 | |  | יצאת צדיק? |  |
|  |  | מלך הרייטינג הנוכחי, העיתונאי חיים הכט, מתקשה לעמוד בסטנדרטים שהוא מציב לקורבנותיו בתוכניתו |  |
|  |  | |  |  | פתאום קם חיים הכט בבוקר, מרגיש שהוא צדיק ומתחיל ללכת. ללכת לאורך מסך הטלוויזיה שלכם, במסגרת הפרומו ל''יצאת צדיק''. והנה, ראו זה פלא. בתום התוכנית הראשונה, הכט ממוקם בצדה העליון והחמים של טבלת הרייטינג הארצית, תוך שהוא עוקף בקלילות מחלקי מתנות וצדיקים אחרים, כמו דודו טופז. יש משהו כמעט מחמם לב במראה של הדוד הפולני, נצר למשפחת יאכנעים, המגיע מטבריה הרחוקה כשהוא חמוש בשק קלישאות חבוטות ובדיחות רוויות יידישקייט, ומצליח לגבור על בובות רייטינג מתוחות פנים ומורמות חזה.
דימויו הציבורי של הכט, שנקנה בעמל רב לאורך השנים, הוא זה של עיתונאי מהסוג הישן והטוב. מעט טרחן, לפרקים נלעג, אבל תמיד אידאליסט. אדם המונע אך ורק מטעמים עיתונאיים גרידא, עם זיקה עזה למבצעי התרמה ספוגי ''ריבונו של עולם!'', תוך הנפת הזרועות כלפי מעלה. במילים אחרות - הדמות המושלמת לסדרה העוסקת בצדקה ובמעשים טובים. אם נדייק, הכט היה רק סקנד צ'ויס, אחרי שמועמדותו של פיני גרשון ירדה מהפרק, אך טבלת הרייטינג מצביעה בצורה חד משמעית - עם ישראל מאמין בכל לבו ושלטיו שהעיתונאי החביב מהכנרת הוא אכן סנטה קלאוס מקומי. ואם תרצו - טוב דוד מדודו. אלא שעתה מתברר שיש לא מעט צופים שרחוקים מלהיכבש בקסמו הירחמיאלי של האיש. הם יודעים, מנסיונם האישי, שכל הפוילע שטיק, כפי שהכט עצמו היה בוחר לנסח, הם רק חלק מאישיותו. אצל הכט, כפי שמתברר מהסיפורים המפורטים בכתבה ומתגובותיו שלו לטענות, חבוי גם צד ציני, אינטרסנטי, שפוגע לעתים באחרים, תוך כדי קידום מטרותיו האישיות. הוא עושה שימוש בהישגים עיתונאיים של קולגות כדי לזכות בקרדיט, ונוהג בעובדי תחנת הרדיו ''קול רגע'' בעמק יזרעאל, שאותה הוא מנהל, משל היו גמדיו הקטנים והחרוצים.
כעיתונאי ותיק ורב מעללים, מפתיע גם לגלות את הקלות שבה הוא לוקח קצוות של סיפור והופך אותם לסאגה. אבל הכט, ייאמר לזכותו, הוא גם מהאחרונים הטוענים לכתר ההגינות. ''אני לא צדיק'', הוא מצהיר, ''אני רק חומץ בן יין. הרדיו שלי הוא רווחי. תראה לי מישהו שמנהל עסק רווחי בישראל והוא צדיק. אני עושה כל שביכולתי כדי להצליח, כל שביכולתי, ואני גאה בזה''.
חיים חצב הוא כתב חדשות ותיק באזור הצפון שהספיק לעבוד, בין היתר, במקומוני האזור וגם ברדיו קול רגע מיום הקמתו. ''כשהעברתי לרדיו סיפורים גדולים'', הוא משחזר, ''פתאום שמתי לב שהכט משתמש בהם לתוכניות הטלוויזיה שהוא מתארח בהן כאילו שהם שלו. למשל הסיפור על נהג משאית שדרס ברשלנות ילד, שלקח להורים שלו שנים להביא אותו לעולם, וקיבל בבית המשפט עונש מצחיק של חצי שנת עבודות שירות במכון כושר בנצרת-עילית. חיים הביא את זה לניסים משעל כסקופ שלו. היה לי גם סיפור בלעדי על יולדת בת 15 מיבנאל, שהגיעה ללדת בפוריה. היא ראתה שם ניידת משטרה, שמוקמה שם בלי קשר אליה, נבהלה, נכנסה לרכב והוא עשה אחורה פנה ונסע עד בני-ברק בשביל הלידה. עם הסיפור הזה חיים הופיע אצל אמנון לוי, על תקן סקופ שלו.
''אבל זה סיפור ישן איתו, תדע לך. לפני עשר שנים כתבתי במקומון 'ידיעות הגליל'. פרסמתי שם ידיעה, שהיתה כותרת ראשית, על זה שמעסיקים טורקים מוסלמים במוביל הארצי. העיתון יצא ביום שישי וביום ראשון חיים הכט שידר את זה בקול ישראל, בלי להזכיר את מקור הידיעה. גואל בנו, שהיה העורך, צלצל אליו להתלונן, וחיים, במקום לענות לו, רץ לממונה עליו כדי שישתוק. גואל לא ויתר ופרסם אחרי שבוע במאמר המערכת שלו טור עוקצני על הכט, שכלל את השורה ''דחילק, חיים. תגנוב ארבע מתוך חמש ידיעות שלנו, אבל לפחות על החמישית תן קרדיט''. המאמר הודבק במסדרונות קול ישראל, והכט נקרא בעקבותיו לבירור אצל מנהליו. כשלי נמאס מגניבת הסיפורים שלי ברדיו, השארתי פעם הודעה אצל אמנון לוי, שאירח את חיים, ואמרתי: 'להפתעתי, צפיתי בתוכניתך וגיליתי סיפור שהבאתי לרדיו קול רגע. אשמח אם תסביר לי מדוע לא קיבלתי קרדיט'. אחרי חודש חיים התקשר אלי ופיטר אותי בגלל 'קיצוצים'. ושתבין, הרווחתי שם כולה 1,200 שקל בחודש, זה היה בשבילי רק עבודה נוספת''.
