ורדים, לחם וסרדינים הגרוזינים בטוחים שכשאלוהים חילק את העולם, את גרוזיה הוא השאיר לעצמו כגינה פרטית * הארץ אכן יפהפיה, אבל ענייה (22 אחוזי אבטלה) ומושחתת (שוטרים גובים כסף מאזרחים כהשלמת הכנסה) * בין שוורדנאדזה המודח, נינו הנשיאה הזמנית וסאאקשווילי הסופר-סטאר, ביקר אייל לוי בזירת ההפיכה ושמע שהיהודים מפחדים אייל לוי, טביליסי 27/11/03 שניים מהשומרים ליד ביתו של נשיא גרוזיה לשעבר, אדוארד שוורדנדזה, ישבו על המדרכה ליד הבוטקה ופיצחו גרעינים, תוך כדי מבט ממושך על הכלב שרבץ ממול. השלישי התרחק מהעמדה כשהוא צועק לתוך הסלולרי הוראות מלוות בתנועות ידיים עצבניות. הקלצ'ניקוב שכב על מיטת שדה, חצי מטר ממני, עם מחסנית בפנים. הנה אני לוקח אותו, קופץ מעל הגדר, חצי דקה של ספרינט ואני בבית. שתי דקות של משא ומתן עיקש, שלושה איומים ויש לי סיכוי לא רע להיות נשיא המדינה החדש. כל כך קל, אז מה הפלא שאת ההפיכה הגדולה השלימו מבלי שתישמע סטירה? כך חולפת לה תהילת עולם. יומיים אחרי שהתפטר, ושעתיים לפני שהנשיאה הזמנית, נינו בורז'נאדזה, הודיעה על מועד הבחירות החדש, רק עיתונאי מישראל ומספר שומרים מנומנמים התעניינו בשלומו של המנהיג ברובע קרטזניסי שבפאתי טביליסי, הבירה. אחת השכנות הגיעה עם ענף מלא אפרסמונים והגישה לי כשי. היא אמרה באנגלית רצוצה, "אתם עושים עבודה טובה". אולי חשבה שאני יוצא לאפטר. יין משובח הכל נראה שליו ורגוע, ההפך הגמור מדרמה פוליטית, עד שאמירן רוקסצה החנה את הלאדה שלו ממש לידנו. "מה אתם שומרים על הכלב הזה? ", נזף בשומרים, ויצא החוצה כשהוא מקלל ומגדף את הנשיא לשעבר. רוקסצה שני מטר גובה, ארבעה מטר רוחב, אין לו צוואר, כל יד בגודל של מיני מיינור. הוא, מסתבר, היה מהפורצים הראשונים לבית הפרלמנט ביום שבת ומאז הוא מגיע לכאן מדי יום כדי ללכת מכות, אבל מסתפק בדחיפות כשהוא לא מוצא פרטנרים לתגרה. "אתם במערב לא יודעים מה המצב אצלנו", הוא אומר בקולו המרוסק. "אני חי מפנסיה של שמונה דולרים בחודש. אשתו של בני היא רופאה. מה היא עושה היום? מלצרית במסעדה באתונה. כאן לא נותנים לך לחיות. שוורדנאדזה דחף אותנו להפיכה הזו ושיבוא בטענות רק לעצמו". ביקשתי ממנו בנימוס שיקפיץ אותי לבית הפרלמנט, לישיבה הראשונה ללא שוורדנדזה. הוא הסכים, ממילא אין לו מה לעשות, הוא שייך לאגף המובטלים שמחזיק 22 אחוז מחמשת מיליון התושבים. גרוזיה היא ארץ מדהימה ביופיה. יש בה הכל, והמקומיים בטוחים שכשאלוהים חילק את העולם, את המקום הזה הוא השאיר לעצמו כגינה הפרטית. יערות, אגמים, הרים, עמקים, אפילו מדבר קטן. החקלאות מאוד מפותחת. פה כל אגס מלמיליאן וכל תפוח יותר קרוב לאבטיח. היין הגרוזיני משובח, העוגות משהו משהו, אבל רק כשנוסעים ברחובות הצרים מבינים את גודל הברוך. הכבישים מחורבנים, הבתים מוזנחים. לפני שנה היתה כאן רעידת אדמה קשה ומאז בקושי שיפצו בגלל שאין כסף בקופה. מספר פעמים ביום יש הפסקות חשמל ואם אין לכם גנרטורים, אתם צריכים לחיות עם התופעה. יש מחסור תמידי בגז שרק מקשה על החיים בחורף המקפיא. אנשים מחטטים בפחים, מחפשים מזון, ושוטרים עומדים כמעט בכל פינה, עוצרים