף של אריה ונפש של ציפור". בגיל 16 נשלח אסלן כילד חוץ לקיבוץ דגניה ב' ושירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הצנחנים. לאחר שחרורו עבד עם אביו בעסקי המצבות בהר המנוחות. דריסת הרגל הראשונה של אסלן בעולם הפשע החלה בגיל מאוחר יחסית. מספר מכר של אסלן: "פתאום, כמה שנים אחרי שהשתחרר מהצבא, הוא התחיל להסתובב עם ציון דהאן והתוודע לעולם שהיה חדש לו. אחרי שעזר כהן נרצח ב­80' הוא התחיל לצאת עם גרושתו שרה, שהפכה להיות אשתו והכיר את מי שהפך לאחיו לדרך, גבי בן­הרוש". שיכוני הרכבת של הקטמונים בשנות השבעים, עשרות אלפי תושבים שנדחסו לתא שטח מצומצם ובו משפחות ברוכות ילדים בדירות של 70 מטר רבוע, היוו מדגרה לזרעי הפורענות שבאו לידי ביטוי בכנופיית הפשע האלימה בתולדות מדינת ישראל. כניסת ההירואין והקוקאין לשוק הסמים המקומי הזניקה את מתח הרווחים לערכים חסרי תקדים. ועם הכסף בא התיאבון. העבריינים הירושלמים נחלקו לשתי קבוצות שהחלו להקיז ביניהן דם. כנופיית קרית יובל בראשות ציון דהאן ויעקב אפנג'ר, וכנופיית הקטמונים שנודעה מאוחר יותר כ"כנופיה מספר אחת", בראשות גבי בן­הרוש ומיכה אסלן. הראשונים שנאלצו לשלם את מחיר ההתבססות של הכנופיה היו דווקא עבריינים תושבי הקטמונים שהתנגדו לסדר החדש שניסו להכתיב בן­הרוש ואסלן. נסים זגורי, חברו של ציון דהאן, היה הקורבן הראשון של הכנופיה. ב­15 ביולי 79' הוא נורה למוות סמוך לביתו ברחוב יצחק שדה. הרצח פתח סדרת חיסולים בירושלים שבאה לידי ביטוי בירי מן המארב, מטעני חבלה מתחת לכלי רכב, רימוני רסס מתעופפים וגם חניקה למוות בידיים חשופות. זמן קצר לאחר רצח זגורי שלא פוענח עד היום, הושלך רימון לעבר בן­הרוש ומיכה בלולו שעה שעמדו ברחוב סן מרטין סמוך לבית הוריו של בן­הרוש. בלולו נפצע במפשעתו מהרסיסים, המשטרה לא איתרה את זורק הרימון, אנשי הכנופיה הצליחו קצת יותר בחקירה הפנימית שניהלו. שמעון סבאח, חייל משוחרר בן 22 שסיים שירות סדיר בחיל הים, נחשב חברו של זגורי. במאמר שפרסם בן­הרוש בספר "ההחלטה לרצוח" של יוסי יסעור, תחת הפסבדון "דוד עמר", הוא כתב על הנקמה בסבאח, תוך שהוא הופך את אירוע הרימון לאירוע ירי. "יום שישי אחד הוא ארב לי ליד בית הורי. כשיצאתי מהבית הוא ירה עלינו כמה צרורת מעוזי מגג הבית שממול, נפגעתי מחמישה כדורים והחבר שהיה איתי נפגע באיבר המין... היה ברור שאני צריך לפגוע בו לפחות כמו במידה שאני חטפתי, גזר הדין שהקבוצה שלי נתנה לו היה מוות". סבאח ירד לאילת לאחר אירוע הרימון, ואנשי הכנופיה של אסלן ובן­הרוש ביימו סולחה על מנת "להרדים" אותו. סבאח תועל לפגישה עם בן­הרוש ועם חבר נוסף בכנופיה, יעקב שטרית (שהפך בהמשך לעד מדינה), והובל לאזור יער ירושלים, שם לאחר מאבק קצר נחנק למוות על ידי בן­הרוש והושלך לבאר מים. הקורבן הבא של הכנופיה היה דוד "דאוד" חיו, שקרא תיגר על מנהיגותם של אסלן ובן­הרוש. חברי הכנופיה שהכינו תוכנית מבצע מפורטת בתחילת 80' לשוד הכנסייה של הפטריארכיה הארמנית בעיר העתיקה הופתעו לגלות כי חיו וחברו מוסא עליאן, תושב