הכט עצמו אינו מבין כלל את עצם הטענה. ''אני הרמתי ב'משעל חם' 130 סיפורים. רובם היו שלי. אבל כל מי שעובד אצלי ברדיו חייב להביא לי סיפורים גם לטלוויזיה, כולל חיים חצב. יכול להיות שהוא הביא סיפור טוב לרדיו, אמרתי: 'וואללה, זה מדליק לטלוויזיה!', ולקחתי אותו. מה לא בסדר בזה?''.
אתה משלם לו יותר כשאתה משתמש בסיפורים שלו מהרדיו לצורך פינתך האישית בטלוויזיה?
''למה שאני אשלם לו? הוא הרי מקבל ממני משכורת מלאה ברדיו. האנשים שלי ברדיו הם ה... הם הבסיס לכל מה שאני עושה בטלוויזיה, ולא מגיע להם על זה עוד כסף''.
עובד של הכט ברדיו קול רגע, צנחן במילואים, סיפר לו פעם שהחליט לא להתגייס לתעסוקה הקרובה בשטחים מטעמי סרבנות, ושהוא אינו היחיד. הכט מיהר לעוט על הסיפור, ופרסם אותו בהרחבה בפינתו אצל ניסים משעל, תוך שהוא מראיין את הבחור. עורך הדין גיא אטיאס, סמל המחלקה של אותו בחור, צפה במקרה בכתבה והזדעק. ''מה שקרה הוא שאותו חייל הרבה להשתמט משירות'', הוא מסביר. ''בתעסוקה האחרונה הוא נתפס בעמדת השמירה בזמן שעישן סמים ומפקד הפלוגה החליט לזרוק אותו מהיחידה, לצמיתות. כשהבחור חזר הביתה הוא מכר לחיים הכט את סיפור הסרבנות, וחיים פרסם אותו בלי שאפילו ביקש תגובה מהיחידה''. אטיאס שיגר מכתב נזעם בעניין לנציב תלונות הרשות השנייה, שבמכתב מתאריך 5 במרס 2001 ענה לו כי ''יש טעם לפגם וטוב היה עושה מר הכט אילו דווח בפתח כתבתו שמר... מועסק על ידו''. הנציב לא פסק בעניין בטענה כי אינו מסוגל לבצע חקירה של ממש כדי לברר את האמת. הסיפור הגיע לתוכנית ''דוקומדיה'', שבה נערך עימות בין הכט, אטיאס ומפקד חטיבת המילואים, עורך הדין אריה נייגר. ''חיים יצא רע מאוד מהעניין'', משחזר מתי גולן, ''כי הוא חיפף את הסיפור, וזה היה ברור לגמרי''.
''אני עדיין עומד מאחורי הסיפור'', טוען הכט. ''אין גם שום בעיה עםזה שלא ציינתי שזה עובד שלי. סתם קשקוש. פשוט הדרך שבה טופל הסיפור, מבחינת 'משעל חם', לא היתה טובה. היו עוד המון סיפורים שלא טיפלתי בהם טוב, אבל בסך הכל יצאתי עיתונאי בסדר. לא? לגבי מתי גולן, שלא יצטדק. באמצע הצילום הוא הכניס לי פתק, שבו היה כתוב שאותו חייל חוזר בו מהסיפור, וצלצל כרגע למערכת. בהתחלה החוורתי, אבל פתאום קלטתי שזה לא שידור חי... הם סתם עבדו עלי. אז זה 'דוקומדיה'? זה אולי קוקומדיה''. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | חיים הרס''ר
|  |  |  |  | הכט הוא מנהל תחנת קול רגע, אבל גם אחד מהמחזיקים במניות הרדיו. בעלת השליטה בתחנה היא תנובה, שרכשה למעלה ממחצית הבעלות על הרדיו לפני למעלה משנתיים. ''חוזרים בתשובה שגרו בכנרת סיפרו לי שבפינת החי של הקיבוץ מגדלים חזירים. פינת החי צמודה לרפת של תנובה, ולכן עליתי עם הסיפור לאוויר''. מדגים חיים חצב את הבעייתיות שניצבת בפני כל כלי תקשורת. ''בכנרת יש גם מפעל גדול של תנובה. הידיעה שודרה, ואחרי שתי דקות חיים הרים לי טלפון: 'תגיד, 'תה נורמלי? אתה לא יודע שהם מבעלי התחנה? מעכשיו כל מה שקשור לתנובה אתה חייב לפנות אלי מראש לאישור'. לא האמנתי''. גם כאן, הכט נשאר צדיק. ''כל כתב חדשות שלי'', הוא מצהיר, ''חייב להעביר לאישורי כל אייטם שקשור בתנובה. אנחנו חיים במציאות כלכלית, שבה אם אתה רוצה לשרוד, לא תלך ראש בראש עם מי שמממן אותך. זה לגיטימי לגמרי. ועדיין, לא תשמע אף כתב שלי שמתלונן על פגיעה בחופש העיתונאי שלו''.
לפני כשנתיים וחצי, בעקבות השתלטות תנובה על מרבית המניות שלח הכט מכתב לכל עובדי התחנה. ''השליטה של תנובה בקול רגע פותחת בפנינו אפשרויות עצומות'', הוא כתב שם, ''יחד עם זאת, המעבר משמעותו גם עבודה בתוך חברה כלכלית ענקית שמסגרות הניהול וההתנהגות שבתוכה מוגדרות ונוקשות''.
