הישראלים של צ'רלי חבר הקונגרס האמריקני לשעבר צ'רלי וילסון מטקסס היה האיש שדחף למעורבות אמריקנית פעילה בסיוע ללוחמי המוג'הידין באפגניסטן נגד הכובשים הסובייטים יואב פרומר 04/07/03 בשעות הבוקר הקפואות של 15 בפברואר 1989, חצה איש הצבא הסובייטי האחרון, הגנרל בוריס גרומוב את "גשר הידידות" המפריד בין אפגניסטאן לבין ברית המועצות, ושב למולדתו לאחר עשור של לחימה חסרת רחמים. צבאה האדיר של המעצמה האדומה הגוססת נחל תבוסה היסטורית לאספסוף של שבטים מוסלמים שנותרו בימי הביניים. באותו רגע שוגר מסר של מלה אחת מתחנת הסי­איי­איי בפקיסטאן למפקדה הראשית בלנגלי שבמדינת וירג'יניה ­ "ניצחנו".במקום אחר בארצות הברית עמד חבר הקונגרס מטקסס, צ'ארלי וילסון, על מרפסת ביתו, שלף בקבוק שמפניה ששמר לאירוע זה, והרים כוסית מול דמותו של הגנרל הרוסי המובס על מרקע הטלוויזיה: "זה בשבילך, בן כלבה".רצף האירועים שקדם להודעת הניצחון עולה על עלילותיו של ג'יימס בונד. בעלילה הזו יש קרבות, מאבקים, שבטים נידחים, נשים חטובות, עסקות חשאיות ומעשי גבורה. מרבית העלילות היו חבויות מעין ההיסטוריה, עד שנחשפו לפני שבועות אחדים, כאשר התפרסם בארצות הברית ספרו של העיתונאי האמריקני, ג'ורג' קריל, "מלחמתו של צ'רלי וילסון".הספר מציג את חלקו המרכזי של וילסון, שנודע קודם לכן בעיקר בעלילות האהבים שלו עם צעירות חטובות, בסיוע האמריקני הנרחב לאנשי המוג'הידין, שניצחו את הסובייטים. אבל בין גיבורי הפרשה שבים ועולים גם שמותיהם של כמה וכמה ישראלים, בהם נציגי גופים ממלכתיים, שנטלו חלק ישיר או עקיף "במבצע הסודי הגדול ביותר בכל הזמנים", כפי שמכונה בספר משימת חימוש המוג'הידין האסלאמי.גיבור הספר צ'רלי וילסון, בן 70, נולד וגדל בעיירה כפרית קטנה במזרח טקסס, בליבה של "חגורת התנ"ך" הנוצרית האדוקה שבדרום ארצות הברית. הוא שירת כקצין בצי האמריקני, ואחר כך נכנס לפוליטיקה, וכיהן יותר משני עשורים כחבר קונגרס מטעם המפלגה הדמוקרטית.וילסון היה איש קונגרס ליברלי מחבל ארץ שמרני, אך מה שהעניק לו את מירב פרסומו היה אורח חייו. בבירה האמריקנית כונה "צ'רלי ההולל", שהקפיד להגיע לכל מסיבה בלווית צעירות שופעות אברים, כולל נערות פלייבוי, ופעם נתפס בתוככי ג'קוזי בלאס וגאס עם חבורה של נערות קברט מקומיות. היה מי שהצמיד לו את הכינוי "קוקאין צ'רלי", לאחר שהועלו נגדו חשדות, שלא הוכחו, על שימוש בסמים."וילסון הוא בלתי מאולף, כמו חיה", אמרה עליו פעם כתבת הטלוויזיה, דיאן סוייר, אך צ'רלי חוזר ואומר כי מעולם לא חש חרטה על אורח חייו. "מה אני, כלב מסורס? אני כאן כדי ליהנות מכל רגע בחיים", נהג לומר כשנשאל תכופות על הרפתקאותיו המיניות. סיור בסברה ושתילה וילסון נבחר לקונגרס לראשונה ב­1973, וכבר מראשית דרכו עמד בראש רשימת ידידי ישראל. "במבט ראשון, תמיכתו נראיתה קצת תמוהה", כתב קריל, "שכן מה הקשר בין טקסני נוצרי הנתמך בעשרות בודדות של יהודים ממחוזו, לבין ישראל?" ואולם, מי שהכיר את עברו של וילסון הבין גם את משיכתו המסתורית למאבק הישראלי. הפינה החמה בליבו של וילסון לישראל ולמטרותיה, נוצרה כבר בילדותו. "כל שנות ילדותי, אמי לימדה אותי לעמוד לזכותם של החלשים, ולהיות בעד האנדרדוג", הוא סיפר, וישראל תמיד היתה בצד המותקף.