יש מצב להלם קרב מוטי לרנר מחזאי ותסריטאי שערורייתי חוזר למרכז המהומה עם הסרט ''שתיקת הצופרים'' שרית פוקס 03/10/03 מוטי לרנר, שנראה כמו איש היי-טק מנומס ועדין ממוצא סקנדינבי, הפתיע ב-96' כשפוצץ מוגלה של יצרים במחזה ''סתיו ימיו'', שחדר לתא משפחתי אפל (גילוי עריות, אונס, רצח אב) במושבה ארץ-ישראלית. לרנר, 54, הוא יליד זיכרון-יעקב, בנו של חקלאי, ושברון חלומות ציוניים הוא נושא חוזר בדרמות התיאטרון והטלוויזיה שלו - מ''קסטנר'', דרך ''פולארד'', ''קו 300'' ו''חבלי משיח'' ועד דרמת הטלוויזיה ''שתיקת הצופרים'', ששודרה השבוע בערוץ 2. כבר 20 שנה מגרד מוטי לרנר בזעם מנומס שכבות של שקרים ישראליים מוסכמים, נוגע במציאות דרך מסנן הפיקציה, וגורם לחשיבה מחודשת, לפעמים זועמת, על מיתוסים מקומיים כמו חנה סנש. או להפך, מערער על דמונים מוכרים כמו שהיה קסטנר לפני שלרנר פתח מחדש את הדיון בשטניותו. הוא למד מתמטיקה באוניברסיטה העברית בשנות ה-70 עד שפרצה לחייו מלחמת יום כיפור והבין שמתמטיקה לא תעזור לו לפענח את המציאות המפוררת והמעומעמת של אחרי 73'. הוא נרשם לחוג לתיאטרון והתחיל לכתוב דרמה שמתכוונת להפעיל לחץ נפשי מתון על התודעה הלאומית. לחץ מדוד, כזה שלא שובר את כל הכלים, כדי שיקשיבו לו. את רוב הדרמות שלו מבסס לרנרעל תחקיר או מחקר כמו היסטורי, לוקח את קווי המתאר של הדמויות המציאותיות, מעבה, מעגל ומנשים. הגיבורים של לרנר עקשנים לדבר אחד, מערערים על סמכויות, פועלים מכוח מצפן פנימי שלא תמיד מתיישב עם תפיסות קונפורמיות של מוסר. ''שתיקת הצופרים'' מתאר את עשרת הימים של לפני מלחמת יום כיפור ומתרחש בעיקר במחלקת המחקר של אגף המודיעין במטכ''ל. ראש אמ''ן הוא אויב המדינה, שיכור מיהירות. גולדה מתפקדת כגננת נוירוטית, אסי דיין משחק את אבא שלו ולדעת לרנר רואים שעוברת עליו סערת נפש. לי זה נראה כמו מבוכה, אם לא בושה, לגלם את אבא שלו, שפועל בסרט כמו גנרל רופס תגובות. הוא כל כך לא רוצה שמלחמה תקלקל לו את הבחירות, למרות שהשכל הישר אומר לו כנראה שיש סבירות גבוהה להתרחשותה. בנוסף, מוצג בימים אלה בתיאטרון חיפה מחזהו של לרנר ''אהבה קשה'', המתאר קריסתה של מערכת יחסים בלתי אפשרית בין אשה חרדית (נעמה שפירא) לבעלה לשעבר החילוני (דורון תבורי). המחזה מתרחש כעבור 20 שנים כשהשניים נפגשים ומנסים לממש את האהבה ביניהם, שלא הלכה לאיבוד. מה שכן הלך לאיבוד הוא הדיאלוג, שהאלוהים שנכנס בין שניהם משבש. בשנים האחרונותפחת הרצון של הזרם המרכזי בתיאטרון ובטלוויזיה להתעמת עם הטלטלות של לרנר. מחזה שלו, ''רצח רבין'', הוזמן על ידי הקאמרי ולא הוצג. בינתיים