 | | | סטירה לקונטאר | |
|  | | "אני לא יכול לראות את הפרצוף הזה", מסנן מתאם הפעולות בשטחים, אלוף יוסף משלב, ונזכר בלילה ההוא בנהריה בשנת 1979 * "איך קוראים לך? " שאל אז משלב את המחבל בחדר המדרגות של משפחת הרן * "סמיר קונטאר", השיב המחבל * "אנתא דרוזי? " שאל האלוף * "כן", השיב המחבל * משלב הרים יד וסטר על פרצופו של קונטאר בכל הכוח. אחר כך נכנס פנימה וגילה את הזוועה. עכשיו הכל חוזר | |
| | | | |  | קלסתרו המשופם של סמיר קונטאר מרצד מעל צג המחשב המונח על שולחנו של האלוף יוסף משלב, מתאם הפעולות בשטחים. משלב מעיף מבט הצדה מדי פעם, קולט את הפרצוף של קונטאר ומסב מבטו במהירות חזרה. "אני לא יכול לראות את הפרצוף הזה", הוא מסנן, "קשה לי לראות את הפנים המכוערות שלו". למשלב יש חשבון ארוך עם קונטאר, שהפך השבוע לגיבור הזמני של עסקת חילופי השבויים הנרקמת בין ישראל לחיזבאללה. הגורל זימן אותם לאותו חדר מדרגות באותו בית באותו יום ארור שבו חדר קונטאר מלבנון לנהריה וריסק את משפחת הרן לרסיסים (האב דני ובתו הקטנה, ובת נוספת שמתה בזרועות אמה). קונטאר , כמו משלב, הוא דרוזי. אותה עדה, אותה שפה, אותם מנהגי דת וגינונים, אבל איזה הבדל. קונטאר גדל על ברכי השנאה לישראל, התגייס לארגון המחבלים של אבו-עבאס ושוגר להרוג יהודים. משלב גדל כישראלי גאה, התגייס לצה"ל, התקדם בסולם הדרגות, קיבל צל"ש (אומץ לב, דבקות במטרהודוגמה אישית, נסיבות שאסור לפרסם) והפך לאלוף הדרוזי הראשון בצבא. אז, באותו לילה, היה משלב קצין האג"ם של חטיבה 300 והתגורר בנהריה. באמצע הלילה העירו אותו רעשי צרורות ירי. משלב התעורר, שם על עצמו אפוד ונשק ודהר לכיוון הרעש, אל האירוע. תוך דקות היה שם, הקצין הבכיר ביותר שהגיע למקום, ותפס פיקוד על המתרחש. מתחת לבית מצא צוות של סיירת גולני מוכן לפריצה. התברר ששניים מהמחבלים נהרגו על חוף הים, שניים הצליחו לחדור העירה ועכשיו הם כאן, למעלה, בתוך הדירה של משפחת הרן. קולות ירי עלו מתוך הבית ומשלב החליט לא להמתין והורה לחיילים לפרוץ. יחד עם מפקד הצוות דהר במעלה חדר המדרגות כשלפתע הופיע הקלסתר המשופם ההוא, צעיר יותר, מול פניו. הם עמדו אחד מול השני, משלב וקונטאר, הדממה ארכה שבריר אחד של שנייה ומשלב שאל אותו "איך קוראים לך? ". קונטאר , בלי למצמץ, השיב "סמיר קונטאר". משלב , בתחושת בטן אינסטינקטיבית, זיההאותו. "אנתא דרוזי? ", שאל . "כן", השיב קונטאר. משלב הרים יד וסטר על פרצופו של קונטאר בכל הכוח. אחר כך נכנס פנימה וגילה את הזוועה. אם ידע את הפרטים מראש, האם היה מעדיף להתיז את ראשו של קונטאר מעליו שם במדרגות? לא. משלב הוא קצין ישראלי, מחויב לטיפול הוגן בשבויים. קונטאר הרים ידיים, משלב החטיף לו סטירה בסך הכל. עכשיו הכל חוזר, צף ומופיע מחדש. הלילה ההוא, הפרצוף ההוא, שאותו האלוף יוסף משלב לא ישכח לעולם. | |  | |  |
| |  | |  | הזמין אמבולנס
