יכולנו למנוע את הרצח בן כספית 31/10/03 רצח רבין תפס את שלמה הרנוי בשליחות בדרום אמריקה. בראיון מיוחד לרגל פרישתו מהשב"כ הוא מביט אחורה בכאב: "אני משוכנע שגם בקונספציה שהיתה נהוגה לפני הרצח ניתן היה למנוע אותו" הוא היה דייג תת מימי, הוא גידל אווזים, הוא שירת בגולני והשתתף במבצע אנטבה. הוא היה עם מנחם בגין על הבופור, חטף עגבניות עם שמעון פרס, היה מעורב בלא מעט קטטות ותמיד ניצח. הוא היה במצרים, שירת בגואטמלה, בגין סגר לו את הדלת של הקדילק על היד ואופירה נבון הזעיקה אותו באמצע הלילה. הוא עבד בוונצואלה, בשוודיה ובארגנטינה גם. הוא עמד במרכזה של תקרית בינלאומית במזרח ירושלים, הוא התעמת בשידור חי עם ז'אק שיראק, הוא עלה עם אריאל שרון על הר הבית, נח בצהריים עם יצחק שמיר והכיר מקרוב את בנימין נתניהו. הוא עבד בפריז, ביקר בכל העולם, מכיר בעל פה כל שדה תעופה, כמעט כל בירה אירופית ואת אמריקה גם. הוא בן 47, חזותו הכללית מאיימת, אבל עיניו טובות. יש לו שיער כהה סבוך, פתיל קצר ואופי ג'ינג'י. הסמל המסחרי שלו הוא השפם, שמעטר את שפתו העליונה מגיל 17. עד עכשיו הוא היה אישיות חשאית, מסתורית שאינה מותרת בפרסום.למרות זאת, אם נדמה לכם שהשפם שלו מוכר מאיזשהו מקום, זה לא במקרה. כאן, שם, בכל מקום בו מסתובב ראש הממשלה היה מופיע, בצד, מאחורי העץ או הבמה, האיש המוזר הזה עם השפם. הפרצוף שלו שודר אינספור פעמים בשידורים חיים בטלוויזיה, בכל העולם. קוראים לו שלמה הרנוי ולפני מספר שבועות הוא סיים 24 שנות שירות סוער ביחידה לאבטחת אישים בשירות הביטחון הכללי.הרנוי עשה ביחידה את כל המסלול, ממאבטח פשוט לראש חוליה, איש מטה, ראש ענף מבצעים, ראש ענף הדרכה, ראש מוקד בטחון חוץ (בדרום אמריקה ובאירופה), ראש היחידה המבצעית ואחר כך ראש הפירמידה - ראש היחידה לאבטחת אישים. הרנוי היה האיש שנקרא בחזרה אל הדגל בעקבות רצח ראש הממשלה יצחק רבין. אלה היו הימים הנוראים של היחידה והם תפסו את הרנוי בשליחות ממלכתית בדרום אמריקה. הוא הפסיק הכל, השאיר את המשפחה מאחוריו וחזר ישר אל תוך התופת: מדינה המומה ובוכייה, יחידה לאבטחת אישים מרוסקת, שב"כ על הקרשים.מאז חלפו שמונה שנים בדיוק. הרנוי התמנה לראש היחידה המבצעית, שהיא מחלקת השטח והמבצעים של היחידה לאבטחת אישים. הוא חתום על שיקום ההריסות, גיבוש השורות ובניית תורת אבטחה חדשה שהעניקה ליחידה חיים חדשים. לדבריו, ללא איכותם המיוחדת ועזרתם של חמשת שותפיו ל"הנהלת" היחידה והמפקדים הנפלאים שמשרתים בה, אי אפשר היה לעבור את התקופה האיומה הזו, להרים את הראש ו להמשיך הלאה. הרנוי יצא אחר כך לשליחות באירופה, ממנה חזר אל ראש הפירמידה.לפני כמה שבועות הוא החזיר את האקדח, תלה את האוזנייה ושלח את החליפה הכהה לניקוי יבש. כשראש הממשלה חזר מביקורו האחרון בבריטניה ובנורווגיה, בדרך לתל-אביב, בגובה של 21 אלף רגל, קרא שרון להרנוי, לחץ את ידו והודה לו במילים חמות. הרנוי, המאבטח הוותיק ביותר בארץ, אחד ממומחי האבטחה הנודעים בעולם, הלך סוף-סוף הביתה. כך הסתיימה לה אגדה שהיתה באמת. המאבק היומיומי על שלומו ובטחונו של ראש הממשלה ושאר סמלי השלטון והמשטר בישראל עבר, סוף-סוף, לאחריותו של מישהו אחר. הרנוי הרוויח ביושר את האולקוס שלו ויוכל להקדיש עכשיו את הזמן להוריד, בחזרה, את לחץ הדם. טלפון בהול מכרמי גילון בשב"כ לא התלהבו מחשיפתו של הרנוי. גם הוא הסתייג. הראיון שהעניק ל"סופשבוע" רחוק מלהיות מקיף. הרנוי סירב להתייחס, בדרך כלשהי, לפצע המדמם הטרי ביותר של היחידה לאבטחת אישים - רצח השר רחבעם זאבי לפני שנתיים. הרנוי לא היה מוכן לדבר על מאובטחים, בעבר או בהווה, כחלק מהתפישה האסטרטגית המהווה תנאי לפעילות יחידה ממלכתית לאבטחת אישים: דיסקרטיות, בכל מחיר. הרנוי מילא פיו מים בכל הקשור לנוהלי אבטחה ועניינים מבצעיים. הדברים שמובאים בשמו נאמרו על ידו בראיון. כל השאר לוקטו ממקורות שונים: הסרט שערך לכבודו המפיק המיתולוגי של הערוץ הראשון, אבי כהן, והוקרן במסיבת הסיום, שיחות וראיונות עם חבריו הרבים של הרנוי, ופרסומים שונים, גלויים וסמויים, שנאספו במהלך השנים.