שקרים לטובת המלחמה בוש ובלייר, עפ"י החשד, פיברקו ראיות כדי שהמלחמה בעיראק תתבסס על עקרונות המשפט הבינלאומי. עכשיו, מה שרקמו מתחיל לגבות מחיר חמי שלו 14/07/03 וינסטון צ'רצ'יל היה זה שקבע שבשעת מלחמה צריך לעטוף את האמת ב"שומר ראש של שקרים", אבל בעיראק המלחמה הסתיימה, והשקרים מתחילים לגבות מחיר. הנשיא ג'ורג' בוש וידידו, ראש ממשלת בריטניה טוני בלייר, הולכים ומסתבכים, יחד ולחוד, ככל שהאמת יוצאת לאור. פרשת ניסיונה של עיראק לרכוש אורניום במדינה האפריקנית ניג'ר היא רק קצה הקרחון הבולט של הגילויים האחרונים, סביב מה שמכונה בנימוס "מתיחת האמת" על ידי הממשל האמריקני לפני המלחמה. הצהרתו של בוש ב­28 בינואר, בנאום בפני האומה, על העסקה שככל הנראה לא היתה, כבר הספיקה לסבך את הממשל האמריקני במריבות פנימיות, להבאיש את ריחו של מנהל הסוכנות המרכזית לביון, ג'ורג' טנט, ולגרום למתיחות בין וושינגטון ללונדון, שהיתה המקור לסיפור מלכתחילה ושממשיכה לדבוק בטענת "אמת דיברתי". כך גם הולך ומתברר שהקשרים, כביכול, בין עיראק לארגון הטרור אל קעידה נופחו על ידי בוש ועוזריו, כדי לשוות למערכה האמריקנית חזות של "מלחמה נגד טרור", ושמסע הפרסום האגרסיבי בדבר הימצאות כמויות אדירות של נשק בלתי קונבנציונלי בידי סדאם חוסיין התבסס, למצער, על ראיות קלושות ונסיבתיות בלבד. ההאשמות נגד בוש ובלייר חמורות שבעתיים בשל החשד שטענות הסרק לא נבעו מטעות תמימה, אלא מהטעיה מכוונת, שלהם ושל פקידיהם. בבריטניה, שהציבור בה התנגד מלכתחילה למלחמה, הגיע מעמדו הפוליטי של בלייר לשפל חסר תקדים, אך גם באמריקה, שתמכה בהתלהבות, מתחילות מניותיו של בוש לצנוח. אפשר להעריך שלשניים לא היה נגרם נזק פוליטי כה כבד, אלמלא ההסתבכות ההולכת ומעמיקה של הכוחות האמריקניים בעיראק עצמה. התחזיות השחורות על מלחמה ארוכה ורוויית קורבנות אמנם התאדו בתוך שלושה שבועות, אך ההערכה הפסימית בדבר שקיעה הדרגתית בחולות עיראק, לעומת זאת, הולכת ומתאמתת. הציבור האמריקני נדהם עכשיו לגלות שהשהות בעיראק תעלה כפליים ויותר מאשר ההערכות הראשוניות, ושחיילים אמריקנים נהרגים כמעט מדי יום כתוצאה מפעולות גרילה של תומכי סדאם שנותרו בשטח. אילו הכל היה שפיר, סביר להניח שבוש ובלייר לא היו ניזוקים מהטענות המופנות כלפיהם, אך כשהאופק מתקדר, ההאשמות מהדהדות שבעתיים. בוש ובלייר, על פי החשד, פיברקו ראיות כדי שמלחמתם המתוכננת תהיה מבוססת על עקרונות המשפט הבינלאומי, שאיננו מכיר בעצם היותו של סדאם חוסייןדיקטטור מרושע כעילה מספקת למלחמה. בלהיטותם לבנות "קייס" לתקיפה נגד עיראק, שכחו בוש ובלייר שסוף מעשה במחשבה תחילה, ושהספין שרקמו עלול לשוב ולרדוף אותם בעתיד. בישראל, כמובן, החשדות המועלים נגד בוש ובלייר נראים כהתעסקות יתר בטפל על חשבון העיקר, שהוא הדחתו של סדאם והסרת האיום האסטרטגי מעל ישראל והאזור כולו. צריך לקוות שהאדישות שלנו אכן נובעת מסדר עדיפויות ראוי, ולא מן העובדה שאצלנו פשוט רגילים לכך שמנהיגים מאכילים אותנו לוקשים, שלא לומר משקרים במצח נחושה, ואיש כבר אינו מתרגש.