| |  | | | | ביום שני השבוע פגש משלב, בחשאי, את ג'מיל טריפי, שר לעניינים אזרחיים בממשלת אבו-עלא החדשה. פגישה שנייה תוך שבועיים. משלב מתפקד בחודשים האחרונים כחוליה המקשרת בין הממסד הישראלי למצוקה הפלשתינית. חודשי הכאוס הקשים, בין ההודנא המנוחה לאבו-מאזן הנשכח, בואכה ממשלת אבו-עלא. כל יום רביעי הוא מכנס פורום מיוחד שבו חברים נציגים מכל זרועות הביטחון ומשרדי הממשלה בניסיון נואש לסייע לאוכלוסייה הפלשתינית, למנוע את הקריסה, לחסום את הגלישה אל רעב ומחלות. משלב הוא לא רק הנציג הישראלי אצל הפלשתינים, הוא גם הקול של הפלשתינים כאן, אצלנו. גם בימים השחורים ביותר של העימות שמר מוסד מתאם הפעולות בשטחים על קשר הדוק ורצוף עם הפלשתינים. לא מזמן, בסדנה לחשיבה אסטרטגית של מתאם הפעולות בשטחים אמר סופיאן אבו-זיידה שהקשר הזה, הרציף והבלתי מותנה, הוא מה שמחזיק הרבה מאוד פלשתינים בחיים וגם את התקווה. אבו-זיידה סיפר על תקריתאש קשה בין צה"ל לפלשתינים אצלו בשכונה, ועל כך שהצליח להזמין אמבולנס דרך משרד הקישור של המתאם. לא היתה שום דרך אחרת וכך ניצלו חיים אמר. מה עשה אבו-זיידה בכינוס חשיבה אסטרטגי של מתאם הפעולות? משלב זימן אותו לשם, כדי לשמוע גם את הצד השני. ג'מיל טריפי, שחוזר עכשיו לקדמת הבמה, הוא ממקורבי אבו-עלא. הוא הביא למשלב מסר ברור: ממשלת אבו-עלא תילחם בטרור ותעשה הכל כדי להשליט שקט מוחלט. משלב החזיר באותה מטבע: ישראל תעשה הכל כדי להקל, לסייע ולהחזיר את התקווה הזכורה ההיא, מימיה הקצרים של ההודנא. אז, אפשר היה לזהות ניצנים ראשונים של אור. זוגות שבו להתחתן בעזה, כולל יומיים של פנטזיה בכפר, כולל ה"תופה" המסורתי (בני הזוג עושים סיבוב ברחבי הכפר ביחד). אנשים ביקרו אחד את השני. התעסוקה התרחבה. ביטחון אישי החל לחזור, אט אט, לרחובות. עד שהגיע הפיגוע ההוא בקו 2 בירושלים, כולל התגובה הקשה של ישראל בעקבותיו, והרס אתהכל. | | | | |
| | | | | כולם יורים על כולם
| | | | | | בינתיים, ממשיכה החברה הפלשתינית לגלוש לתהום. העוני עלה מאוד, מ-25 אחוז לפני העימות לכ-55 אחוז עכשיו. מה זה עוני? משפחה שמתקיימת מפחות משני (2) דולר ליום. האבטלה בשמים. הסחר עם ישראל ירד מ-10.7 מיליארד שקל בשנה ל-6.8 מיליארד , התל"ג לנפש הצטמצם לכמחצית, הכל דעך, קרס, גסס ונדם. איך הפלשתינים מתמודדים עם המציאות הזו? בדרך מעוררת כבוד. הם מנסים לעבוד. לחלץ לעצמם גרגר של עבודה, תעסוקה, משהו להביא הביתה. בפרויקטים של הרשות, של אונר"א (סוכנות הסעד והתעסוקה של או"ם), בהמצאות יצירתיות, בהתחכמויות. הם מצמצמים הוצאות, מפסיקים לקנות בשר, חותכים חלב, ירקות, מוכרים רהיטים, שוברים חסכונות (אם היו כאלה ). הם עוזרים אחד לשני, מקבלים סיוע ממדינות המפרץ ומארגוני סיוע בינלאומיים. הם נתמכים על ידי הארגונים האיסלאמיים, במיוחד החמאס, שנתפר לתוך המציאות הזו שתי וערב ויודע לכוון את הגרוש הנכון לאיש הנכון בזמןהנכון. החמאס נתפס כנקי משחיתות ובנה לעצמו מערכת אלטרנטיבית של בתי ספר, טיפות חלב, גני ילדים, בתי תמחוי, אפילו הכוונת תעסוקה. המצב הנוכחי משחק לידי החמאס, שהולך ומגביר את כוחו בקרב האוכלוסייה