איך מרגיש אדם כמוך ביום שאחרי? פתאום, בבת אחת, יורדות לך מהכתפיים משקולות עצומות. פתאום האחריות העצומה נעלמת.הרנוי: "זה נכון. התחושה חזקה מאוד. האחריות שניטלת ממך כבדה מאוד. והיא מתפוגגת בבת אחת. זו אחריות מסוג מסוים, מאוד בעייתי. מקסימום אחריות, מינימום סמכות. אני אחראי, אבל אני לא שולט במצב. המאובטח הוא הקובע האחרון. אנח נו נושאים באחריות לשלומו, אבל לא יכולים להכתיב לו פעילות או התנהגות".התרגלת?"קשה להתנתק מזה. אני פותח עיתון, רואה טלוויזיה, רואה את ראש הממשלה, מחפש את החבר'ה סביבו. אני מתגעגע לאנשים. הכיף האדיר ביותר בעבודה ביחידה לאבטחת אישים אלה האנשים. מדובר, באמת ובתמים, במלח הארץ. הטוב ביותר שאפשר. ברור שהאקשן יחסר לי. האדרנלין. המבצעים. מצד שני, זה תפקיד עם שחיקה אדירה. פיזית ונפשית. בסך הכל אני שלם עם ההחלטה שלי לפרוש. לדעתי, אני עושה את זה בזמן הנכון. סגרתי מעגל, לא שאפתי להמשיך לכיוונים אחרים בשירות, הגעתי לראש הפירמידה בתחום שלי והגיע הזמן לפנות את הבמה. זהו, נגמר דור ביחידה, אין כבר מי שחווה על בשרו את טרום שנות השמונים. צריך להמשיך הלאה".בוא נדבר על רצח יצחק רבין. איפה זה תפס אותך?"שנה קודם יצאתי לקורס מתקדם של השב"כ, אחריו הציע לי אהוד יתום להתמנות לרמב"ח (ראש מוקד בטחון חוץ) של אמריקה הלטינית. מקום הישיבה בבואנוס איירס. יצאתי לשם עם המשפחה. חמישה חודשים אחר כך, רבין נרצח".אתה זוכר את הרגע בו נודע לך על הרצח?"לעולם לא אשכח אותו. ישבנו באיזה בית קפה על נ הר הלה-פלטה, אשתי ענת עלתה רגע הביתה וחזרה עם הידיעה הבלתי נתפשת: ירו ברבין. בשלב הזה לא ידענו עדיין את התוצאות. היתה שמועה שהוא נפצע, שמאבטח נהרג. טסנו הביתה, יצרתי קשר עם השגרירות, פתחתי רדיו, וזה היה כבר ברור".אני מניח שאתה, כמי שגדל ביחידה ושירת בה עד זמן קצר לפני הרצח, היית בהלם."כמו כולם. זו תחושה איומה. אסון בלתי נתפש".מתי ביקשו ממך לחזור?"שבוע אחרי הרצח, בשבת, התקשר אלי ראש השב"כ כרמי גילון הביתה. צריך לזכור, אני הייתי בתחילת שליחות, הילדים נקלטו בבית הספר, הבית שלי בארץ הושכר, הציוד נמכר, המשפחה התמקמה, החיים היו לא רעים. וכרמי אומר לי, בטלפון, שהוא מבקש ממני לחזור ארצה מיד, לקבל פיקוד על היחידה המבצעית. יש לי שמונה שעות להחליט. החלטתי במקום. 'אני חייל', אמרתי לכרמי, 'ואני אחזור'. בעצה אחת עם סגנו של כרמי, -רפי טטרקה, הוחלט שאני אשאיר את המשפחה בשלב הראשון בבואנוס איירס, לפחות עד סוף שנת הלימודים. רפי אמר לי, 'תבוא בינתיים לבד, ההתארגנות תהיה יותר קלה'. הרי לא היה לי איפה לגור בכלל. רפי ידע שאני בא לעבודה של שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה".איך ה משפחה קיבלה את זה?"לא קל. כבר למחרת הזמנתי כרטיסים והגעתי ארצה, לתקופה הקשה ביותר בחיי. פעם בחודש נסעתי לבואנוס איירס לסוף שבוע, לראות את ענת והבנות, וחזרתי ארצה".מה שהרנוי לא מספר הוא המצב בו קיבל את היחידה לאבטחת אישים. בנושא הזה, קשה לדובב אותו. מי שהחזיר אותו לשטח היו, בעצם, המאבטחים עצמם. ראשי החוליות ביחידה התכנסו וקיבלו החלטות. האווירה היתה כאוטית. הביטחון העצמי של המאבטחים הגיע לשפל חסר תקדים. אנשים חשו מבוזים, מדינה שלמה האשימה אותם ברצח ראש הממשלה. במצב הזה היה צורך לשמור על שמעון פרס, שתפס את מקומו של רבין, כעל אוצר גנוז: פגיעה בפרס היתה מרסקת, פשוטו כמשמעו, את הדמוקרטיה הישראלית. כמה ימים לאחר הרצח התכנסו ראשי החוליות, קיבלו החלטות ויצרו קשר עם סגן ראש השב"כ. הם תבעו ממנו להחזיר לאלתר את שלמה הרנוי ארצה, לתת לו פיקוד על היחידה המבצעית (היום התפקיד נקרא רמ"ח השטח), ובמילים אחרות - על עבודת האבטחה עצמה. טטרקה דיבר עם גילון, שדיבר עם הרנוי והסוף ידוע. 40 דקות עם יגאל עמיר הרנוי נחת בארץ יום לפני שחזור הרצח בידי הרוצח, יגאל עמיר, בכיכר מלכי ישראל (להלן: כיכר רבין). הרנוי לעולם לא ישכח את יום השחזור. הוא, יחד עם בכירים נוספים ביחידה, הגיעו למקום אך לא הותר להם להתקרב. במשטרה ובדרגים נוספים היה מי שחשש שהמאבטחים לא יצליחו לעצור בעצמם וישלימו את מה שלא עשו באירוע עצמו: יחסלו את עמיר מול המצלמות.