לא נקמה ולא מגלומניה ''שוורצנגר אזורי'', '' איש מסוכן'', הם רק חלק מהכינויים להם זכה השבוע אהוד ברק, בעקבות חשיפת מבצע ''שיח אטד'' * הרמטכ''ל לשעבר קרא ושמע הכל * ''איך אפשר לפקפק בפעולה'', הוא תוהה, ''ראוי שמדינה שחיה בסביבה מסוכנת, תדאג שתהיה בידיה קשת רחבה של פעולות אפשריות'' * ''האבסורד הוא אצל מי שאומר שאנחנו לא צריכים להכין תוכניות. אם כך, לא היינו מבצעים עשרות פעולות שהיו מסובכות פי כמה מאשר התוכנית לחיסול סדאם חוסיין'' שלום ירושלמי 19/12/03 החשיפה התקשורתית של מבצע ''שיח אטד'', פרויקט החיסול הגרנדיוזי של סדאם חוסיין, תפסה השבוע את אהוד ברק - מי שהיה הרמטכ''ל בימי התכנון, התרגול והטרגדיה - בבית החולים מאיר בכפר-סבא. בתו הבכורה, מיכל, ילדה שם בת, נכדה שנייה לראש הממשלה לשעבר. ברק חגג, אבל בבית החולים הוא גם מצא מסתור מהמרדף הבלתי פוסק שניהלו אחריו רשתות טלוויזיה מהארץ ומהעולם. אולי הוא גם ביקש לחמוק מעשרות פוליטיקאים, אנשי אקדמיה וסתם עמך שחזרו וכינו אותו מגלומן, שוורצנגר אזורי, איש מסוכן שהולך תמיד על הקצה ומחפש פתרונות רדיקליים שאין להם שום סיכוי להתממש. ''אם הפעולה הזו לא היתה מסתיימת בתאונה, היא היתה נגמרת במלחמת עולם'', אמר פעם שמעון פרס, בשיחה פרטית. ברק קרא ושמע הכל, ואי אפשר לומר שלא התרגש. ''ראוי שמדינה שחיה בסביבה מסוכנת, עם איומים מהסוג של סדאם חוסיין, תדאג שיהיו בידיה כלים מבצעיים, שמאפשרים קשת רחבה של פעולות אפשריות'', הוא הסביר. הדיבורים על חוסר האחריות שליוו את רעיון החיסול ואת רמת הסיכון עצבנו אותו ממש. ''מישהו חושב שהיינו שולחים לעיראק את מיטב הבנים שלנו בלי שנחלץ אותם משם? הדיונים התקיימו ברמת אחריות עליונה, בקור רוח, בהבנה. שני ראשי ממשלה (שמיר ורבין), שני שרי ביטחון (ארנס ורבין) ישבו בפורום. איך אפשר לפקפק בפעולה''. ומה עם מה שפרס וחיים רמון אומרים על ברק? ברק אומר שזה לא חשוב במיוחד. שמעון פרס אמר לפני הפצצת הכור בעיראק כי ישראל תיוותר כמו ערער בערבה. אז גם הפעם הוא אמר. סדאם היה יוצא דופן מבצע ''שיח אטד'' אמור היה לשנות את פני ההיסטוריה. כוח של סיירת מטכ''ל תוכנן לנחות ליד כפר הולדתו של סדאם חוסיין בצפון עיראק. משם הכוחות היו אמורים לזוז לבית הקברות של אל-עוג'ה, שבו התקיימה ההלוויה של חיראללה טלפאח, הדוד של סדאם שגידל אותו וגם הפך לחותנו, כאשר העניק לו את בתו סג'דה לאישה. כאשר סדאם יתקרב עם אנשיו אל חלקת הקבר ישגרו הכוחות טילים מונחי טלוויזיה שיתבייתו על גופו של העריץ העיראקי. אלא שאז הגיע האסון הנורא בבסיס צאלים, בחמישי בנובמבר 1992, שבו נהרגו חמישה מחיילי הסיירת במהלך תרגיל מסכם. התוכנית נגנזה. לפי ברק, מדובר היה בסך הכל בתרגיל אופציה, אחד משבעה או שמונה תרגילים שנערכו בו זמנית והכינו את סיירת מטכ''ל לפעולה אפשרית בהתרעה מידית. ישראל, אומר ברק, חייבת להכין תשובה לכל מצב של סכנה. זה לא קרה במלחמת