 | | | כבר לא הפוך | |
|  | | יואב הייט היה שחקן תיאטרון מבטיח, מכוכבי הסדרה "הפוך", אבל אז משהו השתבש. הייט עזב הכל והלך להיות מוכר בחנות קולטי אדים בדרום תל-אביב ורפתן בקיבוץ. עכשיו, עם החזרה לבמה אחרי שבע שנות היעדרות בהצגה "ים, יבשה, ים", הוא מנסה להסביר לראשונה מה בדיוק קרה שם | |
| | | | |  | "אולי אני צריך לקחת פסק זמן מהמשחק, להפסיק עם
הכל. אולי יהיה לי טוב בלי זה, אולי אני לא צריך את זה
בכלל. מצד שני, אני רוצה לעבוד. זה קונפליקט לא ברור"
השאלה האחרונה שנשאל יואב הייט בראיון למוסף זה לפני שבע שנים היתה: "אולי אתה מפתח איזה משברון קטן של גיל 30? ". באותה תקופה היה הייט בשיא ההצלחה, אחד השחקנים הצעירים המבטיחים בישראל, בוגר להקה צבאית (בן מחזורו של יצפאן) ובית הספר למשחק של ניסן נתיב. הוא השתתף בשתי סדרות טלוויזיה מצליחות - "הפוך" ו"פריים טיים", שיחק בהצגה "מריוס" בהבימה, בסרט "שחקנים" של רוני ניניו, והיתה הרגשה שהוא על סף הלעשות את זה בגדול. להיות מפורסם. לא כמו סטיב או שרון, אלא מפורסם כי מגיע לו, כי הוא מוכשר.
אבל כבר באותו ראיון היה הייט נוירוטי, חרד, וניתן היה בקלות לזהות שלמרות ההצלחה והתקופה המקצועית הטובה, משהו רע עובר עליו. ובאמת, זמן קצר לאחר מכן הייט נשבר והחליט לעזוב הכל. את "הפוך", שבדיוק הפכה אז לסדרה מרכזית; את התיאטרון; ובעצם את כל מה שהיה לו בעולם המשחק.
"מה שקרה זה שעבדתי המון", הוא נזכר, "היה איזשהו סוג של הצלחה, והיה פער בין ההצלחה הזאת לבין מה שהסתובב לי בפנים. זה הקשה עליי את התפקוד, זה הקשה עליי לשחק, זה הקשה עליי ליהנות מלשחק. הפער הזה היה מאוד בעייתי. באיזשהו שלב ידעתי שהדבר הנכון לי הוא פשוט לעשות קאט וללכת לחפש דברים אחרים, אז פשוט סיימתי את המחויבויות שלי והלכתי לנהל חנות של קולטי אדים בדרום תלאביב".
- לא הרגשת צורך גם לברוח מתל-אביב?
"הרגשתי צורך,ומיד אחר כך גם ברחתי.היה קשה לי מאוד הקצב של תל-אביב, לא אהבתי אותה. רציתי באותו זמן להיות בתוך, לא מעל הדברים. בתיאטרון אתה מעל, מדברים על דברים, משחקים על, אבל אתה לא בתוך. רציתי לחוות את החיים הסו-קולד אמיתיים מבפנים.עברתי לקיבוץ מענית וכשהגעתי לשם האחראי על הדירות אמר לי שמחפשים רפתן. זאת עבודה קשה,אללה יסתור.לקום בארבע לפנות בוקר,לדרוך בחרא של הפרות, להוציא את הפרות לחליבה. עבדתי שם עד שהרגשתי שהדשדוש בחרא הספיק לי".
- היו פעמים שהיית תופס את עצמך באמצע הלילה רץ אחרי פרות בחרא וחושב לעצמך' קיבינימאט, לפני שנה הייתי כוכב בערוץ2'?
" לא, לא. זה באמת נראה לי הדבר הכי נכון באותו רגע. ממש לא חשבתי את זה. גם לא הרגשתי ככה, כאילו הייתי כוכב".
- באותו ראיון נשמעת כאילו אתה ממש על הקצה מבחינה נפשית.
"כן, הייתי במקום לא פשוט. הייתי במקום כואב. אבל זה תהליך חשוב. זה תהליך של להבין שקיים פער, והצורך המאוד גדול שהיה לי לצמצם אותו ולדאוג שהוא לא יהיה קיים".