בשיחות שקיימו המאבטחים בינם לבין עצמם באותה תקופה השתקפה האווירה הקשה, האיומה, שחלקו אז. הם עמדו שם, בכיכר, הביטו ברוצחו של ראש הממשלה בעיניים כלות, יודעים שהעובדה שהוא חי רשומה לגנותם. המאבטחים עברו באותם ימים משברים אישיים קשים. חלקם לא עצמו עין ימים ארוכים. כמה מהם נפרדו מבנות זוג. למרות הכל, המשיכו לתפקד תחת לחץ חסר תקדים. לווייתו של רבין התקיימה בירושלים בנוכחות רוב מנהיגי העולם. ישראל רתחה ובעבעה, האווירה היתה סופנית, האבל כבד. היחידה לאבטחת אישים מצאה עצמה, בן לילה הרה אסון אחד, מול קונספציה שכשלה ועולם שהתמוטט בבת אחת. מה שנשאר זה הרבה מאוד עבודה, סביב השעון וניסיון ללקט את השברים.אז מה, הקונספציה שוב כשלה?"אני לא מסכים עם התזה הזו. אני יודע שזו הדעה הכללית, אבל אני משוכנע שגם בקונספציה שהיתה נהוגה לפני הרצח, ניתן היה למנוע אותו. זה מה שאוכל לי את הלב. ניתן היה למנוע את הרצח הזה. אני היחיד שהיה בהנהלה גם לפני וגם אחרי ואני אומר את זה במלוא האחריות. היה פשוט צריך לפעול ולבצע, ואת זה לא עשו. נכון, אחרי הרצח המצב השתנה ואנחנו שינינו את כל התפישה, את כל התורה, את כל ההתנהגות. החיים השתנו לבלי הכר. תפישת האיומים השתנתה. אבל את רצח רבין אפשר היה לעצור באמצעים שהיו".איך?"כמו כל מחדל גדול, יש כאן שילוב של שלושה אלמנטים. קודם כל, מדובר במחיר הגאווה. חטא היהירות. הדבר היה היה מצוי ביחידה בשפע רב והוא העניין ממנו מתחיל כל מחדל. אחר כך היתה התפישה שאנחנו הכי טובים בעולם ואין לנו מה ללמוד מאחרים. ואחר כך היו מנהלים שלא הבינו את עוצמת התהליכים של מה שקרה אז במדינה".למה אתה מתכוון?"בתקופת אוסלו אני הייתי ראש ענף המבצעים. ההסכמים שינו את המצב במדינה. אחרי ההפגנות ההמוניות הראשונות הבנו את המשמעות והאפשרות לצמיחתו של מתנקש יחיד. לפי זה עבדנו. אני הכנתי אז תוכנית ומסמך שפירט את הסיכונים הללו. הדבר ים הגיעו לשיא בביקורו של מזכיר המדינה האמריקני וורן כריסטופר וההפגנות האלימות סביבו. נוצר מצב בו הפגנות הימין היו רוויות נשק, המוניות, אלימות. היינו צריכים להשתמש המון באמצעי הטעיה והונאה, לשבש את ההיערכות שלהם, לחשוב צעד קדימה".הטענה העיקרית היא שהשב"כ לא התכונן למתנקש מהימין, אלא למתנקש ערבי."זה בפירוש לא נכון. חששנו ממתנקש ימני, זה גם כלול בפקודה שכתבתי. יכול להיות שלא הטמענו את זה נכון. בתקופת אוסלו האווירה היתה כל כך קשה והעימותים כל כך רבים שלפעמים הפכנו בעצמנו ליעדים. האלימות השתוללה ברחוב".איך בכל זאת ניתן היה למנוע את הרצח, בקונספציה הקיימת?"התכנון המבצעי היה לקוי. זה מה שקורה כשמסתכלים על דברים גדולים ולא רואים את הקטנים. מספיק שהיו מורידים את רבין מהירידה השנייה. אקט פשוט של הטעיה, הונאה או שבירת שגרה. פרס ירד משם, שרבין יירד מהצד השני. והרצח לא היה קורה".גם כאן, הרנוי לא מספר את כל הסיפור. בדיעבד מתברר שאחד המאבטחים ישב ליד יגאל עמיר, באותו מגרש חניה מאולתר (שאמור היה להיות סטרילי) במשך ארבעים דקות. המאבטח היה ארבעה מטרים מעמיר במשך ארבעים דק ות וביחידה כונה 40X4. אם היה המאבטח פונה לעמיר ושואל אותו למעשיו, עמיר היה נוטש את הזירה. זו הדעה הרווחת במערכת. יגאל עמיר הלך, בעצם, למשימת התאבדות. הוא לא ציפה לחזור ממנה בחיים. מהסיפורים ששמע על מאבטחי השב"כ הבין שהם אמורים לירות בו מיד, בראש, וגם לבצע וידוא הריגה. עד היום רבים ביחידה מצטערים שזה לא קרה בשטח ושיגאל עמיר הצליח לרצוח ראש ממשלה בישראל ולהישאר בחיים.מה השתנה מאז הרצח?"הרבה מאוד דברים. על הפרטים אני לא יכול לדבר, כמובן. אבל בעיקרון, הרצח שינה את המציאות. דברים שלא היו נותנים לנו לעשות בחיים, אנחנו עושים עכשיו בשגרה, כדרך קבע. המציאות שלפני הרצח היתה שונה לחלוטין. הטראומה עשתה את שלה. הקונספציה השתנתה בעקבותיה. "הדבר החשוב ביותר, העיקרי שקרה כאן, הוא הערך החדש שהפך להיות ערך עליון מבחינתנו: ערך הטלת הספק. הטמענו את זה בין האנשים. נקודת המוצא היא ששום דבר אינו בטוח. צריך לפקפק, להטיל ספק, לשאול שאלות והכי חשוב - להיות יצירתי. אבטחת ראש ממשלה היא לא רק אותם מאבטחים צמודים שאתה רואה סביבו ובאזור המיידי שלו. אבטחה של ראש ממשלה היא מבצע לוגיסטי אדיר, עם לפני ואחרי, עם יצירתיות מבצעית, עם יחידות סמך רבות שמבצעות מבצעים נלווים, עם תכנון מדוקדק של כל מסלול, כל תוואי, כל סיכון, כל דפ"א".