המכתב הזה מלמד רבות על דרך הניהול של הכט ועל יחסו לעובדיו, המהלך תמיד על הקו שבין חברות צ'פחאית לאיומים בוטים. ''חשוב שכל אחד כאן יזכור היטב שארגונים בכל תחומי התקשורת מפטרים בחודשים האחרונים אלפי עובדים'', הוא מזכיר, ברומזו לתלונות עובדים בגין שכרם הנמוך. ''לשמור היום על מקום העבודה שלך זו בהחלט משימה שראוי להתאמץ בשבילה''.
בהמשך מפרט הכט את עיקריו של אותו ''מאמץ'', הכוללים בין היתר ''הירתמות לתפעול הרדיו בכל משימותיו... יש לנו כאן משימות כמו סיורים, תורנויות, אירועים, סקרים ועוד. כל עובדי הרדיו, כולם, שותפים למשימות אלה ואיש בל יעז לבקש בגינן תשלום נוסף... אני מודיע בזאת, כל מי שיפר את הכללים הבסיסיים ייקנס או יפוטר... כל מי שלא ייענה לסידור עבודה שישבצו במשימות שונות, כמוהו כמי שהגיש לנו מכתב התפטרות''. ומי שעדיין לא שוכנע מצא בתחתית המכתב את השורות הבאות: ''אני מבקש ממך לחתום כי קראת את המכתב וקיבלת את תוכנו. אין אפשרות לא לחתום. אי חתימה כמוה כאי הסכמה לכללים הבסיסיים''.
טון הדבריםמעיד לא פחות מתוכנם. הכט, מתברר, כונן ברדיו קול רגע סוג של חצר ביזנטית שבה העובדים מחויבים לכל משימה. ''לקח לי שנתיים-שלוש כמנהל עד שהבנתי את הסוד הגדול'', פורש הכט את תפישת עולמו. ''הסוד בעסק הזה הוא הוצאות. ההכנסות הן ממילא לא צפויות, בגלל המצב הבטחוני, ולכן אתה מקצץ בכוח בהוצאות. אתה לא יכול להרשות לעצמך שיהיה לך עובד שעושה רק דבר אחד. מי שלא מסכים לכלל הזה, מקומו לא שם. ''הירתמות ''לכל משימותיו'' של הרדיו, פרושה על שטח רחב. כך, למשל, התבקש שלומי מצפה, שכיהן במשך שנתיים וחצי כמפיק ועורך מוזיקלי בתחנה, לשמש ערב שישי אחד ככרטיסן בבית הקפה של הרדיו, שבו נערכה הופעה. מצפה הסכים, רק אחרי לחץ כבד של הכט שהבטיח כי מדובר באירוע חד פעמי. אלא שבהופעה הבאה הוא התבקש לשוב לעמדת הכרטיסן. השעה היתה מאוחרת ומצפה, שסיים את משמרתו ברדיו והיה אמור להחזיר את הרכב להוריו, סירב להישאר. אחרי כחודש וחצי הוא פוטר מהתחנה והכט אמר לו שהוא רואה את התנהגותו כפגיעה אישית בו.
הגיוס הכללי של עובדים למשימות לא רדיופוניות נעשה פעמים רבות, במסגרת פעילויותיו הציבוריות המתוקשרות היטב של הבוס. כך למשל, בתקופה שבה קוצצו מכסות העובדים הזרים, התלוננו חקלאי הצפון שהעגבניות עלולות להירקב בשדות, מחוסר ידיים קוטפות. הכט מיהר להכריז ברדיו על מבצע גיוס, דרש מכל עובדיו להתייצב בשעה שש בבוקר לקטיף...
מקרה אחר, בהקשר הזה, התרחש כשהכט החליט לצאת למסע ציבורי נגד פרקליטת מחוז הצפון דאז, עורכת הדין אסתר גופר-חומש. גופר טיפלה בתיק של מיכאל פולנסקי מנצרת-עילית, שרצח את אשתו ב-17 דקירות סכין וטען כי בשעת המעשה אשתו נראתה בעיניו כחזיר. הפרקליטות השתכנעה כי פולנסקי לא היה שפוי בעת המעשה, מה שגרר הפגנה שנערכה מול משרדי הפרקליטות, בארגונם של הכט ושדולת הנשים. הכט דרש מעובדי הרדיו להתייצב במקום, על תקן מפגינים.
''עמדנו שם בשמש, כמו אידיוטים, עם שלטים'', משחזרת אחת העובדות. ''אף אחד לא ידע באמת על מה ההפגנה, או מי צודק, אבל זה לא היה רלוונטי. חיים דרש מכולנו להגיע, ואתה לא רוצה להרגיז את חיים, בתור עובד''. ''מה רע בלהורות לאנשים ללכת לקטיף, או הפגנה?'', הכט תוהה. ''בקטיף עזרנו לחקלאים במצוקה, ובמקרה של ההפגנה היה מגיע לפרקליטה. אני הגעתי למשטרה, בדקתי את תיק הרצח וראיתי וולאק, כאילו שהבעל גנב ופלבסופר. ככה התייחסו אליו. השוטר האמין לו, והפרקליטות ניהלו את המשפט כאילו היו קרפדות נכות. זה פוצץ לי ת'מצח. כדי להבטיח שההפגנה תהיה הפגנה רצינית, הוריתי לאנשים מהרדיו להגיע''.
ומה היה קורה למי שלא הגיע?
''בוא נגיד שאני לא מכריח אנשים לצאת למשימות, אבל וואללה, אני זוכר הכל. אם אתה עובד שלי ואתה לא מסכים להפגין, אני בפירוש אכעס עליך. תראה, אני אחד הבוסים הכי נוחים בעולם. בחיים לא הרמתי קול על עובד. אפשר להיכנס אלי בכל רגע לחדר. הבעיה שלי היא שאני לא מסוגל לחנך אנשים, לכן הפסקתי להעיר להם. אבל אני זוכר הכל, ובבוא העת מקבל החלטה. לפעמים ההחלטה הזו מפתיעה אנשים''.
