עיתונאי מסוג אחר הוא היה בור סוד שאינו מאבד טיפה, ומן המוכשרים והחכמים שבעיתונאי ישראל. לזכרו של משה ז"ק, עורך "מעריב" לשעבר, במלאת שלוש שנים למותו אליקים רובינשטיין 25/05/04 בנוהג שבעולם, שעיתונאי מבקש קרבתו של עובד הציבור המופקד על נושאים מעניינים, כדי שעובד הציבור ישמש לו מקור. משה ז"ק, בעבר עורך "מעריב" ומן המוכשרים והחכמים שבעיתונאי ישראל לאורך שני דורות, היה "מקור" בעצמו; הוא עלה בידע, ההיסטורי והעדכני, על רבים רבים מבני שיחו, באופן שאינו שכיח עוד במקומותינו.הנה מקצת לדור אשר לא ידע: משה ז"ק גדל בפולין שבין שתי המלחמות, בגר את גימנסיה "תרבות", רשת החינוך העברית-לאומית בפולין דאז, ועלה כסטודנט לאוניברסיטה העברית בירושלים, החל דרכו בעיתונות הרוויזיוניסטית של תקופת המנדט, אך את דרכו המקצועית עיצבה עבודתו ב"מעריב" לאורך למעלה מיובל, במגוון תפקידי כתיבה - מדינית, דיפלומטית ופרלמנטרית בארץ ובחו"ל - ועריכה.הדעת נותנת שאילולא ראה משה שליחות בעיסוקו העיתונאי, שבו לא חדל עד פטירתו והוא בשנות הגבורות, היה נעשה דיפלומט. לא הכרתי כמעט אדם שהיה בקיא כמותו, באורח אנציקלופדי, בכל ההחלטות, הפגישות והתעודות שניתן היה להניח עליהן את היד, הקשורות לסכסוך הערביישראלי, ליחסי ישראל-ארצות-הברית וליחסי ישראל- ברית-המועצות לשעבר.בנוהג שבעולם, שעיתונאי מבקש קרבתו של עובד הציבור המופקד על נושאים מעניינים, כדי שעובד הציבור ישמש לו מקור. משה ז"ק, בעבר עורך "מעריב" ומן המוכשרים והחכמים שבעיתונאי ישראל לאורך שני דורות, היה "מקור" בעצמו; הוא עלה בידע, ההיסטורי והעדכני, על רבים רבים מבני שיחו, באופן שאינו שכיח עוד במקומותינו.שיחות הטלפון ממנו, בדרך כלל בלילה או במוצאי שבתות, לא באו כדי לשאול, אלא בעיקר כדי לייעץ, להזכיר סיטואציה דומה למצבים עכשוויים שאליה נקלעה מדינת ישראל בעבר, להשוות, ולהפנות להחלטות בינלאומיות, לשיחות ולמסמכים שהיו. חשת בעליל כיצד בוערת בו האש הציונית-ישראלית, שלא פגמה כהוא זה בשליחותו העיתונאית.הנה מקצת לדור אשר לא ידע: משה ז"ק גדל בפולין שבין שתי המלחמות, בגר את גימנסיה "תרבות", רשת החינוך העברית-לאומית בפולין דאז, ועלה כסטודנט לאוניברסיטה העברית בירושלים, החל דרכו בעיתונות הרוויזיוניסטית של תקופת המנדט, אך את דרכו המקצועית עיצבה עבודתו ב"מעריב" לאורך למעלה מיובל, במגוון תפקידי כתיבה - מדינית, דיפלומטית ופרלמנטרית בארץ ובחו"ל - ועריכה.שלושה תחומים עניינו את משה במיוחד, ועליהם כתב ספרים אחדים: יחסי ישראל-ברית-המועצות, יחסי ישראל-ירדן והעימותים הבינלאומיים סביב הסכסוך במזרח-התיכון. התחום הראשון היה שילוב של התעניינות מקצועית עם מחויבות שבלב ליהדות שמעבר למסך הברזל דאז. משה היה בקיא בכל רזי ההתפתחויות בנושא זה משנות ה-40 ועד סוף המאה העשרים, עקב אחרי פגישות גלויות וחשאיות, ידע לתאר כל שלב בהתפתחות היחסים, וזכה לראות בהפשרתם ובברכה הדרמטית של העלייה הגדולה משבאה שעתה. על כך נכתב ספרו "ארבעים שנות דו-שיח עם מוסקבה ".