בית צפפא, הקדימו אותם ויצאו עם שלל של מיליוני שקלים מהמקום. על אירוע זה כתב בן­הרוש: "לפי מערכת החוקים בעולם הפשע, הוא (חיו) היה צריך לתת לנו את חלקנו, אף כי לא השתתפנו, ואף לפצות אותנו, זאת במידה שנסכים לסלוח לו על הבגידה". חיו, חברם האישי של זגורי שנרצח וסבאח שנעלם, העדיף לשמור על השלל ושלח מסר חד משמעי: רימון יד שהתפוצץ מתחת לרכבו של בן­הרוש גרם לפציעתם של שניים מכנופיית הקטמונים, אורי "ג'מולוב" דוגה ומכלוף מרילי וכן שתי בחורות שישבו איתם ברכב. חיו נחטף על ידי בן­הרוש ואסלן שביימו נסיעה לביקור דוגה הפצוע בבית החולים, ונחקר ממושכות על ידי השניים סמוך לסטף בהרי ירושלים בנוגע למקום השלל של שוד הפטריארכיה ומלכוד רכבו של בן­הרוש. חיו הובל לחולות אשדוד ובעת שהסתתרו חוטפיו משומר שהיה באתר סמוך, חנקו למוות את חיו והטמינו את גופתו בחול. בן­הרוש כתב: "סתמתי לו את הפה בכף היד ו'מרקו' (מיכה אסלן) השכיב אותו על הרצפה וישב עליו, הוא השתולל קצת, הצליח להשתחרר ממני ופלט צעקה, היינו כ­50 מטר מהשומר. מרקו שם לו יד על הפה ואני חנקתי אותו במשך עשר דקות, לא היה ברור לי שאני הורג אותו, אבל גם לא היה אכפת לי באותו רגע שהוא ימות". מנפוח לא ימות מהר עבריין בכיר נוסף שסירב לקבל את חוקי המשחק החדשים של שתי הכנופיות היריבות ושילם על כך בחייו היה אליהו (אלי) אמסלם, שכונה אמסי הקטן. ציון דהאן, שכונה "מנפוח" בשל ממדיו וחוצפתו, נחשב לאויב מר של חבריו מהעבר אסלן ובן­הרוש. דהאן, מהקשוחים בעברייני ירושלים שמת בתאונת דרכים לפני כשנה, סירב לקבל את תכתיבי כנופיית הקטמונים. הוא התעמת עם אמסי הקטן שהתבטא לגביו: "הוא (דהאן ­ ע.ב.ד) לא ימות מהר, אני אתן לו לסבול הרבה ולאט". אמסי, שלא השכיל להתעדכן כי הדור החדש שצמח הוא דור של מעשים ולא איומים, נורה בינואר 82' מן המארב סמוך לביתו ברחוב בר יוחאי בקטמונים, בצרור ארוך של רובה גליל. נגד דהאן, שקרא לבנו הבכור נסים על שמו של נסים זגורי שנרצח, נשלף הנשק הסודי של הכנופיה בדמותו של העבריין חמום המוח אבנר קול, שהפך ל"מדביר" של הכנופיה. קול ארב לדהאן באוקטובר 82' אחר חצות וירה לעבר מכוניתו של דהאן מספר כדורים שהחטיאו אותו אך פגעו באשתו ההרה, זמרת הג'ז הצרפתייה שנטל סיטרוק, בתו של ציר בבית הנבחרים הצרפתי. סיטרוק מתה על שולחן הניתוחים בהדסה עין כרם, וקול שוגר למשימות חיסול נוספות. אורי ביאזי, קבלן מצבות מגבעת שאול, נורה סמוך לביתו בגילה, יהודה כהן נורה כאשר ישב במכוניתו, אבנר ששון מהקסטל נרצח ביריות, יעקב אפנג'ר נחלץ מרכב ממלוכד בעור שיניו. חברי הכנופיה הספיקו לשדוד את מפעל התכשיטים "נאמן" בתלפיות ואת חנות התכשיטים של מרדכי יעקובוביץ' ברחוב המלך דוד, שנורה על ידי קול במהלך השוד וזעק לעברו: "אלה כדורים אמיתיים". משטרת ירושלים היתה חסרת אונים נוכח שורת הקברים ההולכת ומתארכת. הניסיון להשיג ראיות נגד חברי הכנופיה עלה בתוהו. מבצע כלל ארצי של המשטרה נגד סוחרי סמים, שכונה "עין פקוחה" בניצוחו של השוטר הסמוי יוחנן באנון, הוביל למאסרו