הלוחמים ששילמו בחייהם אריה נהרג חודש לפני השחרור * ערן הגיע לארץ מניו-יורק כדי להתגייס * שרון היה הנופל הראשון של קיבוץ מרום-גולן * שמרי חגג ערב לפני האסון את יום הולדתו ה-20 * אלעד כתב לפני מותו: "פתאום אתה מבין עד כמה החיים ארעיים" * 11 שנים אחרי, ויממה לאחר לכידתו של הרודן המודח, משפחות החיילים שנפלו סוגרות מעגל איתן רבין 16/12/03 תפיסתו של סדאם חוסיין שלשום מאפשרת לפוגג את מסך הערפל מעל אחת מהפרשיות המסעירות ביותר בתולדות מדינת ישראל - אסון צאלים ב'. גלים של שמועות התרוצצו במהלך השנים מאז ארע האסון בנובמבר 1992 לגבי מטרת התרגיל שבו קיפחו את חייהם חמישה מלוחמיה המובחרים של סיירת מטכ"ל. לא סיפרו שסדאם היה היעד שלמה כהן, אביו של סמ"ר אריה כהן ז"ל לא ידע שהתרגיל שבו נהרג בנו היה פעולת דמה שמטרתה חיסול הרודן העירקי. "באופן רשמי עד היום לא סיפרו לנו שהמטרה של התרגיל בצאלים ב' היה לחסל את סדאם חוסיין. מקריאה בעיתונים למדנו על האפשרות הזאת ועכשיו אני שמח שתפסו אותו", אמר אמש האב השכול. סמ"ר אריק כהן ז"ל נולד בשנת 1971 במושב עמיעוז. כבר מגיל צעיר היה ספורטאי מצטיין, אהב לטייל בארץ, וידע כי עם יום גיוסו יתנדב לאחת היחידות המובחרות. סמ"ר כהן נהרג חודש בלבד לפני תום שירותו הצבאי. הוא תיכנן לשוב לעבוד במשק בעמיעוז ולחסוך כסף לטיול בחו"ל יחד עם חברתו. סמ"ר אריה כהן היה בן 21 בנופלו. הוא הותיר אחריו הורים, שלמה ואורה, שלושה אחים ואחות. "קודם כל אסון אישי" "הנסיבות של אסון צאלים אולי מעניינות את הציבור אבל אותנו פחות", אמר אמש בעצב משה תמיר, שאיבד את בנו שרון, באסון צאלים ב'. משפחת תמיר, לא נמצאת בקשר עם שאר המשפחות ההרוגים וגם שלשום, מיד לאחר פרסום דבר תפיסתו של סדאם חוסיין, הן לא שוחחו ביניהן. שרון נולד בקונייטרה שברמת הגולן ב-1971. הוריו היו ממייסדי קיבוץ מרום-גולן. בדרכו האחרונה ספד לו גם האלוף עמירם לוין שביקש סליחה בשם צה"ל. "באתי לכאן להתנצל בפניכם על שלא ידענו למנוע את האסון", אמר לוין מעל הקבר הפתוח. סמל שרון תמיר ז"ל השאיר אחריו שני הורים, גילה ומשה ושתי אחיות ואח. המשפחה הלוחמת לאחר האסון נחצו המשפחות השכולות לשתי קבוצות. משפחת ויכסלבאום היתה המיליטנטית ביותר ודרשה להעמיד לדין את אהוד ברק וקצינים נוספים. האבא, שמואל ויכסלבאום אמר אז: "אני לא אפסיק להילחם עד שהאמת תצא לאור". רב "ט ערן ויכסלבאום נולד ב-1970 בתל-אביב. בגיל 15 עברה המשפחה לניו-יורק בשל עיסוקיו של האב. ערן סיים את לימודיו התיכוניים בהצלחה והחליט להישאר בניו-יורק ללמוד באוניברסיטה. הוא דחה את החזרה לארץ כבדי להתגייס מפני שאחיו הגדול ג' ק שרת כקצין בצה"ל בתקופה זו וערן לא רצה להדאיג את הוריו. לאורך כל הזמן הזה שמר ערן על כושר גופני גבוה, נכון להגשים את חלומו ולהתגייס לסיירת מטכ"ל. ב-1992 התגייס ערן לצה"ל והגיע למחוז חפצו. מפאת גילו נדרש ערן לשרת שנה אחת בלבד אבל הוא התנדב לשרות של שנתיים והיה משוכנע שנכונה לו עוד דרך ארוכה ביחידה המובחרת. ערן ויכסלבאום ז"ל הותיר אחריו הורים, שמואל וחווה, אח ושתי אחיות. "בשבילנו זה חידוש" שאול שילה, אבא של סמל אלעד שילה ז"ל