לצד התנ"ך חייבת ישראל את סיועו של וילסון גם ל"אקסודוס", ספרו של ליאון יוריס שנפטר לאחרונה, שהיה מסמך ההסברה המוצלח ביותר שנכתב אי פעם על ישראל. וילסון קרא אותו לפני שנבחר לקונגרס. "זה היה הסיפור על האנדרדוג האולטימטיבי", סיפר קריל, "ומאותו הרגע, ישראל היתה לאהבתו האמיתית".כשפרצה מלחמת יום כיפור דאג וילסון לקבל עדכונים שוטפים על המתרחש בגזרות הלחימה. "הוא היה מתקשר לשגרירות הישראלית ומבקש שיחברו אותו לכל אדם בישראל שיוכל להסביר לו על הנעשה", שיחזר קריל. לאחר מספר ימים אף הגיע וילסון לביקורו הראשון בארץ על מנת להפגין תמיכה, ויצא מיד לסיני. וילסון הפך ליקיר לבם של יהודי ארצות הברית, והשדולה רבת העוצמה למען ישראל ניצבה לצידו מדי שנתיים, כאשר רץ מחדש לקונגרס. גם בישראל זכה וילסון להרבה כבוד ואהדה, ולדברי אברהם גילת, כיום יושב ראש "סולתם", ומי שבעבר הכירו היטב, "וילסון היה מכל הבחינות, לידיד אמת של ישראל בכל לבו".מלחמת לבנון סדקה במשהו את תמיכתו הנלהבת בישראל. הוא הגיע לכאן כאוהד נאמן באוקטובר 1982, כדי להביע תמיכה במבצע שלום הגליל. "ישראל עשתה את אשר היה צריך לעשות כנגד המחבלים", אמר.אך מרגע שדרך במחנות הפליטים סברה ושתילה בביירות, השתנה יחסו. "הישראלים היו צריכים להיות עיוורים בשביל לפספס את מה שהתרחש", סיפר מאוחר יותר. "מעולם לא התגברתי על אותו היום", הוסיף. "זה דבר נורא לאבד את אהבתך הראשונה". כלפי חוץ יחסו של וילסון לישראל לא השתנה, אבל הוא מצא אהבה חדשה: המוג'הידין האפגני. חששות בלנגלי כשפלש הצבא הסובייטי לאפגניסטאן בחג המולד של 1979, ראה זאת וילסון לא רק כקרב מכריע של המלחמה הקרה, אלה כהזדמנות להעניש את הרוסים על כך שבוויטנאם הם חימשו וסייעו לצבא הצפון במלחמתו נגד האמריקנים. וושינגטון של הנשיא קרטר לא רצתה כל מעורבות בסכסוך, אבל אנשי סוכנות הביון מצאו בוילסון שותף נאמן לתוכניות הסיוע שלהם.בשנים הראשונות של המלחמה, היתה התמיכה האמריקנית על אש קטנה. הסי­איי­איי, קיבל תקציב דל למטרה זו והצליח לחמשם באמצעים מיושנים ופשוטים. ב­1982 החל וילסון להעמיק את מעורבותו. לאחר מספר פגישות עם כמה ממפקדי המוג'הידין, שהתקיימו בארצות הברית, ובעיקר לאחר פגישה אישית עם הרפתקן בריטי אשר תיעד את עוז רוחם של האפגנים, נישבה וילסון בקסמו של המאבק והחליט לקחת את "האנדרדוג האפגני" תחת חסותו. בסיועם של קומץ חתרנים בסי­איי­איי שלימים נודעו כ­"12 הנועזים", בראשם עמד קצין מנודה ומרדן, החל וילסון לשבור את כל החוקים, ולדבריו, "לעשות את מה שהייתי צריך לעשות", בשביל לשנות את כיוונה של המלחמה באפגניסטאן. השלב הראשון והחשוב בתכניתו של וילסון היה לחמש את לוחמי ההתנגדות בא מצעים חדישים שיאפשרו להם להתמודד עם עליונותם הטכנולוגית של הסובייטים. התחנה הראשונה במסע הרכש של וילסון היתה למרבה ההפתעה ­ ישראל. במרס 1983 הגיע וילסון לארץ בחברתה של ידידתו התורנית ­ הפעם היתה זו רקדנית בטן נוצרייה מטקסס ­ כאשר במוחו מתבשל זה זמן רב הרעיון, "לגייס את הישראלים לג'יהאד האפגני".