רשימת המופתעים, בהקשר הזה, היא מכובדת בהחלט. בשנים האחרונות, על פי חזון הקיצוץ בהוצאות, מועסקים בתחנה בעיקר אנשים צעירים וחסרי ניסיון, שגם אחרי שנים של עבודה מסורה ויחסי קירבה עם הבוס מוצאים את עצמם לפתע מחוץ למשחק. וכהגדרתו של המנכ''ל: ''אנחנו זה לא 'עמידר'. אין קביעות, לא לי ולא לעובדים''.
מוריה חצב, בתו של חיים חצב, עבדה בתחנה כדיילת מכירות. בשלב מסוים של העבודה היא נכנסה להריון. אחרי שהסתכסכה עם הממונה עליה, דרש הכט שתחתום על מסמך שמחייב אותה להסכים לכל הוראה של אותו מנהל, אחרת תפוטר. אבל זו היתה רק ראשית הסיפור. חצב היתה מקבלת עמלות מתוך עסקות שחתמה. העמלות הועברו אליה רק במועד פירעונן של אותן עסקות. ברגע שבו ילדה, היא התבקשה בידי הרדיו לוותר על העמלות שנפרעו במהלך חופשת הלידה שלה, היות שהיא מקבלת כסף מהביטוח הלאומי באותה תקופה. הם סירבו לשלם לה גם עם תום חופשת הלידה.
חצב נאלצה להתרוצץ עם תינוק בן חודשיים בין עורכי דין, ואביה מספר שאחרי כחודש וחצי פשוט נגמר לה החלב להנקה מתוך לחץ. רק כשהביאה לרדיו מכתב מעורך הדין של ההסתדרות, על כך שחייבים לשלם לה, היא קיבלה את הסכום, אך פוטרה 45 יום מאוחר יותר. הפעם שולמו לה לטענתה רק חלק מכספי הפיצויים. חצב תבעה את הכט בבית משפט, והעניין הסתיים בפשרה כספית. ''מוריה חצב היתה העובדת הכי בעייתית שנתקלתי בה בחיי. צריך לשים תמונה שלה ליד הביטוי 'עובד בעייתי''', אומר הכט. ''נכון שרציתי לפטר אותה, אבל היא נכנסה להריון. להערכתי, עוד לפני שהצבע בערכת בדיקת ההריון התייצב היא כבר רצה למשרד שלי, לספר, כדי להינצל מהפיטורים. הלכתי ליועצי המשפטיים ובדקתי אפשרות לפטר אותה, גם בזמן ההריון. אם לא הייתי תחנת רדיו שחשופה לביקורת, אלא נגריית גוזלן, היא היתה מפוטרת עם הכרס. אני הייתי בן ערובה של העובר שלה שישה חודשים. אבל הייתי בסדר, אפילו השארתי לה רכב של הרדיו בחופשת הלידה. פיטרתי אותה בשנייה שבה יכולתי, מבחינת החוק. אני מוכן להתעמת עם כל הנעמתיות, מכאן ועד לוב, כי יש בעיה עם החוק הזה''. חצב, אגב, עבדה ברדיו חמש שנים וחצי לטענתה, היא הודיעה על הריונה בתחנה רק כשהיתה בחודש החמישי.
יונית ביטון היתה אחד השדרניות הבכירות בתחנה. היא כיכבה בלב הפריים טיים, נחשבה לבת טיפוחיו של הכט וגם השתכרה בהתאם. אבל אז היא היתה מעורבת בתאונת דרכים קשה. היא הידרדרה עם מכוניתה לתהום תוך שהיא מבצעת חמישה היפוכים. ביטון נפצעה בצוואר ובזרועות, ויד שמאל שלה שותקה בגלל פגיעה בעצב. כבר סמוך למועד התאונה, כשהיא עדיין בטראומה קשה, התבקשה השדרנית בנימוס, בידי מזכירתו של הכט, לשוב לעבודה מהר ככל האפשר. הכט גם התקשר אליה וביקש שתגיע לאותה הפגנה בנצרת-עילית. היא סירבה. היא שכבה בבית כשלושה שבועות, ואז שבה לעבודה.
אחרי שבוע, בזמן שנסעה לרדיו, קיבלה ביטון טלפון ממזכירתו של הכט שבישרה לה על כך שהיא מפוטרת ושאין טעם שתגיע לרדיו. כל נסיונותיה להגיע להכט עצמו, שנהג בה עד אז כמו דוד חביב, עלו בתוהו. ''יונית היתה שדרנית טובה'', הכט מסביר, ''אבל לא היתה מוכנה לתת תחת. היא התנהגה כאילו שהיא בקי גריפין באם-טי-וי. מבחינתי היא היתה מועמדת לפיטורים עוד לפני התאונה. פיטרתי אותה במועד המסוים אחרי התייעצות עם יועצי המשפטיים''. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | חיים החוסך
|  |  |  |  | רדיו קול רגע עלה לאוויר בספטמבר 96', במסגרת שידורי הרדיו האזורי. המגעים להקמתו החלו כבר בשנת 94' והכט, כתב ותיק של קול ישראל בצפון, עזב את רשות השידור והחל בהקמת קבוצת משקיעים כדי להתמודד על המכרז. בשלב מסוים הוא שילב כוחות עם חנוך בארי, חבר קיבוץ הזורע, שהקים קבוצה משלו, והגוש המשותף כלל משקיעים כמו תנובה, הורן את ליבוביץ', קיבוץ דגניה א', רופא השיניים ד''ר לסטר והכט עצמו. עם השקת התחנה הופיעה כתבה גדולה בעיתון ''הקיבוץ'' כשעל השער מופיעה תמונה משותפת של בארי והכט, עם הכיתוב ''הרדיו של חיים וחנוך''.