ראו אותו תושביה הגרמנים של היידלברג בתיאטרון העירוני שלהם. הוא נקרא שם בשם ''רצח יצחק''. לרנר מסרב, אגב, להראות לי את הטקסט שנמצא עדיין, שוב, בתהליך. את הסדרה שלו על יוסף חיים ברנר, שהזמין ערוץ 1, אולי לא נראה לעולם. - למה לא ראינו את המחזה על רצח רבין? ''כנראה שבקאמרי לא אוהבים את המחזה''. - ואתה אוהב אותו? ''התשובה לא חד משמעית. אני אוהב וגם לא אוהב. במובן מסוים זהו האתגר הדרמטורגי הכי יומרני שלקחתי אי פעם על עצמי. כשהתחלתי לכתוב אולי לא הייתי בשל להתמודד עם התכנים והצורה. המחזה מתרחש בבית חולים לנפגעי לם קרב שמאושפזים מאז 48'. הדמות של רבין נרצחת בהצגה מפני שהיא אתאיסטית. רבין במחזה קורא תיגר על אלוהים, הוא רוצה לסלק אותו כדי שאפשר יהיה לעשות שלום. הרוצח הוא יגאל עמיר, הרואה בעשיית שלום אקט אנטי אנושי כי אינו מציית לסדר האלוהי. הטענה שלי נגד הקאמרי היא שהם לא הציעו לי לקדם אותו יחד. בכל מקום בעולם עושים קריאות טקסט, עובדים עם דרמטורגים, עם במאים. בגרמניה פיתחתי את המחזה במשך חצי שנה. היו גם הפקות מעבדה בוושינגטון, בולטימור, וסן-פרנסיסקו''. - ולאן נעלמה סדרת הטלוויזיה על ברנר? ''לא עושים אותה. כנראה שהיא פוליטית מדי. ברנר שלי בסדרה הדמיונית-לא-דמיונית, הוא סופר שחי בינינו כיום ושנבנה על פי האישיות, השקפת העולם והיצריות של ברנר ההיסטורי. ברנר ההיסטורי נרצח כידוע על ידי ערבים בפרדס ב-1921. ברנר בסדרה שלי הוא סופר שמעורב בכל מה שקורה היום, מול הדתיים, הפלשתינים, הכיבוש''. - הכיבוש? ''אילו ברנר היה חי כיום הוא לא היה סותם את הפה. הדמויות המרכזיות בעולם הספרות כיום בגדו לדעתי בתפקידם המסורתי. הם השתתקו ביחס לכיבוש והחיסולים מאז 2000. החברה לא מעוניינת לשמוע קולות אופוזיציונים אמיתיים. גם התיאטרון הישראלי לא משמיע מילה נגד זוועות הכיבוש ולא הציע את עצמו כאופוזיציה לממשלה''. - אופוזיציה לממשלה? זוהי ציפייה כמעט ילדותית, לא? ''אני יודע, ובכל זאת אני מאמין שלמרות מגבלות התיאטרון אפשר לעשות יותר. המחזאים הפעילים היום שותפים לשתיקה ואני לא רוצה לנקוב בשמות''. - אם אתה רוצה להשמיע קולות אופוזיציוניים, תעשה תיאטרון אלטרנטיבי כמו ''מטרבין'', שיצאה לרחוב להתקיף את האזרחים בזכרו של רבין ובהזניית המורשת שלו. ''אבל האירוע הזה הוא שולי מבחינת החשיפה לקהל. הוא לא התקפה על לב הקונצנזוס''.