מה זה דפ"א?"דרך פעולה אפשרית. כל סיכון אפשרי מנותח כדרך פעולה אפשרית לפגיעה בראש הממשלה או באישיות המאובטחת. לכל דפ"א אנחנו צריכים לתת מענה. באבטחת אישים הדפ"אות בלתי מוגבלות, בניגוד לאבטחת מבנה או מטוס. כאן מדובר באישיות ניידת, חיה, פועלת. אינסוף סיכונים צפויים לה במהלך ההתנהלות, מכל מיני כיוונים".בישראל זה קשה במיוחד?"ועוד איך. בכלל, אבטחת אישים היא תחום בעייתי בגלל מה שאמרנו על מגוון היריבים והדפ"אות. מתנקש אידאולוגי ערבי, או מהימין, או מהשמאל, או מהתחום האפור, אנרכיסט למשל, או פליליסט, או בעל מרכיב נפשי. בעולם, 40 אחוז מההתנקשויות מקורן בהפרעה נפשית. ויש גורמים זרים, ויש שכירי חרב. בארץ, יש פוטנציאל ענק של התנקשויות. יש מספר בלתי נתפש, אלפים רבים של מיליטנטים. אסור לשכוח שחלק גדול מהם מאומנים, שירתו בצבא, לחלק גדול יש נשק. יגאל עמיר היה חייל. דרור עדני אבטח אותנו כחייל בשטחים בסיורים של רבין. פה, אתה לא יודע מאיפה זה בא לך".הנה עוד חלק שהרנוי לא אוהב לדבר עליו: מנהגי העבודה הישראליים, התרבות השלטונית המסוחבקת, הלו"זים המשתנים, האלתור. אפשר לקחת לדוגמה את אהוד ברק בדמדומי שלטונו. יום אחד הוא במהפכה האזרחית, ואז היחידה לאבטחת אישים צריכה להיערך לסיכונים מהימין או מכיוון הדתיים, למחרת בבוקר הוא שובר ימינה לממשלת אחדות, בערב הוא שולח צוותי משא ומתן לטאבה (ושוב, האיום נודד ימינה), בבוקר הוא מדבר על הפרדה חד צדדית.בוושינגטון נשיא ארצות הברית קם בבוקר ועובר אגף בבניין. בפריז הנשיא קם בבוקר ועובר אגף בארמון. בלונדון ראש הממשלה יורד קומה. במצרים הוא נשאר בארמון ועובר לאגף העבודה. רק בישראל ראש הממשלה לא מתגורר במקום העבודה וכל הזמן בתנועה. ראשי ממשלה בישראל קמים בבוקר, נוסעים ברכב, עולים למסוק, טסים לירושלים, נוסעים שוב ברכב, וכל זה רק כדי להגיע למקום העבודה. במשפט התמים הזה חבויות אינספור דפ"אות התנקשות. צלפים, מטעני צד, רוצחים ומה לא. לצורך הזה טיפח הרנוי בשנים האחרונות את היצירתיות המבצעית, הקים יחידות סמך והפך את האבטחה למבצע משולב, אסטרטגי, שהמאבטחים הצמודים הם רק החלק האחרון, הנצפה ו ההכרחי שלו.הרנוי: "אנחנו לוקחים כל דפ"א, מנתחים אותה ומגבשים לה לפחות שני מעגלי הגנה. ההנחה שלי היא שאחד מהם כושל, כדי שהשני יהיה יעיל לא פחות. ברצח רבין היה רק מעגל הגנה אחד, והוא כשל. אני מאמין שהמאבטחים האישיים יתקשו מאוד לעצור מתנקש נחוש. את המתנקש צריך לעצור הרבה לפני שיגיע לטווח ירייה. זה לא אומר שהמאבטחים מיותרים. להפך. נוכחותם, רמת האימון והמיומנות שלהם הן שמאפשרות לראש הממשלה לתפקד בסביבה. מדובר, אסור לשכוח, באנשים מהאיכות הגבוהה ביותר שאפשר למצוא". שבעה כדורים ב-2.5 שניות להרנוי יש בבית סרט ובו כל הצילומים האפשריים של התנקשויות היסטוריות. נסיון ההתנקשות ברונלד רייגן, בטורגוט אוזאל (טורקיה), בגנדי (רג'יב ואינדירה), בשוורדנדזה, במועמד מקסיקני לנשיאות, ביצחק רבין. כל תנועה, כל שבריר שנייה בסרטים הללו נותחו לעייפה. הרנוי יכול לדקלם את כל הזוויות, כל הפרצות, כל הלקחים. היחידה ערכה, אחרי רצח רבין, מחקר מקיף על 217 ההתנקשויות החשובות בהיסטוריה מתחילת המאה הקודמת (מאז חלפו שלוש שנים ונוספו עוד לא מעט נסיונות התנקשות). כל אפשרות לובנה. כל לקח נלמד. וכל זה לא אומר שהמתנקש הבא ייעצר או ייכשל. אם האיש נחוש מספיק, מאומן, מצויד ואמיץ, הסיכוי שלו לא מבוטל. הרנוי מודע לזה וזו הסיבה לכך שהתפקיד אותו פינה לפני כמה שבועות הוא אחד מכפויי הטובה ביותר שאפשר למצוא בשירות הציבורי."אין לזה סוף", הוא אומר. "היריב יכול להיטמע בכל צורה שהיא, אפילו בתוך כוחות הביטחון. הרוצחת של גנדי באה להניח לו זר פרחים על הצוואר. יש את הנושא של 'מעבר הכרחי' שהמאובטח חייב לעבור ואת המקום הזה צריך לעטוף בהמון מעגלי אבטחה (הרנוי לא יודה אבל את המעברים ההכרחיים של ראש הממשלה בישראל הוא עוטף בעשרות מעגלים ואבטחות), כל תנועה משנה את המצב. ועדיין, אין ביטחון מלא, אין תעודת ביטוח. מי שמחליט מה הוא עושה בשטח זה המאובטח ואתה צריך לתפקד תחת לחץ. יש לך כל האחריות, אין לך מספיק סמכות".