בשלב הראשון אחרי הזכייה הושקעו כספים אדירים כדי למשוך אנשי מקצוע מיומנים לעמק. הם הוחתמו על חוזים מפתים שכללו גם רכב צמוד, החזרי הוצאות וכולי. כך, למשל שכנע הכט את בני עורי, במאי ותיק מהערוץ הראשון, לעזוב את עבודתו ולעקור עם אשתו ושתי בנותיו מירושלים לכפר-תבור. עורי רכש שם בית, היות שהוחתם על חוזה לארבע שנים עם אופציה לארבע נוספות, במסגרת תפקידו כמנהל התוכניות. אבל אז, זמן קצר אחרי תחילת הפעלתו של הרדיו, התברר שהוא רחוק מלכסות את ההשקעה. המצב הכלכלי הידרדר והכט החל בתהליך פיטורים סיטונאי של כל המנהלים, כולל עורי. העובדה שהוא היה היחיד מבין המשקיעים שהגיע מרקע תקשורתי, הפכה אותו בפועל לאיש שעל פיו יישק כל דבר ברדיו.
בני עורי נותר בדירת פאר בכפר-תבור, אבל ללא פרנסה. הוא קיבל פיצויים בהתאם לחוזה שלו ונאלץ לשוב עם משפחתו לירושלים, וכיום הוא מתפרנס כפרילנס. הוא סירב להתראיין לכתבה, והסכים לומר רק ש''חיים מעל באמון שלי, ובצורה הכי בוטה שאפשר''.
גם חנוך בארי, שכאמור הקים את הרדיו יחד עם הכט, מצא את עצמו במהרה ללא תעסוקה. בארי, איש מוכר ומוערך בעמק, כיהן עד אז כבר כמזכיר קיבוץ הזורע. לקראת סיום לימודי התקשורת שלו במכללה למינהל הוא שמע על היוזמה להקים רדיו בעמק, וכך נכנס להרפתקה. הוא והכט הפכו ידידים קרובים וחילקו ביניהם את העבודה כך שבארי אחראי על הצד התפעולי של ההקמה, והכט על התוכן. הכט אף הוציא לבארי כרטיס ביקור שבו הוגדר כ''סמנכ''ל הרדיו''. אלא שברגע שבו החלו הצרות הכלכליות זימן אותו החבר הטוב והודיע לו על פיטוריו. בארי נדהם לגלות שהכט סגר עם רכז הזורע על פיצויים בסכום שעמד על עשירית מאלו שהגיעו לו על פי החוק הוכחה.
הוא הופתע עוד יותר מהנימוק. הכט הצליח לשכנע את הרכז שבארי לא הרבה לעבוד ברדיו, ניצל את הרכב שניתן לו מהעבודה לצרכיו הפרטיים והעביר את מרבית זמנו שם בבטלה הוכחה. הרכז, אגב, היה אלי דור, אותו אדם שהפרקליטות הודיעה השבוע על העמדתו לדין פלילי בגין חשד למעילת ענק בכספי הקיבוץ. אלי דור סירב להגיב על טענותיו של חנוך בארי. ''חנוך בארי הוא איש מקסים'', אומר הכט, ''שגם היה סופר-דופר בשלב המכרז. אבל בימיו הראשונים של הרדיו המצב הכלכלי היה קשה, וחנוך עבד כמו... כמו קיבוצניק. מה זה אומר? תראה איך נראית התנועה הקיבוצית. אהבתי אותו אהבה גדולה, אבל אין מה לעשות. במצב כזה צריך חבר'ה צעירים עם סכין בין השיניים, ולחנוך היה חוט דנטלי... הפיצויים נקבעו על פי החוזה שלו מול הקיבוץ. אני לא התערבתי''. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | חיים מדברר
|  |  |  |  | הכט מנהל אמנם את רדיו קול רגע, אך הוא עושה זאת בשלט רחוק. ''חודש שבו חיים מגיע לרדיו ארבע פעמים נחשב לחודש מושקע במיוחד'', מספר אחד העובדים. במהלך שנות עבודתו כמנכ''ל הספיק כבר הכט ליצור שלוש סדרות טלוויזיה, להגיש פינה קבועה אצל ניסים משעל וגם לא הדיר רגליו משתדלתנות פוליטית. הכט, באמצעות ידידו היחצן שעיה סגל, התחבב על שרה נתניהו בתקופה שבה בעלה כיהן כראש הממשלה. אחרי עזיבתו של שי בזק, שכנעו סגל ושרה את נתניהו להעסיק אותו כדובר. העניין הודלף, גבות הורמו, ולשכת ראש הממשלה שחררה הודעה נדירה ומוזרה לעיתונות, שעל פיה ''חיים הכט יעזור לראש הממשלה בדוברות מספר פעמים בשבוע, ובהתנדבות''. המינוי ההתנדבותי הזה לא יצא לפועל בסופו של דבר.
מי שעושה את מרבית העבודה היומיומית בתחנה, נכון להיום, היא גלית גבאי, מנהלת השיווק בהגדרתה הרשמית, וזאת ש''מנהלת כל דבר ברדיו'', כפי שמודה הכט בעצמו. גבאי החלה בעבודתה ללא ניסיון עיתונאי. כיום היא מתערבת גם בתכנים. העירוב הזה, שבין עיתונות ועסקים, עובר כחוט השני לאורך כל המחלקות בתחנה. כך, למשל, במסגרת תוכניות רגילות ברדיו מועלים לשידור גופים מסחריים, המציגים את מרכולתם שלא במסגרת דקות הפרסומות ומשלמים על כך כסף מראש. המאזין מתייחס אל נציגי החברה כאל מומחים. לדוגמה, בימי שישי משודרת שם תוכנית בענייני רפואה, שבמסגרתה מועלים לשידור נציגים של חברות תרופות או ויטמינים הממליצים על מוצריהם. הכל, כאמור, תמורת תשלום.