- התמודדת עם זה לבד או שנעזרת בגורמים מקצועיים?
"הלכתי לטיפול. אבל זה לא רק זה, המון דברים עזרו לי לצמצם את הפער".
- מתי החלטת שזהו, אתה לא יכול יותר? היתה נקודה ספציפית שאמרת די?
"תראה, מצב כזה, מן הסתם, גורם ל. . . ( מפסיק לדבר). זה גורם להגיע למקומות כואבים, אין ספק. הכי נמוך שהגעתי? תראה, להיעזר בכל מיני חומרים חיצוניים כדי לגשר על הפער הזה ולרדד את הכאב, גם למקומות האלה הגעתי, כן. הרבה אלכוהול, עישונים. זה פעם אחר פעם להגיע למקומות נמוכים ולא נעימים ולהבין שאני לא רוצה להיות בהם יותר. הייתי מבוהל מהעולם, היתה לי תחושה חזקה של חוסר ערך עצמי. תקופה לא קלה של נעורים ". - באותה תקופה כבר לא היית ילד. היית מבוגר בן 30. " זה נתון לוויכוח.משהו בהתנהלות שלי היה - אני לא יודע אם ילדותי זו המילה, אבל היה בהחלט צעיר ולא יודע. עם המון המון שאלות". - אם בסוף הסיבוב הקודם היה לך כל כך רע, אז למה לחזור? "כי אני לא חושב שזה היה קשור רק למשחק. תשמע, עם כל הצניעות, אני חושב שיש לי איזה סוג של כישרון ויש לי צורך להשמיע את הקול הזה. זו אנרגיה שבסופו של דבר ידעתי שהיא צריכה לצאת באיזשהו אופן. היום אני במקום הרבה יותר שלם ומלא. אני יותר יכול ליהנות, פחות לפחד, להיות יותר בקשר עם הדברים הנעימים שיש במקצוע הזה. אני לא מאמין שלפני עשר שנים הייתי יכול בכלל להפיק תועלת של הנאה מהצגה, כמו שאני מפיק עכשיו". - ואם עכשיו,בעקבות ההצגה,תתחיל שוב להיכנס ללופים היסטריים של עבודה, אתה מרגיש שתוכל להתמודד עם זה? "כן. אני יודע שהיום איך שלא יהיה אני אשאיר המון מקום לבית, למשפחה, ואני יכול להגיד לך שכבר עכשיו סירבתי לכמה הצעות שעמדו בפניי כי ידעתי שהכמה שעות האלה שיש לי בבית הן הכי חשובות בעולם ואני לא אפגע בהן. אני חושב שהיום אני יודע לשמור על עצמי הרבה יותר טוב ממה שידעתי לשמור על עצמי אז.יש לי הרבה יותר הבנות וכלים". - החרדות הישנות חוזרות לפעמים? "לא יודע אם חרדות, אבל פחדים ומחשבות. היום אני משתדל לחשוב על עצמי דברים טובים. לא תמיד זה הולך לי, אבל אני מאוד משתדל ולרוב זה מצליח. זה מאוד פלצני, מה שאני אומר. בעצם, אתה יודע מה, זה לא פלצני. לפעמים בשביל הדבר הפעוט הזה של לחשוב על עצמך דברים טובים צריך לעבוד נורא קשה, אם תרשה לי לרגע להיות דרמטי (צוחק). היום אני מתרכז במה שעושה לי טוב, וזהו".
אגב , הייט הוא לא היחיד מכוכבי "הפוך" שחייו התהפכו אחרי הסדרה: שני שחקנים אחרים, גילי שושן ומיכאל וייגל חזרו בתשובה (ברמות שונות) בשנים האחרונות.