מה הסיכוי לעצור מתנקש שהגיע עם אקדח לטווח של שלושה מטרים מראש הממשלה?"לא גבוה. זוהי סוגיית הכדור הראשון. כמעט תמיד המתנקש יוציא אותו. הסיכוי למנוע את יציאתו שואף לאפס. צריך למנוע את פגיעתו. לתוצאה הזו, של פגיעת הכדור, משמעות קריטית. בתחומי אבטחה אחרים, נניח של מבנים או אירועים, יש עניין של לצמצם את הנזק. כאן, אם הכדור פוגע, אין מה לצמצם. רבין הלך, וזהו. לכן צריך לעבוד על יציאת הכדור הראשון במובן של להטיח את האישיות, להגן עליה, אולי לגרום לסטיית הכדור. הינקלי, שירה ברייגן, הצליח להוציא שבעה כדורים ב-2.5 שניות. רק בכדור השביעי המאבטחים הטיחו אותו. היו שם כמה עשרות מאבטחים. כדור אחד פגע ברכב וחזר ליורה, כדור אחד פגע ברייגן. ראש צוות האבטחה הצליח להכניס את הנשיא למכונית במהירות. רק בפנים, כשהמאבטח מישש את רייגן וחש דם, הבינו שהוא נפגע".רייגן נפצע קל. מבחינת האבטח ה, זה כישלון או הצלחה?"ללא ספק כישלון חרוץ. הפינוי היה מהיר וטוב, אבל הנשיא חטף כדור. זו העובדה. תראה, אני בסוף כל יום הולך לישון בידיעה שהיו לי היום איקס דפ"אות, הכנתי איקס מעגלי אבטחה, ראש הממשלה חי והלך לישון בשקט בבית. אז אני הצלחתי, לכאורה. אבל במציאות צריך לבדוק אם היו נסיונות התנקשות באותו יום. באבטחת אישים צריך לבדוק גם את התהליך, כדי לדעת אם היתה הצלחה אמיתית".שמע, התפקיד הזה לא נשמע מבטיח במיוחד."זה נכון. מצד שני, יש הרבה מאוד פיצויים. קודם כל, החבר'ה. הרמה האישית הגבוהה, הנכונות, המוטיבציה, היכולת, הפרגון ההדדי. הידיעה של ראש היחידה שאם תהיה הוראה, היא תבוצע. נקודה. זו יחידה שיודעת להפיק לקחים, לתחקר את עצמה, ללמוד בתנועה, בעומס בלתי אפשרי, בעבודה קשה. אנחנו היינו בין המקימים של ארגון בינלאומי של יחידות לאבטחת אישים, אנחנו נפגשים פעם בשנה וחצי ואני משווה את החבר'ה שלנו לאחרים בגאווה לא מעטה, כל זה כשתנאי העבודה שלנו קשים יותר והסיכונים כאן גדולים פי כמה."אני חייב לציין גם את הנהגת השב"כ, במיוחד את אבי דיכטר. לפני הרצח נושא אבטחת האישים היה איזשהו עניין הכרחי, איזה תיק שנפל עלינו. דיכטר מקדיש לנושא האבטחה אינסוף אנרגיות וכל הזמן הנדרש, למרות שהוא עומד בראש ארגון עסוק שעומד בחזית לחימה מהקשות שהיו כאן".פסק זמן נוסף לעניינים שהרנוי לא ידבר עליהם: מאז הרצח גדל מספר המאבטחים הישירים ביחידה (המכונה בעגה הבטחונית יחידה 730) פי שלושה לפחות. היום מכנים אותה, בחיוך, "האוגדה". חוץ מזה, נוספו יחידות סמך רבות נוספות וגובשה תורת אבטחה מורכבת שמשלבת עבודת מטה ואינספור גופי עזר (משטרה, יס"מ, צה"ל ואינסוף נספחים) כדי לייצר את כל אותם מעגלי אבטחה.ועוד: היהירות, הגאווה והשחצנות המסוימת הן נתון מובנה, אינהרנטי, בתוך היחידה. בחור צעיר, מובחר, שצלח מבדקים מפרכים ואימונים קשים, יושב במכונית של ראש הממשלה, אומר לאן לנסוע, נכנס ויוצא בטרקלינים הפנימיים ביותר. מהעניין הזה יכולות לצמוח תופעות לא סימפטיות. "אבק כוכבים", מכנים את התופעה הזו ביחידה, תוך גיבוש מודעות לנזקיה. שחצנות היא חלק בלתי נפרד מהמאבטחים, צריך לדעת לשים לה גבול, להוסיף עליה ערכים כהטלת ספק, מצוינות ודיסקרטיות ולקוות לטוב.מדובר ביחידה אליטיסטית, ללא ספק. צריך לשמו ר עליה מפני עצמה. הערכים של היחידה מורכבים. בנוסף להטלת הספק מדגישים ביחידה את ערך הממלכתיות ואת ערך "שמירת הסוד" או, במילים אחרות, הדיסקרטיות. זהו לב העבודה של היחידה לאבטחת אישים, בלעדיו אין לה קיום. המאבטחים הם שותפי סוד, לטוב ולרע, לכמוסים שבסודות המדינה וקברניטיה. "אם הערך הזה יופר", אומר הרנוי, "כל הבסיס היחידתי יקרוס. אנחנו מחנכים את המאבטחים שלנו על הבסיס הזה. מה שלא יהיה, בכל מקרה, לא מדברים. אלא אם כן זה נדרש לצרכים מבצעיים. מדווחים לחבר לצוות שממשיך משמרת אם יש מה לדווח, מדווחים תמיד למנהל. הדיסקרטיות מעל הכל. היא לא מעוגנת בחוק ואין לנו חיסיון, אבל אין לנו גם ברירה".