מכוניות ולוקחים כסף. זו לא ביקורת, זו סתם השלמת הכנסה. לנהגי המונית אין מונה, ולחלקם אין בכלל שלט. את התיירים הם שואלים כמה לרי (המטבע המקומי) הם מוכנים לשלם, ועל הסכום הם בדרך כלל מוסיפים תוספת משלהם. אל תבקשו מהם קבלות, הם עושים מהן טייארות. השלטון מכיר הכל ומעלים עין. לא סתם גרוזיה נמצאת בין עשר המדינות המושחתות בעולם ובגלל זה היא זקוקה לשינוי. בנים גידלתי ורוממתי שגרירת ישראל בגרוזיה רבקה כהן היתה מהאחרונים שערכו ביקור רשמי אצל שוורדנאדזה במשרד. זה היה בצהרי יום שישי שעבר. היא סיפרה לו שישראל מודאגת מהמצב כי היה ריח של מלחמת אזרחים באוויר, אבל הוא עדיין קיווה שיהיה בסדר. בנו התקשר אליו בשבת בבוקר מפריז והציע לו להתפטר, אבל האב אמר שהוא מאמין שיוכל לפתור את הבעיה בעצמו. באותו יום, אחרי הצהריים, בזמן שנאם במושב הראשון של הפרלמנט, התפרץ מיכאיל סאאקשווילי כשתומכיו עומדים מאחור ומלווים אותו בוורדים, הסמל המסחרי של ההפיכה. סאאקשווילי שוב טען שתוצאות הבחירות האחרונות הן מזויפות ומדובר בהליך בלתי חוקי. שוורנדאדזה חולץ לאחור על ידי שומרי ראשו. היה זה מהלך מתוכנן שעמדו מאחוריו שלושה: סאאקשוילי, שאמור להיות הנשיא הבא, בורז'נאדזה, ששוורדנדזה היה הסנדק כשהיא נולדה וז'וראב ז' באניה, שהיה יד ימינו של הנשיא לשעבר. "הם היו ילדיי", אמר אחר כך המנהיג המודח, "אבל כנראה שנתתי להם חינוך לא טוב". רוקסצה הוריד אותי ליד הפרלמנט, אגרף את היד וצעק "סאאקשוילי". בחוץ חיכה מיכאיל גוגאלדזה, דובר הפרלמנט, שהמתין למאות מאנשי התקשורת הזרה. בבוקר הוא אמר שאין לי סיכוי להיכנס בגלל שיש לחץ אדיר מצד העיתונות ורק אחרי שעשיתי פרצוף מונה ליזה הוא הסכים להשחיל אותי לרשימה. בניין הפרלמנט כבד מאוד. המונומנטים המרשימים מבחוץ, אבל די מוזנחים מבפנים. שטיחי קיר מאובקים, קירות שזקוקים דחוף לסיוד ונברשות מהודרות שחלק מהמנורות שלהן שרופות והן לא מצליחות להאיר את האפלה ששוררת במסדרונות הארוכים. גוגאלדזה הראה לי את דלת העץ שממנה נכנס סאאקשווילי בשבת והראה את יציאת החירום של שוורדנדזה. ביציעים היו אין ספור מצלמות טלוויזיה שבאו לקלוט את ההיסטוריה. אני תפסתי מקום, ליד הילריון פאבליוק, מהטלוויזיה האוקראינית. הוא מאוד התרגש. "רק שתדע שגרוזיה היא המדינה הכי דמוקרטית מבין כל מדינות חבר העמים. אצלנו הממשלה מחתימה אותנו על מסמכים מה מותר להגיד ומה אסור, וכאן הם מדברים חופשי. אין גבול לביקורת. באזרביז'אן היו לפני כמה שבועות הפגנות בעקבות הבחירות. השוטרים נכנסו במפגינים עם אלות, בלי רחמים. כאן אתה מרגיש שהיתה הפיכה? ". מטורף קיצוני אחד מחברי הפרלמנט נכנס לאולם, כשבידו ורד ארוך בצבע בורדו לוהט. 234 החברים קיבלו אותו במחיאות כפיים. בורדז'נאדזה לקחה את הפרח והריחה אותו לקול תקתוק המצלמות. הנשיאה הזמנית כריזמטית מאוד. אמנם לא הבנתי מילה ממה שהיא אמרה במהלך הנאום, אבל לפי חיתוך הדיבור החלטתי להצביע עבורה. בסיום עמדו חברי הבית, יחד עם חלק מהעיתונאים, והריעו ממושכות ואילו היא הודתה בחיוך. נינו היתה רוצה להיות הנשיאה הקבועה של גרוזיה, אבל כשהבינה שאין