מדי יום, במקביל להיחלשותו המבצעית מול ישראל. את הפרדוקס הזה מנסה משלב לגדוע. הפתרון, לדעתו, הוא תעסוקה. שר הביטחון שאול מופז הציג השבוע בוושינגטון תוכנית שמשלב עיצב ליצירת 120 מקומות תעסוקה חדשים לפלשתינים. היום, בעמל רב, מאשרת ישראל ל-38 אלף פועלים וכעשרת אלפים סוחרים פלשתינים לצאת לעבודה. את המספר הזה צריך להכפיל ביותר משש נפשות לפועל, כדי להבין כמה אנשים מתפרנסים ממנו. הרבה אנשים. רק כך, רק עם שיקום התקווה ויצירת אופק של חיים חדשים, אפשר יהיה להרגיע את השטח. הרשות הפלשתינית איבדה שליטה על השטח. זו תהיה משימתו הגדולה הראשונה והחשובה ביותר של אבו-עלא. אנשי הרשות, בשיחות עם משלב ואנשיו, מודים באמת. "אין דין ואין דיין, אין לנו שליטה על האנשים". סדר ציבורי אין, מעשי פשע מתרבים, תופעת האונס מתפשטת. הצדק מושג בקטטות ובקרבות ירי בין החמולות השונות. לא מזמן הסתיים משחק כדורגל ביריחו, בין מחנה הפליטים המקומי לעיר, בקרב שהפך למלחמה של ממש כשהשוטרים הספורים נמלטים מהאזור בבהלה. תלמידים נושרים מבתי הספר, מערכת המשפט לא קיימת, שריפים מקומיים תפסו פיקוד וכולם יורים על כולם. על כל זה מתווספת כריתת עצי הזית בידי המתנחלים, שמרתיחה למשלב את הדם. הוא פגש השבוע את מפכ"ל המשטרה ודרש חקירה ממצה וכתבי אישום. הוא העביר את הנתונים לרמטכ"ל, לשר הביטחון ולראש הממשלה. הוא מנסה לטפל, לשקם, להחזיק את האצבע בתוך החור הגדול של הסכר כדי שלא יקרוס. הוא חי במצב בלתי אפשרי שבו אוכלוסייה שלמה נאנקת תחת סגרים וכתרים ואילו פתיחתם גורמת, כמעט מיד, לאוכלוסייה אחרת לאסוף את מתיה. למרות הכל, משלב לא מאבד תקווה. התוכנית שלוליצירת מקומות תעסוקה לפלשתינים נראית טוב ומשדרת תנופה. עכשיו, כל מה שצריך זה לחכות להתפתחויות המדיניות. | | | | |
| | | | | האג'נדה החיובית
| | | | | | עוד כמה ימים, אם לא יקרה שום דבר לא צפוי, יתחדש המשא ומתן הרשמי בין ממשלת שרון לממשלתו של אבו-עלא. מעניין איך אריאל שרון יבלע את הצפרדע העסיסית והמרירה הזו. שהרי מי שהקים את ממשלת אבו-עלא הוא יאסר ערפאת. מי שהחזיר לעצמו את השליטה על כל מנגנוני הביטחון וביטל את הרפורמות הוא יאסר ערפאת. מי שמושך בחוטים, מוציא ומביא ועל פיו יישק דבר הוא יאסר ערפאת. אבו-עלא הבין, כבר מזמן, שבלי החותמת של ערפאת לא יהיה שום דבר. שרון מבין את זה עכשיו, אחרי שחינך את העולם הפוך, בדרך הקשה. הוא יעשה את עצמו כלא מבחין בדמותו של ערפאת רובצת ברקע. הוא יתעלם ממנו. הוא ישחק בנדמה לי. הפגישה בין שרון לאבו-עלא מיועדת להתקיים בעוד עשרה ימים בערך. אחר כך יחודשו מגעים בדרגי שרים. בשבועות האחרונים ניטש משא ומתן אינטנסיבי בין הצדדים. ראש לשכת שרון, עורך דין דב וייסגלס, המשוחח לפחות פעם ביום עם סלאם פיאד, פגש כמה פעמים את ראשלשכת אבועלא. גם ראש המטה המדיני של סילבן שלום, רון פרושאור, קיים מספר פגישות כאלה. מתאם הפעולות בשטחים, עמוס גלעד וגורמים נוספים נפגשים כל הזמן, מעבירים מסרים, מנסחים טיוטות. בדיונים פנימיים