המפרץ הראשונה ב-1991. העיראקים הפציצו את ישראל בטילי סקאד שנה לפני תכנון מבצע החיסול של סדאם, אבל ישראל לא היתה במשחק, לא הוכנה כראוי ונותרה חסרת אונים. במהלך המלחמה ההיא ביצעו אמנם חיילי סיירת מטכ''ל בפיקודו של תא''ל נחמיה תמרי ז''ל סדרת אימונים, כזכור, כדי לנחות בעיראק ולחסל משגרים, אבל גם המבצע הזה לא יצא אל הפועל. לפי ברק, חיסול מנהיגים הוא לא דרך חיים של מדינה דמוקרטית, אבל סדאם חוסיין הוא יוצא דופן. האם סדאם מודל 1992, אחרי שהובס במלחמת המפרץ, היה שווה את מאמץ החיסול היקר, שעלה בחייהם של חמישה חיילי סיירת מטכ''ל? ברק משוכנע שכן. באוגוסט 1995 נמלטו לירדן שתי בנותיו של סדאם, רגד ורענה, עם בעליהן הגנרלים, חוסיין כאמל חסן, שהיה מספר 2 בתעשיית הטילים של סדאם, ואחיו סדאם כאמל חסן, מפקד בכיר במשמר הרפובליקה. שניהם, אומר ברק, אישרו כי סדאם מפתח יכולת כימית ומזוודה ביולוגית. מאוחר יותר, כאשר חזרו השניים לעיראק, חיסל אותם סדאם ויש אומרים במו ידיו. סדאם היה סכנה קיומית, אומר ברק, ופוסל את הדיבורים על מבצע נקמה ראוותני. מה היה קורה אילו אכן חוסל סדאם? האם אחד משני בניו המנוולים, עודאי וקוסאי, לא היה תופס את מקומו, ולא היה חל בעצם שום שינוי? הנחת העבודה היתה שלילית. החיסול היה מבעיר את עיראק, מצית את הדמיון של האזרחים ומעודד כבר אז מהפכה גדולה נגד המשטר השנוא. סדאם נתפס באיחור של שנים רבות, ושני בניו חוסלו. ברק טוען שזו התפתחות מצוינת, אבל המצב עדיין לא מבטיח שקט בעיראק. ביום ראשון האחרון, אחרי שסדאם נלכד, העריך כי התגובה תהיה קשה מצד כוחות האופוזיציה הפנימיים, שירצו להראות שהמאסר לא מזיז להם. פיגועי התופת בבגדד אכן הגיעו במהלך השבוע. לברק, אגב, אין הרבה דברים טובים לומר על המודיעין הישראלי והאמריקני בנושא סדאם. אילו היה מודיעין מעולה, אפשר היה להיפטר מסדאם במהלך 11 השנים האחרונות ולחסוך אולי את מלחמת המפרץ השנייה. ''המודיעין היה לפעמים צוואר הבקבוק בכל מהלך'', הגדיר ברק. אישורים מדוקדקים כך או אחרת, המרחק בין התרגיל ובין אישור הביצוע היה עדיין רחוק מאוד. בניגוד לכמה פרסומים, הרי בשלב שבו קרתה תאונת האימונים בצאלים, בנובמבר 1992, לא התקבלה שום החלטה חיובית. המבצע, אחרי כל התחקירים המוקדמים, התרגילים והאישורים המדוקדקים היה צריך להגיע לדיון בקבינט המדיני-ביטחוני. שרי הקבינט, מדגיש ברק שוב, לא היו מאשרים לעולם מבצע מסוכן מדי וחסר אחריות. את מבצע החיסול של אבו-ג'יהאד בתוניס, למשל, שביצעה סיירת מטכ''ל באפריל 1988, בעזרתם של לוחמי שייטת 13 וסוכני המוסד, אישר הקבינט ברוב קולות כמעט מוחלט. רק השר יצחק נבון התנגד. ''האבסורד הוא אצל מי שאומר שאנחנו לא צריכים להכין תוכניות'', סיכם ברק. ''אם כך, לא היינו מכינים את מבצע אנטבה, ולא את הפצצת הכור בעיראק, ולא עשרות פעולות שהכנו ולפעמים גם ביצענו, ושהיו מסובכות פי כמה מאשר התוכנית לחיסול סדאם