בלוויית חברו הישראלי הוותיק, איש העסקים צבי רפיח, שכיהן קודם לכן כציר לענייני קונגרס בשגרירות בוושינגטון, הגיע וילסון למשרדי התעשייה הצבאית בתל אביב עם הצעה מאתגרת לידידיו: "תבנו לי משהו שיוכל להפיל את מסוקי התקיפה האימתניים מדגם 'היינד' של הסובייטים". רפיח סירב בשבוע שעבר להגיב על אזכורו בספר, אך גורמים בכירים דאז בתעשייה הצבאית אכן אישרו את הדברים."היה לוילסון איזה שיגעון בדבר הפלת המסוקים", סיפר אחד מבכירי העבר, "והוא רצה שנבנה לו תותח נגד מטוסים שנישא על גבי חמורים". הידידים הישראלים נענו במהרה ותוך ימים אף סיימו לשרטט את הנשק העתידי. הם אפילו נתנו לו שם: "סוס הצ'רלי".בניגוד לחששות מוקדמים בלנגלי, ללוחמי המוג'הידין לא היתה כל בעיה להשתמש בנשק "כחול לבן". גולבודין חקמא טייר, מנהיג אחד הפלגים הקיצוניים ביותר ­ וכיום המבוקש מספר שלוש של האמריקנים באפגניסטאן אמר על כך: "אם אין לנו בעיה לקחת נשק מסובייטים, לא צריכה להיות לנו כל בעיה לקחת גם מישראלים. הרי לאללה ישנם דרכים נסתרות לסיפוק מאמיניו". למרות הנכונות המפתיעה משני הצדדים, "סוס הצ'רלי" בגרסתו המקורית מעולם לא דהר לשדות הקרב באפגניסטאן. ההתנגדות בסי­איי­איי היתה נחרצת. וילסון רוצה שלום למרות הכישלון וניתוק הקשר מול אפגניסטאן, לוילסון עוד היו תוכניות גדולות לישראל. מבחינתם של האמריקנים, אז כמו היום, המפתח ללחימה שם היה נתון דרך שכנתה, פקיסטאן.שליט המדינה דאז, זיאה אול­חאק, קבע את סדרי היום של ההתנגדות. שירות הביטחון הסודי שלו, ה­איי­אס­איי, היה אחראי על אספקת הנשק האמריקני ועל הדרכת לוחמי המוג'הידין. במסגרת מעורבותה הסמויה בלחימה, מצאה עצמה פקיסטאן תחת איום מתמיד של הצבא הסובייטי לפלוש לשטחה. זיאה, שלדברי וילסון "הפך לאביו הרוחני", היה מודאג ביותר מן האיומים הסובייטים וההודים על מדינתו, ובשל כך, היה וילסון נחוש בדעתו לחזק את זיאה וצבאו.בעוד פרוואז מושארף, נשיא פקיסטאן כיום, הודיע השבוע בראיון טלוויזיוני כי יהיה מעוניין ביחסים עם ישראל, הרי שלפני 20 שנה היה זה אול­חאק, בתיווכו של וילסון, שנקט צעדים משמעותיים באותה הדרך ליצירת יחסים עם ישראל. במהלך שנות השמונים, סיפר קריל, כי וילסון הביא לקיומן של פגישות רבות מכל הדרגים בין בכירים ישראלים ופקיסטנים. "הרעיון המקורי אשר התחיל את הקשר", אמר קריל, "הוא שדרוגם של טנקי הטי­55 הסיניים של צבא פקיסטאן בידי התעשייה הצבאית הישראלית".עסקת הנשק הגדולה היתה דרכו של וילסון לקרב בין שתי "אהבותיו", וקריל אף היה משוכנע "שכוונתו של וילסון היתה מעבר לקשרים עסקיים בלבד". לדבריו, היה זה "תהליך השלום האישי של וילסון, שיביא למיסוד היחסים החשאיים בין שתי מדינות אויב כלפי חוץ".