''אנחנו מוכרים את כל התוכנית לגורמים כמו קופות החולים'', אומר הכט, ''ואני לא רואה כאן בעיה. הרי מודיעים שהתוכנית משודרת בחסות... אנחנו רואים בזה שירות לציבור. בדרך כלל הקופות קובעות מי יהיה המומחה שיעלה לשידור, ועל מה הוא ידבר. למשל, לפני שבוע הגיע רופא ערבי שהתעקש לדבר על כליות, דווקא בחורף, במקום על שפעות. לא היתה ברירה, אז נתנו לו, ונוצר עניין אדיר מבחינת טלפונים. או שקופת חולים כללית שכנעה אותי לעשות דיון שלם על ורידים ברגליים, מהברך למטה. הם נותנים חסות, מה לעשות? דיברו על ורידים, והמרכזייה קרסה''.
הכט לא מתבייש להודות בכך שהוא מתנה את עלייתן של תוכניות לאוויר בכמות המפרסמים שיוזם התוכנית מצליח להביא. הוא גם לא רואה בעיה בהכנסת פרסומות בצורה מוסווית, דרך התוכנית. ''אתה צריך להבין את המצב פה'', הוא מסביר. ''אנשים כאן עושים אצלנו פרסומות ומשלמים תמורתן הרבה פעמים את הכסף האחרון שנשאר להם. פה זה דאון טאון עפולה, לא קניון רמת אביב, כמו שאתם מכירים. הסוד של הרדיו הוא לדאוג שהפרסומת הזו באמת עובדת. לעקוב יומיום אחרי המצב. היה לקוח שלנו בקניון עפולה, חנות תכשיטים. אחרי שהיה שם פיגוע, הקניון נשאר שומם והחנות הכריזה על מבצע 50 אחוז. הם פרסמו אצלנו, ועד הצהריים לא נכנס לשם כלב. מנהל השיווק שלי, בהגדלת ראש שאני גאה עליה, החליט על דעתו לשדר את תוכנית הסיקסטיז שלנו מהחנות, וככה למשוך קונים. מרוב לחץ שברו שם את הדלת והגיעה משטרה. ההפרדה הזו, בין תוכניות ופרסומות, קיימת רק בעיקרון. אני אעשה הכל, הכל, כדי שלקוח שלי יהיה מרוצה. יבואו איסטניסטים ויבכו על הקוד, או השמוד. אבל אני ארגיש שהפרתי קוד אם הפרסום אצלי לא יעבוד, ושיקפצו לי כל הצדקנים בבית סוקולוב''. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | חיים לוחם הצדק
|  |  |  |  | במסגרת מאבקו לקידום הצדק, הכט מנהל כבר חודשים ארוכים מלחמת חורמה מול גלי צה''ל, בשם קבוצה שלמה של מנהלי תחנות רדיו אזוריות. דרישותיו המרכזיות הן סגירת גלגל''ץ ואיסור על גל''צ לשדר חסויות מסחריות. את נימוקי המאבק ניתן בהחלט להבין. בהיותו אחד ממחזיקי המניות ברדיו קשור מאבקו בתחנה הצבאית למניעים כספיים. גלגל''ץ עומדת להקים בזמן הקרוב משדר חדש באזור העמקים, שיאפשר לאנשי האזור לקלוט את שידוריה (שכיום לא נקלטים). מהלך כזה משמעותו ברורה - פגיעה קשה באחוזי ההאזנה לרדיו קול רגע, ובעקבותיה - גם בכמות הפרסומות. הכט טוען שהשמועות על הקמת המשדר הן רק איום המופנה לכיוונו מצד אבי בניהו.
בתקופה האחרונה משדרת גל''צ פרסומות למכללות הקולטות חיילים משוחררים. אחת המכללות היא ''עמק הירדן'', שהחליטה לבטל את פרסומיה הקבועים בקול רגע, לטובת גל''צ. הכט הגיש, באותו עניין, בג''ץ נגד משרד הביטחון. בדיון שבו נכחו אנשי תקשורת רבים הוא טען בדרמטיות המוכרת: ''ריבונו של עולם! עושקים אותנו!''. מפקד גל''צ, אבי בניהו, לא התבלבל ואמר לשופטת דליה דורנר: ''גבירתי, צפית עתה בחוג הדרמטי של הגליל התחתון''. בדיון המליצה דורנר למחוקק להחליף את פקודות מטכ''ל בנושא הפרסומות בחקיקה, ועד אז העמידה סף של שלוש דקות פרסומות בשעה. היא קבעה, באופן עקרוני, שידור החסויות בגל''צ אינו חוקי.
גם סדרת הטלוויזיה של הכט ''רישיון להרוג'', שעסקה בין השאר במחדלים הגורמים לתאונות דרכים, הצמיחה סיפור בעייתי. הוא נפרש בכתב תביעה שהגישה חברת ''טופ ליין תקשורת בע''מ'' נגד חיים הכט, סוכנו שי נשר ושירות הסרטים הישראלי, שלמעשה הפיק את הסדרה באפריל השנה. טופ ליין תקשורת, הממוקמת בקרית-שמונה, מנוהלת בידי האחים גדי ושלומי אפריאט, צלמי טלוויזיה ותיקים ומוכרים, שהרבו לעבוד עם הכט בעבר. הכט פנה אליהם, כשביקש להתחיל בצילומי הסדרה, ועל פי הנטען בכתב התביעה הציע להם שותפות משולשת בחלקים זהים. הם היו אמורים לתרום את שירותי הצילום, ההפקה והידע המקצועי, הוא את הפן העיתונאי והגשת התוכנית ונשר את הצד העסקי.
בגלל קוצר הזמן, ותודות ליחסי האמון בין הצדדים, הסכימו האחים להתחיל בעבודה בלי שחתמו על מסמך שותפות מסודר. נשר פתח במשא ומתן עם שירות הסרטים הישראלי, אבל לטענת האחים, תומרנה חתימת ההסכם עם השירות כך שהם לא הגיעו למועד החתימה.ועדיין, הם המשיכו בעבודה שכללה העמדת בעלי מקצוע ושירותים שונים לטובת ההפקה, אספקת ציוד הצילום וצילום הסדרה בידי גדי אפריאט. אפריאט גם תפקד כבמאי בפועל, בהיעדר במאי לסדרה. הפרק הראשון בסדרה שודר בסוף חודש ינואר 2003 וזכה לרייטינג גבוה ותהודה ציבורית רחבה.