חוסיין. תמיד יכולות להיות תקלות. אילו היה נורה צרור באנטבה והורג חלילה את הקצינים הבכירים, היו אומרים שמדובר בטרגדיה נוראה, שלא שווה את מחיר המבצע. אילו המטוסים היו מתנגשים בדרך לכור בעיראק היו שואלים למה שלחו שני מטוסים ולא אחד. ''המסקנה האזרחית היא ברורה. ההחלטות מתקבלות בצורה שקולה ומפוכחת. אין אמוציה, אין אימפולסים, אין רגשנות, אין נקמה ואין גם מגלומניה''. מועמד טבעי להחלפה חבר הכנסת יוסי שריד נחרד השבוע מן האפשרות שאהוד ברק יחזור לפוליטיקה, דווקא בגלל מה שנחשף על תוכנית החיסול של סדאם. ''צריך להיזהר מפני כל מי שיזם ותמך ברעיון המטורף הזה כמו מאש'', הוא אמר. תנוח דעתו של שריד. ברק לא מתכוון לחזור ברגע זה לפוליטיקה. גם לא בחודשים הקרובים. ברק משווה את מצבו לזה של הגולש שנמצא על קצה גל, המים סוערים מימין ומשמאל, והוא עומד יציב ודואג שלא ליפול. ההוכחה? ברק הגה ויזם את התוכנית לנסיגה חד-צדדית, והיום רוב הציבור תומך בה. כאשר העם יתייאש מחוסר המעש של שרון, ברק יהיה המועמד הטבעי להחליף אותו. ברק לא אוהב את הדיבורים הזהירים והחמקניים של שרון על הנסיגה החד-צדדית, ואת רעיון התזוזה של יישובים פה ושם. הוא מעריץ את אהוד אולמרט, יריבו המר מימי הבחירות, שהציג לדבריו באומץ רב תוכנית חד-צדדית הגיונית, שכוללת נסיגה מסיבית לגושי התיישבות שהוא עצמו שרטט. את גושי ההתיישבות הללו צריך להקיף בגדר. נסיגה חד-צדדית מוגבלת, התנחלות כאן ומחנה צבאי שם תגרום לדבריו נזק אדיר. זה ההבדל בין נסיגה ישראלית מסודרת, מגובה במלחמה בטרור ובתוכנית מדינית קבילה, מאשר אלתור ועזיבה תחת לחץ. ומה יקרה עם עשרות אלפי המתנחלים שיישארו מעבר לגדר ההפרדה? ברק משוכנע כי הם לא יוכלו להישאר שם לאורך זמן, וזו בדיוק הסיבה לכך ששרון מעכב את סיום הגדר. מיגרון תחילה אבי פרחן מאלי-סיני, שפעם כבר פונה מביתו בעיר ימית שפורקה והוחזרה למצרים, ישב ביום ראשון ליד שולחן הנשיאות בישיבת לשכת הליכוד במצודת זאב. פרחן נראה שקוע במאמר בעמודים הפנימיים בעיתון, אבל את דף הכותרת הוא הפנה לעבר צלמי הטלוויזיה, כאילו במקרה. מדובר בראיון שהעניק ראש הממשלה שרון למוסף הזה לפני כעשר שנים, בינואר 1994. '' טעיתי כאשר תמכתי בבגין בהחלטה להוריד יישובים'', אמר אז שרון לראשונה. ''כל אחד נכשל ומספר על טעויות שעשה, ועל מה שהוא מצטער''. בראיון ההוא מספר שרון, כדאי לשים לב, כי הציע לסאדאת שטחים בנגב תמורת חבל ימית, אך הנשיא המצרי סירב אפילו לשמוע על הרעיון. בהתנחלות מיגרון היו השבוע קצת פחות מנומסים ומרומזים כלפי ראש הממשלה. שם כבר הישוו את שרון למלך אשור, סנחריב, שעלה על ירושלים, ובדרך הרס את כל היישובים היהודים שעמדו בדרכו, כנראה שגם את מיגרון. גם שאול מופז, שר הביטחון, אולי האיש הכי שנוא היום על המתנחלים, לא נמלט מההשוואה התנ''כית. שאול המלך ערך את חייליו תחת הרימון אשר במיגרון, לפני אחד הקרבות נגד הפלישתים. ''שאול