נתקלת פעם בבעיה בנושא הזה?"כן, בפרשת בראון-חברון המשטרה דרשה מאיתנו רשימה של האנשים שהגיעו ביום מסוים לבית ראש הממשלה. לא מדובר בלוח זמנים רשמי שאפשר לבדוק. היחידים שיודעים את האמת, כמו תמיד, הם המאבטחים. ואני סירבתי להעביר את המידע. אמרתי למשטרה שאני מעדיף לשבת בכלא. בסוף הם ויתרו".חובה לציין שבכל ההיסטוריה של היחידה, מעולם, חוץ מפעם אחת, לא הוטל ספק בדיסקרטיות של המאבטחים. היה פעם ראש ממשלה אחד שחשד, תקופה מסוימת, במאבטחיו ככאלה שהדליפו מידע. גם הוא הבין, מהר מאוד, שהוא נובח על העצים הלא נכונים. מאבטחי היחידה לאבטחת אישים שמרו, לאורך כל השנים, על תדמיתם כאמינים ודיסקרטים. הם נטמעים במקומם, הופכים שקופים על מושבם, רואים ואינם נראים, שקטים ובטוחים. ככה זה צריך להיות ובמשימה הזו הם עומדים. תקרית דיפלומטית עם ז'אק שיראק בקיץ 96' הגיע ארצה לביקור רשמי נשיא צרפת ז'אק שיראק. ראש הממשלה הטרי היה בנימין נתניהו, ישראל ליקקה עדיין את פצעי רצח קודמו, יצחק רבין, והמצב הבטחוני היה מתוח, כמו תמיד. שיראק, שמתעב באופן מסורתי אנשי אבטחה באשר הם (אנשי היחידה האישית שלו רועדים מפניו), הגיע במצב רוח קרבי. כשדרש במפגיע לנסוע אך ורק ברכב צרפתי, למרות שבישראל יש רק מכוניות אמריקניות ממוגנות, ידע הרנוי שהביקור הזה כבר לא ייגמר בשקט.לשיראק נועד ביקור של שלוש שעות בירושלים העתיקה והרנוי הכין לקראתו פקודת מבצע מדוקדקת שכללה עשרות מאבטחים, מאות שוטרים, אנשי משמר הגבול ותצפיתנים. עוד לפני הביקור קיבל השגריר הצרפתי פרזנטציה משוכללת על שיטת האבטחה בהליכה סביב הנשיא ועל פרטי המבצע. שיראק לא הכיר בריבונות הישראלית במזרח ירושלים (כמו שאר העולם) ולכן הגדיר את הביקור שם כפרטי. הוא גרר בעקבותיו כ-160 עיתונאים ועוד כ-40 אנשי פמליה וביקש לפגוש, במהלך מסלול ההליכה, תושבים מקומיים וללחוץ את ידיהם.עד מהרה הפך הביקור לתוהו ובוהו. המאבטחים הצמודים סביב שיראק הפריעו לו לייצר קשר בלתי אמצעי עם האוכלוסייה והנשיא הצרפ תי החל לרתוח. בשלב מסוים עצר את המסע, קרא למפקד החוליה הצמודה וביקש להזעיק תכף ומיד את ה"שף", המפקד הגדול. מאות האנשים שהקיפו את שיראק נעצרו והרנוי ניגש אליו. "העסק צפוף כאן, אני רוצה ללחוץ ידיים", רטן שיראק. הרנוי הסביר שמדובר במקום בעייתי ומסוכן, בלב אוכלוסייה עוינת, והסכים לפתוח קצת את טבעת האבטחה. המסע נמשך. 200 מטרים נוספים במורד הדרך פנה שוב שיראק להרנוי ובאגרוף קפוץ ופנים סמוקות זעק: "אתה עושה לי פרובוקציה פוליטית, אתה רוצה שאני אעלה על מטוס ואחזור לצרפת?".הרנוי עמד מולו ורתח בשקט. חייו חלפו לנגד עיניו. חודשים ספורים קודם נרצח ראש ממשלה בישראל והרנוי שינן לעצמו כל הזמן "לא להתרגז, לא לשבור את הכלים". מצלמות הטלוויזיה התגודדו סביבם והעבירו את הדרמה בשידור חי לכל העולם. שיראק נתן להרנוי להבין שהוא לא מכיר בריבונות הישראלית במקום ומעוניין להיפטר ממנו כאן ועכשיו. הרנוי נתן לו להבין, בחזרה, שלא משנה מי הריבון, האחריות האבטחתית מוטלת עליו ואין לו שום כוונה להפקיר אותה. האווירה התחממה. המסע עקר איכשהו ממקומו והמשיך להתגלגל לכיוון כנסיית הקבר, באותה שיטת אבטחה של ה יחידה שנוסתה, תורגלה והוצגה בפרזנטציה המוקדמת. התקשורת הצרפתית החלה ללחוץ אף היא, אנשיה התנהגו בגסות כלפי המאבטחים, חלקם קיללו.בכנסיית הקבר המשיך המצב להחמיר. הרנוי הורה על סגירת השערים הגדולים. הצרפתים, בתגובה, החליטו על שינוי מסלול ובמקום לחזור דרך הוויה דולורוזה החליטו להמשיך דרך שוק הקצבים. המאבטחים, על פי התרגולת, הידקו את טבעת האבטחה לאור העובדה שמדובר בציר בתול שלא נבדק מראש. הטמפרטורה של עצביו של שיראק המשיכה לנסוק. בכניסה להר הבית הוא התגרה בהרנוי פעם נוספת. "אתם לא ריבונים כאן ואתה לא יכול להיכנס איתי", אמר. הוא רצה להכנס לבד, תחת שמירת הווקף המוסלמי. הרנוי השיב לו את התשובה הרגילה: לא מעניין אותי מי הריבון, אני אחראי על האבטחה ואין אחראי אחר.