של בן­הרוש ב­82'. אסלן נותר לבדו בחוץ לשמור על האינטרסים. החוקרים הגיעו למסקנה שרק סוס טרויאני שיוחדר לכנופיה יביא לחיסולה. צוות החקירה המיוחד איתר את החוליה החלשה בדמותו של יעקב שטרית, שנודע בחיבתו לאבקה הלבנה. שטרית נתפס על ידי המשטרה בביתו בקסטל, כאשר באחוריו זרג שהכיל קרוב לעשרה גרם הרואין. החוקרים הבינו את גודל המציאה וחתמו מיד חוזה עם שטרית שהפך לסוכן סמוי. שטרית נשלח כאשר על גופו מכשיר הקלטה לגיבוש הראיות נגד חבריו. באחת ההקלטות הנדירות שוחח שטרית עם אסלן בנוגע לסכסוך שפרץ בין אורי דוגה לבן­הרוש, שישב בכלא על עבירות סמים, על רקע חשד למעילה בסחר החשיש של הכנופיה: אסלן: "אבל מה, הוא (דוגה) לא חבר שלי יותר, לא כלום, הוא בפינה שלו. ברגע שילכלך את הפה, יזיז תזוזה לא נכונה אני פוגע בו בצ'יק". שטרית: "גם איתי אותו דבר מיכה". אסלן: "אין". שטרית: "אותו דבר". אסלן: "תראה, אני מכבד אותו, זה שהיה חבר שלי, שילך לפינה שלו". שטרית: "תאמין לי". מיכה: "האוסול, אנשים אחרים אומרים לי, זה מגיע לו כדור בראש וממני במיוחד. אמרתי להם: 'לא, זה היה חבר שלי פעם'". שטרית: "זה שהוא נכנס לבית סוהר אני חשפתי אותו כמו כלב מתחנן: זה אני נופל, אין מי שיסתכל עלי, תבוא רגע. באתי לביקור. אז היה לו ריב עם גבי, מאז לא הלכתי ולא באתי, לא יודע מה איתו, מה לא איתו, גבי דלוק עליו, תגיד אם אני לא אהרוג אותו אני אשבור לו את הראש". אסלן: "האוסול, הוא חייב לגבי כסף, מה זה פה...". שטרית: "לא רק כסף". אסלן: "מה עלינו יעשה חאווה גם כן". אסלן לא חשד בשטרית אף לא לרגע, הדבר האחרון שחשב הוא ששטרית, בשר מבשרה שלכנופיה מספר אחת, ימכור את חבריו בנזיד עדשים. חשיפתם של ארבעה שלדים בהרי ירושלים בינואר 84' עוררה את החשד שבקרב הכנופיה פועלת חפרפרת. אבנר קול לא המתין ויצא לכיוון ביתו של שטרית בקסטל, שם ירה בו בצווארו ונמלט. במשטרה הבינו כי שטרית "נשרף" ומאות שוטרים יצאו לגל המעצרים של חברי הכנופיה. קול אותר בביתו בקטמונים, שם התבצר עם רובה אם­16 עד ששוכנע להסגיר את עצמו. אסלן נעצר במרכז העיר לאחר שיצא מ"קלוב" קלפים בדרכו לדיסקוטק. "הייתי אחרי משחק קלפים, באתי לרדת לדיסקוטק, פתאום באו עלי כמו קומנדו. אני מואשם בהאשמות חמורות שאחרים ביצעו אותן", אמר אסלן בהארכת מעצרו הראשונה. בטרם הבין כי חברו שטרית "פתח עליו", הטיח בחוקרים: "אתם פשוט מנסים לסגור עלי תיקים, מה שלא פענחתם אתם מדביקים עלי". חוקר המשטרה ציין בדיון כי "מדובר בכנופיה מגובשת שעבדה בשקט ונמנעה לקבל לשורותיה חברים חדשים, מה שמאפיין אותם זו האכזריות בביצוע". לאחר כמעט שנתיים של דיונים בבית המשפט, נחתמה עסקת טיעון בין אסלן ובן­הרוש לבין הפרקליטות. בן­הרוש נידון ל­18 שנות מאסר ואסלן ל­14 שנה. במסגרת עסקת הטיעון הסכימו השניים להצביע על מקום קבורתו של חיו, ובכך להתיר את בת­חן, אשתו, מעגינותה ולאפשר לבני משפחתו קבר להשתטח עליו. השניים הודו בהריגת חיו, בן­הרוש הודה בהריגת שמעון סבאח. אסלן הודה בנוסף בקשירת קשר לרצח, סחר בסמים והפריצה