מופז יהרוס את המקום שבו ישב שאול המלך? '', שאל בתדהמה המתנחל איתי הראל. היו כאלה במיגרון שברחו מהאסטרטגיה-לייט שנוקטת מועצת יש''ע בשלב זה. עמיר אררט, נמוך קומה ומזוקן, הגיע למיגרון ממצפה יריחו לתגבר את הכוחות ולא ידע את נפשו. אררט הציע ללמוד את הלקח של היישובים שנפלו במסע סנחריב, ולהיערך בהקדם מול הגייסות של שרון ומופז. ''אנחנו צריכים לבנות חפיר מסביב ליישוב בעומק שלושה-ארבעה מטר'', הינדס אררט. ''ברגע שיגיע הצבא נשפוך חביות של סולר לאורך החפיר ונדליק אותן. נרים כאן מסך עשן שיראו אותו על תלאביב. ''הצבא'', ממשיך אררט בהתלהבות, ''יצטרך לעלות לכאן עם טנקים. בגלל החפיר העמוק הם יבואו עם גש''חים, טנקי גישור. חיילים יחבשו מסיכות אב''כ וינסו לפרוץ פנימה, ואז כל העולם יראה מה המדינה הזו עושה נגד היהודים. זה ייקח הרבה זמן, כמה ימים וזה לטובתנו. זה לא יהיה כמו במאחז יצהר. אז פינו אותנו בקושי עם פלוגת צנחנים. כאן יביאו אוגדה, או לפחות שלוש חטיבות''. לישיבת לשכת הליכוד במצודת זאב הגיעו גם נציגי מיגרון, אבישי עברי ושלומי לוי. בלשכה, שרבים מחבריה הם ותיקי התנועה, בינהם גם יוצאי המחתרות, התקבלו השניים בשמחה רבה. לוי ועברי ביקשו, לטובת המאבק, שאנשים מבוגרים יגיעו למיגרון ביום הפינוי. התמונות של פינוי המאחזים גרמו נזק למאבק. נערי הגבעות שלחמו מול כוחות הביטחון לא עוררו סימפטיה ציבורית גורפת. במיגרון רוצים הפעם להציב מול החיילים אנשים ונשים מבוגרים, שיוכיחו כי מדובר ביישוב יציב, ולא סתם גבעה נידחת. מופז מבטל מיגרון הוא יצור כלאיים. מי שרוצה, יכול לראות במקום התנחלות מבוססת ומסודרת לכל דבר, שגרות בה 43 משפחות. ההתנחלות הוקמה עם כל האישורים הנדרשים, מחוברת לרשתות חשמל ומים ונהנית מכביש סלול, הכל בהשקעה חוקית וממוסדת. מי שמתעקש, רשאי לראות במקום מאחז. אין שם בתי קבע, רק קרוואנים, שתוגברו בשבוע האחרון באוהלים ובמכולות לקראת מאבקי הפינוי האפשריים. גם התחושה במקום מזכירה מאחז שמיועד להריסה. חבורות של מתנחלים, ביניהם ילדים רבים, מסתובבים בתוך ההתנחלות, דגלים בידיהם, ובעצם יוצרים אווירה שאופיינית למקום ארעי. אתמול אמורים היו שרי המפד''ל אפי איתם וזבולון אורלב להיפגש עם שר הביטחון. מופז היה הראשון שהציג בפני המתנחלים, לפני שבועיים, את תוכנית הפינוי של מיגרון ומאחזים אחרים, וחילץ מיושב ראש מועצת בנימין, פנחס ולרשטיין, אמירות כאילו הוא יקריב את חייו ולא יעזוב את המקום. ביום שלישי בערב נפגש ולרשטיין שוב עם מופז, הפעם רגוע יותר. מופז שלח את ולרשטיין לראש הממשלה שרון. בלשכת שרון אמרו למתנחלים כי מיגרון היא שם ברשימה שהכין משרד הביטחון, ואין מה לעשות. הפגישה של איתם ואורלב עם מופז, שנועדה לברר מי כאן המחליט, בוטלה ברגע האחרון. אורלב נותר עם מסמך רשמי ביד, שאותו עמד להציג בפני מופז. לפי המסמך של משרד הביטחון מיגרון היא התנחלות עצמאית וחוקית לכל דבר. כמו ירושלים.