הדעת נותנת שאילולא ראה משה שליחות בעיסוקו העיתונאי, שבו לא חדל עד פטירתו והוא בשנות הגבורות, היה נעשה דיפלומט. לא הכרתי כמעט אדם שהיה בקיא כמותו, באורח אנציקלופדי, בכל ההחלטות, הפגישות והתעודות שניתן היה להניח עליהן את היד, הקשורות לסכסוך הערביישראלי, ליחסי ישראל-ארצות-הברית וליחסי ישראל- ברית-המועצות לשעבר.התחום השני, ירדן, היה סוג אחר של התעניינות. גם כאן היה הפן החשאי, של פגישות עלומות בסופי שבוע בין מנהיגים ושליחים ישראלים לבין המלך חוסיין, שגירה את סקרנותו העיתונאית (אוסיף "בסיפוק מקצועי" משלי, כי לא על הכל "עלה" בתחקיריו). אבל גם כאן נוסף פן ערכי: עשיית שלום עם מי שהאמין משה לגביו, כי שאיפתו לשלום כנה.שיחות הטלפון ממנו, בדרך כלל בלילה או במוצאי שבתות, לא באו כדי לשאול, אלא בעיקר כדי לייעץ, להזכיר סיטואציה דומה למצבים עכשוויים שאליה נקלעה מדינת ישראל בעבר, להשוות, ולהפנות להחלטות בינלאומיות, לשיחות ולמסמכים שהיו. חשת בעליל כיצד בוערת בו האש הציונית-ישראלית, שלא פגמה כהוא זה בשליחותו העיתונאית.ספרו "חוסיין עושה שלום" הוא סיכום מרתק של הנושא הירדני עד לשלום. ולבסוף, ספרו - הראשון בסדרה - "הסכסוך הישראלי-ערבי בצבת המעצמות" נתן ביטוי לידע העצום שלו בתחום מרתק זה. והיתה כאמור הציונות, הדבקות בערכי מדינת ישראל, הפטריוטיות שאף היא איננה חזון נפרץ במקומותינו היום.שלושה תחומים עניינו את משה במיוחד, ועליהם כתב ספרים אחדים: יחסי ישראל-ברית-המועצות, יחסי ישראל-ירדן והעימותים הבינלאומיים סביב הסכסוך במזרח-התיכון. התחום הראשון היה שילוב של התעניינות מקצועית עם מחויבות שבלב ליהדות שמעבר למסך הברזל דאז. משה היה בקיא בכל רזי ההתפתחויות בנושא זה משנות ה-40 ועד סוף המאה העשרים, עקב אחרי פגישות גלויות וחשאיות, ידע לתאר כל שלב בהתפתחות היחסים, וזכה לראות בהפשרתם ובברכה הדרמטית של העלייה הגדולה משבאה שעתה. על כך נכתב ספרו "ארבעים שנות דו-שיח עם מוסקבה ".כל אלה - הידע, הסקרנות - לא עזבוהו עד זקנה ושיבה, גם בימי חולי. עד כלות לא נס ליחו, כאותו בור סוד שאינו מאבד טיפה, כלשון חז"ל. דורות חדשים של עיתונאים ושל ישראלים בכלל, ראוי שילמדו ממורשתו.התחום השני, ירדן, היה סוג אחר של התעניינות. גם כאן היה הפן החשאי, של פגישות עלומות בסופי שבוע בין מנהיגים ושליחים ישראלים לבין המלך חוסיין, שגירה את סקרנותו העיתונאית (אוסיף "בסיפוק מקצועי" משלי, כי לא על הכל "עלה" בתחקיריו). אבל גם כאן נוסף פן ערכי: עשיית שלום עם מי שהאמין משה לגביו, כי שאיפתו לשלום כנה.הכותב היה היועץ המשפטי לממשלהספרו "חוסיין עושה שלום" הוא סיכום מרתק של הנושא הירדני עד לשלום. ולבסוף, ספרו - הראשון בסדרה - "הסכסוך הישראלי-ערבי בצבת המעצמות" נתן ביטוי לידע העצום שלו בתחום מרתק זה. והיתה כאמור הציונות, הדבקות בערכי מדינת ישראל, הפטריוטיות שאף היא איננה חזון נפרץ במקומותינו היום.כל אלה - הידע, הסקרנות - לא עזבוהו עד זקנה ושיבה, גם בימי חולי. עד כלות לא נס ליחו, כאותו בור סוד שאינו מאבד טיפה, כלשון חז"ל. דורות חדשים של עיתונאים ושל ישראלים בכלל, ראוי שילמדו ממורשתו.הכותב היה היועץ המשפטי לממשלה