שני טילים בבית הקברות זה היה אמור להיות המבצע שישנה את העולם *כוח של סיירת מטכ"ל נוחת סמוך לכפר הולדתו של סדאם חוסיין בצפון עיראק * משם נוסעים הלוחמים לבית הקברות של אל-עוג ה,שבו מתקיימת הלווייתו של חיראללה טלפאח,הדוד האהוב על הרודן האכזר * כאשר הפמליה הנשיאותית מגיעה אל חלקת הקבר, משוגרים שני טילים מיוחדים שאמורים להתביית על גופו של סדאם ולסיים את חייו *אבל אז הגיע אותו בוקר נורא בנובמבר92' בבסיס צאלים, חמישה חיילי היחידה נהרגו במהלך תרגיל מסכם למבצע, והתוכנית הוחזרה למגירה לעולמים שלום ירושלמי 16/12/03 עד היום למדנו על המבצע הזה רק ממקורות זרים, והפרטים שפורסמו היו חלקיים: כוח של סיירת מטכ"ל עמד לחסל את סדאם חוסיין בתחילת שנות ה-90, משהו השתבש באימון, חמישה חיילים נהרגו. שרון תמיר, ערן ויכסלבאום, אריה כהן, אלעד שילה ושמרי שיפרן ז"ל. השם שנחקק בזיכרון: "אסון צאלים ב'". 11 שנים עברו מאז אותו בוקר נורא ב-5 בנובמבר 1992. כעת , לאחר שסדאם כבר לא מהווה סכנה לאיש, התירה הצנזורה הצבאית לפרסום בפעם הראשונה, לבקשת מערכת סופשבוע של מעריב, את השתלשלות המקרים המלאה של המבצע הנועז, שיכול היה להציל את העולם מהרודן העיראקי, ולחסוך לאמריקנים כסף רב במצוד שהתנהל אחריו והסתיים בשבת האחרונה, או לחלופין להבעיר את המזרח התיכון כולו. שמיר ותרגילי ההשהיה במרס 1991 הסתיימה מלחמת המפרץ, חצי שנה אחרי שעיראק כבשה את כוויית (ב-2 באוגוסט 1990). המערכה נמשכה חודש וחצי, ובמהלכה נורו 42 טילים קונבנציונליים על ישראל, שעלו בחייו של אזרח ישראלי בודד (14 איש קיפחו את חייהם עקב שימוש לא נכון במסיכות אב"כ). ישראל לא הגיבה, על אף שרוב שרי הממשלה היו בעד מתקפת נגד על עיראק. יצחק שמיר, שהיה אז ראש הממשלה, החליט על מדיניות האיפוק כדי שלא להביך את האמריקנים וכדי שלא לסכן את מעמד הקואליציה נגד עיראק.לפעמים נאלץ שמיר להשתמש בתרגילי ההשהיה הידועים שלו. בישיבת ממשלה מיוחדת שהתקיימה ביום שישי, 18 בינואר 1991, אחרי מטח הטילים השני על ישראל, הבין שמיר כי אין רוב למדיניות האיפוק שלו. מרבית השרים, ביניהם אריאל שרון ומשה קצב, דרשו תגובה ישראלית.מה עושים? באמצע הישיבה הודיע שמיר לשרים כי קיבל שיחה דחופה מהנשיא האמריקני ג' ורג' בוש. שמיר הסתגר בחדרו עם השר דן מרידור וסגן הרמטכ"ל אהוד ברק, שהיו ונשארו חברים טובים. השניים התנגדו למהלך צבאי מול עיראק באמצע המלחמה. השלושה שהו בחדר במשך שעתיים, הרבה אחרי שהשיחה עם בוש הסתיימה. בינתיים הערב ירד, העלטה ירדה, ושמיר הודיע לשרים כי המסלול האווירי סגור בגלל הפעילות של כוחות הקואליציה, וצריך לחכות להזדמנות אחרת, שלא הגיעה. תמרי והשמדת הסקאדים במקביל, לא פסקו לרגע האימונים של סיירת מטכ"ל, שנועדה לנחות במערב עיראק ולהשמיד משגרים נייחים וניידים של טילי הסקאד. על האימונים והפעולה האפשרית פיקד תת-אלוף נחמיה תמרי ז"ל, מפקד היחידה לשעבר ומינוי אישי של שר הביטחון משה ארנס, שייחל תמיד לתגובה ישראלית. גם המבצע הזה לא יצא לפועל. כמה עיתונים זרים, בהם סנדיי טיימס, דיווחו עם זאת כי הסיירת אכן פעלה במערב עיראק.