 | | | נפטר אהד זמורה | |
|  | | | | | |  | אהד זמורה, מו''ל הוצאת כנרת-זמורה-ביתן-דביר, נפטר אמש ממחלת סרטן הלבלב, והוא בן 70. זמורה תרם את גופו למדע ולא תתקיים לוויה. זמורה השאיר אחריו אשה, שלושה בנים ושמונה נכדים. המשפחה יושבת שבעה במושב ניר צבי.
זמורה, נולד בתל אביב בשנת 33' לעדה ולמבקר הספרות, המתרגם והמו''ל ישראל זמורה. בית הוריו היה בית ועד לסופרים, משוררים ואנשי-רוח. זמורה גדל על ברכיהם של נתן אלתרמן, אברהם שלונסקי, יעקב פיכמן ויעקב אורלנד, א' ד' שפיר, יונתן רטוש, לאה גולדברג, דב סדן, י' ד' ברקוביץ, אבות ישורון ורפאל אליעז. מאוחר יותר פקדו את הבית בקביעות משוררים בני הדור הצעיר, שהחלו את דרכם בהוצאת ''מחברות לספרות'' של ישראל זמורה: בנימין תמוז, ש. שפרה, פנחס שדה, בנימין גלאי ואהרן אמיר.
עם תום שירותו הצבאי החל ללמוד ספרות ופילוסופיה באוניברסיטה העברית, אולם בשלהי שנת הלימודים הראשונה נענה לקריאת אביו לחזור לתל אביב כדי לסייע בניהול הוצאת ''מחברות לספרות'', שנקלעה לקשיים כלכליים.
בראשית שנת 56'הצטרף זמורה למערכת החדשות של עיתון ''דבר'', ולקראת סופה מונה למזכיר המערכת של ''דבר השבוע''. חודשים ספורים לאחר מכן נעשה לעורך בפועל של השבועון ובשנת 64' מונה לעורכו הראשי. בתפקיד זה קיבץ סביבו צוות של כתבים שאת כשרונם זיהה וטיפח, ביניהם, נחום ברנע, דורון רוזנבלום, רות בונדי, מיכאל הנדלזלץ, עלי מוהר, עדית זרטל, דני קרמן, מיכאל אוהד, יאיר גרבוז יונתן גפן, וכן גם סופרים מבחוץ: עמוס עוז, יורם קניוק, חיים באר, נסים אלוני, דן צלקה, חנוך ברטוב, משה שמיר.
''דבר השבוע'' הפך בהנהגתו למגזין הישראלי המודרני הראשון, כפי שינסח זאת כעבור שנים אדם ברוך, במאמר שעסק בסגירת ''דבר'': ''בלי 'דבר השבוע' לא יכולה היתה להיות כאן עיתונות-מגזינית טובה. כי 'דבר השבוע' היה אב-מייסד של עיתונות זו, ובפועל היה המגזין הראשון של העיתונות הישראלית. … אולי לא היתה מאז תופעה כתופעת העורך אהד זמורה, שהספרות היתה לו בית ולא קישוט או אפקט''. בד בבד שימש אהד כעורך חדשות ראשי של ''דבר''. בראשית שנות השמונים מונה גם לחבר מזכירות המערכת, ואחר כך למזכיר המערכת ולסגן ראשון לעורכת ''דבר''.
למרות ההצלחה המקצועית בעיתונות, זמורה לא ויתר על שאיפתו להמשיך את המפעל המו''לי החלוצי של אביו. בשנת 65' נקרתה לו הזדמנות, כאשר הוצאת ''מחברות לספרות'' חזרה ונקלעה למצוקה כלכלית. אהד נקרא פעם נוספת לסייע לאביו, ובתוך שלוש שנים בלבד שיחרר את בית ההוצאה מהחובות הכבדים, אך זמורה לא הסתפק בכך.
בשנת 73', בגיל 40, הקים יחד עם שני שותפים את הוצאת הספרים ''זמורה ביתן מודן''. שהפכה במהרה למובילה בתחום ולמודל לחיקוי להוצאות ספרים אחרות. הקו המרכזי שהוביל אהד היה הבאת ספרות עולמית, זרה לקורא העברי, לצד ניהול מדיניות של ניכוס עקבי של סופרים נבחרים באמצעות רכישה של הזכויות לכל הכותרים שלהם שנבחרו לצאת לאור בעברית, ביניהם פיליפ רות, סול בלו, ו.ס נאיפול, אייריס מרדוק, ג. ר. ר טולקין, היינריך בל, מילן קונדרה, גינטר גראס, מקס פריש, מרגריט יורסנאר, ג'וליאן בארנס, שטפן צוויג.
בספרות עברית ניתן למנות כבני טיפוחים של זמורה את חנוך ברטוב, משה שמיר, אהרן מגד, שולמית הר-אבן וס' יזהר, ואף לציין את עירית לינור, אתגר קרת, אורלי קסטל-בלום, אמיר גוטפרוינד, גיל הראבן.
בשנת 86' רכשה ''זמורה ביתן'' את הוצאת ''דביר'', ואהד נעשה בפועל לעורך הראשי של ''זמורה ביתן'', ''דביר'' ו''מחברות לספרות''. רכישת ''דביר'' סימנה את סוף דרכו העיתונאית של זמורה.
בשנת 2003 ימלאו שלושים שנות פעילות מו''לית רציפה של אהד זמורה. פעילותו כבעלים ועורך ראשי של שלוש הוצאות מרכזיות בהיסטוריה ובתרבות הישראלית מסתכמת בלא פחות מ-3000 כותרים שראו אור בשנים אלו.
| |  | |  |
|
| | |