באותו שלב החלו האחים אפריאט לשמוע על כספים המועברים לכאורה לסדרה ללא ידיעתם, וביקשו לקיים ישיבה דחופה עם השותפים. שלומי אף ניהל שיחה עם הכט בעניין, שאותה הקליט, ומהווה את בסיס התביעה. בשיחה אמר הכט את הדברים הבאים: ''אנחנו עושים שותפות של שלושה, שי נשר, טופליין והכט. לשותפות הזו מכניסים בשקיפות מלאה, מכניסים את הכסף שמקבלים מההפקה, מורידים הוצאות שאת רובן קבענו מראש, מה שנשאר מחלקים לשלוש, זה הכל. זה היתה השותפות כפי שנקבעה, אמת או לא אמת?''.
בנקודה הזו פנו האחים אפריאט, מרוצים מהאישור המחודש שעמד לזכותם, אל שי נשר, אך זה הודיע להם, על פי כתב התביעה, שהוא מוכן לשלם להם רק עלתקן קבלני משנה ולא שותפים. אחרי נסיונות שכנוע חוזרים ונשנים שכשלו, החליטו האחים בחודש מרס לשלוח מכתב ממוען לרשות השנייה, ''קשת'' ושירות הסרטים הישראלי, בדרישה להימנע מהקרנת המשך הסדרה. הם גם הגישו צו מניעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, על הקרנת הפרקים הבאים, אך הסירו אותו ברגע שבו זכו לקרדיט על ''הפקה'' בתוכנית.
אחרי ששודרו שני הפרקים הנוספים, הגישו האחים אפריאט את התביעה הכספית. זאת נמחקה בחודש האחרון, לטענת בא כוחם של האחים, ירמיהו גור, מטעמים טכניים בלבד, כדי להעבירה מבית המשפט המחוזי בתל-אביב, לבית משפט השלום. האחים ועורך דינם עדיין עומדים על כל הטענות שהעלו בתביעה. לדבריהם, עד עצם הרגע הזה לא קיבלו תשלום כלשהו תמורת עבודתם בסדרה, כולל הסכומים שגם הכט ונשר הכירו בהם כהוצאות.
הכט משרטט סיפור שונה בתכלית: ''עבדתי עם האפריאטים ב'משעל חם' ארבע שנים. אהבתי לעבוד איתם, אבל כל הזמן היו מריבות. שי נשר הזהיר אותי, אבל התעקשתי לקחת אותם ל'רישיון להרוג', ועד היום אני אוכל את עצמי. קבעתי איתם פורמולה, שהיום ברור לי שהיתה טעות, כי אי אפשר לתת באנשים האלה אמון. אמרנו - נקזז את ההוצאות ואז נחלק לשלוש. טוב, יצאנו לדרך. כל הרעיון של לקחת אותם היה לאפשר לי נגישות מרבית לימי צילום, אבל בפועל כל יום היתה להם סיבה אחרת לא לעבוד.רציתי פעם לצלם הלוויה של מישהו שנהג בלי חגורת בטיחות, והם לא הגיעו. גדי הגיע פעם מאוחר ליום צילום וישר התחיל לבכות על זה שדופקים אותו. אנחנו מצלמים איזה נכה בבית שלו בתל-אביב, ואני רואה שגדי מחזיק את המצלמה ביד אחת, וביד השנייה מדבר בטלפון: 'אבל מאמי, תביני!'. ואז הוא הסביר לי: 'נפרדתי ממנה בלילה'. בנוסף לכל, הוא עוד צילם באותו יום דברים לערוצים אחרים. נשכתי שיניים, סיימתי את צילומי הפרק הראשון ואמרתי: 'גדי, אני לא יכול יותר'. סיכמנו שאנחנו נפרדים, ככה לפחות הבנתי. אמרתי לשי נשר: 'תשלם להם מה שהם רוצים', והבנתי שהכל הסתדר. התחלנו לצלם פרק שני, ושבוע אחרי זה מגיע צו המניעה. החצופים האלה אמרו שהם שותפים בשלושת הפרקים. זה מה שהתכוונתי שיקרה, אבל הם לא הפרו חוזה, אלא רמסו אותו. השופטת זרקה אותם משם, ופסקה להם הוצאות. בסוף הצילומים רצתי להתחשבן איתם, אבל הם לא חזרו אלי''. |  |  |  |  |
|  |  |  |  | חיים מסדר
|  |  |  |  | לקינוח נספר על אחד המקרים המדהימים ביותר הקשורים בהכט. אחרי התקף הלב שעבר, הכין תוכנית טלוויזיה על ניתוח הצנתור שעבר עם ידידו הטוב, יונתן חסין, מנהל מחלקת הצנתורים בבית החולים פוריה. לאותו בית חולים ממשלתי הגיע הכט לפני כשנה כדי לצלם את מה שהוא הגדיר כ''פרק במסגרת סדרה על רפואת שיניים''. הפעם העמיד הכט את שיניו לטיפול מסובך שביצע ד''ר צביקה לסטר ידידו.
הכט: ''אחרי שהסדרה על התקפי לב הצליחה, החלטתי ללכת על תחום אחר שמעניין את כולם, שיניים. פניתי לצביקה לסטר, שותף שלי ברדיו, אל''ף כי הוא חבר שלי, ובי''ת כי הוא מהמובילים בארץ בפיתוחים דנטליים. הם המציאו מין שתל כזה, שפותח בצפון, ובדקו אותו עלי. זה היה סוג של ניסוי. צילמנו את התשלום שלי בקבלה על הטיפול הראשון, שכלל עקירת ארבע שיניים. מאז עשיתי עוד שני טיפולים, אבל האפריאטים צילמו רק את הראשון. בסך הכל שילמתי לבית החולים אלפי שקלים, לא זוכר כמה''.