את הפעילות הקרקעית האפקטיבית ביותר ביצעו לבסוף הבריטים, חיילי יחידת האס-איי-אס ( " שירות האוויר המיוחד" ), ששוטטו במערב עיראק, 4,000 קילומטר מלונדון, ואיבדו 25 איש בתנאי מזג אוויר קשים. כמה מחיילי היחידה הלכו 180 קילומטר ברגל, הגיעולגבול עיראק-סוריה, ושם נאספו וניצלו.בסיום המלחמה, אגב, נסעו קצינים במטכ"ל לבריטניה, נפגשו עם ראשי היחידה שמשמשת כמודל של סיירת מטכ"ל, והודו להם על המבצע האמיץ בתנאים בלתי אפשריים, שגבה מהם מחיר יקר בחיי אדם. "בבריטניה קיבלו את המבצע בהבנה ובגבורה. בישראל פעולה כזו היתה מסתיימת בוועדת חקירה", אמר אחד הקצינים הבכירים. רבין ושינוי המציאות ב-23 ביוני 1992 חל בארץ מהפך פוליטי. יצחק רבין, שנבחר לעמוד בראש מפלגת העבודה, הביס את שמיר וזכה בשלטון. אהוד ברק מונה בינתיים לרמטכ"ל. שניהם, רבין ובעיקר ברק, הפכו על פניה את מדיניות האיפוק והזהירות הישראלית, והחליטו לקחת יוזמה שתשנה את המציאות במזרח התיכון ותקבע סדר עולמי חדש. וכך, עשר שנים לפני שהארי פליישר, דובר הבית הלבן, הפציר במקורבי השלטון בבגדד לירות כדור אחד בראשו של סדאם חוסיין ולחסוך את המערכה צבאית, תכננו בישראל לחסל את השליט העיראקי בפעולת קומנדו.ההצדקה למבצע היתה ברורה. סדאם משפר את היכולת הכימית והביולוגית של עיראק, מנסה להצטייד במקביל בנשק גרעיני, וכך מסכן את קיום המדינה. הוא גם מאמן גורמי טרור שיקדמו את התוכניות השטניות שרקם. המטרה היתה להשלים את המשימה האסטרטגית שבוש האב נטש באמצע. מלחמת המפרץ נועדה לסלק את עיראק מכיבוש כוויית, ולא יותר מכך. אמריקה, בניגוד לעכשיו, לא רצתה אז ללכת על המשטר ועל הראש של סדאם חוסיין. תכנון מבצע "שיח אטד" החל זמן קצר אחרי שרבין עלה לשלטון. שותפי הסוד הכמוס מספרים היום על דיונים רציניים ועמוקים ביותר שהתנהלו בלשכתו של רבין ובצמרת המטכ"ל, אולי כדי לסלק את הרושם המגלומני וההרפתקני שנוצר בדיעבד. סדאם והמיטה הסודית אבל הפרויקט הוא בכל זאת שילוב של מציאות ודמיון, הכלאה של מבצע אנטבה עם סרט פעולה של סילבסטר סטאלון וצ'אק נוריס. אילו חוסל כך סדאם, היה נרשם מפנה היסטורי בזכותם של מעטים. מנגד, גם הסיכונים ברמה הגלובלית היו חסרי שיעור. המפתח להצלחה היה טמון ביכולת לאתר את סדאם חוסיין האמיתי, ועוד בנקודת הזמן הנדירה שבה הוא חשוף למכת מוות. לאורך שנים הסווה סדאם את פניו או השתמש בכפיל. הוא גם נקט אמצעי זהירות חמורים. העיתונאי האמריקני מארק בודן פרסם במאי 2002 תחקיר מרתק על סדאם בירחון אטלנטיק מנת' לי. "העריץ מוכרח לגנוב את שנתו", כתב בודן בכישרון. "עליו לשנות את המקומות והזמנים. הוא לעולם לא ישן בארמונותיו. הוא נע ממיטה סודית למיטה סודית. שינה ושגרה הן בין המותרות המעטים הנמנעים ממנו. זה מסוכן מדי להיות צפוי, וכאשר הוא עוצם את עיניו, סר העם מדרך הישר. אחיזת הברזל שלו נחלשת, מזימות נרקמות באפילה. באותן שעות עליו לבטוח באדם אחד, ובשביל העריץ אין דבר מסוכן יותר מלשים מבטחו באחר". טלפאח והתיק הרפואי המודיעין הישראלי הגיע למסקנה כי סדאם יגיע בעצמו לשני מקומות. הראשון הוא טקס ההלוויה של דודו מצד אמו וחמו האהוב, חיראללה טלפאח. המקום השני קרוב יותר לבגדד, שבו היה אמור סדאם לחנוך גשר תלוי, שניזוק במלחמת המפרץ ושוקם.