לה סיכוי מול הכוח העולה של סאאקשוילי, היא החליטה להרים ידיים ולחבור אליו. ב-4 בינואר הוא יהיה בעל הבית. מתנגדיו אומרים שסאאקשוילי מטורף קיצוני, אבל מדובר בסופר-סטאר בן 36. כשהוא הגיע למסיבת העיתונאים הוא פיזר מניירות של כוכב רוק. הוא יודע להתלבש ולדבר, והכל עם חיוך וקסם אישי. "אתה אומר שפעם הצהרתי שאני רוצה להיות הנשיא? ", הוא שאל את אחד העיתונאים שנזכר בהצהרה ישנה. "אתה יודע איך זה, כל חייל רוצה להיות גנרל", סיים בקריצה והבין שקנה לעצמו עוד כמה נקודות זכות. הוא מאוד פופולרי, ואפילו האמריקנים מעדיפים לראות אותו מושך בחוטים. בסך הכל מדובר בתוצר שלהם. מישה למד משפטים באוניברסיטת קולומביה, ואת הדוקטורט הוא עשה באוניברסיטת ג' ורג' וושינגטון. לארצות-הברית יש אינטרס גדול מאוד בארץ הזו. יש כאן צינורות נפט וגז שעוברים מגרוזיה לאזרביז'אן ומשם לטורקיה. כיום מחדשים את דרך המשי הישנה, ואין כל קשר לרוסיה וזה כבר טוב. אם שוורנדאדזה סימל את ברית-המועצות הישנה, סאאקשווילי מסמל את הקידמה. הסבתא של אריק "זה יום חג כששוורדנדזה לא כאן", אמר לי אקקי אסטיאני, מנהיג המפלגה המסורתית, כשעמדנו בלובי של הפרלמנט. "כשהוא הגיע בתחילת שנות התשעים כולם דיברו על חגיגה לדמוקרטיה, אבל בתוך תוכו הוא היה ונשאר קומוניסט. אני תמיד הייתי נותן לו את הדוגמה של ישראל והוא היה מהנהן בראש'כן, כן' וממשיך לפעול בדרכו. הוא אף פעם לא היה מנהיג של מדינה חופשית". ליהודי גרוזיה המהפך הזה הוא מכה. שוורנדאדזה הוא ידיד גדול של ישראל. ב-1998 כשהיו חגיגות 2,600 שנה ליהדות גרוזיה, הנשיא הוציא 90 אחוז מתקציב משרד החוץ על החגיגות. הוא הזמין את הנשיא ואת ראש הממשלה, והסתפק בביקור שר התיירות דאז, משה קצב. "הוא איש חכם וישר", קבע יושב ראש הקונגרס העולמי של יהדות גרוזיה, גוראם בטיאשווילי, "הוא ידע שאין לו סיכוי, וכדי שההפיכה הזו לא תהפוך למלחמת אזרחים עקובה מדם, הוא קם והלך. יש דבר יותר אמיץ מזה? אבל יש גרסה שמספרת שהכל בעצם הצגה ותוכנן מראש". את בטיאשווילי פגשתי במטוס. הוא ישב במחלקה הראשונה ושתה סודה בשלוקים קטנים של דריי מרטיני. כששוורדנדזה עלה לשלטון בינואר 1992 הוא לקח 15 אנשי אקדמיה וסופרים והתייעץ איתם לגבי זהות המדינה. גוראם היה בפנים. "אני לא אומר שהוא לא עשה שטויות, בוודאי שהוא עשה, אבל כשהוא נכנס לתפקיד הוא אמר לנו שהמחיר שנשלם על הפיכה למדינה קפיטליסטית יהיה כבד. שוורנדאדזה לא עשה אף דבר בכוונה לפגוע. אולי היתרון הגדול של יורשיו נמצא בעובדה שהם צעירים ויכולים לעשות שינוי". לא ברור כמה יהודים נשארו בגרוזיה. זה משהו שנע בין 4,000 ל-12 אלף , תלוי את מי שואלים. פעם היתה פה קהילה מאוד גדולה. סבתו של ראש הממשלה, אריאל שרון, קבורה כאן. הוריו הכירו באוניברסיטת טביליסי, אבל זה היה מזמן, ומאז היו עליות מאסיביות שדיללו את הקהילה. מי שנשאר - חושש. עד היום הם חיו בכיף ועכשיו כשסאאקשוילי יעלה לשלטון הוא יפתח פנקס ויזכור היטב מי תמך בו ומי העדיף את שוורדנדזה. סאאקשווילי אמר לעוזריו שישראל לא צריכה לדאוג, היחסים יהיו בדיוק כמו מקודם. סגן שר האוצר לשה