- אתה מאמין שאפשר להתקיף מתוך מעוזי החברה השמרניים? ''חנוך לוין עשה את זה עם 'הפטריוט' בתיאטרון נווה צדק''. ובעניין המלחמה - מי שרואה את ''שתיקת הצופרים'' מרגיש שבאיזשהו אופן היית שם, במקום שבו נפלו הכרעות. ''שירתתי בפיקוד דרום, הייתי קצין מבצעים בחפ''ק של גורודיש. חווית המלחמה שלי קשורה בחורבן הפיקוד, בתחושת האין אונים, בבלגן, באי הוודאות''. - הכרת את גורודיש, כמובן. ''עמדתי לידו אבל לא החלפתי אף מילה איתו. אני זוכר אותו כאיש אלים, גס, כוחני, מאיים ויהיר עד אין קץ. אחרי המלחמה רוב הזיכרון שלי מהמלחמה נמחק, וכשהתחילו לאסוף עדויות לוועדת אגרנט פנו אלי תחקירנים, ואז הסתבר שאני לא זוכר כלום. זה חזר רק אחרי חודשים רבים''. - אתה לא נפגע הלם קרב במידה מסוימת? -''יכול להיות. גם היום אני מתעורר מחלומות זוועה. יש לי חלום שחוזר. בחלום מגייסים אותי, ואני בן 54, לא מכיר את הנשק, העמדות, המפות. אני מסתובב בחזית המום, לא יודע לאן ללכת, לא מוצא את היחידה שלי, ומתחיל לשקוע בחול. כולנו נפגעי מלחמה. כל החברה לוקה בתסמונת פוסט-טראומטית''. - כהלום קרב, נניח קל, מותר לנו לגשת באופן מחודש למחזות והתסריטים שלך? ''אני כותב על כאב וחוסר אונים. על כוחות פוליטיים שמשחקים בחייך. הגיבור שלי נלחם מלחמה שאיןלה סיכוי. כמו פולארד, שעומד מול מערכת המשפט האמריקני ויושב שלא בצדק בכלא. ממשלת ישראל לא בחלה להשתמש ביהודי למטרות ריגול, למרות החלטה עקרונית של בן גוריון לא להפעיל מרגלים בארצות מגוריהם של יהודים כדי למנוע אנטישמיות''. - קסטנר הוא גיבור מורכב יותר מיונה צחה. באחד מפרקי סדרת הטלוויזיה שלך אומרת הנזי אשתו שהוא היה מסמיק כשהיה אומר אמת. ''נכון. כמו רבים מאתנו, הוא היה מלא סתירות. הוא היה כריזמטי וכוחני וכמו כל גיבור דרמטי - בעל היבריס. אבל את הצלת היהודים ביצע במסירות ויעילות עילאיות והרגיש את עצמו אל למחצה. אבל לא היה לו סיכוי כשעמד מול פני החברה הישראלית, שבשנות ה-50 היתה זקוקה לגיבורים מסוג אחר, מקריבי עצמם בקרב. קסטנר היה גיבור מסוג אחר, של שתדלנות, מניפולציות ואפילו חנפנות''. - אתה קעקעת בסדרה על קסטנר את דמותה של חנה סנש, בטענה שהיא הסגירה את חבריה הצנחנים אחרי שעונתה על ידי הגסטפו. בעיניך קסטנר גיבור גדול יותר? ''חנה סנש לא הצילה אף יהודי. היא הגיעה לבודפשט, עונתה ונרצחה על ידי הגסטפו. עצם הצניחה שלה היתה גבורה עילאית. אבל היא לא הביאה תועלת, רק הזיקה למאמצי ההצלה. קסטנר ידע את זה לדעתי, אבל ידע שאם יגיד את זה במשפט שלו - יזיק לעצמו עוד יותר, כי סנש הפכה למיתוס''. - גם ראש השב''כ, אברהם שלום, גיבור סדרת הטלוויזיה ''קו 300'', הוא באופן כמעט אבסורדי קורבן המערכת הפוליטית, אדם חסר אונים, למרות שאיפשר את רצח השבויים. ''נכון. הפוליטיקאים שקבעו את הכללים לפיהם פעל, יצאו נקיים מהפרשה. שלום הרגיש