סבור שישראל לא היתה מוציאה פעולה כזו אל הפועל. "אני לא חושב שהיינו עושים את זה. מעולם לא סיפרו לנו באופן רשמי על מה הם התאמנו, ולכן יש חדש בפרסום הזה", אמר האב. "פתאום אתה מבין עד כמה החיים ארעיים, עד כמה הכל זמני, מתגמד ונעשה חסר חשיבות", כך כתב אלעד במכתב לידידה, זמן קצר לפני מותו באסון צאלים ב'. סגן אלעד שילה ז"ל נולד ב-1972 בקיבוץ גבעת ברנר. מגיל צעיר נמשך מאוד לספורט ובמיוחד לכדור מים. הבריכה היתה לביתו השני, ושם קצר הצלחות גדולות שהביאו אותו עד לנבחרת הנוער של ישראל. בנובמבר 1990 גוייס אלעד לצה"ל, אך בשל ניתוח שעבר בברך לא יכול היה לשרת בתפקיד קרבי. הוא הושפע מאוד מאחיו, שהיה קצין בסיירת מטכ"ל והגשים את חלומו כשהוצב כסמל מבצעים ביחידה המובחרת. אלעד יצא לקורס קצינים שבסיומו סיפר עליו אחד מחבריו לקורס: "בניגוד למנהיגים שבדרך כלל הקול שלהם הוא המוביל, אצל אלעד דווקא השקט שלו נתן את תחושת המנהיגות". אלעד שילה ז"ל השאיר אחריו הורים, עדה ושאול, ושני אחים ואחות. "אמא, אל תדאגי" בני משפחתו של סמל שמרי שפרן ז"ל סירבו אתמול להתייחס לפרסומים ולגילויים החדשים. בערב 4 בנובמבר 1992 התכנסה משפחת שפרן בהרכב מלא בפעם האחרונה לחגוג לשמרי יום הולדת 20. לארוחה החגיגית הגיעו גם חבריו לצוות בסיירת מטכ"ל. לקראת חצות עזב שמרי עם חבריו את הבית בקיבוץ נצר-סירני, חזרה לבסיס לקראת תרגיל גדול בדרום שנערך למחרת. אמו של שמרי, יוכי היתה מודאגת כשבנה עזב את הבית בלי מעיל, אבל הוא הרגיע אותה ואמר: "אמא, אל תדאגי, אני כבר אסתדר, יהיה בסדר". שעות ספורות אחר כך נהרג שמרי באסון צאלים ב'. סמל שמרי שפרן ז"ל נולד באוקטובר 1972 בקיבוץ נצר-סירני. בניגוד לחבריו בקיבוץ שיועדו ללכת לשנת שירות, שמרי רצה להתגייס מיד לצבא ואך ורק ליחידה המובחרת ביותר, סיירת מטכ"ל. אחרי שעבר את הגיבושים לא ידע את נפשו מרוב אושר. שמרי השאיר אחריו הורים, יוכי ורן וארבעה אחים. "ההרוג השישי" לא רבים ידעו על חלקו של נמרוד לודמר באסון צאלים ב'. נמרוד היה האיש שלחץ באותו בוקר נורא על הכפתור, ושיגר את הטיל שהרג חמישה מחבריו הקרובים. אף אצבע מאשימה מעולם לא הופנתה לעבר נמרוד לודמר, אבל נפשו של הצעיר הרגיש מקריית טבעון לא נתנה לו מנוחה. "אפילו כשנסעתי לאלסקה לא היה לי יום אחד של שקט", סיפר נמרוד לחבריו כשב מטיול באמריקה. "המראות הקשים חזרו אלי גם שם, לילה אחר לילה". זמן קצר לאחר האסון אובחן נמרוד כסובל מהלם קרב, והשתחרר מהצבא. הוא ניסה לנהל אורח חיים רגיל, אבל הגורל רצה אחרת. שנתיים לאחר אסון צאלים נפטר אביו של נמרוד, דני, ממחלה קשה. גם רצח רבין פגע קשות בלודמר, שראה בראש הממשלה שנרצח את התגלמות הביטחון והערכים. בתחילת דצמבר 1999 החליט נמרוד לצאת לבלות לבדו במועדון סמוך לקריית טבעון, בו נהג לבלות בצעירותו. הוא החל ללכת ברגליים יחפות, מרחק של כ-10 ק "מ. כעבור ארבעה ימים התגלתה גופתו בשדה קוצים, כ-15 מטר מהכביש בצומת רמת ישי. "ההרוג השישי" באסון צאלים ב' קיפח את חייו בגיל 28 בתאונת פגע וברח, 7 שנים לאחר שאיבד חמישה מחבריו ליחידה, ולא הצליח להתאושש. בהכנת הידיעה השתתפו אורי בינדר ויוסי מזרחי