במערכת הביטחון מתבטא הרמטכ"ל בצורך לתת צ'אנס לאבו-עלא. הפסקת האש עליה טורח המנהיג הפלשתיני היא, לדבריו, "צעד חיובי בדרך לפירוק תשתיות הטרור". שר החוץ סילבן שלום הקים "לשכה לתיאום מדיני" שאמורה לשקם את היחסים מול הפלשתינים ולטפח את מה שמכנים במשרד החוץ "האג'נדה החיובית". שרון מביט על כל ההתפתחויות הללו, חורק שיניים ומאמץ כמוצא שלל רב. ראש הממשלה יודע שגם אצלו, בבית, אנשים שואפים לקצת תקווה. תוצאות הבחירות המוניציפליות הוכיחו, למי שנזקק להוכחה, שהציבור מתחיל למאוס במנהיגיו. אחד מדובריו של ראש הממשלה, שמכהן גם כעיתונאי, דיווח בשבוע שעבר על הלחישות האינטימיות בין שרון לוולדימיר פוטין: "תמיד הערצתי אותך", לחשפוטין לכאורה לשרון, "עכשיו, כששמעתי את דבריך, אני מעריץ אותך עוד יותר". נו , טוב. בקצב הזה, פוטין יהיה המעריץ האחרון של שרון. אפשר לבדוק את זה באשקלון, מעוז ליכוד מסורתי רב-עוצמה, שנפלה השבוע כפרי בשל לידיו של מועמד אלמוני לגמרי בשם רוני מהצרי, שהפך את כל הקומבינות הפוליטיות המסורבלות של עמרי שרון, כולל הסכם של הרגע האחרון בין כל מיני מועמדי רקק, ללעג וקלס. הציבור מתחיל להבין את האמת, לחבר את מצבו הכלכלי לחוסר התוחלת המדינית ולהגיב. עכשיו הכדור במגרש של שרון. ראש הממשלה מזהה את הסימנים ומתלבט. בממשל האמריקני, כך מדווחים בכיריו בשיחות סגורות, מתעניינים עכשיו בשלושה דברים בלבד: המצב בעיראק, המצב בעיראק והמצב בעיראק. ביל ברנס העיד לפני כמה ימים בוועדת משנה של הסנאט והתבקש לזהות את מצבה של מפת הדרכים בסקאלה שבין 1 ל-10. " המצב הוא 1", לא היסס ברנס לדווח. ג' ון וולף, השליח האמריקני עול הימיםבאזורנו, מתחנן לחזור לתפקידו הקודם, אפילו לרדת בדרגה, העיקר לא לחזור לכאן. נאום "הרצליה ב'" של שרון מונח עדיין, מתחיל להצהיב, על שולחנו של ראש הממשלה. שמעון פרס, שקרא את הדיווחים ושמע את השמועות על הנאום הזה, שבו אמור שרון, אולי, להצהיר על כוונות יציאה מעזה, אמר השבוע בשיחה פנימית: אם הוא עושה את זה, אנחנו בממשלה. אפשר, כמובן, לראות גם את השליש המלא של הכוס: הפיגועים (טפו-טפו-טפו) ירדו, החמאס במצוקה ובמנוסה, ראשיו משנים מיקום כל כמה שעות ונמלטים על חייהם. היוזמה לבידודו של הארגון (סילבן שלום הוסיף השבוע לרשימה גם את אוסטרליה, שמיקמה את החמאס ברשימת ארגוני הטרור) קוצרת הצלחה. שר האוצר נתניהו נתפס כמי שיכול לחלץ את המשק מהמשבר. הגדר נבנית בעצלתיים (ועדיין, חובה להקים ועדת חקירה ממלכתית שתברר מדוע לא הוקמה זה מכבר) אבל מתחילה לתת אותותיה. הקואליציה רחבה ויציבה, עדיין. הקדנציה צעירה. כל אלהמעודדים את רוחו של שרון, ממחישים שוב עד כמה הוא מוספד מוקדם מדי ומחדדים את התחושה שבלי פריצת דרך בחקירת משפחתו יש לראש הממשלה עוד ארבע שנים מלאות לכהן כאן איתנו. השאלה היא אם יעדיף לעשות בשנים הללו משהו משמעותי באמת, או רק להעביר את הזמן מפוטין לברלוסקוני ובחזרה, עם כל ההערצה שבעולם. k a s p i t @ m a a r i v . c o . i l | | | | |
|
| | |