גורמים בכירים דאז בתעשייה הצבאית, אישרו את קיום הפגישות הבטחוניות השונות עם עמיתיהם הפקיסטנים. כמו כן הם הוסיפו כי ב"שיא היחסים" אף ביקרו בחשאי מספר בכירים ישראלים בפקיסטאן. "העניינים עם פקיסטאן זרמו בדרך הנכונה", נזכר אחד הבכירים הישראלים, "והכל כנראה שהיה יוצא לפועל אם לא מותו הפתאומי של זיאה", אשר נהרג בהתרסקות מטוס בקיץ 1988. תחמושת ממצרים למרות שהערוץ הישראלי לא בדיוק הניב פירות למלחמתו, וילסון ו­"12 הנועזים" שלו לא נתנו לאף מכשול לעצרם. בין השנים 1983­1989, פרצה "מלחמתו של וילסון" את כל הגבולות וצברה תאוצה בלתי מובנת. הודות לפעילותו גדל תקציב הפעילות של הסי­אי­איי באפגניסטאן מ­5 מיליון דולר ב­1981 למיליארד דולר ב­1989. לשם כך גייס את בכירי המפלגות והממשל, שאישרו "לעשות כל אשר צריך על מנת לסלק את הסובייטים מאפגניסטאן".לא רק בישראל חיפש וילסון נשק. בסין נקנו רובים ומקלעים. מצרים ופקיסטאן סיפקו כמויות תחמושת אדירות. אבל חבר הקונגרס האמריקני רצה את את "כדור הכסף האולטימטיבי" שיכניע את מסוקי התקיפה הסובייטיים.בסופו של דבר, במסגרת ה"הסלמה המאושרת" של המלחמה, התיר הפנטגון להכניס לזירת הלחימה האפגנית את טיל ה"סטינגר". לטיל האמריקני היתה השפעה מכרעת על שינוי מאזן כוחות הלחימה, ולדברי לוחמי המוג'הידין, מיום הגעתו של הסטינגר, "הפך הטורף לנטרף". בדיעבד ידוע כיום שאותם טילי סטינגר ממשיכים לשמש את אנשי המוג'הידין בדימוס, כדי לנסות להפיל מטוסי נוסעים ­ כדוגמת מטוס הנוסעים הישראלי בקניה ב.....בנוסף לחימ וש, דאגו אנשיו של וילסון להדרכה טקטית מקצועית ללוחמים. איש הקונגרס אף דאג לאמצעי התחבורה של הלוחמים, ומעבר לאספקת משאיות, רכבות וג'יפים, הוא ייבא אלפי פרדות הרים מעמק הטנסי, הידועות בחוזקן, כדי לשאת אספקה ללוחמים האפגאנים.הפעילות הנחרצת של וילסון והסי­איי­איי, הצליחה להפוך את הקערה על פיה ולהביא על הרוסים את "ויטנאם שלהם". ממשלו של גורבצ'וב, אשר היה שרוי בימי הגלסנוסט, התקשה להכחיש כי מתנהלת מלחמה באפגניסטאן, כשיותר מ­20 אלף מחייליו הוחזרו לביתם בשקי גופות. בשלהי 1988 נפלה בקרמלין ההחלטה לסגת. שנה אחר כך כבר קרס הגוש הקומוניסטי כולו. תיבת הפנדורה נפתחת בימי ההתלהבות שלאחר נפילת חומת ברלין, נשארה מלחמתם של וילסון והסי­איי­איי כסוד חתום. תיבת הפנדורה הזו נפתחה לאחר פיגועי 11 בספטמבר, כאשר הועלו שאלות חדשות בדבר המעורבות האמריקנית בחימוש אויביהם. הטענות הרבות ואפילו המוצדקות בדבר המשך חימושם של המוג'הידין עד 1993, כשלוש שנים לאחר נסיגת הרוסים, מעוררות גל לא קטן של התנגדות בציבור האמריקני, הקורא לחקור, "מי נתן להם רובים"."אכן ישנן חרטות", אומר קריל בראיון טלפוני ל"מעריב", "אך לא בגלל מעשינו, אלה בגלל אי מעשינו". לדבריו, ההימנעות משיקומה של אפגניסטאן לאחר המלחמה, ועצם העובדה שלאחר יותר מעשור בחרה וושינגטון לרחוץ את ידיה ממעורבות שם, היתה לדבריו הטעות גורלית אשר הביאה עימה לעלייתם של אוסמה בן­לאדן ומשטר הטליבאן. אבל וילסון עצמו, המשמש היום כלוביסט למען ממשלת פקיסטאן בוושינגטון, איננו מתחרט על מעשיו, ורואה עצמו כמי שתרם יותר מאמריקנים אחרים לקריסתה של ברית המועצות.yoav