יש לך קבלות, על הכסף ששילמת לבית החולים?
''לא, אני לא שומר קבלות. יש קבלות בכספת של בית החולים''.
אתה טענת בפני בית החולים שהצילומים הם לצורך סדרה?
''בוודאי, הכל היה מתואםלגמרי. הסיבה היחידה שסדרה כזו עוד לא יצאה, היא שהאפריאטים שומרים אצלם את הקלטות''.
ד''ר עופר תמיר, סגן מנהל בית החולים: ''אני לא הייתי כאן באותה תקופה, ולכן לא ידעתי על האירוע. מנכ''ל בית החולים עדכן אותי שהוא ידע על הצילומים ואישר אותם. בכל מקרה, לא היתה שום עסקה בין הכט ובית החולים. הכט גם לא הודיע לנו שמדובר בצילום לצורך תוכנית טלוויזיה''.
אז למה חשבתם שהוא מגיע בלוויית שלוש מצלמות?
''מבחינתי כל מטופל יכול להיכנס לכאן עם 20 מצלמות. אני לא שואל אותו למה''.
אני מניח שאם אני אכנס אליכם עם שלוש מצלמות, יהיה מי שיעצור אותי בשער. תראה, כולם מכירים את חיים הכט ואת יצר החשיפה המפותח שלו. אצלו זה לא נראה מוזר''.
האם הכט שילם עבור הטיפולים, וכמה?
''עד כמה שידוע לי, הוא שילם תשלום מלא שלא אפרט אותו מטעמי חסיון הרופא. ראיתי את הקבלות, מדובר בסכומים נכבדים''.
מה היה טיב הטיפול?
''היה ניסיון לטיפול מסוים שלא הצליח. אין לי מושג כמה שיניים החליפו לו. כתוצאה מאי הצלחת הטיפול הוא נאלץ להסתובב עם פלטה, ולמיטב ידיעתי לא חזר כדי לתקן את העניין''.
''אני טיפלתי בשיניים של חייםהכט'', מאשר ד''ר צביקה לסטר, ''כרופא אני לא יכול למסור לכם פרטים על הטיפול. הוא שילם עבור הכל, וכל הקבלות נמצאות אצלנו''.
אתה לא חושב שיש כאן בעיה אתית - אתה גם שותפו לרדיו, גם רופא השיניים שלו וגם תיהנה מהפרסום שתעניק לך סדרה כזו?
''אני לא זקוק לשום פרסום. זה חיים שרצה לעשות תוכנית במתכונת של 'התקף לב', וביקש ממני להשתתף. ההנהלה ידעה על זה,כי דיווחתי לה וקיבלתי אישור''.
דיווחת לה לצורך מה, הצילומים?
''זה היה מזמן, קשה לי לזכור את הפרטים. הכל נעשה בגלוי, אין כאן שום מזימות''.
הפרק הזה שצולם בידי האחים אפריאט עדיין לא שודר. ''הסדרה הזו עוד תצא'', מכריז הכט. ''טיפלתי בלב, טיפלתי בשיניים, ובפעם הבאה אני ארד יותר למטה. טחורים. נראה לך טוב לטלוויזיה?''.
lahav@maariv.co.il
|  |  |  |  |
|  |  |  |  | זוהר צפוני
|  |  |  |  | חיים הכט, 52, מתגורר במגדל, מושבה הסמוכה לכנרת. את הקריירה העיתונאית שלו התחיל ב-73', כשנרשם לקורס כתבים של מחלקת הספורט בטלוויזיה, בניהולם של דן שילון ואלכס גלעדי. אחרי שעבד זמן מה במחלקה, נסע לאוניברסיטת לונדון ולמד תקשורת במשך שלוש שנים. כשחזר, החליט לעשות הפוגה מעיתונות וניהל את פרויקט שיקום השכונות בטבריה. כשיום אחד נתקל שם באיזה מחדל, שלח מכתב לגדעון לב-ארי, מנהל הרדיו, שהתרשם מהאכפתיות ומהאזרחות הטובה של הכט, זימן אותו לפגישה והציע לו להיות כתב קול ישראל בצפון. הכט מילא את התפקיד במשך שנים ארוכות ותמיד בלט בסגנונו העסיסי והמרתק. בהמשך שימש לתקופת מה כתב בכנסת וערך את יומן השבוע ברדיו.
את נסיונו הטלוויזיוני התחיל בערוץ 2 כמגיש התוכנית ''הכיסאות'' ששודרה ברשת בימי שישי בצהריים. אחר כך הגיש במשך ארבע שנים רצופות פינה קבועה ולוהטת ב''משעל חם'', שקיבעה לראשונה את דמותו כטאלנט מושך צופים ומפרסמים. בשנה שעברה הגיש תוכנית דוקומנטרית ברשת, ''התקף לב'', שעסקה בהיקפי התופעה בישראל, בעקבות התקף לב שעבר בעצמו, ואחר כך את התוכנית ''רישיון להרוג'', המוזכרת בכתבה.
אולי במסגרת הרטרו שתוקף את שוק התרבות הישראלי, זוכה הכט לעדנה טלוויזיונית וציבורית בגיל מאוחר יחסית, עם זקן מאפיר וסגנון הנחיה ודיבור ''לא מעודכנים'' בעליל, שהצליחו להתחבב על המוני צופים.
אבל הכט משתדל לשמור על פרופורציות בכל מחיר. ''כששמעתי שעושים עלי כתבה לא טובה'', הוא התוודה, ''אמרו לי חברים:'חיים, זה מגיע עם אוויר הפסגות'. אבל אני לא רוצה פסגות ולא רוצה תהומות. זה לא שווה לי את זה ''.
|  |  |  |  |
|
|  | |