למפעל "נאמן". ניהל את כלא רמלה חיסולו של אסלן הפתיע את עורכי הדין שייצגו אותו לאורך השנים כמו גם את חוקרי המשטרה שהתמודדו מולו. ניצב בדימוס אבי כהן שעמד בראש צוות החקירה נגד כנופיה מספר אחת מספר: "קראתי באינטרנט ונכנסתי פעם נוספת כדי לוודא שמדובר במיכה. ההתרשמות שלי היתה שהוא בנה מעמד חברתי לגיטימי ונכנס לתחום העסקים הכשרים, הגלויים. הבנתי שהוא מצוי עדיין בתחום ההימורים, אבל בעיקרון כשפגשתי אותו בשנים האחרונות באירועים בירושלים הבנתי שהוא עוסק בנדל"ן. מאז ימי הכנופיות עברו 25 שנה, אבל כבר אז אפשר היה לזהות את ההבדלים. הוא היה שונה ממה שמקובל בעולם הפשע, לא מסומם, לא אלים, לא בוטה. בן אדם ענייני, תמיד לבוש בקפידה. הוא לא ציפה שיעשו לו הנחות, במהלך החקירה הוא היה השקט ביותר, שונה מאוד מציון דהאן או גבי בן­הרוש". לדברי כהן בחקירותיו נהג אסלן לומר, "אני אחליט מתי לענות על השאלות". עו"ד זלמן סגל מספר על היכרותו עם אסלן מהימים שבהם עסק במשפט החוזר של סלומון אבו: "ישבתי ביחד עם עו"ד אברהם ברדוגו, פתאום הוא התקרב והכרנו, הוא היה מסוג האנשים שאם הוא לא היה עבריין, הוא היה ראש ממשלה. הוא שמע פעם שאנינוסע לפריז וביקש שאני אסע לכלא "פרן", 500 קילומטר מפריז, בשביל לבקר חבר שלו שישב שם בשם מאיר כהן. נסעתי לשם כבקשתו וכשחזרתי הוא לא הפסיק להודות לי, כי כבר עצרו אותו". סגל הבין לאחר שנים כי בכל פעם שהשאיל בסופי שבוע את מכונית הוולוו שלו לאסלן, שימשה המכונית רכב מילוט שהופיע ברשימת הרכבים הבדוקאיים של המשטרה". גם עו"ד אברהם ברדוגו זוכר צמד עבריינים חריג. "בין מיכה לגבי היה אמון מוחלט, חברות עמוקה. הם הצליחו בשני העולמות, גם בפשע וגם כאנשי עסקים לגיטימים. מעולם לא היתה ביניהם תחרות, בפרשת דאוד חיו הם התחברו והישיבה ביחד בכלא חיברה ביניהם אף יותר. כשהם היו צריכים לעבור כלא היתה מגיעה משאית של הובלות". בכלא רמלה, שם ריצו את עונשם, הקימו בן­הרוש ואסלן סוויטה מלכותית, והפכו למעשה למנהלי הכלא בפועל. ועדת אדן של משרד המשטרה מצאה כי השניים זכו לתנאים מפליגים, כאשר נסיונות רבים להפריד ביניהם לתאים נפרדים בכלא שאטה עלו בתוהו. השניים, שכונו "האסירון העליון", הודיעו כי כל ניסיון להפריד ביניהם "לא יעבור בשקט". גונדר משנה בדימוס גד הררי, שהיה מפקד כלא רמלה, משחזר: "כשבאתי לנהל את הכלא מצאתי שמיכה אסלן הוא מנהל הכלא, אותו למעשה החלפתי בתפקיד. על פיו יישק דבר. היה מגיע אסיר חדש לכלא ומיכה היה קובע לאיזה אגף הוא ילך, איזה תנאים יהיו לו, פשוט כולם אהבו אותו שם. הוא בהחלט לא היה מוגדר אדם רע, הוא עזר לנרקומנים בכלא ולאנשים שלא היה להם גרוש על הנשמה, לא מדובר בקרימינל רגיל". לדברי הררי, "מדובר באיש עם כושר ניהול מעולה, אם הוא היה גדל בסביבה אחרת הוא היה מח"ט, מנהיג אמיתי, האסירים כיבדו אותו ולא בשל הכוח שלו. הוא יצר לעצמו את הכבוד לא דרך כוחנות ושרירים. העבריינים זיהו אותם כאמצעי לשפר את תנאי הכליאה שלהם, בניגוד לעבריינים אחרים שנכנסו איתי למלחמה על איבוד כבודם