אנחנו מתמקדים בטלפאח, שגידל את סדאם והיה למעשה אביו המאמץ ומי שעיצב את אישיותו האלימה בילדותו ובנעוריו, ומי שבבחרותו גם נתן לו את בתו סג'ידה לאישה. סדאם נשוי לסג' ידה 40 שנה (אבל ניהל במקביל מערכות יחסים עם רבות אחרות).סדאם נולד בביתו של חיראללה באפריל 1937, חודשים מעטים לאחר מות אביו. אמו סבחה לא הצליחה לגדלו. כשסדאם היה בן ארבע, נעצר הדוד על מעורבות בניסיון הפיכה, והושלך למאסר לחמש שנים וחצי. סדאם הפעוט חזר לבית אמו, עד שחרורו של הדוד האהוב מבית הכלא. בגיל עשר, לאחר כמה שנים של חינוך נוקשה בבית אביו החורג, שב לבית הדוד. מכאן ואילך התחנך אצל חיראללה, וראה בו מקור השראה ומודל לחיקוי.בתחילת שנות ה-90 חלה טלפאח בסוכרת, וימיו היו ספורים. ההלוויה היתה אמורה להתקיים בכפר הולדתו של סדאם עצמו, אל-עוג'ה, ממזרח לתיכרית, בצפון-מרכז עיראק. בכפר הזה מתגוררים עד היום רבים מבני החמולה של סדאם, אל-חטאב. בית הקברות בכפר נקבע כאתר ההתנקשות. דומה כי מעולם לא עקבו ראשי מערכות המודיעין באיזו מדינה שהיא אחרי תיק רפואי והתפתחות מחלה, כמו אלה של הקשיש טלפאח.צילומי הלוויין והמידע המודיעיני גילו כי סדאם לובש בדרך כלל בגדים בהירים, שבולטים על רקע מדי הצבא והחליפות הכהות של קציניו ומאבטחיו. התוכנית היתה להנחית כוח של סיירת מטכ"ל ולהציבו 12 קילומטר מבית הקברות באל-עוג'ה. על פי מילות קוד מוסכמות עמד הכוח לשגר משם לעבר סדאם שני טילים פרי פיתוח ישראלי, מתוחכמים ובעלי חיישנים, שאמורים להתביית על דמותו של הדיקטטור, שתתאדה מיד. לודמר והטעות הקטלנית אחרי החיסול אמור היה הכוח לעלות למטוס ולהגיע לארץ. לצורך העניין תכנן צה"ל להקים בעיראק שדה תעופה מוסווה, קרוב למקום נחיתת הכוח. כל חיל האוויר אמור היה להיכנס לכוננות גבוהה ביום ההלוויה. מטוס בקרה מיוחד של החיל תוכנן לפקח על פעולת אנשי היחידה.אגב, בתכנון המוקדם הועלה הרעיון שאם סדאם לא יגיע להלוויה בשל סיבה כלשהי, תמצא ישראל דרך לחסל קרוב או מקורב אחר שלו, וכך תמשוך אותו לבית קברות אחר. לימים התברר כי הערכת המודיעין היתה מדויקת, סדאם אכן הגיע להלוויה של טלפאח, אבל הטיל לא קיבל שם את פניו. סדאם גם הגיע בעצמו לטקס חנוכת הגשר התלוי ליד בגדד.לצורך ביצוע הפעולה נכנסה הסיירת למשטר של אימונים נמרצים, בתנאים קשים ותוך שינוי הכרחי ובלתי פוסק בלוח הזמנים, בהתאם למצבו הבריאותי של הדוד טלפאח. היחידה עבדה על מודל של בית הקברות העיראקי שהוקם בצאלים, בדיוק של סנטימטרים. פיקוד המבצע הוטל על רב-סרן דורון קמפל, אחד מקציניה הבולטים והמבריקים של היחידה. על כוח הלוחמים פיקד סרן א', קצין מוכשר אחר בסיירת.לאימון היבש, ב-5 בנובמבר 1992 לפנות בוקר, אחד האימונים האחרונים, הגיעה כל צמרת הצבא, בהם הרמטכ"ל ברק, סגנו אלוף אמנון ליפקין-שחק, ראש אמ"ן אלוף אורי שגיא, פרויקטור המבצע אלוף עמירם לוין ובכירים נוספים במערכת הביטחון. התחושה היתה שהולכים על מבצע צבאי היסטורי, אבל המוטיבציה העודפת שיחקה כנראה לרעתם של הקצינים והחיילים, ובאה, כפי שהתברר, על חשבון שעות שינה ומנוחה הכרחיות. ועדות החקירה ומנגנוני הבדיקה שהוקמו אחרי כישלון התרגיל מצאו ליקויים גם במבנה הפיקוד על היחידה בתקופת המבצע.