| |  | |  |
| |  | |  | התגעגעתי אז באתי
| |  | | | "להגיע לרמה של קשר בתוך ההצגה, עם האנשים. משהו שקורה בתוך הסצינה, זה סיפוק יותר גדול ממחיאות הכפיים של הקהל. לא תמיד מחיאות כפיים ממלאות אותי. משום מה זה לא חודר אלי, זה לא אומר לי כלום. זה נגמר אחרי שאני הולך"
היום , בן 37, הייט נראה מאושר. את האדם הקודר והמדוכא של לפני שבע שנים החליף איש חייכני ומשוחרר, ששני דברים עיקריים גורמים לעיניו לנצנץ כמו צמד נורות פלואורוסנט - משפחתו (גר בחדרה עם אשתו מזה ארבע שנים, חן, ובנו גל בן ה-3) ו "ים, יבשה, ים", הפקה של תיאטרון צוותא בשיתוף אנסמבל הרצליה, פרויקט החזרה שלו לעולם המשחק אחרי שבע שנים. "ים, יבשה, ים" היא מסוג ההצגות שלא צריך להיות אליטיסט אנין טעם כדי ליהנות מהן. 90 דקות אנרגטיות כמו משחק של ריאל מדריד, מצחיקות ושנונות, העוסקות במציאות הישראלית ההזויה והמעיקה. ההצגה מורכבת ממספר רב של קטעים קומיים, המתעסקים בבעיות הקיום היומיומי בישראל: בעיית המובטלים, יחסי יהודיםערבים, צבא, כיבוש, הומואים, ההבדלים בין העשירונים וכו'. הקטעים מאד מצחיקים, אך כמובן שההסתכלות אינה קומית גרידא אלא בעלת נופך מעט עצוב ודי משלים עם המצב. ההצגה נגמרת עם הכרזה על סגירת המדינה. קברניטי המדינה נועלים אותה, דוחפים את המפתח לפה של מינה צמח, קושרים אותה ללבנת בטון וזורקים אותה לים.
צוות השחקנים עושה עבודה באמת מצוינת ומתחרה אחד בשני על תואר חביב הקהל. הייט לא מפסיק לשפוך סופרלטיבים על הקאסט, "פשוט התמזל מזלי לחזור להצגה כזאת", הוא אומר, ונראה לגמרי מתכוון לזה.
- רצית בכלל לחזור?
"כן, אני גיששתי. קודם כל פניתי לסוכנת, אמרתי לה שאני חושב לחזור, שתתחיל לשלוח אותי לאודישנים וכמה ימים אחרי זה, במקריות שאני לא יכול להסביר אותה, אייל דורון (במאי וכותב ההצגה) התקשר לסוכנת ואמר לה שהוא מחפש שחקנים. עבדתי עם אייל לפני שנים ב'פריים טיים'. היו אודישנים והתקבלתי, לשמחתי. הרגשתי שזה הדבר הכי נכון בשבילי עכשיו".
- ההצגה מתעסקת הרבה בצביעות הישראלית.
"לחלוטין.יש בהצגה קטע שאומרים'מה כבר אפשר להגיד כשהכל מסביב כל כך הזוי? מה הטעם כשכל מה שנגיד יישמע כל כך עלוב ביחס למציאות?'. אני חושב שאייל בחוכמתו הצליח באמת למצוא את הדרך להגיד את הדברים בתוך התקופה המבלבלת הזאת, שנורא קשה להגיד בה כי המילים באמת הולכות לאיבוד. אני חושב שההצגה לא ממש שוחטת פרות קדושות,ועדיין זה לא פרווה.כן אומרים מה שיש להגיד, ויותר משאומרים שואלים הרבה שאלות ויש הרבה תהיות על כל המצב ההזוי שלנו".
- הסצינה הראשונה עוסקת בייאוש מהמציאות. אתה מהמיואשים מהמציאות?
"אני מהמבולבלים נורא. היו תקופות שהייתי מאד אופטימי כמו הרבה אנשים והתקופה הזאת נורא בילבלה אותי. הייתי נורא חד משמעי בדעות שלי, שמאל כמובן. נורא סמכתי על כל התהליך והרגשתי שאנחנו מתקדמים וחשבתי שצריך ללכת עם הוויתורים, אבל אז התנתקתי. היו תקופות שהייתי קורא כל פובליציסט משמים בעיתון, והפסקתי. חיפשתי אצלם את התשובות וראיתי שגם שם, אצל המומחים הכי גדולים, יש איזו תהום ובלבול, ופשוט התנתקתי. אני כל הזמן יודע מה קורה אבל קשה לי נורא עם התקופה הזאת, גם ברמת המה אני חושב. נורא מבלבל".