הרנוי ומאבטחיו נכנסו להר הבית, על אפו וחמתו של שיראק. את הנקמה ספגו בכנסיית סנט אן הצרפתית ליד שער האריות. "זו כנסייה צרפתית, לכאן אתה לא יכול להיכנס", אמר שיראק להרנוי. התברר שבכנסייה ממתינים לנשיא הצרפתי חיילי פלוגת מג"ב שהרנוי הכניס מבעוד מועד, בהסכמת ראשי הכנסייה. שיראק דרש לפנות אותם מיד. "אם הם לא יוצאים, אני לא נכנס", אמר. הרנוי הסכים וביקש להיכנס לצורך זה פנימה. שיראק סירב. הוא ביקש שראש אגף האבטחה בשב"כ, האחראי על הרנוי, ייכנס בעצמו. זה לא פעל. מפקד מג"ב לא הכיר את האיש. "רק משלמה אני מקבל הוראות", אמר. בסוף נאלץ שיראק להסכים שהרנוי ייכנס פנימה ויוציא את שוטרי מג"ב החוצה. הרנוי, על טיפות העצבים האחרונות שלו, פינה את השוטרים. בינתיים התקשר אליו גבי לסט, שהיה מפקד מחוז תל-אביב, ושאל מה קורה. "תכף יפטרו אותי בגלל שלא התפשרתי כאן", צחק הרנוי. בינתיים הכל נגמר. שיראק נכנס ללימוזינה, שם המתינה לו נציגה של משרד החוץ. "המוסטשר (המשופם - ב.כ) הזה פשיסט גדול", אמר לה. כעבור רבע שעה ידעו על ההתבטאות הנשיאותית כל אמצעי התקשורת ודיווחו עליה ברעש רב. המהומה היתה רבה. שיראק נאלץ להתנצל. בישראל לא ידעו באיזה "מוסטשר" מדובר, היות שזהותו של הרנוי היתה אסורה בפרסום. "המאבטח שהתעמת עם שיראק - מהמצטיינים בשב"כ", רמז אחד העיתונאים. מאוחר יותר זכה העימות הטלויזיוני בין הנשיא הצרפתי למאבטח הישראלי המשופם במקום הראשון בתחרות עשרת הקטעים הטלוויזיוניים הטובים של השנה בצרפת.שנה אחת אחר כך, כשנ סע עם בנימין נתניהו לביקור בפורטוגל, נקלע הרנוי לעימות מקומי עם ראש יחידת האבטחה שם. גם העימות הזה צולם בטלוויזיה והצוותים המהירים זיהו את המוסטשר הזה כאותו מוסטשר שהתקוטט עם שיראק שנה קודם. תחנת טלוויזיה זריזה במיוחד העלתה את שתי הקטטות המשופמות זו מול זו במסך מפוצל, תוך כדי השוואה בין שני המקרים. בנימין נתניהו, אגב, נתן באותה תקרית בירושלים גיבוי מלא להרנוי.היום יכול הרנוי להיזכר בתקרית ההיא ולחייך. לא מזמן, במסיבת סיום שנערכה לכבודו, הוקרן סרט מיוחד שהכין המפיק אבי כהן. בסרט מבוימת מהדורה מיוחדת של היומן של ערוץ 1, בהגשת גאולה אבן, בה מציגים יואב לימור וקרן נויבך חשיפה מצמררת וקובעים כי הרנוי היה כל השנים הללו סוכן כפול ועבד בשירות הק-ג-ב. אחד-אחד מופיעים פוליטיקאים כמו אברום בורג (שעשה עם הרנוי קורס קצינים), רובי ריבלין, אהוד אולמרט, לימור לבנת, ומוקיעים אותו ואת שפמו. הקהל התפוצץ מצחוק. אורח הכבוד, להפתעתו של הרנוי, היה ראש הממשלה אריאל שרון. הרנוי הולך עם שרון עשרות שנים אחורה: הוא היה המאבטח האישי שלו במהלך משפט הדיבה נגד השבועון "טיים" בניו יורק, הוא עלה איתו ל הר הבית בספטמבר 2000, הוא הביא את בגין אליו לבופור ב-82'.בכל הקשור בשרון, הרנוי שובר מעט את שתיקתו. "בן אדם מיוחד, ג'נטלמן, אני מכיר אותו שנים, עוד ב-79' עבדתי בחווה. אני לא אשכח את לילי, את היחס המיוחד של המשפחה. שמע, זה לא פשוט להיות ראש ממשלה בישראל. אנחנו מצרים את צעדיו, סוגרים אותו, בשום מקום בעולם לא עושים את זה. במקומו, הייתי משתגע". שיחת התרעה עם אריק שרון הרנוי נשוי לענת, מתגורר ביישוב בשרון ואב לשתי בנות. מה עכשיו? גם על זה הוא משתדל לצמצם את הדיבור. הרנוי מרכז קבוצת משקיעים לכיוון השקעות בטכנולוגיית אבטחה חדשנית. זה הנושא שלו ואין לו כוונה ללמוד עכשיו משהו חדש.בתחילת ספטמבר 2001 הוזמן ראש הממשלה אריאל שרון לאירוע גדול בניו יורק. האירוע אמור היה להתקיים בצומת הרחובות 42 והשדרה השנייה. שרון אמור היה לנאום בפני קהל גדול. הרנוי קיבל את תוכנית האירוע, הפך בה, בדק אותה ופסל מכל וכל. האירוע היה חשוב וגופים שונים הפעילו לחץ על ראש הממשלה לנסוע בכל זאת, למרות דעת אנשי הביטחון.יום שישי אחד, הרנוי מסתובב בסופרמרקט עם עגלה עמוסה, לפתע מצלצל הטלפון הנייד שלו. על הקו אריאל שרון. הרנוי, במכנסיים קצרים באמצע הסופר, שמע את שאלת ראש הממשלה: "מדוע אתה לא רוצה שאסע לניו יורק?". הרנוי: "כי אין אפשרות לכסות את כל הדפ"אות במקום הזה, מדובר במקום בעייתי לאבטחה ורמת האיום בו גבוהה".