נבגד. ב-82' התיר שמיר לראש השב''כ להחליט את מי הוא מחסל במקום ללא אישור הקבינט. מטה הקבינט ידע על האישור. גיליתי בתחקיר שלי שאמרו לשלום: 'אל תסכים לקבל רשות כזאת'. ובכל זאת הענישו אותו. האירוניה היא שהיום החיסולים הם לחם חוקו של המשטר. אלה לא חיסולים, אלה הוצאות להורג, שאף פעם אי אפשר לגלות אם היתה להם הצדקה''. - הגיבורים אומנם מתחלפים, אבל חלום הבלהה שלך על הפקרת המנהיגות את אלה שתלויים בה - מתמשך. ''אפשר להגיד שמאז המלחמה נוצר אצלי קיבעון בהתייחסות למציאות. אני רואה אותה דרך חוויית חוסר האונים. אני מזהה דמויות במציאות שחוו חוויה כזאת, ומרגיש אמפטיה. אני חי בחרדה שהכוחות הפוליטיים ירסקו את חיי. כשנגמרה המלחמה הפכתי אדם פוליטי. גחמות ומניפולציות פוליטיות של כמה פוליטיקאים סיכנו את חיי וחיי אחרים. הפוליטיקאים נהפכו דמונים. אני מתעניין בגיבורים שמשלמים מחיר כבד כי הקשיבו לקול הפנימי שלהם''. - גם אתה מקשיב לקול הפנימי שלך? ''תראי, אני לא גיבור טרגי. אני אדם מן היישוב שלעולם ייאלץ להתפשר''. - לא היית יכול להיות פולארד. ''לא, כי אני פחדן. אין לי כוחות נפש להסתכן כמוהו או להיות חצי אלוהים כמו קסטנר. וגם לא להחליט להתנתק מהציונות, מגאולת העם, כמו אפרים, גיבור 'סתיו ימיו'. למרות הביקורת שלי והידיעה שעתיד החברה הישראלית מוטל בספק, אשאר תמיד חלק מהקולקטיב הזה, חוויות היסוד שלו הן שלי, נופיו הם נופיי''.אהבה ואלוהים- חוסר אונים מוליד כעס כלפי הסמכות. במחזה החדש לך, ''אהבה קשה'', הסמכות שאליה מופנה הזעם היא אלוהים, לא? ''בדרך פלא, גיליתי למה כתבתי את המחזה הזה רק אחרי שנגמרו החזרות בתיאטרון חיפה. גיליתי שלמרות הזהות החילונית שלי, אני חי תחת איום גדול שיום אחד יתפרץ האלוהים הנורא אל חיי וישאג עלי תוך אחיזה בגרוני: או שאתה מאמין או שאתה מת''. - אז הכפירה שלך באלוהים לא ממש מושלמת. אתה כנראה לא משוכנע שאלוהים אינו קיים. ''כנראה שלא. כנראה שהבריחה מאלוהים היא תהליך שאין לו סוף. המאמץ שלי לכפור בו נובע באמת מהפחד שהוא קיים''. - אז אתה עוסק במחזה, כמו צבי, הגיבור שלך שיצא ממאה שערים והתחלן, בגירוש השד הפנימי הזה ששמו אלו...לא, לא, אסור להגיד את זה ככה. ''את יכולה. זה בהחלט גירוש שד פנימי. האמונה לדעתי היא אובססיה פנימית פרטית שנועדה לפצות על חסך פסיכולוגי. ב'אהבה קשה' נלחם הגיבור להרחיק את אלוהים מחייו. החברה הישראלית היא חברה מוכת אלוהים. בשמו הורגים ובשמו נהרגים. מעמדו של אדם מול האלוהים הוא מעמד של חוסר אונים, ולכן צבי מתעב כל כך את האלוהים ומנסה לגרש אותו מחייו.'' - כמוך. ''כמוני''.