- זו הצגה לשמאלנים?
" ממש לא, וזה לא היה מבהיל אותי להגיד את זה. אני לא אומר את זה מיחסי ציבור,אבל באו אלי אחרי ההצגה הרבה אנשים, גם קרובי משפחה ימניים שלי. . .".
- יש לך קרובי משפחה ימניים?
! ( בנימה מתנצלת): " שמע, כן, אבל אני אוהב אותם מאוד. בכל מקרה,הם לא הרגישו שזה לא שלהם.אין שמה אמירה ימנית או שמאלנית, ומצד שני זה לא'אמרנו אבל בעצם לא אמרנו כלום'. וזו חוכמה מאוד גדולה".
- אתה מאמין שההצגה יכולה ממש להשפיע, או שזה פשוט שעה וחצי של בידור, קצת חומר למחשבה, וזהו?
"אני לא יודע מה לגבי האחרים אבל אני לא מצפה שזה יעשה משהו. אני בכלל לא מאמין בכוחו של התיאטרון לעשות שינויים גדולים ובכוחה של האמנות. אני מאמין שאת השינויים הגדולים עושים בשטח, בדברים הבאמת חשובים".
- התיאטרון זה לא חלק מהשטח?
"אהההה. . . זה יכול לעורר אנשים לסוג של מחשבה, אבל אני לא מאמין שזה יכול באמת לעשות שינוי מהותי. לכל מראה ששמים מול הפרצוף שלך יש חשיבות, אבל אני לא חושב שהחשיבות שלה היא בהכרח כי היא תשנה משהו. החשיבות היא כי חשוב לראות, חשוב לבחון, אבל לא, אני לא חושב שיש לה כוח של שינוי".
- פעם חשבת אחרת? זו ההתפכחות שלך?
"יכול להיות שזו ההתפכחות שלי, כן. הלוואי שלאמנות באמת יש כוח לשנות. הלוואי. אני חושב שבהחלט יש רצון עז לשינוי אצל חלק גדול מהאנשים. הייתי נורא רוצה להאמין שיש לזה כוח שינוי, אני לא מאמין שזה עושה את זה".
- כשהיית צעיר לא ציפית להיות לפחות מסודר כלכלית מהמשחק בגיל הזה?
"לא הייתי מתנגד לזה בכלל, אבל לא ציפיתי לזה. עשיתי את הדברים בקצב שלי, בזמן הנכון לי, והיום אני במשבצת שאני מאוד מרוצה בה. אף פעם לא היו לי שאיפות כלכליות גדולות מדי או רצון להיות כוכב. זה לא היה חשוב בעיניי אף פעם, וזה לא חשוב בעיניי עכשיו. השנים האחרונות רק גרמו לי להבין לעומק מה באמת חשוב, וכמה מעמד והערצה ומפורסמות זה אוויר".
- אז למה כולם כל כך מתאמצים להיות מפורסמים?
"זה חבל בעיניי שזה הערכים. היו ימים שזה הרגיז אותי, הכוח הזה שיש באמת לטלוויזיה. למה מה? מה קרה? זה מעוות. יש פה משהו מעוות לחלוטין. על כלום אנשים מקבלים כל כך הרבה כוח, וזה באמת נורא הרגיז אותי. אני מודע לזה שיש בזה עולם ומלואו, אבל יש פה מן האיבוד פרופורציות". | | | | |
| | | | | בגיל 50 תגיע לירח
| | | | | "כרגע אני ממש לא יכול לראות את עצמי בגיל 50 עומד על במה. מה, אני עדיין אשחק? אני לא יכול לדמיין את זה. . ." ( יואב הייט, "תרבות מעריב", 9.8.96) " מה, זה מה שאמרתי? היום אני חושב שאם זה מה שיעשה לי טוב אז בטח,למה לא.ויש סיכוי סביר שזה יקרה כי זהעושה לי טוב, זה כיף לי, למדתי להתמודד עם זה. הביטוי הזה הוא נכון לי, אני מרגיש שזה חלק ממני, שיש לי את הקול הזה של השחקן, אז בטח, למה לא? ". - אופטימי. (צוחק) "כן, אני באמת מאמין בזה. אני רק מקווה שתהיה עבודה. . .".
* | | | | |
|
| | |