ז'בניה, יהודי משלנו, משוכנע שיהיה בסדר. "את סאאקשווילי אני לא כל כך מכיר, אבל שותפיו אוהבים מאוד את ישראל", אומר לשה, "אני משוכנע שהיחסים רק ישתפרו בגלל שהם לא מתייחסים רק ליהדות המקומית. הם מעריכים מאוד את מה שנעשה שם, בירושלים". שיגיד תודה טביליסי היתה רגועה מאוד באמצע השבוע. לא היה זכר ל-100 אלף המפגינים בשבת ולמדורות שהובערו בשדרות רוסטבילי באותו לילה. זו בטח לא היתה ההפיכה של 1992 כשהנשיא זביאד גמסחורדיה סירב לפנות את מקומו. טנקים נכנסו אז לרחובות, תותחים ירו. חצי מהבתים ברחוב המרכזי נהרסו, נרשמו הרוגים. הפעם לא היה צורך בכוח, זו היתה כניעה מוחלטת של נשיא שהבין שאין לו סיכוי. אפילו חייליו אמרו למפגינים "אתם גרוזינים, אנחנו גרוזינים, אין סיבה שכדור ייצא מהקנה". בכל זאת עדיין מזהירים שמוקדם לחגוג. גרוזיה היא ארץ שסועה שמלאה באזורי עימות, כאלה שרוצים עצמאות ומוכנים לצאת לקרב. האזרחים יודעים את זה. מאיה מרילשוילי היתה בת 14 כשפרצו הקרבות לפני 12 שנה. היא זוכרת את היריות ואת המנוסה לבית דודתה שבפרברים. "זה יכול לקרות גם עכשיו, למה לא? השקט הזה לא אומר כלום, אבל בינתיים זה גן עדן לעומת התקופה ההיא". מאיה מדברת צרפתית חופשי, היא משמשת מתורגמנית לאנשי עסקים שמגיעים לכאן לעתים קרובות. היא לא חושבת לעזוב את העיר, אבל היא אמרה שהמצב כל כך קשה ולקחה אותי לסיור קטן בסלאמס, שהם חלק גדול מטביליסי. אלה לא מראות נעימים, בטח לא לתיירים שמחפשים את אירופה הקלאסית. אנשים אוכלים בצהריים לחם ורק לחם, או סרדין שקונים בלירה. מסעדות ריקות, וברחוב עשרות אנשים שמציבים דוכנים ומוכרים מה שרק אפשר וזה לא הרבה. סאאקשווילי אומר שהמטרה שלו היא למנוע כל פרובוקציה שעשויה לגרור המצב החדש. הנשיאה הזמנית בורז'נאדזה אמרה שתשקיע את כל המרץ להרגע הרוחות, אבל בגרוזיה הכל שביר. שוורנדאדזה ניצל פעמיים מהתנקשות בחייו ויצא בשלום מניסיון הפיכה אחד שנכשל. הוא יודע שאם הוא הגיע לגיל 76 במצב יציב, הוא צריך להגיד תודה. סאאקשווילי הזמין השבוע משקיפים בינלאומיים לבחירות הקרובות. הוא רוצה שהכל יהיה שקוף וברור, שלא יהיו טענות לאף אחד. בפעם האחרונה היו 500 משקיפים וזה לא עזר למנוע זיופים. הפעם הוא רוצה אפילו יותר. אין לסאאקשוילי מתחרים. יריביו העיקריים פינו את הדרך. הוא ינצח ברוב גדול ואת קמפיין הבחירות הוא פתח השבוע כשהוא לבוש בחליפת פסים חגיגית. "אל תצפו ממני לנסים כבר בזמן הקרוב", הוא אמר למאמיניו, "אבל זו הזדמנות חדפעמית שאנחנו חייבים לנצל". ביום שסאאקשוילי הכריז על ריצתו, שוורנדאדזה הגיע למשרדו ואסף את חפציו האישיים. הוא נראה כמו מתאגרף מותש מול המתמודד הצעיר שרוצה לבנות את העולם מחדש. גרוזיה מביטה מהצד בסקרנות ומחכה להתפתחות. כששאלתי את מנהיג המפלגה המסורתית, אסטיאני, אם הוא חושב להתמודד על הנשיאות מול המועמד המוביל, הוא שחרר צחוק פראי ונתן לי טפיחה על הגב שפירקה את הצוואר. "אם היית אומר צרפת, גרמניה, הייתי שוקל את זה בחיוב", הוא סינן בין גלי הצחוק. "אבל בגרוזיה? מי שהולך להיות כאן נשיא, חייב להיות משוגע e y a l l @ m a a r i v . c o . i l