שרון הופתע. איום? באמריקה הגדולה? הרנוי אישר. כן, גם באמריקה יש תנועות איסלאמיות ואיומים. שרון נאנח ואמר: "אם זו הדעה שלך, אני מקבל אותה". הם קבעו פ גישה ביום שני, בה אמור הרנוי להציג את הסיכונים.ביום שני הגיע הרנוי ללשכת ראש הממשלה עם שניים מבכירי אנשיו (ד' ו-י'). ההערכה היתה ששרון לא יקבל בסופו של דבר את המלצתם וייסע. ההערכה נפלה. שרון קיבל את המלצתם והודיע רשמית: לא נוסע. למחרת, ביום שלישי, ה-11 בספטמבר, נפלו המגדלים התאומים. מאז מייחסים להרנוי את נבואת הפיגוע הגדול בתאומים. "לך תוכיח שלא ידעתי כלום", הוא אומר.הפיגוע ההוא בתאומים היה, מבחינת האמריקנים, שקול לרצח יצחק רבין עבור הישראלים. אירוע שאחריו החיים משתנים, המציאות מתקפלת לתוך עצמה, שום דבר אינו כתמול שלשום עוד. השב"כ של היום, בוגר שתי הטראומות הקשות ביותר שאפשר להעלות על הדעת, הוא שב"כ מפוכח, מקצועי, חף מאשליות. תחילה, נרצח ראש הממשלה. אחר כך קם הטרור לרצוח את אזרחי ישראל. אלה שתי המשימות העיקריות של שירות הביטחון הכללי: להגן על ראש הממשלה, להגן על תושבי המדינה מאיומי טרור. במשימה הראשונה נרשם כישלון צורב. במשימה השנייה ניטשת מלחמה קשה עד הרגע הזה. השב"כ, בשלוש השנים האחרונות, הוא ארגון סיכול נטו. אין פוליטיקה, אין שיקולים צדדיים, אין העדפות. אבי דיכט ר אומר למקבלי ההחלטות את האמת, לא את זו שהם רוצים לשמוע. זה החל אז, ב-4 בנובמבר 95', זה נמשך היום. להטיל ספק, לשאול שאלות, להיות יצירתי, לא להירדם, לא לשכוח, לא להיסחף אל הגאווה, היהירות, הביטחון העצמי שאפיינו פעם את כולנו.kaspit@maariv.co.il תיק גנדי השר זאבי סירב להיפגש עם הרנוי, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד היחידה לאבטחת אישיםבשירות הביטחון הכללי לא מדברים על הירצחו של השר רחבעם זאבי (גנדי), שנורה בידי מתנקשים לפני שנתיים בדיוק בבית מלון מזרח ירושלמי. הפצע מדמם עדיין, הסיפור כאוב, הנושא רגיש מדי. לכאורה, מדובר בכישלון של השירות ושל היחידה לאבטחת אישים. השורה התחתונה היא ששר בישראל נרצח. נקודה.מצד שני, השירות צלח את שתי הוועדות שבדקו את הנושא (ועדת בדיקה פנימית של השב"כ וועדת חקירה בוועדת המשנה של הכנסת). ככל הידוע, איש לא הודח והשב"כ נוקה מאחריות.מבחינתו של הרנוי, זו היתה תקופה קשה. מעולם לא נחקר בוועדות חקירה קודם. ועדת שמגר, שבדקה את רצח רבין, תחקרה אותו כעד מומחה, והנה הוא עומד לבדיקה אישית בעוד גופתו של שר בישראל מוטלת לפנינו.הרנוי סירב, מאז הרצח, לפגוש את המשפחה. בפורומים פרטיים הביע, בזמנו, תסכול רב. לדבריו, מרגע שגנדי נבחר לממשלה "ידענו שאנחנו בבעיה". מתברר שגנדי סירב להיפגש עם הרנוי, למרות בקשות חוזרות ונשנות מצד היחידה לאבטחת אישים. לאחר הקמת הממשלה (מרס 2001) פנו מלשכתו של הרנוי ללשכתו של גנדי לתיאום פגישה והתשובה היתה: תגידו לראש היחידה שלשר זאבי אין זמן פנוי ביומן בשבילו עד אוגוסט...גנדי, מספרים חבריו של הרנוי, היה סרבן אבטחה מהסוג הקשה ביותר, אבל מסרבים לפרט. השר המנוח פשוט לא הניח לשמור עליו והשתמש בכל האמצעים על מנת להצר את צעדי המאבטחים, לברוח מהם, לבלבל אותם. "הוא הזמין את הרצח הזה לעצמו", אמר אז מישהו מהיחידה.למרות כל זה, הרנוי לקח קשה את הרצח. בכירים ביחידה אומרים היום שאם השב"כ היה פותח את כל המידע סביב הרצח היו מתבררים הרבה מאוד דברים קשים מאוד מבחינת המשפחה, אבל אין לאף אחד כוונה לעשות את זה. בשירות הפיקו לקחים ורוצים עכשיו, יותר מכל דבר אחר, שקט תעשייתי. ההנחיה של אבי דיכטר, ראש השב"כ, היא להימנע ככל האפשר מעימות עם המשפחה, גם במחיר שמו הטוב של השב"כ. בינתיים הוסדרה, בחוק, סוגיית רשימת המאובטחים הממלכתית ונקבע כי יאובטחו בידי השב"כ רק סמלי שלטון וריבונות ישראליים ברשימה סגורה. נשיא המדינה, ראש הממשלה, נשיא בית המשפט העליון, שרי החוץ והביטחון, ראשי ממשלה לשעבר. כל השאר מאובטחים על ידי גופים אחרים. אסור לשכוח שלשב"כ אחריות אבטחה על כל המשלחות הרשמיות שיוצאות מישראל - משלחות נוער למחנות ההשמדה בפולין, קבוצות ונבחרות ספורט, משלחות פרלמנטריות ואחרות. כל מה שמוגדר "ממלכתי" מקבל אבטחה של השב"כ על ידי היחידה לאבטחת אישים. עבודה לא חסרה להם.