חמשת חיילי היחידה שנהרגו, תמיר ושפרן שהיו לוחמים בפלגה הייעודית ושילה, כהן וויכסלבאום שהחזיקו בתפקידים אחרים בסיירת, עמדו היכן שעמדו במסגרת ביום אויב. נמרוד לודמר, לוחם בכוח המבצע ומי ששיגר לעברם, בטעות מחרידה, את הטיל האמיתי, אמור היה לראות בצילום המחשב בזמן אמת את סדאם חוסיין. המחדל הבטיחותי הזה גרר את הקמת ועדת האלוף (מיל') מנחם עינן, שהמליצה על שורה של הדחות. לימים הסתעפה חקירת האסון ופרצה פרשת צאלים ב', שנכרכו בה גם טענות על הפקרת פצועים בידי הרמטכ"ל ברק ואחרים. מבקרת המדינה מצאה את הרמטכ"ל נקי. נתניהו והסיכויים הנמוכים מבצע "שיח אטד" לא אושר מעולם בדרג המדיני-ביטחוני העליון. הפרויקט היה יוצא לדרך, אילולא האסון בצאלים, רק אחרי שהיה מובטח בוודאות מוחלטת שסדאם לא ייצא ממנו חי.עם זאת, בעיניהם של אחדים נראה עצם רעיון מבצע ההתנקשות מופקר וחסר אחריות. בנימין נתניהו, לימים ראש הממשלה וכיום שר האוצר, אומר כי הסיכוי שהוא עצמו היה מאשר את מבצע החיסול "נמוך עד נמוך מאוד". כישלון אפשרי של המבצע, הוא מסביר, כפי שקרה באימונים, עלול היה לגרור את סדאם לפיגוע נקמה ביולוגי בישראל. גורמים הקשורים במבצע טוענים כי התגובה העיראקית היתה מגיעה בכל מקרה, והובאה היטב בחשבון הכולל. נסראללה והסקופ המדומה מבצע החיסול נשמר בשעתו בסוד כמוס. על מידת המעורבות האמריקנית בפרויקט קיימת מחלוקת. יש מי שטוען כי ארצות-הברית ידעה הכל, אבל מסיבותיה לא השקיעה במבצע כמו שותפה אמיתית. "לכספת של סדאם היו שבעה מספרים", תיאר גורם בכיר ומתמצא. "אנחנו ידענו את כולם. הם ידעו ארבעה, ולא רצו לדעת יותר. ברמה הגלובלית האמריקנים הבינו כל מה שקורה. הם ישבו על עיראק, יש להם כל צילומי הלוויין והחומר המודיעיני ".על פי מקורות חשובים אחרים, האמריקנים לא דיווחו על כל פרט מחשש שהמידע יזלוג, כמו שפרטים חסויים רציניים ביותר ברמה הביטחונית דולפים מהברז של הפנטגון. טענות כאילו ישראל שימשה בסך הכל כקבלן הביצוע של ארצות-הברית נדחות על הסף. "זה לא היה עוד איראנגייט", אמרו גורמים מדיניים בכירים.אגב, שלושה שבועות אחרי כישלון התרגיל בצאלים פרסמו כתבים זרים כי מטרת המבצע שעליו התאמנה הסיירת היתה בכלל חיסולו של חסן נסראללה, מזכ"ל חיזבאללה. לשכת העיתונות הממשלתית נקטה נגדם סנקציות ושללה מהם את תעודות העיתונאי. היו ביניהם כאלה שרק ננזפו, כיוון שעקפו כביכול את הוראות הצנזורה. הכתבים הללו זכו מיד לסיקור מחמיא בעיתונים, ואחת מהם הוגדרה בעקבות הפרסום כ"סופר סטאר".היום ברור כי מדובר בסיפור כיסוי שהעבירו גורמים ביטחוניים לכתבי החוץ. הנזיפה הפומבית נועדה רק להעניק אמינות לסקופ המדומה שפרסמו. ברק והמגלומניה כרמטכ"ל אהוד ברק, שתמך במדיניות האיפוק במלחמת המפרץ, והיה כאמור, המוח מאחורי המבצע, מסרב להתראיין בנושא. מקורביו אומרים כי מאמרי הביקורת שהתפרסמו אחרי אסון צאלים על אודות המגלומניה של הרמטכ"ל, גרמו לו עוול. חיסול סדאם, לדבריהם, היה משנה את המציאות במזרח התיכון ומונע את מלחמת המפרץ השנייה. "ברק הקדים את זמנו, כמו בכל נושא", אמרו המקורבים.