בכלא, גבי ומיכה נתנו כבוד ופינו את עצמם כמלכי הכלא כדי שאני אהיה המנהל. "כשנכנסתי בפעם הראשונה לתא שלהם לא האמנתי, הקירות והתקרה היו מצופים נטיפי גבס, טלוויזיה, וידאו, מקרר, אף אסיר לא היה חולם על תנאים כאלה. כשהם עברו לכלא אחר היה צריך להביא משאית הובלות". עו"ד ראובן בר­חיים ניהל מאבק מתמשך ברשויות החוק על מנת לשחרר את אסלן בתום שני שליש מאסר. דוחות המודיעין קבעו כי אסלן הפך לסמכות על בבית הכלא והוא שולט על עולם הפשע מתוך החומות. בדיוני הוועדה טען בר­חיים ש"השארתו של אסלן חמש שנים נוספות בכלא תוביל אסירים למסקנה שלא משתלם להתנהג יפה במאסר". במאי 94' החליטה ועדת השחרורים של השב"ס לשחרר את השניים כאסירים ברישיון, על אף דוח מודיעין שהציג את בן­הרוש ואסלן כבעלי מקום של כבוד ברשימת 20 האסירים המסוכנים בישראל. אסלן התמקד בעסקי חברת הדלק שהקים, "אנרגיה 2000", לאספקת סולר מוזל ועסק גם במתן הלוואות. את מעמדו הרם בעולם התחתון הרחיב גם לסקטור העסקי, כשהוא משמש כבורר בסכסוכים עסקיים גם בתחומים שאינם קשורים לעולם הפשע, אלא בין קבלנים ובעלי קבוצות ספורט בירושלים. אסלן החזיק בבעלותו את כרטיס השחקן של עידן טל עוד מתקופת כיכובו בהפועל ירושלים, וקשריו עם האחים לוזון אפשרו את העברתו של טל לפתח­תקוה. מישל דיין, מאמן קבוצת הכדורגל של הפועל ירושלים, שימש גם כמנהל בפועל של עסקי "אנרגיה 2000" במסגרת הידידות עם אסלן. בבחירות האחרונות לראשות סניף הליכוד בירושלים תמך אסלן במוצהר במועמד יגאל עמדי. "הוא המליץ עלי בחום ותמך בי בפומבי", מאשר עמדי. "אנחנו ידידים קרובים שמכירים הרבה שנים". הקבוצה הירושלמית תנקום סקירת אלפי המלווים שהגיעו ביום ראשון לבית הלוויות שמגר בירושלים, ללוות את אסלן למנוחת עולמים, מהווה חתך ביוגרפי של הנפטר. בשטח בית ההלוויות העלוב בלב שכונת רוממה, השכונה בה בילה אסלן את ילדותו, נקבצו זקני העדה האורפלית בעיר ובני משפחת לוי­אסלן הענפה. לצדם עמדו האחים יעקב ומוסא אלפרון מאובטחים היטב, נציגי הקבוצה הירושלמית, סם מלכה, חיים שטרית ומשה מהגר. עורכי דין פליליים לצד לקוחות בעבר ובהווה. ראשי קבוצת הפועל ירושלים ויקטור ויעקב יונה, המאמן ושותפו לעסקים מישל דיין, ושחקן העבר ציון אוחנה, אחיו של אלי. שרה הרעיה התקשתה לעמוד בהלוויה, התעלפה מספר פעמים וזעקה: "מיכה, קח אותי איתך". חיים אסלן, רחב הכתפיים ועטור הזקן שהעיד בעבר כי חיסל חמור בנגיחה, אחת הדמויות הציוריות של שוק מחנה יהודה ודודו של מיכה, אחז במעדר וגרף עפר אל תוך הקבר הטרי. אסלן נקבר בחלקת המשפחה, הנמצאת מאחורי עסקי המצבות שאף הם בבעלות משפחת אסלן. מי שבלט בהיעדרו היה גבי בן­הרוש. עוד בטרם נחשפה פרשת הבנק למסחר, יצא בן­הרוש לחו"ל. מאז לא שב. דוד בן­הרוש, אביו של גבי, זעק בקול גדול את פסוקי התפילה סמוךלגופתו של אסלן, וניהל למעשה את טקס ההלוויה כאילו מדובר בבנו. טקס הקבורה הסתיים ללא הספדים. אבל גם מבלי שייאמר הדבר, לאף אחד מהנוכחים לא היה ספק כי בעבור חייו של מיכה תבוא נקמה. amib@maariv.co.il